קטעים מדבריו של דוד בן־גוריון ראש הממשלה ושר הבטחון הראשון (1963)

בעית הבטחון של ישראל אינה דומה לבעיות הבטחון של כל מדינה אחרת. אין זו בעית הגבולות, ריבונות — אלא בעית קיום פיסי, פשוטו כמשמעו. ולא רק בעית קיום העם בישראל, אלא קיום היהדות בעולם. אין כל גוזמה והפרזה בהנחה שקיום מדינת ישראל מתנה ומזין קיום היהדות בעולם, ובעית בטחונה של ישראל היא, משום כך, בעית קיום היהדות כולה.

* * *

מדינות ערב פלשו לישראל בליל 15 במאי 1948 מפני שאינם משלימים עם מציאותנו בארץ ועם עצמאותנו היהודית. והרצון לעקרנו הוא לוהט היום לא פחות מאשר לפני חמש עשרה שנה. ואם לא נדאג בשורה הראשונה לבטחוננו — נתחייב בנפשנו, וצורכי הבטחון קובעים גם הקו הבין־לאומי שלנו — באשר קיומנו קודם לכל דאגה אחרת שלנו.

* * *

שלום־אמת של קיימה ושיתוף פעולה כלכלי, תרבותי ומדיני עם הארצות השכנות — הוא הייעוד העליון של מדיניות החוץ הישראלית.

* * *

סיכויי השלום בין ישראל ועמי ערב מותנים במידה רבה בעצמה הצבאית של ישראל — עצמה שיש בה כדי להרתיע — ובמעמדה המכובד של ישראל בזירה הבין־לאומית. כי רק אם שליטי ערב יווכחו שאין להכחיד את ישראל לא באמצעים צבאיים ולא באמצעי חרם והסגר ובידוד, תגמול בקרבם ההבנה בצורך ובברכה של ברית־שלום ושיתוף־פעולה עם ישראל.

* * *

בכוחנו הצבאי אנו יכולים אמנם להתגונן, אבל בכוח הצבאי שלנו לא נכריח עמי ערב לעשות שלום אתנו ולשתף אתנו פעולה מתוך שוויון וזיקת־גומלין לטובת שני הצדדים. אין ספק שנבקיע סוף סוף חומת השנאה המקיפה אותנו בארצות השכנות על גבולנו, אבל לא נבקיע בהתקפה חזיתית אלא בעקיפין. בהידוק הקשרים עם הפריפריה במזרח התיכון, שיש בה עמים מוסלמים ונוצרים לא ערבים, וברכישת כבוד ואהדה וידידות בקרב עמי אסיה ואפריקה.

* * *

ישראל נזקקת לאירופה ולאמריקה בענין החיוני ביותר לשלומה ולבטחונה — וזהו ציודו של צה"ל. צבא עומד על שני דברים: כוח האדם הלוחם וכושרו — וכלי המלחמה אשר בידו. וכלים אלה שונים מכל הכלים האחרים שבעולם. מעטות הארצות המייצאות כלים אלה.

וארצות אסיה ואפריקה וכן ארצות אמריקה הדרומית הן הארצות שאינן מייצרות, והמייצרות — לא כולן מוכרות אפילו בכסף מלא. בלי ידידות מדינית ובלי אמון מדיני כמעט שאין להשיג הכלים הדרושים. הגוש הסובייטי, המזרים זיון זה רצוי ונועד, — מסרב לספק, אף לא בכסף מלא, נשק לישראל. אולם תיתכן גם מדינה ידידותית ביותר בין מייצרי הנשק העיקריים בעולם, אשר מטעמים שונים מסרבת לספק נשק, חינם או בכסף מלא, לישראל.

* * *

כשם שלא נוכל להשתוות בכמות כוח־האדם אל שכנינו, לא נוכל מטעמים כלכליים ומדיניים להשתוות בכמות זיון הצבאות, כי בפניהם פתוחים כל שערי הנשק במזרח ובמערב, והם גם מקבלים כלי המלאכה במידה רבה חינם אין־כסף.

אולם שומה עלינו לאזן נשקנו מבחינת האיכות. צבאנו יכול לעמוד בפני צבא יותר גדול שיש בידו ציוד יותר רב, אבל רק בתנאי אם יימצא בידו ציוד שאינו נופל בטיבו מציודו של האויב.

* * *

בכל מקרה שתיכפה עלינו מלחמה — עלינו לגייס מלוא יכולתנו הגופנית והרוחנית, הכלכלית והטכנית, ללא רתיעה וללא היסוס, ורק רצון אחד ישלוט בנו, ורק כושר אחד יכוון אותנו: הרצון והכשר לנצח. אבל אף פעם לא נראה במלחמה מטרה, אלא הכרח מר, ובנצחון רק אמצעי לחזון חיים, חזון קוממיות, חירות, שלום ובטחון לעם, לישראל ולכל עמי תבל.

וצה“ל צריך להיות חזק תמיד — לשם הרתעה ומניעת האויב מהתגרות בנו. כוח ההרתעה של צה”ל הוא הערובה הנאמנה ביותר לשלום באזור, כל עוד לא נכרתה ברית שלום־אמת בינינו ובין שכנינו.

* * *

הרתעת האויב ומניעת מלחמה חשובה ועדיפה מנצחון במלחמה על האויב, כי אין בכוחה של מלחמה לפתור בעיות היסטוריות, וכל מלחמה, גם זו שמנצחים בה, עולה ביוקר רב, לא רק במובן הכספי והכלכלי, אלא בעיקר בקרבנות אדם, שאין ערוך להם.

* * *

על צה"ל הוטלה המשימה החיונית ביותר של דורנו: לשמור על בטחונה של מדינת ישראל. וראוייה משימה זו, שטובי צעירינו ימסרו לה כל כשרונם, מרצם וזמנם, אולם אין זו המשימה היחידה של צבאנו.

* * *

צה“ל אין לו רק יעודי מלחמה ושמירת שלום. מדינתנו שונה מכל המדינות בעולם. היא לא מדינת העם היושב בתוכה, אלא, מדינת העם היהודי המפוזר בכל קצווי תבל. יעודה העליון של מדינת ישראל הוא קיבוץ גלויות, קיבוץ כל הגלויות שיש להן צורך כלכלי ומדיני, או צורך נפשי ומוסרי לשוב לציון. והפיזור הזה של עמנו בכל הארצות במזרח ובמערב, בצפון ובדרום, הוליד בתוך עמנו הבדלים חינוכיים ורוחניים, הבדלי לשונות, חינוך, מנהגים, אורח חיים, רמה תרבותית — שאין כמוהם בכל אומה אחרת. ותעודתה הגדולה של מדינת ישראל היא לא רק לכנס הגלויות המדברות בשבעים לשון, אלא איחודן וליכודן מבחינה תרבותית, חברתית וכלכלית, ולהנחיל להם אוצרות מורשתנו ההיסטורית ואוצרות התרבות האנושית, לכל פלגות העם, ללא הבדל בין עדה ומוצא גלות. ועל צה”ל הוטל להוות הכוח הראשי והגדול ביותר בתהליך מיזוג וליכוד, ובשום גוף של העם לא נתגלתה האחדות והשותפות היהודית בשלמות כזו כמו בצה"ל.

* * *

על צה“ל להיות ככל הצבאות במשטרו, באימונו ובציודו, ועליו לעלות על שאר הצבאות בעליונותו האנושית, ברוח החלוצית הפועמת בתוכו, בהכרת הייעוד והשליחות המוטלים עליו גם בימי שלום וגם בימי מלחמה. בלי הרגשת שליחות חלוצית ושאר רוח — לא ימלא צה”ל תפקידו, כי רק באלה ניצח עד עכשיו ובאלה רכש אהבתו וגאוותו של העם בישראל וכבודו בעולם.

אין צה“ל יוצא ידי חובתו בהיותו מעוז הבטחון של המדינה בלבד, אלא שומה עליו להיות למופת לעם ברוחו החלוצית ובאחוותו היהודית והאנושית. הרעיון שהונח ביסוד נח”ל חייב להיות בסיס חנוכי חלוצי של הצבא כולו. השרות לעם אינו זמני — אלא שליחות חיים, בתוך הצבא ומוץ לצבא.

* * *

כלפי חוץ על צה“ל להיות כוח מרתיע, כלפי פנים על צה”ל להיות כוח מרקיע. על צה“ל להרתיע אויבינו בגבורתו ובכושר לחימתו המנצחת. ועל צה”ל להרקיע עמנו במופת האישי ובשאר־רוחו החלוצית.

* * *

מה זאת חלוציות: זוהי הכרה בשליחות היסטורית והתייצבות ללא תנאי וללא רתיעה מכל קושי וסכנה, לרשות השליחות הזאת. חלוציות — היא עירוי כוחות היצירה הגנוזים בכל אדם, הגברתם והפעלתם והעמדתם לרשות הכלל. חלוציות היא הכושר המוסרי וההכרח הנפשי לחיות יום יום לפי צו המצפון ולפי תביעת הייעוד. חלוציות – – זוהי תביעת האדם מעצמו. זוהי הגשמה אישית של ייעודים וערכים שאדם מאמין בהם. זוהי הפניית יזמת המדינה והעם לקראת יצירת חברה חדשה, עצמאות, חירות, שותפות ואחווה אנושית.

* * *

בטחון אינו רק צבא:

בטחון ישראלי לא ייתכן בלי עליה. העליה היא לא רק גאולת היהודים מכליון פיסי או רוחני בגלות וייעודה ההיסטורי העליון של מדינת ישראל – אלא גם צורך בטחוני ראשון במעלה.

בטחון פירושו התיישבות ואיכלוס השטחים הריקים בצפון ובדרום.

בטחון – זהו כיבוש הים והאויר והיותנו כמעצמה ימית חשובה.

בטחון – זוהי עצמאות כלכלית.

בטחון – זהו טיפוח מחקר וכושר מדעי ברמה עליונה.

בטחון – זוהי הכשרה מקצועית משוכללת לנוער.

ולבסוף – בטחון זוהי היחלצות הנוער והתנדבות העם למשימות קשות ומסוכנות בהתישבות, בבטחון, במיזוג־גלויות.

דמותה הרוחנית של ישראל ואיתנותה הפנימית, יהוו בעתיד הגורם הראשי בבטחוננו ובמעמדנו הבין־לאומי. עקירת המחיצות העדתיות בעם, סתימת הפער הכלכלי והתרבותי בין חוגים ועדות, חיסול הפיצולים המרובים בשטח הפוליטי, הגברת הליכוד והאחריות בעם, העלאת הרמה החינוכית ועירוי הרוח החלוצית בקרב הנוער – הם צורך בטחוני חיוני לא פחות מציוד יעיל וחדיש לצה"ל.

* * *

אנו עומדים בדור זה על פרשת דרכים היסטורית בחיי העם היושב בציון. הדור הקשיש, גם זה שנולד בארץ או חי בה הרבה עשרות שנים, וודאי זה שבא הנה מהגולה – ספג לתוכו הצער, הבזיון והסבל של עם משולל חירות, מולדת, עצמאות, תלוי בחסדי זרים, אבל גם ינק ממסורת גבורה מוסרית של עם הנאבק על נפשו, מסורתו, אמונתו, חזונו, עצמאותו. ויש בו החיוב של סבל יוצר, של מחאה מתקוממת, של מאבק מחסן, של סיפוק המגשים, של חדוות המנצח של מחולל התמורה הגואלת.

הדור הצעיר שנולד שנים מעטות לפני קום המדינה או לאחריה, לא ידע כלל טעם הגולה, מרירותה, קשייה ומאבקיה המרוטטים¹ והמחסנים. הוא מקבל את המדינה העצמאית היהודית, המעמד החדש של עם, שווה־זכויות, המולדת הנבנית והמחוננת – כדבר טבעי, נתון מאליו, שאינו מצריך כאילו כל מאמץ מיוחד.

ואם העולה החדש מצא במניחי היסוד של ההתישבות החדשה בעיר ובכפר, מחיי הלשון ויוצרי התרבות וכוח ההגנה והצבא, את מנהיגי האומה וקבל ברצון את מרותם המוסרית – הרי בדור החדש, בנוער שבעשור הבא ואחריו, שיהווה רוב העם בארץ – כולם יהיו בעלי “ייחוס” שווה, והשאלה היא מה תהא דמותו הרוחנית והתרבותית של דור זה!

שאלה זו מחמירה לרגל עובדה ביולוגית מצערת, אולי מסוכנת: המיעוט התרבותי בעם, העומד בראשו – והמדובר הוא לאו־דווקא בחברי מוסדות מנהיגים: ממשלה, ראשי עיריות, מוסדות המשפט, ראשי המפלגות, עורכי עתונים, מורים בבתי־ספר תיכוניים וגבוהים אלא בציבור הרחב יותר, שהוא אמנם מיעוט כמותי בעם, אבל משקלו הסגולי מכריע עכשיו בכל שטחי החיים המדיניים, הכלכליים והתרבותיים, – זה הילודה בתוכו היא קטנה. ורוב העם, שלא זכה בחינוך ובמסורת התרבותית של מיעוט זה, – הילודה בתוכו היא גדולה פי שניים או שלושה, והדור הצעיר של רוב זה יהווה בעשור הבא או כמה שנים אחריו, רוב מניין ורוב בניין העם בישראל.² והוא אשר יטביע חותמו על כל המדינה ויעצב דמות העם, והשאלה היא – וזוהי שאלה גורלית, מה תהיה דמותו של רוב חדש זה, של ילידי הארץ או חניכי הארץ?

אם אין אנו רוצים ליהפך לעם ליבנטיני ולמדינה ליבנטינית – ומדינה ליבנטינית יהודית לא תתקיים, – כי לא תוכל לעמוד בפני שכנותיה הליבנטיניות הזוממות להכחידה, וכן עולות עליה בכמות פי עשרים ויותר – עלינו לראות בהעלאת חינוכו של הדור הצעיר, של כל הדור הצעיר, לא רק ללא הבדל עדות, אלא גם ללא הבדל מעמד כלכלי, משימה חיונית שאינה פחותה בחשיבותה ממשימות הבטחון גופא, – מפני שהיא באמת משימה בטחונית, כי רק בשמירת האיכות העליונה שלנו ובהעלאתה המתמדת של איכות זו – נעמוד.