

מַה נָעַמְתְּ לִי תִקְוָתִי
אֲחוֹתִי רַעֲיָתִי
אַתְּ מְשׂוֹשֹ כָּל לֵב
אַתְּ חַיֵי כָּל גֵו
אַתְּ חַיֵי נִשְמָתִי
לְאוֹרֵךְ אֵלֵכָה
בְּמִדְבָּר מְלֵחָה
בָּעֲרָבָה וְצִיָה
אֵין עָנָף פּוֹרִיָה
בְּנֶפֶשׁ שְׂמֵחָה…
כַּשַׁחַר בַּהֲדָרוֹ –
יָפִיץ זִיו אוֹרוֹ
עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה
עַל כָּל רוּחַ וּנְשָׁמָה
נֶטַע וְשִׂיחַ
יַחֲלִיפוּ כֹחַ
מִמַעַל שְׁחָקִים
וּמִתַּחַת הָעֲמָקִים
יִזְלוּ בְרָכָה
עַל כָּל נֶפֶש נֶאֱנָחָה:
כֵּן אַתְּ תִּקְוָתִי
אֲחוֹתִי רַעֲיָתִי
תָּנִיסִי יְגוֹנִי
הַוָתִי וְאוֹנִי
אִם בִּכְנָפַיִךְ תְּרַחֲפִי
עָלַי, וְתַעֲרִיפִי
אֶגְלֵי נֶחָמָה
בְּנַפְשִׁי הָעֲגוּמָה! –
כְּעַרְעָר בָּעֲרָבָה
בַּמִדְבָּר לֹא רָוָה
מִגִשְׁמֵי שָׁמַיִם
מִטַלְלֵי הַחַיִים
יוֹנְקוֹתָיו צְמֵאִים
סְעַפוֹתָיו כְּמֵהִים
בְּאֶרֶץ עֲיֵפָה
מְקוֹם צַר וְעֵיפָה
כֵּן הִנְנִי עוֹבֵר
אֲנִי אֲנִי הַגֶבֶר
בְּרוּחַ שׁוֹחֵחָה
בְּלִי שֶקֶט וּרְוָחָה
בְּעֵמֶק הַבָּכָא!
אֲהָהּ מַקֶּבֶת בּוֹרִי
הִיא שִׁמְשִׁי וְאוֹרִי
אֻסְפָה אֶל עַמָהּ
זַכָּה וְתַמָה
בִּדְמִי יָמֶיהָ
בְּעֶצֶם נְעֻרֶיהָ
הוֹי! וַאֲנִי לֹא רְאִיתִיהָ
מִשָׁדֶיהָ לֹא יָנַקְתִּי
עַל בִּרְכֶּיהָ לֹא שָׁעֳשָעְתִּי,
וְכִמְעַט שֶׁיָצָאתִי
מֵרַחֲמֵךְ הוֹרָתִי!
מֶנִי אָבַדְתְּ
וּמֵאָז כֹּל חָסָרְתִּי! –
וְלוּלֵא אַתְּ תִּקְוָתִי
אֲחוֹתִי רַעֲיָתִי
הָיִיתְ מָנוּסִי
מַחֲסִי וּמָעוּזִי
אָז אָבַדְתִּי בְרָעָתִי
יוֹרְדֵי הַיַמִים
בֵּין פְּחָדִים וְאֵימִים
לֹא יָגוּרוּ אֳנִיוֹת1
אִם גַלִּים וּמִשְׁבָּרִים
יִתְיַצְבוּ כְמוֹ הָרִים
וִיקַּלְעוּ הָאֳנִיוֹת
בִּתְהוֹמוֹת תַּחְתִּיוֹת
יֵרְדוּ אוֹ יָרוֹמוּ
בִּגְדֵיהֶם לֹא יִפְרוֹמוּ
אִם יְיָ הוּא יִרְאָתָם
וְאַתְּ מְצוּדָתָם!
אִם חֳלִייִם נֶאֱמָנִים
יַכְאִיבוּ בְשָׂרֵנוּ
יְשַׁנוּ הַפָּנִים
וְיַשְׁלִיכֻנוּ עַל עַרְשֵׂנוּ
אָז רַעֲיָה נְעִימָה!
תִּשְׁמְרִי עַל ראשֵּׁנוּ
וּמִבְּלִי כָל מְאוּמָה
תַּחְבְשִׁי חָלְיֵנוּ.
וְאַף אִם מָוֶת הַקֶרֶץ
יָנִיף חֶרְמֵשׂוֹ
וְיַגְדִיעֵנוּ לָאָרֶץ
בְּחַרְבּוֹ וְאֵתוֹ
אָז אַתְּ אֲחוֹתֵינוּ,
וְלֹא נָגוּר מִשְׂאֵתוֹ
אַתְּ רוּחַ אַפֵּנוּ
אַתְּ מַבַּט עֵינֵינוּ
וְעַל מוּת תַּנְחֵנוּ.
-
מלשון תאניה ואניה ↩
הַקֶרַח סָר
עַל רֹאשׁ כָּל הָר
יַעַמְדוּ יִבְלֵי מָיִם.
הַיַעַר, צוֹמֵחַ
הָאִכָּר שָׂמֵחַ
וְהַחֶלֶד יָקוּם מִצָהֳרָיִם.
עֲשַׂבִּים וּפְרָחִים
וְכָל מִינֵי צְמָחִים
יָצִיצוּ מִבֶּטֶן הָאדָמָה.
כְּנַף הָרוּחַ
לְאַט יָפִיחַ
וּסְעָרָה קָמָה לִדְמָמָה.
עֲנַנֵי זוֹהַר
מִשְׁמֵי טוֹהַר
יָנִיפוּ גֶשֶׁם נדָבוֹת
עַל כָּרִים רַעֲנָנִים
מְכַרְכְּרִים בִּרְנָנִים
בַּחוּרִים וַעֲלָמוֹת תּוֹפֵפוֹת.
הַחֶרֶס יוֹפִיעַ
הַצִפּוֹר תָּרִיעַ
בְּכָל בַּד, סָעִיף וּפֻארָה;
לְחָלִיל וְנֵבֶל
הָיְתָה הַתֵּבֵל
וְחוֹשֶׁךְ וְאוֹפֶל לִנְהָרָה.
לְנוֹגַהּ הַכּוֹכָבִים
הוֹלְכִים וְשָׁבִים
רוֹעֶה וְרוֹעָה בְּאַהֲבָה
מְאוֹרֵי שְׁחָקִים
יְנוֹצְצוּן כִּבְרָקִים
וְלִפְנֵיהֶם תָּרוּץ דְאָבָה.
בֵּין מוֹר וָאֲהָלִים
יִטְעוּ אוֹהָלִים
לַחֲסוֹת מֵחוֹם וָחוֹרֶב.
לִמְטַר הַשָׁמַיִם
יִשְׁתּוּ מַיִם
וְלֹא יַכֵּם שֶׁמֶשׁ וְשָׁרָב.
כְּאָבוֹת רִאשׁוֹנִים
עֵת הָיוּ חוֹנִים
בְּעֵדֶן מְשׂוֹשׂ הַתֵּבֵל
טֶרֶם יָרָדוּ
וְעֶדְיָם הוֹרִידוּ
וְהָיתָה כִנוֹרָם לְאֵבֶל:
כָּכָה יִרְוָיון
יִפְרוּ יִרְבָּיוּן
אֵלֶה תַחַת סֻכַּת שְׁלוֹמֵיהֶם
וְצִפֳּרֵי עֳפָאִים
מֵרָאשֵׁי בְכָאִים
יִדוֹדוּן יִדוֹדוּן עַל פְּנֵיהֶם.
לָכֵן צְוָחוּ
בְּכַרְמֶל וְאָחוּ
הֵידָד כְּגִבּוֹרֵי הֶחָיִל
הַיוֹם פּוֹרֵחַ
וּמָחָר בּוֹרֵחַ
הָאָבִיב כְּחֶזְיוֹן לָיִל.
שִמְעוּ לִי בָנִים
הַאֲזִינוּ שִׁירָתִי
רֵעִים נֶאֱמָנִים
הַאֲזִינוּ אַחֲוָתִי.
כִּמְדַבֵּר בִּצְדָקָה
וְרַב לְהוֹשִׁיעַ
דְבָרִי אָרִיקָה
וְחֶפְצִי אַבִּיעַ.
דַרְכֵי הַתּוֹרָה
וּנְתִיבוֹת יוֹשֶׁר
בְּיַד אֵל אוֹרֶה
לְהַנְחִיל אשֶׁר.
לִלְמוֹד וּלְהוֹרוֹת
כֻּלָנוּ נוֹלָדְנו
לִשְׁאוֹב מִמַעֲיָנוֹת
טְהוֹרוֹת יָרַדְנוּ.
מַה יִתֵּן וְיָחוֹן
עָצְמָה וְכֹחַ
אִם כְּהוֹלֵךְ עַל גָחוֹן
נֵלֵךְ שְׁחוֹחַ.
בְּחָכְמָה וּתְבונָה
נִמְצָא הַמַטָרָה
עַל דַעַת וּבִינָה
תּוֹפַע נְהָרָה.
הַסִכְלות נָדָה
בְחשֶׁךְ וַעֲלָטָה
בִּטְמֵאַת הַנִדָה
בַצָעִיף עוֹטָה
וְאַךְ בּוֹזֵי הַתּוֹרָה
וּנְלוֹזִים בְּמַעַגְלוֹתָם
יִפְקְדוּ הָאֲרוּרָה
הַזֹאת לְרָעָתָם
מִי יִתֵּן וְתִהְיֶה
בָּנִים יְדִידִים!
אַךְ חָכְמָה וְתוּשִׁיָה
עַל לִבְּכֶם צְמוּדִים
אַל תְּדָבְּרוּ בִרְהָבָה
רְחוֹקָה הִנֶהָ
בַּמִדְבָּר בָּעֲרָבָה
נָטְתָה אוֹהָלֶיהָ
אוֹ בַשָׁמַיִם מִמַעַל
בִּמְרוֹמֵי עֶרֶץ
מְקוֹם לֹא יַעַל
לְעוֹלָם יְלִיד אָרֶץ.
הַחָכְמָה קְרוֹבָה
לְכָל מְבַקְשֶׁיהָ
בְּנַחַת וְשוּבָה
תָּשִׁיב אֲמָרֶיהָ
עַל כָּרִים נִרְחָבִים
וְתוֹצְאוֹת מַיִם
תּוֹבִילֵם בָּאֲהָבִים,
וּמִמֶגֶד שָׁמַיִם
תִּתֵּן בְּפִיהֶם
וְנִפְקְחוּ עֵינֵימוֹ
אָז יִשְׂאוּ כַפֵיהֶם
קוֹדֶשׁ לֵאלֹהֵימוֹ.
יַשְׁלִיכוּ אַחְרֵיהֶם
גָאוֹן וְיוֹתֶרֶת
וְיִקְחוּ תַחְתֵּיהֶם
עֲנָוָה לְכוֹתָרֶת
רוֹאֵיהֶם יַכִּירוּם
וִיהַלְלוּם בַּשְׁעָרִים
מַעֲשֵׂיהֶם יְאַשְׁרוּם
בְּמוֹשַב גְבָרִים.
גַם אַתֶּם בַּחוּרִים
תְּאֻשְׁרוּ תְבוֹרָכוּ
אִם בִּימֵי הַנְעוּרִים
חָכְמָה תִקָחוּ;
אִם בִּינָה וָדַעַת
מֵחָרוּץ תִּבְחָרוּ
וְחֵטְא וָכַעַס
הָלְאָה תְזָרוּ
בַּחֲרוּזִים קְצָרִים
וְקַלֵי הַקְרִיאָה
רִפַדְתִּי הַטוּרִים
מְפִיקִים תּוּשִׁיָה
לִיְלָדִים יְרֵאִים
וַחֲרֵדִים לִשְׁמוֹעַ
תְּאֵבִים וּצְמֵאִים
הַשְׂכֵּל וְיָדוֹעַ.
כִּתְבוּ הַדְבָרִים
הָאֵלֶה עַל לִבְּכֶם
כְּמֵי זָרִים קָרִים
יְרַווּ נַפְשֵׁכֶם
הַיוֹרְדִים מִן הָרִים
גְבוֹהִים בַּשָׁמַיִם
בְּמוֹרָד נִגָרִים
וְהָיוּ לְתוֹצְאוֹת חַיִים
בצאתו בּבוקר על השדה
בַּלְהוֹת לַיִל סָפוּ
עֵיפַת חוֹשֶׁךְ סָר
קַוֵי חֶרֶס שָׁבוּ
לְהָאִיר פְּנֵי גֶבַע וָהָר
עֶדְרֵי צֹאן וּבָקָר
יִרְעוּ בְּגֵיא שְׁמָנִים
כַּעֲלוֹת הַשֶׁמֶשׁ בַּבּוֹקֶר
יִסְעוּ מֵהַדָבְרָה בִרְנָנִים
מֵחֵיק הָאוֹפֶל יַעֲלֶה
הַיוֹם, וְיָאֶר הַתֵּבֵל
לְךָ שׁוֹכְנִי מַעֲלָה
אָנִיעַ מֵתְרֵי הַנֵבֶל
מַה נָעַמְתָּ לִי הַטֶבַע
קְצִיעוֹת כָּל בִגְדוֹתֶיךָ
לְנִצָנִים תִּתֵּן הַצֶבַע
וְשֵׁשׁ וְרִקְמָה לִפְרָחֶיךָ
הֶאָח מַה יָצִיצוּ הַדְשָׁאִים
בְּכַרְמֶל בָּאָחוּ בַגַנָה!
פֹּה יָפִיצוּ הַדוּדָאִים
רֵיחָם, וּפֹה הַשׁוֹשַׁנָה.
הֶאָח מַה יִזַל הַפֶלֶג
שָׁמָה לְאַט וְשׁוּבָה
כְּכֶתֶם טָהוֹר וְשֶׁלֶג
מִתְנַהֲלִים מֵימָיו עַל הַנָוֶה
מִבַּד לְבַד יָעוּפוּ
צִפֳרֵי זָמִיר בְּאַהֲבָה
יָרוּצוּ וְלֹא יִעָפוּ
וְלִפְנֵיהֶן תָּרוּץ דְאָבָה
הֶאָח! אַהֲבָה מְעֻנָגָה
מַה יָפִית וּמַה נָעַמְתְּ
לָךְ כָּל נֶפֶשׁ עָרְגָה
מַה יָפִית וּמַה נֵחַנְתְּ
מֵרֹאשׁ מִקַדְמֵי עוֹלָם
שְׁלָחֵךְ יְיָ מִשָׁמַיִם
בִּלְעָדֵךְ הָיוּ כְגוֹלָם
כָּל יְצוּרֵי הַחַיִים.
גַם אוֹתִי חָנַן אֵלִי
בְּיַעֲלַת חֵן וָיוֹפִי
בְּאַהֲבָתָהּ אֶשְׁכַּח עֲמָלִי
וְלֹא אֵדַע מַכְאֹב וָדוֹפִי
עַל כַּנְפֵי דוֹדִים תְּמַהֵר
שָׁמָה בִשְׂמָחוֹת לִקְרָאתִי
חִיש גָז אֲמַהֵר
לְהַשְׁמִיעָהּ בַּבּוֹקֶר בִּרְכָתִי.
הַיָמִים יִסָּעוּ כְּעַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים
יְסוֹעֲרוּ בְלִי חָשָׂךְ כְּמוֹץ הָרִים;
כְּמוֹ עֵץ יַעַשְׁקֵהוּ נָהָר וְאֵינֶנוּ
תְּהוֹם יִקָחֶנוּ
כֵּן יֶחְרְדוּ יַעֲבוֹרוּ מִמֶנוּ הָעֲלֻמִים
אַחֲרִית הַבַּחוּרִים, עִתִּים זְעוּמִים,
חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים יְבַעֲתוּנוּ בַלָהוֹת
תֵּרַדְנָה הַדְּמָעוֹת.
שׁוּר, מִקִרְבֵּנוּ נִמְלְטָה הַגִילָה
הִפְנְתָה לָנוּס, לִבָּתֵינוּ אֲמֻלָּה
מֵרוּחַ כֵּהָה מִתּוּגָה הַחוֹדָרֶת
נַפְשֵׁנוּ סוֹעָרֶת.
כְּמוֹ הַהֵלֶךְ אַחֲרֵי עָזְבוֹ שַׁדְמוֹת דְשָׁאִים
אִם יִסַע הַמִדְבָּרָה מְקוֹם מִשְׁכַּן פְרָאִים
עוֹד יָסֵב עַפְעַפָיו יַבִּיט בְּתוּגָה
הַנָוֶה הָעֲנֻגָה:
כֵּן אָחִי נַשְקִיפָה, נִפְרוֹשׂ כַּפֵּינוּ
אַחַר שְׁנוֹת חֵפֶץ כְּבָר נָסְעוּ מֵאַחֲרֵינוּ
אִם הַזוֹקֶן עַל מַטֵהוּ שׁוֹחֵחַ
יָבֹא אוֹרֵחַ!
אִם חֲצִי בְשָׂרֵנוּ כְּבָר אָכְלוּ פְּגָעִים,
וְצִירֵי הַמָוֶת מְמַהֲרִים וּבָאִים
אַיֵה הַמַעֲיָן בּוֹ נִשְׁאַב נֶחָמָה
לְנֶפֶשׁ עֲגוּמָה?
אַךְ הַזִּכָּרוֹן בְּמַעֲשֵׂה הַצְדָקָה
הוּא לְבַדוֹ יַרְגִיעַ נֶפֶשׁ מוּעָקָה
בִּעוּתֵי הַמָוֶת לֹא יַעַמְדוּ נֶגְדֵהוּ
יַעֲלוּ בַתּוֹהוּ.
תִּקְרַב הַשֵׂיבָה, יַכְפִּיל הַמָוֶת
מִצְעָדָיו, בְּקִרְבֵּנוּ לֹא תִשְׁכּוֹן עַצָבֶת
זִכְרוֹן הַצְדָקָה יָנִיס מִלֵב גָבֶר
אֵימַת הַקָבֶר!
נפשׁי אויתיךָ בלילה אף רוחי
בקרבי אשחרךָ.
כּוֹכְבֵי מַעַל כְּסִילֵי שָׁמַיִם
מַה נָאֲוָה מִמָרוֹם נוֹגַהּ זָרְחֲכֶם
לְמִתְהַלֵךְ עַל הָאָרֶץ תָּפִיקוּ חַיִים
וְשׂוֹבַע שְׂמָחוֹת מֵרְקִיעַ שְׁמֵיכֶם
אִם בְּרוּחַ נָכוֹן וְנֶפֶש טְהוֹרָה
יִשְׁמוֹר צְעָדָיו וְאוֹרַח חַיָתוֹ
וְלַעֲבוֹד אֶת אֱלֹהִים בְּגִיל וּמוֹרָא
יַקְדִישׁ מַעֲיָנָיו, גֵווֹ וְנִשְׁמָתוֹ
אִם יַעֲבוֹר הַיוֹם וְיָשׁוּב הַסַהַר
לִדְרוֹךְ בְּעֹז עַל בָּמֳתֵי הָרָקִיעַ
אִם שָׁקְטָה כָל הָאָרֶץ וְיִדוֹם הַסַעַר
וְרוּחַ אִישׁ תָּם, מָרוֹם יַרְקִיעַ.
הוֹי אָז גַם נַפְשִׁי תִּתְעוֹרֵר מִשְׁנָתָהּ
וּתְזָרֶה מִנֶגֶד כָּל חֲמוּדֵי הַתֵּבֵל
אֶל הַיוֹשְׁבִי בַשָׁמַיִם תַּגְבִּיהַּ אֶבְרָתָהּ
וְתִשְׁכַּח בִּשְׂשׂוֹנָהּ כָּל תּוּגָה וְאֵבֶל.
אֲלֵיכֶם כּוֹכָבִים, וּמַזָרֵי שָׁמַיִם
אֶשָׂא אֶת עֵינַי מִשְפַל אַדְמָתִי,
אֶרְאֶה כְּבוֹדְכֶם וְאֶפּוֹל אַפַּיִם
אַרְצָה, וְאֶשְׁתַּחֲוֶה מְלֹא קוֹמָתִי.
אֱלֹהִים! גָדַלְתָּ, רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ
עָצְמוּ מִסַפֵּר בְּרוּם וּבְתַחְתִּיָה
מִיוֹם וְעַד לַיְלָה אֲרַנֵן עֻזֶךָ
כִּי לְךָ תְהִלָה אֱלֹהִים דוּמִיָה.–
רַבִּים הַתְּלָאוֹת אֲשֶׁר מְצָאוּנִי
מִיוֹם צֵאתִי מֵרֶחֶם הוֹרָתִי
רַבִּים הַתְּלָאוֹת אֲשֶׁר יִמְצָאוּנִי
עֲדֵי אָבֹא בְּכֶלַח לְאַדְמָתִי
צוּרִי הַבִּיטָה זִרְמֵי עֵינַי
גַם רַבּוֹת אַנְחוֹתַי בְּעֶצֶם הַלָיִל
הוֹצִיאֵנִי מִמַסְגֵר נָא הוֹצִיאֵנִי
וַהֲפוֹך לִי לַבּוֹקֶר חֶשְׁכַּת הַלָיִל!
קוֹל קוֹרֵא בְאָזְנֶיךָ אַתָּה הַגֶבֶר
מִמִזְרָח מִיָם מִצָפוֹן וּמִכָּל עֵבֶר
שׁוּבָה לְאֵל טֶרֶם יְבוֹאֶךָ הַשֶׁבֶר
וְתֵרַדְנָה בַדֶיךָ אֶל תַּחְתִּית הַקָבֶר
זְכוֹר אֶת הַפִּקָדוֹן אֲשֶׁר הָפְקַד אִתֶּךָ
הֲלֹא הִיא הַנְשָׁמָה סְפוּנָה בִלְבָבֶךָ
הִשָמֶר לְבַל תִּמְעַל בָּהּ בְמַעַל יָדֶיךָ
וְלֹא תֵבוֹש בְּיוֹם מָחָר כִּי תְשִיבָה לִבְעָלֶיךָ
מַה יִתְרוֹן לַגֶבֶר עֲלֵי בְהֵמוֹת יָעַר
אִם כְּמוֹהֶם יָחוּשׁ יִתְהוֹלֵל וְיִבְעַר
מָוֶת יִרְעֵהוּ יֶהֶדְפֵהוּ כְמוֹ סַעַר
חֶלְקוֹ הַבְּלָיָה וְלֹא יַעֲלֶה הַשָׁעַר
לָכֵן בֶּן אֲדָמָה, הִשָמֵר בַּנֶפֶשׁ
פֶּן תְּגָאֲלָהּ בִּיוֵן חֵטְא וָרֶפֶשׁ
דַע כִּי בִלְתָּהּ יֵשׁוּתְךָ אֶפֶס
מְכוֹרוֹתֶיהָ שָׁמַיִם וְשָמָה תִנָפֵש
"תִּרְעַשׁ הָאָרֶץ.
"יְרוֹפְפוּ עֲמודֶיה,
"תִּרְגַז שְאוֹל
"תָּקִיא רְפָאֶיהָ
"יִתְּנוּ שְׁחָקִים
"קוֹלוֹת וּבְרָקִים
"יִשַחוּ גְּבָעוֹת
"יַעֲלוּ עֲמָקִים,
“בַּל אֵחַת בַּל אֶרְהֶה”
כֵּן יִקְרָא יָפֵחַ
גֶבֶר בּוֹטֵח
"יְיָ הוּא מִשְׂגַבִּי
"בּוֹ בָטַח לִבִּי
"הֲלֹא גַם בְּנוֹרָאוֹת
“אוֹרוֹ זוֹרֵחַ”.
הלא פרס לרעב לחמךָ ועניים מרודים תביא בית
לֶחֶם וָיָיִן
וְשִׁיר מְצַלְתָּיִם
יַצְהִילו מִשֶׁמֶן הַפָּנִים
לְךָ אֵל חַי
יוֹבִילוּ שַׁי
יַחְדָיו, אָבוֹת וּבָנִים.
כְּזֵיתִים שְׁתּוּלִים
בְשִׁירִים הִלוּלִים
נֵשֵׁב וְנִשְׁתֶּה לִרְוָיָה
הֵטִיבוּ תְרוּעָה
לְהַזָן בִּישׁוּעָה
מֵאָדָם וְעַד נֶפֶשׁ הַחַיָה.
נֶפֶשׁ שְׂבֵעָה
עִם רוּחַ גֵהָה
יַנְעִימוּ גַם אֲרוּחָה חֲרֵבָה
לֵב שָׂמֵחַ
וְעָסִיס רוֹקֵחַ
יַאֲדִימוּ פְנֵי בָּחוּר וְשֵׂיבָה.
אִכְלוּ רֵעִים
הֱיוּ שְׂבֵעִים
וּתְנוּ גַם לְרָעֵב וָהֵלֶךְ
לְבִלְתִּי הַקְשִׁיחַ
נֶפֶשׁ וְרוּחַ
לִדְמָעוֹת רָצוּץ וָחֵלֶךְ.
עַל מַהְפֵּכַת צְפַת וּטְבַרְיָא
וְעַל עַם ד' כִּי מֵתוּ בָרַעַשׁ
בְּיוֹם הֶרֶג רַב בִנְפוֹל מִגְדָלִים
הוּא יוֹם קְפָדָה וְתוֹכֵחָה
ד“ך טבת תקצ”ז לפ"ק
שקולה מיתתן של צדיקים כשריפת בית אלהינו
מימרא דרבי שמעון בן יוחאי (ד“ה ד' י”ח)
צָ לְלוּ שְׂפָתֵינוּ לְקוֹל מַהְפֵּכַת צְפַת 1א) וּבְנוֹתֶיהָ
הָעִיר הַהֻלָלָה אֲהָהּ! כְּמוֹ רֶגַע נֶהְפָּכָה!
פּ וֹר הִתְפּוֹרְרָה הָאָרֶץ רָעֲשׁוּ יְסוֹדוֹתֶיהָ
עוֹפֶל וָבַחַן הוֹרָסוּ בְּיוֹם הַהֲפֵכָה
תֵּ ל וְעִיִין הוּשָׂמָה טְבָרְיָא 2ב) הַחֲכָמָה
טְבַרְיָא הַכְּלִילָה בַּחֲכָמֶיהָ וּנְזִירֶיהָ
ט וֹבִים וַחֲסִידִים נֶהֱרָגוּ; הֻכַּת שְׁמָמָה
הָעִיר הַנוֹשֶׁבֶת מִקֶדֶם; טָבְעוּ שְׁעָרֶיהָ
בַּ ת עַמִי חִגְרִי שָׂק בֹּאִי חֲדָרָיִךְ
כְּעַל שְׂרֵיפַת הַהֵיכָל הָרִימִי זְעָקָה!
רְ דִי וּשְׁבִי לָאָרֶץ צַעֲקִי מֵעֲבָרָיִךְ
עַל מִקְדְשֵׁי אֵל 3ג) כִּי הָיוּ לְגֵי הַהֲרֵגָה
יְ פֵה נוֹף כְּלִילַת אֲרָצוֹת אֶרֶץ הַצְבִי!
אִם אֵין דַי לְשִׁבְרֵךְ כִּי עוֹד הִפְלָא ד' מַכּוֹתָיִךְ
תַּ ם עֲווֹנֵךְ אָמַרְתִּי בְדַאֲבוֹן וּבְמַר לִבִּי
לֹא יוֹסִיף עוֹד לְיַסְרֵךְ שֶׁבַע כְּחַטֹאתָיִךְ
וְהִנֵה לַשָׁוְא צִפִּינוּ עוֹד הַחֵמָה נִתֶּכֶת
עַל אֶרֶץ הַנְשַמָה עוֹד לֹא רָצְתָה שַׁבְּתוֹתֶיהָ
בְּ כוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל הַשְׂרֵפָה 4ד) תְּהִי מִשְׁתַּפֶכֶת
נַפְשְׁכֶם, עַל הָאָרֶץ וּנְפוֹל מַדְרְגוֹתֶיהָ!
בְּ כָל לֵב שׁוּבוּ הִתְחַנְנוּ שַׁוֵעוּ:
“אֱלוֹהַּ כָּל תִּשָׂא עָוֹן יְדַעֲנוּךָ יִשְׂרָאֵל!”
אִ ם עָוֹן תִּזְכּוֹר תֵּבֵל וּמְלוֹאָהּ יִגִוָעוּן
נוֹרָאִים שַׁמוֹתֶיךָ מִמִקְדָשֶׁיךָ 5ה) אֵל!
לֹא נִשְׁמְעוּ עַל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל רְעָשִׁים וּזְוָעוֹת 6ו)
כָּאֵלֶה מִיוֹם גְלוֹת הָאָרֶץ וְעִיר הַתְּהִלָה
חֲצֵרִים 7ז) וּקְרִיוֹת סָפוּ תַמוּ מִן בַּלָהוֹת
הָיוּ לְהַשְׁאוֹת גַלִים מְעִי מַפֵלָה.
וְאַתֵּנָה צֹאן קֳדָשִׁים צֹאן הַהֲרֵגָה.
אֲשֶׁר מֵעֲוֹן כּוּלָנוּ חַיִים יְרַדְתֵּם
שְׁאוֹלָה עִם סִפְרֵיכֶם 8ח) הֲאֶתֵּן הֲפוּגָה
לְבַת עֵינִי בְזָכְרִי כִּי לֹא מוֹת אָדָם מַתֶּם
עִמְדוּ לְגוֹרָלְכֶם הַקְדוֹשִׁים אָבוֹת וּבָנִים!
עִמְדוּ לְקֵץ הַיָמִין בּוֹ יִפָּתְחוּ קִבְרוֹתֵיכֶם
יוֹצִיא ד' אֶת רוּחוֹ יְחַיֶה עֲרֵמַת אֲבָנִים,
יָפִיחַ בַּהֲרוּגִים וְיִּחְיוּ תִּחְיֶינָה עַצְמוֹתֵיכֶם!
יִחְיוּ יָקוּמוּ אָז גַם מֵתֵינוּ יְבֻלַע הַמָוֶת
לָנֶצַח וְלֹא יִשָמַע עוֹד בְּחוּצוֹת צְוָחָה
תִּכָּרֶת הַתָּפְתֶּה וְאֵין לָהּ תִּשְׁקַע הַשַׁלְהָבֶת
בַּל יֹאמַר שָׁכֵן חָלִיתִי וְנָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה.9
-
א צפת איננה הנזכרת (בשופטים א' י"ז) ויכו את הכנעני יושב צפת כי היא לדרום ת“י וזאת העיר היא בגליל הצפוני, כאשר הוכיח הרב הגאון מוה‘ שלמה ליב כהן ראפאפורט במכתבו להמליץ המזכיר מוה’ שלום כהן נ”י. ↩
-
ב טבריא הקריה הנשגבה הזאת אשר היתה בימינו להשאות גלים נצים, כבר נודעה לעיר ואם בישראל לתורה ולתעודה בימי
חכמינו ז“ל בעלי התלמוד כמו שמצינו בברכות דף מ”א ובכמה דוכתי מהש“ס, ר‘ אמי ור’ אסי אף על גב דהוו להו תליסר בי כנשתי בטבריא לא הוי מצלי אלא ביני עמודי, ולולא חכמי העיר הזאת בעלי המסורה ח”ו נשתכחה תורה מישראל, כי המה היו הראשונים אחר עזרא וסיעתו אשר קמו והתעודדו שקלו וספרו כל אותיות שבתורה, עד שאי אפשר שיפול שום חלוף או שנוי בכל ספרי המקרא, כמו שכתב הראב“ע ז”ל בספר הצחות,ואחריו בזמן המדקדק רבי אליהו הלוי ז“ל בהקדמתו לספרו מסורת המסורת וזה לשונו שם: ”רוב כת אנשי זה המעשה בטבריא מתגוררת ידם היתה בראשונה בחכמה זו המפוארת". ↩
-
ג מקדשי אל. רגע הזעם והרעם הנורא היה בזמן תפלת מנחה שהיו בבתי כנסיות בעדנא דמצלי צבורא, ואז נלכדו הנפשות הנקיות והזכות ונעשו בתי תפלתם קבריהם. ↩
-
ד השריפה. מתוכן האגרות שכתבו לנו רבני גאוני ארץ הקדושה נראה שאש יצאה מים כנרת (ובירושלמי דכלאים כנוהו רבותינו ז"ל ימת דטבריא, והוא אחד מן שבעה ימים הסובבים לארץ ישראל) והציף את הים על העיר. וכדברים האלה ממש קרינו בספר קורות העתים (צייטונגען) בשם ציר נאמן למלך בריטאניה המתגורר בתרע מלכא רברבא קיסר מאהמוד השני: שמבטן התהום רום ידהו נשא הר המקיא אש פלדות (וואלקאן) ויהי לחרדת הארץ. זולת זה ידוע כי מתולדות הרעם החזק להוציא אש וגפרית מתחת לארץ ואז פרצים תצאנה להבות אש וברקים ירוצצו…. ↩
-
ה ממקדשיך. מקדשים ומקודשים רבים ספו ואבדו אז בעוה“ר כמאמרם ז”ל נורא תלהים ממקדשיך, לא מקרא ממקדשיך אלא ממקודשיך. ↩
-
ו וזועות. המלה הזאת כולה עברית ושרשו זוע, וחכמינו ז“ל עשוה שם לרעידת הארץ כמו שמצינו מאי זועות אמר רב קטינא גוהא והיחיד ממנו זועה והוא בישעיה כ”ח…. ↩
-
ז חצרים. כמו חצרים תשב קדר ובל“א (דערפֿער אדער פֿלעקען) נקראו גם בלשון המקרא מגרשים ובלשון חכמים פרוורהא (מכות דף י), וכמו שלשים כפרים מלאי צאן אדם נחרבו ונהרסו עד היסוד בה ברגע הזעם. ועל זה המליץ ההוא ספדנא הוא כבוד אדמ”ו מרנא ורבנא גאון ישראל ותפארתו מוה‘ שלמה איגר נ“י בהספדו שהספיד בבית הכנסת הגדולה מקריתנו: גם בכנפיך נמצאו דם נפשות אביונים נקיים (ירמיה ב) הקדים לדעת שהכפרים והמגרשים נהרסו בערך אל העיירות הגדולות בשם מליצי ”כנפים“ כי תרגומו של כנף הוא גף או אגף, וכבר נהגו רבותינו הגאונים רועי קהלות ישורון להקרא בשם רב דקהלה פלונית ואגפיה, רצינם וכפריה, והנה יהיה הנוכח מן ”גם בכנפיך“ על אחת מהערים הגדולות שנחרבו. ומה נעמו דבריו: ”גם בכפריך נמצאו דם נפשות אביונים נקיים" כי העם היושב בהם נשואי עון כמאמר רבי אליעזר בפ’ שני דייני גזירות דף ק', ואם הגדולים נשואי עון כ"ש הקטנים עוללים ויונקים שלא טעמו טעם חטא ולב מי יתאכזר יצוק בו כפלח ולא ימס מאבדן גדול ונורא הזה!…. ↩
-
ח עם ספריהם. שלמים וכן רבים מהצדיקים אשר נהרגו מצאום אחרי זה המקברים, פארם חבוש לראשם וספרי מדרשיהם בידם, אוי לנו כי היתה זאת בימינו הלא למשמע אזן תסמר שערת בשרנו, ויש לנו להתאבל לא לאבלים בלבד כהיספידא דבר אבין כי אם גם על האבידה שאבדה ממנו בעוונותינו כי גברו למעלה ראש. ↩
-
ט וזועות כאלה. ידוע מכתבי הקודש ישעיה ז‘, עמוס א’, זכריה י“ד, שרעש גדול היה בימי ישעיהו בן אמוץ החוזה, ועמוס הנביא מתקוע. אולם לא הגדיל השממון ורבה העזובה בקרב הארץ כמו הרעש האחרון הזה, החכם הפילוסוף הגדול רבי עזריה מן האדומים בספרו מאור עינים בהקדמתו המתוארת ממנו קול אלהים, ספר לנו בלשונו הנמלץ, גדולות ונוראות מהרעש אשר היה בימיו בעיר מולדתו פעררארא, אשר באיטאליא המדינה ובחמלת ד‘ עליו נמלט הוא ואנשים רבים מתו, אולם הרעם היותר נודע ואשר הגדיל לעשות מכל אשר לפניו, הוא הרעם הגדול והנורא אשר נתץ והרס ואבד העיר הנושבת מימים ליססאבאן הגדולה ראשית הקריות לפארטוגאל. כמו שנה לפני זה הרעם נראו כמעט בכל קצוי התבל אותות ומופתים בשמים ובארץ, ונשבו רוחות סערות בעולם. עד כי לפתע פתאום, ביום א’ נאוועמבער שנת 1755 למספרם שתי שעות לפני הצהרים נשמע בחוצות ליססאבאן, קול שאון והמיה מארץ, כשאון רעם אופני עגלות מרקדות על סלעי אבנים, ואחר הסאון רעם שתי זועות תכופות, אשר הרגיזו את הארץ ממקומה. ערער התערערה הערץ מוט התמוטטה ונתבקעה האדמה עד כי רוב בתי השן נהרסו ונפלו, ובתים רבים נשקעו וספו מן הארץ והיו כלא היו. הרים גבנונים נשמטו ממקומם והתנפלו לתוך הים. צורים גבורים וחזקים נתצו ונפצו כשבר נבל יוצרים. סאכטע איוועס עיר היושבת על מבואות הים כלה נעשה מקומה והוסרה מעיר. עסטרעללא הר קשה ומצוק מימי עולם נקרע לשנים ומש חצי ההר לתוך הים. והים היה הולך וסוער בזעף ושטף אף, עד כי השלים ציים אדירים מסֻבלים סבל רב, כאבני קלע י”ב אמות מעל לחומת העיר…. הרעם הזה הגדיל הריסותיו ביותר בליססאבאן העיר וסביבותיה ואולם תקפו וגבורתו כמעט נרגש בכל מחצית אייראפע המערבית ואפריקא, גערמאניע העלוועציא איטאליא ולאורך כל החוף צפוני מערבי לאפריקא וכל האניות אשר שטו ביום ההוא על הים האטלאנטיקא חלו ורגזו לקול הרעם הזה כי נגע עד מלון קצם… ↩
על מות הרב הגאון הגדול נשׂיא ארץ הקדושׁה
עטרת תפארת ישראל, מוה' עקיבא איגר זצוק"ל.
אשׁר אור תורתו היה זורח בק"ק פרידלאנד
ובק"ק פאזען ימים רבים.
נאסף אל עמו. י“ג תשׁרי תקצ”ח לפ"ק
__________
ויקונן דוד את הקינה 1 הזאת לפ"ק
-
מי יפרק שאלה: שרש פרק ושרש שבר נרדפים בענין, כמו מפרק הרים ומשבר סלעים (מלכים א' י“ט י”ב). ונמצא מלת שבר על פתרון הדבר, כמו את החלום ואת שברו שופטים ו‘ ט“ו. וחכז”ל בעלי התלמוד הצריכו מלת פרק על דרך ההעתק על תשובת השאלה. כמו שמצינו במס’ הוריות דף י“ג ע”ב. הוי כתבי קושיתא בפתקי ושדו התם דהוה מיפריק מיפריק דלא הוו מיפריק כתבו פירוקי ושדו. ומזה הענין השני הוא מלת פרק בשיר הזה וטעמו מי יפתור או מי ישיב על שאלה. והנה העירותי אזן הקורא לשמוע כלמודים כי נמצאו מלות רבות בדברי התלמודיים אשר יחשוב הרואה אותן לא מלה“ק והמה ממי קודש יצאו ובהררי קודש יסודתן, כמו תקרה שאין עליה מעזיבה במס‘ סוכה. מן ויעזבו את ירושלים נחמי’ ג'. מקום שצומתין עד מקום שמתפשטין חולין ע”ו מן צמתו בבור חיי. מאן ספין ומאן משיב בפרק אלו מגלחין, שהוא מן חלקת מחוקק ספון. ומהתימא שהחכם בעל מוסף הערוך רצה להוציאו מלשון יונית והוא מילדי העברים. ומה עצמו ראשיהן תקצר היריעה מהכילם. ולא נכחד ממני כי רבים מעמי הארץ ישאלוני מה זה כתבתי הלשון מי יפרק שאלה תחת מי ישיב וכו‘ לאלה אדרש ואומר. כי יש בלשוננו הקדושה מלות מליציות (ווערבא פאעטיקא) אשר השתמשו בם חוזי ד’ במליצותיהם הנשגבות כאשר היתה עליהם רוח ד‘ לפעמם, למען פעול פעולות בנפש השומע, ולרדות בהם כחפצם, וגם מלות פשוטות (ווערבא פראזאיקא) אשר השתמשו כמו בדבור התמידי (קאנווערזאטיאנס שפראכע) כאשר יעידו על זה למדי כל כתבי הקודש. והנה אנחנו רואים כי המליצים הקדושים אשר התנוססו בעם ד’ מעת לעת היו רודים בכל שפת עבר כחפצם ורצונם; וכמעט היה להם לכל מושג וענין איזה מלות שתים שלש או ארבע ויותר; כאשר העיר על זה מאור הגולה רש“י ז”ל בפירושו ליחזקאל על הכתוב כי סרבים וסלונים אותך יחז‘ ב’ ו‘. וגלה לנו כי עשרים שמות למין הקוץ ובפירושו לאיוב קאפ’ כ“ח על לא עדה עליו שחל הורה כי ששה שמות נקרא לאריה. ומי לא ישתאה על רוחב לב החכם הזה אשר עם רב עבודתו אשר היתה עמוסה עליו לבאר כל כתבי קודש מפורש ושום שכל, וזה הים הגדול ים התלמוד עוד אזן וחקר ותקן, ספר ושקל כל מלות הדומות או הקרובות בענין למען ידע דור אחרון בנים יולדו, כי לא כמליצת לשון אחרת , מליצת לשון הקודש הנבחרת כי היא פוריה וענפה כגפן אדרת, והחכם עיניו בראשו לבחור לו את הנעים והנאות להענין אשר הוא בו, לא על דרך קרי וההזדמן כי אם בהשכל ודעת. וכל מבין וסופר בצעדו לכתוב או להעתיק איזה ענין תורני או מליצי ראוי לנהוג בו כאשר נהג בעצמו אבי המליצים ונזר החכמים הרב רבי יהודה בן רבי שלמה ז”ל אלחריזי כאשר הודיע לנו בההצעה אשר הקדים להעתקתו העברית אשר העתיק פירוש המשנה להרמב“ם ז”ל מלשון הגרית. וזה לשונו הנמלץ: וכל מלה מלשון ערב אשר אני רוצה לפרש אזמן לה ארבע מלות או שלש, והטובה אשר בכולן אדרוש אבחר דרכם ואשב ראש ומלשון הקודש מליו המתוקים אלקט ואחטוף ומראש יונקותיו רך אקטוף כדי שיהיו דבריו נכנסין בלב המאזין וכלם נכוחים למבין. עכ“ל…. ואל יברח מן מלה תלמודית אם שרשה על מי טהרת הלשון פתוח כל עוד עמד טעמו בה ולא כמר הרית. כי גם המה רצוני בעלי המשנה לשונם היתה צחה במקומן בארץ הצבי ולא השתמשו במלות שאינן כראוי בלשון כאשר העיר על זה הרמב”ם ז"ל בפירושו למשנה הראשונה ממס‘ תרומות… והנה הארכתי קצת בזאת ההערה מקנאת השפה הזאת הנבחרה אשר הזילוה הוללים נבערים הלוקחים את לשונם וינאמו נאום טרם הבשילו אשכלותיהם ענבים, פרצו ועברו שעריה הלמו ושברו בריחיה, באו עליה כמבואי עיר מבקעה, כחשו וגם יכלו לה כי הפיצו מימיהם הדלוחים חוצה. חי ד’ כי בכתב בית ישראל לא יכתבו ובצור עפל הזמן בל יחצבו. קוריהם לא יהיה לבגד, ולא יתכסו במעשיהם, בהבל באו ובחשך שמם יכסה. אבל המשכילים יזהירו כזהר הרקיע, ומליצי האמת כככבים לעד!………
בין אבני אשר ושיש. הוא על דרך שאמרו חכמינו ז"ל בברייתא דאין דורשין: אמר להם רבי עקיבא כשתכנסו אצל אבני שיש טהור, הזהרו שלא תאמרו מים מים וכו'. והנה עתה כאשר פשטה הנשמה הקדושה מעטה בית החומר, כילק פשט ויעף אין מעצור לה עוד להתעלה ולהתהלך בין צבאות מלאכי אל……… ↩
עָ לָה הַמָוֶת בְּחַלּוֹנַיִךְ גְבֶרֶת הַקְרִיוֹת!
קֶ רֶץ אַכְזָרִי בָּא בָא שֻׁדְדָה מְעוֹן אֲרָיוֹת
יָ דוֹ הֵנִיף בַּעֲיָם הִפִּיל מִלְבָנוֹן אָרֶז.
בְּ נִיהֶם יְקוֹנְנוּ הַסוֹפְדִים אַיֵה רֹאשׁ גָלִיוֹת
אֱ הִי נְשִׂיאֵנוּ אֵיפֹה, אַיֵה גֻלַת הַכֹּתָרֶת?!
בֹּ אוּ בְנֵי צִיוֹן וְהֵילִילוּ קִרְאוּ עֲצָרָה
נֵ ר אֱלֹהִים כָּבָה נִשְׁבַּר מַקֵל תִּפְאָרָה
וְאֵין עוֹד חָזוֹן אֲהָהּ! גָדוֹל כַּיָם שִׁבָּרוֹן!
מִ י יְפָרֵק שְׁאֵלָה? מִי יַעֲצוֹר בְּעַמֵנוּ?
שָׁ דוּד נְשַׁדְנוּ גָלָה כָבוֹד מִקִרְבֵּנוּ
ה וֹי אֲרִיאֵל! הוֹי כִּי נִשְבְּרוּ הַלֻחוֹת וְהָאָרוֹן!
אל הקורא
הַמִתְאַבְּלִים וּבוֹכִים אִישׁ סֵתֶר אָהֳלֵיכֶם
עַל אָבְדַן צַדִיקִים וְתוֹפְשֵׂי הַתּוֹרָה.
הַהוֹלְכִים חֲשֵׁכָה וְדִמְעָתָם עַל לֶחֱיֵהֶם
עַל כִּי גָלָה מִיִשְׂרָאֵל אַב וּמוֹרֶה;
שׁוֹטְטוּ בְשִׁירָתִי וּמִצְאוּ מַרְגוֹעַ
וְאִם הִיא קְטַנָה קַלָה וקְצָרָה.
תִּלְמְדוּ לְהִתְאַבֵּל עַל צַדִיקִים וְלִדְמוֹעַ
וְאַף לִמְצֹא מָנוֹחַ וְעֶזְרָה בַצָרָה….
____________
בְּנֵי פָאזֶען הַיְקָרִים הוֹרִידוּ עֶדְיֵכֶם
שְׁבוּ וּרְדוּ לָאָרֶץ כִּי נַעֲלָה מֵעֲלֵיכֶם
הַמַלְבִּישְׁכֶם עַד הֵנָה צְדָקָה וָיֶשַׁע
וְדִכָּא לָאָרֶץ עשֶׁק וָרֶשַׁע
הַשְׁמִיעוּ כַיוֹם בַּמָרוֹם קוֹלְכֶם
וְשַׂק וָאֵפֶר יֻצַע לְכֻלְכֶם
יֵדְעוּ יִשְׂרָאֵל מִקְטַנָם וְעַד גְדוֹלָם
כִּי אָסַף נָגְהוֹ מְאוֹר הָעוֹלָם
הֵילִילִי הַקִרְיָה! יְיֵלִילוּ יוֹשְבֶיהָ
בְּכוּ בָכֹה יַחֲדָיו זְקֵנֶיהָ וּבַחוּרֶיהָ
פַּס אִישׁ אֱמוּנִים הַשָׂשׂ וּמְהִר צֶדֶק
מִשְׁעֵן הָעִיר וּמַחֲזִיק בֶּדֶק
קִרְאוּ לְמִסְפֵּד זָקֵן וְעוֹלָל
כְּמִתְאַבֵּל עַל יָחִיד תֵּלְכוּ שׁוֹלָל
שְׂאוּ קִינָה יַחְדָו וַאֲקוֹנֵן גַם אָנֹכִי
וְאֶהֱפוֹך בַּת כִּנוֹרִי לְאֵבֶל וּבֶכִי
כִּנוֹרִי כִנוֹרִי רְדִי בֵית מַרְזֵחַ!
אוֹ בִישִׁימוֹן תֹּהוּ מְקוֹם תַּנִים צוֹרֵחַ
מִלְאִי תֻפַּיִךְ יָגוֹן וְאֵבֶל
וְשִׁפְכִים עַל אָדָם וְיוֹשְׁבֵי הַתֵּבֵל….
מַה נָּבוֹכוּ הַבַּחוּרִים מַה נֶּאֱנָח הָעֵדֶר
יִתְעוּ לִבְלִי תוֹרָה יִסְעוּ כְאֹהֶל קֵדָר
צָמְקוּ שְׁדֵי חָכְמָה נִסְכַּר הָעָיִן
הַצַדִיק אָבָד וּמַשְבִּיר בָּר אָיִן!
הוֹי מִי יְדָעוֹ בְעָצְמוֹ כָמוֹנִי!
מִי יְדָעוֹ הַמַרְנִין לֵב הֵלֶךְ וְעָנִי
מִי זֶה יֵדַע שֶׁמֶץ תְּכוּנוֹתָיו
יַגִידָהּ וִיסַפְרָה וְנִשְׁמְעָה דִבְרוֹתָיו!
לְסַפֵר מַהֲלָלוֹ בְרָב קָהָל נִלְאֵיתִי
לְהַגִיד פָרָשַׁת צִדְקוֹתָיו לֹא נִמְצֵאתִי
וְאַךְ לְעוֹרֵר לֵב נִרְדָמִים1 לְקִינָה וְאֵבֶל
עַתָּה בָאתִי בְחָלִיל וְכִנוֹר וְנֵבֶל
עוּרוּ נִרְדָמִים! פִקְחוּ עֵינֵיכֶם
דְעוּ נָא וּרְאוּ מִי זֶה נֻטַל מֵעֲלֵיכֶם
עֲקִיבָא הַתָּם הַמוֹרֶה הַמָהִיר
לֻקַח מֵעַל רֹאשְׁכֶם וְגָלָה מֵעִיר
אָכֵן לֹא לוֹ תַּרְבּוּ קְרֹא שֶׁבֶר
לֹא בַעֲבוּר חֲצַבְתֶּם לוֹ פֹה הַקֶבֶר!
אָכֵן לְמַעַנְכֶם לְמַעַנְכֶם תִּמְרְטוּ הַשָׂעַר
וְתֶהֶגוּ נְכָאִים זָקֵן וָנָעַר!
שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם וְלִרְאוֹת הֵיטִיבוּ
אִם לֹא טָחוּ מֵהַבִּיט, אֲזַי תָּשִׁיבוּ
עַל לִבְּכֶם לָדַעַת כִּי לֹא פֹה הַמְנוּחָה
וְאַךְ שָׁם הָאַחְרִית אַךְ שָׁם הָרְוָחָה.
שָׁמָה יִתְהַלֵךְ חוּג שָׁמָיִם
וְשוֹתֶה בְצָמָא מִמַעֲיַן הַחַיִים
שְׂרָפִים יָרוֹנוּ וְיָשִירוּ תְהִלָתוֹ
וְיֵצְאוּ בִשְׂמָחוֹת וְגִיל לִקְרָאתוֹ.
עַתָּה בַת כִּנוֹרִי גִילִי וּשְׂמָחִי
וְאַתְּ נַפְשִׁי בְקִרְבִּי עֹז תִּדְרוֹכִי
נַפְשִׁי וְכִנוֹרִי! הַעֲלוּ אֵבֶר כִנְשָׁרִים
הִדַדוּ מָרוֹם עָל עָל כְּצִפָּרִים!
מִי זֶה נוֹצֵץ לִקְרָאתֵינוּ אוֹרוֹ כָעַיִשׁ?
מִי זֶה הַמְהַלֵךְ בֵּין אַבְנֵי אֵשׁ וְשַׁיִשׁ
בְּנוֹ משֶׁה הַצַדִיק הוּא הַמֵצִיץ עָלֵינוּ
עוֹד בְּאֶבְרַת צִדְקָתוֹ יָסֵךְ בַּעֲדֵנוּ
הַחְרִישׁוּ מוֹדָעַי הַחְרִישׁוּ וּשְׁמָעוּ
אִם מֵהַבִּיט אֶל הַמִרְאֶה עֵינֵיכֶם כָּהוּ
קוֹל כַּנְפֵי הַכְּרוּבִים וּנְשָׁמוֹת טְהוֹרוֹת
שָׁרִים לֵאלֹהִים בִנְבָלִים וְכִנוֹרוֹת.
אַשְׁרֵיכֶם הַקְדוֹשִׁים אַשְׁרֵיכֶם הַמַזְהִירִים!
קֶרֶן פְּנֵיכֶם כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת סַפִּירִים
צְדָקָה וְשָׁלוֹם וְאַהֲבָה גוֹרָלֵכֶם
הוֹי מִי יִתֵּן וּתְהִי אַחֲרִיתִי כָּמוֹכֶם 1
נַפְשִׁי אִם הִתְרְחָצְתְּ בְּבֹר וּמַיִם
אִם יָצָאתְ מִכּוּר כְּעֶצֶם הַשָׁמַיִם
דְעִי כִּי גַם אַתְּ שְׁמוּרָה לָנֶצַח
תָּבֹאִי וְתֵחָדִי עִמָהֶם עַד נֶצַח!…
-
דיא פאן שמערץ בעטייבטען ↩
על קבר המליץ הגדוֹל מוה' נ“ה”וו ז"ל
י"ג תנועות
הַכְתִּירוּ בְעַטְרוֹת פְּרָחִים אֶת קֶבֶר נַפְתָּלִי;
אֶת קֶבֶר אִישׁ צַדִיק גְאוֹן תִּפְאֶרֶת עַמוֹ,
הוֹרִידוּ כַטַל דִמְעָה סָבִיב גִבְעַת עֲפָרוֹ,
נִצְרוּ בְמַשְׂכִּיוֹת לִבְּכֶם הֲדַר שְׁמוֹ וְטַעֲמוֹ,
הֲלֹא זֶה נַפְתָּלִי הֵפִיץ אוֹר יְקָרוֹת עֲלֵי תֵבֵל
בִּסְפָרָיו, לֹא יַעַרְכֵם כָּל פָּז וּבְחִין נְאֻמוֹ,
וּמֵעֵת רָפָה יוֹמוֹ וְהַמָוֶת כַּצַר לָטַשׁ
חֶרֶב, וַימִיתֵהוּ בִכְלִי מַפָּצוֹ וְזַעֲמוֹ,
חָגְרָה גְבֶרֶת הַלְשׁוֹנוֹת שַׂק וּתְקוֹנֵן
בְּמַר רוּחַ עַל דוֹדָהּ כִּי הָלַךְ וְנִפְקַד מְקוֹמוֹ,
לָכֵן כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל יִשָׂא נֶהִי, עַל מוֹת
הָאִישׁ הַגָדוֹל הַזֶה, וְעַל עָזְבוֹ לְאוּמוֹ.
עַלְמָה עֲנוּגָה! נַפְשִׁי עָלַיִךְ לִי יָרְעָה
כִּי יִפְעָתֵךְ חִלֵל מָוֶת אַכְזָרִי
עַל זֹהַר נְעוּרַיִךְ עָבַר בָחֳרִי
כְּסַעַר קֶטֶב גָדוֹל מֵאֶרֶץ נוֹרָאָה.
הוֹי מָוֶת חוֹמֵס! אֵיכָה זֹאת רָעָה
גָמַלְתָּ לְנַפְשִׁי לָקַחַת הֲדָרִי,
נַחֲלָה מַכָּתִי אָנוּשׁ שִׁבְרִי
אִתָּהּ הֲלֹא שִׁמְשִׁי בָאָה בָאָה.–
אָחוֹת תַּמָה! נֶפֶשׁ זַכָּה וִישָׁרָה
זִכְרֵךְ כַּלְבָנוֹן נוֹתֵן רֵיחַ
יְסוּפַר לְדוֹר עַד בְּלִי יָרֵחַ
יַעֲמוֹד יַצְהִיר כְּזֵר תִּפְאָרָה
הֵן זֹאת תַּנְחוּמַת אָח מִשְׁתַּטֵחַ
עָטוּף בִּיגוֹנוֹ וְכַצֵל בּוֹרֵחַ.–
מספד מר
על מות בני מחמד לבי הילד יהונתן נ"ע
ויקונן דוד את הקינה הזאת על יהונתן בנו ויאמר
הוֹי פֶּרַח לְבָנוֹן! יֶלֶד שַׁעֲשׁוּעִים
הוֹי רַךְ וְעָנוּג נֶחֱמָד אַף נָעִים
מַחְמַד כָּל עָיִן אֶל מָה אֲדַמֶּךָ?
רָאמוֹת וְכַדְכֹּד בּוֹשׁוּ חָפֵרוּ
סַפִּיר וּבָרֶקֶת נֶגְדְךָ קָדָרוּ
הוֹי כִּי בְּחָפְזִי אָמַרְתִּי אֵין עַל עָפָר מָשְׁלֶךָ.
וְהִנֵה פִּתְאוֹם כַּחֲזִיז נוֹרָא מִנִי שָׁמַיִם
בָּא מָוֶת בְּחַלוֹנִי בָּא שׁוֹדֵד בַּצָהֳרָיִם
וַיַהֲרוֹג מַחֲמַד לִבִּי וַיִגְזָלְךָ מִבֵּין זְרוֹעוֹתָי.
עַל לֹא חָמָס בְּכַפֶּךָ עַל כִּי רוּחֲךָ נְקִיָה
עַל כִּי רוּחִי הֶחְיֵיתָ אֶת נַפְשְׁךָ לֹא חִיָה
הוֹי! פִּתְאוֹם שֻׁדְדָה אָהֳלִי רֶגַע יְרִיעוֹתָי
וְאֵיךְ לֹא אֶסְפְּדָה וְאֵילִילָה, לֹא אֲמָרֵר בַּבֶּכִי
לֹא אֶשְׁטְפָה דִמְעוֹתַי כְּנָהָר עֲלֵי לֶחִי
עָלַי הִפָּרְדְךָ בְנִי יְהוֹנָתָן, הִפָּרְדְךָ מִמֶנִי!
עֵינֶיךָ כְּעַפְעַפֵי שַׁחַר לִי שִׂמְחָה הִבְרִיקוּ
שִׂפְתוֹתֶיךָ שׁוֹשַׁנִים בָּם חֵן וְעוֹנֶג הוּצָקוּ
הָהּ! לְעוֹלָם סֻגָרוּ הוֹבִישׁ שָׂשׂוֹן מֶנִי!
מַה גָדְלָה אַהֲבָתִי לָךְ בְני! מַה גָדֵלָה
עֲלֵי מִזְבַּח לִבִּי חֲרוּשָׁה בְּלַהַב אֵש אוֹכֵלָה
לְאוֹת כִּי לֹא מַתָּ בְנִי! רַק מֶנִי נִפְרָד הִנֶךָ
אַתָּה חַי בִּמְרוֹמִים רַק אֶת מְעִילְךָ פָּשַׁטְתָ
כְּיֶלֶק פָּשַׁט וַיָעָף בֵּית הַחוֹמֶר נָטַשְׁתָּ
חַי אַתָּה בְנִי! עוֹד אָשׁוּב אֶרְאֶךָ!
וְאַתָּה ד' אֱלֹהִים אֲשֶׁר כֹּה דִכִּיתָנִי
וְיַיִן תַרְעֵלָה עַד הַשְׁמָרִים הִשְׁקִיתָנִי
אָנָא אֵל רַחוּם הָסֵר מֵעָלַי נִגְעֶךָ!
עֲצוֹר בְּעֵינוֹת עֵינַי מִבֶּכִי תִדְמֶינָה
אַתָּה תִמְחַץ וְיָדֶיךָ תִרְפֶאנָה
רְפָא שִׁבְרֵי רוּחִי, שְׁלַח מִמָרוֹם תַנְחוּמוֹתֶיךָ!
געלעגענהייטס געדיכטע שירים מזדמנים, אקראים]
לפריט זה טרם הוצעו תגיות
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.