רקע
דב סדן
שכול

דומה, שאותו ז’ורנל מיוחד במינו, המוכרז לממכר בקרן הנרעשה ביותר של אם-רחובות בכרך – לא נתעוררו עליו קופצים מרובים. קולו של המכריז, איש עלוב וקצר-רואי, צרוד היה, צרוד מאד ונתלותה לו נעימה עגומה, מעוררת חמלה, כמעט נואשת:

– ארבעים אלף וחמש מאות וששים דירה!

אך אותו מספר מופלג, שההכרזה עליו חזרה ונשמעה, ותחילתה זירוז וסופה אכזבה, נבלעה ואבדה ללא קשב בחלל ההומה. נראה, שהמספר לא התמיה את השומעים הבהולים לדרכם. אפשר, שנחשב להם כתפארת-מליצה הבאה לשם ריקלמה ואפשר שהיו להם ידים להטיל ספק באמיתותו. כלומר, נתנסו ונתבדו. על כן נזדרז המכריז והסמיך תוספת-קריאָה, כעין התאמצות אחרונה לאשש את עמידתו הרפופה, לעודד לקנייה, לעודד ולהפתיע:

– דירות נאות, דירות מרווחות, אור הרבה ואויר הרבה, דירות להפליא!

אם תחבולותיו הקטנות עמדו לו להרבות את מנינם של קוני הז’ורנל שלו ולהזרים שלולית קטנה של מים חיים למקורי פרנסתו הסתומים – איני יודע. כשלעצמי, לא יכולתי להפטר בלא קנייה. במסעדה רפרפו לעיני הטורים הארוכים-משעממים של האדריסות. מדי פעם נתקלו ברוזנברגים, רוזנבלטים, רוזנטאלים וכיוצא בהם. נזכרתי בבעלת הבית שלי, זו הפרוסית המקמצה בדיבור, מטילה תמיד עינים חשדניות וקודרת. הליכותיה לא נראו לי, כמעט שהיו לי לזרא. זעפה קשה היה, הרעים. הרהרתי: אילו נזדמן לי אחד הרוזנטאלים האלה ופטרני מענשה של קפדנית זו, לא הייתי אומלל כל עיקר. אדרבא. מהרהר ועושה. צלצול בטלפון.

– מר רוזנטאל? בוקר טוב, מר רוזנטאל; שמעתי, כי דירה לו להשכיר.

שפופרת-השמיעה הוליכה אלי כמעבר לכותל קול מרטט קצת. הצלילים המעטים, הספורים, שהשמיעתני השפופרת באותה שעה, נטעו בי משהו ודאות, כי הדובר הוא זקן, שהשבר בחייו שבר גדול, שעצבונו עמוק-עמוק ועמידתו כשל ערער המתנוסס איום ומחריד לב בשיירי גזעו הגדוע. הייתי נשבע, כי כבר שמעתי את הקול הזה, הממצה את התוגה עד היסוד בה וממרחקי ילדותי נטלטלה כמאליה בת קול עמומה כעין קולו של ר' אייזיק הדיין בעיירתנו, שדרים היינו עמו בכפיפה אחת. דרכו של זה, שהיה שונה עם שחרית את פּרקו בקול צלול ובקריאה מנוגנת וממושכת שהיתה נשמעת מעבר לכותל, מעין בכיה כבושה ופוצעת. סחים היו השכנים בפּּליטת אנחה:

– את הירש’ל שלו הוא מבכה, הזקן. ומה תימה יש כאן? בן יחיד, קטן שהאיר עיני גדולים בתורה ובחכמה ונתקפּד פּתילו שלא בזמנו. ניתנה האמת ליאמר: משנפטר עליך, חס ושלום, שכזה – אין תנחומים לעולם, אָין.

ואותה הנהימה הכבושה ומרטטה של כעין בכיה נשזרה בכל מוצאי-פיו של ר' אייזיק הדיין, בדבורו, בתפילתו, בתלמודו, ועתים, עם בוקר ואני עודי ילד קטן בבית-אבי, היתה מגיעתני מעבר לכותל קריאתו האוכלת את הלב בעצבותה, עצבות שכול.

דיבורו של מר רוזנטל הזקן אלי, דיירו החדש, היה מצומצם ושקול, רשמי. אך מתחת לאדיבותו המנומסה, ריטטה הנעימה העמוקה של עגמומית מסותרת, ששפכה מיגונה הממצה על כל דיבור שלו. פּעם, עם ערב, נכנס אצלי ושלא כדרכו פתח בשיחה ארוכה, מלבבת. כאילו ביקש מפלט. אָז נודע לי, כי בן היה לו, תלמיד חכם מופלג בפיסיקה וגדולות נכונו לו. כך אמרו במפורש הפרופיסורים שלו. אך המלחמה כחרב נתונה בידי סומא ושכור. קטלנית היא ונספה המסכן. ותנחומים? תאמר: תנחום של מיתת כבוד בעד הקיסר ובעד המולדת? פג טעמו, ידידי הצעיר, פג לחלוטין. הקיסר ברח ונראה – (מר רוזנטל הזקן הסב כאן את ראשו השב לכל פינות החדר והמיך את קולו) – שמלכתחילה היה במקצת פוחז ושוטה, והקרבנות ניתנו חנם-חנם, ועל עמודי המודעות מודבקים שבלונים: Juden raus! גנח הזקן. פשוט, לא כדאי לדבר על כך. היתה, כנראה, תרמית. מחר יום הפטירה. בן יחיד היה הוא לו ונהרג בפלנדריה; מדליה של כסף קיבל, אַך המדליה עשויה מתכת והלב אינו עשוי מתכת. כידוע. מחר ישכים, את חנותו לא יפתח, ילך לומר “קדיש” ואחר יקרא משהו. למשל, אילו אלגיות. יש משוררים גדולים ונוגים. יש.

למחרת, כשננערתי ועודי שרוי בנים-ולא-נים, הגיעתני מעבר לכותל נהימה ממושכה, מחרידה בעצבונה העמוק. הזקן קרא, כנראה, איזה מהמשוררים הגדולים שלו ואני עודני ילד קטן בבית-אבי ומעבר לכותל מתנגנה נהימתו של ר' אייזיק הדיין המבכה את העילוי שלו, שנתקפח יומו הנהיר – הוה אומר, שקעה שמשו הגדולה ולא הספיקה להאיר את עיני העולם באורה המיטיב.

אותה הנהימה מעבר לכותל, אותו הקול המרטט קצת, שהוליכה אלי שפופרת-הטלפון, קולו של זקן שהשבר בחייו שבר גדול, רשרוש עגום של עלים כמשים ואחרונים הנושרים מערער המתנוסס איום ומחריד לב בשיירי גזעו הגדוע.


מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

אבל אנו משלמים עבור שרתים ועבור פעילות פיתוח, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 35588 יצירות מאת 1818 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־28 שפות. העלינו גם 12120 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!