(בּאסיפת אחד בּמַאי 1936)

 

“וכל הארץ לי גרדוֹם”    🔗

לפני שלוֹשים ושלוֹש שנים אמר המשוֹרר העברי: “וכל הארץ לי גרדוֹם”. אָז, כּשבּיאליק נשׂא את קינתוֹ, והעוֹלם הישׂראלי נזדעזע כּוּלוֹ

לשמע פּרעוֹת קישינוֹב, אפשר שהיה בּזה עוֹד מן המליצה הגדוֹלה, מן הראִיה הרחוֹקה, מן התפיסה ההיסטוֹרית של גוֹרל ישׂראל. עוֹד היתה בּזה אמת של הזמן, אך לא אמת של המקוֹם. אבל מקישינוֹב ועד עכשיו עברוּ על ראשנוּ זוָעוֹת, אשר כּנגדן חָורוּ גם ימי קישינוֹב וגם פּרעוֹת 1905. גירוּש ספרד עם גזירוֹת חמלניצקי כּתוּמם בּאוּ עלינוּ. וּלפיכך מעמד פּוֹעלים, שעליו ועל עמוֹ בּאוּ כּדברים האלה, רשאי להתרכּז כּוּלוֹ בּכאבוֹ. כּל עוֹד אין אחרים רוֹאים את העוול נגדוֹ ואת היסוּרים שלוֹ בּכל מוֹראָם, חייב הוּא לראוֹת את עצמוֹ בּמרכּז העוֹלם ובמרכּז מלחמתוֹ.

כּוֹח מוּכּה, כּוֹח מדוּכּא, כּוֹח מוּשפּל, עוֹד יש לוֹ אפשרוּת של גאוּלה, אך בּתנאי אחד, אם הוּא עצמוֹ מכּיר בּעוול שנעשׂה לוֹ. ואפילוּ הוּא גלמוּד בּעוֹלם, ואפילוּ אין לוֹ עוֹזר וּמגן, אך אם חיה בּוֹ הכּרת צדקתוֹ עוֹד לא רחקה ישוּעה ממנוּ. וּבמכאוֹבנוּ אנוּ יש לשאוֹל: האם אנחנוּ עצמנוּ, אנחנוּ המוּכּים, אחיהם של הנדקרים והנשׂרפים בּשבוּעַיִם אלה, אֶחָיו של אותו אחד שנשׂרף בּכּביש, אשר אך זה עליו הנציב העליוֹן, האם חיים אנחנוּ בּהכּרה מלאה של צדקתנוּ?

לפני דוֹרוֹת לא ידענוּ שאלה כּזאת. אבוֹתינוּ שהוֹעלוּ על המוֹקד, אשר נסחבוּ למַרתפי האינקביזיציה, אשר נשחטוּ בּמאכלת הקוֹזַקים, היתה להם הכּרה מוּחלטת שיש להם עסק עם פּריצי חיוֹת. הם ידעוּ שאין להם כּוֹח נגד פּריצי חיוֹת, אבל אף רגע לא חָסרה להם הכּרת צדקתם הם. המעציב והמבייש בּיסוּרינוּ אָנוּ הוּא שכּמה מבּני דוֹרנוּ חסרה להם ההרגשה החיה של צדקתנוּ המוּחלטת.

 

נגד פּוֹרעים גוּפניים וּפוֹרעים רוּחניים    🔗

אנוּ חייבים להגן על עצמנוּ, ולא רק הגנה פיסית, על חיינוּ ועל פּרי עמלנוּ. לא נִתן את גוּפנוּ למכּים ואת נפשנוּ למעלילים. כּי היד המשַלחת בּנוּ את הפּגיוֹן ואת האֶבן ואת האֵש, היא גם משלחת בּנוּ את הדיבּה ואת העלילה. היד המשלחת בּנוּ את המות מבקשת לתת לשמצה גם את חיינוּ וּלסלף את האמת שבּחיינוּ. ואָנוּ נתבּעים להגן על עצמנוּ לא רק מפּני הפּוֹרעים הגוּפניים, כּי אם גם מפּני פּוֹרעים רוּחניים, וּבהם גם המעיזים לדגוֹל בּשם הסוֹציאליזם, בּשעה שהם מסַלפים את תוֹכן הצדק והחירוּת שבּוֹ וּמחללים את שמוֹ.

 

מיטב דמנוּ    🔗

רצוֹנכם לדעת מהוּ טיב המאוֹרעוֹת שהתחוֹללוּ עלינוּ לפני חמש-עשׂרה שנה בּמאי 1921 ועכשיו בּאַפּריל 1936 – דייכם אם תתבּוֹננוּ בּדוּגמאוֹת מעטוֹת.

להבנת 1921 דיינוּ אם נעלה על לב את זכר בּרֶנֶר, מגדוֹלי היצירה, ממשפּחת אִיוֹב וירמיהוּ, מטוֹבי ההוֹגים והמרגישים הרבוֹלוּציוֹניים שבּדוֹרוֹת האחרוֹנים, אָדם אשר לא הדבּיק על עצמוֹ שוּם תּו ושוּם שלט של מפלגה ושל תנוּעה, אוּלם סֵבל כּל אָדם היה סבלוֹ, וּלכל רֶשע וּלכל שעבּוּד וּלכל צביעוּת וּלכל תרמית היה אוֹיב בּנפש. את זה רצחוּ. וּמרצחיו של זה דוֹגלים בּשם שחרוּר עֲרָב.

 

זעקת השׂדה    🔗

וּממאוֹרעוֹת הימים האחרוֹנים שוּב אך דוּגמה אחת בּלבד. לא אזכּיר את חברינוּ, התמימים והישרים, שנשׂאוּ את נפשם לשלוֹם וּלאַחוַת-עמים. אזכּיר רק את כּאֵב הצוֹמח, את זעקת השׂדוֹת המוּצתים, את אנקת העצים הכּרוּתים. וּמן הראוּי שנכּיר גם בּתוֹכן האנוֹשי והסוֹציוֹלוֹגי של מעשׂי-“מרד” אלה.

אם יש בּימינוּ ציבּוּר בּעוֹלם הרשאי להתבּרך כּי הוּא עוֹשׂה משהוּ בּאמת להגשמת הסוֹציאַליזם, שהוּא סוֹלל דרכים לחיי-חברה סוֹציאליסטיים, שאינוֹ עוֹסק רק בּדיבּוּרים על אוֹדוֹת סוֹציאליזם, כּי אם גם טוֹרח להכין את “השבּת הסוֹציאליסטית” בּמוֹ ידיו, אם יש בּימינוּ ציבּוּר כּזה בּעוֹלם, הרי זה ציבּוּר משקי העוֹבדים בּארץ, אנשי הקבוּצוֹת והמוֹשבים. עמלם הוּא הנקי והטהוֹר שבּעמל בּני-אָדם, כִּי הוּא מבקש להתרחק מכּל אבק ניצוּל-הזוּלת וּמשלטוֹן אדם בּאדם לרע. עמל זה, מן האבן הראשוֹנה בּבנין המשק ועד הטיפּוּל בּציץ הרך בּיוֹתר, מלוּוה הרגשת אחדוּת-הגוֹרל וסוֹלידריוּת עם כּל האנשים העוֹבדים בּעוֹלם, מלוּוה מאמצי יצירה ותרבּוּת אשר עוֹד יתנוּ את יבוּלם. ועל העמל הזה, על נקוּדוֹת-העבוֹדה הללוּ, על האיים הסוֹציאליסטיים הללוּ, עליו הוּנף הקרדוֹם, בּנטיעוֹתיו שוּלח הגרזן, בּשׂדוֹתיו שוּלחה האֵש. והמשַלחים את

היד המקצצת והמבערת דוֹגלים בּשם “המוֹני עמלים”, בּשם “הגנת הפּלחים”. אין לך מוֹפת חוֹתך יוֹתר לתוֹכן המלחמה אשר נלחמים בּנוּ מן השׂדוֹת השׂרוּפים שלנוּ.

וּבשעה זוֹ חייבים אָנוּ לא לחפּשׂ ניחוּמים קלים, ולא לאמוֹר: “שלוֹם שלוֹם” ואין שלוֹם, כּי אם לראוֹת את חגוֹרת-הדמים, את בּרית האיבה אשר הקיפה אוֹתנוּ. לראוֹת אוֹתה בּכל רשעתה, בּכל סכּנוֹתיה, ואָז אוּלי נמצא גם את הכּוֹח לעמוֹד בּפניה.

 

“שיטת” השלטוֹן    🔗

וּבשעה שאני סוֹקר את בּרית האיבה אשר הקיפה אוֹתנוּ בּימים האלה, אַל תתמהוּ אם אתחיל לא מן החוֹרני המשוּסה, אשר איננוּ יוֹדע את מי הוּא רוֹצח ולמה הוּא עוֹשׂה זאת, ולא אתחיל אף בּמנהיגיו-שוֹלחיו, היוֹדעים את אשר הם עוֹשׂים. לכאבִי וּלהַוָתנוּ עלי להתחיל מממשלת הארץ.

אין חלקי עם אלה המוֹצאים נחמה גדוֹלה וסיפּוּק רב בּדברי מחאָה. בּנעוּרַי שׂבעה נפשי דברי מחאָה נגד ממשלוֹת, וּבלכתי הנה חשבתי כּי כּאן תינתן לנוּ אפשרוּת של עשׂיה, ללא צוֹרך להוֹציא את רוּחנוּ בּמחאוֹת. אין חלקי עם אלה המאמינים כּי בּמצאם בּשלטוֹן את השׂעיר לעזאזל יוּקל עליהם. וכן אינני מאלה המוּכנים להחליף את האימפּריאַליזם האנגלי בּאימפּריאַליזם אחר טוֹב ממנוּ, בּאימפּריאַליזם הערבי, למשל, אוֹ בּאיזה אימפּריאַליזם אחר הלוֹטש עינים לארץ-ישׂראל. רחוֹקים אנוּ מכּל שעשוּעי-בּוֹסר פּוֹליטיים. אבל איננוּ יכוֹלים. איננוּ רשאים להעלים עין מן האחריוּת האיוּמה שקיבּל על עצמוֹ שלטוֹן הארץ בּתקוּפה האחרוֹנה, ובעשׂרת הימים האחרוֹנים, בּיחוּד. לא ננַקה אוֹתוֹ מאחריוּתוֹ.

על עוֹרנוּ ועל בּשׂרנוּ, על דמנוּ, נוֹהג שלטוֹן הארץ בּשיטה ליבּרליסטית מיוּחדת בּמינה. הוּא רוֹעה את שוֹפכי דמנוּ, המעלילים,

המשַסים, המחריבים, המַציתים, בּ“מקל-נוֹעם”, וגם לא בּמקל, כּי אם בּנוֹעם בּלבד. יחס כּזה לשוֹפכי-דם, למשסי עם בּעם, למהרסי החיים הכּלכּליים, זהירוּת כּזאת בּכבוֹדם, לא לפגוֹע בּהם, חלילה, בּשוּם דבר, לא אזהרה, לא משפּט, לא חקירה, לא מעצר – היכן תמצאוּ דוּגמתוֹ בּרחבי האימפּריה הבּריטית? שלטוֹן הארץ, בּא-כּוֹחה של בּריטניה רבּתי, לא מצאה ידוֹ אפילוּ לשלוֹח אוירוֹן ליפוֹ, כּדי שירגישוּ שיש עין רוֹאָה. שנים-עשׂר יוֹם לאחר הרציחוֹת בּיפוֹ עדיין לא הוּבא בּפני השוֹפט-החוֹקר בּלתי אם נאשם אחד, שנמסר לדין כּנאשם בּרצח בּלא כּוָנה תחילה – לא התכּוון, חס וחלילה, לרצוֹח, ודאי התכּוֹנן לדבר-מצוה. השלטוֹן האדיר אין ידוֹ מַשׂגת להסיר את המסמרים אשר ידים “נעלמוֹת” מפזרוֹת בּדרכים. השלטוֹן הזה, אשר בּאנגליה הוּא יוֹדע לשׂים קץ לשביתה של אלפי מאוֹת פּוֹעלים, אם הוּא רוֹאה בּה סכּנה לעצמוֹ, אוֹ לשלוֹם המדינה כּפי שהוּא מבין אוֹתוֹ, כּאן בּארץ לא רק שאינוֹ יוֹדע לעשׂוֹת זאת, כּי אם איננוּ מעיז להגן על מי שאיננוּ רוֹצה לשבּוֹת, על מי שאוֹנסים אוֹתוֹ לשבּוֹת, איננוּ מעיז להגן על חַמר ערבי מסכּן, המביא ירקוֹת לשוּק. אוֹתוֹ השלטוֹן היוֹדע לשלוֹח לבית-הסוֹהר פּוֹעלים יהוּדים, העוֹמדים בּמשמרוֹת שקטוֹת על יד פּרדסי יהוּדים מנַשלים, מפּני שהוּא רוֹאה בּמשמרוֹת הגזעיוֹת סכּנה לשלוֹם העמים בּארץ, איננוּ מוֹצא שיש משהוּ בּלתי-חוּקי בּמשמרת ארצית וּבשביתה “כּללית” של עם נגד עם! השלטוֹן משתתף בּצערנוּ, אך איננוּ מוֹנע את צערנוּ. וגם כּשהוּא שוֹלח אלינוּ משמרוֹת שוֹטרים וחיל-הסְפָר, הרי תחת חטמם עוֹקרים את עצינוּ וּלעיניהם מציתים את שׂדוֹתינוּ! ובאוֹתה הדרך אשר בּה עבר נציב הארץ, עם כּל השמירה המעוּלה, היאה לוֹ, יכוֹל להישׂרף נהג עברי מבּלי שכּוֹחוֹת המשטרה ירגישוּ בּדבר!

“שיטה” זוֹ איננוּ יכוֹלים שלא לראוֹת בּה דבר-מה אכזרי, עוֹמד על דמנוּ, מתנכּר ליסוּרינוּ! ואם זאת רק רשלנוּת בלבד, הרי זוֹ רשלנוּת פּוֹשעת, אשר עליה חייב השלטוֹן ליתן דין-וחשבּוֹן, לא רק בּפני ההיסטוֹריה שלנוּ, כּי אם בּפני המדינוֹת, חמישים וּשתים בּמספּר, אשר האמינוּ לוֹ והסמיכוּ אוֹתוֹ לשלוֹט בּארץ הזאת וּלפקח על בּניננוּ. יש לנוּ עם שלטוֹן הארץ חשבּוֹנוֹת מרים גם בּימים רגילים. יש שאלה של יחס צוֹדק אלינוּ, ושל מילוּי התחייבוּיוֹת. אבל יש משהוּ שכּל שלטוֹן, ואפילוּ שלטוֹן שעינוֹ רעה בּנוּ, חייב בּוֹ: בּטחוֹן החיים, בּטחוֹן היצירה, בּטחוֹן הקנין. ואת הדבר הזה, שהוּא מוּשׂכּל ראשוֹן לכל שלטוֹן תרבּוּתי, אין ממשלת הארץ יוֹדעת לסַדר, והיא מטפּלת בּוֹ בּרוֹב “דיפּלוֹמַטיה”. ויש רוֹשם שכּדי שנקבּל סוֹף סוֹף את הדבר הזה, לאחר שבוּעַיִם של “ישַׂחקוּ הנערים”, תוֹאיל בּריטניה רבּתי לשלשם בּקיצוּץ אפשרוּיוֹת חיינוּ בּארץ הזאת.

 

מי הביא בּגבוּלנוּ את המדבּר?    🔗

בּמה שמתרחש עכשיו בּארץ אין אנוּ יכוֹלים לראוֹת דבר שבּהפתעה. שלטוֹן שמתפּאר בּזה שהוּא נוֹתן “בּטחוֹן” לארץ איננוּ צריך לטפּח בּמוֹ ידיו כּמה יסוֹדוֹת העלוּלים לערער כּל בּטחוֹן. הנה הכּרנוּ על עוֹרנוּ ועל בּשׂרנוּ מה זאת החדרת המִדבּר לארץ-ישׂראל. בּכל מקוֹם, וגם בּמדינוֹת דוֹברוֹת ערבית, יש מלחמה בּין הציביליזציה וּבין המדבּר. מדינת מצרים ניהלה מלחמה עם המדבּר, וגם סוּריה ועיראק מפחדוֹת מפּני המדבּר ונלחמוֹת בּוֹ. לא ראינוּ שממשלה ציביליזטוֹרית תפתח לרוָחה את שעריה בּפני פּשיטת המדבּר. וּבארצנוּ, בּמקוֹם שקיימת תחוּקה חמוּרה של העליה ורגוּלציה קפּדנית ו“עבריינים” מבּני העם שהוּכּרה זכוּתוֹ לעלוֹת נרדפים ונסחבים לכּלא וּנדוֹנים לגירוּש, בּארץ זוֹ הכניס השלטוֹן לארץ אלפים, כּמה אלפים – מי יִמנה? – של בּני מדבּר, הכניס אוֹתם בּלי סרטיפיקטים, בּלי סוֹכנוּת, וּבלי משׂא-וּמתן על “שדיוּל”, בּלי תשלוּם לירה לגוּלגוֹלת, בּלי “המלצוֹת” של קרוֹבים, בּלי בּדיקת מצב “ההוֹן”, בּלי לחקוֹר למקוֹרוֹת עבוֹדה ולעתיד האוּכלוֹסים בּארץ. ולא רק שאינוֹ רוֹדף אוֹתם, כּאשר הוּא רוֹדף את הבּלתי-חוּקיים מישׂראל, כּי אם מעסיק אוֹתם בּעבוֹדוֹת שלוֹ, של השלטוֹן עצמוֹ, ואפילוּ דוֹאג לשיכּוּנם מקוּפּת משלם המסים. האוּמנם רק רשלָנוּת? רק חוֹסר-דאגה וּראיית הנוֹלד? רק טוּב-לב לגבּי בּן-עֵבר-הירדן (אשר לנוּ אסוּר לבוֹא בּגבוּלוֹ) וּבן-סוּריה, המִסכּנים, אשר להם אמנם יש ארצוֹת לרוֹב, אלא שאין להם “יהוּדים” שאפשר להתחמם לאִשם וּלהתפּרנס מהם וּלקלל אוֹתם ולראוֹת בּהם מפלצת, שבּכל שעת-כּוֹשר מוּתר לרוֹצץ את גוּלגלתם. ואת זאת עלינוּ לקבּל כּרשלנוּת בּיוּרוֹקרטית ותוּ לא?

אין אני שׂוֹנא למדבּר, וגם אין אני בּז לוֹ. אדרבּא. יש בּוֹ כּמה צדדים מרהיבים את העין. רבּים מן המערב יש להם ודאי חוּלשה לכל מיני חזיוֹנוֹת אֶכּסוֹטיים. אוּלם אין אנוּ יכוֹלים לבנוֹת את הארץ בּרוֹמַנטיקה בֶּדוית. ואני אוֹמר: בּן המדבּר מקוֹמוֹ בּמדבּר. ילכוּ לשם אנשי תרבּוּת ויחקרוּ אוֹתוֹ ויתלהבוּ ממנוּ,

אם הם מוּכנים לכך. אבל אנחנוּ בּאנוּ הנה לא כּדי להמציא פּרנסה לבֶּדוים מסוּריה וּמעֵבר הירדן, כּי אם כּדי להציל את אחינוּ מחוּרבּן, מכּלָיה. לשם כּך אנוּ משקיעים פּה כּל מה שיש לנוּ, בּגוּף וּברוּח. לא קיבּלנוּ עלינוּ לעשׂוֹת את ארץ-ישׂראל ארץ-מקלט לבני-המדבּר.

בּשעה שסמוּאל חילק בּיד רחבה את אדמוֹת בּית-שאָן, ללא כּל צדק לגבּי עמנוּ וּללא כּל הבנה ואחריוּת לעתיד הארץ וּלפיתוּחה החקלאי, היה לזה תירוּץ פּוֹליטי: “ניַשב את הבֶּדוים על הסְפָר, ונקים משמר בּפני פּשיטת המדבּר עלינוּ”. והנה, בּרוּך השם, האדמוֹת הללוּ עברוּ מאז מיד ליד, אלפי דוּנמים מהם נתרכּזוּ בּידי אֶפנדים, אוֹצרוֹת המים שבּהן נוֹזלים יוֹמם ולילה

לבטלה, וּקצתן נמכּרוֹת בּמחירים גבוֹהים לעוֹלה היהוּדי. האדמוֹת הללוּ אינן משמשוֹת שמירה בּפני המדבּר. והנמלים שבּחיפה וּביפוֹ, ירוּשלים העיר, והמוֹשבוֹת העבריוֹת, הם הם שנעשׂוּ אבן שוֹאבת למדבּר. הימָצא כּוֹח כּזה לעם העברי, שיבנה גם את עצמוֹ וגם את שכניו בּארץ, וגם את בּאי המדבּר?

 

מרד בּאַהדת הרדיוֹ הממשלתי    🔗

וּמה המחשבוֹת המתעוֹררוֹת בּנוּ למראה האדיבוּת והאַהדה היוֹצאת מן הכּלל של השלטוֹנוֹת, לשביתה “הַמהפּכנית”, כּביכוֹל? הראיתם איזוֹ מדינה, אשר בּה תנוּעה מוֹרדת כּביכוֹל המסַדרת שביתוֹת והפגנוֹת וּמנסה להשבּית את הנמלים והתעבוּרה, וּמביאה לידי הצתוֹת וּרגימוֹת, תזכּה לכל אוֹתה הסימפּטיה והפּרסוּם הידידוּתי, כּאשר הוּא ניתן בּיד רחבה בּידי שלטוֹנוֹתינוּ? כּשמאה חוֹרנים עזבוּ את העבוֹדה מוֹדיע על כּך הרדיוֹ, אבל אם אחריהם בּאוּ מאוֹת פּוֹעלים אחרים, אין זה ענין לרדיוֹ הממשלתי לפרסם. ואין הרדיוֹ מעיז, חלילה, להסבּיר למדינה כּי אין צוֹרך להיגָרר אחרי המסיתים. ואף אין הוּא מספּר על כּל אלה הנאנקים מחמת ההסתה והכּפיה והאִיוּמים וּמעשׂי-הטרוֹר, שרוֹצים להשתחרר מאפּוֹטרוֹפּסוּת זוֹ ואין עוֹזר להם.

 

הבּרית המשוּלשת    🔗

מזל מיוּחד לשביתה מַהפּכנית זוֹ, שיש לה ידידים ותוֹמכים רבּים. כּיוֹם הזה איננוּ יוֹדעים עדיין את כּל השוּתפים ל“מרד” הזה כּביכוֹל, איננוּ יוֹדעים מה הם מקוֹרוֹת הכּספים המאַפשרים להחזיק מחנוֹת שלמים של הוֹלכי-בּטל. איננוּ יוֹדעים אם אמנם נעשׂוּ פּתאוֹם אמידי הערבים נדיבים גדוֹלים. מעוֹלם לא ראינוּ אוֹתם בּנַדבנוּתם למטרוֹת של ציבּוּר. ודאי יבוֹא יוֹם ויפָּתחוּ אַרכיוֹנים, והרבּה דברים יתגלוּ אז לפנינוּ. הנה העתוֹנוּת הגרמנית מתמוֹגגת מנחת. ואיטליה מתענינת מאד מאד. ולא אלה בּלבד. הנה עוֹד שלטוֹן אחד, שבּאי-כּוֹחוֹ מתיחסים בּגלוּי בּסימפּטיה אַקטיבית, עד כּדי הדפּסת כּרוּזים יוֹם יוֹם בּדרישה לתמוֹך בּשביתה וּלהצטרף אליה. כּזאת עוֹשׂים בּאי-כּוֹח הקוֹמאינטרן בּארץ-ישׂראל. הראיתם מימיכם איזוֹ תנוּעה מַרדנית שזכתה לכך ששלטוֹן הארץ ינהג בּה ידידוּת וכבוֹד וסימפּטיה, והיטלר וּמוּסוֹליני ושלטוֹן סטאלין יוֹשיטוּ לה יד? מזל! אכן, תנוּעת “שחרוּר”, אשר מכּל קצוי תבל, כּוּלם כּאחד, הבּיוּרוֹקרט הבּריטי, והסוֹכן הנאצי, והתעמלן הפאשיסטי, וּשליח הקוֹמאינטרן – כּוּלם מאוּחדים בּתמיכתם בּה.

 

“עבדוּת בּתוֹך מהפּכה”    🔗

אוּלם החזיוֹן הזה, החזיוֹן של תמיכת הקוֹמאינטרן, איננוּ דוֹמה בּשבילנוּ, לא מבּחינה מוּסרית ולא מבּחינה פּוֹליטית, לתמיכה של אנשי מוּסוֹליני ואנשי היטלר. מפּני שהתמיכה הזאת מתחפּשׂת בּמסוה של אידיאוֹלוֹגיה רחמנית, החרדה לפּלח המסכּן וּלחירוּתם הלאוּמית של בּני-ערָב; והעיקר מפּני שהיא ניתנת בּצינוֹרוֹת יהוּדיים; אמנם יהוּדים פּתוֹלוֹגיים, חוֹלי-רוּח, חוֹלי שׂנאה לעמם וּלכל מה ששייך לעמם, חוֹלי התבּטלוּת, הנוֹשׂאים בּקרבּם חַידקים של “עבדוּת בּתוֹך המהפּכה”.

מחיאת-הכּפּים לשפיכת-הדמים הזאת, השׂמחה לדחיקת הפּוֹעל העברי, השׂמחה לכל אֵיד יהוּדי בּאה עכשיו מאנשים שנוֹלדוּ על בּרכּי עמנוּ, אנשים אשר מי יוֹדע, אוּלי גם בּאוּ בּשעתם לארץ מתוֹך אילוּ געגוּעים לאוּמיים!

היוֹדע עם מן העמים נגע כּנגענוּ, צרעת כּצרעתנוּ?

מימי יציאת מצרים נשתמר בּידינוּ זכּרוֹן בּלתי-מחוּוָר על איזה שבט שתפקידוֹ היה “לזַנב את הנחשלים” בּקרבּנוּ. “עמלק” היה שמוֹ של אוֹתוֹ שבט. יש סבוּרים שזה היה איזה שבט שֵמי קרוֹב לנוּ. וכנראה, שבּכל שעה של יציאה ועליה מוֹפיע גלגוּל חדש של עמלק. ועל כּך נאמר: מלחמה בּעמלק מדוֹר דוֹר. ואף תפקידה של הפּק"פּ הוּא “לזַנב את הנחשלים” בּקרבּנוּ. והיא מגדלת אצלנוּ צמחי בּאוּשים, אשר בּשבילם דמנוּ אינוֹ דם ויסוּרינוּ אינם יסוּרים. כּל בּרית של יהוּדי עם יהוּדי היא בּשבילם פּסוּלה, ריאַקציוֹנית. אבל הבּרית של פּוֹרע עם פּוֹרע, הבּרית של מוּפתי עם אֶפנדי, הבּרית של קנאוּת מוּסלמית עם צעירי בּעלי-אחוּזוֹת היא בּשבילם מלחמת-חירוּת, היא בּשבילם חזית עממית פּרוֹגרסיבית. היש עם בּעמים אשר מבּניו הגיעוּ לידי סילוּף כּזה, שׂכלי ונפשי, שכּל מה שעוֹשׂה עמם, כּל יצירתוֹ וכל יסוּריו הם בּזוּיים וּשׂנוּאים, וכל מה שעוֹשׂה אוֹיב עמם, כּל שוֹד וכל רצח וכל אוֹנס ממלא את לבּם רגש הערצה והתמַכּרוּת? אכן, בּרוּסיה בּ-1881, בּעצם ימי הפּרעוֹת, ישבוּ בּנים ובנוֹת לעם ישׂראל והדפּיסוּ בּחשאי, מתוֹך מסירוּת-נפש, פּרוֹקלַמַציוֹת,

הקוֹראוֹת לפּוֹגרוֹמים, מתוֹך תקוה שהדם היהוּדי שישָפך יעזוֹר להתקוֹממוּתוֹ של המוּז’יק הרוּסי. אכן, יוֹדעת ההיסטוֹריה העברית כּל מיני רנגטים ודגנרטים. צוּרוֹת שוֹנוֹת ל“שמד”!

כּל עוֹד אפשרי הדבר שיבוֹא ילד יהוּדי לארץ-ישׂראל, ילד שטוּפּח על ידי יסוּרי העם וּמַשׂא-נפש של דוֹרוֹת, וכאן ידבּקוּ בּוֹ חַידקים של שׂנאה לעצמוֹ, של “עבדוּת בּתוֹך מהפּכה”, ויטרפוּ עליו את דעתוֹ עד כּדי כּך שיראה את הגאוּלה הסוֹציאלית בּנאצים הפּלשׂתינאים, שהצליחוּ לרכּז כּאן בּארץ את האנטישמיוּת הזוֹאוֹלוֹגית של אירוֹפּה עם תאוַת הפּגיוֹן שבּמזרח – אַל ידע מצפּוּננוּ שקט.

 

אנוּסי ישׂראל בּססס"ר    🔗

עלינו להיכּוֹן. מה שעבר עלינוּ עכשיו אינוֹ התפּרצוּת ספּוֹנטנית, כּי אם פּרי בּשל של קוּרס פּוֹליטי, אשר אוֹתוֹתיו התחילוּ להיוֹת מוּכּרים בּזמן האחרוֹן. אין להניח שהקוּרס הזה יצא מתוֹך ימי-הדמים מבּלי שיכרוֹך בּהם תוֹצאוֹת פּוֹליטיוֹת, מבּלי שיעמיד אוֹתנוּ למחרתם בּנסיוֹן פּוֹליטי חמוּר. וּשאלת חיינוּ עכשיו היא: כּיצד נעמוֹד בּנסיוֹן הזה, כּיצד נעמוֹד בּפני כּל הכּוֹחוֹת השוֹנים המעוּנינים כּרגע בּתסבּוֹכת בּמזרח. מניתי גם את הקוֹמאינטרן, והוֹאיל ועוֹד ישנם בּינינוּ אנשים תמימים המבדילים בּין הפּק"פּ לבין הקוֹמאינטרן, וּבין זה לבין המדינה הסוֹביטית, עלי להתעכּב משהוּ גם על תפקידה הישר של מדינת הסוֹביטים.

נמצא פּה נוֹאם שראה להעלוֹת על נס את הזכוּת הגדוֹלה של המדינה הסוֹביטית שאין בּה פּרעוֹת בּיהוּדים, וּמכּאן – שרק משטר סוֹביטי יוֹדע להגן עלינוּ מפּרעוֹת. האמת הפּשוּטה בּיוּתר יוֹדעת כּי יש עוֹד מדינה רבּת אוּכלוֹסים יהוּדים והיא קפּיטליסטית שבּקפּיטליסטית, ואף בּה אין פּרעוֹת – אלה הן ארצוֹת הבּרית של אמריקה. אוֹי לנוּ שאפשר להציע שנקבּע את יחסנוּ על פּי זה. אכן, יש בּרוּסיה שלטוֹן תקיף, השׂם קץ להרבּה דברים שהוּא רוֹצה לשׂים קץ, והוּא מבריח מן השטח העליוֹן כּמה כּוֹחוֹת שאינם לרצוֹן לוֹ, והוּא גם מרסן את האַנטישמיוּת הנפוֹצה מאד מאד בּרוּסיה. אינני יוֹדע אם לשלטוֹן סוֹציאליסטי מגיעה על זאת תוֹדה. על כּל פּנים, אנחנוּ זוֹקפים זאת לזכוּתוֹ.

אולם האוּמנם כּבר הגענוּ לידי כּך שאנוּ מסתפּקים בּזה שלא ישפּכוּ את דמינוּ ולא ישסוּ בּנוּ את הכּלבים? הלא אנחנוּ רוֹצים לחיוֹת כּאנשים, כּעם בּעל תרבּוּת שלוֹ, כּעם בּעל לשוֹן שלוֹ, כּעם הקשוּר לארצוֹ ולהיסטוֹריה שלוֹ, וּמחוּבּר עם שאָר חלקי עמוֹ המפוּזרים בּארצוֹת. האוּמנם נכּיר טוֹבה על שנוֹתנים לנוּ את גוּפנוּ ונוֹטלים את נפשנוּ?

האוּמנם יכוֹלים אנוּ לשכּוֹח אפילוּ לשעה אחת, שבּתנאי המשטר הסוֹביטי, בּמקוֹם שמכּירים בּכל מיני זכוּיוֹת לאוּמיוֹת של עממים וּשבטים, נגזר על לשוֹננוּ שהיא קוֹנטר-רבוֹלוּציוֹנית ונאסר על אחינוּ כּל קשר עם תנוּעת התחיה של עמם, עם ספרוּתם העברית, וּבחוֹזק-יד הוּתק הקשר עם ארצם, ונעשׂה הכּל כּדי לקרוֹע אוֹתם מעל העם העברי? החלק היוֹתר יוֹצר, היוֹתר פּוֹרה, שהיה בּעם העברי, שלוֹשה מיליוֹנים יהוּדי רוּסיה נתוּנים בּמצב של שׂריפת נשמה וגוּף קיים, נגזלה מהם הרשוּת לבוֹא אלינוּ ולחיוֹת אתנוּ. ואפילוּ אינם יכוֹלים לדעת מה אתנוּ, והם אנוּסים להתפּרנס רק משקרים וּמעלילוֹת. היכוֹלים אנוּ לקווֹת שבּבוֹאנוּ לתבּוֹע את עלבּוֹננוּ בּפני חֶבר הלאוּמים – יקוּם בּא-כּוֹחה של רוּסיה הסוֹביטית ויתמוֹך בּנוּ ולא יהיה לצרינוּ?

 

התרוּפה הגוֹאלת    🔗

א' בּמַאי הוּא בּשביל סוֹציאליסט רציני יוֹם הדין. ואם תשאלוּני, לאוֹר החשבּוֹן הנוּגה ביוֹם זה, מה לעשׂוֹת? אוֹמַר לכם בּגילוּי-לב: אין בּידי תרוּפה כּזאת שרוֹשמים אוֹתה וּבוֹלעים אוֹתה וחסל סדר יסוּרים. תרוּפה כּזאת אין עמי. יש יוֹדעים. הם אוֹמרים לנוּ: יש דרך! הסוֹלידריוּת עם הפּוֹעל הערבי היא תגאלנוּ. תגאלנוּ מן הכּל, מן האימפּריאליזם וּמן המוּפתי וּמן האֶפנדים וּמן

היֶבסֶקציה. חלילה לי לזלזל בּערך של סוֹלידריוּת בּין-לאוּמית. כּל עם שהוּא מדוּכּא בּיוֹתר זקוּק לה בּיוֹתר. ועם כּעמנוּ יהיה תמיד הראשוֹן, ואף היה הראשוֹן תמיד, להשתוֹקק וּלסַייע לכל גילוּי נאמן של שלוֹם עמים (ולא אחת העלה קרבּנוֹת על מזבּח של שלוֹם כּוֹזב). אוּלם מי שרוֹאה את הסוֹלידריוּת הבּין-לאוּמית כּדבר אשר יקוּם בּמאמר, איננוּ אלא מַשלה.

בּרית, הסכּם, ידידוּת, אַחוה, סוֹלידריוּת הם מן הדברים שמַצריכים, לפַחוֹת, שנַים. ועד שלא יהיוּ שנַים אין “השידוּך” יכוֹל לקוּם, כּל כּמה שהשדכן ימתיק אמרים. ולא די אפילוּ שבּן-זוּג אחד תישָׂרף נפשוֹ בּלהבה משפעת אהבה. אני מאמין שיבוֹא יוֹם ואנחנוּ נַגשים את הסוֹלידריוּת הזאת. אבל היא לא תבוֹא רק מפּני זה בּלבד שנחליט להטיל אוֹתה על זוּלתנוּ.

יש מוּמחים להסבּיר לנוּ מה רב היה אָשרנוּ אילוּ הצלחנוּ לאַרגן את הפּוֹעל הערבי. אני מסכּים. אני מסכּים שאילוּ הצלחנוּ בּכך היה זה בּאמת טוֹב מאד. לוּ היה הפּוֹעל הערבי נאמן למעמדוֹ, משתחרר משלטוֹן האֶפנדי וּמקנאה דתית וגזעית, דוֹרש שׂכר טוֹב בּעבוֹדתוֹ, והיה מתנגד לעליה מן המדבּר ולעבוֹדה בּלתי-מאוּרגנת ותוֹמך בעליה יהוּדית, היה זה מעשׂה רב גם מבּחינה ציוֹנית. אוּלם למדנוּ משהוּ מהנסיוֹן ההיסטוֹרי של תנוּעת הפּוֹעלים בּמשך מאָה שנים: אין מעמד פּוֹעלים של עם אחד משחרר וגוֹאל וּמאַרגן ונוֹתן תוֹרה למעמד פּוֹעלים של עם שני. הכּלל של אוֹטוֹאֶמנסיפּציה חל גם על תנוּעת הפּוֹעלים. ואם הפּוֹעל הרוּסי עשׂה מה שעשׂה הרי זה לא מפּני שאנחנוּ הטלנוּ עליו את הסוֹלידריוּת. ודאי אפשר לשלוֹח לכל מקוֹם אנשי תעמוּלה, מיסיוֹנרים. אפשר לנסוֹע גם לכוּש וּלהביא לשם דברי-הטפה. אבל מכּאן לא תקוּם תנוּעה. תנוּעת פּועלים לוֹחמת לא תקוּם, אלא אם כּן מארץ תצמח. ורק אָז, כּשהיא קמה מתוֹכה, יש מקוֹם לברית.

ואלה מאתנוּ שהם יוֹדעים בּבהירות את הדרך כּיצד מקימים בּידים תנוּעת פּוֹעלים אצל עם אחר, והיוֹדעים כּיצד לגשת ולקחת את לבּם של הפּלחים הערבים ושל הפּוֹעלים הערבים בּמוֹשבוֹת, וכיצד לעשׂוֹת מהם תנוּעה סוֹציאליסטית לוֹחמת ורדיקלית, לא חלילה כּמוֹ פּוֹעלי אירוֹפּה, הפּשרנים והמפגרים, אלה אוּלי ילַמדוּ אוֹתנוּ כּיצד נביא בּברית אחת את הפּוֹעלים והעמלים מבּני עמנוּ, אשר חיוּ בּין עמי המזרח, ועדיין לא למדוּ לדבּר אִתם וּלהבין לרוּחם וּלצרכיהם. והלוָית חזן, הרת-הפּוּרענוּת, האם לא גילתה לפנינוּ את פּשענוּ הכּבד, ואת מיעוּט כּשרוֹננוּ וּמיעוּט הבנתנוּ – האם לא יֶחורוּ פּניכם מבּוּשה, לשוּב וּלדבּר רמוֹת על התרוּפה הבּדוּקה אשר אתם שוֹלטים בּה?

אין ספק עכשיו שאנוּ נכנסים לתקוּפה של נסיוֹנוֹת קשים, קשים לנוּ וקשים לכל העם העברי, לנוּ וּלכל החלוּצים המחכּים בּשערי הארץ. אפשר הרגשתם היוֹם בּטלגרמה קטנה בּת שלוֹש שוּרוֹת בּ“דבר”, כּי בּפּוֹלין התאַבּד חלוּץ לשמע הידיעוֹת שבּאוּ מארץ-ישׂראל. לבּי עליך, חבר אוֹבד, המסַמל את מכאוֹב העם, אשר אין לוֹ חיים אם ניטלת ממנוּ תקותוֹ האַחרוֹנה. אַך לא צדקת, חבר. לא פּעם אחת עמדנוּ על פּתח האָבדן, לא פּעם נדמָה לנוּ שהכּל התמוֹטט, לא פּעם אחת לא ראינוּ לנוּ שוּם מוֹצא מן האסוֹן וּמן הקלוֹן, בּלתי אם התאַבּדוּת. אוּלם התגבּרנוּ. התאבּדוּתוֹ של אוֹתוֹ חלוּץ אוּמלל מעידה שוּב מהוּ מפעלנוּ כּאן לאָדם מישׂראל בּגוֹלה, כּמה יסוּרי נפש גוֹרם כּל רצח וכל כּשלוֹן כּאן לאדם העברי שם הקשוּר בארץ וּברעיוֹן. חוּטים אלה, השזוּרים זוֹהר ויגוֹן, תנחוּמים ויאוּש, אֵי התנוּעה היוֹדעת דוּגמתם! ואף על פּי כן לא צדק אוֹתוֹ חבר יקר אשר הוֹסיף את עצמוֹ בּמוֹ ידיו על מספּר חללינוּ, מתוֹך שלבּוֹ לא יכוֹל שׂאת את המכשוֹלים המחרידים. קברים כּאלה פּזוּרים בּדרכּנוּ, מימי קישינוֹב וּמַשבּר אוּגנדה, קברים של חברים טוֹבים, נאמנים, אשר לא יכלוּ בּרגעי שוֹאה ויאוּש לשוּב ולחיוֹת את חייהם כּרגיל. אוּלם גם הם לא צדקוּ, ואילוּ נשארוּ בּחיים וראוּ אתנוּ עמל וצער ושׂמחה היוּ מאוּשרים עכשיו למראה הבּלתי-אפשרי שנעשׂה לממשוּת. וּכפעם בּפעם אנוּ צריכים לאמוֹר לכל חברינוּ הרחוֹקים בּגוֹלה, לאלה שעתידים להיוֹת חברינוּ: אל תפּוֹל רוּחכם. אַל תאמינוּ כּי הבּרית המרוּבּעת והמחוּמשת נגדנוּ תנַצח. כּוֹחנוּ גדוֹל, הרבּה יוֹתר גדוֹל ממה שנראה לעין.

 

כּוֹחנוּ הגנוּז אתנוּ    🔗

ראוּ מה עשׂוּ ידינוּ בּמשך שנים מעטוֹת. כּי המפעל הארץ-ישׂראלי הגדוֹל הרי הוּא בּעצם רק בּן חמש-עשׁרה שנה. לפני חמש-עשׂרה שנה עמדנוּ על קברוֹ של בּרנר כּאנשים אשר נלקח מהם הכּל. וּבמשך ט"ו השנים הללוּ הלא היוּ לא רק פּרעוֹת של 1921 ו-1929, כּי אם התנקשוּיוֹת מן המארב וגזירוֹת ממשלתיוֹת בּלי הרף ומַשבּרים. והיוּ מהרסים וּמחריבים מבּפנים, מן המחריבים-המחרימים נוֹשׂאי הרכוּש והעבוֹדה הזרה, נוֹטעי העבוֹדה החוֹרנית, עד למחריבים נוֹשׂאי האידאוֹלוֹגיה הרבוֹלוּציוֹנית הצרוּפה, כּביכוֹל, המשסים לשם מצוַת

המהפּכה הסוֹציאלית אשר שֵיך אל-קאסם הוּא הוּא מבַשׂרהּ. וּבמשך חמש-עשׂרה שנים אלה הגענוּ למה שהגענוּ, הכפּלנוּ את ישוּבנוּ פּי חמישה, ויצרנוּ יצירוֹת אשר אין דוּגמתן בּתנוּעת הפּוֹעלים בּעוֹלם, אני מתכּוון לא רק למשקינוּ הסוֹציאליסטיים, כּי אם גם לכמה וכמה דברים, וראשית כּל: לעצם הסתדרוּתנוּ, שאין כּמוֹה בּעוֹלם לא לתוֹכן ולא לצמיחה. ואני מתכּוון למפעל פּדיוֹן העבוֹדה, אשר שוּם תנוּעת פּוֹעלים אינה יוֹדעת כּמוֹתוֹ. וּבמשך חמש-עשׂרה השנים הללוּ כּבשנוּ לנוּ מקוֹם אחר לגמרי בּהכּרת העוֹלם. שוּנוּ אלינוּ היחסים בּעוֹלם הסוֹציאליסטי, וּבחוּגים שוֹנים בּאירוֹפּה מתחילים להכּיר בּערכּנוּ. וּמאחוֹרינוּ עוֹמדת תנוּעה

של מאוֹת אלפים, היוֹדעים כּי אין להם עתיד, אלא בבוֹאָם אלינוּ. האוּמנם לאחר כּל אלה נסגיר עצמנוּ לאָזלת-יד?

 

אל תבטחוּ בּנציבים    🔗

וּבטרם נוּכל לענוֹת על השאלה: מה נעשׂה? עלינוּ להשתחרר מכּמה השלָיוֹת. בּזה עסקנוּ בּמקצת היוֹם. ראשית כּל: אַל תבטחוּ בּנציבים! שנים רבּוֹת למדה הציוֹנוּת שלא לבטוֹח בּנדיבים, עכשיו עליה שוּב ללמוֹד מן הלקח המר, שלא לבטוֹח בּנציבים! והשאלה החמוּרה בּיוֹתר היא לא זוֹ: מה עלוּלים להיוֹת התעתוּעים הפּוֹליטיים מחר כּאן וּמחרתיים בּלוֹנדוֹן, כּי אם: מה יהיה תפקידכם אתם וּמה יהיוּ מעשׂיכם אתם מחר וּמחרתים.

 

אנחנו החוֹמה    🔗

מה יפה לראוֹת אסיפה עצוּמה של אלפי אנשים צעירים תחת כּיפּת השמים, אנשים אשר רעננוּתם גוֹברת על כּל הסבל של הימים האחרוֹנים. אוּלם קהל של עשׂרת אלפים איש ויוֹתר יכוֹל להיוֹת גם קהל של שוֹמעי-אוֹפּרה, קהל של צוֹפים בּקרקס, והוּא יכוֹל להיוֹת גם מחנה חלוּצי אשר בּוֹ ספוּנים כּוֹחוֹת הגאוּלה. לפנים היינוּ מעטים, אך בּשעה שנוֹעדנוּ יחד ידענוּ כּי לא קהל מקרי אנחנוּ, אלא מחנה אחים לחיים ולעבוֹדה קשה ולגוֹרל קשה, וּליסוּרים רבּים וּלעזרה. והיא שעמדה לנוּ בּשנוֹת המלחמה, והיא שעמדה לנוּ בּראשית העליה השלישית, והיא שעוֹדדה וקיימה אוֹתנוּ בּמצוֹר וּבמצוֹק. עכשיו הננוּ מחנה גדוֹל, 90 אלף אוֹ יוֹתר חברי ההסתדרוּת, רבּים רבּים מבּינינוּ לא עבר עליהם מה שעבר על ה“דוֹרוֹת” הראשוֹנים בּתנוּעת הפּוֹעלים, ועדיין לא השרישוּ בחיי הארץ. ואפשר הם עוֹמדים זאת הפּעם הראשוֹנה בּנסיוֹן גדוֹל, נסיוֹן לגוּף ונסיוֹן לנפש. היֵדעוּ לחיוֹת כּראוּי לפוֹעלים ארץ-ישׂראליים, הידעוּ לעמוֹד בּכל אוֹתן הדרישוֹת הקשוֹת אשר החיים בּתקוּפת-הנסיוֹן יציגוּ להם – זאת היא לא שאלה לתפארת המליצה, כּי אם שאלת-גוֹרל, גוֹרל הפּוֹעל, גוֹרל העם.