בתערוכת “יריד המזרח” תל־אביב
גם בימים אכזריים אלה, כאשר שולחת השפלוּת המופקרת מן המארב חצי־הרס במפעלנו – ויד השלטון קצרה מלהפסיק מלכתחילה את ההשתוללות הזאת; כאשר ספנים יפואים שובתים, שענין לא היה להם לצאת הימה, זורקים פצצה באניה עברית קטנה, בעברה את נמל יפו – גם בימים אלה נגיד: ההיסטוריה גזרה עלינו ועל הערבים היושבים בארץ הזאת לא מלחמה, כי אם שלום – והוא יקום!
דרכנו היא דרך בנין נמרץ והתגוננות נמרצת, מתמדת, גלוית־פנים וגלוית־אופי, ובמידה שיש לנבא על מעשי האדם וחברת האדם ועתידותיהם, ודאי הוא כי העתיד הוא לבנין ולא לפצצה.
אל תחנה אחת עלינו להגיע בימים הבאים בארץ הזאת. לתחנה היסטורית זו אקרא שילה, כלומר: שלוה וכבוד לשני העמים. סופו של הפועל הערבי לצאת בעקבות הפועל העברי, הסולל לפניו דרך לרמת חיים תרבותית; סופו של הפלח לדעת כי הקרקע בארץ הזאת מתפשט עם ההתישבות העברית, כי אנו הופכים ביצות וטרשים לאדמה פליחה; סופו של הפלח להכיר בזיופה של העלילה, שתקיפי הארץ, הרוֹדים בפלח, מעלילים על ההתישבות העברית.
ועתידים הספנים הערבים ביפו להכיר כי איולת היא לדרוש הפסקת העליה הנותנת להם מחיה ונכסים ועושר, וכי צעקתם על פריקת משאות בחוף תל־אביב מכחישה את שביתתם.
העליה העברית הרבתה את מספרם של הספנים הערבים, הביאה שפע לבתיהם. העליה העברית הזאת מן הדין שתתן לנו אלפי ספנים עברים ביום הים.
לאור רציחות יפו, לאור הנסיון לסגור בפנינו את החיבור עם העולם, נדר הישוב העברי לכבוש לו שער עברי לים, שער מכובד ובטוח, שיהיה בידיו ולא בידי המתנקשים בו.
ולאור הרעיון האוילי להרעיב אותנו, בוני הארץ הזאת ומפריחיה, לאור הרעיון האוילי להכרית אוכל מפינו, נדר הישוב העברי להרחיב ולהגדיל את ענף הירקנות העברית, את תנובת השדה והגן. לא ירעיבו ולא יצמיאו אותנו!
וגם לאבן לבנין וגם לסיד לבנין נדאג לנו. אם אלה החיים על החציבה לצרכינו רגמו את נהגינו בכפר שלהם, הרי נתגונן בכוח, נתגונן התגוננות גופנית, אבל גם התגוננות משקית.
הרימונו את הארץ הזאת מחורבנה, משממותה, וכל צעד וצעד ידע את מכשוליו ואנו התגברנו והגענו עד הלום: לא בודדים אנו עוד, לא יחידים אנו עוד, כי אם ישוב. בטרור לא יצמיתונו.
ודיבור חסר־תוכן הוא בפי הערבים להחרים אותנו. רק את עצמם יחרימו. היחרימו הם אותנו, המקיימים את המוניהם – לאלפים ולרבבות – מיושבי הארץ ומהבאים מחוֹרן ומסוריה וממצרים?
ימי התערוכה הזאת הם ימים אשר אלפי חברינו עובדים בהם יומם בשדות בסכנה, ושומרים בלילות ונוסעים בדרכים ובכבישים, צפויים ליריות והצתות ועלילות. הברכה לעובדים ולשומרים באשר הם שם! וזכרון עולם וחיי נצח לחללים, לנפשות הטהורות, אשר לא יכופר דמם לשופכיהם. זכר עולם לקרבנות החפים האלה!
סיון תרצ"ו.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.