הַכֹּל מַכִּירִים אֶת פַּעֲמוֹנִית, הַכֹּל מְחַבְּבִים אוֹתָהּ. הִיא יְדִידָתָם שֶׁל הַיְלָדִים וְשֶׁל הָרוֹעִים. דַּי לִקְרֹא בִּשְׁמָהּ וּכְבָר הִיא מְמַהֶרֶת אֵלֶיךָ, מְלַקֶּקֶת אֶת יָדְךָ וּמוּכָנָה לָלֶכֶת אַחֲרֶיךָ לְכָל מָקוֹם שֶׁהוּא.
אֲהוּבָה הִיא עַל הָרוֹעִים וְעוֹזֶרֶת לָהֶם לִמְשֹׁךְ אֶת עֵדֶר הַצֹּאן וּלְהוֹבִילוֹ. עַל כֵּן תָּלוּ לָהּ פַּעֲמוֹן גָּדוֹל בְּצַוָּארָהּ. וּמִכָּאן גַּם שְׁמָהּ – פַּעֲמוֹנִית. עַל־פִּי הַצִּלְצוּל יוֹדֵעַ הָרוֹעֶה אֶת מְקוֹמָהּ, נִגָּשׁ אֵלֶיהָ, קוֹרֵא בִּשְׁמָהּ וּמוֹסִיף: פְּר… ר… ר… מִיָּד זוֹקֶפֶת הִיא אֶת רֹאשָׁהּ, מִסְתַּכֶּלֶת בָּרוֹעֶה בְּעֵינֶיהָ הַגְּדוֹלוֹת וּמְטַלְטֶלֶת אֶת רֹאשָׁהּ לְכָאן וּלְכָאן. מִצְטַלְצֵל הָעִנְבָּל בְּפַעֲמוֹן הַנְּחֹשֶׁת וּמְעוֹרֵר אֶת הַכְּבָשִׂים מֵרְעִיָּתָם הַשְּׁקֵטָה. אָז מַתְחִיל שְׁאָר הָעֵדֶר לִצְעֹד בְּעִקְבוֹת פַּעֲמוֹנִית, הַצּוֹעֶדֶת בְּעִקְּבוֹת הָרוֹעֶה.
* * *
בֹּקֶר בֹּקֶר יוֹצֵאת פַּעֲמוֹנִית בְּרֹאשׁ הָעֵדֶר לַמִּרְעֶה, וְעֶרֶב עֶרֶב הִיא שָׁבָה בְּרֹאשׁ הָעֵדֶר מִן הַמִּרְעֶה.
יוֹם אֶחָד, בְּרֵאשִׁית הַחֹרֶף, לֹא יָצְאָה פַּעֲמוֹנִית לַמִּרְעֶה. אַמְנוֹן הָרוֹעֶה רָאָה שֶׁבִּטְנָה גְּדוֹלָה מֵהָרָגִיל וְהֶעָטִין שֶׁלָּהּ – אַף הוּא גָּדוֹל וּמָלֵא חָלָב. חָשַׁב אַמְנוֹן בְּלִבּוֹ: צְרִיכָה הִיא לְהַמְלִיט הַיּוֹם אוֹ מָחָר. מוּטָב שֶׁתִּשָּׁאֵר בַּבַּיִת וְתַמְלִיט בְּתוֹךְ הַדִּיר.
וְאָמְנָם, בְּאוֹתוֹ יוֹם הִמְלִיטָה פַּעֲמוֹנִית. הַטַּלְיָה הַקְּטַנָה הָיְתָה דּוֹמָה לְאִמָּהּ בַּכֹּל: גּוּפָהּ לָבָן, רֹאשָׁהּ, צַוָּארָהּ וְאָזְנֶיהָ שְׁחוֹרִים, וְעַל רֹאשָׁהּ – כִּפָּה לְבָנָה. רְגָעִים אֲחָדִים לְאַחַר צֵאתָהּ לַאֲוִיר הָעוֹלָם עָמְדָה כְּבָר הַטַּלְיָה עַל רַגְלֶיהָ, מִתְנוֹדֶדֶת קְצָת, וְחִפְּשָׂה בְּפִיהָ אֵת פִּטְמוֹת אִמָּהּ. רְעֵבָה הָיְתָה וְרָצְתָה לִינֹק. פַּעֲמוֹנִית לִקְּקָה אֶת גּוּפָהּ שֶׁל הַטַּלְיָה וְדָחֲפָה אוֹתָהּ בָּעֲדִינוּת לְעֵבֶר הֶעָטִין. תָּפְסָה הַטַּלְיָה אֶת הַפִּטְמָה בְּפִיהָ וְהִתְחִילָה לִינֹק. כְּשֶׁהִגִּיעַ הֶחָלָב הֶחָמִים לְבִטְנָה, עָבַר רַעַד שֶׁל שִׂמְחָה בְּגוּפָהּ. יָנְקָה וְנִדְנֵדָה אֶת הָאַלְיָה הַקְּטַנָּה נִדְנוּדִים שֶׁל הֲנָאָה.
שָׂבְעָה – חָדְלָה לִינֹק וּפָעֲתָה בְּקוֹל דַּק: מֶה… מֶה… לְבַשֵּׂר לָעוֹלָם כִּי שְׂבֵעָה הִיא וְטוֹב לָהּ. רָבְצָה עַל הַקַּשׁ הַמְפֻזָּר עַל רִצְפַּת הַדִּיר וְנִמְנְמָה. פַּעֲמוֹנִית הִסְתּוֹבְבָה סְבִיבָה וְשָׁמְרָה עָלֶיהָ. לֹא נָתְנָה לְאִישׁ לָגֶשֶׁת אֵלֶיהָ. אַף לֹא לַיְלָדִים שֶׁהִכִּירָה הֵיטֵב.
רַק לְאַמְנוֹן הָרוֹעֶה נָתְנָה פַּעֲמוֹנִית לָגֶשֶׁת אֶל הַטַּלְיָה. הוּא הֵרִים אוֹתָהּ בַּעֲדִינוּת, לִטֵּף אֶת רֹאשָׁהּ הַשָּׁחוֹר, הֶחֱלִיק בְּיָדוֹ עַל הַכִּפָּה הַלְבַנְבַּנָּה, וְתָלָה לָהּ בְּצַוְּארֵהּ שַׁרְשֶׁרֶת עִם תָּוִית. עַל הַתָּוִית הָיָה כָּתוּב: 54. זֶה מִסְפָּרָהּ שֶׁל פַּעֲמוֹנִית וְכָךְ יֵדְעוּ הַכֹּל שֶׁזּוֹהִי בִּתָּהּ.
* * *
אוֹתוֹ יוֹם וּבְיוֹם הַמָּחֳרָת נִשְׁאֲרָה פַּעֲמוֹנִית עִם בִּתָּהּ בַּדִּיר. הִיא הֵינִיקָה אוֹתָהּ, נִקְּתָה אוֹתָהּ בִּלְשׁוֹנָהּ וְנִלְחֲצָה אֵלֶיהָ בְּגוּפָהּ כְּדֵי לְחַמְּמָהּ. בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי הָיְתָה פַּעֲמוֹנִית צְרִיכָה לְצֵאת לַמִּרְעֶה עִם כָּל הָעֵדֶר. הִיא רָצְתָה לֶאֱכֹל הַרְבֵּה עֵשֶׂב כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לָהּ שֶׁפַע שֶׁל חָלָב בִּשְׁבִיל הַטַּלְיָה. אֲבָל טְלָיוֹת קְטַנּוֹת אֵין מוֹצִיאִים לַמִּרְעֶה, כִּי הַדֶּרֶךְ רְחוֹקָה וְקָשָׁה, וְגַם גְּשָׁמִים עֲלוּלִים לָרֶדֶת. נִפְרְדָה אֵפוֹא פַּעֲמוֹנִית מִבִּתָּהּ וְיָצְאָה לַמִּרְעֶה.
כָּל הַיּוֹם נִשְׁאֲרָה הַטַּלְיָה בַּדִּיר, הִשְׁתּוֹבְבָה עִם שְׁאָר הַטְּלָאִים וְהַטְּלָיוֹת. כָּל הָאִמָּהוֹת הָיוּ בַּמִּרְעֶה וְאֶפְשָׁר הָיָה לְהִשְׁתּוֹבֵב וּלְהִשְׁתּוֹלֵל עַד בְּלִי דַי. הַטְּלָיוֹת רָצוּ סְבִיב הָאֲבוּסִים; קָפְצוּ עַל חֲבִילוֹת שֶׁל קַשׁ, תָּפְסוּ קָנֶה בְּפִיהֶם וְיָרְדוּ בְּדִלּוּג. שׁוֹבָב אֶחָד רָצָה לִקְפֹּץ אֶל מֵעֵבֶר לַשֹּׁקֶת, אַךְ נָפַל לְתוֹכָהּ וְיָצָא מִמֶּנָּה רָטֹב כֻּלּוֹ – לְשִׂמְחַת כָּל הַחַבְרַיָּאּ.
* * *
בָּא הָעֶרֶב. הַשֶּׁמֶשׁ שָׁקְעָה. הָעֵדֶר שָׁב מִן הַמִּרְעֶה.
בְּקֹצֶר רוּחַ וּבִפְעִיּוֹת מְמֻשָּׁכוֹת הִתְנַפְּלוּ הַכְּבָשִׂים־הָאִמָּהוֹת עַל הַשַּׁעַר. הֵן מִהֲרוּ לִמְצֹא אֶת הַטְּלָאִים שֶׁלָּהֶן כְּדֵי לְהֵינִיקָם מִשֶּׁפַע הֶחָלָב בּוֹ נִתְמַלְּאוּ עֲטִינֵיהֶן בַּיּוֹם הָאָרֹךְ שֶׁל הַמִּרְעֶה. פְּעִיּוֹת רָמוֹת וְנִרְגָּשׁוֹת מִזֶּה וּפְעִיּוֹת דַּקִּיקוֹת־שְׂמֵחוֹת – מִזֶּה; זוֹ מָצְאָה אֶת בִּתָּהּ וְהֵן מִתְלַקְּקוֹת, וְזוֹ – בְּנָהּ כְּבָר יוֹנֵק מֵעֲטִינֶיהָ בִּכְרִיעָה עַל בִּרְכָּיו. הַתְּאוֹמִים שֶׁל “שֻׁפְרָא” חָדְלוּ מֵרִיב וְהִתְחַלְּקוּ בֵּינֵיהֶם – זֶה יוֹנֵק מִצַּד יָמִין וְזֶה מִצַּד שְׂמֹאל שֶׁלָּהּ; וְשֻׁפְרָא עוֹמֶדֶת בֵּין שְׁנֵיהֶם שְׂמֵחָה, פַּעַם מְלַקֶּקֶת אֶת זֶה וּפַעַם אֶת זֶה.
פַּעֲמוֹנִית הִתְרוֹצְצָה בֶּחָצֵר, חִפְּשָׂה אֶת הַטַּלְיָה שֶׁלָּהּ. רָאֲתָה טְלָאִים רַבִּים וּטְלָיוֹת רַבּוֹת, חֶלְקָם עֲדַיִן הָיוּ מִתְרוֹצְצִים וּמְחַפְּשִׂים אֶת אִמָּם וְרֻבָּם כְּבָר הָיוּ יוֹנְקִים בְּתֵאָבוֹן. אַךְ אֶת הַטַּלְיָה שֶׁלָּהּ לֹא מָצְאָה. פָּנְתָה לְכָאן, פָּנְתָה לְשָׁם וְהַטַּלְיָה אֵינֶנָּהּ. מַה לַּעֲשׂוֹת? מַה לַּעֲשׂוֹת??
אוּלַי בָּרְחָה מֵהַדִּיר וְתָעֲתָה בַּמֶּשֶׁק? זָקְפָה פַּעֲמוֹנִית אֶת אָזְנֶיהָ נִפְחֶדֶת. אוּלַי?! צָרִיךְ לָרוּץ לְחַפֵּשׂ אוֹתָהּ. צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת זֹאת בְּטֶרֶם יַחְשִׁיךְ! עִם חֲשֵׁכָה יוֹצְאִים הַתַּנִּים לֶאֱרֹב לַטֶּרֶף וְקוֹלָם נִשְׁמָע קָרוֹב קָרוֹב. יָצְאָה פַּעֲמוֹנִית מִן הַשַּׁעַר הַפָּתוּחַ וְרָצָה לְעֵבֶר הָרֶפֶת.
– מֶה… מֶה… מֶה – פָּנְתָה בִּשְׁאֵלָה אֶל הַפָּרוֹת שֶׁעָמְדוּ בְּשׁוּרָה אֲרֻכָּה וְלִחֲכוּ אֶת שְׁאֵרִיּוֹת הַיֶּרֶק.
– אוּלַי רְאִיתֶן פֹּה טַלְיָה קְטַנָּה, לְבָנָה כֻּלָּהּ, רַק רֹאשָׁהּ, צַוָּארָהּ וְאָזְנֶיהָ שְׁחוֹרִים? טַלְיָה עַם שַׁרְשֶׁרֶת וְתָוִית עַל הַצַּוָּאר? אוּלַי רְאִיתֶן?
– מוּוּ… מוּ… מִוּהוּ – עָנוּ הַפָּרוֹת – לֹא רָאִינוּ טַלְיָה בָּרֶפֶת. טְלָיוֹת מְקוֹמָן בַּדִּיר.
יָצְאָה פַּעֲמוֹנִית וְעָמְדָה מוּל מְלוּנַת הַכֶּלֶב. עָמְדָה מֵרָחוֹק כִּי פָּחֲדָה מִפָּנָיו.
– מֶה… מֶה… אוּלַי רָאִיתָ טַלְיָה כָּזֹאת…
– הַב! הָאוּ! הָאוּ, וָאוּ! – הִפְסִיק אוֹתָהּ הַכֶּלֶב – לֹא הָיְתָה כָּאן שׁוּם טַלְיָה. טְלָיוֹת אֵינָן מְעִזּוֹת לָגֶשֶׁת לְכָאן. טְלָיוֹת יֵשׁ בַּדִּיר. הַרְבֵּה טְלָיוֹת.
פָּנְתָה פַּעֲמוֹנִית לָלֶכֶת. רָץ אַחֲרֶיהָ הַכְּלַבְלַב הַקָּטָן, בְּנוֹ שֶׁל אַמִּיץ, שֶׁלֹּא הָיָה קָשׁוּר בְּשַׁרְשֶׁרֶת, וְאָמַר לָהּ:
– הָאוּ… הָאוּוּ… – תִּשְׁאֲלִי אֶת הַתַּרְנְגוֹלוֹת. מֵחַלּוֹנוֹת הַלּוּל הֵן
רוֹאוֹת הַכֹּל.
הָלְכָה פַּעֲמוֹנִית אֶל הַלּוּל וְעָמְדָה מוּל הַחַלּוֹנוֹת.
– מֶה… מֶה… מְאֶה – הֶאֱרִיכָה בִּפְעִיָּה – אוּלַי רְאִיתֶן טַלְיָה קְטַנָּה, לְבָנָה, עִם אָזְנַיִם שְׁחוֹרוֹת וְצַוָּאר שָׁחוֹר וְרֹאשׁ שָׁחוֹר עִם כִּפָּה לְבָנָה. אוּלַי…
– בְּק־בְּק־בְּקִיק. בְּק־בְּק־בְּקִיק – עָנְתָה תַּרְנְגֹלֶת. לֹא הָיְתָה כָּאן טַלְיָה. לֹא כָּזֹאת וְלֹא אַחֶרֶת.
– קוּ־קוּ־רִי־קוּ – הוֹסִיף וְאָמַר תַּרְנְגוֹל מִן הַחַלּוֹן הַשֵּׁנִי – גַּם בַּחוּץ לֹא הָיְתָה. אִלּוּ הִסְתּוֹבְבָה כָּאן הָיִיתִי רוֹאֶה אוֹתָהּ.
עָמְדָה פַּעֲמוֹנִית עֲצוּבָה וְדוֹאֶגֶת. לֹא יָדְעָה אֶל מִי לִפְנוֹת. לֹא יָדְעָה לְאָן לָלֶכֶת. רַגְלֶיהָ נְשָׂאוּהָ אֶל הַכְּבִישׁ הָעוֹבֵר לְיַד הַלּוּל.
עַל הַכְּבִישׁ עָמַד טֶנְדֶּר. פָּנָסָיו נִרְאוּ בְּעֵינֶיהָ כְּעֵינַיִם, וְגַלְגַּלָּיו – כְּרַגְלַיִם. פָּנְתָה אֵלָיו פַּעֲמוֹנִית וְשָׁאֲלָה:
– מֶה… מֶה… מֶה… – אוּלַי רָאִיתָ אֶת טַלְיָתִי, אֶת הַטַּלְיָה הַקְּטַנָּה שֶׁלִּי? זֹאת שֶׁגּוּפָהּ לָבָן, רֹאשָׁהּ שָׁחוֹר וְאָזְנֶיהָ וְצַוְּארֵהּ שְׁחוֹרִים?
הַאִם רָאִיתָ? עֲנֵה לִי, דַּבֵּר! הֲרָאִיתָ?? אוּלָם הַטֶּנְדֶּר לֹא עָנָה, כִּי טֶנְדֶרִים אֵינָם יוֹדְעִים לְדַבֵּר. אֲבָל פַּעֲמוֹנִית לֹא יָדְעָה זֹאת וְהִיא חָשְׁבָה שֶׁטֶּנְדֶּר עִם עֵינַיִם כֹּה גְּדוֹלוֹת בְּוַדַּאִי רוֹאֶה לְמֶרְחַקִּים וְיָכוֹל הָיָה לִרְאוֹת אֶת הַטַּלְיָה אִם עָבְרָה מוּלוֹ.
פַּעֲמוֹנִית שָׁאֲלָה שׁוּב, אַךְ הַטֶּנְדֶּר לֹא עָנָה. אֲבָל מִישֶׁהוּ שֶׁיָּשַׁב בַּטֶּנְדֶּר עָנָה לָהּ.
– מִי??
בַּטֶּנְדֶּר יָשְׁבָה וְשִׂחֲקָה בַּהֶגֶה יַלְדָּה נֶחְמָדָה שֶׁהִכִּירָה טוֹב טוֹב אֶת פַּעֲמוֹנִית. זוֹ הָיְתָה גַּלְיָה, בִּתּוֹ שֶׁל אַמְנוֹן הָרוֹעֶה. הִיא לֹא יָכְלָה לְהַגִּיד לָהּ הֵיכָן הַטַּלְיָה, כִּי לֹא יָדְעָה. אֲבָל הִיא אָמְרָה לָהּ: “פַּעֲמוֹנִית, מָה אַתְּ עוֹשָׂה כָּאן עַל הַכְּבִישׁ, פַּעֲמוֹנִית? כַּנִּרְאֶה אַתְּ מְחַפֶּשֶׂת מַשֶּׁהוּ. אִם כֵּן, בּוֹאִי, נִקְרָא לְאַבָּא וְהוּא יַעֲזֹר לָךְ.”
גַּלְיָה וּפַעֲמוֹנִית בָּאוּ אֶל אַמְנוֹן. מִיָּד הֵבִין שֶׁפַּעֲמוֹנִית מֻדְאֶגֶת מְאֹד. הִסְתַּכֵּל בָּהּ וְרָאָה שֶׁהֶעָטִין שֶׁלָּהּ מָלֵא. עוֹד לֹא יָנְקוּ מִמֶּנּוּ. חָשַׁב: הַטַּלְיָה שֶׁלָּהּ אֵינֶנָּהּ, כַּנִּרְאֶה. הָלְכוּ הַשְּׁלשָׁה לַדִּיר.
הִגִּיעוּ לַדִּיר וְהִתְחִילוּ לְחַפֵּשׂ. חִפְּשׂוּ בְּכָל צַד וּבְכָל פִּנָּה, מִתַּחַת לָאֲבוּסִים וּמֵאֲחוֹרֵי הַגְּדֵרוֹת, וְלֹא מָצְאוּ.
פִּתְאֹם שָׁמְעוּ ‘מֶה’ חַלָּשׁ מִצַּד עֲרֵמַת הֶחָצִיר. נִגְּשׁוּ אַמְנוֹן וְגַלְיָה וְהִקְשִׁיבוּ. שׁוּב נִשְׁמְעָה הַפְּעִיָּה. הִיא נִשְׁמְעָה בְּרוּרָה מְאֹד. מֵאֲחוֹרֵי הֶחָצִיר בָּא הַקּוֹל. אַמְנוֹן הִתְחִיל לְהָזִיז אֶת חֲבִילוֹת הֶחָצִיר וּלְפַנּוֹת דֶּרֶךְ. וּכְשֶׁנּוֹצַר הַמַּעֲבָר – מִי נִרְאָה מֵאָחוֹר?
– הַטַּלְיָה שֶׁל פַּעֲמוֹנִית!
כֵּן. הִיא עָמְדָה שָׁם וּבָכְתָה. וּכְשֶׁרָאֲתָה שֶׁהַדֶּרֶךְ פְּנוּיָה – קָפְצָה וְרָצָה אֶל פַּעֲמוֹנִית.
פַּעֲמוֹנִית לִקְּקָה אוֹתָהּ, פָּעֲתָה בְּהִתְרַגְּשׁוּת וְהִסְתַּכְּלָה אֶל אַמְנוֹן וְגַלְיָה בְּתוֹדָה. וְהַטַּלְיָה מִהֲרָה יָשָׁר אֶל הֶעָטִין. רְעֵבָה הָיְתָה מְאֹד. כָּל הַיּוֹם לֹא אָכְלָה.
אַחַר כָּךְ סִדְרָה בִּשְׁבִילָהּ פַּעֲמוֹנִית מָקוֹם נָקִי וּמְרֻפָּד לְשֵׁנָה, עָמְדָה עַל יָדָהּ וְלִקְּקָה אוֹתָהּ עַד שֶׁהַטַּלְיָה הִתְחִילָה לְהֵרָדֵם…
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.