היֹה הָיוּ שְׁלֹשָה צַיָדִים: שְׁנַיִם קְשִׁישִׁים וְהֵם
אֲנָשִׁים תְּמִימִים יְשָׁרִים, וְאֶחָד צָעִיר, בָּחוּר עַרְמוּמִי וּבַעַל מְזִמוֹת.
פַּעַם אַחַת יָצְאוּ שְׁלשְׁתָּם לָעֲרָבָה, לְצֵיד עוֹפוֹת־בָּר. יוֹם תָּמִים תָּרוּ לַשָׁוְא אַחַר בַּעַל־כָּנָף כָּלְשֶׁהוּ, וְרַק עִם שְׁקִיעַת הַחַמָה הִשְׁגִיחוּ בְּחָגְלָה. יָרוּ בָּהּ וְהִפִּילוּהָ.
מִיָּד נָטוּ אֹהֶל, הִדְלִיקוּ מְדוּרָה וְאָמְרוּ לִסְעוֹד אֶת לִבָּם. אוּלָם הַחָגְלָה הַיְרוּיָה אַחַת וִיחִידָה הָיְתָה וְהֵם – שְׁלֹשָׁה גְבָרִים בְּרִיאִים, שֶׁבִּטְנָם מֵהַמָה מֵרָעָב. תֹּאמְרוּ: יֹאכְלוּ שְׁלָשְׁתָּם – הֲרֵי אֵין בָּהּ בַּחָגְלָה כְּדֵי לִשְׁבּוֹר אֶת רַעֲבוֹנָם. תֹּאמְרוּ: יֹאכַל הָאֶחָד וְיִשְׂבַּע – מִי מִשְׁלָשְׁתָּם זַכַּאי לִסְעוּדָה זוֹ?
אָמְרוּ הַצַיָדִים הַקְשִׁישִׁים:
– הַחָגְלָה תִּפֹּל בְּחֶלְקוֹ שֶׁל זֶה אֲשֶׁר יַאֲרִיךְ בִּשְׁתִיקָה.
יְהִי כִּדְבַרְכֶם – הִסְכִּים הַצַיָד הַצָעִיר – הָבָה נִשְׁתֹּק.
וְכָךְ הֵסֵבּוּ לַמְדוּרָה, מַחֲרִישִׁים שְׁלָשְׁתָּם וּמְשַׁלְחִים מַבָּטִים בּוֹחֲנִים אִישׁ בְּרֵעֵהוּ. מִי וָמִי יִפְתַּח רִאשׁוֹן אֶת פִּיו?
עָבְרָה שָׁעָה, חָלְפוּ שְׁעָתַים, וְהַצַיָדִים יוֹשְׁבִים תַּחְתֵּיהֶם וְשׁוֹתְקִים, כְּאִלוּ מִלְאוּ פִּיהֶם מַיִם.
וְהִנֵה קָם הַצָעִיר, נָטַל אֶת הַחָגְלָה וְהֵחֵל מוֹרֵט נוֹצוֹתֶיהָ.
הִבִּיטוּ הַצַיָדִים הַקְשִׁישִׁים בַּנַעֲשֶׂה, אַךְ לֹא הוֹצִיאוּ הֶגֶה מִפִּיהֶם.
שָׁפַת הַצָעִיר סִיר מַיִם עַל גַבֵּי הַמְדוּרָה וְהִטִיל לְתוֹכוֹ אֶת הַחָגְלָה.
וְהַקְשִׁישִׁים מַבִּיטִים וְשׁוֹתְקִים.
רָתְחוּ הַמַיִם וְנִיחוֹחַ הַבָּשָׂר הַמִתְבַּשֵׁל פָּשַׁט מִסָבִיב. יָשְׁבוּ הַשְׁלֹשָׁה, בָּלְעוּ אֶת רֻקָם וְהֶחֱרִישׁוּ.
נָטַל הַצָעִיר אֶת הַבָּשָׂר וְתָקַע בּוֹ שִׁנָיו. לָעַס וְהִתְלַקֵק וּמְאוּם לֹא הוֹתִיר.
וְהַקְשִׁישִׁים יוֹשְׁבִים בְּלֹא הֶגֶה.
וְרַק מִשֶׁסִיֵם הַצָעִיר וּכִרְסֵם אֵת שְׂרִידֵי הָעֲצָמוֹת, הִתְגוֹלְלוּ עָלָיו חֲבֵרָיו בִּצְעָקָה:
– רַמַאי שֶׁכְּמוֹתְךָ! כֵּיצַד הֵעַזְתָּ לִזְלֹל לְבַדְךָ אֶת הַחָגְלָה? וַהֲרֵי אָנוּ הִתְנֵינוּ תְּנַאי מְפֹרָשׁ!
וְהַצָעִיר צוֹחֵק בִּפְנֵיהֶם וּמֵשִׁיב:
– וְכִי הֵפַרְתִּי אֶת הַהֶסְכֵּם? אֲמַרְתֶּם “הַחָגְלָה תִּפֹּל בְּחֶלְקוֹ שֶׁל זֶה שֶׁיַאֲרִיךְ בִּשְׁתִיקָה”. וּמִי פָּתַח רִאשׁוֹן בִּדְבָרִים? אַתֶּם וְלֹא אֲנִי! עַל כֵּן אַל תָּבוֹאוּ אֵלַי בִּטְעָנוֹת.
הִרְכִּינוּ הַקְשִׁישִׁים רָאשֵׁיהֶם. אָכֵן, הַצָעִיר בַּעַל־הַמְזִמוֹת הוֹלִיךְ אוֹתָם שׁוֹלָל. בְּבֶטֶן רֵיקָה שָׁכְבוּ לִישׁוֹן וְהֵיטֵב חָרָה לָהֶם שֶׁגָנַב אֶת דַעְתָּם.
לַמָחֳרָת הֵאִירָה לָהֶם הַהַצְלָחָה פָּנִים: הֵם צָדוּ שְׁנֵי אַוְזֵי־בַּר מְפֻטָמִים וּשְׂלָו אֶחָד פָּעוּט.
– כֵּיצַד נְחַלֵק אֶת הַשָׁלָל? – שָׁאֲלוּ הַקְשִׁישִׁים.
וְהַצָעִיר הֵשִׁיב:
– אַתֶּם שְׁנַיִם וַאֲנִי אֶחָד. וַהֲרֵי גַם אַוְזֵי־הַבָּר הֵם זוּג וְהַשְׂלָו יְחִידִי. עַל כֵּן קְחוּ אֶת הַשְׂלָו וַאֲנִי אֶקַח אֶת אַוְזֵי־הַבָּר. וְכָךְ תִּהְיוּ אַתֶּם שְׁלֹשָׁה וְגַם אָנוּ נִהְיֶה שְׁלֹשָׁה.
– לֹא וָלֹא! – קָרְאוּ הַקְשִׁישִׁים – לֹא נִתֵּן שׁוּב לְהוֹנוֹת אוֹתָנוּ. הֲרֵי גָלוּי וְיָדוּעַ לְכָּל שֶׁאַוְזֵי־הַבַּר עֲדִיפִים עַל הַשְׂלָו!
אוּלָם הַצָעִיר הִתְעַקֵשׁ וְטָעַן:
– אֵינִי חוֹלֵק עַל דַעְתְּכֶם שֶׁאַוְזֵי־הַבַּר עֲדִיפִים עַל הַשְׂלָו. אוּלָם הֵן לֹא תַּכְחִישׁוּ שֶׁגַם לָכֶם, הַשְׁנַיִם, עֲדִיפוּת עָלַי. לְפִיכָךְ מוּטָב שֶׁנְמַלֵא אֶת הֶחָסֵר.
קְחוּ אֶת הַשְׂלָו וְהַנִיחוּ לִי אֶת אַוְזֵי־הַבָּר. וְכָךְ נִהְיֶה אֲנַחְנוּ שְׁלֹשָה וְאַתֶּם שְׁלֹשָה.
נָבוֹכוּ הַקְשִׁישִׁים וְהֵצִיצוּ זֶה בָּזֶה.
לִכְאוֹרָה, דִבְרֵי טַעַם יְדַבֵּר הַצָעִיר! נֶאֶנְחוּ וְנָטְלוּ אֶת הַשְׂלָו. וְשׁוּב שָׁכְבוּ לִישֹׁן בְּבֶטֶן רֵיקָה וּשְׁנָתָם נָדְדָה מֵעֵינֵיהֶם: כֵּיצַד הִנִיחוּ לַצָעִיר לְרָמוֹתָם?
בַּיוֹם הַשְׁלִישִׁי צָדוּ הַצַיָדִים בַּרְבּוּר.
מָרְטוּ נוֹצוֹתָיו, בִּשְׁלוּהוּ בְּסִיר וְזִמְנוּ עַצְמָם לִטְעֹם מִבְּשָׂרוֹ.
כֵּיצַד נְחַלֵק אֶת הַשָׁלָל? – שָׁאַל אַחַד הַצַיָדִים הַקְשִׁישִׁים.
הֵשִׁיב לוֹ חֲבֵרוֹ:
– הָבָה נַשְׁאִיר אֶת הַבָּשָׂר בַּסִיר לְמֶשֶׁךְ הַלַיְלָה. אָנוּ נִשְׁכַּב לִישׁוֹן, וְהָאִישׁ שֶׁיַּחֲלֹם אֶת הַחֲלוֹם הַיָפֶה בְּיוֹתֵר יִזְכֶּה בַּבַּרְבּוּר הַשָׁלֵם.
– יְהִי כִּדְבַרְכֶם – אָמַר הַצָעִיר.
שָׁכְבוּ הַצַיָדִים לִישׁוֹן. הַצָעִיר הִתְכַּרְבֵּל בִּשְׂמִיכָתוֹ וְלֹא יָצְאָה שָׁעָה קַלָה וְקוֹל נְחִירָתוֹ נִסֵר בַּחֲלַל הָאֹהֶל. וְאִלוּ הַקְשִׁישִׁים שָׁכְבוּ בְּעֵינַיִם פְּקוּחוֹת וְהָיָה כָּל אֶחָד בּוֹדֶה מִלִבּוֹ חֲלוֹם יָפֶה כְּכָל הָאֶפְשָׁר, שֶׁיְהֵא בּוֹ כְּדֵי לְזַכּוֹתוֹ לְמָחֳרַת הַיוֹם בִּבְשַׂר הַבַּרְבּוּר.
בַּבֹּקֶר הֵקִיצוּ מִשְׁנָתָם. אָמַר הַצָעִיר:
– נוּ, סַפְּרוּ אֶת חֲלוֹמְכֶם.
פָּתַח אַחַד הַקְשִׁישִׁים וְסִפֵּר:
– חֲלוֹם מֻפְלָא חָלַמְתִּי הַלַיְלָה. לְפֶתַע פִּתְאֹם נֶהֱפַכְתִּי לְסוּס מְעוֹפֵף. הָיוּ לִי כְּנָפַיִם אַדִירוֹת וְרַעֲמָה הַמִתְבַּדֶרֶת בָּרוּחַ. וּמִשֶּׁפָּתַחְתִּי בִּדְהִירָה, עָבַרְתִּי כְּהֶרֶף עַיִן אֶת הָעֲרָבָה מִקָצֶה אֶל קָצֶה. אַךְ הִנֵה הוֹפִיעַ לְפָנַי עֶלֶם גִבּוֹר הוּא עָלָה בִּקְפִיצָה עַל גַבִּי וַאֲנִי הִתְעוֹפַפְתִּי לִמְרוֹמִים, עַד שֶׁנֶעֶלְמָה כָּלִיל הָאֲדָמָה מִנֶגֶד עֵינַי. וְהָיִיתִי מְעוֹפֵף כָּךְ עַד עַתָּה, אִלוּלֵי הֲקִיצוֹתִי פִּתְאֹם מִשְׁנָתִי. וְצַר לִי שֶׁהֲקִיצוֹתִי.
אָמַר הַקָשִׁישׁ הַשֵׁנִי:
– יָפֶה הוּא חֲלוֹמְךָ, יְדִידִי, אַךְ שֶׁלִי נָאֶה מִמֶנוּ לְאֵין־עֲרוֹךְ. בַּחֲלוֹמִי הָיִיתִי עֶלֶם גִבּוֹר. וּלְפֶתַע פִּתְאֹם בָּאתָ אַתָּה אֵלַי וּלְגֹדֶל תִּמְהוֹנִי רָאִיתִי שֶׁהָפַכְתָּ לְסוּס מְעוֹפֵף. מִיָד קָפַצְתִּי עַל גַבְּךָ, נֶאֱחַזְתִּי בְּרַעֲמָתְךָ וְהִתְעוֹפַפְתִּי לִמְרוֹמִים. וְכָךְ הָיִינוּ דוֹהֲרִים בָּרָקִיעַ. חָלַפְנוּ עַל פְּנֵי הַשֶׁמֶשׁ. הִשְׁאַרְנוּ מֵאֲחוֹרֵי גַבֵּינוּ אֶת הַיָרֵחַ וְקָרַבְנוּ לַכּוֹכָבִים. הִסְתַּכַּלְנוּ בָּהֶם וְרָאִיתִי שֶׁאֵין הַלָלוּ אֶלָא אֲבָנִים יְקָרוֹת. שָׁלַחְתִּי יָדִי וְהָיִיתִי קוֹטְפָן כִּפְרָחִים וּמְמַלֵא בָּהֶן אֶת כִּיסַי. אֶלָא שֶׁפִּתְאֹם הֲקִיצוֹתִי וְרָאִיתִי שֶׁאֵין זֶה אֶלָא חֲלוֹם.
אָמַר הַצַיָד הַצָעִיר:
– אָכֵן יָפִים הֵם חֲלוֹמוֹתֵיכֵם, יְדִידַי. אוּלָם, אַף אִם חֲלוֹמִי אֵינוֹ נָאֶה כָּל־כָּךְ, אֵינִי פָּטוּר מִלְסַפְּרוֹ.
– בַּחֲלוֹמִי רׇאִיתִי וְהִנֵה אָנוּ יוֹשְׁבִים בָּאֹהֶל וּלְפֶתַע פִּתְאֹם נֶהֱפַךְ אֶחָד מִכֶּם לְסוּס מְעוֹפֵף. מִשֶׁפָּתַח בִּדְהִירָה, עָבַר כְּהֶרֶף־עַיִן אֶת עֲרָבָה מִקָצֶה אֶל קָצֶה.
עוֹדֶנִי תָּמֵהַּ עַל הַפֶּלֶא, הוֹפִיעַ לְנֶגֶד עֵינַי חֲבֵרִי שֶׁנוֹתַר, וְהוּא עֶלֶם גִבּוֹר, עָלָה בִּקְפִיצָה עַל הַסוּס וּשְׁנֵיהֶם הִתְעוֹפְפוּ וְנִתְעַלְמוּ בִּמְרוֹמִים. “הוֹי – אָמַרְתִּי בְּלִבִּי – אָבוֹד אָבְדוּ יְדִידַי הַשְׁנַיִם! לֹא עוֹד יִזְכּוּ לַחֲזֹר לָאֲדָמָה. עַתָּה אֵין לָהֶם עוֹד צֹרֶךְ בִּבְשַׂר הַבַּרְבּוּר”. שָׁעָה אֲרֻכָּה מֵרַרְתִּי בְּבֶכִי וְאַחַר הֶחֱלַטְתִּי לַעֲרוֹךְ לִי סְעוּדַת־זִכָּרוֹן לְרֵעַי וְכָךְ אָכַלְתִּי אֶת הַבַּרְבּוּר עַד תֻּמוֹ.
– לֹא יִתָּכֵן! – קָרְאוּ הַצַיָדִים הַקְשִׁישִׁים.
הֵם זִנְקוּ מִמְקוֹמָם וְהֵצִיצוּ לְתוֹךְ הַסִיר. בְּתַחְתִּיתוֹ מוּטָלוֹת הָיוּ עֲצָמוֹת מְכֻרְסָמוֹת, שְׂרִידֵי הַבַּרְבּוּר. נִתְכַּרְכְּמוּ פְּנֵיהֶם. אָכֵן, הַפַּעַם הִגְדִישׁ הַצָעִיר אֶת הַסְאָה!
– רַמַאי נִקְלֶה! – הִטִיחוּ בְּפָנָיו – רִמִיתָ אוֹתָנוּ זֶה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים!
וּמִיָד קָמוּ וְגֵרְשׁוּהוּ מֵעַל פְּנֵיהֶם.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.