עלינו לשבח להרוח החדש המרחף על פני האדמה ומטהר את האויר מן החסידיזם ומן הליבעראליזם הבוסרי, אשר האחרון עוד יחשך מן הראשון. צא וראה ההבדל בין אלה השנים, הראשונים יאבדו כחם מרוב ימים ובמעט מעט הם כלים ואינם, ואם גם לא עליהם יגיה אור לוא אף חיו עוד אלף בשנים, הנה בניהם יקומו ויבחנו את קדושת אבותיהם באבן בוחן הזמן, והיו כי ייראו לגשת אל הקודש לבלתי יהיו מתים בחייהם, יעזבו מעשה אבותיהם בידיהם (של האבות) ויפנו למו לבקש רוח ממקום אחר, והרוח הראשון, המעור אותם בחשכת הסבלות, הוא הוא יאיר עתה לפניהם הדרך ילכו בה והמעשה אשר יעשון. כה ימציאו למו ספרי מליצה ושיר הכתובים בשפת עבר ויקראום בסתר אהליהם, בחדרי חדרים, מפני מראית העין, ואם בראשיתם יכבד עליהם להבין כל הכתוב גם בספר עברי, אבל בעבור משך ימים והמה יגעו וימצאו. כה יבקשו ויחזרו אחרי ספרים חיצונים שונים למיניהם, והספרים הפסולים האלה יזרקו רוח חדשה בנערים ויורום לדעת כי לא על שפת עבר לבדה יחיה האדם, כי גם שפת המדינה נחוצה לו לדעת בימי חיי הבלו, מלבד, באשר הוא אדם, נחוץ לו לדעת גם קורות ארצו אשר הוא יושב בתוכה ונהנה מזיוה, וקורות עמו, אשר יצא מגזעו, וכה יעלו מעלה מעלה במעלות הזמן. האבות החסידים מתבוננים לאחריתם בבניהם, ולמורת רוחם ימצאום הולכים במסלה חדשה, אשר לא דרכו בה המה ואבותיהם ואבות אבותיהם, ומה יעשו? יקללו, יחרפו, ואולי גם יכו את בניהם על הלחי, אבל גם כל אלה ישובו ריקם, מבלי אשר יוציאו את אשר הביאו הספרים הארורים בלב הבנים. כה יקרם לפעמים לסבול רב עמל ותלאה מאבותיהם, החפצים להשיבם אל חשכתם, לאסור אסור על נפשם קרוא בספרים הזרים, אבל הם כבר טעמו מפרי עץ הדעת, ואיך ישובו אלי כסל? הלוא טוב טוב למו לסבול עוד כהנה וכהנה מלחזור אל אחורם להאסר במאסר החסידיזם. כה יוליכו בני החסידים את עצמם בדרך טובה וישרה, יגעו, יעמולו, ובזעת אפם יקנו דעת לנפשם בסתר המדרגה, ואם כי פניהם פני חסידים, הנה לבבם לבב משכילים הנהו, המפיק אהבה ורצון למין האנושי בכלל ולעמם ודתם בפרט, רגשותיהם טהורות ומזוקקות, אש קודש תוקד בבתי נפשם פנימה, ובכל חפצם ומאוים יושיעו לכל אלה המתאבקים עודנה בעפר החסידות, מסיעים בידי כל הבא לטהר ומושיטים את ידם להצוללים במים אדירים, הלא כן יורנו גם הנסיון: העני כי יעשר יעזור את אחיו המרודים יותר מאשר יושיעם העשיר מעולם, כי הראשון יזכור ימים מקדם, בהיותו גם הוא כאחד מהם, ולכן ישתתף בצרתם, וכה נשקפה לנו אחרית ותקוה טובה מן בני החסידים. באופן כזה ראינו ג“כ בטלנים ופרושים, יושבי בהמ”ד מאחורי התנור, מתנערים לאט מעפר הבטלנות ובאהלה של תורה יבנו גם אוהל החכמה, ויתלכדו בתוכם גם שתיהן כאחיות תואמיות יחד¹ כן יכלו מאליהם החסידות והבטלנות במהרה, והיה פרים – השכלה אמיתית המאירה רוח ונפש.

אבל מה יוליד לנו הליבעראליזם הבוסרי? מה נחזה בההשכלה המדומה שלא נתבשלה עוד כל צרכה, ומה נמצא באלה אשר נחפזו לשאוף רוחה מבלי לשקוד לבוא אל היכל ההשכלה המבושלה? הן מוסדי השכלתם נבנו מאפע, מעט קראו, מעט שנו ויזכו באחריתם להבין מעט בשפות אחדות המתהלכות בארץ.

זה הוא תחילת השכלתם וגם סופם. האנשים האלה יאהבו לחיות אך לנפשם, ודבר אין להם עם כל הקרוב אליהם, יתרפקו על תענוגות בשרים, יתעדנו על חיי שעה כאשר תמצא ידם, ימלאו את הות נפשם בכל אשר תשאל מהם בשרירות לב, ולא יתנו אל לבם לדאוג על עתידות בניהם לשלחם לבתי הספר ולהכינם לקראת החיים בשחר ילדותם, כי זה דרכם כסל למו (לא יאומן כי יסופר) כי יאבו גם לצאת ידי חובת הצדיקים והצבועים שבדור לבלי יקראו אחריהם, מלא בדבר הזה ומי יבין איפוא גם משפט בניהם אחריהם, מי לא ידע כי גם תולדותיהם כיוצא בהם, כי הנה הבן הזה לא ישקול בפלס מעשה אבותיו, באשר כי מאד ינעמו לנפשו הדרור והחופש אשר קראו לו; הן המה הרשוהו לקצר פאת ראשו וכנף בגדו לגאון לו ולתפארת, לשבת חפוי ראש כל היום, גם לצאת יחד עם בתולה ברחובות קריה, או אולי גם במחול עמה, ועל כולם תנעם לנפשו הבטלה, אשר כבר הורגל בה, וכיון דדש דש – ומדוע איפוא יפנה עורף אל תענוגות החיים לילך ולהתעסק בישובו של עולם? מדוע לא יהיה גם הוא ליבעראל כאבותיו? מעט יקרא, מעט ישנה, יבין מעט לדבר אשכנזית צרפתית וישן שנת קבע, ישחק על חסידים וחלומותיהם, על מלמדים וחדריהם ועל כל מנהג ישראל שהוא תורה, וכי יבוא עני רעב אל ביתו לבקש פת לחם לשבור רעבונו, גם הוא, כאבותיו, כלה גרש יגרשהו, במצאו פתחון פה לאמור: “נרפה אתה! עבוד עבודה שובעת לחם!” ואז יתברך בלבבו: “ההשכלה הרבתה הוני ורכושי”. כה ישאר הבן הזה ערום ועריה, מבלי כל רגש ורוח נכון בקרבו. לבבו כקרח נורא, ונפשו טרם רכשה לה אהבה טהורה אל כל האדם, באשר הוא אדם. אך מי יורנו דעה? ומי יאמר לו: “מה תעשה”? האבותיו? ועיניהם בעצמם טחו מראות! הבן החסיד? והוא בגובה לבבו יביט עליו כעל נמלה נמבזה. ואם הוא בעצמו הן שמח הוא בחלקו ונעים גורלו עליו.

אמנם כן, ליבעראלים ומשכילים מדומים כאלה, מחנכי בניהם ובנותיהם לבלי תורה וחכמה, כספחת המה לנו, והרבה יותר יש לנו לקוות מבני החסידים מאשר מבני ליבעראלים כאלה, וימים ידברו ודור יבוא יעיד על דברינו.

אכן, בכל זאת לא נתיאש גם מבני הליבעראלים ההם מכל וכל, ולבנו בטוח, כי הרוח החדש יבקש אף ימצא לו מסלות גם בלבבם הם, גם הם יתעוררו מתרדמתם הנעימה, גם הם יראו, יביטו מסביב ויתבוננו, כי על ליבעראלים כאלה יעבור כלח ולא יצלחו למאום בימים הבאים לקראתינו, וגם הם יתנו אל לבם לדעת מה הזמן שואל ומבקש. ואז נדע לשבח להרוח החדש אשר יבוא לזרות ולהבר לצרף ולטהר את האויר מן החסידות הנבערה ומן הליבעראליות הפגה והנבערה.