(הרהורים)
קרובים כרחוקים מונים את “הפועל-הצעיר” שהוא מחוסר פרוגרמה, ולמגרעת יחשבו לנו את זאת, למרות יכולתם לראות כי במשך כל שנות קיומו של “הפועל-הצעיר” הנו פועל ומתפרץ, במגמה ברורה ובכיוון ישר, בדרך התגבשותו לחבר עברים, היוצרים את חייהם על אדמת לאומם בעמל כפם. במה שאין כל מפלגה אחרת בישראל יכולה להתפאר; כי הלא אין אף מפלגה אחת בישראל, אשר במשך זמן כשנות קיומו של “הפועל-הצעיר”, תצעד בכיוון כה ישר, או אף בהכרה כה ברורה כ“הפועל-הצעיר”. ולמרות כל זה יוציאו את גזר דיננו: כי, יען ש“מחוסרי פרוגרמה” הננו, אך חוצפה היא מצדנו ואיולת להמשיך את קיומנו; ועלינו או לחצוב לנו פרוגרמה, או לכרות לעצמנו קבר, לבל נקדיר את שמי הנחושת של עולם המפלגות החנוטות בפרוגרמותיהן הערטילאות.
עובד אדמה הנני, ועם עובדי אדמה בארצות שונות גרתי, ואראה כי כל אותם עובדי האדמה העובדים בעצמם ולעצמם, אינם קובעים מראש את פרוגרמת עבודתם; כי בוטחים הם בקשר הבלתי-אמצעי, אשר בין כל רמ"ח אבריהם לבין אדמתם ואקלימם, כי את כל עבודתם, לאופניה וצירופיה השונים, יעשו כיאות. ואף אמנם תמיד צולחים הם אלה לפתוח את אדמתם אל הכמות הכי גדולה של “ברכות שמים מעל, וברכות תהום רובצת תחת”. ונהפוך הוא בכל אותם “יונקי האדמה” הנותנים את העבודה לזולתם, או גם אלה המשתפים את זולתם בעבודה. כל אלה ודומיהם מבלים חלק גדול מזמנם, לשם סידור פרוגרמת העבודה לסעיפיה וסעיפי סעיפיה; ולמעשה תופרנה תמיד פרוגרמותיהם על-ידי כל מיני סיבות חיצוניות וגם פנימיות. על שדותיהם יפלו הטללים והגשמים, אם באחור או בהקדם אך לא בזמנם… כל צמחי הבר משגשגים אצלם, והם עצמם עסוקים בכתיבת ומחיקת תגין וקוצין של סעיפי פרוגרמותיהם, ההולכות ונהפכות לחוקים מתנגדים לכונתם העצמית.
ומהי פרוגרמה? לא אחרת מאשר מגילה כתובה, שחשיבותה באריכותה, וכל תוצאותיה הן אל ים הדיבורים השוטף ומכלה את קרקע המעשה. פרוגרמה היא כשדה קרח אשר עליו יחליקו לרוב, גם אלה אשר מצעדיהם נכונו בארץ החיים, החלק ונפול, החלק ושבור כל עצם במו…
ההבדל היסודי אשר בין הפועל-הצעיר לבין כל המפלגות בישראל הוא בזה, שכל המפלגות גולשות מן האולימפוס למען הביא ישע לזולתן. בכל אופן אין עיקר דאגתן לנפשן אלא על “המסכנים זולתם” יגולו רחמיהם לגאלם. ומובן כי אהבתם זו לזולתם אינה על פי נוסחת משה: “ואהבת לרעך כמוך”. ולא כביטוי היהדות: “מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך”; אלא בנוסחת ישוּ: “ואהבת לרעך יותר מעצמך”, וכביטוי הנצרות: “העלה את זולתך על מוקד אהבתך”. ואולם הפועל-הצעיר, יסודו בשאיפת יחידיו לגאולתם העצמית, בכל המובנים, בזכרו תמיד את אמת-החיים כי “אם אני כאן הכל כאן, ואם אין אני כאן רק תוהו כאן”.
הציונים הכלליים מופיעים כ“גואלי העם היהודי”. העם כל דאגתם. ומכיון שיש ביכלתם לראות “סבל עם” מחוץ לסבלם העצמי, מובן שיכולים הם לראות גם “גאולת עם” מחוץ לגאולתם העצמית, וממילא גם מחוץ לגאולת כל פרט של העם… על דבר “גאולת עם ישראל” ירבו להג, ולעליית יחידים מישראל לארץ הגאולה, יעקמו אף… וזה מובן מאוד: כי באשר אין הציונות להם שאלת חייהם הפרטיים, הרי כל הענין הנו מפשט בשבילם כענין המלחמה, בחבקו את זרועות הלוח של השח-מט. ומכיון שרק בשביל זולתם דאגתם, הרי אין הם תופסים כל דרך גאולה אחרת מאשר לצפות לנדבות מזולתם, לקוות “לחסד לאומים”, ולהשתעשע בקסמי הפוליטיקה הכוזבים.
וכה גם “פועלי-ציון” יבואו להביא גאולה “להמון” מחוץ לגאולתם העצמית, וממילא גם מחוץ לגאולת כל פרט מן ההמון הזה. והפרוגרמה לגאולת “ההמונים העולמיים”, ובתוכם גם של “המון בית ישראל”, הלא עומדת היא מצוחצחה וברורה מראשית אדם נולד ועד אחרית כל הדורות. גם הם כל דאגתם היא לזולתם, ולכן אין הם תופסים כל דרך גאולה אחרת מאשר לצפות לחסד האינטרנציונל, ולהשתעשע בפלפולים על-דבר שמאל וימין וימין-דשמאל ושמאל-דימין, ודרכם צועדת אל ההתרוצצות האין סופית בשאלות התקוות מן האינטרנציונל השני או השלישי או הרביעי.
ואולם הפועל-הצעיר אינו דומה אף במשהו לא אל הציונים “הכלליים” ולא אל “השמאליים”, כי הפועל-הצעיר הנו זרם של יחידים הכופרים ביכלתו של אדם לגאול את מי שהוא זולת עצמו, וממילא אין הפועל-הצעיר תולה כל תקוות במי שהוא ואינו מפזר נדבות ישע למי שהוא, אלא כל אחד ואחד מחבריו מתפרץ בדרך תחיתו העצמית כעובד עברי בארץ-ישראל. “היחיד”, זהו היסוד בתנועת הפועל-הצעיר בארץ-ישראל, ולכן מצטיין הפועל-הצעיר בתפיסתו את המציאות וממילא גם בנצחונותיו על מכשולי המציאות, כי הלא את מלחמת חייו הפרטיים רואה כל יחיד מהפועל-הצעיר, במלחמתו לתחית עמו וארצו. קול פעמי היחיד נשמע בדרך הפועל-הצעיר, גם אם לרבבות ימנו ההולכים בה. יען כי בכיווּן ישר ולמגמה ברורה לעצמו יצעד כל יחיד, אף כאשר תתלכדנה ידי כולם לעזור איש את אחיו למען הקל הדרך קדימה.
וכאן היא הסיבה לזה שהפועל-הצעיר לא נואל עד היום הזה לגדור את דרכו בסעיפי פרוגרמה כתובה, כאשר לא יעשה כזאת היחיד בדרכו. כי בכל רמ"ח אבריו של כל “יחיד” הפועל-הצעיר, שוקק דמו כמעין קדימה אל החיים העצמיים בעבודה, ולשם מה בכן ולשם מי לנפנף בעדיי הפרוגרמה?! הלא הגשמים והטללים ירדו על שדה העובד לא על פי פרוגרמה. ולנו הלא אין כל צורך וכל רצון להקסים את מי שהוא בלהטי השוא, ולא לשעשע את עצמנו באותיות פורחות. וכל עוד לא הורקנו מתוך עצמנו, לא תאבד מאתנו דרכנו, גם בלי קמיעות ובלי ציוּנים. “אני לי – לא אירא!”
וישנם בנו המנמקים לאמור: אמנם ראשוני הפועל-הצעיר התלקטו בין תלמי “הבַחַר” והחָריש בארץ-ישראל, ובזיעה על הקרקע ולא בדיו על הנייר התוינו את דרכנו הברורה כה ובהירה כשמי ארצנו; אולם הן פרשה דרכנו מסילות עד לקָצוי גלויות ישראל, ואיך לא נעטה שמלת צבעונים למען יכירונו פזורינו להתלקט אל דרכנו? ואכן יש אשר יחתור איש אל משאת נפשו ודרכו צלחה לפניו, ויראוהו רבים ויצאו בעקבותיו. ופתאום יסב האיש את פניו, וצהל לקראת ההולכים אחריו, וסר מן הדרך המובילה אל משאת נפשו, והגה גם את ההולכים בצעדיו מן הדרך הנכונה… וכזה יהי גורלו של הפועל-הצעיר, אם יתחיל לסור מדרכו אשר עד כה, ויתחיל להתהדר בצבעוני הפרוגרמה למען משוך עיני רואים. והכי לא הדרך של הפועל-הצעיר בארץ-ישראל היא שעוררה את תנועות “החלוץ” ו“צעירי ציון” גם בגולה לשאוף אל דרך זו, ולמה ניבהל פתאום על האוצרות האלה היקרים לתחית עמנו, ונתקשט ונתהדר למענם בבגדי צבעונים, כאילו היינו דלים ונתעשרנו אנו. האם דלונו עקב כי גילינו אוצרות יקרים לתחית העם?
והאמנם ילך הפועל-הצעיר לאחוז בדרכי המפלגות, המעלות גירה את פרוגרמותיהן לסעיפי סעיפיהן, למלאות להג את כל בית ישראל והכותו חרמה?! האמנם נתחיל להפוך את דרכנו, דרך העבודה, למושב לצים מהגי ריק?! והלא דרכנו עד כה היא כה ברורה, עד שכל “ציוּן” עליה רק יטיל עליה צל. הפועל-הצעיר צמח בארץ-ישראל על הקרקע. שם שגשג עד כי נראה נופו גם בחוץ-לארץ. וגם להבא אין הפועל-הצעיר יכול להיות אחרת מאשר חֶבר יחידים (אף אם לרבבות יגיעו) המתפרצים, בלי להטי שפה, אל החיים העצמיים על קרקע ארצנו. וכל אותם מאות האלפים היחידים הנמצאים עדיין בגולה, יתפרצו לצאת ממנה; ואת כל מעשיהם וחייהם יכוונו כבר מעכשיו לעליתם לארץ-ישראל, עם נפילת המכשולים המונחים בדרכם זו; ויעזרו לפרוץ את אשדות העליה לארץ-ישראל וההתבצרות שם לעצמם, וממילא גם זה לזה.
וצריך להיות מובן מאליו, כי כל הפעולות המכוונות אל הגלוּת אינן שייכות להפועל-הצעיר. ואם הפועל-הצעיר, ואף זה שבגולה, יעסוק בזה, הריהו הורס את דרך הפועל-הצעיר. יעסקו בזה כל מחייבי הגלות בישראל, מימין ומשמאל, הן רב עמהם מאשר אתנו, גם במספר גם בזמן וגם ביכולת… ואולם בשביל הפועל-הצעיר, הלא הגלות אלא תהום האבדון לנו, בערה איומה אשר לא תכבה. ומן התהום והבערה צריך רק להציל ולהוציא. כזאת היתה דרכנו עד כה, וכזאת צריכה להיות גם דרכנו הלאה.
זרם הפועל-הצעיר לא יחָנט בסוגרי הפרוגרמות. וגם מתחת נציב המלח אשר בצלמות הפרוגרמות, יתפרץ הזרם אך למרחב ואך קדימה – – –
וינה, כ“ז אדר תר”פ (1920)
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.