אני רוצה לסכם שלושה דברים דלים מאד שנוכל לעשותם. נקודה ראשונה – מתן חיזוק מוּסרי לחברינו הקוראים למעשי הפגנה גדולים של יהודים לארצותיהם, כדי להגביר את הלחץ המדיני, לבל יחזור הכל לדממה, לאחר ההתעוררות הראשונה. ההצעות אשר הועלו – הפעם, כמו בפעם הקודמת – הן מלוטשות. הועלה, כמדומני, כל מה שהמוח יכול להמציא בשטח הנדון. השאלה היא: איך להביא את המנגנון האינטרנציונלי לידי פעולה, למען ישיג לפחות מה שניתן להשיג.
נקודה שניה – הרמת ענין ההצלה למדרגה גבוהה יותר. צריך שנעשה מעכשיו פעולה זו בתנופה גדולה יותר. אם נחוצים עוד שליחים מיוחדים מצדנו, עליהם לצאת לאלתר. מלך נוי קרא בשם ליסבון וקושטא, אולי נצטרך לשלוח שליחים עוד לאֵי־מקום. לא על משלחות מדיניות לאמריקה וללונדון אני מדבר, כי אם על השליחים שיהיו מטופלים רק בדאגה אחת: עזרה לחברים, בירור דרכים וקשירת קשרים להצלה והמרצת המעשה, בכוח גורמים יהודיים עולמיים. אולי תמצא אסיפת הנבחרים דרך לעורר בישוב, מלבד האזעקה, גם ענין גדול של הצלה. אולי צריכה כל משפחה לקחת עליה הצלת אדם. ואם צריך לשלם כופר נפש יהודי – צריך לשלם. מצד ההסתדרות צריכה להיות נכונות להיכנס לענין זה כמו שנכנסנו בשעתו בענין חוסר־העבודה – ויותר מזה. אין זה ענין למס קטן. אם רק נראה דרך כלשהי להצלה ממשית, נצטרך ללכת בדרך זו בכוחות עצומים ולמעלה מן הכוחות. אם יהיה צורך לקרוא לשם כך למועצה דחופה של ההסתדרות, או להקים כנס שני של הועידה, או להרעיש את העולם ההסתדרותי – נרעיש אותו.
והנקודה השלישית – רוסיה. אני מצטער על אשר שילב אליהו דוֹבּקין בנשימה אחת שני ענינים. אשר תהום רובצת ביניהם. אסור לדבר על המצב באיזו ארץ שהיא בנשימה אחת עם הנעשה בגרמניה. הענין של ססס"ר הוא ענין של חשבון נפתל ומסובך, המחייב נשימה ארוכה. ואולי גם נגיע לכלל החלטה: לנסות עוד פעם דבר מצדנו בענין זה – ולדפוק עוד פעם דפיקה מיוחדת בשערי רוסיה.
טבת תש"ג.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.