אחרי הקונגרס האחרון, התשיעי, נוסדה באלטונה הסמוכה להמבורג “הסתדרות” חדשה “מוריה”, שהציבה לה שתי מטרות: לקרב את לבם של ישראל לארץ ישראל ולהרחיקו – מעל הציונות… ההסתדרות “נֵפֶל”, שלא הוציאה אפילו את חדשה. ואולם לא זהו העיקר. העיקר הוא, כי רק בני אדם, שאינם רגילים לירד לעומקה של מחשבה, לעמוד על מהותו האמתית של רעיון ולהודות בו הודאה גמורה או לכפור בו כפירה גמורה, עלולים ליצור “חמר-גמל” כזה – יצירה משונה כארצישראליות שניטלה ממנה הציונות.
“אנחנו מביטים על הציונות כעל חלום, כעל דבר שאין בו ממש, – כותב עתונם של יהודי-צרפת ה”אורתודוכסים“. – ואולם אם פרושה של הציונות הוא תקון תנאי החיים – החומרים והרוחנים – של בני-אמונתנו, הרי כל היהודים וגם הרבה בלתי-יהודים ציונים הם”…
אנו יודעים את ה“נעימה” הזאת: הציונות אינה רעיון לאומי, המשנה את הדעות שהיו קבועות בלב עד עתה, הנותן תוכן-חיים חדש למי שמודה בו. הציונות היא רק פילנטרופיה ועשית טוב עם אחרים, עם “האחים האומללים שבמזרח”. הם, יהודי המערב, שבנים גמורים הם לארצות מולדתם, כידוע, וכבר עלו למדרגת תרבות גבוהה ולא חסר להם כלום לא בחומר ולא ברוח, גם כן כידוע, - הם אינם “חשודים” על ציונות ממש, על אותה ציונות, שיסודה היא הכרת האחדות הלאומית של העם. חלילה להם. לא ציונים הם אלא רק ארצישראלים, פילנטרופים, עושים טובות וחסדים עם אחרים, ותו לא.
בשבוע העבר שמענו “נעימה” זו גם באספה, שקראה “חברת הישוב ביהודית הכללית” (אַיִק“א”) במלון “אַדְלוֹן” בברלין. איק“א אין לה חלילה מטרות לאומיות ממש, מעשי מנהליה אינם נובעים מתוך השקפת-עולם לאומית, מיונית, שעל פיה צריכים היהודים לחגור את כל כחותיהם וליצור להם צבור יהודי לאומי, רוב יהודי מוחלט בארץ-ישראל. חלילה, אין הם נותנים משפט הבכורה לשום ארץ בעולם, בעיניהם כל הארצות המוכשרות לישוב יהודי שוות, שהרי כל כונתם היא רק פילנטרופיה, עשית טוב וחסד עם “האחים האומללים שבמזרח” וכו' וכו'. אלא מה? “המזרח הקרוב” (בלשון בני-אדם פשוטה: ארץ-ישראל ) הוא, “על-פי מקרה”, מוכשר ביותר לישוב עברי ולפיכך ורק בשביל כך לו משפט הבכורה. וכיון שכך, כיון שאין כאן חשש לאומיות וציונות מותר אפילו למרטין פיליפסון להיות ראש-המדברים באספה זו. ומרטין פיליפסון דבר על החובה המוטלת על הקהלות היהודים הגדולות להשתתף במפעל הגדול של יצירת ל”היהודים הנודדים" ולהעמיד אותם על הקרקע. והוא, מרטין פיליפסון, עורר את הקהלה הישראלית בברלין להיות למופת בזה ליתר הקהלות….
אנו יודעים את “הנעימה” הזאת: “הם” ולא “אנחנו”. “הם” נתונים בצרה ובשביה, “הם” אינם יכולים לעזור לעצמם לא רק משום שדלים ורשים הם בחומר, אלא בעיקר משום שדלים ורשים הם ברוח. לפיכך מחויבים “אנחנו”, המאושרים, החפשים, בעלי הכח והתרבות, לעזור ולהושיע “להם”, – להם ולא לנו….
ולא רק את מיסדי “ההסתדרות” החדשה “מוריה”, לא רק את עתונם של יהודי-צרפת האורתודוכסים ולא רק את מנהלי אַיק“א שומעים אנחנו מתיזים את ה”דגש החזק" הזה, אלא כבר שמענו נעימה זו יוצאת גם מפי ציוני רשמי, מפיו של הד"ר פרנץ אופנהימר.
ולכלם אנו אומרים: ארצישראליות בלי ציונות אינה ולא כלום; ציונות עצמה, שאינה עומדת על השקפת-עולם לאומית, גם היא אינה ולא כלום.
ועוד אנו אומרים להם: חייכם, שאנחנו, “הדלים והרשים”, נעזור ונושיע לכם, כי אנו נרפא את נשמתכם הלקויה והרצוצה; חייהם שעתידה הארצישראליות הציונית, הלאומית, להיות מקור חיים לא רק לנו כי אם גם לכם ! –
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.