ה' באייר תשי"ב – 30 באפריל 1952
בפעם הרביעית חוגג העם בישראל את יום העצמאות, ויחד אתו חוגגים מאורע גואל ומהפכני זה בתולדות אומתנו כל יהודי העולם.
לפני שנה הייתי ביום העצמאות בארצות-הברית של אמריקה, בהן נמצא הקיבוץ היהודי הגדול ביותר בימינו. בשום ארץ אחרת בגולה לא זכו היהודים ליתר שוויון, חירות ורווחה מאשר זכו להם היהודים בארץ חפשית ועשירה זו, והייתי עֵד לכך שמיליוני יהודי-אמריקה חגגו בהתלהבות ובגאון יום תקומת ישראל, וגם גילו התלהבותם בעזרה של ממש לבנין המדינה. ובחג לאומי זה, הראשון שנוסף לנו אחרי חג החשמונאים, זה למעלה מאלפיים ומאה שנה, משתתפים בהתרגשות ובאהבה אילמת גם מאות אלפים ומיליונים יהודים בארצות שאין בתוכן הזכות לבני עמנו להביע בגלוי רחשי לבם היהודי. וברכת ישראל העצמאית שלוחה ביום זה לכל תפוצות היהדות – ברכת עידוד וגאולה לכל יהודי באשר הוא.
מתי מעט, פחות מששה אחוזים של העם היהודי, היינו בארץ בהיווסד המדינה. רק כברת ארץ מיצערה, פחות מארבעה אחוזים של אדמת המדינה, היתה מעובדת על-ידינו בבוא הקוממיות; מעצמה עולמית שעוד שלטה בארץ ביום הכרזת עצמאותנו – עמדה כצר למדינה החדשה, וכל שכנינו קמו עלינו לטרוף אותנו חיים, ועם הקמת המדינה פלשו צבאותיהם לארץ למחות אותנו מעל פני האדמה, ועל המדינה הצעירה והרכה הוטל להתגבר על ארבעה אלה: שתי סכנות חיצוניות – צבאות פולשים ומזימות מדיניות של צוררינו ושתי פורענויות פנימיות: פזורי האומה ושממת הארץ. וכל השנים האלה המדינה עומדת בארבע חזיתות: חזית הבטחון, חזית המדיניות הבינלאומית, חזית העליה וחזית ההתישבות; במלאת ארבע שנים לקיומה נתונה עדיין מדינת ישראל בקשיים עצומים וחמורים, פנימיים וחיצוניים, ועוד רבה וקשה הדרך לפנינו, אבל ספק אם יש למצוא מדינה אחרת בימינו או באיזו תקופה שהיא שנחלה נצחונות כה גדולים וביצעה מפעלים כה אדירים בזמן כה קצר – כאשר עשתה זאת מדינת ישראל בארבע שנים אלה.
עוד שכנינו מסרבים להשלים אתנו, ודרך היבשה חסומה לכל אורך גבולותינו היבשתיים, ורק נתיבות הים והאוויר פתוחות לפנינו ומקשרות אותנו עם העולם הגדול. אולם גידולו המתמיד של צ.ה.ל. בכמות ובאיכות נוטע בלב שכנינו “דרך ארץ” מפכח כלפי ישראל, ואנו מהווים אחד הכוחות הצבאיים הראשיים בכל המזרח התיכון. אבל נתחייב בנפשנו אם ניתפס לאשליה מרדימה ומרפַה, שהסכנה לקיום המדינה חלפה. כמקודם עלינו לשקוד בדריכות מיוחדת על כוננותנו הצבאית, כשם שעלינו לחתור בלי הרף לחיזוק השלום בעולם ובסביבתנו.
יצאנו בשלום גם מהמערכות המדיניות הקשות שבהן הָעמדנו בארבע שנים אלה. מדינת ישראל תפסה מקומה הנאות במשפחת העמים החפשים, וקול ישראל נשמע ברצון ובכבוד בעצרת האומות המאוחדות. ואם כי האיבה הנושנה לעם-העולם ולמדינתו המחודשת לא פסקה עדיין בחוגים רבי-השפעה בכמה ארצות, הרי מספר ידידינו בעולם הולך וגדול.
כל הנסיונות להָצֵר ולצמצם תחומי מדינתנו הוכשלו. הגזירה על עקירת ירושלים מתחומי המדינה נעשתה על-ידינו לאַל, ולא עוד אלא שעיר-העולמים הפכה שוּב להיות להלכה ולמעשה בירת ישראל. הנבואות השחורות על כשלוננו בעצרת האו"ם השנה נתבדו, כאשר נתבדתה המזימה בראשית השנה להפסיק עבודת הייבוש של החוּלה. והשנה נשתנו סדרי ההיסטוריה היהודית: לאחר שמאות בשנים היינו רגילים שעמים זרים ישדדו רכוש ישראל, זכינו השנה שהאומה האדירה בעולם, האומה האמריקנית, תעניק לישראל הענקה של עשרות מיליונים למען קיבוץ גלויות וביצור עצמאותנו.
ושוב – אל נשלה נפשנו שהמערכה הבינלאומית של מדינת ישראל נסתיימה, ושאין כל תקלה צפויה לנו בחזית המדינית. עוד יש כוחות אדירים בעולם, גם מחוץ לעמי ערב, שאינם רואים בעין יפה תקומת ישראל ותרבותה העתיקה, בת-החורין והמתקדמת, ונתבעים מאתנו עֵרות, עוז ותבונה ביחסים הבינלאומיים כשם שנדרש מאתנו רצון טוב להבנת הזולת.
אם הקשיים והסכנות שאפפונו בארבע שנים אלה לא היו פחותים מאלה שצפינו מראש, – הרי גם הכיבושים וההישגים לא נפלו מאלה שקווינו להם מאז קום המדינה.
בהכרזת העצמאות לפני ארבע שנים, ראו רבים, ביניהם גם ידידים שלנו, סכנה חמורה לישוב. והם לא טעו לגמרי, כי הערבים קראו עליה מלחמה לחיים ולמוות, הממשלה המאנדטורית היתה עוינת, והידידים המעטים באו"ם היססו ונרתעו לאחור ועזבו אותנו לנפשנו. בפתיחת שערי המדינה הצעירה לעליה המונית בלתי-מוגבלת ראו רבים סכנה עוד יותר גדולה: סכנת רעב ומהומות, כשלון וחורבן כלכלי, וגם אלה לא טעו לגמרי. הזרם הכביר של העליה, אשר הכפיל בשלוש שנים שלאחר תום מלחמת השחרור את אוכלוסי המדינה, העמיד בפני המדינה בעיות חמורות בשטח הכלכלי, החברתי התרבותי, שכמעט לא נראָה להם פתרון. ולא נוכל להתפאר שכבר נתגברנו עליהן או נתגבר עליהן בזמן הקרוב, – אבל כשם שבהקמת המדינה היה לא רק מן עוז הרוח והתבונה המדינית, אלא היה בה הכרח חיוני, דוחק ודוחף, כך גם מדיניות העליה הנועזת של ישראל הצעירה באה לא רק בְשֶל צו מוסרי ותביעת החזון, אלא מתוך הכרח חיוני, דוחק ודוחף, גם הכרח המדינה שקלטה וגם הכרח העולים שנקלטו. בשני המקרים לא היתה ברירה, – ולמרות האבדות היקרות שגרמה לנו מלחמת השחרור, ולמרות הקשיים העצומים שגרמה לנו העליה ההמונית, – אין לנו כל יסוד להתחרט על שתיהן. אלה הם חבלי הגאולה, פשוטם כמשמעם, ונקבל אותם באהבה וברצון. המדינה הצעירה היתה זקוקה לעולים לא פחות משהעולים היו זקוקים למדינה. ולא רק מטעמי בטחון בלבד.
המפעל האדיר, שעליו גאוות ישראל, בהרחבת החקלאות, החרושת, הבנין והתחבורה ובהקמת מאות ישובים כפריים ועירוניים חדשים, שבוצע בארבע שנים אלה, מפעל שאין דומה לו בקצב ובממדים בשום ארץ אחרת, ושלא נעשה ולא יכול היה ליעשות לפני קום המדינה גם במשך ארבעים שנה ויותר, – מפעל זה לא היה קם בלי עליה המונית זו.
בארבע שנים אלה הקימונו לא פחות ישובים מאשר הקימונו בכל שבעים השנה שקדמו להקמת המדינה, והרחבנו שטח החקלאות פי חמישה – ועוד ידנו נטויה.
השנה התחלנו בפיתוח הנגב – התופס למעלה ממחצית שטח המדינה והעומד, ברובו הגדול, ריק ושומם מאז בריאת העולם. וההתחלות הראשונות, גם בשטח החקלאות וגם בשטח התעשיה, מגבירות בנו האמונה שישימון זה יהפך בתקופה הקרובה למרכז פורח של התישבות המונית. הנוער החלוצי שלנו המקבל הכשרתו בצבא-הגנה לישראל מקים ישובים חקלאיים במקומות שלא נגעה בהם מעולם יד חורש וזורע. באר-שבע היתה בשלוש השנים לעיר של עשרים אלף איש, וחלום בן שלושת אלפים שנה של מלכי יהודה הראשונים – שלמה, יהושפט ועוזיה, לבנות את נמל אילת ולהשיבה לישראל – הולך ומתקיים בימים אלה.
האוצרות הטבעיים אשר נתגלו בערבות הנגב – פוספאט, נחושת, מַנגַן, חול-זכוכית משובח, קאולין ועוד, בחלקים כבר מנוצלים ובחלקם יפותחו בעתיד הקרוב. ועוד לא נִבעו כל ספונות הנגב והאוצרות הטמונים בחיק אדמתנו.
אנו סוללים עכשיו כביש מבאר-שבע לקצה הדרומי של ים-המלח אשר יפתח להתישבות חדשה מיליוני דונמים קרקע ויאפשר בקרוב חידוש עבודת האשלג בים-המלח. כביש זה שנחצב בתוך הררי סלע ומגשר על פני תהומות הערבה – הוא כשלעצמו אחד המבצעים ההנדסיים הנועזים בימינו, הנותן כבוד לסוללי-ישראל. יחד עם הכביש אנו מביאים מים בצנורות לאדמה הצחיחה בנגב ובונים סכרים לאיסוף מי-הגשמים.
בכל מרכזי הארץ, הוותיקים והחדשים, לרבות רמלה, מגדל-אשקלון, באר-שבע, מוּקמים בתי-חרושת לתעשיה יסודית, ובקרוב נייצר בעצמנו צמיגים, צנורות, זבלים חימיים, פלדה, סוכר ועוד, ואנו מרחיבים בלי-הרף את התעשיה הקיימת בחמרי בנין, ארג, מזונות, רפואות, כלי-בית ועוד.
אנו שוקדים במיוחד על הרחבת התוצרת החקלאית להבטיח בזמן הקרוב מזון לישוב הגדֵל והולך מפרי ארצנו.
ועל אף הצנע שהטלנו על עצמנו למען קיבוץ גלויות ובטחון המדינה – הולך ומשתפר שירות החינוך והבריאות, ותמותת התינוקות הולכת ויורדת.
ועם כל זאת – אסור לנו להתעלם מהצללים הכבירים המעיבים על כיבושי המדינה: קשיים כספיים מחמירים, מאזן מסחרי שלילי, מצוקת דירות, מחסור במצרכים חיוניים, – ויחד עם זאת גילויי התפרקות מוסרית, רדיפה אחרי רווחים קלים, שוק שחור, ודומיהם. ואל נתנחם בתירוצים נוחים שרוב הקשיים האלה הם בתקופה זו נחלת הרבה ארצות, אף שאינן קולטות עליה, והן מפותחות ומשקן בנוי זה מדורות ולהן מסורת רבת-שנים של עצמאות ואחריות ממלכתית ומנגנון מסודר ומנוסה וכדומה.
לא כל המוּתר למדינה אחרת – מוּתר לנו. ההיסטוריה הטילה עלינו משימות שאין לשום מדינה אחרת; אף מדינה אחת לא קמה בתנאים שקמה בהם מדינתנו, ואף עם בעולם – מצבו אינו דומה למצבו של עמנו, והעול המוטל עלינו אינו מוטל על שום עם אחר. והתביעה מעצמנו מן ההכרח שתגדל.
בכל ארבע החזיתות שהוקמו או, יותר נכון, הורחבו עם קום המדינה: חזית הבטחון, המדיניות, העליה וההתישבות – היו לנו כיבושים מופלאים והישגים רבי-ערך, אבל אנו עומדים עדיין בראשית דרכנו, וכל אשר עשינו עד עכשיו יעלה בתוהו – אם לא נדע להתמיד במאמץ הקליטה והבניה והבטחון, כי אנו צועדים במעלה-הר תלול, ועלינו להתקדם ויהי מה לקראת הפיסגה – או להתגלגל במורד.
משום כך נקטנו במדיניות כלכלית המציגה תביעות מרובות לכל אזרח בישראל. המדיניות מכוּונת להגברת הייצור והיצוא, גם בחקלאות וגם בחרושת, לריסון האינפלציה, להפחתת תלותנו במטבע חוץ וביבוּא סחורות זרות; ולהצעדת המדינה לקראת עצמאות כלכלית. ידענו שעול קיבוץ גלויות הוא למעלה מיכלתה של מדינה קטנה וצעירה זו, ואנו בטוחים שהעם היהודי יעמוד לימיננו כל עוד נצטרך לקלוט המוני עולים מחוסרי אמצעים, אבל גם הישוב הוותיק וגם העולה החדש, לאחר שבא לארץ, חייבים לדעת שעליהם להתפרנס אך ורק מפרי עמלם.
התוצאות הראשונות של מדיניותנו הכלכלית הן מעודדות, אבל אנו רק חוגרים, והתהילה היא למפתחים. אולם נסיון עבודתנו עשרות בשנים לפני קום המדינה, והנסיון של ארבע שנים אלה, שנים רבות תלאות, סכנות, מאמצים, כיבושים ונצחונות, מגביר בנו הבטחון, שנוכל למשׂימה המוטלת על דורנו, אם נעשה חובתנו באמונה ובהתמדה.
ההיסטוריה בחרה בדורנו זה לבצע חזון התקומה והגאולה של כל הדורות, – אל נכזיב.
-——————-
וגם יום עצמאות זה נחוג בשבח והודיה לצור ישראל על הגדולות אשר באוּנוּ, ובגיוס מאמצים נאמנים לקראת העתיד.
ביום זה נרכין ראשנו באֵבל ובגאון לזכר הבנים והבנות היקרים אשר מסרו נפשם על שחרור המולדת וקוממיות ישראל, ונשלח ברכת-תנחומין להורים השכולים, לאמהות ולאבות, אשר נתנו לעמם לוחמים נאזרי-גבורה ועוז, שאהבתם לחירות עמם וארצם היתה עזה ממוות, ובמותם ציווּ את החיים לעם ישראל העצמאי.
אחד מהבנים היקרים האלה, צבי גובר, משורר צעיר, אחד משני אחים שנפלו במלחמת השחרור, הגדיר בארבע שורות משמעותו של יום זה לעמנו. וכה שר הלוחם הצעיר לפני צאתו לקרב האחרון בו נפל, והוא רק בן שבע-עשרה:
"הַאֲזִינוּ: הַר אֶל הַר, גַּיְא אֶל גַּיְא יֹאמַר,
אֶשֶׁד אֱלֵי אֶשֶׁד, יָם לְיָם יִסְעַר,
תְּהוֹם אֶל תְּהוֹם תִּזְעַק, צוּק אֶל צוּק יִרְעַם:
בְּנֵי-חוֹרִין אַתֶּם פֹּה, בְּנֵי-חוֹרין פֹּה, עָם!
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.