רקע
דוד רמז
יֵשׁ – וָאָיִן

במועצת ההסתדרות ג', חיפה

הים הגדול של חוסר־עבודה מכסה עכשיו על איי־העבודה ויש ענין להבליטם. יש צורך לספר על פעולת המשרד לעבודות ציבוריות ובנין בתקופה האחרונה, על ההשתדלויות, במגמות שונות, להשגת עבודה ויצירתה. צריך ליחד את הדיבור גם על העבודות הנעשות בארץ ואינן מקילות את מצבנו, כי נמסרו לזרים, גם על העבודות שהיו יכולות להיעשות מצד מוסדות שונים והגשמתן נעכבת ללא הכרח. בעיכובים אלה כיום – יהיו מצד מי שיהיו – יש ממידת “פושע – ויש לו ידים להקל מאֵד – ומתנכר בצרה”. סמכנו בראשית השנה על עבודות אחדות גדולות, שנראו לנו קרובות. עבודות אלה היו: בּיוּב ועבודות ציבוריות ובנין בתל־אביב בכספי ההלואה האמריקנית לעיריה, בנין מוסדות חינוך בכספי עזבון קרן כדורי, בניית קברות חללי המלחמה בירושלים ורמלה (היה לנו יסוד לקוות כי ועדת הקברות המלכותית הבריטית תמסור עבודות אלה לנו, אחרי שהגשמנו את בנין קברות חללי המלחמה בבאר־שבע ובלח, ואחרי שאגודת החיילים המשוחררים, שחבריה עובדים בשוּרותינו, תמכה תמיכה מוסרית בהצעתנו), בנין המחסנים הגדולים בחיפה להנהלת הרכבת הארץ־ישראלית (בהיות זו בעיקרה עבודת בּטוֹן, הדורשת שיטת הגשמה והשגחה אירופית, ובהיות שתביעתנו לעבודה מאת הנהלת הרכבת לא נתמלאה במידה צודקת כל־שהיא, מיום קיום המשרד לעבודות ציבוריות ובנין, אמרנו כי הפעם תתעשת הממשלה ותמסור לנו את בנין המחסנים. מצדנו התאמצנו לא לתת מקום להפרשים גדולים בין הצעותינו להצעות אחרות), המשכת כביש ראשון־לציון–רחובות, שלהתחלת בנינו ניתנה לממשלה הלואה מצד מוסדותינו ומהלואה זו עוד נשתייר כסך ארבעת־חמשת אלפים לי“מ באוצר הממשלה, התחלת העבודות הגדולות לחברת החשמל של פינחס רוטנברג, בנין שכונת מוֹנטיפיוֹרי בירושלים, שרבבות אחדות לירות מזומנות שמורות לה, בנין הספריה הלאומית, בית הקרן הקיימת, המכללה ועוד בנינים לאומיים, ולאחרונה בנין כבישי הגליל, לחיבור מושבות הגליל התחתון עם כבישי המדינה הראשיים, בהשתתפות יק”א וההנהלה הציונית. – אילו נוספו אף מקצת מעבודות אלה על העבודה המצומצמת השכיחה, הנעשית סוף סוף בכל פינות הארץ גם בשעת־מַשבּר זו, כי אז – יחד עם התקציב העוזר של מחלקת העבודה ועם המשכת האשראי לבנין מצד הבנקים האפותיקאיים, הציוני־הכללי והאמריקני – היה בכוחן לשנות את מצב העבודה מן הקצה אל הקצה, אך סיכויי העבודה כולם נכזבו: רוב העבודות המקוּווֹת נדחו ונתעכבו בהוצאתן לפועל, והעשוי – רובו נמסר לא לנו.

התחלת העבודות לחברת החשמל בוששה לבוא – על הסיבות לא נעמוד כאן – עבודת הרכבת נדחתה בשעה האחרונה, לאחר מסירת ההצעות של הקבלנים, מחמת שינויים בתכנית, והיא עתידה, כנראה, לעמוד – בזמן מן הזמנים – להזמנת־הצעות שניה; התפתחות הדברים בענין עזבון כּדוּרי ידועה למדי; המשכת כביש ראשון–רחובות וכל הצעותינו לממשלה על הגשמת כמות מסוימת של עבודות ציבוריות נחוצות (כמו כביש יפו–קלקיליה ועוד) נגד נכונות מוסדותינו להלוות לממשלה בתנאים נוחים את כל הסכום הנחוץ לעבודות אלה – כל ההצעות האלה לא מצאו עד היום הד בלב ממשלת ארץ ישראל. אין ממשלת הארץ מרחיקה לכת בנדון זה מבעל־הבית בתל־אביב, החושש וחוכך מקבל הלואה המוצעת לו, לשם סלילת כביש ברחובו או יצירת מדרכה ליד ביתו; חדשי המשא־ומתן עם עירית תל־עביב על התחלת עבודות כל־שהן לא הביאו פרי. גם העבודות הגדולות של עירית תל־אביב, בכספי ההלואה, עוד מעט והיו לדבר־אגדה, עקב עֵרוּתם הציבורית של מנהלי העיריה. נראה הדבר שלוּ היו יכולים למסור למישהו את כסף ההלאה בריבית נאה, כי אז היו בוחרים בזה מבכל עסקי בנין וסידור העיר; התחלת בנין שכונת מוטיפיורי נעכבת מצד העומדים בראש, אנשים נשואי־פנים, טרודים בטרדות ישוביות ולאומיות, ושעת הבנין אינה דוחקתם; בנין הספריה הלאומית, אשר גם למענו שמור סכום הגון במזומן, אינו מתגשם מתוך עודף רצון, מתוך רצון להקים מלכתחילה בנין גדול, הדורש כספים מרובים מאלה שישנם במזומן, ולפי שעה אין מתחילים. כך נולדה המצוקה הרותחת של חוסר־עבודה מתוך אדישות הממשלה והמוסדות הציבוריים העבריים בעלי־היכולת – גם יחד! ולמי נמסרת העבודה הנעשית?

הממשלה עינה פקוחה על כל עולה עברי חדש הבא לארץ. הנקל לה להחזיר פועל מחוסר אמצעים לארץ גלוּתו. ביקורת העליה מיוסדת על שיטה כלכלית חמורה: כאשר תוכל עבודת הארץ שאֵת. והרשות לנו לשאול: על איזו שיטה כלכלית מיוסדת מסירת עבודות המדינה הגדולות – החידות! – לקבלן יחיד פרטי, לא ארץ־ישראלי, לא ערבי, לא עברי, למען יוכל לנצל אותן להנאתו בלי חוק וגבול? (שהרי אין כל חוק עבודה בארץ, אין שכר־יום מינימלי, אין שיעור ליום עבודה, אין הגבלת ניצול עבודת נשים, ילדים וזקנים, אין כל הסתדרויות פועלים – מלבד העברית – אשר תבקרנה את משאו־ומתנו של הקבלן עם פועליו) מהי השיטה הכלכלית או המדינית, אשר על פיה מוסר השלטון הצבאי הבריטי בארץ עבודה על עשרות אלפים לירות מצריות בצריפין לאותו קבלן איטלקי בלי כל טנדר, וכל מחאותינו למחלקת העבודה של הממשלה נשארות מעל? מהי השיטה הכלכלית, שעל פיה מוסרת ועדת־הקברות הממלכתית הבריטית את שתי עבודותיה הגדולות בירושלים וברמלה – על 50 אלף לי"מ! – לא לאלה שעשו את עבודת באר־שבע ובלח, גם לא לזה – קבלן ערבי פרטי – שעשה את העבודה בעזה, כי אם שוב לאותו קבלן איטלקי. הנוכל להאמין כי רק ההפרש של אילו מאות לירות (שגם הוא מוטל בספק) – הוא המניע לבַכֵּר את הקבלן המנצל הזר על פני חברת פועלים שיתופית אחראית, היושבת בתוך הארץ, הרעבה לעבודה, ומונה בתוך שורותיה עשרות חיילים בריטיים משוחררים? האין כוח לממשלה הירושלמית להשפיע על לונדון בנדון זה? מדוע הספיק כוח הממשלה הירושלמית לבטל לפני שנתים את החלטות לונדון למסירת עבודת עזה לנו, מתוך חששות מדיניים רחוקים, וכיום לא מצאה הממשלה אונים לפעול, כי משתי עבודות גדולות של הועדה הממלכתית לקברות המלחמה תימסר לפחות האחת, זו שבירושלים, להסתדרות העובדים העברים? היש כאן שיטה נגדנו, או במסירת עבודות המדינה פועלים גורמים מקריים, אשר הם מחוץ לכלכלה ומחוץ למדיניות?

ידוע שלא צברנו רוָחים עד היום בעבודות הממשלה, אך את עבודותינו מילאנו ביושר ובאחריות. הממשלה מוכרחה להביא בחשבון את העבודה העברית המסודרת, השיתופית והאחראית, המשתמשת בכלי־עבודה ובשיטות אירופיים – היחידה בארץ, אשר עיניה לא לניצוּל וּלבצע רוָחים. כל ממשלה בת־תרבות בארץ חסרת־כל היתה מוקירה כוח עובד מסודר, הנושא בתוכו את השאיפה לשכלול העבודה – והיתה עוזרת לביסוסו. והממשלה, אשר נטלה עליה התחייבויות מסוימות כלפי העם העברי, המתישב בארצו השוממה, הנעדרת כל תרבות עבודה וחרושת, ממשלה זו – חובותיה לנוכח העובד העברי כפולים ומכופלים!

במחלקת העבודות הציבוריות של הממשלה חלו חילוּפי גברא ואִתם גם חילופי שיטה. השיטה החדשה היא: עבודה יומית בהשגחת פקידי הממשלה. שיטה זו, הנראית כזולה, היא במשק המדינה אחת מהכי־יקרות – גם אם תהיה בנויה על ניצול הפועל הפשוט עד הדרגה האחרונה. אם בהגשמת העבודות בקבלנות יש ליקויים, שצריך להילחם בהם ולתקנם, הרי העבודה היומית בהנהלה בלתי־אמצעית של מוסדות הממשלה היא מופרכה, בתור שיטת עבודה של המדינה, ולקויה ביסוֹדה. לפנינו עמדה השאלה: אם לקבל עבודה במחירים 12, 15, 17 גר"מ (לפי ראות עיני הפקיד) – או להישאר מחוץ לעבודה. אנו החלטנו בחיוב. בעבודות המדינה חשובה קודם כל העוּבדה של השתתפותנו בפועל בהגשמתן – אֵם כל פעולה ותביעה להטבת המצב. הכנסנו עד היום לעבודת עטרות – בנין שדה־תעופה – חמישים פועלים. כדי לאַפשר את קיוּם העובדים במחירים הנקובים למעלה, פיטרנו אותם ממסי קופת־חולים והוצאות סידור המחנה, ומחלקת העבודה קיבלה עליה את ההוצאות האלה. עלינו ועל ההסתדרות הציונית לראות את עבודות המדינה (עבודות כל מחלקות הממשלה והעיריות) כיסוֹד שאין לזוז ממנו, ואם גם הממשלה אינה מביאה לעת עתה בחשבון אותנו ואת צרכינו. כל הפסד בעבודות המדינה, מפאת שפל המחירים והתנאים כיום, היא השקעה אשר לא תשוב ריקם. כי היא הקובעת לנו מקום בתוך מסגרת המציאות הכלכלית־המדינית של הארץ. ואין לשקול את כל מלוֹא־ערכּוֹ של כיבוש זה כלפי השנים הבאות, ואפילו הקרובות. ויאָמר נא הדבר גם לציבורנו אנו, הציבור הנושא בעול כל כיבוש אחראי: פרישוּת איסטניסית ותביעה מן החוץ לא תצלח כאן. ודוקא הקיבוצים המסודרים אשמו בנדון זה בזמן האחרון לא מעט. הציבור בעטרות נאסף מבּוֹדדים, ועוּבדה זו משפיעה לרעה על כל סדרי העבודה ומהלכה, והיא פוגמת ביחסים, בין בפנים ובין כלפי חוץ.

ומדי דַבּרנו משפטים את הממשלה, לא נוכל לעבור בשתיקה על העובדה, כי בבית־חרושת “נשר” הוזמנו מצרים לעבודת חפירה, על ידי קבלן יהודי, כי בחברת “מַלח” בעתלית עובדים עשרות ערבים, קרואים ממרחקים, כמעט בקביעות, תחת מסוה “עבודות זמניות”, כי במוֹצא, על יד ירושלים, מופעל בית־חרושת ללבנים אך ורק בידי ערבים, וכי שכונות שלמות בירושלים וטבריה נבנו בידי קבלנים יהודים ופועלים ערבים. עבודה אינה חסרה לא בישוב ולא במדינה, אך היא חסרה לנו, לפועל העברי.

בשורת הבנינים הלאומיים עומד להתגשם קודם כל בנין המכללה. היה נסיון בכל זאת למסור את ראשית העבודה לקבלן פרטי. אנו דרשנו כי העבודה תימסר להסתדרות – והמחירים יקָבעו על ידי ועדת מומחים משני הצדדים. מכתבו של חיים וייצמן למשרד מראה לנו כי הכיר בחוש נאמן מרחוק בזכותם של העובדים להגשמת בניני הלאום.

המצב מחייב הגדלת תקציב העבודה, מצד אחד, ודרישת תשלום עוד 10,000 לי"מ מאת קרן־היסוד לקרן הקיימת לשם רכישת קרקע לשכונות־העובדים. שני אלה המועצה צריכה לדרוש מאת ההסתדרות הציונית.

אם לבניה – אין דרך אחרת…

אדר א' תרפ"ד.



מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 47759 יצירות מאת 2657 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 20142 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!