לב חכם ישׂכיל פיהו.

ועל שפתיו יוסיף לקח. (משלי טז)

המלך החכם אשר רוח ד' נוססה בו, לכתוב לעמו שלישים במוסריו ומשליו היקרים, רצה להורות במאמר המוסרי הזה, כי מי אשר חננו אלהים דעה וידו חלקתה לו בגורל הכשר ויתרון לכלכל דבריו במשפט, אם באוֹמר אם במכתב, אינו מן הראוי לכלוא הרוח בלבו או להכחידו תחת לשונו כי אם ישכיל את פיהו לעות את יעוף דבר, ועל שפתיו יוסיף לקח בעם, למען ישוטטו רבים ותרבה הדעת כי זה כל האדם! ומה גם בדבר הנוגע לענין לשוננו הקדושה אשר כבר התאוננו רבים מן השלמים כי לומדיה ימעטו ואף כי בדורנו זה, אשר עמל אדם תיגענו ואהבת המותר (לוקסוס) לא לאמונה גברה בארץ, ותהי השפה הזאת הנבחרת משפתי העם נעדרת עד כי גם למוכיחים לא תאות וידברו לעם בלשון אחרת¹, והספרים אשר חוברו בינינו זה שנים רבות במליצה ושיר, אך מעטים המה, וגם המעט הזה לא כלו על טהרת הלשון חובר, כי אם את אשר שם המקרה בפי מכתבי עמל דברו, ורעיונם דלי הכונה וצנומי המזמה על אדמת קודש העבירו² לא כאלה חלקי, אם כי השירים והמליצות אשר הריקותי מלשונות עמים לא מעטיםהמה, לא על דרך קרי והזדמן כתבתים כי אם אחרי הבחירה והשקידה הרבה להשוות שתי המליצות אחת אל אחת, וכמעט נפתולי אלהים נפתלתי להעלות ולהשגיב תמיד העתקת העברית על המליצות מלשונות אחרות, אף כי חיות הנה, והראיתי לעיני השמש הזאת, כי עוד נמצאת היא לכל דורשיה, באמת, וככחה אז כן כחה עתה להפיץ מעינות לב אנוש חוצה ואך בוזי ליקהת אם מגששים כעורים קיר וילאו למצוא הפתח ומעולם לא עלה על לבי להעלות הדברים על מזבח הדפוס, למען הקרא בשמותם עלי אדמות, כי מי אני ומה חיי כי אהין להתיצב בין הגבורים אשר מעולם אנשי שם, ורובם כתובים וחתומים עמדי יותר מחמש עשרה שנה, אשר העלתים ואספתים כעמיר גורנה בימי חרפי (לא יחרף לבבי מהם, כי כחצים ביד גבור כן בני הנעורים) בעוד כפתי רעננה ואין ענני דאגה לכסות שמשי, אולם אחרי אשר הוספתי עליהם כהנה וכהנה, וכבר עבר על רובם הזמן אשר הרצו שלשה אבירי הרועים הלא המה האראטץ הרומי, אלחריזי העברי, וקראשיצקי הפאלאני, על כל חובר חבר, לסתום ולחתום דבר עד עת קץ, ושלמים וכן רבים הפצירו בי לשלחם על פני חוצות, לא יכולתי התאפק עוד ואמרתי לאסורים צאו! ובאלהים אשים מבטחי כי ייטיבו דברי את הישר הולך, בו בטח לבי ויעלוז ומשירי אהודנו:

דַ לוּ עֵינַי לַמָרוֹם לְהַיוֹשְׁבִי בַשָׁמָיִם

לְאֵל הַמְחוֹלֵל כֹּל וּבוֹרֵא מֵאַיִן.

וְ הוּא יַשְׂכִּיל עַבְדוֹ וִינוֹבֵב לְשׁוֹנוֹ

וַהֲרִיחוֹ בְיִרְאָתוֹ וְיִפְקַח לוֹ עָיִן.

דַ רְכּוֹ שָמַרְתִּי מֵחֻקִי צָפַנְתִּי

אֲמָרָיו כִּי נָעֵמוּ מְזוּקָקִים שִבְעָתָיִם.

הַ מְפַכִּין מִמְקוֹר נֶאֱמָן, מבְּאֵר חֲפָרוּהָ

חוֹזִים בְּמִשְׁעֲנוֹתָם בִּתְבוּנַת כַּפָּיִם.

לְ שׁוֹנָם מַה נֶהֱדָרָה בַּפָּז מְסולָאָה

גְבֶרֶת הִיא בִלְשׁוֹנוֹת בְּרוּחָהּ פִּי שְׁנַיִם.

וְ עָלֶיהָ גַם אָנִי חֲדַל הָאִישִׁים

זְבוּב וְעָשׁ זוֹחֵל קְצוּץ כְּנָפָיִם.

יוֹם יוֹם אֲנִי שׁוֹקֵד מֵאָז נִפְקְחוּ עֵינַי;

לְהִתְיַמֵר בִּכְבוֹדָהּ חֶלְקִי בַחַיִים.

חַי אֵל הַנִמְצָא לְכָל דוֹרְשָׁיו בֶּאֱמֶת

וְהוּא יִמָצֵא גַם אֵלַי וְיִתֵּן לִי יָדָיִם.

זבוּלוֹ שְמֵי מָרוֹם וְעֵינָיו בַּשֶׁפֶל

תִּתְהַלֵכְנָה אֶת דַכָּא וְשַׁח עֵינָיִם.

ק וֹלִי יַאֲזִין לָשׂום מִדְבָּרִי כְעֵדֶן

לְהַמְתִּיק מְגָדַי מֶגֶד תְּבוּאַת שְׂפָתָיִם!

נוֹרָא יְיָ שַׂגִיא מְאוֹד,

מְאוֹרוֹת זְבוּלוֹ הַשְׁמִיעוּ גְדוּלָתוֹ!

נוֹרָא יְיָ וְגָבַהּ מְאֹד

גְדוּדֵי מַזָרוֹת חוֹגְגוּ תְהִלָתוֹ!

נוֹרָא יְיָ נְהָרוֹת וְיַמִים

רוֹמְמוּהוּ בִשְׁאוֹן גַלֵיכֶם!

תִּרְזָה וְאַלּוֹן וְכָל רָמֵי הַקוֹמָה

הַשְׁפִּילוּ לְפָנָיו שִׂיאֲכֶם!

רָם יְיָ כָּל בַּהֲמוֹת יָעַר

כַּבְּדוּהוּ אִם תֵּצְאוּ לַטָרֶף

לַיִשׁ וְלָבִיא נָמֵר וּבֶן שָׁחַץ

פְּרָאִים עִם חַיְתוֹ עָרֶב!

רָם יְיָ כָּל צוּר גָבוֹהַּ

יֶעְתַּק יִתְפּוֹצֵץ מִפְּנֵי צוּר קוֹנוֹ!

עֹפֶל וְגִבְעָה וְכָל הַרְרֵי שְׂרֵפָה

הִמַסּוּ הִמַסוּ מֵהֲדַר גְאוֹנוֹ!

רָם יְיָ אֶרְאֵלֵי שְׁחָקִים

נַשְׂאוּהוּ בְרוֹן כִּנוֹרוֹתֵיכֶם!

אֲבַדוֹן וָמָוֶת הֵילִילוּ וָחֹתּוּ

מִסַעֲרוֹ הַמִתְחוֹלֵל עַל רָאשֵׁיכֶם;

רָם יְיָ כָּל צִפּוֹר בַּיָעַר

יָרוֹן יְזַמֵר כֶּעָשׂר וּמְצַלְתָּיִם

שׁוֹכְנֵי צַמֶרֶת מְקַנְנֵי עֳפָאִים

מֵהֵד שִׁירַתְכֶם יָרוֹנוּ הַשְׁפָיִם

נוֹרָא יְיָ וּמְרוֹמָם מְאֹד,

יְרָאֵהוּ בֶן אָדָם יְרָאֵהוּ!

הֶבֶל חַיֶיךָ וּשְׂאֵתוֹ דְעָה

לָכֵן הִטָמֵן בֶּעָפָר וְעָתְרֵהוּ!

חֲבוֹשׁ פָּנֶיךָ בֶּן אָדָם תּוֹלֵעָה

הֵחָבֵא בָאֲדָמָה וּקְרָאֵהוּ

הוּא אֵל חַי נַעֲלֶה עַל כָּל אוֹמֶר

עַל כָּל מִלָּה תְשׂוֹחֲחֵהוּ.

וְלִי מַה יָקְרוּ רֵעֶיךָ אֵל!

הוֹי מֶה עָצְמָה אַהֲבָתְךָ בְלִבִּי!

תִּקְדַח כְּמוֹ אֵשׁ כְּמוֹ עָשׁ לָטוֹהַר

לְהַגִידָהּ לְאֶחָי לָעָה נִבִּי

אֵל נַעֲרָץ בְּסוֹד חַשְׁמַלִּים

בַּמָה אִכַּף בַּמָה אֲקַדֵּם אֶת פָּנֶיךָ

אִם אֱנוֹש רִמָּה כָּמוֹנִי הַיוֹם

יַעֲרֹב נְשׂוֹא זִמְרָה אֵלֶיךָ

הֲלֹא לְמַעַן הָבִיא זֶבַח תּוֹדָה

עַל אַחַת הַטּוֹבוֹת גְמַלְתָּנִי

נָפַחְתָּ בְאַפִּי נִשְׁמַת חַיִים,

וְאָדָם עַל הָאָרֶץ שַׂמְתָּנִי.

הִשְׁכַּנְתָ בְלִבִּי חָכְמָה וָדַעַת

לְהָבִין קְצוֹת נִפְלְאוֹתֶיךָ בָּמוֹ אֲחַבֵּק זְרוֹעוֹת שָׁמַיִם

אֶתְעָרֵב עִם סוֹד חַיוֹתֶיךָ.

בָּמוֹ אֶעֱלֶה כַנְשָׁרִים אֵבֶר

אָעוּפָה וְאִבָּהֵל מֵרִבְבוֹת כַּדוּרִים,

מִתְגַלְגַלִים בָּרוּחַ כְּכִידוֹרֵי לוֹהֵט,

יָעוּפוּ גַם יַעֲמוֹדוּ עַל פִיךָ בִּסְדָרִים.

עַתָּה יְיָ סְעָדֵנִי מִמָרוֹם

סְעָדֵנִי לְבַל אֲחַלֵל זֹאת הַתְּשׁורָה

אָצַלְתָּ מִכְּבוֹדְךָ עֲלֵי אָדָם נִתְעָב

יָגוֹרְתִּי פֶּן אַשְׁבִּית מִטָהֳרָהּ

בִּלְעָדֶךָ אֱהִי כֶעָלֶה נִדָף

אֶפּוֹל בִּידֵי אוֹיִבְתִּי הַתְּשׁוקָה

אֵסָעֵר כְּקַש מֵרוּחַ קָדִים עַזָה

אֵחָנֵק אֶטָרֵף מִשִׁנֵי זֹאת עֲלוּקָה

לָכֵן כָּל תִּקְוָתִי אַךְ עָלֶיךָ יְיָ

עָלֶיךָ סַלְעִי מַחְסִי ומִשְׂגַבִּי

אִתָּךְ אֶתְהַלֵךְ בְּתוֹם נָפֶשׁ

אֶזְבַּח לְיִרְאָתְךָ רוּחִי בְתּוֹךְ קִרְבִּי

אֶעֱזוֹב רִגְשַׁת קִרְיָה מְלֵאָה

וְאֶתְבּוֹדֵד כָּאֲיָלָה עַל בָּמוֹת יָעַר

אֶשְׁכּוֹן בְּצֵל אֵלֵי מַטְעֶךָ

מְקוֹם לֹא יַחְרִידֵנִי זְעָקָה וְגָעַר

אַפְלִיא חָכְמָתְךָ בְכָל עָלֶה וְסִרְפָּד

אֶשְׁתֶּה כְּיוֹנֵק מִשֹׁד תְּנובוֹתֶךָ

אָשִׂים יְמֵי צְבָאִי קֹדֶשׁ הִלּוּלִים

עַד אָבֹא אֶשְׁכּוֹן חֲצֵרֶיךָ.

ממזרח שמש עד מבואו מהלל שם ד' (תהלות קי"ג)

אַתָּה הִצַבְתָּ עֲמוּדֵי עוֹלָמֶךָ

גַלֵי מִזְבְּחוֹתֶיךָ בַּכֹּל יָרִיתָ

בְּכָל מָקוֹם מֻקְטָר מֻגָשׁ לִשְׁמֶךָ

בְּפִי כָל לְאוֹם גָאֹה גָאִיתָ!

לְךָ כַּסֵפֶר נִגְלוּ שָׁמָיִם

תִּכְרַע הַבְּרִיאָה תִּשְׁתַּחֲוֶה אַפָּיִם

תָּרוֹן בַּחוּצוֹת בָּעוֹז וּמְזַמֶרֶת:

לְךָ ד' הַגְדוּלָה הַגְבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת!

הַתֵּבֵל מֵאָז שַׂמְתָּ מְמַדֶיהָ

עֵינְךָ עֵין חֶמְלָה תְשׁוּרֶנָה

עַל חֶסֶד וְרַחֲמִים הָטְבְּעוּ אֲדָנֶיהָ

לַבְּקָרִים לִרְגָעִים תִּדְרְשֶׁנָה

הָעוֹלָמִים בְּגִיחָם מֵרֶחֶם הַתֹּהוּ

הִתְנַפְּלוּ וְקָרְאוּ מִי אֵל כָּמֹהוּ

מִי כָמוֹךָ נוֹרָא וְנִשְׂגָב מְאֹד

לְךָ ד' הַגְדוּלָה וְהַגְבוּרָה הַנֵצַח וְהַהוֹד!

אַתָּה ד' אֲשֶׁר מְקוֹרְךָ אַהֲבָה

מַה גָדוֹל וְנִשָׂא כִסְאֲךָ!

הָרוּחַ בְּאַפֵּנוּ מִמְךָ נְדָבָה

הַנֶפֶשׁ הַזֹאת אֲצוּלַת מְרוֹמֶיךָ

עַל שָׁלוֹם וֶאֱמֶת כִּי הִפְרַחְתָּ בְיָמֵינוּ

וְחֶרֶב וּמִלְחָמָה הִשְׁבַּתָּ מֵאַרְצֵנוּ

תָּרוֹן כָּל לָשׁוֹן גַם מַעֲיָנַי יָשִׁירוּ

וִיזַמְרוּ כְּחוֹלְלִים לְמַעַן יֵדְעוּ וְיַכִּירוּ

הַקְרוֹבִים וְהָרְחוֹקִים כִּי לד' הָאָרֶץ

לוֹ חַיִל וְעִזוּז, הַהוֹד וְהַתִּפְאָרֶת!

רְדוּ אֵלֵי מָרוֹם! רְדוּ אַרְצֵנוּ!

זֶרַע שָׁלוֹם לְהַצְמִיחַ תַּחַת מוֹצָא דֶשֶׁא

הַרְעִיפוּ שָמַיִם מִמַעַל יִרְעֲפוּ נְאוֹתֵינוּ

אֱמֶת תִּפְרֶה אֲדָמָה צְדָקָה וָיֶשַׁע.

מוֹשֵׁל בְּעוֹז עוֹלָם בַּקוֹדֶשׁ הֲלִיכוֹתֶיךָ!

אִם דַרְכְּךָ נְהָרָה לַיְלָה יְשׁוּפֵנוּ

זֶה שִׁמְךָ לְעֵילוֹם נֶעֱלְמוּ עִקְבוֹתֶיךָ

בְּרוּם וּבְתַחַת, מְקוֹם מִדְרַךְ רַגְלֵינוּ,

אָנָא אֵל אַדִיר! עוֹרְרָה גְבוּרָתֶךָ!

לְמַשׁוּאוֹת קָדְשֵׁנוּ פַּעַם הָרִימָה

הַחֲיֵה יְשֵׁנֵי עָפָר בְּטַל אוֹרוֹת טַלֶךָ

שְׁלַח רוּחֲךָ יִבָּרֵאוּן וּתְחַדֵשׁ פְּנֵי אֲדָמָה!

בשם תלמידי הב' המשכיל משה פאפעלויער נ"י

הִנֵה יוֹם לַה' יוֹם גָדוֹל וְנוֹרָא

קָרֵב וּבָא יוֹם שׁוֹפָר וּתְרוּעָה

חִרְדוּ בְנֵי אָדָם הוֹבִילוּ שַׁי לַמוֹרָא

זִבְחֵי לֵב נִשְׁבָּר וְרוּחַ קְרוּעָה

הֵן זֹאת מֵאֲבוֹתֵינוּ לָנוּ מוֹרָשָׁה

כִּי בוֹ יִפְקוֹד אֱלוֹהַּ כָּל יָצוּר

הַטּוֹב לִפְנֵי אֱלֹהִים וְהָרָשָׁע

הַמַקְשֶׁה אֶת לִבּוֹ מִשָמִיר וָצוּר

עַל כּוּלָם נָטוּי קָו, עַל גוֹי וְעַל מַמְלָכָה

כֻּלָם יַעֲלוּ בְּפֶלֶס זָקֵן וָנַער

אִמְרוּ צַדִיק כִּי טוֹב יִקַח בְּרָכָה

וְאוֹי לְרָשָׁע כִּי יִהְיֶה כַּגַלְגַל לִפְנֵי סָעַר

ה' אֱלֹהִים אֲשֶׁר הִמְצֵאתָ מֵאָיִן

זֹאת הַתֵּבֵל הַגְדוֹלָה עִם כָּל בְּרוּאֶיהָ

וַאֲשֶׁר מֵרֹאשׁ עָלֶיהָ שַׂמְתָּ עָיִן

עַל חֶסֶד וְרַחֲמִים הַטְבִּיעַ אֲדָנֶיהָ

אָנָא הַשְׁקִיפָה גַם הַיוֹם בְּחֶמְלָה

עַל אָבִי הַזָקֵן, בָּרֵךְ מַעֲשֵׂיהוּ

הַנוֹשֵׂא אֶת יְהָבִי בְּלֶחֶם וְשִׂמְלָה

וּלְתָמְכֵנִי בְּמוֹרִים נְטוּיָה יָדֵהוּ

הֵן רַבַּת יָגוֹן נַפְשׁוֹ שָׂבָעָה

כִּימוֹת עִנִיתוֹ, עַתָּה שַׂמְחֵהוּ

חֲבוֹשׁ מַכָּתוֹ, הָסֵר כָּל רָעָה

מִבֵּיתוֹ הַנֶאֱמָן, לֹא תָבֹא שְׁעָרֵיהוּ

יָנוּב עוֹד בְּשֵׂיבָה, תַּחַת דָלִיוֹתָיו

יֶחֱסוּן בָּנָיו וּבְנֵי בָנָיו, ממֶנוּ חֻצָבוּ

יְהִי עֲלֵיהֶם סִתְרָה, תֶּאֱרַכְנָה פֹּארוֹתָיו

עַל הַיְתוֹמִים הָאֲמֵלָלִים מִצִלוֹ יְחוֹפָפוּ

וְלִי אֲנִי נֶכְדוֹ אֲשֶׁר הִגְבִּיר חֲסָדָיו

עָלַי, לְהַעֲתִּיר לְאֵל וְצוּר לְבָבִי

הִנְנִי מִשְׁתַּחֲוֶה וּמִתְנַפֵּל עֶבֶד עֲבָדָיו

וְאֶלְחוֹךְ עֲפַר רַגְלֶיךָ, אָבִי אָבִי!

בָּרוּךְ טַעֲמֶךָ הַשַׁחַר!

מִמַעַל לִמְרוֹמֵי הַיְצִירָה

תִּדְאֶה בְמֻטוֹת כְּנָפֶיךָ.

לְחָיֶיךָ אֵיךְ יַזְהִירוּ

בְּזוֹהַר אָדוֹם קָדִים.

תַּלְתַּלֵי הָרֹאש וּפְנֵי לְבוּשֶׁךָ,

הֶאָח מַה יִבְעֲרוּ בְנוֹגַהּ לֶהָבָה

רוּחַ הַנוֹשֵׁב מֵעֵדֶן יְרַחֵף בֵּינֵימוֹ

וְיִשָׂא עַל אֶבְרַת כְּנָפָיו הַשׁוֹשַׁנִים

אֲשֶׁר יְפָאֲרוּ רַקָתֶךָ.

לְךָ שַׁחַר נִשָׂא! תָּחוֹג הָאָרֶץ הַחֲדָשָׁה.

לְךָ יָחוֹג הַנָהָר הַיוֹצֵא מֵעֵדֶן

לָךְ יַעַר הַלוֹהֵט,

לָךְ תָּבוֹר וְחֶרְמוֹן,

לָךְ דָשְׁאוּ נְאוֹת מִדְבָּר.

לְךָ שַׁחַר נִשָּׂא אֲנַצֵחַ בִּנְגִינוֹתָי

בְּאַהֲבָה עַזָה כַּמָוֶת יִרְצֶךָ לְבָבִי.

הֲאִם לֹא יְעִירוּנִי נְשִיקוֹת שְׂפָתֶיךָ

מֵעַצְלוּת תַּרְדֵמָה אֶל מַעֲדַנֵּי הַחַיִים? –

אַשְׁרֶיךָ בוֹקֶר לֹא עָבוֹת, אַשְׁרֶיךָ!

אֱזוֹר מִדֵי תָשוּב כָּל יוֹם לְחַדֵשׁ הָאֲדָמָה

חֲלָצַי בָּאֶיָל, שַׁנֵס מָתְנַי לְבַל יִמְעָדוּן,

מַלֵא עַצְמוֹתַי בְּמוֹחַ כְּפִירִים!

יְמֵי עֲלֻמֶיךָ לֹא יִתַּמוּ לְעוֹלָם,

וִימֵי עֲלֻמַי יִמָלוּ מְהֵרָה

כָּאֵלָה נוֹבֶלֶת עָלֶיהָ,

עוֹד מְעַט וְשָׁוְא תְּבַקְשֵׁנִי בַכַּרְמֶל

תִּכְלֶינָה עֵינֶיךָ מֵהַבִּיט

אַחַר הַיָשֵׁן שְׁנַת עוֹלָם.–

עָמוֹק עָמוֹק בֶּעָפָר

יָנוּחוּ אָז עַצְמוֹתָי,

תַּחַת צֶאֱלִים תִּשְׁתַּפֵּכְנָה

הַזֵל טַל דִמְעוֹתֶיךָ עֲלֵיהֶן

עֲדֵי יָבֹא אָחִיךָ הַבּוֹקֶר

וַיִחַיֵים מֵעֲרֵמַת עֲפָרָם

אֶל יוֹם ליַיָ!

יינגלינג זייא מיר געגריסט! איבער דיא שעפפֿונגען

שוועבסט דוא טענענדען שוואונגס פֿריידיג אונד שטאלץ דאהער

דיינע וואנגע וויא גליהט זיא

אין דען גלוטהען דעס מארגענראטהס!

דיין געלברינגעלנדעס האאר, דיינען ווייט וואללענדען

פורפורמאנטעל, איהן שוועלללט זיהע דער מארגענווינד!

אונד ענטבלעטטערט דיא ראזען

דיא דיר קרענצען דען העללען שלאף.

דיר אונשטערבליכער פֿייערט דיא יונגע וועלט

דיר דער שפיגעלנדע זעע, דיר דער ענטבראנטע וואלד

דיר דער זאנניגע היגעל

דיר דיא פערלענבעזעעטע פֿלור

דיר אונשטערבליכער! דיר יובעלט מיין זאיטענשפיל!

אינניג ליבט דיך מיין הערץ, וועקט ניכט דיין לייזער קוס

מיך אויס לעהמענדעם שלוממער

אין דעם דאזיינם ענטציקקונגען?

הייל דיר שטראלענדער! הייל! גירטע זא אפֿט דוא קעהרסט

מיינע היפֿטע מיט קראפֿט, שטעהלע צו פֿעסטעס טראטץ

מיינע שענקעל, ערפֿיללע

מיינע רעהען מיט לעווענמארק!

דיינע יוגענד פֿערוועלקעט ניממער! דיא מייניגע וועלקט

אין קורצעם, ניכט לאנגע זיהע! זא זוכעסט דוא

מיך פֿערגעבענס איס פֿעלדע

רופֿעסט פֿערגעבענס דעם שלוממעדער

טיעף אים שטויב איזט מיין שלאף ניעדריג מיין גרינענד הויז

טהויע טהרענען דרויף האלדער! אונד רעטה עס זאנפֿט

ביס דיין היממלישער ברודער

מיך צום עווינען טאגע וועקט!

שמח בחוּר בילדותך, ויטיבך לבךָ בימי בחורותיךָ ודע כי

על כל אלה יביאךָ אלהים במשפט¹. (קהלת יא ט)

מִי יַשְׁבִּיחַ מְעוּף הָרְגָעִים,

כִּבְרָקִים יְרוּצוּן לֹא יַעַמְדוּ רָגַע,

עָשׂה יַעֲשׂוּ לָהֶם כְּנָפַיִם

כְּצִפָּרִים עָפוֹת,

רִשְׁפֵי עֹז הֵמָה,

הֲתָעִיף עֵינֶךָ בָם וְאֵינָם.

דוּדָאֵי רֵיחַ וּשְׂדֵה תְרוּמוֹת

אַף כֶּרֶם חֶמֶר בְּקֶרֶן בֶּן שָׁמֶן

וְתַעֲנוּגוֹת בְּנֵי אָדָם לְמִינֵיהֶן

לֹא יָשִׂימוּ קְטָרְתָּם בְּאַפֶּךָ

אִם בֵּין מֵתֵי עוֹלָם

חָצַבְתָּ לְךָ קָבֶר.

עוֹד לֹא עָלָה הַכּוֹרֵת עָלֶיךָ

עוֹד לֹא עוֹפֵף חַרְבּוֹ עַל פָּנֶיךָ

הִנְךָ בָּחוּר כָּאֲרָזִים

אַרְזֵי לְבָנוֹן נֻטָּעוּ

אֶל נַהֲרֵי נַחֲלֵי שָׁמֶן

בְּעֵדֶן גַן אֱלֹהִים.

רְאֵה חַיִים עִם הַתֵבֵל

נִצְבָה כְּפוֹרַחַת לִימִינֶךָ

אֲרֵה תְנוּבוֹת הוֹד²

יָצִיצוּ עַל רֹאשׁ גֵיא שְׁמָנִים

טֶרֶם יַפִּילֵם הַסַעַר

וְהָיוּ לְמִרְמָס תַּחַת רַגְלֶיךָ

שׁוּר שְׁחָקִים מִמָעַל

אַף הַכּוֹכָבִים בִּמְסִלוֹתָם

כִּנְקוּדוֹת כֶּסֶף יְנוֹצֵצוּן,

מְרִיקִים זָהָב וָשָׁמֶן

כְּחוֹם צַח עֲלֵי אוֹר,

לְהַשְׂבִּיעַ בַּדֶשֶׁן נַפְשֶׁךָ.

גַם הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה עָלֶיהָ

מְלֵאָה בִרְכַּת יְיָ מִקָצֶה

קוֹל יְשׁוֹרֵר בַּסְבָךְ

קוֹל יְשׁוֹרֵר בָּעֲפָאִים

מִבֵּין דָלִיוֹת הָאַלוֹנִים

זִמְרַת יָהּ יְרוֹעָע!

הֵן כָּל אִישֵי הַתּוֹלָדָה

מֵרֹאשׁ צַמֶרֶת הָאֶרֶז

עַד הָאֵזוֹב אֲשֶׁר בַּקִיר

אִישׁ מִקְטַרְתּוֹ בְיָדוֹ

מִשְבְּצוֹת זָהָב יִלְבָּשׁוּ

לֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי הָאָדוֹן יְיָ.

אַשְׁרֶיךָ³ אָדָם הַמַעֲלָה

עַל רֹאשׁ יְצוּרִים אֶרְאֶךָּ!

אַרְזֵי לְבָנוֹן הַנִשָׂאִים

אַף הַרְרֵי עַד

לֹא יַעַרְכוּךָ בְגָדְלָם

כָּלִיל יַחְלוֹפוּ לְפָנֶיךָ

בְּךָ חָשַׁק יְיָ מִכָּל הַיְקוּם

עַל כֵּן מִמַעַל לְכוֹכְבֵי אֵל

הֵרִים שִׁמְךָ וּכְבוֹדֶךָ

בָּא עִמְּךָ בְמָסוֹרֶת הַבְּרִית

לָבֹא בֵית הַקוֹדֶשׁ פְּנִימָה

וְלָשֵׂאת מַשְׂאֵת מֵאֵת פָּנָיו.

אַשְׁרֶיךָ אָדָם הַמַעֲלָה

אִם כִּיְצוּרֵי הוֹד אֵלֶה

תַּעֲבוֹד אֶת אֱלֹהֶיךָ וְאָבִיךָ

הֵן מִפְלְשֵׁי עָב לְרַחֲבֵיהֶם

לֹא יְכַלְכְּלוּ רַב טוּב

הַצָפון לְךָ ולְנִשְׁמָתֶךָ

כָּל יְצוּרֵי הַתֵּבֵל

מִבְחַר וְטוּב הַבְרִיאָה

אַפַיִם לְךָ מִשְׁתַּחֲוִים

כֻּלָם יִתְּנוּ עֵדֵיהֶן

יַצְדִיקוּ וְיֹאמְרוּ אֶמֶת,

כִּי מֶלֶךְ כָּל הָאָרֶץ הוּא הָאָדָם.

שְׁתֵה מַיִם מִפֶּלֶג אֱלֹהִים⁴

וְעל כָּל שַׁעַל תִּזְכּוֹר אֶת בּוֹרְאֶךָ

הִנֵה הוּא עוֹשֶׂה

אֲרֻבּוֹת בַּשָׁמַיִם

לָצִיץ מֵחֲרַכָּיו

עַל דַרְכְּךָ וּמַהֲלָכֶךָ.

בָּרוּךְ טַעֲמֶךָ הַסַהַר

אַתְּ¹ מוֹדַע הַלָּיִל

מִבַּעַד חֲרַכֵּי הָאַלּוֹנִים

תִּשָׂא כַכַּרְמֶל רֹאשֶׁךָ

הִנְךָ תָנוּס,

אָנָה מוּעָדוֹת פָּנֶיךָ?

דוֹם אַתְּ רֵעַ מַר נָפֶש

וְהָסֵר מָגִינַת לְבָבִי

אַתֶּם הַיְשֵׁנִים בַּנְצוּרִים,

תַּחַת צֶאֱלִים בָּאַשְמַנִים,

מִדֵי אֶזְכָּרְכֶם אֶתְמַרְמַר

וְאַשְׁלִיךְ נֶזִרי² עַל בְּמוֹתֵיכֶם³

אִם אֶזְכְּרָה עַל מִשְׁכְּבִי בַלֵילוֹת

יְהוֹנָתָן! אֶת יוֹם יַפְרִידֵנוּ,

אִם יֶהֶמוּ שַׂרְעַפִּים כָּאֵלֶה בִּלְבָבִי,

אֲזַי אָנִיד שְׁנָתִי

אֶחְזֶה בַלְהוֹת צַלְמָוֶת,

וְנוֹחַם יִסָּתֵר מֵעֵינָי

בְּצַעֲדֵי אוֹן הוֹלֵךְ וְקָרֵב הַיוֹם

אֲשֶׁר יַפְרִיד בֵּינִי וּבֵינֶךָ;

מִדַהֲרַת דַהֲרַת גַלְגִלָיו

יֵחַת רוּחִי וְנִבַּט לָאָרֶץ,

יַחַד עַצְמוֹתַי יָנוּעוּן,

וְאִשָׁאֵר מְשׁוֹמֵם.

בְּטֶרֶם תִּבּוֹל עָלֶה מִגֶפֶן וְאַגְמוֹן מִיַעַר,

מְהֵרָה קַל יָבֹא הַיוֹם אֲשֶׁר יַפְרִיד בֵינִי ובֵינֶיךָ;

יִפְגְשֵׁנוּ כְסוּפָה מֵאֶרֶץ נוֹרָאָה,

וְיָשֵׂם אֶת נֶשֶׁף חִשְׁקֵנוּ לַחֲרָדָה.–

מִדֵי יָשׁוּב הָאָבִיב וְיורְטַב הַשָׁרוֹן,

אֶתְעֶה בָדָד בַּיַעַר מִסְבָךְ אֶל סְבָךְ;

לְקוֹל פַּעֲמֵי הָעַרְעָר,

יֶאֶטְמוּ הַדוּדָאִים עָלֵיהֶם,

יַחַד פְּלָגִים יִבְכָּיוּן,

וּמֵרֹאשׁ הָאֶזְרָח הָרַעֲנָן

יִשָׁמַע קִינִים וָהִי.–

אֶזְכְּרָה בַיַעַר בָּעֲרָבָה הַיָמִים

הִתְהַלַכְנוּ כְרֵעַ כְּאָח תַחַת שְׁמֵי יְיָ,

אֶזְכְּרָה הַיָמִים יָשַׁבְנוּ

בְּהַשְׁקֵט וּבְבִטְחָה

בִמְנוּחוֹת שַׁאֲנַנוֹת,

אֶשְׁאַף כְּאֶרֶץ עֲיֵפָה קִרְבָתְךָ הַטוֹבָה

הָהּ! וְאֵינֶךָ.–

לְזִכְרוֹן שְׁמְךָ הַחָקוּק בְּעֵט בַּרְזֶל

עַל לוּחַ לְבָבִי, יִצְהֲלוּ מֵעַי וְיֶהֱמוּ כַכִּנוֹר;

אֶפְרוֹשׂ כַּפַּי אַחֲרֶיךָ

וְאֶתְאַו לִשְׁמוֹעַ שִׁירֵי קוֹדֶשׁ

הַנּוֹזְלִים מֵעַל שְׂפָתֶיךָ

כַּטַל עַל הָרֵי יִשְׂרָאֵל,

הָהּ! וְאֵינֶךָ.–

לַשָׁוְא אָתוּר אַחַר צֳרִי גִלְעָד וְאֶכּוֹף רֹאשׁ,

לַשָׁוְא אֵאָנַח בְּמֶרֶר יְגוֹנִי

נִטְפֵי עֵין חַי לֹא יְחַיוּ קִפָּאוֹן¹

וְשׁוֹכֵן נְשִׁיָה לֹא יַבִּיט אָדָם עוֹד בְּאֶרֶץ הַחַיִים.–

יִפְעַת הָאָבִיב וְתַעֲנֻגוֹת בְּנֵי אָדָם

לֹא יֶעֶרְבוּ לִי אָז בִּלְעָדֶךָ,

אָחִישָׁה לִי מִפְלָט

בַּמִדְבָּר בָּעֲרָבָה

וַאֲרַיָוֶךְ דִמְעָתִי…

עַד אֲשֶׁר יֵעָרֶה רוּחַ מִמָרוֹם

יַחֲזִיק בְּצִיצִית רֹאשִׁי וְיִשָׂאֵנִי אֵלֶיךָ.–

הָהּ רַעְיוֹן נִשְׂגָב! אֲרוּכָה מֵאֶרֶץ מִדָתֶךָ,

גוֹבַהּ שָׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלֶךָ וְאֵי לָשׁוֹן תְּחַוֶה גָדְלֶךָ?

אַשְׁרֵי הָאִישׁ הַשָׂם לֶאֱמוּנָה מַבָּטוֹ;

אַשְׁרֵי הָאִישׁ הַמַאֲמִין בְּמַלְכּוֹ וּבֵאלֹהָיו

זַרְעוֹ² נָכוֹן לְפָנָיו וְעֵד בַּשַׁחַק נֶאְמָן סֶלָה.–

שָׁמָה נִתְיַמֵר בִּכְבוֹד אֵל וְנָהֲרוּ פָנֵינוּ,

נִרְאֶה אֶת אֲדוֹנָי יוֹשֵׁב עַל כִּסֵא רָם וְנִשָׂא

וְסִפְרִין פְּתִיהוּ; לֹא נַעֲצוֹר כֹּחַ אָז,

נִפּוֹל לְאַפֵּינוּ אָרְצָה וְנִקְרָא בִרְעָדָה:

אֱלֹהִים גָדַלְתָּ עַד מְאוֹד! אַשְׁרֵי הַמְחַכֶּה

וְיַגִיעַ לַעֲלִיוֹת שָׁמַיִם אֵלֶה נָקִי

וּבְכַפּוֹ לֹא דָבֵק מְאוּם,

פֹּה בְאַרְצָם מִשְׁנֶה יִירָשׁוּ

וְלֹא תִכָּנֵף שִׂמְחָתָם לְעוֹלָם.

כֹּל אֲשֶׁר נִשְמַת רוּחַ חַיִים בְּאַפּוֹ

יָבֹא וְיִשְׁתַּחֲוֶה אַפַּיִם

מוּל הָאָדוֹן יְיָ צְבָאוֹת.

יִרְאָה וָרַעַד וְשַׂעַר קוֹדֶשׁ

יְרַחֲפוּ בְכַנְפֵיהֶם עָלָיו מִלְמַעֲלָה

יָבֹא וְיִשְתַּחֲוֶה אַפַּיִם

מוּל הָאָדוֹן יְיָ צְבָאוֹת.

טַעַמוּ וּרְאוּ כִּי טוֹב יְיָ

אַהֲבָה וְחֶסֶד וְצֶדֶק וְשָׁלוֹם

נִשְׁקְפוּ מִשָׁמַיִם עָלֵינוּ.

הַמַזְכִּירִים אֶת יְיָ אֶהֱבוּ אוֹתוֹ תָמִיד.

אִם תִּרְאוּ גֵזֶל וְעוֹשֶׁק רָשׁ אַל תָּשִׁיתוּ לֵב,

אִם יֵהוֹם כִּכְפִיר יָם

וְיִרְגַז לִשְׁטוֹף אֶרֶץ וּמְלֹאָהּ

אַל תִּירָאוּ, כִּי גוֹאַלְכֶם חַי וְעֵינָיו אֶל יְרֵאָיו.

שְׂרָפִים וְאוֹפַנִים וְרוּחוֹת קְדוֹשׁוֹת

גַם אֲנַחֲנוּ צְמֵאִים כָּמוֹכֶם לָבֹא אֶל מִקְדְשֵׁי אֵל

נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה נַפְשֵׁנוּ כָמוֹכֶם

לְהִתְהַלֵךְ בְּאַרְצוֹת הַחַיִים.

הֵן אֱמֶת כִּי יֶשְׁכֶם מְאוּשָׁרִים בַּעֲלִיוֹת שָׁמַיִם

תִּקָּרְאוּ מְשָׁרְתֵי אֱלֹהִים

הַיוֹשְׁבִים רִאשׁוֹנָה בַמַלְכוּת.

אָכֵן גַם נַחְנוּ זֶרַע אַבְרָהָם נֶאֱמָן בִּבְרִית אֵל

לֹא נוֹפְלִים מִכֶּם, בִּצְדָקָה וְכִשְרוֹן הַמַעֲשִׂים

נַהֲפוֹךְ הַשָׁרָב לְעֵדֶן

וְעֵמֶק עָכוֹר לְהֵיכְלֵי עוֹנֶג;

עַל שְׁלַבֵּי תוּשִׁיָה תַּעַלֶה הַנֶפֶשׁ

תַּבְקִיעַ עֲנָנִים עַד תָּבֹא בֵּית קוֹדֶשׁ פְּנִימָה

וְתִשְתַּחֲוֶה עַל כַּפּוֹת רַגְלֶיהָ אֶל הָאָדוֹן יְיָ צְבָאוֹת.

בִּדְמָעוֹת הַיוֹרְדוֹת כְּטַל

נָבֹא וְנַחְפּוֹץ קִרְבַת יְיָ!

רוּחַ נִשְבָּרָה מֵאָדָם תּוֹלֵעָה

לֹא יִמְאַס אֱלוֹהַּ!

הַשָׂם נַפְשֵׁנוּ בַחַיִים

יָשִׂים דִמְעוֹתֵינוּ בְנֹאדוֹ בְסִפְרוֹ,

יַחֲרִישׁ בְּאַהֲבָתוֹ עָלֵינוּ, יְמַהֵר וְיָחִישׁ וְיִקְרָא:

הַרְפּוּ בָנִים יְדִידִים, אַל תְּמָרֲרוּ בַבֶּכִי מְאֹד.

הִנְנִי שׁוֹלֵחַ מַלְאָךְ לִפְנֵיכֶם וְתִנָשְׂאוּ עַל צַד.

תֵּלְכוּ מֵחַיִל אֶל חַיִל עַד אֲשֶׁר תָּבֹאוּ וְתִשְׁתָּחֲווּ

עַל כַּפּוֹת רַגְלֵיכֶם אֶל הָאָדוֹן יְיָ צְבָאוֹת.–

הושר על פי אסף והימן

אסף

יְהוֹנָתָן אָנָה יוֹבִילוּךָ רַגְלֶיךָ?

עַל מְרוֹם הָרֵי גִלְבּוֹעַ שָׁדוּד נָפָלְתָּ!

הימן

דָוִד אִם שָׁאַרְתָּ לְבַדֶךָ אַל תִּבְכֶּה

בְּאֶרֶץ הַשָׁלוֹם בִּמְקוֹם לֹא יֵרָאֶה

מָגֵן וְרוֹמַח, אָשׁוּב כְּמִקֶדֶם לִרְאוֹתְךָ

אסף

נִמְצְאוּ דְבָרֶיךָ וָאוֹכְלֵם אָחִי יְהוֹנָתָן!

זָכַרְתִּי וָאֶתְנֶחָם, אֲבָל הוֹי זֶה הַיוֹם

אֵלָיו הוֹחַלְתִּי מֵאָז כִּי יִגְאָלֵנִי מֵאוֹפֶל

וְיַעֲלֵנִי אֵלֵיךָ עוֹד יִרְחַק חוֹק!

יִרְאָה וָרַעַד יֹאחֲזוּנִי

וְרוּחִי בְקִרְבִּי יְיֵלִיל

אִם אֶזְכְּרָה הַמֶרְחָק בֵּינִי וּבֵינֶךָ,

גַם אוֹיְבַי וּמְהוֹלָלַי בְּאֶרֶץ עֵיפָתָה הַזֹאת!

אֲהָהּ דוֹדִי נִסַע וְנִגְלָה מִמֶנִי,

שָׁם בַשָׁמַיִם הֵכִין מוֹשָׁבוֹ,

וְאָנֹכִי לְבַדִי נֶחְשָׂכְתִּי לְעֵת צָר

לִימֵי צָרָה וּנְאָצָה

בְּאֶרֶץ עֵיפָתָה הַזֹאת!

אֲהָהּ! עוֹד אֶשְׁמַע לְמַדַי

יִלְלַת חֲלָלִים חַלְלֵי הַשָׂדֶה!

עוֹד אֶרְאֶה חִצִים מִתְהַלָּכִים

בֵּינָם יִתְהַלֵךְ הַמָוֶת

בְּטֶרֶם אָשׁוּב לְהִתְעַלֵס אִתֶּךָ;

אַל תַּגִידוּ בְגַת

בְּחוּצוֹתַיִךְ בַּת אַשְׁקְלוֹן

לֹא יִשָמַע לְעוֹלָם מְבַשֵׂר;

לְמַעַן לֹא תִשְׂמַחֲנָה בְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים,

לְמַעַן לֹא תָגֵלְנָה בְמָחוֹל בְּתוּלוֹת פְּלָשֶׁת!

אוֹרוּ גִלְבּוֹעַ!

אוֹרוּ אָרוֹר הָרֶיהָ!

יֵהָפֵךְ עֲפָרָה לְגָפְרִית

וְאַדְמָתָהּ לְחָרְבָּה,

כִּי שָׁם נִשְׁבְּרָה זְרוֹעַ גִבּוֹרִים

הֻכָּה מִידֵיהֶם הַקֶשֶׁת

נָמוּ שְׁנָתָם

וְלֹא מָצְאוּ הַגִבּוֹרִים יְדֵיהֶם.

יְדֵי שָׁאוּל הָאֱמוּנוֹת לַלָחֶם

וִידֵי אָחִי יְהוֹנָתָן לֹא יְגֵעוֹת בַּקְרָב.

מַה נִפְלַאתָה אַהֲבָתֵינוּ יְהוֹנָתָן מַה נִפְלַאתָה!

קַל כָּאַיָלָה בַשָׂדֶה, כְּאַחַד הַצְבָיִם הָיִיתָ.

בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל אֶל יְהוֹנָתָן בְּכֶינָה!

הִתְשׁוֹטַטְנָה בִרְחוֹבוֹת וּסְפוֹדְנָה,

כִּי אָפַס הַמַלְבִּישְׁכֶן שָׁנִי עִם עֲדָנִים,

עָרְבָה שִׂמְחַתְכֶן, תִּפְאֶרֶת בַּחוּרִים חוּלָלָה.

הימן

נָפלְתִּי בְּעַד הַשֶׁלַח נָפָלְתִּי!

אֲבָל בְּאָשְׁרִי, בְּמִלְחֲמוֹת תְּנוּפָה

בְּמִלְחֲמוֹת יְיָ בַּגִבּוֹרִים נָפָלְתִּי,

עַד מָתַי תְּעוֹרֵר זְעָקָה וִילֵיל

בַּל תָּסִיר הַשַׂק מֵעָלֶיךָ?…

יֵדְעוּ יִשְׂרָאֵל, יֵדְעוּ אַחַי הַנֶאֱמָנִּים

כִּי כְבָר נַשַׁנִי אֱלֹהִים

עֲמָלִי וִיגוֹנִי הֶהָיָה לִי מִקֶדֶם

בְּאֶרֶץ הַשָׁלוֹם הַזֶה.–

פֹּה בִּמְנוּחוֹת שַׁאֲנַנוֹת

בְּמִשְׁכְּנוֹת הָאַהֲבָה

בִּמְקוֹם לֹא יִדְלַק הַחֶרֶב

לֹא יִתְעַל הַפָּרָשׁ בְּסִרְיוֹנוֹ

יִמְצָאוּנְנִי מְשַׁחֲרַי

הַהוֹפְכִים זִמְרָתָם לְאֵבֶל

מִיוֹם נָפְלוּ בַמִלְחָמָה.

אסף

צַר לִי עָלֶיךָ אָחִי יְהוֹנָתָן

נָעַמְתָּ לִי בַחַיִים מְאוֹד,

אֲבָל מִיוֹם לֶכְתֶּךָ

הִתְקַדְרוּ עַל רֹאשִׁי שָׁמַיִם

שָׂנֵאתִי כָל שִׂמְחָה, וְתַעֲנוּגוֹת בְּנֵי אָדָם!

הימן

דָוִד, מֶה הָיְתָה הָאַהֲבָה

אִם לֹא נִשְׁאֲרָה נֶצַח?

מַה תִּקְוָתֵנוּ אִם נִכְרְתָה כָעֵץ

כְּסֻכָּה יַסִיעֶהָ הַנוֹצֵר?–

הַבְּרִית כָּרַתְנוּ שְׁנֵינוּ

עֲרוּכָה בַכֹּל וּשְׁמוּרָה;

אִם הֶהָרִים יָמוּשׁוּ

וְהַגְבָעוֹת מִשָׁרְשָׁן תֵּהָפַכְנָה

לֹא יְכוּפַּר בְּרִיתֵנוּ אֶת מָוֶת

וַאֲגוּדָתֵנוּ עַל הָאָרֶץ יָסַדְנוּ!

(לירישע געדיכטע) שירים ליריים

מאת

דוד לוונטל

---

שׁיר אל התּקוה

מאת

דוד לוונטל

מַה נָעַמְתְּ לִי תִקְוָתִי

אֲחוֹתִי רַעֲיָתִי

אַתְּ מְשׂוֹשֹ כָּל לֵב

אַתְּ חַיֵי כָּל גֵו

אַתְּ חַיֵי נִשְמָתִי

לְאוֹרֵךְ אֵלֵכָה

בְּמִדְבָּר מְלֵחָה

בָּעֲרָבָה וְצִיָה

אֵין עָנָף פּוֹרִיָה

בְּנֶפֶשׁ שְׂמֵחָה…

כַּשַׁחַר בַּהֲדָרוֹ –

יָפִיץ זִיו אוֹרוֹ

עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה

עַל כָּל רוּחַ וּנְשָׁמָה

נֶטַע וְשִׂיחַ

יַחֲלִיפוּ כֹחַ

מִמַעַל שְׁחָקִים

וּמִתַּחַת הָעֲמָקִים

יִזְלוּ בְרָכָה

עַל כָּל נֶפֶש נֶאֱנָחָה:

כֵּן אַתְּ תִּקְוָתִי

אֲחוֹתִי רַעֲיָתִי

תָּנִיסִי יְגוֹנִי

הַוָתִי וְאוֹנִי

אִם בִּכְנָפַיִךְ תְּרַחֲפִי

עָלַי, וְתַעֲרִיפִי

אֶגְלֵי נֶחָמָה

בְּנַפְשִׁי הָעֲגוּמָה! –

כְּעַרְעָר בָּעֲרָבָה

בַּמִדְבָּר לֹא רָוָה

מִגִשְׁמֵי שָׁמַיִם

מִטַלְלֵי הַחַיִים

יוֹנְקוֹתָיו צְמֵאִים

סְעַפוֹתָיו כְּמֵהִים

בְּאֶרֶץ עֲיֵפָה

מְקוֹם צַר וְעֵיפָה

כֵּן הִנְנִי עוֹבֵר

אֲנִי אֲנִי הַגֶבֶר

בְּרוּחַ שׁוֹחֵחָה

בְּלִי שֶקֶט וּרְוָחָה

בְּעֵמֶק הַבָּכָא!

אֲהָהּ מַקֶּבֶת בּוֹרִי

הִיא שִׁמְשִׁי וְאוֹרִי

אֻסְפָה אֶל עַמָהּ

זַכָּה וְתַמָה

בִּדְמִי יָמֶיהָ

בְּעֶצֶם נְעֻרֶיהָ

הוֹי! וַאֲנִי לֹא רְאִיתִיהָ

מִשָׁדֶיהָ לֹא יָנַקְתִּי

עַל בִּרְכֶּיהָ לֹא שָׁעֳשָעְתִּי,

וְכִמְעַט שֶׁיָצָאתִי

מֵרַחֲמֵךְ הוֹרָתִי!

מֶנִי אָבַדְתְּ

וּמֵאָז כֹּל חָסָרְתִּי! –

וְלוּלֵא אַתְּ תִּקְוָתִי

אֲחוֹתִי רַעֲיָתִי

הָיִיתְ מָנוּסִי

מַחֲסִי וּמָעוּזִי

אָז אָבַדְתִּי בְרָעָתִי

יוֹרְדֵי הַיַמִים

בֵּין פְּחָדִים וְאֵימִים

לֹא יָגוּרוּ אֳנִיוֹת¹

אִם גַלִּים וּמִשְׁבָּרִים

יִתְיַצְבוּ כְמוֹ הָרִים

וִיקַּלְעוּ הָאֳנִיוֹת

בִּתְהוֹמוֹת תַּחְתִּיוֹת

יֵרְדוּ אוֹ יָרוֹמוּ

בִּגְדֵיהֶם לֹא יִפְרוֹמוּ

אִם יְיָ הוּא יִרְאָתָם

וְאַתְּ מְצוּדָתָם!

אִם חֳלִייִם נֶאֱמָנִים

יַכְאִיבוּ בְשָׂרֵנוּ

יְשַׁנוּ הַפָּנִים

וְיַשְׁלִיכֻנוּ עַל עַרְשֵׂנוּ

אָז רַעֲיָה נְעִימָה!

תִּשְׁמְרִי עַל ראשֵּׁנוּ

וּמִבְּלִי כָל מְאוּמָה

תַּחְבְשִׁי חָלְיֵנוּ.

וְאַף אִם מָוֶת הַקֶרֶץ

יָנִיף חֶרְמֵשׂוֹ

וְיַגְדִיעֵנוּ לָאָרֶץ

בְּחַרְבּוֹ וְאֵתוֹ

אָז אַתְּ אֲחוֹתֵינוּ,

וְלֹא נָגוּר מִשְׂאֵתוֹ

אַתְּ רוּחַ אַפֵּנוּ

אַתְּ מַבַּט עֵינֵינוּ

וְעַל מוּת תַּנְחֵנוּ.

---

שׁיר על האביב

מאת

דוד לוונטל

הַקֶרַח סָר

עַל רֹאשׁ כָּל הָר

יַעַמְדוּ יִבְלֵי מָיִם.

הַיַעַר, צוֹמֵחַ

הָאִכָּר שָׂמֵחַ

וְהַחֶלֶד יָקוּם מִצָהֳרָיִם.

עֲשַׂבִּים וּפְרָחִים

וְכָל מִינֵי צְמָחִים

יָצִיצוּ מִבֶּטֶן הָאדָמָה.

כְּנַף הָרוּחַ

לְאַט יָפִיחַ

וּסְעָרָה קָמָה לִדְמָמָה.

עֲנַנֵי זוֹהַר

מִשְׁמֵי טוֹהַר

יָנִיפוּ גֶשֶׁם נדָבוֹת

עַל כָּרִים רַעֲנָנִים

מְכַרְכְּרִים בִּרְנָנִים

בַּחוּרִים וַעֲלָמוֹת תּוֹפֵפוֹת.

הַחֶרֶס יוֹפִיעַ

הַצִפּוֹר תָּרִיעַ

בְּכָל בַּד, סָעִיף וּפֻארָה;

לְחָלִיל וְנֵבֶל

הָיְתָה הַתֵּבֵל

וְחוֹשֶׁךְ וְאוֹפֶל לִנְהָרָה.

לְנוֹגַהּ הַכּוֹכָבִים

הוֹלְכִים וְשָׁבִים

רוֹעֶה וְרוֹעָה בְּאַהֲבָה

מְאוֹרֵי שְׁחָקִים

יְנוֹצְצוּן כִּבְרָקִים

וְלִפְנֵיהֶם תָּרוּץ דְאָבָה.

בֵּין מוֹר וָאֲהָלִים

יִטְעוּ אוֹהָלִים

לַחֲסוֹת מֵחוֹם וָחוֹרֶב.

לִמְטַר הַשָׁמַיִם

יִשְׁתּוּ מַיִם

וְלֹא יַכֵּם שֶׁמֶשׁ וְשָׁרָב.

כְּאָבוֹת רִאשׁוֹנִים

עֵת הָיוּ חוֹנִים

בְּעֵדֶן מְשׂוֹשׂ הַתֵּבֵל

טֶרֶם יָרָדוּ

וְעֶדְיָם הוֹרִידוּ

וְהָיתָה כִנוֹרָם לְאֵבֶל:

כָּכָה יִרְוָיון

יִפְרוּ יִרְבָּיוּן

אֵלֶה תַחַת סֻכַּת שְׁלוֹמֵיהֶם

וְצִפֳּרֵי עֳפָאִים

מֵרָאשֵׁי בְכָאִים

יִדוֹדוּן יִדוֹדוּן עַל פְּנֵיהֶם.

לָכֵן צְוָחוּ

בְּכַרְמֶל וְאָחוּ

הֵידָד כְּגִבּוֹרֵי הֶחָיִל

הַיוֹם פּוֹרֵחַ

וּמָחָר בּוֹרֵחַ

הָאָבִיב כְּחֶזְיוֹן לָיִל.

---

תהלת החכמה

מאת

דוד לוונטל

שִמְעוּ לִי בָנִים

הַאֲזִינוּ שִׁירָתִי

רֵעִים נֶאֱמָנִים

הַאֲזִינוּ אַחֲוָתִי.

כִּמְדַבֵּר בִּצְדָקָה

וְרַב לְהוֹשִׁיעַ

דְבָרִי אָרִיקָה

וְחֶפְצִי אַבִּיעַ.

דַרְכֵי הַתּוֹרָה

וּנְתִיבוֹת יוֹשֶׁר

בְּיַד אֵל אוֹרֶה

לְהַנְחִיל אשֶׁר.

לִלְמוֹד וּלְהוֹרוֹת

כֻּלָנוּ נוֹלָדְנו

לִשְׁאוֹב מִמַעֲיָנוֹת

טְהוֹרוֹת יָרַדְנוּ.

מַה יִתֵּן וְיָחוֹן

עָצְמָה וְכֹחַ

אִם כְּהוֹלֵךְ עַל גָחוֹן

נֵלֵךְ שְׁחוֹחַ.

בְּחָכְמָה וּתְבונָה

נִמְצָא הַמַטָרָה

עַל דַעַת וּבִינָה

תּוֹפַע נְהָרָה.

הַסִכְלות נָדָה

בְחשֶׁךְ וַעֲלָטָה

בִּטְמֵאַת הַנִדָה

בַצָעִיף עוֹטָה

וְאַךְ בּוֹזֵי הַתּוֹרָה

וּנְלוֹזִים בְּמַעַגְלוֹתָם

יִפְקְדוּ הָאֲרוּרָה

הַזֹאת לְרָעָתָם

מִי יִתֵּן וְתִהְיֶה

בָּנִים יְדִידִים!

אַךְ חָכְמָה וְתוּשִׁיָה

עַל לִבְּכֶם צְמוּדִים

אַל תְּדָבְּרוּ בִרְהָבָה

רְחוֹקָה הִנֶהָ

בַּמִדְבָּר בָּעֲרָבָה

נָטְתָה אוֹהָלֶיהָ

אוֹ בַשָׁמַיִם מִמַעַל

בִּמְרוֹמֵי עֶרֶץ

מְקוֹם לֹא יַעַל

לְעוֹלָם יְלִיד אָרֶץ.

הַחָכְמָה קְרוֹבָה

לְכָל מְבַקְשֶׁיהָ

בְּנַחַת וְשוּבָה

תָּשִׁיב אֲמָרֶיהָ

עַל כָּרִים נִרְחָבִים

וְתוֹצְאוֹת מַיִם

תּוֹבִילֵם בָּאֲהָבִים,

וּמִמֶגֶד שָׁמַיִם

תִּתֵּן בְּפִיהֶם

וְנִפְקְחוּ עֵינֵימוֹ

אָז יִשְׂאוּ כַפֵיהֶם

קוֹדֶשׁ לֵאלֹהֵימוֹ.

יַשְׁלִיכוּ אַחְרֵיהֶם

גָאוֹן וְיוֹתֶרֶת

וְיִקְחוּ תַחְתֵּיהֶם

עֲנָוָה לְכוֹתָרֶת

רוֹאֵיהֶם יַכִּירוּם

וִיהַלְלוּם בַּשְׁעָרִים

מַעֲשֵׂיהֶם יְאַשְׁרוּם

בְּמוֹשַב גְבָרִים.

גַם אַתֶּם בַּחוּרִים

תְּאֻשְׁרוּ תְבוֹרָכוּ

אִם בִּימֵי הַנְעוּרִים

חָכְמָה תִקָחוּ;

אִם בִּינָה וָדַעַת

מֵחָרוּץ תִּבְחָרוּ

וְחֵטְא וָכַעַס

הָלְאָה תְזָרוּ

בַּחֲרוּזִים קְצָרִים

וְקַלֵי הַקְרִיאָה

רִפַדְתִּי הַטוּרִים

מְפִיקִים תּוּשִׁיָה

לִיְלָדִים יְרֵאִים

וַחֲרֵדִים לִשְׁמוֹעַ

תְּאֵבִים וּצְמֵאִים

הַשְׂכֵּל וְיָדוֹעַ.

כִּתְבוּ הַדְבָרִים

הָאֵלֶה עַל לִבְּכֶם

כְּמֵי זָרִים קָרִים

יְרַווּ נַפְשֵׁכֶם

הַיוֹרְדִים מִן הָרִים

גְבוֹהִים בַּשָׁמַיִם

בְּמוֹרָד נִגָרִים

וְהָיוּ לְתוֹצְאוֹת חַיִים

---

הרועה

מאת

דוד לוונטל

בצאתו בּבוקר על השדה

בַּלְהוֹת לַיִל סָפוּ

עֵיפַת חוֹשֶׁךְ סָר

קַוֵי חֶרֶס שָׁבוּ

לְהָאִיר פְּנֵי גֶבַע וָהָר

עֶדְרֵי צֹאן וּבָקָר

יִרְעוּ בְּגֵיא שְׁמָנִים

כַּעֲלוֹת הַשֶׁמֶשׁ בַּבּוֹקֶר

יִסְעוּ מֵהַדָבְרָה בִרְנָנִים

מֵחֵיק הָאוֹפֶל יַעֲלֶה

הַיוֹם, וְיָאֶר הַתֵּבֵל

לְךָ שׁוֹכְנִי מַעֲלָה

אָנִיעַ מֵתְרֵי הַנֵבֶל

מַה נָעַמְתָּ לִי הַטֶבַע

קְצִיעוֹת כָּל בִגְדוֹתֶיךָ

לְנִצָנִים תִּתֵּן הַצֶבַע

וְשֵׁשׁ וְרִקְמָה לִפְרָחֶיךָ

הֶאָח מַה יָצִיצוּ הַדְשָׁאִים

בְּכַרְמֶל בָּאָחוּ בַגַנָה!

פֹּה יָפִיצוּ הַדוּדָאִים

רֵיחָם, וּפֹה הַשׁוֹשַׁנָה.

הֶאָח מַה יִזַל הַפֶלֶג

שָׁמָה לְאַט וְשׁוּבָה

כְּכֶתֶם טָהוֹר וְשֶׁלֶג

מִתְנַהֲלִים מֵימָיו עַל הַנָוֶה

מִבַּד לְבַד יָעוּפוּ

צִפֳרֵי זָמִיר בְּאַהֲבָה

יָרוּצוּ וְלֹא יִעָפוּ

וְלִפְנֵיהֶן תָּרוּץ דְאָבָה

הֶאָח! אַהֲבָה מְעֻנָגָה

מַה יָפִית וּמַה נָעַמְתְּ

לָךְ כָּל נֶפֶשׁ עָרְגָה

מַה יָפִית וּמַה נֵחַנְתְּ

מֵרֹאשׁ מִקַדְמֵי עוֹלָם

שְׁלָחֵךְ יְיָ מִשָׁמַיִם

בִּלְעָדֵךְ הָיוּ כְגוֹלָם

כָּל יְצוּרֵי הַחַיִים.

גַם אוֹתִי חָנַן אֵלִי

בְּיַעֲלַת חֵן וָיוֹפִי

בְּאַהֲבָתָהּ אֶשְׁכַּח עֲמָלִי

וְלֹא אֵדַע מַכְאֹב וָדוֹפִי

עַל כַּנְפֵי דוֹדִים תְּמַהֵר

שָׁמָה בִשְׂמָחוֹת לִקְרָאתִי

חִיש גָז אֲמַהֵר

לְהַשְׁמִיעָהּ בַּבּוֹקֶר בִּרְכָתִי.

---

משכּיל להימן

מאת

דוד לוונטל

הַיָמִים יִסָּעוּ כְּעַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים

יְסוֹעֲרוּ בְלִי חָשָׂךְ כְּמוֹץ הָרִים;

כְּמוֹ עֵץ יַעַשְׁקֵהוּ נָהָר וְאֵינֶנוּ

תְּהוֹם יִקָחֶנוּ

כֵּן יֶחְרְדוּ יַעֲבוֹרוּ מִמֶנוּ הָעֲלֻמִים

אַחֲרִית הַבַּחוּרִים, עִתִּים זְעוּמִים,

חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים יְבַעֲתוּנוּ בַלָהוֹת

תֵּרַדְנָה הַדְּמָעוֹת.

שׁוּר, מִקִרְבֵּנוּ נִמְלְטָה הַגִילָה

הִפְנְתָה לָנוּס, לִבָּתֵינוּ אֲמֻלָּה

מֵרוּחַ כֵּהָה מִתּוּגָה הַחוֹדָרֶת

נַפְשֵׁנוּ סוֹעָרֶת.

כְּמוֹ הַהֵלֶךְ אַחֲרֵי עָזְבוֹ שַׁדְמוֹת דְשָׁאִים

אִם יִסַע הַמִדְבָּרָה מְקוֹם מִשְׁכַּן פְרָאִים

עוֹד יָסֵב עַפְעַפָיו יַבִּיט בְּתוּגָה

הַנָוֶה הָעֲנֻגָה:

כֵּן אָחִי נַשְקִיפָה, נִפְרוֹשׂ כַּפֵּינוּ

אַחַר שְׁנוֹת חֵפֶץ כְּבָר נָסְעוּ מֵאַחֲרֵינוּ

אִם הַזוֹקֶן עַל מַטֵהוּ שׁוֹחֵחַ

יָבֹא אוֹרֵחַ!

אִם חֲצִי בְשָׂרֵנוּ כְּבָר אָכְלוּ פְּגָעִים,

וְצִירֵי הַמָוֶת מְמַהֲרִים וּבָאִים

אַיֵה הַמַעֲיָן בּוֹ נִשְׁאַב נֶחָמָה

לְנֶפֶשׁ עֲגוּמָה?

אַךְ הַזִּכָּרוֹן בְּמַעֲשֵׂה הַצְדָקָה

הוּא לְבַדוֹ יַרְגִיעַ נֶפֶשׁ מוּעָקָה

בִּעוּתֵי הַמָוֶת לֹא יַעַמְדוּ נֶגְדֵהוּ

יַעֲלוּ בַתּוֹהוּ.

תִּקְרַב הַשֵׂיבָה, יַכְפִּיל הַמָוֶת

מִצְעָדָיו, בְּקִרְבֵּנוּ לֹא תִשְׁכּוֹן עַצָבֶת

זִכְרוֹן הַצְדָקָה יָנִיס מִלֵב גָבֶר

אֵימַת הַקָבֶר!

---

שׂעיפי לילה

מאת

דוד לוונטל

נפשׁי אויתיךָ בלילה אף רוחי

בקרבי אשחרךָ.

כּוֹכְבֵי מַעַל כְּסִילֵי שָׁמַיִם

מַה נָאֲוָה מִמָרוֹם נוֹגַהּ זָרְחֲכֶם

לְמִתְהַלֵךְ עַל הָאָרֶץ תָּפִיקוּ חַיִים

וְשׂוֹבַע שְׂמָחוֹת מֵרְקִיעַ שְׁמֵיכֶם

אִם בְּרוּחַ נָכוֹן וְנֶפֶש טְהוֹרָה

יִשְׁמוֹר צְעָדָיו וְאוֹרַח חַיָתוֹ

וְלַעֲבוֹד אֶת אֱלֹהִים בְּגִיל וּמוֹרָא

יַקְדִישׁ מַעֲיָנָיו, גֵווֹ וְנִשְׁמָתוֹ

אִם יַעֲבוֹר הַיוֹם וְיָשׁוּב הַסַהַר

לִדְרוֹךְ בְּעֹז עַל בָּמֳתֵי הָרָקִיעַ

אִם שָׁקְטָה כָל הָאָרֶץ וְיִדוֹם הַסַעַר

וְרוּחַ אִישׁ תָּם, מָרוֹם יַרְקִיעַ.

הוֹי אָז גַם נַפְשִׁי תִּתְעוֹרֵר מִשְׁנָתָהּ

וּתְזָרֶה מִנֶגֶד כָּל חֲמוּדֵי הַתֵּבֵל

אֶל הַיוֹשְׁבִי בַשָׁמַיִם תַּגְבִּיהַּ אֶבְרָתָהּ

וְתִשְׁכַּח בִּשְׂשׂוֹנָהּ כָּל תּוּגָה וְאֵבֶל.

אֲלֵיכֶם כּוֹכָבִים, וּמַזָרֵי שָׁמַיִם

אֶשָׂא אֶת עֵינַי מִשְפַל אַדְמָתִי,

אֶרְאֶה כְּבוֹדְכֶם וְאֶפּוֹל אַפַּיִם

אַרְצָה, וְאֶשְׁתַּחֲוֶה מְלֹא קוֹמָתִי.

אֱלֹהִים! גָדַלְתָּ, רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ

עָצְמוּ מִסַפֵּר בְּרוּם וּבְתַחְתִּיָה

מִיוֹם וְעַד לַיְלָה אֲרַנֵן עֻזֶךָ

כִּי לְךָ תְהִלָה אֱלֹהִים דוּמִיָה.–

רַבִּים הַתְּלָאוֹת אֲשֶׁר מְצָאוּנִי

מִיוֹם צֵאתִי מֵרֶחֶם הוֹרָתִי

רַבִּים הַתְּלָאוֹת אֲשֶׁר יִמְצָאוּנִי

עֲדֵי אָבֹא בְּכֶלַח לְאַדְמָתִי

צוּרִי הַבִּיטָה זִרְמֵי עֵינַי

גַם רַבּוֹת אַנְחוֹתַי בְּעֶצֶם הַלָיִל

הוֹצִיאֵנִי מִמַסְגֵר נָא הוֹצִיאֵנִי

וַהֲפוֹך לִי לַבּוֹקֶר חֶשְׁכַּת הַלָיִל!

---

אזכרת נפשׁ

מאת

דוד לוונטל

קוֹל קוֹרֵא בְאָזְנֶיךָ אַתָּה הַגֶבֶר

מִמִזְרָח מִיָם מִצָפוֹן וּמִכָּל עֵבֶר

שׁוּבָה לְאֵל טֶרֶם יְבוֹאֶךָ הַשֶׁבֶר

וְתֵרַדְנָה בַדֶיךָ אֶל תַּחְתִּית הַקָבֶר

זְכוֹר אֶת הַפִּקָדוֹן אֲשֶׁר הָפְקַד אִתֶּךָ

הֲלֹא הִיא הַנְשָׁמָה סְפוּנָה בִלְבָבֶךָ

הִשָמֶר לְבַל תִּמְעַל בָּהּ בְמַעַל יָדֶיךָ

וְלֹא תֵבוֹש בְּיוֹם מָחָר כִּי תְשִיבָה לִבְעָלֶיךָ

מַה יִתְרוֹן לַגֶבֶר עֲלֵי בְהֵמוֹת יָעַר

אִם כְּמוֹהֶם יָחוּשׁ יִתְהוֹלֵל וְיִבְעַר

מָוֶת יִרְעֵהוּ יֶהֶדְפֵהוּ כְמוֹ סַעַר

חֶלְקוֹ הַבְּלָיָה וְלֹא יַעֲלֶה הַשָׁעַר

לָכֵן בֶּן אֲדָמָה, הִשָמֵר בַּנֶפֶשׁ

פֶּן תְּגָאֲלָהּ בִּיוֵן חֵטְא וָרֶפֶשׁ

דַע כִּי בִלְתָּהּ יֵשׁוּתְךָ אֶפֶס

מְכוֹרוֹתֶיהָ שָׁמַיִם וְשָמָה תִנָפֵש

---

הבטחון

מאת

דוד לוונטל

"תִּרְעַשׁ הָאָרֶץ.

"יְרוֹפְפוּ עֲמודֶיה,

"תִּרְגַז שְאוֹל

"תָּקִיא רְפָאֶיהָ

"יִתְּנוּ שְׁחָקִים

"קוֹלוֹת וּבְרָקִים

"יִשַחוּ גְּבָעוֹת

"יַעֲלוּ עֲמָקִים,

“בַּל אֵחַת בַּל אֶרְהֶה”

כֵּן יִקְרָא יָפֵחַ

גֶבֶר בּוֹטֵח

"יְיָ הוּא מִשְׂגַבִּי

"בּוֹ בָטַח לִבִּי

"הֲלֹא גַם בְּנוֹרָאוֹת

“אוֹרוֹ זוֹרֵחַ”.

---

שׁיר משׁתה

מאת

דוד לוונטל

הלא פרס לרעב לחמךָ ועניים מרודים תביא בית

לֶחֶם וָיָיִן

וְשִׁיר מְצַלְתָּיִם

יַצְהִילו מִשֶׁמֶן הַפָּנִים

לְךָ אֵל חַי

יוֹבִילוּ שַׁי

יַחְדָיו, אָבוֹת וּבָנִים.

כְּזֵיתִים שְׁתּוּלִים

בְשִׁירִים הִלוּלִים

נֵשֵׁב וְנִשְׁתֶּה לִרְוָיָה

הֵטִיבוּ תְרוּעָה

לְהַזָן בִּישׁוּעָה

מֵאָדָם וְעַד נֶפֶשׁ הַחַיָה.

נֶפֶשׁ שְׂבֵעָה

עִם רוּחַ גֵהָה

יַנְעִימוּ גַם אֲרוּחָה חֲרֵבָה

לֵב שָׂמֵחַ

וְעָסִיס רוֹקֵחַ

יַאֲדִימוּ פְנֵי בָּחוּר וְשֵׂיבָה.

אִכְלוּ רֵעִים

הֱיוּ שְׂבֵעִים

וּתְנוּ גַם לְרָעֵב וָהֵלֶךְ

לְבִלְתִּי הַקְשִׁיחַ

נֶפֶשׁ וְרוּחַ

לִדְמָעוֹת רָצוּץ וָחֵלֶךְ.

---

קינים והגה והי

מאת

דוד לוונטל

עַל מַהְפֵּכַת צְפַת וּטְבַרְיָא

וְעַל עַם ד' כִּי מֵתוּ בָרַעַשׁ

בְּיוֹם הֶרֶג רַב בִנְפוֹל מִגְדָלִים

הוּא יוֹם קְפָדָה וְתוֹכֵחָה

ד“ך טבת תקצ”ז לפ"ק

---

[שקולה מיתתן]

מאת

דוד לוונטל

שקולה מיתתן של צדיקים כשריפת בית אלהינו

מימרא דרבי שמעון בן יוחאי (ד“ה ד' י”ח)

צָ לְלוּ שְׂפָתֵינוּ לְקוֹל מַהְפֵּכַת צְפַת ¹א) וּבְנוֹתֶיהָ

הָעִיר הַהֻלָלָה אֲהָהּ! כְּמוֹ רֶגַע נֶהְפָּכָה!

פּ וֹר הִתְפּוֹרְרָה הָאָרֶץ רָעֲשׁוּ יְסוֹדוֹתֶיהָ

עוֹפֶל וָבַחַן הוֹרָסוּ בְּיוֹם הַהֲפֵכָה

תֵּ ל וְעִיִין הוּשָׂמָה טְבָרְיָא ²ב) הַחֲכָמָה

טְבַרְיָא הַכְּלִילָה בַּחֲכָמֶיהָ וּנְזִירֶיהָ

ט וֹבִים וַחֲסִידִים נֶהֱרָגוּ; הֻכַּת שְׁמָמָה

הָעִיר הַנוֹשֶׁבֶת מִקֶדֶם; טָבְעוּ שְׁעָרֶיהָ

בַּ ת עַמִי חִגְרִי שָׂק בֹּאִי חֲדָרָיִךְ

כְּעַל שְׂרֵיפַת הַהֵיכָל הָרִימִי זְעָקָה!

רְ דִי וּשְׁבִי לָאָרֶץ צַעֲקִי מֵעֲבָרָיִךְ

עַל מִקְדְשֵׁי אֵל ³ג) כִּי הָיוּ לְגֵי הַהֲרֵגָה

יְ פֵה נוֹף כְּלִילַת אֲרָצוֹת אֶרֶץ הַצְבִי!

אִם אֵין דַי לְשִׁבְרֵךְ כִּי עוֹד הִפְלָא ד' מַכּוֹתָיִךְ

תַּ ם עֲווֹנֵךְ אָמַרְתִּי בְדַאֲבוֹן וּבְמַר לִבִּי

לֹא יוֹסִיף עוֹד לְיַסְרֵךְ שֶׁבַע כְּחַטֹאתָיִךְ

וְהִנֵה לַשָׁוְא צִפִּינוּ עוֹד הַחֵמָה נִתֶּכֶת

עַל אֶרֶץ הַנְשַמָה עוֹד לֹא רָצְתָה שַׁבְּתוֹתֶיהָ

בְּ כוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל הַשְׂרֵפָה ⁴ד) תְּהִי מִשְׁתַּפֶכֶת

נַפְשְׁכֶם, עַל הָאָרֶץ וּנְפוֹל מַדְרְגוֹתֶיהָ!

בְּ כָל לֵב שׁוּבוּ הִתְחַנְנוּ שַׁוֵעוּ:

“אֱלוֹהַּ כָּל תִּשָׂא עָוֹן יְדַעֲנוּךָ יִשְׂרָאֵל!”

אִ ם עָוֹן תִּזְכּוֹר תֵּבֵל וּמְלוֹאָהּ יִגִוָעוּן

נוֹרָאִים שַׁמוֹתֶיךָ מִמִקְדָשֶׁיךָ ⁵ה) אֵל!

לֹא נִשְׁמְעוּ עַל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל רְעָשִׁים וּזְוָעוֹת ⁶ו)

כָּאֵלֶה מִיוֹם גְלוֹת הָאָרֶץ וְעִיר הַתְּהִלָה

חֲצֵרִים ⁷ז) וּקְרִיוֹת סָפוּ תַמוּ מִן בַּלָהוֹת

הָיוּ לְהַשְׁאוֹת גַלִים מְעִי מַפֵלָה.

וְאַתֵּנָה צֹאן קֳדָשִׁים צֹאן הַהֲרֵגָה.

אֲשֶׁר מֵעֲוֹן כּוּלָנוּ חַיִים יְרַדְתֵּם

שְׁאוֹלָה עִם סִפְרֵיכֶם ⁸ח) הֲאֶתֵּן הֲפוּגָה

לְבַת עֵינִי בְזָכְרִי כִּי לֹא מוֹת אָדָם מַתֶּם

עִמְדוּ לְגוֹרָלְכֶם הַקְדוֹשִׁים אָבוֹת וּבָנִים!

עִמְדוּ לְקֵץ הַיָמִין בּוֹ יִפָּתְחוּ קִבְרוֹתֵיכֶם

יוֹצִיא ד' אֶת רוּחוֹ יְחַיֶה עֲרֵמַת אֲבָנִים,

יָפִיחַ בַּהֲרוּגִים וְיִּחְיוּ תִּחְיֶינָה עַצְמוֹתֵיכֶם!

יִחְיוּ יָקוּמוּ אָז גַם מֵתֵינוּ יְבֻלַע הַמָוֶת

לָנֶצַח וְלֹא יִשָמַע עוֹד בְּחוּצוֹת צְוָחָה

תִּכָּרֶת הַתָּפְתֶּה וְאֵין לָהּ תִּשְׁקַע הַשַׁלְהָבֶת

בַּל יֹאמַר שָׁכֵן חָלִיתִי וְנָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה.⁹

---

שיר קינה

מאת

דוד לוונטל

על מות הרב הגאון הגדול נשׂיא ארץ הקדושׁה

עטרת תפארת ישראל, מוה' עקיבא איגר זצוק"ל.

אשׁר אור תורתו היה זורח בק"ק פרידלאנד

ובק"ק פאזען ימים רבים.

נאסף אל עמו. י“ג תשׁרי תקצ”ח לפ"ק

__________

ויקונן דוד את הקינה ¹ הזאת לפ"ק

---

לזכר עולם

מאת

דוד לוונטל

עָ לָה הַמָוֶת בְּחַלּוֹנַיִךְ גְבֶרֶת הַקְרִיוֹת!

קֶ רֶץ אַכְזָרִי בָּא בָא שֻׁדְדָה מְעוֹן אֲרָיוֹת

יָ דוֹ הֵנִיף בַּעֲיָם הִפִּיל מִלְבָנוֹן אָרֶז.

בְּ נִיהֶם יְקוֹנְנוּ הַסוֹפְדִים אַיֵה רֹאשׁ גָלִיוֹת

אֱ הִי נְשִׂיאֵנוּ אֵיפֹה, אַיֵה גֻלַת הַכֹּתָרֶת?!

בֹּ אוּ בְנֵי צִיוֹן וְהֵילִילוּ קִרְאוּ עֲצָרָה

נֵ ר אֱלֹהִים כָּבָה נִשְׁבַּר מַקֵל תִּפְאָרָה

וְאֵין עוֹד חָזוֹן אֲהָהּ! גָדוֹל כַּיָם שִׁבָּרוֹן!

מִ י יְפָרֵק שְׁאֵלָה? מִי יַעֲצוֹר בְּעַמֵנוּ?

שָׁ דוּד נְשַׁדְנוּ גָלָה כָבוֹד מִקִרְבֵּנוּ

ה וֹי אֲרִיאֵל! הוֹי כִּי נִשְבְּרוּ הַלֻחוֹת וְהָאָרוֹן!

אל הקורא

הַמִתְאַבְּלִים וּבוֹכִים אִישׁ סֵתֶר אָהֳלֵיכֶם

עַל אָבְדַן צַדִיקִים וְתוֹפְשֵׂי הַתּוֹרָה.

הַהוֹלְכִים חֲשֵׁכָה וְדִמְעָתָם עַל לֶחֱיֵהֶם

עַל כִּי גָלָה מִיִשְׂרָאֵל אַב וּמוֹרֶה;

שׁוֹטְטוּ בְשִׁירָתִי וּמִצְאוּ מַרְגוֹעַ

וְאִם הִיא קְטַנָה קַלָה וקְצָרָה.

תִּלְמְדוּ לְהִתְאַבֵּל עַל צַדִיקִים וְלִדְמוֹעַ

וְאַף לִמְצֹא מָנוֹחַ וְעֶזְרָה בַצָרָה….

____________

בְּנֵי פָאזֶען הַיְקָרִים הוֹרִידוּ עֶדְיֵכֶם

שְׁבוּ וּרְדוּ לָאָרֶץ כִּי נַעֲלָה מֵעֲלֵיכֶם

הַמַלְבִּישְׁכֶם עַד הֵנָה צְדָקָה וָיֶשַׁע

וְדִכָּא לָאָרֶץ עשֶׁק וָרֶשַׁע

הַשְׁמִיעוּ כַיוֹם בַּמָרוֹם קוֹלְכֶם

וְשַׂק וָאֵפֶר יֻצַע לְכֻלְכֶם

יֵדְעוּ יִשְׂרָאֵל מִקְטַנָם וְעַד גְדוֹלָם

כִּי אָסַף נָגְהוֹ מְאוֹר הָעוֹלָם

הֵילִילִי הַקִרְיָה! יְיֵלִילוּ יוֹשְבֶיהָ

בְּכוּ בָכֹה יַחֲדָיו זְקֵנֶיהָ וּבַחוּרֶיהָ

פַּס אִישׁ אֱמוּנִים הַשָׂשׂ וּמְהִר צֶדֶק

מִשְׁעֵן הָעִיר וּמַחֲזִיק בֶּדֶק

קִרְאוּ לְמִסְפֵּד זָקֵן וְעוֹלָל

כְּמִתְאַבֵּל עַל יָחִיד תֵּלְכוּ שׁוֹלָל

שְׂאוּ קִינָה יַחְדָו וַאֲקוֹנֵן גַם אָנֹכִי

וְאֶהֱפוֹך בַּת כִּנוֹרִי לְאֵבֶל וּבֶכִי

כִּנוֹרִי כִנוֹרִי רְדִי בֵית מַרְזֵחַ!

אוֹ בִישִׁימוֹן תֹּהוּ מְקוֹם תַּנִים צוֹרֵחַ

מִלְאִי תֻפַּיִךְ יָגוֹן וְאֵבֶל

וְשִׁפְכִים עַל אָדָם וְיוֹשְׁבֵי הַתֵּבֵל….

מַה נָּבוֹכוּ הַבַּחוּרִים מַה נֶּאֱנָח הָעֵדֶר

יִתְעוּ לִבְלִי תוֹרָה יִסְעוּ כְאֹהֶל קֵדָר

צָמְקוּ שְׁדֵי חָכְמָה נִסְכַּר הָעָיִן

הַצַדִיק אָבָד וּמַשְבִּיר בָּר אָיִן!

הוֹי מִי יְדָעוֹ בְעָצְמוֹ כָמוֹנִי!

מִי יְדָעוֹ הַמַרְנִין לֵב הֵלֶךְ וְעָנִי

מִי זֶה יֵדַע שֶׁמֶץ תְּכוּנוֹתָיו

יַגִידָהּ וִיסַפְרָה וְנִשְׁמְעָה דִבְרוֹתָיו!

לְסַפֵר מַהֲלָלוֹ בְרָב קָהָל נִלְאֵיתִי

לְהַגִיד פָרָשַׁת צִדְקוֹתָיו לֹא נִמְצֵאתִי

וְאַךְ לְעוֹרֵר לֵב נִרְדָמִים¹ לְקִינָה וְאֵבֶל

עַתָּה בָאתִי בְחָלִיל וְכִנוֹר וְנֵבֶל

עוּרוּ נִרְדָמִים! פִקְחוּ עֵינֵיכֶם

דְעוּ נָא וּרְאוּ מִי זֶה נֻטַל מֵעֲלֵיכֶם

עֲקִיבָא הַתָּם הַמוֹרֶה הַמָהִיר

לֻקַח מֵעַל רֹאשְׁכֶם וְגָלָה מֵעִיר

אָכֵן לֹא לוֹ תַּרְבּוּ קְרֹא שֶׁבֶר

לֹא בַעֲבוּר חֲצַבְתֶּם לוֹ פֹה הַקֶבֶר!

אָכֵן לְמַעַנְכֶם לְמַעַנְכֶם תִּמְרְטוּ הַשָׂעַר

וְתֶהֶגוּ נְכָאִים זָקֵן וָנָעַר!

שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם וְלִרְאוֹת הֵיטִיבוּ

אִם לֹא טָחוּ מֵהַבִּיט, אֲזַי תָּשִׁיבוּ

עַל לִבְּכֶם לָדַעַת כִּי לֹא פֹה הַמְנוּחָה

וְאַךְ שָׁם הָאַחְרִית אַךְ שָׁם הָרְוָחָה.

שָׁמָה יִתְהַלֵךְ חוּג שָׁמָיִם

וְשוֹתֶה בְצָמָא מִמַעֲיַן הַחַיִים

שְׂרָפִים יָרוֹנוּ וְיָשִירוּ תְהִלָתוֹ

וְיֵצְאוּ בִשְׂמָחוֹת וְגִיל לִקְרָאתוֹ.

עַתָּה בַת כִּנוֹרִי גִילִי וּשְׂמָחִי

וְאַתְּ נַפְשִׁי בְקִרְבִּי עֹז תִּדְרוֹכִי

נַפְשִׁי וְכִנוֹרִי! הַעֲלוּ אֵבֶר כִנְשָׁרִים

הִדַדוּ מָרוֹם עָל עָל כְּצִפָּרִים!

מִי זֶה נוֹצֵץ לִקְרָאתֵינוּ אוֹרוֹ כָעַיִשׁ?

מִי זֶה הַמְהַלֵךְ בֵּין אַבְנֵי אֵשׁ וְשַׁיִשׁ

בְּנוֹ משֶׁה הַצַדִיק הוּא הַמֵצִיץ עָלֵינוּ

עוֹד בְּאֶבְרַת צִדְקָתוֹ יָסֵךְ בַּעֲדֵנוּ

הַחְרִישׁוּ מוֹדָעַי הַחְרִישׁוּ וּשְׁמָעוּ

אִם מֵהַבִּיט אֶל הַמִרְאֶה עֵינֵיכֶם כָּהוּ

קוֹל כַּנְפֵי הַכְּרוּבִים וּנְשָׁמוֹת טְהוֹרוֹת

שָׁרִים לֵאלֹהִים בִנְבָלִים וְכִנוֹרוֹת.

אַשְׁרֵיכֶם הַקְדוֹשִׁים אַשְׁרֵיכֶם הַמַזְהִירִים!

קֶרֶן פְּנֵיכֶם כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת סַפִּירִים

צְדָקָה וְשָׁלוֹם וְאַהֲבָה גוֹרָלֵכֶם

הוֹי מִי יִתֵּן וּתְהִי אַחֲרִיתִי כָּמוֹכֶם 1

נַפְשִׁי אִם הִתְרְחָצְתְּ בְּבֹר וּמַיִם

אִם יָצָאתְ מִכּוּר כְּעֶצֶם הַשָׁמַיִם

דְעִי כִּי גַם אַתְּ שְׁמוּרָה לָנֶצַח

תָּבֹאִי וְתֵחָדִי עִמָהֶם עַד נֶצַח!…

---

[הכתירו בעטרות פרחים]

מאת

דוד לוונטל

על קבר המליץ הגדוֹל מוה' נ“ה”וו ז"ל

י"ג תנועות

הַכְתִּירוּ בְעַטְרוֹת פְּרָחִים אֶת קֶבֶר נַפְתָּלִי;

אֶת קֶבֶר אִישׁ צַדִיק גְאוֹן תִּפְאֶרֶת עַמוֹ,

הוֹרִידוּ כַטַל דִמְעָה סָבִיב גִבְעַת עֲפָרוֹ,

נִצְרוּ בְמַשְׂכִּיוֹת לִבְּכֶם הֲדַר שְׁמוֹ וְטַעֲמוֹ,

הֲלֹא זֶה נַפְתָּלִי הֵפִיץ אוֹר יְקָרוֹת עֲלֵי תֵבֵל

בִּסְפָרָיו, לֹא יַעַרְכֵם כָּל פָּז וּבְחִין נְאֻמוֹ,

וּמֵעֵת רָפָה יוֹמוֹ וְהַמָוֶת כַּצַר לָטַשׁ

חֶרֶב, וַימִיתֵהוּ בִכְלִי מַפָּצוֹ וְזַעֲמוֹ,

חָגְרָה גְבֶרֶת הַלְשׁוֹנוֹת שַׂק וּתְקוֹנֵן

בְּמַר רוּחַ עַל דוֹדָהּ כִּי הָלַךְ וְנִפְקַד מְקוֹמוֹ,

לָכֵן כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל יִשָׂא נֶהִי, עַל מוֹת

הָאִישׁ הַגָדוֹל הַזֶה, וְעַל עָזְבוֹ לְאוּמוֹ.

---

על מות שׁולמית

מאת

דוד לוונטל

עַלְמָה עֲנוּגָה! נַפְשִׁי עָלַיִךְ לִי יָרְעָה

כִּי יִפְעָתֵךְ חִלֵל מָוֶת אַכְזָרִי

עַל זֹהַר נְעוּרַיִךְ עָבַר בָחֳרִי

כְּסַעַר קֶטֶב גָדוֹל מֵאֶרֶץ נוֹרָאָה.

הוֹי מָוֶת חוֹמֵס! אֵיכָה זֹאת רָעָה

גָמַלְתָּ לְנַפְשִׁי לָקַחַת הֲדָרִי,

נַחֲלָה מַכָּתִי אָנוּשׁ שִׁבְרִי

אִתָּהּ הֲלֹא שִׁמְשִׁי בָאָה בָאָה.–

אָחוֹת תַּמָה! נֶפֶשׁ זַכָּה וִישָׁרָה

זִכְרֵךְ כַּלְבָנוֹן נוֹתֵן רֵיחַ

יְסוּפַר לְדוֹר עַד בְּלִי יָרֵחַ

יַעֲמוֹד יַצְהִיר כְּזֵר תִּפְאָרָה

הֵן זֹאת תַּנְחוּמַת אָח מִשְׁתַּטֵחַ

עָטוּף בִּיגוֹנוֹ וְכַצֵל בּוֹרֵחַ.–

---

[ויקונן דוד]

מאת

דוד לוונטל

מספד מר

על מות בני מחמד לבי הילד יהונתן נ"ע

ויקונן דוד את הקינה הזאת על יהונתן בנו ויאמר

הוֹי פֶּרַח לְבָנוֹן! יֶלֶד שַׁעֲשׁוּעִים

הוֹי רַךְ וְעָנוּג נֶחֱמָד אַף נָעִים

מַחְמַד כָּל עָיִן אֶל מָה אֲדַמֶּךָ?

רָאמוֹת וְכַדְכֹּד בּוֹשׁוּ חָפֵרוּ

סַפִּיר וּבָרֶקֶת נֶגְדְךָ קָדָרוּ

הוֹי כִּי בְּחָפְזִי אָמַרְתִּי אֵין עַל עָפָר מָשְׁלֶךָ.

וְהִנֵה פִּתְאוֹם כַּחֲזִיז נוֹרָא מִנִי שָׁמַיִם

בָּא מָוֶת בְּחַלוֹנִי בָּא שׁוֹדֵד בַּצָהֳרָיִם

וַיַהֲרוֹג מַחֲמַד לִבִּי וַיִגְזָלְךָ מִבֵּין זְרוֹעוֹתָי.

עַל לֹא חָמָס בְּכַפֶּךָ עַל כִּי רוּחֲךָ נְקִיָה

עַל כִּי רוּחִי הֶחְיֵיתָ אֶת נַפְשְׁךָ לֹא חִיָה

הוֹי! פִּתְאוֹם שֻׁדְדָה אָהֳלִי רֶגַע יְרִיעוֹתָי

וְאֵיךְ לֹא אֶסְפְּדָה וְאֵילִילָה, לֹא אֲמָרֵר בַּבֶּכִי

לֹא אֶשְׁטְפָה דִמְעוֹתַי כְּנָהָר עֲלֵי לֶחִי

עָלַי הִפָּרְדְךָ בְנִי יְהוֹנָתָן, הִפָּרְדְךָ מִמֶנִי!

עֵינֶיךָ כְּעַפְעַפֵי שַׁחַר לִי שִׂמְחָה הִבְרִיקוּ

שִׂפְתוֹתֶיךָ שׁוֹשַׁנִים בָּם חֵן וְעוֹנֶג הוּצָקוּ

הָהּ! לְעוֹלָם סֻגָרוּ הוֹבִישׁ שָׂשׂוֹן מֶנִי!

מַה גָדְלָה אַהֲבָתִי לָךְ בְני! מַה גָדֵלָה

עֲלֵי מִזְבַּח לִבִּי חֲרוּשָׁה בְּלַהַב אֵש אוֹכֵלָה

לְאוֹת כִּי לֹא מַתָּ בְנִי! רַק מֶנִי נִפְרָד הִנֶךָ

אַתָּה חַי בִּמְרוֹמִים רַק אֶת מְעִילְךָ פָּשַׁטְתָ

כְּיֶלֶק פָּשַׁט וַיָעָף בֵּית הַחוֹמֶר נָטַשְׁתָּ

חַי אַתָּה בְנִי! עוֹד אָשׁוּב אֶרְאֶךָ!

וְאַתָּה ד' אֱלֹהִים אֲשֶׁר כֹּה דִכִּיתָנִי

וְיַיִן תַרְעֵלָה עַד הַשְׁמָרִים הִשְׁקִיתָנִי

אָנָא אֵל רַחוּם הָסֵר מֵעָלַי נִגְעֶךָ!

עֲצוֹר בְּעֵינוֹת עֵינַי מִבֶּכִי תִדְמֶינָה

אַתָּה תִמְחַץ וְיָדֶיךָ תִרְפֶאנָה

רְפָא שִׁבְרֵי רוּחִי, שְׁלַח מִמָרוֹם תַנְחוּמוֹתֶיךָ!

געלעגענהייטס געדיכטע שירים מזדמנים, אקראים]

אנהאנג אייניגער דייטשׁער געדיכטע תוספת למספר שירים גרמניים

מאת

דוד לוונטל

---

טראסט אים וועכסעל

מאת

דוד לוונטל

אומוועלקעט זיך דיין היממעל אונד ווירד טריבער

שטעהסט דוא אן איינעם אונגליקס יעהעם ראנד.

זייא אונפֿערצאגט, עס ציהעט באלד פֿאראיבער

דעס שיקזאלס צירנען, איזט ניכֿט פֿאן בעשטאנד.

שטאלציר אויך ניכֿט, ווען זיינע גונסט דיר לעכֿעלט

אונד דיינען נאמען אן דען שטערנען שרייבט.

דער צעפֿיר דער אום דיינע שטירן איצט פֿעכֿעלט

קאן שוועללען צום ארקאן, דער דיך אויף קליפפען רייסט

דרום מענש! אים אונגליק שטארק! אונד פֿירכֿטענד האלב אים גליקע.

דען פֿרייד' אונד לייד זינד ראשע וועכסעלנדע געשיקע.

איינע נאכט אים קערקער (אויס דעם פֿראנצעזישען) [לילה אחד בצינוק (מתוך צרפתית)]

הארך דעם יאמערטאגעס לעצטע שטונדע ציטערט

באנג פֿאס טהורמע, אללעס פפֿלעגט דער רוה!

איך אליין נור וואכֿע טיף ערשיטטערט

מיר אך שלייסט קיין שלאף דיא מידען אויגען צו!

היער אין דיזען עדען דומפפֿען מויערן

דיא דער לאמפע שיין נור מאטט ערהעללט

דענק' איך פֿאטר דיין דורכֿבעבט פֿאן שויערן

וויא דיא מערדערהאנד דיין הויפט געפֿעללט

איבעראלל וואהין מיין בליק זיך ווענדעט

שטאררט דאס בלוטיגע געריסט מיך אן

ווא דער עדעלסטע דער פֿעטער אך געענדעט

דער מיר פֿארגעלייכֿטעט אויף דער טונענדבאהן!

ווען דער גראם דיא גרעבער עפֿפֿנען קעננטע

וואד ער פֿעטער הייליגע אשע רוהט

לענגסט שאן רוהט איך בייא דיר, העהנטע

מיין ניכֿט אונגעשטראפֿט דיא ליגענברוט

אללעס וואורדע מיט דיר מיר ענטריססען

רייכֿטהוס עהר' געזונדהייט לעבענסגליק

עוויג עוויג ווערדען זיא דיר פֿליעסען

מיינע טהרענען ביס צום לעצטען אויגענבליק!

זאהנעס געגענווארט אונד טהייערער מוטטער ליעבע

היעלטען שוואך מיך נאך אן דיזער וועלט

אך צו נעהרען דיזע הייליגען טריעבע

וואר דער שטראהל דער מיינע נאכֿט געהעללט!

דאך באלד זאללט אוי דיזער טראסט פֿערשווינדען

באלד זאללט איך דיא טהייערען ניכֿט מעהר זעהן

דער געליבטען ארמען מיך ענטווינדען

זאלט' איך בלוטיגען הערצענס אונד פֿערגעהן!

פֿערגע נון פֿאן איהנען מוס איך שמאכֿטען

פֿערגע פֿאס געליבטען לאנד

אך! איך זאה דעס גאטטען בליק אומנאכֿטען

זאה איהן בלענדען פֿאן דעס הענקערס האנד!

אונד דיא מוטטער אויך דיא עדלע זאה איך פֿאללען

דיא דער וואיזען הילפֿע וואר אונד ראטה

הא! צור פֿערנסטען נאכֿוועלט האללען

זאלל דיא גרויזענפֿאללע טהאט!

דיזעם בילדע דאס מיך לאנגזאם טעדטעט

זוכ' איך מיר פֿערגעבענס צו ענטציהען

נאכֿטס איס טרויס ביס זיך דער היממעל רעטהעט

קאן איך זיינען קוואאלען ניכֿט ענטפֿליהן

גאטט דער ווייז' אונד אונבעשטעכֿליך ריכֿטעט

שטערבליכֿע, צייך דיינע האנד

ניכֿט פֿאן מירד יא זיך צו דיר געפֿליכֿטעט

אין דער העכֿסטען נאטה אונד דיך גענאנט!

שטערקע מיך מיט דיינעם היימעלס גלויבען

לאסס' מיך דיזער ליידען זיין בעפֿרייט

לאסס' א גאטט פֿערצווייפֿעלונג ניכֿט רויבען

מיר דיס לעבען אונד דיינ' עוויגקייט

אה! עס ווייכֿט דאס גרויען, רוהע קעהרעט ווידער

דאס בעקווירקעטע מיין הייססעס פֿלעהן

זיסער שלוממער שליסט דיא מירען אויגענלידער

איך ענטשלאס' לאסס דיזעם לאגער מיך געשטערקט ענטשעהן

---

אויף דען געבורטסטאג איינער געליבטען מוטטער ! [ביום הולדת של אֵם אהובה]

מאת

דוד לוונטל

פֿריידע גליהט אין מיינעם הערצען

פֿראהגעפֿיהל דורכֿוואללט דיא ברוסט

פֿערגע פֿליהען הארס אונד שמערצען

אונד איך אטהמע היממעלס לוסט;

אונד עס רייסט איין הייליגעס פֿייער

מיך צו זאיטענשפיל אונד לייער!…

אויס דער טאגע בונט געוויהלע

דיא אים יאהר פֿאראיבערציהען

הויכֿט מירד יזער פֿראהגעפֿיהלע

לעססט ענטציקען מיך דורכֿגליהן

דען אן איהם ריעף נאט אינס לעבען

דיך דער אונזרע זאיטען בעבען!

אונד אויס טויזענדפֿאכֿען נעטהען

צאג ער ליעברייך דיך הערויס

וואר ניא אבהאלד אונזערם בעטען

האלף דיר אין געפֿאהרען אויס!

אונד זא מעג ער פֿירדער יואלטן

דיך א מוטטער לאנג ערהאלטען!

דען דער קינדער הייל בעגרינדעט

איזט נור אין דער עלטערן גליק

קינדעס טרייא בעלאהנט זיך פֿינדעט

אין דער עלטערן זאננענבליק

דער נור קאן זיך זעליג פרייזען

דעם דיס גליק פֿאן גאטט פֿערהייסען!

אונד זא מעגע ווייהרויך שטייגען

צו אללפֿאטערס טהראן עמפאר

דען האב איבערס שטערנענרייגען

פֿייערט דער זעראפהים קאהר

ער דער אללגעבענעדייטע

הערע אונזרע אנדאכֿט הייטע!

דען פֿאן איהם געהט אויס דאס לעבען

אין דאס גראסע ווייעט אלל!

צו איהם דעמוטהס פֿאלל ערהעבען

זיך דיא בליקקע איבעראלל

ווא נור וואללט אונד פֿליסט איין לעבען

ווירבעלט וואללט איהם דאנק ענטגעגען

א דער הייליגע אונגענבארע

ווירדיגע דער קינדער פֿלעהן

געב' דער מוטטער פֿראהע יאהרע

לאסס' איהר הייל אונד גליק ערשטעהן!

דאס זיא לאנג צו זיינער עהרע

אונס דען פפֿאד דער טאגענד לעהרע!

---

מארגענליד [שיר בוקר]

מאת

דוד לוונטל

ווען דיא מארגענרעטה' ערוואכֿט

פֿייערט דיר דער שעפפֿונג פראכֿט

זינגט דיר יעדעם עלעמענט

ערד אונד מעער אונד פֿירמאמענט

זייא געפריזען גראסער גאטט

אללער וועזען מעכֿטיגער הארט!

קוים דאס איך נור אויפֿגעטהאן

מיינע אויגען, בעט איך אן

דען ערהאב’נען דער געבויט

האך דען טהראן אונד נידריג שויט…

מאנכֿער דע רזיך הינגעלעגט

האט זיך הייטע ניכֿט גערעגט

וויר א פֿאטער זינד ערוואכֿט

דארום זייא דיר דאנק געבראכֿט!

---

אבענד געבעטה [תחינת ערב]

מאת

דוד לוונטל

לאסס אללפֿאטער דיר געפֿאללען

וואס אס טאגע וויר בעגאננען

אונד ווען שלוממער נידערזינקעט

אויף דיא מידען אויגענלידער

לאסס נאך אונזער טרוים דיך פרייזען!

דיינע אויגען זינד געריכֿטעט

אללגענעדיג נאך דער שטעללע

וואד אס ערדענזאהנעם אהנמאכֿט

איינציג דיינער רעטטונג ווארטעט!

א לאסס איבער אונזרער היטטע

דיינע הייליגען ענגעל שוועבען

דאס קיין פֿריינד אויס אונזרער מיטטע

איינעם אונגליק דארף ערבעבען

וואהרע אונס פֿאר נעכֿטליך גרויען

לאסס אינס פֿראה דען מארגען שויען!