במ“ע “העברי” קראתי הגדות אחדות ע”ד רש“י ז”ל, ולכן אמרתי להביא בזה כדבר בעתו עוד הגדה אחת קטנה ע“ד רש”י ז“ל, כפי ששמעתיה מפי אבי ר' יוסף חרל”פ ז"ל ואשר לא קראתיה עוד באיזה ספר נדפס. ואלה דברי ההגדה:

מלפנים נהגו גדולי בני עמנו לעזוב את מקומות מגוריהם, מקום אשר כבודם רב על כל סביבם, ולצאת בגולה, לזכור בזה את זכר מר הגלות, ופשטו מעליהם את בגדי תפארתם ולקחו מקל נודדים בידם, ויהיו נעים ונדים בארץ ימים רבים, וסבלו כל יד עמל ותלאה, והיו שמחים בגורלם זה, וכן עשה גם רבינו שלמה יצחקי הנודע בשם רש“י זכרונו לברכה. ויהי היום ויבא רבינו שלמה אל כפר אחד ויסר אל בית המלון אשר שם וילן בו, ובעל בית המלון איש יהודי עשיר ויודע ספר, לא דבר עם רש”י למטוב ועד רע, כי נחשב בעיניו לעני פשוט המחזיר על הפתחים. כאשר האיר הבקר לבש רבנו שלמה את בגדיו ויתפלל תפלת הבקר וילךְ לדרכו בלב שמח. ובלילה ההוא נגנבה שמלת בעל המלון, ויהי כאשר חפשו בני הבית את השמלה ולא מצאוה, מהרו ויחליטו אומר כי העני אשר לן בביתם הלילה גנבה, וימהרו וידליקו אחרי רש“י וישיגוהו ויחפשו בתרמילו חפש מחפש וכאשר לא מצאו בידו הגנבה, עוד הוסיפו רשע בהאשימם אותו כי אל נכון טמן את השמלה במקום סתר, וישיבוהו אל בית המלון ויקחו ממנו את מעט כספו אשר היה אתו להיות להם לתשלומים בעד השמלה. ויהי כאשר יצא רבנו שלמה מפתח הבית ויכתוב על הדלת מחוץ באותיות גדולות: “שלמה, שלמה, שלמה, שלמה”, וילךְ לדרכו. ובעל בית המלון יצא מן הבית ויקרא את הכתוב על הדלת, ויכסוף מאד לדעת פשר דבר, וימהר וירץ אחרי רש”י ז“ל וישאלהו לפשר הדברים אשר כתב על דלת ביתו, ויענהו רש”י לאמר: זה פתרונם, שַלָמָה (מדוע) לשלמה, שַלְמָה (לשלם¹) שַלְמָה (בגד) לאמר: “מדוע היה לשלמה לשלם בעד הבגד”? ויאמר לו כי “שלמה” שמו, ויתפלא בעל המלון על חכמת לבב העני ויבן כי איש גדול בתורה הנהו, וישב לו את כספו אשר לקח ממנו ויבקש מאתו שיסלח לו, ורבנו שלמה הענו סלח לו, אךְ העיר למוסר אזנו לבל יהיה עוד לימים יבואו מהיר לחשוד בכשרים, ויפרדו האנשים איש מעל רעהו באהבה וידידות², ואחרי עבור ימים לא רבים נודע לבעל המלון, כי האדם הגדול רבנו שלמה יצחקי הוא שלן בביתו, ואותו חשד בחנם. ותהי לו לשבר רוח כל הימים.