אודות תלושי מניות הקולוניאלי-באנק, כבר הוצעו הצעות אחדות. ואם הצעת מר הורוויץ, לולא נדחתה מפני טעמים צדדיים, היתה יכולה באמת להביא תועלת לא מעט להפצת המניות, הנה יתר ההצעות, כמו ההצעה להקדיש את דיבידנד התלוש הראשון לה“בית-נאמן”¹ והצעת מר מינץ למסור את תלושי המניות ל“הקופה הלאומית”², אם כי כשהן לעצמן טובות הן מאד, אך אם נחשב שכר ה“בית הנאמן” או “הקופה הלאומית” כנגד הפסד הפצת מניות הבאנק, בהתקבל הצעות כאלו, אז ניוכח, לדאבוננו, שההצעות האלו מוקדמות הן. כי אם אמנם צדק מר מינץ בהנחתו: “שכל אלה שקנו את מניות הבאנק לא אל הדיבידנד היו עיניהם נשוּאות”; אך אל ישכח נא, כי רק המעט אנשי הלבב לא נשאו את עיניהם לדיבידנד מטעמו ונימוקו של מר מינץ….ואולם – האמת ניתנה להיאמר בכל היותה מרה – רוב האקציונרים לא נשאו עיניהם אל הדיבידנד מטעם אחר לגמרי, והוא פשוט: יען כי לא האמינו, ועוד לא יאמינו, שיוכל הבאנק העברי לתת בזמן מן הזמנים איזה דיבידנד. ואת המניות קנו, רק יען שעוד יש בהם המידה הישראלית, שנתבעים ונותנים. ועתה הם מביטים על המניה כעל פתקה נאה, או יותר נכון, כעל שטר פסוּל…כמעט הרוב מאלה שחתמו על ידי – כמובן אחרי שקדי על דלתותם לא פעם אחת – על המניות, נכונים עתה למכור את מניותיהם גם בהפסד מעט, ולהם לא יועילו כל דברים להבינם בינה, כי את הכל יבטלו במבטאם המיוחד: “וייס’ך, הבל הבלים”, שדבריך על לב יהודי, אחר בטאו את ה“וייס’ך” הידוע, יכּו שורש כמו על צחיח סלע. וכמובן יותר טוב היה לוּ נשאו עיניהם אל הדיבידנד, כי אז האמינו למצער בהעסק שבהבאנק, שלברוא את האמונה הזאת בלב ההמון, עלינו להשתדל בכל יכלתנו. ואולם היא תיברא מאליה כאשר אך יראה המון אחינו, שתחת תלושי המניות העבריות יקבלו מזומנים, הכל כאשר לכל, כמו משטרי-הגורל הגדולים… גזוז קוּפּוֹנים וקבל כסף! האח! – ואולם אם את הדיבידנד לא יראו בעיניהם, כי אם יובא ישר (אם כי הדבר אפשר שאם ישאלו את פיהם יסכימו לזאת, כי הלא אחת היא להם אם פרי כספם המונח, לפי דעתם,על קרן הצבי, ישאר מונח שם או לא, הן לידיהם לא ישוב עוד) לאיזה מוסד לאומי שיהיה, כי אז עוד יותר ימעט בטחונם בהבאנק, שגם מלבד זאת יביטו עליו בעיני חשד – ואויבי הרעיון הציוני יעבירו קול במחנה: “כי מבלתי יכולת הבאנק להביא פירות,הוציאו “הציוניסטין”, בערמה, את התלושים מיד בעלי המניות, למען לא יוודע בקהל שהבאנק לא היה ולא נברא”. כל הבקי בטיב הדרשנות ממין זה יתן לדברי צדק… והפצת מניות הבאנק יתנהל בכבדוּת עוד יותר מאשר עד כה. מה שאין כן אם יראה ההמון שהבאנק הביא איזה פרי; כי אז ייוכח שלא בסיפוּרו הבדים יסודתו, ובעת קצרה תמכרנה כל מניות הבאנק, כי למוסד לאומי-מסחרי יתנו את ידיהם כל המון אחינו, ובמהרה יהיה לקניון כל העם. לכן, לפי דעתי, חלילה לנו לקבל לעת עתה כל הצעות כאלו, אשר תוכלנה להרחיק מאתנו את היום בו נראה את עמנו שמחים בקבלת הדיבידנד הראשון, וששים לקנות מניות עוד. וכאשר יבין העם את ערך הציונות לו, ידע ממילא לכבד את כל מוסדותיה הלאומיים, ונביא גם עליהם ברכה.

יאנאוצי (בסרביה), תרס"ב (1902 ).