רקע
דוד לוונטל
[שקולה מיתתן]

שקולה מיתתן של צדיקים כשריפת בית אלהינו

מימרא דרבי שמעון בן יוחאי (ד“ה ד' י”ח)


צָ לְלוּ שְׂפָתֵינוּ לְקוֹל מַהְפֵּכַת צְפַת 1א) וּבְנוֹתֶיהָ

הָעִיר הַהֻלָלָה אֲהָהּ! כְּמוֹ רֶגַע נֶהְפָּכָה!

פּ וֹר הִתְפּוֹרְרָה הָאָרֶץ רָעֲשׁוּ יְסוֹדוֹתֶיהָ

עוֹפֶל וָבַחַן הוֹרָסוּ בְּיוֹם הַהֲפֵכָה


תֵּ ל וְעִיִין הוּשָׂמָה טְבָרְיָא 2ב) הַחֲכָמָה

טְבַרְיָא הַכְּלִילָה בַּחֲכָמֶיהָ וּנְזִירֶיהָ

ט וֹבִים וַחֲסִידִים נֶהֱרָגוּ; הֻכַּת שְׁמָמָה

הָעִיר הַנוֹשֶׁבֶת מִקֶדֶם; טָבְעוּ שְׁעָרֶיהָ


בַּ ת עַמִי חִגְרִי שָׂק בֹּאִי חֲדָרָיִךְ

כְּעַל שְׂרֵיפַת הַהֵיכָל הָרִימִי זְעָקָה!

רְ דִי וּשְׁבִי לָאָרֶץ צַעֲקִי מֵעֲבָרָיִךְ

עַל מִקְדְשֵׁי אֵל 3ג) כִּי הָיוּ לְגֵי הַהֲרֵגָה


יְ פֵה נוֹף כְּלִילַת אֲרָצוֹת אֶרֶץ הַצְבִי!

אִם אֵין דַי לְשִׁבְרֵךְ כִּי עוֹד הִפְלָא ד' מַכּוֹתָיִךְ

תַּ ם עֲווֹנֵךְ אָמַרְתִּי בְדַאֲבוֹן וּבְמַר לִבִּי

לֹא יוֹסִיף עוֹד לְיַסְרֵךְ שֶׁבַע כְּחַטֹאתָיִךְ


וְהִנֵה לַשָׁוְא צִפִּינוּ עוֹד הַחֵמָה נִתֶּכֶת

עַל אֶרֶץ הַנְשַמָה עוֹד לֹא רָצְתָה שַׁבְּתוֹתֶיהָ

בְּ כוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל הַשְׂרֵפָה 4ד) תְּהִי מִשְׁתַּפֶכֶת

נַפְשְׁכֶם, עַל הָאָרֶץ וּנְפוֹל מַדְרְגוֹתֶיהָ!


בְּ כָל לֵב שׁוּבוּ הִתְחַנְנוּ שַׁוֵעוּ:

“אֱלוֹהַּ כָּל תִּשָׂא עָוֹן יְדַעֲנוּךָ יִשְׂרָאֵל!”

אִ ם עָוֹן תִּזְכּוֹר תֵּבֵל וּמְלוֹאָהּ יִגִוָעוּן

נוֹרָאִים שַׁמוֹתֶיךָ מִמִקְדָשֶׁיךָ 5ה) אֵל!


לֹא נִשְׁמְעוּ עַל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל רְעָשִׁים וּזְוָעוֹת 6ו)

כָּאֵלֶה מִיוֹם גְלוֹת הָאָרֶץ וְעִיר הַתְּהִלָה

חֲצֵרִים 7ז) וּקְרִיוֹת סָפוּ תַמוּ מִן בַּלָהוֹת

הָיוּ לְהַשְׁאוֹת גַלִים מְעִי מַפֵלָה.


וְאַתֵּנָה צֹאן קֳדָשִׁים צֹאן הַהֲרֵגָה.

אֲשֶׁר מֵעֲוֹן כּוּלָנוּ חַיִים יְרַדְתֵּם

שְׁאוֹלָה עִם סִפְרֵיכֶם 8ח) הֲאֶתֵּן הֲפוּגָה

לְבַת עֵינִי בְזָכְרִי כִּי לֹא מוֹת אָדָם מַתֶּם


עִמְדוּ לְגוֹרָלְכֶם הַקְדוֹשִׁים אָבוֹת וּבָנִים!

עִמְדוּ לְקֵץ הַיָמִין בּוֹ יִפָּתְחוּ קִבְרוֹתֵיכֶם

יוֹצִיא ד' אֶת רוּחוֹ יְחַיֶה עֲרֵמַת אֲבָנִים,

יָפִיחַ בַּהֲרוּגִים וְיִּחְיוּ תִּחְיֶינָה עַצְמוֹתֵיכֶם!


יִחְיוּ יָקוּמוּ אָז גַם מֵתֵינוּ יְבֻלַע הַמָוֶת

לָנֶצַח וְלֹא יִשָמַע עוֹד בְּחוּצוֹת צְוָחָה

תִּכָּרֶת הַתָּפְתֶּה וְאֵין לָהּ תִּשְׁקַע הַשַׁלְהָבֶת

בַּל יֹאמַר שָׁכֵן חָלִיתִי וְנָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה.9




  1. א צפת איננה הנזכרת (בשופטים א' י"ז) ויכו את הכנעני יושב צפת כי היא לדרום ת“י וזאת העיר היא בגליל הצפוני, כאשר הוכיח הרב הגאון מוה‘ שלמה ליב כהן ראפאפורט במכתבו להמליץ המזכיר מוה’ שלום כהן נ”י.  ↩

  2. ב טבריא הקריה הנשגבה הזאת אשר היתה בימינו להשאות גלים נצים, כבר נודעה לעיר ואם בישראל לתורה ולתעודה בימי

    חכמינו ז“ל בעלי התלמוד כמו שמצינו בברכות דף מ”א ובכמה דוכתי מהש“ס, ר‘ אמי ור’ אסי אף על גב דהוו להו תליסר בי כנשתי בטבריא לא הוי מצלי אלא ביני עמודי, ולולא חכמי העיר הזאת בעלי המסורה ח”ו נשתכחה תורה מישראל, כי המה היו הראשונים אחר עזרא וסיעתו אשר קמו והתעודדו שקלו וספרו כל אותיות שבתורה, עד שאי אפשר שיפול שום חלוף או שנוי בכל ספרי המקרא, כמו שכתב הראב“ע ז”ל בספר הצחות,ואחריו בזמן המדקדק רבי אליהו הלוי ז“ל בהקדמתו לספרו מסורת המסורת וזה לשונו שם: ”רוב כת אנשי זה המעשה בטבריא מתגוררת ידם היתה בראשונה בחכמה זו המפוארת".  ↩

  3. ג מקדשי אל. רגע הזעם והרעם הנורא היה בזמן תפלת מנחה שהיו בבתי כנסיות בעדנא דמצלי צבורא, ואז נלכדו הנפשות הנקיות והזכות ונעשו בתי תפלתם קבריהם.  ↩

  4. ד השריפה. מתוכן האגרות שכתבו לנו רבני גאוני ארץ הקדושה נראה שאש יצאה מים כנרת (ובירושלמי דכלאים כנוהו רבותינו ז"ל ימת דטבריא, והוא אחד מן שבעה ימים הסובבים לארץ ישראל) והציף את הים על העיר. וכדברים האלה ממש קרינו בספר קורות העתים (צייטונגען) בשם ציר נאמן למלך בריטאניה המתגורר בתרע מלכא רברבא קיסר מאהמוד השני: שמבטן התהום רום ידהו נשא הר המקיא אש פלדות (וואלקאן) ויהי לחרדת הארץ. זולת זה ידוע כי מתולדות הרעם החזק להוציא אש וגפרית מתחת לארץ ואז פרצים תצאנה להבות אש וברקים ירוצצו….  ↩

  5. ה ממקדשיך. מקדשים ומקודשים רבים ספו ואבדו אז בעוה“ר כמאמרם ז”ל נורא תלהים ממקדשיך, לא מקרא ממקדשיך אלא ממקודשיך.  ↩

  6. ו וזועות. המלה הזאת כולה עברית ושרשו זוע, וחכמינו ז“ל עשוה שם לרעידת הארץ כמו שמצינו מאי זועות אמר רב קטינא גוהא והיחיד ממנו זועה והוא בישעיה כ”ח….  ↩

  7. ז חצרים. כמו חצרים תשב קדר ובל“א (דערפֿער אדער פֿלעקען) נקראו גם בלשון המקרא מגרשים ובלשון חכמים פרוורהא (מכות דף י), וכמו שלשים כפרים מלאי צאן אדם נחרבו ונהרסו עד היסוד בה ברגע הזעם. ועל זה המליץ ההוא ספדנא הוא כבוד אדמ”ו מרנא ורבנא גאון ישראל ותפארתו מוה‘ שלמה איגר נ“י בהספדו שהספיד בבית הכנסת הגדולה מקריתנו: גם בכנפיך נמצאו דם נפשות אביונים נקיים (ירמיה ב) הקדים לדעת שהכפרים והמגרשים נהרסו בערך אל העיירות הגדולות בשם מליצי ”כנפים“ כי תרגומו של כנף הוא גף או אגף, וכבר נהגו רבותינו הגאונים רועי קהלות ישורון להקרא בשם רב דקהלה פלונית ואגפיה, רצינם וכפריה, והנה יהיה הנוכח מן ”גם בכנפיך“ על אחת מהערים הגדולות שנחרבו. ומה נעמו דבריו: ”גם בכפריך נמצאו דם נפשות אביונים נקיים" כי העם היושב בהם נשואי עון כמאמר רבי אליעזר בפ’ שני דייני גזירות דף ק', ואם הגדולים נשואי עון כ"ש הקטנים עוללים ויונקים שלא טעמו טעם חטא ולב מי יתאכזר יצוק בו כפלח ולא ימס מאבדן גדול ונורא הזה!….  ↩

  8. ח עם ספריהם. שלמים וכן רבים מהצדיקים אשר נהרגו מצאום אחרי זה המקברים, פארם חבוש לראשם וספרי מדרשיהם בידם, אוי לנו כי היתה זאת בימינו הלא למשמע אזן תסמר שערת בשרנו, ויש לנו להתאבל לא לאבלים בלבד כהיספידא דבר אבין כי אם גם על האבידה שאבדה ממנו בעוונותינו כי גברו למעלה ראש.  ↩

  9. ט וזועות כאלה. ידוע מכתבי הקודש ישעיה ז‘, עמוס א’, זכריה י“ד, שרעש גדול היה בימי ישעיהו בן אמוץ החוזה, ועמוס הנביא מתקוע. אולם לא הגדיל השממון ורבה העזובה בקרב הארץ כמו הרעש האחרון הזה, החכם הפילוסוף הגדול רבי עזריה מן האדומים בספרו מאור עינים בהקדמתו המתוארת ממנו קול אלהים, ספר לנו בלשונו הנמלץ, גדולות ונוראות מהרעש אשר היה בימיו בעיר מולדתו פעררארא, אשר באיטאליא המדינה ובחמלת ד‘ עליו נמלט הוא ואנשים רבים מתו, אולם הרעם היותר נודע ואשר הגדיל לעשות מכל אשר לפניו, הוא הרעם הגדול והנורא אשר נתץ והרס ואבד העיר הנושבת מימים ליססאבאן הגדולה ראשית הקריות לפארטוגאל. כמו שנה לפני זה הרעם נראו כמעט בכל קצוי התבל אותות ומופתים בשמים ובארץ, ונשבו רוחות סערות בעולם. עד כי לפתע פתאום, ביום א’ נאוועמבער שנת 1755 למספרם שתי שעות לפני הצהרים נשמע בחוצות ליססאבאן, קול שאון והמיה מארץ, כשאון רעם אופני עגלות מרקדות על סלעי אבנים, ואחר הסאון רעם שתי זועות תכופות, אשר הרגיזו את הארץ ממקומה. ערער התערערה הערץ מוט התמוטטה ונתבקעה האדמה עד כי רוב בתי השן נהרסו ונפלו, ובתים רבים נשקעו וספו מן הארץ והיו כלא היו. הרים גבנונים נשמטו ממקומם והתנפלו לתוך הים. צורים גבורים וחזקים נתצו ונפצו כשבר נבל יוצרים. סאכטע איוועס עיר היושבת על מבואות הים כלה נעשה מקומה והוסרה מעיר. עסטרעללא הר קשה ומצוק מימי עולם נקרע לשנים ומש חצי ההר לתוך הים. והים היה הולך וסוער בזעף ושטף אף, עד כי השלים ציים אדירים מסֻבלים סבל רב, כאבני קלע י”ב אמות מעל לחומת העיר…. הרעם הזה הגדיל הריסותיו ביותר בליססאבאן העיר וסביבותיה ואולם תקפו וגבורתו כמעט נרגש בכל מחצית אייראפע המערבית ואפריקא, גערמאניע העלוועציא איטאליא ולאורך כל החוף צפוני מערבי לאפריקא וכל האניות אשר שטו ביום ההוא על הים האטלאנטיקא חלו ורגזו לקול הרעם הזה כי נגע עד מלון קצם…  ↩

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 47799 יצירות מאת 2657 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 20142 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!