מוצש“ק כ”ח חשון, 6 בנובמבר.
בשעה העשירית יצאנו סוף סוף מחוף טרייסט. האניה נמשכה בתחילה על-ידי אניה קטנה אחרת, ואחרי כן נדה לאט לאט בעצמה, עד שיצאה כולה מבין חומות, אניות וספינות החוף ותחל למהר בלכתה. אנוכי ישבתי עוד כשעה על סיפון האניה ואביט סביב. מחשבות מורכבות או ממוזגות משמחה ועצבוּת וגם רגשות כמו אלה שאי-אפשר לציינם במלים ידועות, התרוצצו בקרבי. לא נעצבתי ולא שמחתי, גם נעימות גם מרירות לא הרגשתי מעצם ההפלגה בים. ואם הייתי עצוּב מעט או הרבה, היתה זאת פעולת הרושם הבלתי-נעים שעשתה עלי הפרידה אצל החוף… ועוד כמו אלה… אחרי כן ירדתי לשכב על מיטתי, ובהיותי עיף ויגע ולא אחרה שנתי לבוא, וארדם מתוך מחשבות ורגשות שהצד הנוגה שבהם מורגש היה ביותר… האניה שטה במנוחה עד שכמעט לא הרגישו בתנועתה.
ביום א' קמתי ממטתי בשעה השביעית בבוקר. שאון הנוסעים שמיהרו: אלה לקום, אלה לרחוץ, אלה לקחת את הקפה…ואלה להתפלל – היה חזק מאוד. קולות מקולות שונים התבוללו יחד באיזו דיסהרמוניה משוּנה. והשאון והמהומה גדלו עוד יותר כאשר החלו להשיב להם את חפציהם… וכה נמשך השאון כל היום: הנה ארוּחת הצהרים…הנה תה, והנה תה, והנה ארוּחת הערב מהומתה ומבוכתה…תנועת האניה היתה במנוּחה. מזג האויר היה טוב ונעים כמעט, עד שהיתה לנו נסיעתנו כמו טיוּל נעים. פגשנו מפעם לפעם באניות שנראו ונעלמו במרחק האופק. עברנו על איים קטנים והרים מתרוממים מעל למי הים. – לעת ערב נעשה האויר לח כמעט, ותנועתו יותר מהירה, שעל-ידי זאת מורגשה היתה גם תנועת האניה. בשעה השמינית ציווּ על הנוסעים לשכב על מטותיהם. אנוכי ישבתי עוד כשעתים על הסיפון ואביט אל מימי הים ושמיו. מחשבותי לא היו ברוּרות היטב. הרגשתי מעט רפיון באברי, וארד לשכב בתוך המחלקה השלישית ואוירה המחניק…
ביום ב' בקום הנוסעים ממיטותיהם, כבר היו כולם חולים במחלת הים, בכל זאת מיהרו כולם לשתות את הקפה, שלא היה טוב כאתמול, שעוד מעט והקיאוהו… המחזה היה נוגה, ומחלת הים בלתי-עזה תקפה את כל הנוסעים… רוח קדים בלתי-עז נשב על פני הים ותנוּע האניה במעט. לעת הצהרים הוקלה מעט מעט מחלת הנוסעים, ובערב כבר שבו לאיתנם כמעט כל הנוסעים, כי שב רוח-הים כבתחילה. אנוכי ישבתי עוד כשעתים אחרי כליאת הנוסעים… ואביט אל הים וברקיו שנראו מפעם לפעם בקצה אופק מזרח. – – –
ביום ג' בשעה השביעית בבוקר עמדה האניה בחוף מֶסִינָה. רוּח שמחה תקף את כל הנוסעים על מזג האויר החם והטוב. השמש להטה, אך מדי פעם בפעם הצטננו קרניה בהסתננן בעד ענן קל העובר על פניה. האניה עמדה בתוך החוף. חומות, הרים, אניות וספינות סביב לה. כל יום ג' עשתה אניתנוּ במסינה ותסתבל במשא לימונים ותפוחי-זהב ועוד עד לאפס מקום. אותנו לא נתנו לרדת מן האניה… ובשעה העשירית בערב החלה לצאת את החוף ההוא. גשם החל לרדת, אבל חדל תיכף, ורוח צפוני התחולל ויניע את אניתנו. הנוסעים התנועעו כשכורים, ואנחות החלו להישמע מכל עברים. ועוד בלילה תקפה מחלת ים עזה את כל הנוסעים. ובבוקר יום ד' לא נשמע עוד רעש ושאון המשכימים להתפלל וממהרים לאכול, ואך אנחות, אנקות והקאות בקול נשמעו מכל פינות האניה ויחרידו את הנפש. אנוכי שכבתי על מיטתי מבלי יכולת לקום, ואכוון לבי לטלטול האניה: מעלה, מטה, הנה והנה… ולאזני הגיע קול נוגה קורא בתהילים… ואתגעגע על הקול הזה… אשר עד מהרה נפסק בגניחת הקאה… לא טעמתי מאום ומאוד נעניתי כל היום ההוא.
– וגם למחרתו ביום ה' לא חדל הרוח והים רעש ויכה גלים, ואך לעת ערב הוקל מעט. אולם אנוכי לא אכלתי גם ביום ההוא עד הערב. ובאין אונים התגלגלתי פה ושם, נים ולא נים, תיר ולא תיר. גם חלמתי חלומות שונים הבאים מתוך מצב כזה… – בלילה נח הרוח. אנוכי שכבתי כל הלילה על מכסה האניה, והשכמתי ביום ו' לקום. גם כל הנוסעים השכימו לקראת היום הנעים. והרעש גדל כ“בימים הטובים”… אנוכי הייתי עוד מעט רפה כוח בבוקר, אך לעת הצהרים שב כוחי. היום היה יום נעים. השמש להטה. והאניה שטה במנוחה.
גם יום השבת היה יום חם ונעים. רוח קדים עז נשב אמנם וישם את הים כמרקחה, אולם בהיותו מאחרי האניה לא הסב לנו כל צער… אניות רבות פגשנו בו ביום. וגם אניות מלחמה איטלקיות או ספרדיות ראינו. עברנו את הגיברלטר, וייראו לנו חופי אפריקה ואירופה, שאצל האחרונים היינו קרובים. אנוכי מצאתי לי חומר לקריאה ואקרא…
ביום ג' היו טלטולי האניה חזקים מאוד. גלים ומשברים התנשאו וישפלו במאוד מאוד. הרוח היה דרומי-מזרחי והאניה שטה לעבר מערב. ההקאות היו אמנם מעטות כי כבר הרגלו הנוסעים לטלטולים. אולם כמעט הכל חשו בראשם ולבם. לי לא היה זה יום קשה ביותר, אך לא יכלתי קרוא, וגם הישיבה היתה קשה לי. ואולי גרם לזאת גם אי-אכלי כמעט מאומה, כי מאכלים רעים נתנו ביום ההוא. ובכן שכבתי על מכסה האניה. חשבתי וחלמתי בהקיץ. ומאוד התגעגעתי על כל אהובי שהנני הולך ומתרחק מאתם… ועל… לערב הוקל לי…
- – – יום השבת היה קשה לי מעט… ובצהרים שכתבי ואקשיב לריבות וקטטות הנוסעים. לעת ערב הוקל לי מעט. הרוח התחולל ביתר שאת. האניה הזדעזעה וירעשו עמודיה. כה טולטלה ברוח… חשבתי רבות…
- יום ה' כולו צפינו בקוצר רוח לבוא אל חופי אמריקה, והנוסעים החלו להכין את עצמם עוד מאתמול להיקלט בה… רוח צפוני קר מאוד נשב. את האניה לא טלטל אמנם, אבל הסב לנו צער לא מעט. אי-אפשר היה כמעט לצאת על מכסה האניה מחמת הקור, והנוסעים הקדימו לבוא לחדרי האניה, אלה שכבו, אלה השתובבו ויריבו… מחשבות נוגות מאוד עוררו בי אָפיָם של אלה, המוננו הגס מאוד.
- – – בשעה השמינית בערב כבר יכלנו לראות את אור ניו-יורק מרחוק, ובעוד שעות מספר קרבנו אל החוף. אניתנו השליכה עוגן. ובין הנוסעים רבה התכונה… כאשר האיר היום באה איזו קומיסיה אלינו ותעבירנו על פניה… לשם מה?… והנוסעים מיהרו להוציא את חפציהם על המכסה ויחכו ויצפו לרדת מן האניה – והנה נזרקה שמועה שעוד נלון בה, ותרגיזנו מאוד… לאט לאט גם נתאמתה שמועה זו, והחילונו להשיב את החפצים למקומם ולתור אחרי אוכל…
קשה היה יום הששי לכולנו בכל האופנים… קבלו את השבת, שכבו… וישכימו מאוד לקום ולהיכון שנית להיכנס לאמריקה… ובשעה התשיעית החילונו לרדת מן האניה ונבוא אל – – – ומשם שטנו אל ה“קסלגרדן”. הרופאים בדקונו והחוקרים חקרונו, ואשר עברו בשלום שטו אחרי כן שנית אל החוף – – –
תרס"ד (1903).
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.