– לֹא לְכָל כִּבְשָׂה בָּעֵדֶר יֵשׁ שֵׁם – פֶּתַח אַמְנוֹן בְּסִפּוּרוֹ.
– “אֲנִי יוֹדַעַת, אַבָּא” – אָמְרָה גַּלְיָה – “יֵשׁ לָהֶן רַק מִסְפָּרִים בָּאָזְנַיִם”.
– לְכָל כִּבְשָׂה יֵשׁ מִסְפָּר וְכָךְ מַבְדִּילִים בֵּינֵיהֶן הָרוֹעִים. כְּשֶׁאַחַת הַכְּבָשִׂים, לְמָשָׁל, חוֹלָה רוֹשְׁמִים בַּסֵּפֶר: 245 חוֹלָה. כַּאֲשֶׁר כִּבְשָׂה מַמְלִיטָה, תּוֹלִים עַל צַוַּאר הַטָּלֶה שֶׁלָּהּ תָּוִית שֶׁבָּהּ טָבוּעַ הַמִּסְפָּר שֶׁל הָאֵם.
אֲבָל לַמַשְׁכּוּכִיּוֹת וְלַכְּבָשִׂים הַחֲבִיבוֹת בִּמְיֻחָד עַל הָרוֹעִים יֵשׁ גַּם שֵׁם, נוֹסָף עַל הַמִּסְפָּר.
– “אֲנִי יוֹדַעַת. יֵשׁ מַתֵּילְדָה וְיֵשׁ פַּעֲמוֹנִית וְיֵשׁ בְּרָכָה…” – אָמְרָה גַּלְיָה.
– נָכוֹן. וְעַל בְּרָכָה שֶׁלָּנוּ אֲנִי רוֹצֶה לְסַפֵּר לָךְ הַיּוֹם.
– “יֹפִי!”
הִתְכַּסְּתָה גַּלְיָה הֵיטֵב בַּשְּׂמִיכָה וְהִקְשִׁיבָה בִּדְרִיכוּת.
– מִיּוֹם שֶׁקָּנִינוּ אֶת הָעֵדֶר הָיְתָה בְּרָכָה הַמַּשְׁכּוּכִית. תָּמִיד הָלְכָה בְּרֹאשׁ הָעֵדֶר. תָּמִיד בָּאָה לִקְרִיאַת הָרוֹעֶה. בְּכָל פַּעַם, כְּשֶׁיָּשַׁבְתִּי לֶאֱכֹל בַּשָּׂדֶה, הָיְתָה הִיא עוֹמֶדֶת לְיָדִי וּמְחַכָּה בְּסַבְלָנוּת שֶׁאֲסַיֵּם אֶת הָאֲרוּחָה וְאֶתֵּן לָהּ אֶת שְׁאֵרִיּוֹת הַלֶּחֶם וּקְלִפּוֹת הַתַּפּוּזִים. כָּךְ הִכַּרְתִּי אֶת כָּל הֲלִיכוֹתֶיהָ וְהִתְחַלְתִּי לְהָבִין גַּם אֶת פְּעִיּוֹתֶיהָ. לְפִי הַפְּעִיָּה יָכֹלְתִּי לְדַעַת אִם רְעֵבָה הִיא אוֹ שְׂבֵעָה, שְׂמֵחָה אוֹ עֲצוּבָה.
יוֹם אֶחָד יָשַׁבְתִּי עַל סֶלַע בַּמִּרְעֶה וְקָרָאתִי בַּסֵּפֶר, שֶׁהֵבִיאוּ לָךְ לְיוֹם הַהֻלֶּדֶת…
– “מָה, לִי?!” – שָׁאֲלָה גַּלְיָה.
– כֵּן, לָךְ. זֶה הָיָה הַסֵּפֶר “דּוּלִיטְל הָרוֹפֵא”.
– “שֶׁדּוֹדָה פְּנִינָה קָנְתָה לִי?”
– כֵּן. לָקַחְתִּי אוֹתוֹ לַמִּרְעֶה וְקָרָאתִי בּוֹ. אַתְּ זוֹכֶרֶת בְּוַדַּאי, שֶׁמְּסֻפָּר בּוֹ עַל דּוּלִיטְל אֲשֶׁר לָמַד לְהָבִין אֶת שְׂפַת הַחַיּוֹת וַאֲפִלּוּ יָדַע לְדַבֵּר בָּהּ.
וַאֲנִי חָשַׁבְתִּי בְּלִבִּי: אִם דּוּלִיטְל הִצְלִיחַ לִלְמֹד אֶת שְׂפַת כָּל הַחַיּוֹת אוּלַי אַצְלִיחַ אֲנִי לִלְמֹד וּלְהָבִין אֶת שְׂפַת הַכְּבָשִׂים? הֲרֵי אֲנִי עוֹבֵד אִתָּן כָּל כָּךְ הַרְבֵּה וּמֵבִין תָּמִיד מַה שֶּׁהֵן רוֹצוֹת. וְכָךְ הִתְחַלְתִּי לִלְמֹד, וְכַמּוּבָן שֶׁהַמּוֹרָה שֶׁלִּי הָיְתָה בְּרָכָה. זֶה הָיָה קָשֶׁה, אֲבָל עַכְשָׁו אֲנִי יָכוֹל לְהָבִין הַרְבֵּה מִמַּה שֶּׁהֵן מְדַבְּרוֹת, אִם כִּי לֹא אֶת הַכֹּל.
לִפְנֵי יָמִים אֲחָדִים, כַּאֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶת הָעֵדֶר מֵהֶחָצֵר כְּדֵי לָלֶכֶת לְמִרְעֶה, נִשְׁאֲרָה בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה. הִתְפַּלֵּאתִי: הֲרֵי תָּמִיד הִיא הוֹלֶכֶת בָּרֹאשׁ. נִגַּשְׁתִּי לְזָרֵז אוֹתָהּ וְשָׁמַעְתִּי אוֹתָהּ מְדַבֶּרֶת עִם הַטַּלְיָה הַקְּטַנְטֹנֶת שֶׁלָּהּ, זוֹ שֶׁנּוֹלְדָה לִפְנֵי שָׁבוּעַ.
– “אֲנִי מַכִּירָה אוֹתָהּ” – אָמְרָה גַּלְיָה –
"הִיא כֻּלָּהּ חוּמָה וְרַק קְצוֹת הָאָזְנַיִם שֶׁלָּהּ לְבָנוֹת. קָרְאוּ לָהּ ‘חוּמָה’ ".
– וּבְכֵן, עָמְדָה חוּמָה וּפָעֲתָה־בָּכְתָה: “קְחִי אוֹתִי אִתָּךְ” בִּקְּשָׁה אֶת אִמָּהּ.
אֲבָל יָדוּעַ לָךְ שֶׁאֵין מוֹצִיאִים טְלָיוֹת קְטַנְטַנּוֹת לַמִּרְעֶה. אֵין לָהֶן כֹּחַ לָלֶכֶת לַמֶּרְחַקִּים וְיֵשׁ סַכָּנָה, שֶׁיֵּלְכוּ לְאִבּוּד בִּסְבַךְ הַקּוֹצִים אוֹ בֵּין הַסְּלָעִים.
“מָ… מָע… ע… ע…” – הִסְבִּירָה לָהּ בְּרָכָה "אֵינֶנִּי יְכוֹלָה לָקַחַת
אוֹתָךְ".
הַטַּלְיָה הִמְשִׁיכָה לִבְכּוֹת. הִיא לֹא הֵבִינָה מַדּוּעַ אֵין הִיא יְכוֹלָה לָצֵאת עִם הָעֵדֶר לַמִּרְעֶה. הִיא רָאֲתָה שֶׁהַטְּלָיוֹת הַגְּדוֹלוֹת, וְשֻׁפְרָא – אֲחוֹתָהּ – בֵּינֵיהֶן, יוֹצְאוֹת עִם הַכְּבָשִׂים וְחָשְׁבָה שֶׁגַּם הִיא גְּדוֹלָה וַחֲזָקָה כְּמוֹהֶן.
סָגַרְתִּי אַחֲרֵי הַטַּלְיָה אֶת הַשַּׁעַר וְיָצָאנוּ לַמִּרְעֶה. שָׁמַעְנוּ מֵאֲחוֹרֵינוּ אֶת פְּעִיּוֹתֶיהָ הָעֲצוּבוֹת. בְּרָכָה הִפְנְתָה רֹאשָׁהּ מִדֵּי פַּעַם בְּפַעַם, הִסְתַּכְּלָה לְעֵבֶר הַדִּיר וְאָמְרָה לְעַצְמָהּ: “בֶּה… ה… ה… בֶּא… בֶּא…” וְהִמְשִׁיכָה לָלֶכֶת אַחֲרַי.
– “אַבָּא, מַה הִיא אָמְרָה לְעַצְמָהּ? מַה זֶּה: בֶּה… ה… ה… בֶּא… בֶּא…?” – שָׁאֲלָה גַּלְיָה.
– אוּלַי תַּגִּידִי בְּעַצְמֵךְ – אָמַר אַמְנוֹן – הֲרֵי גַּם אַתְּ מַכִּירָה אֶת הַכְּבָשִׂים.
– “זֶה אוּלַי…” – אָמְרָה גַּלְיָה – “אוּלַי: הִיא כּוֹעֶסֶת, הַטַּלְיָה שֶׁלִּי?”
– נָכוֹן. כָּךְ אָמְרָה בְּרָכָה לְעַצְמָהּ, וְהִמְשִׁיכָה לָלֶכֶת בְּעִקְּבוֹתַי.> אוֹתוֹ יוֹם הָיְתָה בְּרָכָה עֲצוּבָה. הָלְכָה בְּרֹאשׁ מוּרָד וְאָכְלָה בְּלִי תֵּאָבוֹן. כְּשֶׁעָמַד הָעֵדֶר וְרָעָה בַּוָּדִי, הִתְקָרַבְתִּי אֵלֶיהָ. רָצִיתִי לְלַטֵּף אוֹתָהּ, לָתֵת לָהּ פְּרוּסַת־לֶחֶם, לְנַסּוֹת לְשַׂמַּח אֶת לִבָּהּ. כְּשֶׁנִּגַּשְׁתִּי אֵלֶיהָ רָאִיתִי אֶת שֻׁפְרָא, בִּתָּהּ, עַל יָדָהּ.
– “מָה, שֻׁפְרָא יוֹצֵאת לַמִּרְעֶה?” – שָׁאֲלָה גַּלְיָה.
– שֻׁפְרָא כְּבָר גְּדוֹלָה. הִיא כִּמְעַט בַּת שָׁנָה
וְהִיא גְּבוֹהָה כִּמְעַט כְּמוֹ בְּרָכָה. כָּל הַטְּלָיוֹת יוֹצְאוֹת לַמִּרְעֶה כְּשֶׁהֵן גְּדוֹלוֹת. שֻׁפְרָא עָמְדָה לְיַד אִמָּהּ וּפָעֲתָה־אָמְרָה לָהּ:
– “מֶעֶא…!” – אֲנִי צְמֵאָה.
– “עוֹד מְעַט וְנַגִּיעַ לַנַּחַל” – עָנְתָה לָהּ בְּרָכָה.
– “מְבֶּא…!” – אָמְרָה שֻׁפְרָא – “אֲנִי גַם רְעֵבָה”.
– “אִכְלִי מֵהָעֵשֶׂב” – עָנְתָה בְּרָכָה – “וּבָעֶרֶב תְּקַבְּלִי גַם חָצִיר בָּאֵבוּס”.
– “מֶע… מְאֶה… בְּהֶע… ע – אֲבָל אֲנִי רוֹצָה לִינֹק מִמֵּךְ חָלָב” אָמְרָה
שֻׁפְרָא.
– “אִי־אֶפְשָׁר” – עָנְתָה בְּרָכָה – “אֶת הֶחָלָב אֲנִי צְרִיכָה לִשְׁמֹר לַאֲחוֹתֵךְ הַקְּטַנָּה”.> וְאַחַר־כָּךְ הִיא אָמְרָה פְּעִיּוֹת שֶׁלֹּא הֵבַנְתִּי וְנִדְמֶה לִי שֶׁהִיא הִסְבִּירָה לְשֻׁפְרָא שֶׁטְּלָיוֹת קְטַנְטַנּוֹת אֵינָן יְכוֹלוֹת לֶאֱכֹל שׁוּם דָּבָר חוּץ מֵחָלָב כִּי פִּיהֶן קָטָן וְשִׁנֵּיהֶן רַכּוֹת.
– “אַתְּ תָּמִיד שׁוֹמֶרֶת אֶת הֶחָלָב רַק לְחוּמָה” – אָמְרָה שֻׁפְרָא וְהִתְרַחֲקָה מִבְּרָכָה בְּכַעַס.
נִגַּשְׁתִּי לִבְרָכָה וְלִטַּפְתִּי אֶת רֹאשָׁהּ. הִיא נִרְאֲתָה כָּל כָּךְ עֲצוּבָה.
– “אַל תִּצְטַעֲרִי”, אָמַרְתִּי לָהּ, “תָּמִיד הַטְּלָאִים וְהַטְּלָיוֹת מְקַנְּאִים זֶה בָּזֶה: הַקְּטַנִּים בַּגְּדוֹלִים וְהַגְּדוֹלִים בַּקְּטַנִּים. כָּכָה זֶה עִם כֻּלָּם”.
בָּעֶרֶב חָזַרְתִּי עִם הָעֵדֶר הַבַּיְתָה. שֻׁפְרָא
הִתְנַפְּלָה בְּמֶרֶץ עַל הֶחָצִיר הַטָּעִים שֶׁבָּאֵבוּס. חוּמָה רָצָה בְּהִתְרַגְּשׁוּת לִבְרָכָה וְיָנְקָה בְּכָל פֶּה. בְּרָכָה הִסְתַּכְּלָה בִּשְׁתֵּיהֶן בָּאַהֲבָה וְחִיְּכָה.
הָאַלְיוֹת שֶׁלָּהֶן רָטְטוּ מֵרֹב הֲנָאָה.
מֶה… ה… ה… פָּלְטָה בְּרָכָה פְּעִיָּה שֶׁל שִׂמְחָה.
מֶה… ה… ה… עָנוּ לְעֻמָּתָהּ הַטְּלָיוֹת.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות