א.

המשבר הקשה והחד העובר על עבודתנו בארץ — הולך ונמשך. כל אותן האפשרויות המרובות של עבודה בערים, בנין בתים וסלילת דרכים, המסוגלות לקלוט מאות ואלפי עובדים והמחכות זה חדשים לבצוען, עוד טרם יצאו לפועל, למרות מציאותם של האמצעים הכספיים המיניליים הדרושים לכך. עכובים ומעצורים בלי סוף צצים ועולים מיום ליום, פה לא נעשו עדין כל הצעדים הפורמליים ברכישת המגרשים, ושם לא נגמרה הלוית הדרכים, הבא לא נחתם המו"מ את הבעלים והתם לא נסתימה בחינת ההצעות השונות, ועל כלם — אין סוף ואין קץ לתביעת התכניות הטכניות, שמעשה שטן נתרכזו כלן בידי מהנדס אחד המקבל על עצמו לדאוג לתכון כל ערי ארץ־ישראל בבת אחת ואינו מוציא מתחת ידו אף עבודה אחת. וצבת צבת עשויה. חוסר התכנית דוחת את עצם מלאכת הבנין ומעכב גם את עבודות ההכנה וההכשרה — בלי דעת מקום הבנינים וחלוקת המגרשים אי אפשר לגשת לישור החולות ואזון הרחובות והכנת החמרים, שהיו לפי שעה מספיקים להעמיק מספר הגון של פועלים.

ובינתים הולך וגדול הסבל, הולך ורב מספר מחוסרי העבודה, הולכת וכלה הפרוטה האחרונה מן הכיס כל אותם המועטים שזכו לצאת מעבודתם הקודמת בכביש בחסכון קטן, ומחנה נטולי־העבודה והאמצעים הנמצאים בארץ מתעצם בעולים¹ החדשים שעברו כל מדורי הגיהינום עד שהצליחו להמלט² מתוך גיא־ההרגה ועמק העכור של אוקריאנא ופולין ועלו אחרי גלגולים ונסיונות קשים ומרים בלי סוף לארץ, צמאי־עבודה ורעבי חיי־כבוד — והנה עליהם שוב גם פה להתענות ענויי־בטלה ולהיות סמוכים³ אל שולחן הצבור שבועות וחדשים…

בשום ארץ שבעולם — מלבד במקום שהפועלים הגיעו לשלטון במדינה — אין אחריות כה רבה וכבדה רובצת על שכם המעמד העובד כזו המוטלת על הסתדרות העובדים בארצנו. אין הסתדרות זו יכלה להסתפק אך ורק בדאגה לחבריה וטפול בצרכיהם יום יום. ההשגחה ההיסטורית הטילה על מעמד העובדים בארץ־ישראל את האחריות על גורל העליה ובנין הארץ — וזהו הדבר המקשה ביחוד את המצב. אין הסתדרות אף לרגע רשאית לחשוב על עכוב העליה או הפסקתה או אפילו על הקטנתה לפי שעה. העליה המתמדת, הבלתי פוסקת ליום, העליה המתרחבת ומתגברת — זוהי תמצית חיותנו והויתנו, בלעדה, מחוץ לה וזולתה אין תקוה ואין תקומה ואין יסוד ואין משען לקיומנו בארץ, לעתיד ישובנו, לפעולתנו ולהשפעתנו בעם. העליה זהו מקור יניקתנו וגדולנו לא רק בארץ אלא גם בחוץ־לארץ, וכל עכוב והפרעה בעליה זהו סם־מות לכל תנועתנו בעולם. ועליה בכל התנאים ובכל הזמנים ולמרות כל המפגעים והמכשולים, על אף כל הקושי והמשבר בארץ — זוהי גזרת – חיינו.

ב.

לפני שנתים, עם ראשית העליה אמרנו: עליה בלי כל הגבלה במשך השנים נתנסינו להכיר את הקושי הריאלי שהעליה גוררת אחריה. חומר העבודה שבארץ כשהוא לעצמו אינו נורא אבל הוא מאיים באסון פוליטי — בהגבלת העליה.

ובשאלת השאלה: עליה מוגבלה או אי־מוגבלה. ועלינו לענות לעצמנו: עליה בלי כל הגבלה. העליה זוהי הציוניות, זוהי השאלה המרכזית שלנו.

שאלת העליה נתעוררה עתה עם המחנק הכספי, אנו עומדים לפני פשיטת הרגל. אין התקציב, לא הגדול ולא הקטן. הפרסטיז’ה של ההסתדרות הציונית יורדת. אדישות שוררת, אמריקה אינה נענית ואנו שואלים את עצמנו: מה יהיה לעליה מכאן ולהבא. כשדרשנו עליה בלתי מוגבלה לא היה הדבר, כנראה, ברור. עינינו לא היו פקוחות לראות את מצב התנועה. עתה אנו מתחילים להכיר את המציאות ולהשלים עמה. ויש סכנה שנשלים עם עליה מצומצמת. לא נגיד את זאת בגלוי, אולם לא נרבה בדרישות. לא נלחם כנגד הפרעות הכניסה והזיק הציוני⁴ ילך וידעך. זה מוכרח להוביל את כל התנועה הציונית לכליון. כל אסונה של ההסתדרות הציונית בא מפני שלא החלה בעליה — בעבודה פעילה — מראשית הכרזת בלפור. למן הרגע שאנו מתחילים להשלים עם צמצום העליה הרינו גוזרים כליה על עצמנו. בהתאמצותנו הכי אחרונה עלינו לטפס מהמדרון הזה.

והכרתנו כי ציונות זאת אומרת עליה — מחייבת אותנו לבדוק מחדש את כל דרך עבודתנו בארץ־ישראל. עלינו להודות שדרך זו שהלכנו בה עד עתה הובילו אותנו לידי בנקרוט. אם כל הנעשה בארץ, כל הקיים מכבר והנוסד מעתה לא ישמש למטרות העליה — הרי זה פשיטת־רגל. אם כל דבר הנעשה מכאן והלאה בארץ לא יהיה מכוון לצרכי העליה — הרי זה פשיטת רגל. שאלת העליה היא שאלת כל עבודתנו בארץ; שאלת כוון והתאמת כל העבודה בארץ לשם אפשרות מקסימלית לעליה. לא לבסוס משקים סתם, עלינו לדאוג, כי אם למשקים שיהיו מסוגלים לקלוט אל תוכם מספר אנשים רב. כלל זה עליו לשוות נגד עינינו: כל עבודתנו מכוונת לצרכי העליה.

קונטרס קז.

ג.

השנה האחרונה היתה שנת יציאה ובריחה מן הארץ. בכל כשלונותיו במשך עשרים השנים האחרונות לא היה ככשלון הזה. ובקלון הזה כבריחה מן המערכה בשנה הזאת. אין אנו יכולים גם להתנחם בעליה החדשה. גם בכמותה וגם באיכותה באה ירידה. נתמעטה ונגרעה עלית העובדים, אף בשעה שכל כך צפינו לה, אף בשעת רצון בלתי רצויה כזו — לא נענינו, הנדרשים לא באו. נראה כאלו נסתם מקור העליה, כאלו דלל מעין ההתנדבות החלוצית של טובי צעירינו והעמדנו לפני כשלון ודלדול בעליה. אבל למרות ההאסון אשר בזה עלינו להביט בעינים פקוחות ואל נפחד לראות את האמת הקשה.

כי מי שמכיר את הגולה ואת הנוער החדש אשר קם לנו בה, מי שיודע את הקשב הרב והאלם של אלפי ורבבות נעורינו לכל המתרחש בארץ, את הרטט על אלפי חברינו לקראת כל ידיעה המתקבלת מן הארץ, טובה או רעה — יודע, כי עוד כחות רבים ועצומים גנוזים לנו, אשר יש לאל ידם להמשיך את הכבוש העומד לפני הפועל בארץ.

הכח הזה בא לידי שתוק אחרי ההפרעות השליליות של הממשלה אשר ביד רשע ובזרוע קשה וע“י כל מיני גזרות החניקה את רצון העליה ואת זרמי ולאט לאט הביאה לידי החנק המרץ הרב על הנוער שלנו. עלינו להלחם לא רק נגד הפסיביות והרפיון שהגזרות הסבו בתוך נעורינו נגד הרשע של הממשלה, נגד הגזרות וההגבלות על העליה, כי אם עלינו להלחם נגד הפסיביות והרפיון שהגזרות הסבו בתוך נעורינו. את המלחמה הזאת לא ננהל בדברים כי אם במעשים. יש לנו להגיד דבר גדול לחברינו בחו”ל, לכל אותם הכחות הרעננים בעם, אבל זה נגיד לא בדברים — כי לא דבר שפתים הוא דברנו, הוא ניתן להאמר אך במפעל החי של היצירה, בסבל, בכבוש, בהתאבקות, רק בשפת המפעל נוכל לאמץ ולזרז את הכחות הנרדמים בתוכם. אבל את דבר המפעל הזה נוכל לעשות ולשלוח החוצה, אם כחנו יהיה אתנו, אם אותו הכלי שיצרנו למעמד העובדים בארץ יהיה שלם בלי כל בקיע, אשר הדו יהיה בלתי מזויף, אשר צליל אחד ישמע ממנו. אנחנו נוכל לעורר את כל הכחות האלה רק אם נהיה פה לכח מאוחד ואז ישמע ואז ישמע דבר עבודתנו, דבר מפעלנו בחו"ל. ולכן אמנם כל כך הקשר בין הפועל ופעולתו בארץ והגברת העליה, שניהם קשורים כי לא נהיה כח בארץ אם לא תהיה עליה בלתי פוסקת אשר תרענן ותגביר כחותינו. והעליה לא תתגבר אם כח קליטתנו ומשיכתנו אנו, פה בארץ, לא יגדל ולא יעצם.

קונטרס קעב.

ד.

הפרעות ועכובי העליה מתרבים מחודש לחודש והעליה הולכת ומתמעטת. להגבלות הישנות נוספים פירושים חדשים, וכל פירוש אומר חומרה חדשה וגזרה חדשה. על הקושי הרב בהשגת הויזה הארציישראלית בארץ היציאה, הקושי הכרוך באלפי קבילות וסיגים ודקדוקים, נוספה בזמן האחרון גזרה חדשה, גזרה זדונה, מחפירה ואכזרית שאין דוגמתה בשום ארץ שבעולם — גזרת בחינה ובדיקה בשעת הכניסה לארץ, לאחר שהעולה קבל כבר הויזה הארציישראלית ובזבז על יסוד זה את כל הונו ורכושו על הוצאות הדרך. ואנשים שלא חטאו ולא הרעו לאיש נענשים בלי משפט ובלי רחמים בעונש של הרס ודלדול וענויי־נדודים אם רק לא עמדו יפה בבחינה, והרי הם נשלחים חזרה לארץ שמשם באו, בין שיש להם האמצעים והיכלת לשוב והרשיון לטוב ובין שאין להם כל אלה.

והמעטת העליה, מלבד הסכנה הכרוכה בה לעתידנו בארץ, הריהי מולידה ומגבירה את חוסר־העבודה בארץ. בחורף הקשה שעבר עלינו ללא עבודה למאות עובדים התנחמנו בתקוות המרובות שנשקפו מעבודת־הבנין הרחבה באביב ובקיץ. בכל ערי הארץ, בחיפה, בטבריה, בירושלים, וביחוד ביפו התכוננו לקראת שנה של בניה רבה ואינטנסיבית.

בא האביב וכבר הגיע גם הקיץ — והתקוות הרחבות לא נתקימו. תכניות־בנין רבות וגדולות לא יצאו לפועל, והסבה היא לא רק חוסר־כסף.

המעטת העליה פגעה קשה בתעשיה הקשורה קשר אמיץ בכניסת אוכלוסין חדשים מן החוץ — בתעשית הבנין. העליה היא כח הדוחף והמגיע של הרחבת הבניה, וצמצום העליה בחברת גורם לצמצום הבניה, ומכאן חוסר העבודה.

העובדה שמצרי העליה מתאנים לחוסר־העבודה ומצדיקים בו את סגירת השערים אינה צריכה להפחיד אותנו. כל המתבונן למציאות־החיים בעין בהירה ובלב ישר רואה ומכיר שרבוי אפשריות העבודה בארץ יבוא רק עם הגברת העליה. ושתי שנות העליה יוכיחו: לאחר שנכנסו לארץ יותר מעשרים אלף איש נתחדשו ונתרחבו כמה וכמה מקצעות עבודה ומלאכה וחרושת שקלטו כמעט את כל העולים והביאו ברכה גם לישוב הקים. ואף פעם לא הגיע מספר מחוסרי העבודה אף לעשרה אחוזים ממספר העולים. לא ההגיון הכללי אלא הזדון המדיני רואה בחוסר העבודה נמוק לעכוב העליה. סגירת השערים בתור סגולה לחוסר העבודה הריהי מעין רפוי כאב ראש ע"י כריתת הראש. הגוזר על העליה גוזר על פריחתה הכללית של הארץ ודן אותה לקפאון ונוון חמרי ואפס עבודה. האחריות על חוסר העבודה ההוה בארץ מוטל בחלקו למצער על ראש אלה שהגבילו וצמצמו את העליה בזמן האחרון באמתלא של חוסר עבודה.

קונטרס קטו.

ה.

בפעם הראשונה בחיי ההסתדרות תתאסף המועצה הכללית מבלי שהדאגה הממארת לחוסר־עבודה תעיק עליה. אם כי פה ושם יש שעשרות פועלים בטלים פסק זה חדשים. להיפך, במקצועות שונים מורגש לפרקים מחסור בעובדים. גם העבודה בסירוגין, יום, יומים, שלשה ימים בשבוע, שהיתה חזיון מתמיד בעבודת הבנין, כמעט שחלפה. בדרך כלל עובדים כמה ימים בשבוע ובקביעות. מספר הפועלים העסוקים בחקלאות ובנין הולך ורב מחודש לחודש. ושני מקצועות אלה סופגים לתוכם כמעט את כל העליה העובדת⁵ החדשה, ועוד כח־קליטתם טרם דלל.

שעת־כושר זו מטילה אחריות מיוחדת על מוסדות ההסתדרות ומנהלתם העליונה — המועצה הכללית. אין איש יודע כמה תמשך שעת־רצון זו. כמה שבועות וחדשים עוד נהיה פטורים מדאגה מציקה זו, שבמשך שנים גזלה את מנוחתנו, ומיטב כחותינו ועלינו להשתמש ברגע זה לתקן בדקי ההסתדרות, לסתום פרציה, ולשקוד על הרחבתה והתבצרותה.

והדברים הראשונים התובעים את תקונם בשעה זו הם: שכונת העובדים עתון ההסתדרות והעליה.

___________

ועל הכל עלינו עכשיו להפנות את כל תשומת לבנו ודאגתנו הנאמנה למעין־חיותה של התנועה ושל ההסתדרות־לעליה.

הגזרות המחפירות והמעליבות נגד העליה שנתחדשו מתוך בהלה ופניקה בשעת־חירום ופורענות, ושנסו אחר כך להצדיקן בנמוקים כלכליים ומדיניים⁶ כביכול — מוסיפות להתקיים גם לאחר שהבהלה עברה ונשכחה מלב והתנאים הכלכליים והמדיניים בארץ נשתנו תכלית שנוי, חוקי־סדום של השלישי ליוני עודם בתקפם, והממשלה עודנה משננת גם כיום הזה לעצמה ולאחרים את הרעיון הנבוב שאת מדת־העליה יש להתאים לכשרון הקליטה של הארץ, כאילו אפשר היה להתאים את מדת הקירות של איזה בית לגודל החלל הריק שבתוך הבית. יודעת הממשלה היטב מה שיודע עכשיו כל ילד בארץ שהגברת העליה מגדילה את כשרון קליטתה של הארץ — כי העליה ברכה את הארץ. יודעת הממשלה כי השטנה נגד העליה אינה מוצאת עוד אזנים קשובות אפילו בקרב החוצבים, ושהגרגנים⁷ עשו את הקטרוג קרדום לחפור בו, ואף על פי כך היא עומדת במרדה ומוסיפה לקבל במטת־סדום של גזרותיה הנושנות את העליה המתפרצת עכשיו בכח־איתנים בכל תפוצות הגולה.

הרשע של הפוליטיקה האיהינרציונית של הממשלה לא היה אף פעם כה בולט וגלוי ומנקר את העינים כברגע זה, כי גם האמתלא האחרונה שבה נסתה הממשלה לחפות על זדונה — חוסר העבודה בארץ — אף היא נשרטה. המחסור המורגש עכשיו בארץ היה לא בעבודה אלא בעובדים, ואף על פי כך קשה כקריעת ים סוף הכניסה לאיש שאינו בעל ⁸ ותשוש כח, עול ימים או זקן מופלג הסמוך לשלחן אחרים — שרק להם מתיר החוק את הכניסה החפשית — אלא איש בריא ותמים שאונו במתניו ורוצה לחיות בארץ מיגיע כפיו.

אולם לא נצא את ידי חובתנו הפעם אם נסתפק רק במחאות ובטרוניות נגד המממשלה המתעללת בזכותנו הלאומית ומקפחת את תקוות־חייהם של אלפי ורבבות אחינו בכל קצוי־תבל. המצב בארץ ובגולה מחייב אותנו הפעם לפעולה נמרצה ולמאמצים מחודשים ובלתי פוסקים לשם הגברה מהירה ומתרחבת של העליה החלוצית והעובדת.

כי הנה למרות כל הגזרות והתעלולים המכוונים להצר את העליה העברית – הולכת העליה וגדלה, כי גם החוק הכי אכזר לא יוכל לעמוד בפני ההסתערות וההתקפה של צרכי החיים של עם שלם, ולחץ ההמונים היהודים הגדולים הדופקים על שערי הארץ מפלס לאט לאט נתיב גם דרך המשוכות והסכרים שהציבה הממשלה לחסום בפנינו את הכניסה לארץ. אולם כל כובד ההפרעות וההגבלות נופל דוקא בחלקה של העליה העובדת. ואנו עדים למחזה המדאיג, מסוכן־התוצאות, שעם גידול העליה בחדשים האחרונים הקטן האחוז של העליה החלוצית.

ולא מפני שאפסו הכחות החלוציים בגולה, להיפך, אף פעם לא היו לנו מחנות חלוצים רבי־עם כבימים אלה, לא יחידים ועשרות — למאות ולאלפים נוהרים עכשיו טובי צעירינו וצעירותינו לדגל החלוץ. ברוסיה ובפולין, ברומניה ובגליציה, בציחוסלובקיה, ובגרמניה מכה תנועת החלוץ גלים אדירים ופורצת מיום ליום.

ואלפי חלוצים וחלוצות מצפים ומיחלים בעינים כלות לעלות לארץ. ועל הסתדרות העובדים בארץ הוטלה עכשיו התעודה הקשה ורבת־האחריות: לפתוח את הארץ לעליתם.

על המועצה להקים ולסדר מוסד מרכזי חדש רב־פעלים וכביר־רצון, אשר ימלא בעליה את התפקיד שממלא המרכז החקלאי בהתישבות וסולל בונה בבנין: פתח, הרחב והגבר את העליה החלוצית העובדת ברשות ההסתדרות הכללית.

ד. בן־גוריון

קונטרס רב.