בּית-העלמין העתיק בּצפת ראה רבּוֹת בּימיו. הוּא קלט את עצמוֹתיהם של מקוּדשים ונערצים מדוֹר אל דוֹר, משוֹררים והוֹגים, מקובּלים וּפוֹסקים, בהם גם האר“י ור' יוֹסף קארוֹ, אשר אוֹרם זרוּע על דוֹרוֹת רבּים של תלמידים ותלמידי תלמידים. המסוֹרת יוֹדעת לציין בּמקוֹם זה אפילוּ את קברוֹ של נביא קדמוֹן – הוֹשע בּן בּאֵרי. אוּלם לא רק עצמוֹת-מתים ראה בּית-העלמין בּצפת, כּי אם גם את דמעוֹתיהם ויסוּריהם של בּני-אדם חיים. לא פּעם היוּ נמלטים אליו מפּוּרענוּת בּידי שמים (בּימי “הרעש”) וּמהשתוֹללוּת יצרי אדם. בּימינוּ אמנם רגילים לוֹמר, שאין פּורענוּת-של-השתוֹללוּת בּאה לארץ בּשביל הציוֹנוּת, והיסטוֹריוֹנים וּפּוֹליטיקאים ערבים אוֹהבים להזכּיר וּלהסתמך על הימים הטוֹבים, בּטרם היוֹת “ציוֹנים” מנַשלים ומתנשׂאים וּמשעבּדים בּעוֹלם, ואז ישבוּ ערבים ויהוּדים שבת-אחים. אלא שכּמה בּחינוֹת בּאחוה. והכרוֹניקר מלפני מאה שנה ויוֹתר (תקצ"ד), עֵד-ראִיה תמים ל”תנוּעת-שחרוּר" מאז, יוֹדע לסַפּר על “השוֹללים והבּוֹזזים” אשר מרדוּ לכאוֹרה בּ“אימפּריאַליזם” – אז לא אנגלי אלא מצרי: איבּרהים פּחה! – אך שפכוּ את חמתם “רק על היהוּדים”. ואזי ראה בּית-העלמין כּיצד מצאו “השוֹללים” בתחוּמיו פּליט יהוּדי, חסיד ומקוּבּל, ודקרוּ את עיניו. השוֹללים והבּוֹזזים האלה לא הסתפּקוּ בּביזה וּברצח ואינוּס, אלא גם טימאוּ את ספרי-התוֹרה וחתכוּ אוֹתם בּתער הגָלבים ועשׂוּ מהם “מנעלים וסינר של נפּחים”. אך ספק אם בּית-העלמין בּצפת ראה אז מה שראה עכשיו, בּימי המרד הלאוּמי האנטי-אימפּריאליסטי: חילוּל-קברים.
אין הציוּן הזה בּא להטיף מוּסר בּאזני מרצחי אדם ועץ וּמחללי קברים. הדברים נאמרים בּשבילנוּ. טוֹב כּי נדע מי וָמי הם הקמים עלינוּ. מי עוֹד כּעמנוּ עם בּעמים הגוֹמל לצוֹריו כּבוֹד תחת קלוֹן. אוֹמר צוֹרר: תנוּעת-שחרוּר, התקוֹממוּת של מדוּכּאים, התפּרצוּת-עלוּבים, מרד בּתקיפים – ובני עם חכם ונבוֹן מאמינים לכל דבר, כּל אמתלה מתקבּלת על דעתם, כּל שׂטנה נגד עצמם מסתבּרת, ולבּם מתמלא רחמים וכבוֹד, והם כּעפר תחת כּפוֹת רגלי קמיהם. רבּים מאִתנוּ מאמינים בּתוֹם-לבּם כי שכינת-המרד מַקרינה את פּני אוֹיבינוּ וּלפיכך אינם מעיזים להסתכּל בּפני המכהנים בקוֹדש, ולראוֹת בּמעשׂי ידיהם. אַל נהיה איפוֹא כּפוּיי-טוֹבה לקמינוּ, אם הם עצמם מסירים את הלוֹט מעל פּניהם ועוֹזרים לנוּ להכּירם. רבּים בּינינוּ מקדשי מלים, והם נשארים בּנאמנוּתם למלה המקוּדשת, גם אם בּינתים פּרח תכנה המקוּדש וּבמקוֹמוֹ נכנסה הטוּמאה. ואם האוֹיב יוֹדע להתלבּש בּטלית של מרד וחוֹפש, הרי נמצאים בּינינוּ אנשים הנלכּדים בּפּח. וגם יריוֹת על יהוּדים ההוֹלכים עם הטלית וּתפילין תחת זרוֹעם והטלת פּצצה בּנוֹסעי-רכּבת אינן מגלוֹת להם מה מַהוּתה של אוֹתה תנוּעת מרד וחירוּת. אוּלי תבוֹא תוֹעבת צפת ותפקח את עיניהם.
“המרד” הערבי שבּחר לקרבּן את יעקבי וּבנוֹ, את חלוּצי יגוּר, את חזן ודננבּרג, את הקהל באדיסוֹן, את מגישי המים בּנחלת-יהוּדה, את בּן-יהוּדה מעטרוֹת – מעיד על עצמוֹ, על מַהוּתוֹ, על עדתוֹ, על יצריו. מעיד, כּאשר לא יעידוּ שוּם ניתוּח ושוּם הבחנה סוֹציאלית, כּי לא מכּוֹסף-שחרוּר הוּא יוֹנק, כּי אם ממַאפלית הטוּמאה. ועכשיו בּא מעשׂה צפת והוֹסיף על העדוּת.
ודאי, נפש חיה יקרה לנוּ יוֹתר מכּל מצבה מקוּדשה, אך יש שהשחתת הצוֹמח והדוֹמם מלמדת על אֳפי המשחית ועל יצריו האפלים, מלמדת יוֹתר משפיכת-דמים. מי התנוּעה הרבוֹלוּציוֹנית אשר השׂבּיעה את נפשה ואת תאווֹת הנקם וההתקלסוּת שלה בּחילוּל-קברים? הוה אוֹמר: תנוּעת השחרוּר של היטלר, היא תנוּעת היוּדוֹפוֹבּיוּת הזוֹאוֹלוֹגית. עין בּוֹחנת היתה יכוֹלה מזמן להכּיר את קרבת-הנפש שבּין תנוּעת-השחרוּר של שכנינוּ השמיים לתנוּעת-השחרוּר של בּוֹזי-בּני-שם. מעשׂה-צפת אישר את הדבר.
נזכּוֹר זאת, נזכּוֹר ואַל נשכּח. ואם גם עוֹד כּדוּרים ישוּלחוּ בּנוּ, ואם עוֹד פּצצוֹת יטילוּ בּנוּ, ואם עוֹד יתפּסוּ אנשים תמימים מאתנוּ ויעלילוּ עליהם כּי הם היוֹרים וּמטילי-הפצצוֹת, ואם כּהנה וכהנה יקוּמוּ אוֹהבי-חוֹפש ודוֹרשי-צדק וּמלמדי-זכוּת על מענינוּ וּמַעלילנוּ ושוֹפכי-דמנוּ – אנחנוּ נישאֵר קשי-עוֹרף כּאשר היינוּ ולא נוֹדה לא בּאהבת-חוֹפש ולא בּמלחמת-הצדק אשר תינוֹקוֹת ישׂראל ואילנוֹת ישׂראל וקברוֹת ישׂראל משמשים להן מטרה לחצי-יצרים אפלים.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.