עדות ההסתדרות נפתחה בהגשת עצומותיה – בלי הקדמות – ומשקלן לא היה דל. העמדה הכללית של הממשלה ביחסה למפעל הישוב העברי בארץ, עמדה של חוסר העין היפה, הוּארה מצדדים שונים, במשך שתי שעות דרוכות. מיעוטנו הבלתי־צודק בחיל הספָר, בנמלים וברכבות – גורם להפחתת משקלנו, מקטין את הבטחון הכללי, עושה מפעלי־מדינה, כמו נמל יפו, אַסקוֹפה לשביתות ערביות נגדנו, מרבה את האפשרויות לשליחת אש מתוך פנים הרכבת הארץ־ישראלית בשדותינו. בגלל קיצוצי העליה העובדת הוחלפו, בשנות הגאוּת, הפועלים במושבות השרון בפועלים ערבים. במשך שנים שררו חוּמרוֹת קשות בהזמנת קרובים ובגללן נאלצו אנשי־עבודה ואנשי־משק לשלוח כספים לארצות חוץ לכלכלת קרוביהם. עובד האדמה העברית, היוצר משק חקלאי מפותח, לא זכה כלל להענקת אדמה ממשלתית, בעוד שטחים רבים חולקו לערבים, ואפילו ללא־עובדים, וביד נדיבה, מבלי להקפיד על שיעור החלקה, גם במקום מים רבים, כמו בית־שאָן. לחיילים עברים משוחררים לא נמצאה אדמת ממשלה פליחה, ראויה להתיישבותם – ומחוץ להצעת ערד בנגב, אשר אז לא נראתה דרך להשיג שם מים, לא באה כל הצעה אחרת. משקים ומפעלים עבריים, נגועי המאורעות, לא קיבלו עד היום כל פיצוי ולא הבטחה ברורה לפיצוי, לוּ גם באותה המידה שקיבלו במאורעות שנת 1929, ולא נענו עד היום לא רק בנזקי נכסים, הטעונים הערכה, כי אם גם באסונות איומים בנפש. הממשלה לא נתעוררה לעזור גם למשפחת עובד אדמה, אשר ראשה נרצח במאורעות.
השאלות שכנגד מצד חברי הועדה ונשיאה, עתים שאלות נרגשות, בתביעת פרטים והוכחות, עתים – תשובות בצורת שאלות לסתירת הנחה זו או זו, לא יכלו לערער את האמת הכללית אשר בתמונה המתוארת.
הפרטים שבכתב שהוגשו לועדה המלכותית על ידי הועד הפועל של ההסתדרות הוקדשו לתביעות ההתישבות החקלאית העובדת, להתעלמותה של הממשלה ממתן תמיכה ראויה למוסדות העזרה ההדדית של הפועלים (קופת־חולים, חינוך, שיכון, קרן חוסר־עבודה, משקי הכשרה לפועלות וכו'); להעדר כל עידוד והזעמת פנים למאמצי ההסתדרות ביצירת קשר־אחוה ושיתוף עם הפועל הערבי; לכובד הילוכה של התחוּקה הממשלתית להגנת הפועל; לחוסר טיפוח המוסדות המוּניציפליים בכל המדינה וכבילתם בשיטת השגחה משתקת והתערבות יתירה; לשלילת זכות הבחירה מן האשה העברית בעיריות המעורבות.
לדברים האלה ניתן בעדות שבעל־פה חיזוק בנקודות חשובות, תוך כדי תשובות לשאלות. צוין כי אין אף בית־ספר אחד בנוי מכספי הממשלה בכפר שלנו: הדרישה לזכוּת הבחירה לאשה הוֹעלתה למדרגת תביעה, שאין להתעלם ממנה בנקל. הוּאר באוֹר נאמן מצבה של הנערה העברית בגולה, אשר – לרגל צמצום אחוז רשיונות העליה לבחורות במשך שנים – ננעלו לפניה כל דרכי העליה לארץ והיא נאלצה לאחוז בדרך נישואים מדומים, אשר כולנו שוללים אותה. ניתנה1 תשובה הוגנת, תשובה אנושית, לכל נסיון של הטלת פגם באלו מבנותינו אשר עלו בדרך זו. הובלט, מתוך בירור מפורש, חוסר הדאגה של הממשלה לשכר מינימום הוגן לפועליה – לפי נדרה היא – ותנאי העבודה הירודים בעבודותיה. ובחתימת העדות נאמרו דברים מועטים, קולעים ומסבירים, מה היתה כיום הארץ לולא העליה העברית.2
מעמד שתי השעות הללו היה מעמד כבוד. על כף המאזנים של העדות העברית בפני הועדה המלכותית נוספה עדותו של הפועל העברי, מתוך סבלות יצירתו ומתוך חזונו.
חשון, תרצ"ז.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.