אני עומד פה במחיצת קופת־חולים, אך יש צד שוה לעובדי ההסתדרות בכל מחיצוֹתיה, והצד השוה הוא: עובד ההסתדרות. היה מי שאמר: האימפריה הבריטית היא כך וכך רבבות פקידיה הפזורים בכל העולם. ויש בדיבור מופלג זה אמת תמציתית. ודאי: האימפריה פירושה נכסי־חומר ונכסי־רוח כבירים, קרקעות רבי־שטח, צי אדיר וצבא, לשון וספרות אך לא פחות מאלה – הפקידות. היא עמוד־משען לאימפריה, ואולי עמוד־התווך. בשנים הראשונות למהפכה הרוסית, כשהיתה תלויה בחלל העולם כולו שאלת עתידה, כשנראו לעין כל החרדים לגורלה מעקשיה הראשונים, נזדמן לי לשמוע מפי י. ח. ברנר תשובת קצרה: גורל המהפכה תלוי במציאות 10,000 פקידים אנשי־אמת, אשר לא יקחו שוחד.
ואם במדינה כך – בתנועה על אחת כמה וכמה. אחד הגורמים הראשיים, אשר הכשיל, לפי עניות דעתי, את תנועת הפועלים בגרמניה ואוֹסטריה מבפנים, עוד בטרם תוכרע מבחוץ – צביונו של רוב הפקידים. פקידי תנועת הפועלים בגרמניה ובאוסטריה ובשאר אירופה המערבית ואמריקה הם אנשים ישרים, לפי מושגים בעלי־בתיים, אך הם הפליגו במשכורתם ובדרך חייהם מן הציבור והופלגו ממנו. ומה שנפגם בספירה זו – אין לו תקנה עוד. מיליוני חברים, קרנות עשירות, מַנגנוֹנים אדירים – כל אלה הפכו לנעוֹרת, בגלל הכשלון הפנימי.
לתנועת הפועלים בארץ יש מרכז כוח מיוחד, אשר אין דוגמתו לרבות מן התנועות. אני מתכוון לכפר הפועלים לכל צורותיו: המושב, הקבוצה והקיבוץ. כל הצורות הללו נתונות במסגרות שיתוף. צריך שהעובד ההסתדרותי יהא יונק משם. כי שם המציאות המקורית של תנועת הפועלים בארץ, מציאות שאיננה גזורה על פי חכמת השוק, השוֹכר את הפועלים.
העניבה המפורסמת, עניבת הפקיד, אינה אלא עניבת־חנק לעובד ההסתדרות. גדול חלקו מחלקם של כל עונדי עניבה בעולם! טוב כי יכיר בערכו, טוב כי יכיר בחובתו.
חביבים עלינו שמות, תארים ופעלים מלחמתיים. הם נעשו שיגרה: חזית, גיוס, מערכה וכו'. אם אגיד: חיילים אתם להסתדרות – והיה זה דיבור כשֵר בהחלט. אך אני בוחר להגיד – כוֹהנים.
והנה בספר שמואל א' שמור לנו ציור קצר ועז לשני טיפוסי כוהנים:
“ומשפט הכהנים את העם: כל איש זובח זבח ובא נער הכהן, כבַשל הבּשר, והמזלג שלוש־השינים בידו. והכה בכיור או בדוּד, או בקלחת, או בפּרור – כל אשר יעלה המזלג יקח הכהן בו. ככה יעשו לכל ישראל הבאים שם בשילה. גם בטרם יקטירון את החֵלב – ובא נער הכהן ואמר לאיש הזובח תנה בשר לצלות לכהן. ולא יקח ממך בשר מבושל, כי אם חי! ויאמר אליו האיש: קטר יקטירון כיום החֵלב – וקח לך כאשר תאַוה נפשך. ואמר לו: כי עתה תתן, ואם לא – לקחתי בחזקה. וַתהי חטאת הנערים גדולה מאד את פני ה‘. כי ניאצו האנשים את מנחת ה’. ושמואל משרת את פני ה' – נער חגור אפוֹד בּד…”
שרטוטים מעולם אחר! בעולמנו החי השאלה היא: מה ירחף לפני עיני רוחו של עובד ההסתדרות – הסיסמה: “תלבּוֹשת־ערב – חובה”, או – ליכּוּד ההסתדרות?
ולא על סגוּלות אישיות ועל מידות ותכונות נפשיות – שהן קנין יחיד – מדובר כאן! אלו ודאי ערכן רב, אך תנועתנו הבינה – כאשר הבינה היהדות – להתקין תקנות החלות על הכל ולראות בהן שורש כל מידה טובה.
אביא דוגמאות אחדות.
דוגמה א': דרגת המשכורת. הן זוהי החוליה הממשית המקשרת את עובד ההסתדרות עם שטח העובדים החקלאיים. והנה, זה שנים אחדות שומע אנכי כי לעובדי ההסתדרות, בתור כלל, אין עמדה אחת בשאלה זו. ופירוש הדברים מובן מאליו.
דוגמה ב': בעלוּת שיתופית בשיכון. בעצם חוּמה ורתיחתה של הגיאוּת עמדה ההסתדרות והכריזה מלחמה על החנוָני אשר הקיץ בתוכנו וקבעה תריס: בעלוּת שיתופית בשיכון. והנה תחת להיות הראשונים לעמידה במערכה זו יש עובדי ההסתדרות המנסים פה ושם להמיש את צוארם מאסון זה. “לא אקח ממך מבוּשל, כי אם חי!” ויש בעמדת היחידים האלה משהו של רוממות ובטחון, היונקים מתוך הכרה כי בנדון זה יש, כפי הנראה, עמדה אחת לכולם…
דוגמה ג': תוצרת הארץ. אם עובד ההסתדרות, הוא וביתו, לא יהיו בראשי ההולכים, אם לא יחמירו בענין זה חומרה יתירה – אנה אנחנו באים? העובד החקלאי, עובד ההסתדרות ועובד המשק השיתופי – הלא הם אלה אשר בכוחם אנו הולכים לבנות ולהקים בפועל, עתה כיום, בתוך העולם הרכושני הקיים, עולם אחר, שונה ממנו. ועל כן מוּפנית אליהם בשורה הראשונה כל תביעה הסתדרותית, כל דרישה חברתית, לקיום מצוות, לליכוד לאיחוד.
לי ישנה הכרה במעמקים, כי חברת העובדים בארץ לא תיעגן בהגשמת שויון פנימי בתוכה עד לפתרון שאלות עולמיות. היא תחתור ותגיע לקרקע של איחוד כלכלי רחב, אשר יהפוך את המושג של חברת עובדים למפעל חי וממשי. והייתי רוצה לראות את עובדי ההסתדרות כנושאי החזון הזה בתוכנו ולא כאנוּסיו.
שבט, תרצ"ו.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.