ארץ ספרד, כור העוני אשר בו נצרפו אבותינו, ספרד כבשן האש אשר בו נצרבו פני עמנו, בעצמות אבותינו השיקוהו, ויושבי ספרד התענגו לאור השלהבת היוצא ממנו ויקראו: “האח! חמונו ראינו אור!” שם הארץ הזאת ימשך את לבנו וכל שיחה אשר ישוחחו אדותיה, כל ספור אשר יספרו מדברי ימיה יעוררו את חושינו להקשיב ולשמוע, כי בכל פרטי מקריה, בכל מסבותיה ועלילותיה משכבר הימים, אחוזים וקשורים דברי ימי עמנו, בין שגלויים לנו, בין שאינם גלוים, ולכן לא למותר יהיה לקוראי עברית גם מאמרנו זה.

גלוי וידוע לכל כי בספרד קננו תמיד מרצחים אךְ לא לכל ידוע כי שנות מאות רבות התהלכה בספרד חברה נעלמה, חברת רוצחים ובוגרי בגד, אשר בשנות השלשים למאה הזאת בא קצה. וראשי מנהליה הומתו על במת המטבח. שם החברה הזאת היה “אחוות גארדונא”' וכארבע מאות שנה התהלכה בארץ ספרד כדבר באפל ותרבה את חלליה, עד אשר תפשו בשנת 1822 את מנהלה האחרון אותו ועשרים איש מאחוזת מרעיו בעמק “סירא נעוואדא” וביום 25 לחדש נאוועמבר בשנה ההיא תלום על העץ בשוק העיר סעווילא.

רק בארץ כספרד יכלה להתקים ולהתעודד חברה נעלמה כזאת במשךְ דרות רבים ופעולותיה היו נוראות ותראינה על כל פנות העם. החברה הזאת התנהלה בסדרים ותקנות, ותהי נכונה לבצע מעשי רצח, לשלול שלל, לבוז בז ולגנוב נפשות בעד בצע כסף, וכל איש אשר בלבבו מחשבות נקם ושלם לגבר עמיתו, פנה אל ראשי החברה ההיא, ונתן להם המחיר אשר שתו עליו, והמה הוציאו את חפצו לפעולת ידים: אשר למות למות, אשר לפציעת חנית, לפציעת חנית, ואשר לגנבה לגנבה.

בראש החברה עמד המנהל הראשי, אשר נקרא בשם האח הבכור, ולפעמים היה מנהל כזה אחד מנושאי משרה בממשלה. תחת פקודתו עמדו החברים, אנשים פועלי און אשר התחלקו לשלש מחלקות; דוקרים בחנית, גונבי גנבות, ואורבים, גם היו לחברה חברות נכבדות, נשים יפות צעירות לימים אשר ביפין צדדו את הנפשות הנכונות למועדי רגל, ותפלנה אותן ברשת החברה. כל חבר חדש ביום בואו בברית החברה נקרא בשם חדש אשר העיד על כשרונו, למשל: “היד היפה”, “הבשר הנחוש” ונם מעשי השוד נקראו בשמות מסותרים, את הקדירה בחנית קראו בשם “הטבילה”, לשלול את העוברים בדרךְ קראו “המסע”, להטביע את האמללים קראו בשם “מעינות הרחצה” ועוד כמו אלה.

מקום אספת ראשי החברה ובניה, לא היתה העיר מדריד כי אם סעווילא וסביבותיה. באחת החורבות, משרידי ארמון ישן נושן הנבנה בימי הערביים, התאספו שנים רבות ויועצו על צפונותיהם. את האספות החלו בתפלה ויתמו בתפלה, וגם אותות קדושים שמו בחורבה הזאת.

כאשר תפשו את שארית החברה הזאת (כאשר הזכרנו) מצאו גם את כתביה ואת פקודותיה, ומאלה נראה כי גם האנקבזציה השתמשה בחברה הזאת לבצע את מעשי אונה, וחוט עב ואמיץ קשר את שתי החברות האלה אחת ברעותה כאשר נראה להלן, והנה בזה אחדות מתקנותיה.

על הבא בברית החברה היה לעבוד שנה אחת בתור חניך ויקרא בשם “העז” ואת משכורתו קבל מקפת החברה להיות לו לחם לאכול ובגד ללבוש, ושאר בני החברה השיגו שליש מהשלל אשר שללו, ואת יתר השלל עד המחצה נתנו בקופת החברה למען היות לה לשלם בעד תפלות אשר יתפללו בעד נשמות בני החברה המתים והנדונים על במת המטבח, או למען שחד את השופטים והשוטרים וכדומה, והמחצית השניה בשלל, היתה לראש החברה. בתקנות החברה נאמר מפרש ובאר היטב, כי על כל אחד מחבריה למות על קדושת החברה, ולבלי גלות את מסתריה, והחוב הזה חל גם על החברות הנכבדות, הנשים הנספחות לחברה.

אם אחד מבני החברה בלכתו לעשות מעשהו הרךְ לבבו, או אם מפני סבה אחרת לא מלא אחרי פקודת הראש, אז גרשוהו מברית החברה. וזה סדר הגרוש: בלילה התאספו במקום המיועד, וראש החברה או ממלא מקומו אחרי שמעו את דבר האשמה, נשען על סכינו הארוךְ או על חניתו וישברהו, את שברי החנית הושיט לנאשם והוא השיב לו את חניתו השלמה, והחליפין האלו היו לאות ולמופת כי גבר לא יצלח האיש, וכי גרשוהו מברית החברה, אחרי כן הקריבהו הראש אל האות הקדוש, ויעמידהו על ברכיו וישביעהו לבל יגלה את את מסתרי החברה ואת עוזריה עד עולם, והיה ביום גלותו את מצפוניה מות יומת. כאשר גרשו את החבר הנפשע שמו בני החברה את פניהם אל בית התפלה הקרוב ויפרשו את כפיהם ויתפללו כי ישולח להם חבר חדש תחת הנגרש, לבל ידח מהם נדח.

בהתחפש בני החברה בחדש נאוועמבער שנת 1822 מצאו גם את הפקודה האחרונה אשר הוציאה החברה וזה תוכנה: "לבצע מעשה "טבילה'' (פצע בחנית) וששה שקלים ישולם בעדה. איש כהן הוא המשלם הכסף. המעשה “הזה יעשה מחר בשעה הששית לעת ערב לאיש פ.. ההולךְ בכל יום בעת ההיא לשוח על גשר טריאנא, למען אשר זה המטובל לא יעמוד לשטנה לראשון בבחירת הכהן הראש הצריכה להיות בימים האלה, והיה אם הטבילה הזאת תוביל אחרי ימים אחדים לקבורה, כפלים יהיה שכר מהחברה. לעשות את הפצע הזה בכשרון ודעת, כי הנפצע לא ימות, כי אם יפול למשכב, ופצע כזה יוכל להעשות בחנית או במחט ארוךְ, והיה אם הכהן יבחר לכהן ראש, ונשגבה בו חברתנו, ותחת כנפיו תמצא מחסה ומסתר, כאשר הבטיח לנו את חסדו בפה מלא.”

כאשר נראה מכתבי החברה, ואשר ישער על זאת שער כל בעל נפש ישרה, השתמשה האינקוויזיציא בחברה הזאת וחשכר אותה לבצע מעשי אונה בזעומי נפשה, במשך מאה וארבעים ושבע שנים יותר מאלפים פעמים, ותשלם לה מאוצרה 198,670 פעסעטות (הפעסעטא היא בערך ¾ מארק). שליש המעשים האלה היה גנבת נשים, השליש השני מעשי רצח בסתר, ושאר המעשים: להטביע במצולות מים, לפצוע ברמחים, ועדות שקר. משנת 1667 והלאה לא הרבתה עוד האינקוויזיציא להשתמש בחברה הזאת כבראשונה, ומשנת 1797 והלאה חדלה מכל לבא בברית אתה. טרם נכלה את מאמרנו נביא לפני הקוראים ספור דבר גנבת נפש אשר עשתה חברת הגארדונא בראשית המאה הזאת, בעיר אחת גדולה מערי ספרד.

פעמון בית התפלה השמיע את השעה השתים עשרה בלילה, וגדוד קטן מבני הגארדונא אשר הסתתר תחת צל עמודי הבתים, אחז את דרכו בלי השמיע כל שאון והמולה, ויתפזר לכל פנות השוק ויעמוד למו ארב, ואשה אחת מנשי החברה הלכה אל תוךְ השוק ותסתר תחת העצים הסובבים את הבאר הזורק מים, ברגע הזה נשמע קול צעדים ואשה אחרת קרבה אל הבאר ותעמוד ותתבונן על כל סביבותיה כמו מבקשת היא דבר. מיד יצאה האשה המסתתרת תחת העצים, ועל שאלות השניה צותה עליה במפגיע כי תחריש. לפתע פתאם – ע"י האות הנתן – מהרו מכל פנות השוק בני חברת הגארדונא, ויתנפלו כחיתו טרף על האשה השנית הנבהלה ויסתמו את פיה במטפחת משי, וישאוה אל העגלה העומדת בקצת אחד הרחובות. קול משק אופני העגלה לא נשמע, כי חשוקי האופנים היו מכוסים בעור עב, ופרסות העירים הרתומים לעגלה היו נעולים במנעלי עור וקשורים והדוקים היטב ברגליהם. העגלה נסעה במהירות לדרכה, ובני החברה רצו אלה מלפניה ואלה מאחריה.

העגלה באה עד קצה העיר, ושמה גשר לעבור עליו. על הגשר עמדו שוטרי הממשלה למשמר, ובמקום הזה הצליח לנגנבת להרים קול צעקה, אךְ גם זאת לא הצילה מרעתה, כי הרכב הריץ את העירים בכל מאמצי כחם, ובני החברה התנפלו על השוטרים, ויתגרו בם מלחמה, וידחקום עד מעקת הגשר וישליכום המימה אל מצולות הגוואדאלקיוויר, וכעבור שעה ותעמוד העגלה אצל שער בית אחד הנבנה בתבנית בית מקלט, ועושי הגנבה עשו וגם הצליחו.

ממחרת הבקר הודיע אחד מהשוטרים אשר מלט את נפשו ממצולות הנהר, כי ידע לשחות במים, את כל הנעשה, אבל עקבות השודדים נעלמו, וכלל החקירות והדרישות אשר עשו בזה הורי העלמה השדודה היו לשוא ולבלי הועיל.

ימים רבים אחרי הדבר הזה נודע על פי מקרה פתרון החידה הזאת: יפי הנערה הזאת לקחה שבי את לב אחד העשירים בראותו אותה בבית התפלה, ואחרי אשר נסה בתחבולות שונות להפיק את זממי לבבו לא הצליח, השתמש בחברה ההיא ויגיע אל מטרתו, ע"י קריאה כוזבה אשר קראו את הנערה אל אחד ממיודעיה במקום ההוא אצל הבאר, הביאוה שמה ויקחוה שבי.

כאשר הכחידו בשנת 1822 את חברת הגארדונא מתחת שמי ספרד וכאשר קראו את כתביה ודבריה, סר הצעיף מעל פני דברים רבים המכוסים במשאון הסתר, ויגלה פני הלוט מעל דברים רבים המכוסים עד הנה, ועל המון רציחות ומעשי עול זרחה השמש, וארץ ספרד שאפה רוח חיים.