נזכיר כאן יונה אחר, יונה הבורח מנבואתו. יונה היהודי המודרני, הגולה מרצון, האינטלקטואל החדש המבקש נדודים. “ויקם יונה לברוח תרשישה מפני ה'”.
הוא מבקש להימלט “מלפני האלוהים” משום שהוא עייף ובודד ורוצה להשתחרר מגורלו. לדעתו לא גורש האדם מגן־העדן אלא יצא ממנו מרצון משום שחשב כי בחוץ אלוהים איננו שואל “איכּה”. הוא מבקש לברוח “מלפני ה'”, מארץ־ישראל, שהרי בה הוא נתבע בלי הרף להתנבא.
ארץ־ישראל היתה ביתו, אך בה הוא נקרא אל ההרים ובה אין הוא יכול להתחבא. הוא רוצה לברוח ממנה כדי שיוכל לחיות את בדידותו עד תום, להתבשם משירה זרה וליהנות מבחינה אינטלקטואלית. יונה מבקש לרדת מהפסגות ומהתהומות של ארץ־ישראל. “וימצא אניה באה תרשיש ויתן שכרה, וירד בה לבוא תרשישה מלפני ה'”. הוא בורח למרחקים בספינה של מלחים זרים שאינם מכירים אותו. על עצמו אין הוא מספר דבר והמלחים אינם מדברים עמו. הוא רק נותן להם את שכרם ומתבונן בסקרנות כיצד הם נוהגים בספינה.
סופה משתוללת, הספינה מיטלטלת, המלחים מפסיקים לשחק קלפים. יונה איננו רוצה שידעו כי הוא בורח, אין הוא רוצה שיכירו בו כי הוא זר, וביחוד בשעת סכנה זו. כל המלחים מסירים מעל עצמם משאות ומתפללים לאליליהם, אך הוא הולך לישון בבטן האניה. “ויונה ירד אל ירכתי הספינה וישכב ויירדם”. הוא אינו רוצה שיאשימו אותו, שיקראו לו, שתתגלה אשמתו, אך הוא יודע כי הם מתפללים לשוא.
"ויקרב אליו רב החובל ויאמר לו: “מה לך נרדם, קום קרא אל אלוהיך אולי יתעשת האלוהים לנו ולא נאבד. ויאמרו איש אל רעהו לכו ונפילה גורלות ונדעה בשלמי הרעה הזאת לנו ויפילו גורלות ויפול הגורל על יונה, כי אכן הזר הנרדם בירכתי האניה הוא שמביא להם את הסערה. הוא עצמו שכה זילזל במלחים ששׂכר וידע שלאלילי־שוא הם מתפללים, מתמלא עתה רגשי אשמה ורחמים. בגללו באה הסופה לעולם – כי ברח מן האלוהים תרשישה. הוא מחליט לעשות מעשה. מעשה גדול שיכפר על החטא שחטא להם. הוא ימות למענם. הוא ישתיק את הסערה. הוא מתודה בפני המלחים כי בורח הוא מפני האלוהים; עתה ברור להם הכל, הסערה פרצה בגללו: “וייראו האנשים יראה גדולה ויאמרו אליו מה זאת עשית?”, ויאמרו אליו מה נעשה לך ויִשתוק הים מעלינו כי הים הולך וסוער.”
אם בים הגדול הזה המרוחק כל־כך מהרי־יהודה החשופים אין הוא יכול לברוח מאשמתו, אולי מוטב למות, לטבוע? אז אולי לפחות יאהבו אותו אלה שלמענם הוא עושה כל זאת. אם יתן עצמו למים הרבים ייגאל מזכרון ארץ־ישראל ומעול הנבואה. שם במעמקי הים יימלט סוף־סוף מהחוטים הנסתרים הקושרים אותו עדיין אל השאלה העתיקה. אך האם מותו יהיה תחליף לנבואתו?
המלחים רוצים להישאר נקיים, ללא יסורי מצפון “ויקראו אל ה' ויאמרו אנה ה' אַל־נא נאבדה בנפש האיש הזה”. הרי הוא עצמו הודה באשמתו ורצה בהקרבתו “וישאו את יונה ויטילוהו לים”.
כאן מסתיים הסיפור. המלחים לא ידעו דבר על הלויתן ואף לא על נינוה. ואולי שמעו פעם את סיפור הדג והקיקיון, אך זה היה סיפור על יונה אחר. יונה שלנו הוא אדם מתקדם ואיננו מאמין במיתוסים. הוא טבע במעמקים, ומצפון מטביעיו שקט. כפילטוס הם רוחצים בנקיון כפיהם.
מסעם של המלחים תרשישה נמשך. כשבאה הסערה השניה לא היה מי שיירדם בירכתי הספינה, זרקו כמה מזוָדות, התפללו אל האלילים, אף הפעם אף אחד מן המלחים לא הסכים שיטילוהו אל המים.
לא היה גם ממי לבקש סליחה ואת יונה ההוא שלמענם טבע שכחו, כי הרי בכוח הקרבן לא היה למנוע את חזרתה של הסופה.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.