מי יפרק שאלה: שרש פרק ושרש שבר נרדפים בענין, כמו מפרק הרים ומשבר סלעים (מלכים א' י“ט י”ב). ונמצא מלת שבר על פתרון הדבר, כמו את החלום ואת שברו שופטים ו‘ ט“ו. וחכז”ל בעלי התלמוד הצריכו מלת פרק על דרך ההעתק על תשובת השאלה. כמו שמצינו במס’ הוריות דף י“ג ע”ב. הוי כתבי קושיתא בפתקי ושדו התם דהוה מיפריק מיפריק דלא הוו מיפריק כתבו פירוקי ושדו. ומזה הענין השני הוא מלת פרק בשיר הזה וטעמו מי יפתור או מי ישיב על שאלה. והנה העירותי אזן הקורא לשמוע כלמודים כי נמצאו מלות רבות בדברי התלמודיים אשר יחשוב הרואה אותן לא מלה“ק והמה ממי קודש יצאו ובהררי קודש יסודתן, כמו תקרה שאין עליה מעזיבה במס‘ סוכה. מן ויעזבו את ירושלים נחמי’ ג'. מקום שצומתין עד מקום שמתפשטין חולין ע”ו מן צמתו בבור חיי. מאן ספין ומאן משיב בפרק אלו מגלחין, שהוא מן חלקת מחוקק ספון. ומהתימא שהחכם בעל מוסף הערוך רצה להוציאו מלשון יונית והוא מילדי העברים. ומה עצמו ראשיהן תקצר היריעה מהכילם. ולא נכחד ממני כי רבים מעמי הארץ ישאלוני מה זה כתבתי הלשון מי יפרק שאלה תחת מי ישיב וכו‘ לאלה אדרש ואומר. כי יש בלשוננו הקדושה מלות מליציות (ווערבא פאעטיקא) אשר השתמשו בם חוזי ד’ במליצותיהם הנשגבות כאשר היתה עליהם רוח ד‘ לפעמם, למען פעול פעולות בנפש השומע, ולרדות בהם כחפצם, וגם מלות פשוטות (ווערבא פראזאיקא) אשר השתמשו כמו בדבור התמידי (קאנווערזאטיאנס שפראכע) כאשר יעידו על זה למדי כל כתבי הקודש. והנה אנחנו רואים כי המליצים הקדושים אשר התנוססו בעם ד’ מעת לעת היו רודים בכל שפת עבר כחפצם ורצונם; וכמעט היה להם לכל מושג וענין איזה מלות שתים שלש או ארבע ויותר; כאשר העיר על זה מאור הגולה רש“י ז”ל בפירושו ליחזקאל על הכתוב כי סרבים וסלונים אותך יחז‘ ב’ ו‘. וגלה לנו כי עשרים שמות למין הקוץ ובפירושו לאיוב קאפ’ כ“ח על לא עדה עליו שחל הורה כי ששה שמות נקרא לאריה. ומי לא ישתאה על רוחב לב החכם הזה אשר עם רב עבודתו אשר היתה עמוסה עליו לבאר כל כתבי קודש מפורש ושום שכל, וזה הים הגדול ים התלמוד עוד אזן וחקר ותקן, ספר ושקל כל מלות הדומות או הקרובות בענין למען ידע דור אחרון בנים יולדו, כי לא כמליצת לשון אחרת , מליצת לשון הקודש הנבחרת כי היא פוריה וענפה כגפן אדרת, והחכם עיניו בראשו לבחור לו את הנעים והנאות להענין אשר הוא בו, לא על דרך קרי וההזדמן כי אם בהשכל ודעת. וכל מבין וסופר בצעדו לכתוב או להעתיק איזה ענין תורני או מליצי ראוי לנהוג בו כאשר נהג בעצמו אבי המליצים ונזר החכמים הרב רבי יהודה בן רבי שלמה ז”ל אלחריזי כאשר הודיע לנו בההצעה אשר הקדים להעתקתו העברית אשר העתיק פירוש המשנה להרמב“ם ז”ל מלשון הגרית. וזה לשונו הנמלץ: וכל מלה מלשון ערב אשר אני רוצה לפרש אזמן לה ארבע מלות או שלש, והטובה אשר בכולן אדרוש אבחר דרכם ואשב ראש ומלשון הקודש מליו המתוקים אלקט ואחטוף ומראש יונקותיו רך אקטוף כדי שיהיו דבריו נכנסין בלב המאזין וכלם נכוחים למבין. עכ“ל…. ואל יברח מן מלה תלמודית אם שרשה על מי טהרת הלשון פתוח כל עוד עמד טעמו בה ולא כמר הרית. כי גם המה רצוני בעלי המשנה לשונם היתה צחה במקומן בארץ הצבי ולא השתמשו במלות שאינן כראוי בלשון כאשר העיר על זה הרמב”ם ז"ל בפירושו למשנה הראשונה ממס‘ תרומות… והנה הארכתי קצת בזאת ההערה מקנאת השפה הזאת הנבחרה אשר הזילוה הוללים נבערים הלוקחים את לשונם וינאמו נאום טרם הבשילו אשכלותיהם ענבים, פרצו ועברו שעריה הלמו ושברו בריחיה, באו עליה כמבואי עיר מבקעה, כחשו וגם יכלו לה כי הפיצו מימיהם הדלוחים חוצה. חי ד’ כי בכתב בית ישראל לא יכתבו ובצור עפל הזמן בל יחצבו. קוריהם לא יהיה לבגד, ולא יתכסו במעשיהם, בהבל באו ובחשך שמם יכסה. אבל המשכילים יזהירו כזהר הרקיע, ומליצי האמת כככבים לעד!………

בין אבני אשר ושיש. הוא על דרך שאמרו חכמינו ז"ל בברייתא דאין דורשין: אמר להם רבי עקיבא כשתכנסו אצל אבני שיש טהור, הזהרו שלא תאמרו מים מים וכו'. והנה עתה כאשר פשטה הנשמה הקדושה מעטה בית החומר, כילק פשט ויעף אין מעצור לה עוד להתעלה ולהתהלך בין צבאות מלאכי אל………  ↩