א. הַמַּפְתֵּחַ

בַּחוּץ הָיָה קַר. קַר מְאד.

בִּמְחִלַּת הַדֻּבִּים הַלְּבָנִים הָיָה חַם. הַדֻּבָּה קָרְבָה אֶל הַדֹב. “הַצֵּידָה אָזְלָה” – אָמְרָה. “עוֹד מְעַט לֹא יִהְיֶה לָנוּ מַה לֶאֱכֹל”.

“אַל דְּאָגָה, דֻּבָּה!” עָנָה הַדֹּב. “רַבִּים הַדָּגִים מִתַּחַת לַקֶּרַח. אֵצֵא וְאֶחֱזֹר עִם שְׁלַל דָּגִים”.

“אֲנִי אֵצֵא אִתְּךָ, אַבָּא”, - קָרָא בְּנוֹ שֶׁל הַדֹּב.

הַבֵּן הָיָה דּוֹמֶה לְאָבִיו. דּוֹמִים הָיוּ כִּשְׁתֵּי טִפּוֹת מַיִם, כִּשְׁנֵי פְּתוֹתֵי שֶׁלֶג – אֶחָד גָדוֹל יוֹתֵר וְהַשֵּׁנִי קָטָן יוֹתֵר.

אַבָּא־דֹב הִסְתַּכֵּל עַל בְּנוֹ בִּדְאָגָה: “גְּדוֹלוֹת הַסַּכָּנוֹת בַּחוּץ, בֵּן”.

“אִם מְסֻכָּן בִּשְׁבִילִי, הֲרֵי מְסֻכָּן גַּם בִּשְׁבִילְךָ. וַאֲנִי יָכוֹל לַעֲזֹר. אֲנִי כְּבָר גָּדוֹל”. “הוּא בֶּאֱמֶת גָדוֹל”, אָמְרָה אִמָּא דֻּבָּה, “וּבִשְׁעַת סַכָּנָה טוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן הָאֶחָד”.

אִמָּא חִבְּקָה אֶת בְּנָהּ. שִׁפְשְׁפָה אַפָּהּ בְּאַפּוֹ וְאִחֲלָה לוֹ בְּלִבָּהּ הַצְלָחָה.

יָצְאוּ הָאָב וְהַבֵּן לַדֶּרֶךְ. “לֹא נַחֲזֹר בְּיָדַיִם רֵיקוֹת, דֻּבָּה!” הִמְהֵם הָאָב כְּלַפֵּי הָאֵם בְּפֶתַח הַמְּחִלָּה. “לֹא בְּיָדַיִם רֵיקוֹת, אִמָּא!” עָנָה הַבֵּן אַחֲרָיו.

הָלְכוּ וְהִתְרַחֲקוּ מֵעֵינֶיהָ עַד שֶׁנִּרְאוּ כִּשְׁתֵּי נְקֻדּוֹת – אַחַת גְדוֹלָה יוֹתֵר וְאַחַת קְטַנָּה יוֹתֵר.

- לֹבֶן פַּרְוָתָם נִבְלַע בְּלֹבֶן הַשֶּׁלֶג.

הָיוּ הַשְּׁנַיִם הוֹלְכִים וּקְרֵבִים אֶל הַחוֹף. שָׁם הַקֶּרַח דַּק. אֶפְשָׁר לְשָׁבְרוֹ עַל נְקַלָּה וְלָדוּג. הָיוּ הוֹלְכִים וּמְהַמְהֲמִים, הוֹלְכִים וּמְזַמְזְמִים.

צְעָדָיו שֶׁל הָאָב הָיוּ גְּדוֹלִים. בְּקֹשִׁי הִשִּׂיג אוֹתוֹ הַבֵּן. עֵינָיו שֶׁל הַבֵּן הָיוּ חַדּוֹת יוֹתֵר.

“אַבָּא…” לָחַשׁ פִּתְאֹם. הָאָב נֶעְצַר. – חוּשׁ־הָרֵיחַ שֶׁלּוֹ אָמַר לוֹ: דָּג. אַךְ לֹא רָאָה דָּבָר. הַבֵּן רָאָה. “שָׁם… עַל הַקֶּרַח… דָּג!”

זֵרְזוּ צַעֲדֵיהֶם. קָרְעוּ אֶת הַדָּג וְסָעֲדוּ בּוֹ אֶת לִבָּם. לֹא שָׁאֲלוּ אֶת עַצְמָם מִנַּיִן בָּא דָג עַל פְּנֵי הַקֶּרַח. עוֹד הֵם מִתְלַקְּקִים וְהִנֵּה הַבֵּן קוֹרֵא בְּשִׂמְחָה: “עוֹד אחָד… שָׁם!” הֵם צָעֲדוּ לְעֵבֶר הַדָּג הַשֵּׁנִי, וְאַחֲרֵי הַשֵּׁנִי הָיָה מֻנָּח שְׁלִישִׁי. בְּשׁוּרָה. בְּמֶרְחַקִּים קְצוּבִים. הִגְדִּילוּ צַעֲדֵיהֶם. צַעֲדֵי הָאָב הָיוּ עַכְשָׁו צַעֲדֵי־עֲנָק, אַחֲרֵי הַדָּג הַחֲמִשִׁי קָרָץ לָהֶם הַשִּׁשִּׁי וְאָז לְפֶתַע… נִבְקַע הַקֶּרַח. הַדֹּב־הָאָב נָפַל אֶל תּוֹךְ רֶשֶׁת שֶׁהָיְתָה טְמוּנָה בְּבוֹר עָמֹק, אֲשֶׁר הוּכַן עַל־יְדֵי צַיָּדִים עַרְמוּמִיּים.

בְּלֵב כּוֹאֵב רָאָה הַבֵּן אֶת אָבִיו מִתְלַבֵּט בָּרֶשֶׁת. “בְּרַח!” קָרָא אֵלָיו הָאָב מִמַּעֲמַקִי הַבּוֹר. נָשָׂא הַבֵּן אֶת רַגְלָיו, בָּרַח וְהִסְתַּתֵּר מַאֲחוֹרֵי גִּבְעָה.

הוּא יָדַע: רֶשֶׁת הִיא סִימָן לִבְנֵי אָדָם. וּבְוַדַּאי מִיָּד יוֹפִיעוּ. פָּקַח אֶת עֵינָיו וְצָפָה לְעֵבֶר הַבּוֹר. הַצַּיָּדִים הוֹפִיעוּ עַל מִזְחָלוֹת. שִׂמְחָתָם הָיְתָה גְדוֹלָה. עָמְדוּ סְבִיב הַבּוֹר וְהִשְׁתָּאוּ לְמַרְאֵה הַדֹּב הַגָּדוֹל וְהַיָּפֶה. שִׁפְשְׁפוּ אֶת כְּסָיוֹת הַפַּרְוָה שֶׁעַל־יְדֵיהֶם זוֹ בְּזוֹ. טָפְחוּ זֶה לָזֶה עַל הַשֶׁכֶם.

“כָּל גַּן־חַיּוֹת יָכוֹל לְהִתְפָּאֵר בְּדֹב לָבָן כָּזֶה”, אָמַר הָאֶחָד.

“נְקַבֵּל שְׂכָרֵנוּ בְּעַיִן יָפָה”, אָמַר הַשֵּׁנִי.

מָשְׁכוּ אֶת הָרֶשֶׁת. קָשְׁרוּ אֶת פִּיהָ וְהֶעֱמִיסוּ אוֹתָהּ, וּבְתוֹכָהּ הַדֹּב, עַל מִזְחֶלֶת גְדוֹלָה וְיָצְאוּ לַדֶּרֶךְ.

הַדֹּב־הַבֵּן הִתְגַּנֵּב בְּעִקְבוֹתֵיהֶם.

לא הַרְחֵק מִשָּׁם עָמְדוּ שְׁנֵי כְּלֵי־רֶכֶב – מַשָּׂאִית וְגִ’יפּ. עַד לְמָקוֹם זֶה יָכְלוּ לְהַגִּיעַ בָּרֶכֶב בְּלִי לְהִסְתַּכֵּן. פָּתְחוּ אֶת הַדֶּלֶת הָאֲחוֹרִית שֶׁל הַמַּשָׂאִית וְנִתְגַּלָּה כְּלוּב בַּרְזֶל גָּדוֹל. פָּתְחוּ אֶת דֶּלֶת הַכְּלוּב וְהִצִּיבוּ לוּחַ־עֵץ בְּשִׁפּוּעַ. עַל פְּנֵי לוּחַ זֶה מָשְׁכוּ בְּכָל כֹּחוֹתֵיהֶם אֶת הַדֹּב הַמְסֻבָּךְ בָּרֶשֶׁת. קָשְׁרוּ אֶת פִּי הָרֶשֶׁת סְבִיב פֶּתַח הַכְּלוּב. דָחֲקוּ בַּדֹּב בְּרַגְלֵיהֶם. קָפַץ הַדֹּב וְנִכְנַס מן הָרֶשֶׁת אֶל כְּלוּב הַבַּרְזֶל. הִתִּירוּ אֶת הָרֶשֶׁת וְנָעֲלוּ אֶת הַדֶּלֶת. שַׁעַר הַכְּלוּב הָיָה עָשׂוּי לוּחַ פְּלָדָה וּבְמֶרְכָּזוֹ מַנְעוּל כָּבֵד. בַּמַּנְעוּל הָיָה נָעוּץ מַפְתֵּחַ שֶׁאֵלָיו אֶפְשָׁר הָיָה לְהַגִּיעַ רַק מִבַּחוּץ.

כִּלּוּ אֶת מְלַאכְתָּם וּפָנוּ אֶל הַגִּ’יפ, הוֹצִיאוּ בַּקְבּוּק שֶׁל מַשְׁקֶה חָרִיף הַמְחַמֵּם אֶת הַקְּרָבַיִם. הַבַּקְבּוּק עָבַר מִפֶּה אֶל פֶּה, וְהַשִּׂמְחָה הָיְתָה גְּדוֹלָה. הֵם הִשִׂיגוּ אֶת מַטְרָתָם, וּבְקַלּוּת! דֹּב גָּדוֹל וְיָפֶה לְגַן הַחַיוֹת הָעִירוֹנִי. שְׂכָרָם מֻבְטָח. נַהַג הַמַּשָׂאִית עָלָה וְיָשַׁב לְיַד הַהֶגֶה וְהָאֲחֵרִים יָשְׁבוּ בַּגִ’יפ. מַחְשְׁבוֹתֵיהֶם הָיוּ נְתוּנוֹת אֶל הַכֶּסֶף הָרַב שֶׁיְּקַבְּלוּ מִמְּנַהֵל גַן־הַחַיּוֹת. הִרְהֲרוּ מַה יַּעֲשׂוּ בַּכֶּסֶף.

שְׁקוּעִים הָיוּ בְּהִרְהוּרִים וְלֹא שָׂמוּ אֶת לִבָּם אֶל הַדֹּב־הַבֵּן שֶׁהִתְגַּנֵּב, טִפֵּס וְעָלָה עַל הַמַּשָּׂאִית. הִתְכַּרְבֵּל הַדֹּב־הַבֵּן בְּפִנַּת הַמַּשָּׂאִית וּלְאָבִיו הַנִּדְהָם וְהַמֻּדְאָג עָשָׂה סִימָן: “ששש… אַל תּוֹצִיא הֶגֶה!”

הַמַּפְתֵּחַ הָיָה נָעוּץ בְּשַׁעַר הַכְּלוּב, הִתְקָרֵב הַבֵּן אֵלָיו, סוֹבֵב אוֹתוֹ פַּעַם וּפַעֲמַיִם וַהֲרֵי שַׁעַר הַכְּלוּב פָּתוּחַ. הַמְּכוֹנִיוֹת נָסְעוּ לְאִטָּן. הַקֶּרַח הָיָה חֲלַקְלַק. עַתָּה הִגִּיעוּ אֶל הַנַחַל. בִּשְׁעַת הַיְרִידָה אֶל הַנַחַל הֵאֵטוּ עוֹד יוֹתֵר אֶת הַנְּסִיעָה. הַדֻּבִּים – הָאָב וְהַבֵּן – קָפְצוּ מִן הַמַּשָׂאִית וּמִהֲרוּ לְהִסְתַּתֵּר מֵאֲחוֹרֵי שִׂיחֵי־הַנַּחַל הָרַבִּים הָעֲטוּפִים שֶׁלֶג.

הַמְּכוֹנִיוֹת הִמְשִׁיכוּ בְּדַרְכָּן. אִישׁ לֹא הִבְחִין בַּדָּבָר. כְּשֶׁנִּכְנְסוּ הָעִירָה הָיוּ הַצַּיָּדִים שִׁכּוֹרִים מִיַּיִן וּמִשִׂמְחָה. צָפְרוּ בַּצּוֹפָרִים וְהִצְבִּיעוּ אֶל הַמַּשָּׂאִית לְהַרְאוֹת לַתּוֹשָׁבִים אֶת שְׁלָלָם. “רְאוּ אֵיזֶה דֹּב הֵבֵאנוּ!” קָרְאוּ אֶל עֵבֶר הָאֲנָשִׁים שֶׁעָבְרוּ בָּרְחוֹב. הִסְתַּכְּלוּ הָאֲנָשִׁים בַּמַּשָּׂאִית וְלֹא רָאוּ מְאוּמָה. “הַצַּיָּדִים הַלָּלוּ יָצְאוּ מִדַּעְתָּם”, חָשְׁבוּ בְּלִבָּם. אַךְ לֹא אָמְרוּ זֹאת בְּקוֹל.

בְּשַׁעֲרֵי גַן־הַחַיּוֹת הִגְבִּירוּ הַנֶּהָגִים אֶת הַצְּפִירוֹת. מְנַהֵל גַן־הַחַיוֹת יָצָא נִרְגָּשׁ. כָּל הָעוֹבְדִים הִתְאַסְּפוּ.

“דֹּב כָּזֶה לֹא רְאִיתֶם מִימֵיכֶם!” צָעֲקוּ הַצַּיָּדִים בְּהִתְרַגְּשׁוּת. "כָּל גַּנֵי־הַחַיּוֹת יִתְמַלְּאוּ קִנְאָה״.

הִסְתַּכֵּל מְנַהֵל גַן־הַחַיּוֹת בַּמַּשָּׂאִית וְלֹא רָאָה מְאוּמָה. “בְּוַדַּאי רוֹבֵץ הַדֹּב עַל קַרְקָעִית הַכְּלוּב וְדָפְנוֹת הַמַּשָּׂאִית מַסְתִּירוֹת אוֹתוֹ”, חָשַׁב בְּלִבּוֹ. נִכְנְסוּ הַמְּכוֹנִיּוֹת בְּשַׁעֲרֵי גַן־הַחַיּוֹת וְנֶעְצְרוּ לְיַד הַבִּיתָן הָעֲנָקִי, שָׁם בְּרֵכַת הַשְׂחִיָּה הַמְיֻחֶדֶת לְדֻבִּים. קָפְצוּ הַצַּיָּדִים, פָּתְחוּ בִּתְנוּפָה אֶת דֶּלֶת הַמַּשָּׂאִית ו… עֵינֵיהֶם חָשְׁכוּ. הַכְּלוּב רֵיק! דַּלְתּוֹ פְּתוּחָה וּמִתְנַדְנֶדֶת עַל צִירָהּ…

מְנַהֵל גַן הַחַיּוֹת נָעַץ עֵינַיִם זוֹעֲמוֹת בַּצַּיָּדִים.

“דֹּב לָבָן גָּ… גָּדוֹל… הָיָה בְּתוֹךְ הַכְּלוּב…כָּ… כָּאן” מִלְמֵל רֹאשׁ הַצַּיָּדִים. “בְּעֶצֶם יָדִי נָעַלְתִּי אֶת… אֶת… אֶת הַכְּלוּב” – מֵרֹב תַּדְהֵמָה הִתְחִיל לְגַמְגֵּם.

“חִדְלוּ לְקַשְׁקֵשׁ!” כָּעַס הַמְנַהֵל. “וְאַל תְּסַפְּרוּ לי סִפּוּרִי מַעֲשִׂיּוֹת. אֲפִלּוּ בֶּן־אָדָם אֵינוֹ יָכוֹל לִפְתֹחַ אֶת הַכְּלוּב הַזֶּה אִם הוּא כָּלוּא בְּתוֹכוֹ. הִסְתַּלְקוּ מִכָּאן וְאַל תָּשׁוּבוּ לִרְאוֹת פָּנַי כָּל עוֹד אֵין דֹּב לָבָן בִּכְלוּבְכֶם!”

נְזוּפִים, מְבֹהָלִים וְנִדְהָמִים חָזְרוּ הַצַּיָּדִים וְיָצְאוּ לְדַרְכָּם.

הֵם לֹא יָכְלוּ לְהָבִין מַה קָּרָה. מַהוּ סוֹד הֵעָלְמוֹ שֶׁל הַדֹּב? – שָׁאֲלוּ אֶת עַצְמָם.

הֵם לֹא יָדְעוּ דָּבָר וְשֶׁמֶץ דָּבָר עַל אוֹדוֹת בְּנוֹ שֶׁל הַדֹּב.

ב. הַמַּשׂוֹר

לאַחַר מְנוּחַת לַיְלָה קְצָרָה בְּבָתֵּיהֶם יָצְאוּ הַצַּיָּדִים שׁוּב אֶל הַצָּפוֹן הָרָחוֹק, מְקוֹם מִשְׁכָּנָם שֶׁל הַדֻּבִּים הַלְּבָנִים. “הַפַּעַם לֹא נַחֲזֹר בְּיָדַיִם רֵיקוֹת!” הֶחְלִיטוּ בְּלִבָּם. “הַפַּעַם מֻכְרָחִים לְהַצְלִיחַ!”

חָפְרוּ בּוֹר עָמֹק בַּשֶּׁלֶג, הֵטִילוּ לְתוֹכוֹ רֶשֶׁת חֲזָקָה, כִּסּוּ אֶת פְּנֵי הַבּוֹר בְּגוּשִׁים שְׁטוּחִים שֶׁל קֶרַח לְבַל יֻרְגַּשׁ מְקוֹמוֹ וּפִזְּרוּ דָּגִים בַּדֶּרֶךְ אֵלָיו וּמִמֶּנּוּ – דָּגִים גְּדוֹלִים וְיָפִים שׁוֹבִים לֵב־כָּל־דֹּב.

גַּם הַדֹּב וּבְנוֹ נָחוּ בַּלַּיְלָה בִּמְחִלָּתָם. גַּם הֵם שָׁבוּ בְּיָדַיִם רֵיקוֹת. הַדֻּבִּים הַקְּטַנִּים – אֶחָיו וְאַחְיוֹתָיו שֶׁל הַדֹּב־הַבֵּן – הָיוּ רְעֵבִים, רְעֵבִים מְאֹד.

“מָחָר אֵצֵא שׁוּב לַדֶּרֶךְ”, הִבְטִיחַ הָאָב.

“מָחָר נֵצֵא לַדֶּרֶךְ”, תִּקֵּן לוֹ הַבֵּן.

“הֲרֵי רָאִיתָ וְנוֹכַחְתָּ שֶׁהַסַּכָּנָה מְרֻבָּה”, אָמַר הָאָב בְּחִבָּה.

“וְדַוְקָא מִשּׁוּם כָּךְ תִּהְיֶה אוּלַי זָקוּק לִי”, עָנָה לוֹ הַבֵּן.

“קַח אוֹתוֹ אִתְּךָ”, – אָמְרָה אִמָּא דֻּבָּה. “לֹא רָחוֹק הַיּוֹם בּוֹ יִצְטָרֵךְ לְהִסְתַּדֵּר בְּעַצְמוֹ. וְטוֹב שֶׁיִּלְמַד מִמְּךָ, הוּא כְּבָר גָדוֹל”. “הוּא כְּבָר גָדוֹל”, חָזַר הָאָב אַחֲרֶיהָ כְּהֵד. וְהוֹסִיף: “גָּדוֹל וְאַמִּיץ!”

יָצְאוּ שְׁנֵיהֶם לַדֶּרֶךְ. הִרְחִיבוּ צַעֲדִיהֶם. הַדֹּב הַבֵּן כִּמְעַט רָץ כְּדֵי לֹא לְפַגֵּר אַחֲרֵי אָבִיו. פִּתְאֹם הֵרִיחוּ מַשֶׁהוּ. רֵיחַ מֻכָּר וּמְפַתֶּה. הָלְכוּ בְּכִוּוּן הָרֵיחַ וְהִנֵּה לְעֵינֵיהֶם – דָּג. לֹא הִרְבּוּ לַחְשֹׁב, כִּי הָיוּ רְעֵבִים, וְחִלְקוּ אוֹתוֹ בֵּינֵיהֶם. כָּךְ עָשׂוּ גַם בַּדָּג הַשֵּׁנִי שֶׁהָיָה מֻנָּח לֹא הַרְחֵק מִשָּׁם. “דַּי לָנוּ בִּשְׁנַיִם אֵלֶּה”, אָמַר הָאָב. “אֶת הַשְּׁאָר נָבִיא לְאִמָּא וְלַקְּטַנִים”. אֶת הַדָּג הַשְּׁלִישִׁי הֵרִים הָאָב וּשְׁמָרוֹ אִתּוֹ. בְּדַרְכּוֹ אֶל הָרְבִיעִי נִבְקַע הַקֶּרַח תַּחְתָּיו וְהוּא נָפַל אֶל בּוֹר. הַבֵּן הָיָה רַק מַחֲצִית הַצַּעַד מֵאֲחוֹרָיו. זֶה עַתָּה חָשַׁב לְהַזְהִיר אֶת אָבִיו, נִזְכַּר… אַךְ אֵחֵר אֶת הַמּוֹעֵד.

בִּרְאוֹתוֹ אֶת אָבִיו שׁוּב בְּמַלְכֹּדֶת, נָשָׂא רַגְלָיו וּבָרַח. בָּרַח וְהִסְתַּתֵּר, הֵצִיץ מִמַּחֲבוֹאוֹ לִרְאוֹת מַה יִקְרֶה. הִגִּיעוּ הַצַּיָּדִים. שִׂמְחָתָם הָיְתָה רַבָּה. הֵם נֶחְלְקוּ לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת: אֵלֶה טָעֲנוּ שֶׁהַדֹּב אֲשֶׁר תָּפְסוּ הַפַּעַם יָפֶה יוֹתֵר מִן הַקּוֹדֵם וְאֵלֶּה טָעֲנוּ שֶׁהוּא גָדוֹל יוֹתֵר, אַךְ פָּחוֹת יָפֶה. אִישׁ לֹא הִבְחִין שֶׁזֶּהוּ אוֹתוֹ הַדֹּב עַצְמוֹ.

הֶעֱמִיסוּ אֶת שְׁלָלָם עַל הַמִּזְחֶלֶת וְהִפְלִיגוּ לְדַרְכָּם. הַפַּעַם הַדֹּב־הַבֵּן לֹא הִשְׁתַּהָה אַף רֶגַע אֶחָד. רָאָה מֵאַיִן בָּאוּ, מִהֵר וְרָץ בְּאוֹתוֹ כִּוּוּן וְהִסְתַּתֵּר מֵאֲחוֹרֵי גִבְעָה מֻשְׁלֶגֶת בְּקִרְבַת הַמַּשָּׂאִית.

מִשָּׁם עָקַב אַחֲרֵי הַצַיָּדִים הַמְאֻשָּׁרִים שֶׁהֶעֱלוּ אֶת הַדֹּב אֶל הַכְּלוּב וְנָעֲלוּ אֶת הַכְּלוּב פַּעַם וּפַעֲמַיִם. “הַפַּעַם”, שָׁמַע אֶת רֹאשׁ הַצַיָּדִים צוֹעֵק, “אֲנִי נוֹעֵל בְּעֶצֶם יָדַי וְלוֹקֵחַ אֶת הַמַּפְתַּחַ אֶל כִּיסִי. הַפַּעַם לֹא יִקְרוּ מַעֲשֵׂי־נִסִּים”.

“בְּדֹק אֶת הַסּוֹרְגִים!” קָרָא אֵלָיו אַחַד הַצַיָּדִים.

“בָּדַקְתִּי אוֹתָם אֶחָד אֶחָד”, עָנָה רֹאשׁ הַצַיָּדִים וְטִלְטֵל אֶת הַכְּלוּב כְּכָל שֶׁיָּכֹל. “הוֹ, אִם הַפַּעַם יִקְרֶה מַשֶׁהוּ…”

“שְׁטֻיּוֹת! מָה יָכוֹל לִקְרוֹת?” הִרְגִיעוּ אוֹתוֹ חֲבֵרָיו. הֶעֱבִירוּ בֵּינֵיהֶם בַּקְבּוּק שֶׁל מַשְׁקֶה חָרִיף לְחַמֵּם אֶת הַקְּרָבַיִם. לָגְמוּ עַד שֶׁהֵרִיקוּ אוֹתוֹ. נִכְנַס הַנֶּהָג לְתָאוֹ. נִכְנְסוּ הַצַּיָּדִים לַגִּ’יפּ וְיָצְאוּ לַדֶּרֶךְ.

אוֹתָהּ שָׁעָה הָיָה הַדֹּב־הַבֵּן רָבוּץ עַל קַרְקָעִית הַמַּשָּׂאִית, מְכֻרְבָּל בַּפִּנָּה וּמְחַיֵּךְ חִיוּךְ מְעוֹדֵד אֶל אַבָּא שֶׁלּוֹ. לִפְנֵי שֶׁעָלָה לַמְכוֹנִית לֹא הָיָה מְחַיֵּךְ כְּלָל. לֹא יָדַע כֵּיצַד יַצְלִיחַ הַפַּעַם לְהַצִּיל אֶת אָבִיו. הֲרֵי הַמַּפְתֵּחַ הוּצָא מִן הַמַּנְעוּל. אַךְ בַּעֲלוֹתוֹ עַל הַמְּכוֹנִית אוֹרוּ עֵינָיו. קָרַץ אֶל אָבִיו וְהֶרְאָה לוֹ בְּכַפּוֹ אֶת מַשׂוֹר־הַפְּלָדָה שֶׁהָיָה מֻנָּח בְּתוֹךְ אַרְגָּז בְּפִנַּת הַמְּכוֹנִית, בֵּין שְׁאָר כֵּלִים וּמַכְשִׁירִים.

לֹא נָגַע בַּמָּשּׂוֹר עַד שֶׁהָיְתָה הַמְּכוֹנִית נוֹסַעַת בִּמְהִירוּת וּמְקִימָה רַעַשׁ כַּהֲלָכָה. אָז אָחַז הַבֵּן בַּמַּשׂוֹר מִצִדּוֹ הָאֶחָד וּמִבִּפְנִים אָחַז הָאָב בְּצִדּוֹ הָאַחֵר וְהֵחֵלּוּ לְנַסֵר אַחַד הַסּוֹרְגִים בְּכָל הַכֹּחוֹת. הֵם נִסְּרוּ וְנִסְּרוּ עַד שֶׁנֻסַּר הַסּוֹרֵג. סוֹרֵג אֶחָד בִּלְבַד. אֲבָל דַּי הָיָה בַּמִּרְוָח שֶׁנּוֹצַר, כְּדֵי שֶׁהַדֹּב הַמְסֻרְבָּל שֶׁהִתְכַּוֵּץ כֻּלּוֹ יַחֲמֹק, אָמְנָם בְּמַאֲמַצִים, בְּדֶרֶךְ הַפִּרְצָה שֶׁנּוֹצְרָה.

עַכְשָׁו יָשְׁבוּ שְׁקֵטִים מְחַכִּים לַנָּהָר הַקָּרוֹב. וּכְשֶׁעָלְתָה הַמְּכוֹנִית עַל הַגֶּשֶׁר שֶׁעַל הַנָּהָר וְנֶאֱלְצָה לְהָאֵט אֶת מַהֲלָכָהּ, קָפְצוּ הַשְּׁנַיִם מִמֶּנָּה וְהִסְתַּתְּרוּ בֵּין הַשִׂיחִים הַמְכֻסִּים שֶׁלֶג.

הַמְּכוֹנִיּוֹת הִמְשִׁיכוּ בְּדַרְכָּן. הַצַיָּדִים בַּגִ’יפּ פָּצְחוּ בְּשִׁיר. כָּל כָּךְ הָיוּ שְׂמֵחִים. בִּרְחוֹבוֹת הָעִיר נוֹפְפוּ בִּידֵיהֶם וְהִצְבִּיעוּ עַל הַמַּשָׂאִית שֶׁמֵּאֲחוֹרֵיהֶם. “דֹּב לָבָן לְגַן־הַחַיּוֹת!” צָעֲקוּ אֶל הָעוֹבְרִים־וְשָׁבִים וְאֶל הָאֲנָשִׁים שֶׁעַל מִרְפְּסוֹת הַבָּתִּים.

הִסְתַּכְּלוּ הָאֲנָשִׁים אֶל הַמַּשָׂאִית וְלֹא רָאוּ דָּבָר.

“אֵיפֹה הֵם רוֹאִים דֹּב לָבָן?!” שָׁאֲלָה אִשָּׁה מְמֻשְׁקֶפֶת, קִצְרַת־רֹאִי.

“נִדְמֶה לִי שֶׁהַכְּלוּב רֵיק”, אָמַר אִישׁ אֶחָד.

“נִדְמֶה לְךָ?” צָחַק יֶלֶד שֶׁעָמַד לְיָדוֹ עַל הַמִּדְרָכָה. “הֲרֵי רוֹאִים בָּרוּר שֶׁהוּא רֵיק, רֵיק לְגַמְרֵי!”

בְּפֶתַח גַן־הַחַיּוֹת נֶעְצְרוּ הַמְּכוֹנִיוֹת.

“פִּתְחוּ אֶת הַשַּׁעַר!” קָרָא רֹאשׁ הַצַּיָּדִים. “הֵבֵאנוּ דֹּב לָבָן. גָּדוֹל פִּי שְׁנַיִם מִזֶּה שֶׁבָּרַח אֶתְמוֹל”.

הַשְּׁמוּעָה עָבְרָה חִישׁ מַהֵר. הַמְבַקְרִים שֶׁשָׁהוּ אוֹתָהּ שָׁעָה בְּגַן־הַחַיוֹת – יְלָדִים, נְעָרִים וּמְבֻגָרִים – הִתְאַסְפוּ סְבִיב הַבִּיתָן הֶחָדָשׁ שֶׁנּוֹעַד לַדֹּב הַלָּבָן. עוֹבְדֵי גַן־הַחַיּוֹת הֵטִילוּ לַבְּרֵכָה שֶׁבַּבִּיתָן כַּמָּה דָּגִים, כִּבּוּד קַל לָאוֹרֵחַ. הַמְּכוֹנִיוֹת הִגִּיעוּ לַבִּיתָן, הַשְּׁעָרִים נִפְתְּחוּ לִרְוָחָה. הַמְנַהֵל צִחְצַח בְּשַׁרְווּלוֹ אֶת הַשֶּׁלֶט הֶחָדָשׁ “הַדֹּב הַלָּבָן”. הַצַּיָּדִים קָפְצוּ מִן הַגִּ’יפּ, פָּתְחוּ בִּתְנוּפָה אֶת הַדֶּלֶת הָאֲחוֹרִית שֶׁל הַמַּשָׂאִית ו… הֵם לֹא הֶאֱמִינוּ לְמַרְאֵה עֵינֵיהֶם: הַכְּלוּב – הָיָה רֵיק!

“וּבְכֵן, זֶהוּ הַדֹּב הַלָּבָן שֶׁתְּפַסְתֶּם”, אָמַר מנַהֵל גַּן־הַחַיּוֹת. “כָּל כָּךְ לָבָן שֶׁאֵין רוֹאִים אוֹתוֹ. הִסְתַּלְקוּ מֵעַל פָּנַי! אֵינֶנִי רוֹצֶה לִרְאוֹת אֶתְכֶם עוֹד. לֹא תְּקַבְּלוּ מִמֶּנִּי אַף פְּרוּטָה אַחַת. חַפְּשׂוּ לָכֶם מִישֶׁהוּ אַחֵר לְהַתֵּל בּוֹ”.

הַצַּיָדִים כָּל כָּךְ הִתְבַּיְשׁוּ. הֵם אַפְלוּ לֹא נִסּוּ לִטְעֹן שֶׁהָיָה לָהֶם דֹב לָבָן בַּכְּלוּב. אִישׁ לֹא הָיָה מַאֲמִין לָהֶם, כִּי אִישׁ לֹא רָאָה אֶת בְּנוֹ שֶׁל הַדֹּב וְאַף אֶחָד לֹא יָדַע עַל קִיוּמוֹ. הֵם לֹא הֵעֵזוּ לְהַרְאוֹת אֶת פְּנֵיהֶם בְּגַן־הַחַיּוֹת. וְכַמּוּבָן, שׁוּב לֹא נִסּוּ לָצֵאת לְצֵיד דֻּבִּים לְבָנִים.

אוּלָם הַרְפַּתְקוֹת הַדֹּב וּבְנוֹ לֹא תָּמוּ.

צַיָּדִים אֵינָם הַסַּכָּנָה הַיְחִידָה הָאוֹרֶבֶת לְדֻּבִּים לְבָנִים.

ג. הַקַּרְחוֹן

לְאַחַר שֶׁהַבֵּן הָאַמִּיץ הִצִּיל פַּעֲמַיִם אֶת אָבִיו, קָבַע הַדֹּב נֹהַג לֹא לָצֵאת מִמְּחִלָּתוֹ אֶלָּא בְּלִוְיַת בְּנוֹ.

“אַף פַּעַם לֹא נִפָּרֵד”, אָמַר הָאָב לִבְנוֹ וְהִבִּיט בּוֹ בְּאַהֲבָה.

"אַף פַּעַם לֹא נִפָּרֵד חָזַר הַבֵּן עַל דִּבְרֵי אָבִיו, מְאֻשָּׁר וְגֵאֶה. הַם הָיוּ יוֹצְאִים יַחַד וְחוֹזְרִים יַחַד.

פַּעַם אַחַת יָצְאוּ הַרְחֵק אֶל חוֹף הָאוֹקְיָנוֹס. לאַחַר שֶׁשָּׂבְעוּ דָּגִים רָצוּ לְהָבִיא סוּס־יָם אוֹ כֶּלֶב־יָם לִבְנֵי מִשְׁפַּחְתָּם. אִמָּא דֻּבָּה רָמְזָה לָהֶם שֶׁזֶּה זְמָן רַב לֹא טָעֲמוּ בְּשָׂרוֹ שֶׁל כֶּלֵב־יָם, וְהֵם הֶחְלִיטוּ לְהַשְׂבִּיעַ אֶת רְצוֹנָהּ וְאֶת רַעֲבוֹנָם שֶׁל הַקְּטַנִים בְּמַעֲדַנֵּי בְּשָׂרוֹ שֶׁל כֶּלֵב־יָם. הָלְכוּ אֵפוֹא לַחוֹף. הָיָה זֶה בְּרֵאשִׁית הָאָבִיב וְקַרְחוֹנִים רַבִּים שָׁטוּ דָּרוֹמָה.

“מֵעוֹלָם לֹא שַׁטְתִּי עַל גַּבֵּי קַרְחוֹן”, אָמַר הַבֵּן אֶל אַבָּא־דֹּב. בְּקוֹלוֹ נִשְׁמַע רָצוֹן עַז לַעֲשׂוֹת זֹאת, וּמִיָּד. דֻּבִּים לְבָנִים הֵם כַּיָּדוּעַ שַׁחְיָנִים מְצֻיָּנִים. פָּחוֹת יָדוּעַ שֶׁהֵם אוֹהֲבֵי הַרְפַּתְקוֹת, אֲבָל מִי שֶׁרָאָה אוֹתָם שָׁטִים עַל פְּנֵי קַרְחוֹנִים – יָעִיד עַל כָּךְ. הַדֹּב שָׁלַח לְעֵבֶר בְּנוֹ מַבָּט שֶׁל חִבָּה וּבְלִי הִסוּס קָפַץ אֶל הַמַּיִם בִּמְלֹא אֹרֶךְ גוּפוֹ וְהֵחֵל לִשְׁחוֹת. הַבֵּן לֹא פִּגֵּר אַחֲרָיו. הֵם שָׂחוּ לְעֵבֶר קַרְחוֹן קְטַנְטָן שֶׁנָּע בִּמְהִירוּת עַל פְּנֵי הַגַּלִּים, טִפְּסוּ וְעָלוּ עָלָיו. נִעֲרוּ אֶת הַמַּיִם מֵעַל פַּרְוָתָם וְהִסְתַּכְּלוּ סְבִיבָם. הַרְבֵּה קַרְחוֹנִים, מִכָּל הַגְּדָלִים, שָׁטוּ דְּרוֹמָה.

“נִתְפֹּס אֵיזֶה כֶּלֶב־יָם הָגוּן, נִשְׂחָה בַּחֲזָרָה וְנָבִיא הַבַּיְתָה מַטְעַמִּים־שֶׁל־מַמָּשׁ”, אָמַר הָאָב. “אֲנִי שָׁכַחְתִּי כְּבָר טַעְמוֹ שֶׁל כֶּלֶב־יָם”, אָמַר הַבֵּן.

“לֹא נָשׁוּב עַד אִם נִתְפּס אֶחָד”, עָנָה הָאָב.

אַךְ כֶּלֶב־יָם לֹא נִרְאָה לְעֵינֵיהֶם. הֵם הָיוּ שְׁקוּעִים בְּחִפּוּשׂ אַחֲרֵי כֶּלֶב־יָם וְלֹא שָׂמוּ לֵב, כִּי הַקַּרְחוֹן הָלַךְ וְהִתְרַחֵק אֶל לֵב־הַיָּם עַד כִּי לֹא נִרְאֲתָה הַיַּבָּשָׁה. וְצָרָה עַל צָרָה, הַקַּרְחוֹן שֶׁעָלָיו יָשְׁבוּ הָלַךְ וְנָמַס, הָלַךְ וְקָטֵן. חֻמָּן שֶׁל קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ, שֶׁמֶשׁ הָאָבִיב, הָלַךְ וְחָזַק.

“הַקַּרְחוֹן שֶׁלָנוּ נִגְמַר”, אָמַר הַבֵּן בְּפַחַד.

“מַה נַעֲשֶׂה?”

“נִשְׂחֶה אֶל קַרְחוֹן אַחֵר”, אָמַר הָאָב.

וְכָךְ עָשׂוּ. אַךְ גַּם גּוֹרָלוֹ שֶׁל הַקַּרְחוֹן הַשֵּׁנִי הָיָה דּוֹמֶה. וּבֵינְתַיִם הֵם כְּבָר נִתְרַחֲקוּ מֶרְחָק רַב מֵאַרְצוֹת הַצָּפוֹן הַמְכֻסוֹת קֶרַח תָּמִיד. כָּאן שָׂרַר חֹם שֶׁל מַמָּשׁ. הַקַּרְחוֹנִים הַקְּטַנִּים נָמַסּוּ בִּמְהִירוּת. קַרְחוֹנִי עֲנָק כְּלָל לֹא נִרְאוּ בַּסְבִיבָה.

וְהָרַע מִכֹּל – לֹא הָיָה סִימָן לְיַבָּשָׁה.

הַבֵּן הַחֵל חוֹשֵׁב מַה יַעֲשׂוּ כְּשֶׁיִּמַּס הַקַּרְחוֹן שֶׁעָלָיו הֵם יוֹשְׁבִים. אָמְנָם הֵם יְכוֹלִים לִשְׂחוֹת, אֲבָל לְאָן? וְכַמָּה זְמַן? לְפֶתַע רָאָה בָּאֹפֶק פִּסַּת־אֲדָמָה וְעָלֶיהָ עֵצִים גְּבוֹהִים. מֵעוֹלָם לֹא רָאָה כָּזֹאת, אַךְ הֵבִין, שֶׁלִפְנֵיהֶם הִזְדַמְנוּת לְהַצִיל עַצְמָם. רְאִיָּתוֹ שֶׁל אַבָּא־דֹב הָיְתָה קְצָרָה – הוּא הִסְתַּכֵּל בַּכִּוּוּן שֶׁאֵלָיו הִצְבִּיעַ הַבֵּן אַךְ לֹא רָאָה דָּבָר.

“נִקְפֹּץ וְנִשְׂחֶה לְשָׁם”, הִפְצִיר הַבֵּן בְּאָבִיו.

“לֹא נַעֲשֶׂה כָּזֹאת”, עָנָה הָאָב, “כָּל עוֹד עוֹמְדוֹת רַגְלֵינוּ עַל קַרְחוֹן אָנוּ בְּטוּחִים”. הָאָב לְמוּד־הַנִּסָיוֹן לֹא רָצָה לְהִסְתַּכֵּן.

“אַךְ הַקַּרְחוֹן הוֹלֵךְ וְנָמֵס וְקַרְחוֹנִים אֲחֵרִים אֵין”, הִתְחַנֵּן הַבֵּן.

“אַךְ מַה יִהְיֶה אִם יִתְבָּרֵר שֶׁעֵינֶיךָ הִטְעוּ אוֹתְךָ וְאֵין שָׁם יַבָּשָׁה? כַּמָּה זְמַן נוּכַל לִשְׂחוֹת בְּלִי לְהַצִיג רַגְלֵינוּ עַל דָּבָר מוּצָק, הָהּ?”

הַבֵּן סָמַךְ עַל מַרְאֵה עֵינָיו אַךְ לֹא הָיָה בְּכֹחוֹ לְשַׁכְנֵעַ אֶת אָבִיו. הוּא סָקַר בְּעֵינָיו אֶת הַקַּרְחוֹן שֶׁעָלָיו עָמְדוּ, מַרְאֵהוּ הָיָה כְּשָׁטִיחַ לָבָן שֶׁמִּתַּחְתָּיו נִשְׁכְּחוּ כַּמָּה חֲפָצִים וְיָצְרוּ בּוֹ גַּבְשׁוּשִׁיוֹת. אֲבָל גַּם גָּדְלוֹ לֹא עָלָה עַל גָּדְלוֹ שֶׁל שָׁטִיחַ, וּבְכֵן, הֶחְלִיט לַעֲשׂוֹת מַעֲשֶׂה. קָפַץ לַמַּיִם וְהֵחֵל לִשְׁחוֹת בַּכִּוּוּן לָאִי, הָאָב קָרָא לוֹ בְּכָל כֹּחוֹ, נוֹפֵף בְּכַפּוֹתָיו, הִפְצִיר בּוֹ לַחֲזֹר, אִיֵּם עָלָיו – אַךְ הַבֵּן הִמְשִׁיךְ לִשְׁחוֹת. הוּא יָדַע כִּי אָבִיו לֹא יַפְקִיר אוֹתוֹ. “לְעוֹלָם לֹא נִפָּרֵד”, הִדְהֵד בְּאָזְנָיו קוֹל אָבִיו.

לְאַחַר שֶׁשָׂחָה מֶרְחַק מָה הִפְנָה אֶת רֹאשׁוֹ וְרָאָה אֶת אָבִיו שׁוֹחֶה מֵאֲחוֹרָיו. לֹא יָכוֹל הָיָה הָאָב לַעֲזֹב אֶת בְּנוֹ לְנַפְשׁוֹ וּבָא בְּעִקְבוֹתָיו.

“מַה נַעֲשֶׂה אִם לֹא נִמְצָא יַבָּשָׁה?” קָרָא לְעֵבֶר הַבֵּן.

“נִמְצָא! אֲנִי רָאִיתִי יַבָּשָׁה”, עָנָה הַבֵּן בְּקוֹל בּוֹטֵחַ.

כַּעֲבֹר שָׁעָה קַלָּה הִגִּיעוּ לַיַּבָּשָׁה. אוֹתָהּ שָׁעָה וּמִן הַקַּרְחוֹן שֶׁלָּהֶם לֹא נוֹתְרָה אֶלָּא גַּבְשׁוּשִׁית שֶׁצָּפָה עַל פְּנֵי הַגַּלִים, וְאַף זוֹ הָלְכָה וְנָמַסָּה.

ד. שְׁחוֹרִים וּלְבָנִים

רַגְלֵי הַדֹּב וּבְנוֹ דָּרְכוּ עַל אֲדָמָה מוּצֶקֶת. מוּצֶקֶת, אַךְ זָרָה וּמְרֻחֶקֶת. לֹא יָדְעוּ הֵיכָן הֵם נִמְצָאִים. הָאִי שֶׁאֵלָיו הִגִּיעוּ הָיָה מְיֻעָר כֻּלּוֹ. הָאָב וּבְנוֹ הִבִּיטוּ סְבִיבָם מְלֵאֵי תִּמָּהוֹן. מֵעוֹלָם לֹא רָאוּ עֵינֵיהֶם כַּדָּבָר הַזֶּה. הָאֲדָמָה חוּמָה וְלֹא לְבָנָה. אֵין עָלֶיהָ שֶׁלֶג! הָעֵצִים גְדוֹלִים, עֲנָקִים – גִּזְעֵיהֶם חוּמִים וְשִׁפְעַת עָלִים יְרֻקִּים לָהֶם, וְאֵין עֲלֵיהֶם שֶׁלֶג! הַכֹּל נִרְאָה כֹּה מוּזָר. מֵעוֹלָם לֹא הֶעֱלוּ עַל דַּעְתָּם שֶׁיֵּשׁ מְקוֹמוֹת הַשׁוֹנִים מֵאֶרֶץ־הַקֶּרַח הַצְפוֹנִית.

אַךְ מוּזָר מִכֹּל הָיָה הַמַּרְאֵה שֶׁנִּגְלָה לְעֵינֵיהֶם בִּמְרוֹמֵי אַחַד הָעֵצִים. שָׁם הָיוּ תְּלוּיִים, חוֹבְקִים עַנְפֵי הָעֵץ, מִינִי יְצוּרִים מְגֻשָּׁמִים וּמְשֻׁנִּים. שְׁנַיִם הָיוּ – אֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטָן. אַךְ רָאוּ הַיְצוּרִים הַמְשֻׁנִּים אֶת שְׁנֵי הָאוֹרְחִים הַלְּבָנִים מִיָּד מִהֲרוּ וְיָרְדוּ מֵעַל הָעֵץ. סָקְרוּ תְּחִלָּה בְּחַשְׁדָנוּת אֶת הַבָּאִים וְאַחַר הִתְקָרְבוּ לְעֶבְרָם בִּצְעָדִים מְהַסְסִים.

“מִי אַתֶּם?” שָׁאֲלוּ שְׁנֵי הַיְצוּרִים הַשְּׁחוֹרִים.

“אֲנַחְנוּ? אֲנַחְנוּ דֻּבִּים!” עָנוּ הַיְצוּרִים הַלְּבָנִים.

“אַתֶּם לֹא דֻּבִּים!” קָרָא הַקָּטָן מִבֵּין הַשְּׁנַיִם הַשְׁחוֹרִים, כַּנִּרְאֶה הַבֵּן, “אֲנַחְנוּ דֻּבִּים וְאַתֶּם אֵינְכֶם כָּמוֹנוּ כְּלָל וּכְלָל”.

“אַתֶּם דֻּבִּים? אַתָּה בְּוַדַּאי אוֹמֵר זֹאת כְּדֵי לְהַצְחִיק אוֹתָנוּ”, אָמַר אַבָּא־דֹּב הַלָּבָן. “הֲרֵי צִבְעֲכֶם לֹא כְּצִבְעֵנוּ. אֲנַחְנוּ דּוֹמִים לַשֶׁלֶג, וְאַתֶּם דּוֹמִים… לַלַּיְלָה”.

“לֹא יִתָּכֵן”, אָמַר אַבָּא־דֹּב הַשָּׁחוֹר וּפָנָיו מַבִּיעִים תְּבוּנָה, “אִם אֲנַחְנוּ דֻּבִּים לֹא יִתָּכֵן שֶׁגַּם אַתֶּם דֻּבִּים, וְאִם אַתֶּם דֻּבִּים לֹא יִתָּכֵן שֶׁאֲנַחְנוּ דֻּבִּים. וּמִכֵּיוָן שֶׁבָּרוּר לִי כַּשֶּׁמֶשׁ בַּצָּהֳרַיִם שֶׁאֲנַחְנוּ דֻּבִּים הֲרֵי הַמַּסְקָנָה הִיא שֶׁאַתֶּם אֵינְכֶם דֻּבִּים”.

“נָכוֹן!” קָפַץ בְּנוֹ וְאִשֵּׁר דִּבְרֵי אַבָּא־דֹּב הַשָּׁחוֹר.

מִי יוֹדֵעַ בַּמֶה הָיָה הַוִּכּוּחַ מִסְתַּיֵּם, לוּלֵא בְּנוֹ שֶׁל הַדֹּב שֶׁפָּתַח אֶת פִּיו וְשָׁאַל:

“אַבָּא, אַתָּה זוֹכֵר אֶת הַצַּיָּדִים שֶׁתָּפְסוּ אוֹתְךָ פַּעַם?”

הַדֻּבִּים הַשְּׁחוֹרִים נָסוֹגוּ צַעַד אֶחָד לְאָחוֹר לְמִשְׁמַע הַמִּלָּה “צַיָּדִים”.

אֲבָל בְּנוֹ שֶׁל הַדֹּב הַלָּבָן לֹא שָׂם לִבּוֹ אֲלֵיהֶם וְהִמְשִׁיךְ: “הָיָה בֵּינֵיהֶם אֶחָד שְׁחוֹר־עוֹר, זֶה שֶׁיָּשַׁב בַּגִּ’יפּ עַל יַד הַנָּהָר. הוּא הָיָה בֶּן אָדָם, נָכוֹן?”

“בְּוַדַּאי שֶׁהָיָה בֶּן־אָדָם”, אָמַר אַבָּא־דֹּב. “הוּא בָּעַט בִּי בְּמַגָּפָיו”.

“וְאִם בֵּין בְּנֵי־הָאָדָם יֵשׁ לְבָנִים וְיֵשׁ שְׁחוֹרִים”, – הִמְשִׁיךְ הַבֵּן, “לָמָה לֹא יִהְיוּ שְׁחוֹרִים וּלְבָנִים גַּם בֵּין הַדֻּבִּים?”

כָּל הָאַרְבָּעָה הֶחֱלִיפוּ בֵּינֵיהֶם מַבָּטִים, לִבְדֹּק זֶה אֶת מַרְאֵהוּ שֶׁל זֶה. עַכְשָׁו הִתְחִילוּ לְהַבְחִין שֶׁיֵּשׁ הַרְבֵּה־הַרְבֵּה דְּבָרִים דּוֹמִים בֵּינֵיהֶם. “כְּפִי הַנִּרְאֶה, אַתֶּם דֻּבִּים לְבָנִים וַאֲנַחְנוּ דֻּבִּים שְׁחוֹרִים”, אָמַר הַדֹּב הַשָּׁחוֹר לְבַסוֹף. "וְאִם־כֵּן, בּוֹאוּ אִתָּנוּ וְתִהְיוּ אוֹרְחֵינוּ. בְּוַדַּאי אַתֶּם רְעֵבִים וַעֲיֵפִים.

וְאָכֵן, הַדֹּב הַלָּבָן וּבְנוֹ הָיוּ עֲיֵפִים מְאֹד וּרְעֵבִים מְאֹד מְאֹד. מֵאָז יָצְאוּ מִמְחִלָּתָם לֹא בָּא אֹכֶל אֶל פִּיהֶם. בִּטְנוֹ שֶׁל הַבֵּן הָיְתָה מְקַרְקֶרֶת מֵרָעָב.

“אִם יֵשׁ לָכֶם אֵי־אֵלוּ דָּגִים, נוֹדֶה לָכֶם מִקֶּרֶב־לֵב, כִּי אִם לוֹמַר אֶת הָאֱמֶת…” פָּתַח אַבָּא־דֹּב הַלָּבָן.

“דָּגִים???” – תָּמְהוּ הַדֻּבִּים הַשְּׁחוֹרִים “וְכִי מִי זֶה אוֹכֵל דָּגִים? בּוֹאוּ אִתָּנוּ לִמְאוּרָתֵנוּ וּתְקַבְּלוּ אֹכֶל טוֹב לְשָׂבְעָה”.

“אֹכֶל טוֹב”, – הִתְפָּאֵר הַבֵּן הַשָּׁחוֹר, “אֱגוֹזִים, בַּלוּטִים, פְּקָעוֹת! אָבִיא לָכֶם גַּם דְּבַשׁ טָרִי, יָשָׁר מִן הָעֵץ”, וּבְאָמְרוֹ זֹאת טִפֵּס בִּזְרִיזוּת עַל אַחַד הָעֵצִים.

הַדֻּבִּים הַלְּבָנִים עָמְדוּ נִדְהָמִים. מֵעוֹלָם לֹא שָׁמְעוּ עַל מַאֲכָלִים כָּאֵלֶּה. אוּלַי מְהַתֵּל בָּהֶם הַדֹּב הַקָּטָן? אַךְ לֹא. הִנֵּה הוּא יוֹרֵד מִן הָעֵץ וּמְלַקֵק מִין נוֹזֵל דָּבִיק־צְהַבְהַב מִתּוֹךְ כַּפּוֹ וְעַל פָּנָיו נִכֶּרֶת הַנָאָה רַבָּה.

“וְאַל תֹּאמְרוּ לִי שֶׁאֵינְכֶם אוֹהֲבִים דְּבַשׁ!” אָמַר הַדֹּב הַשָּׁחוֹר שֶׁרָאָה אֶת הַמַּבָּט הַמוּזָר בְּעֵינֵי הַדֻּבִּים הַלְבָנִים.

“מֵעוֹלָם לֹא טָעַמְנוּ דְּבַשׁ”, אָמַר הַדֹּב הַלָּבָן.

״מֵעוֹלָם לֹא שָׁמַעְנוּ עַל טְבַשׁ. מֵעוֹלָם לֹא רָאִינוּ טְבַשׁ", אָמַר בְּנוֹ.

“אוֹמְרִים דְּבַשׁ”, – תִּקֵּן לוֹ הַדֻּבּוֹן הַשָּׁחוֹר. “אִם לֹא טְעַמְתֶּם, הִגִּיעַ הַזְּמַן שֶׁתִּטְעֲמוּ. אֵין דָּבָר טָעִים מִדְּבַשׁ”, וְהוֹשִׁיט אֲלֵיהֶם אֶת כַּפּוֹ.

תְּחִלָּה לֹא הֵעֵזּוּ, אַךְ הָרָעָב הָיָה חָזָק. הָאָב הוֹשִׁיט את כַּפּוֹ, לָקַח טִפַּת דְּבַשׁ וְקֵרְבָהּ אֶל פִּיו. פָּנָיו הִתְעַוְּתוּ. מֵעוֹלָם לֹא הִכְנִיס לְפִיו מַאֲכָל מָתוֹק. הַבֵּן הוֹשִׁיט קְצֵה לְשׁוֹנוֹ וְלִקֵּק מִתּוֹךְ כַּפּוֹ שֶׁל הַדֻּבּוֹן. תְּחִלָּה לֹא טָעַם הַדְּבַשׁ לְחִכּוֹ – כֹּה שׁוֹנֶה טַעְמוֹ מִטַּעַם שֶׁל דָּג או כֶּלֶב־יָם. אַךְ לְאַט לְאַט הֵחֵל לְהַרְגִּישׁ שֶׁהַמְּתִיקוּת נְעִימָה. “לֹא רַע”, מִלְמֵל תּוֹךְ מְצִיצָה, “לֹא כָּל כָּךְ נוֹרָא” וְהוּא הוֹשִׁיט שֵׁנִית את לְשׁוֹנוֹ, וּשְׁלִישִׁית וּרְבִיעִית. וּלְפָתַע מָצָא אֶת עַצְמוֹ מַחֲזִיק בְּכַפּוֹ שֶׁל הַדֻּבּוֹן הַשָּׁחוֹר וּמְלַקֵּק אוֹתָהּ עַד שֶׁהִבְרִיקָה מִנִּקָּיוֹן.

“זֶה טָעִים אֲפִלּוּ”, אָמַר הַבֵּן. “אֶפְשָׁר לְקַבֵּל עוֹד?”

הַדֹּב הִתְפַּלֵא עַל בְּנוֹ, אַךְ גַּם לוֹ הֵצִיק הָרָעָב. וּכְשֶׁחָזַר הַדֻּבּוֹן שֵׁנִית וּבְכַפּוֹ דְּבַשׁ, הִתְנַגֵשׁ מִצְחוֹ שֶׁל הַבֵּן בְּמִצְחוֹ שֶׁל הָאָב כַּאֲשֶׁר נֶחְפְּזוּ שְׁנֵיהֶם לְלַקֵק מִתּוֹךְ כַּף־הַיָּד הַמוּשָׁטָה שֶׁל הַדֹּב הַשָׁחוֹר הַקָּטָן.

“עַכְשָׁו אֵין לִי סָפֵק שֶׁהֵם דֻּבִּים”, אָמַר הַדֹּב הַשָּׁחוֹר לִבְנוֹ.

יָמִים רַבִּים בִּלּוּ הַדֹּב וּבְנוֹ בְּחֶבְרָתָם שֶׁל הַדֻּבִּים הַשְּׁחוֹרִים. לֹא לְכָל מְזוֹנוֹתֵיהֶם הִתְרַגְלוּ. מִנְהֲגֵיהֶם הָיוּ זָרִים וּמוּזָרִים בְּעֵינֵיהֶם. לְטַפֵּס עַל הָעֵצִים לֹא הִצְלִיחוּ, לַמְרוֹת כָּל נִסְיוֹנוֹתֵיהֶם. בְּנוֹ־שֶׁל-הַדֹּב הַלָבָן קִנֵּא בַּדֻּבִּים הַשְּׁחוֹרִים שֶׁהִפְלִיאוּ לַעֲשׂוֹת בְּטִפּוּס עַל עֵצִים. לְעֻמַּת זֹאת הִפְלִיא הַדֻּבּוֹן הַלָּבָן לִשְׁחוֹת וְהַדֻּבּוֹנִים הַשְּׁחוֹרִים הָיוּ עוֹמְדִים עַל הַחוֹף מִתְפָּעֲלִים וּמְקַנְּאִים בּוֹ בְּסֵתֶר־לִבָּם.

הַדֹּב הַלָּבָן וּבְנוֹ נֶהֱנוּ מֵהַכְנָסַת־הָאוֹרְחִים שֶׁל הַדֻּבִּים הַשְּׁחוֹרִים. נֶהֱנוּ מִן הַדְּבָרִים הַמֻּפְלָאִים וְהַמַּפְתִּיעִים שֶׁעֵינֵיהֶם רָאוּ וְאָזְנֵיהֶם שָׁמְעוּ לָרִאשׁוֹנָה. אַךְ בְּצַד הַהֲנָאָה עָלוּ וְגָבְרוּ, הָלְכוּ וְרַבּוּ הַצַּעַר וְהָעֶצֶב וְהַגַּעְגּוּעִים. הֵם הִתְגַּעְגְעוּ עַל בֵּיתָם וְעַל בְּנֵי־בֵיתָם, עַל אִמָּא הַמְצַפָּה לָהֶם וְדוֹאֶגֶת לְגוֹרָלָם, וְעַל הָאַחִים וְהָאֲחָיוֹת הַדּוֹאֲגִים לְאַבָּא וְלָאָח הַנִּמְצָאִים אֵי־שָׁם, רָחוֹק רָחוֹק, עַל הַמְּחִלָּה שֶׁבַּקֶרַח וְעַל שְׂדוֹת הַשֶּׁלֶג הָרְחָבִים וְהַלְּבָנִים.

יוֹם־יוֹם עִם רֶדֶת הַחֲשֵׁכָה הָיוּ יוֹשְׁבִים וּמְטַכְּסִים עֵצָה כֵּיצַד לָשׁוּב לְבֵיתָם וּלְמִשְׁפַּחְתָּם.

“אֵין לָנוּ שׁוּם אֶפְשָׁרוּת לַחֲזֹר אֶל בֵּיתֵנוּ” – הָיָה הָאָב אוֹמֵר בְּעֶצֶב וְנֶאֱנָח, “אֵין אֶפְשָׁרוּת לַעֲבֹר בִּשְׂחִיָּה אֶת הַיָּם הַגָּדוֹל הַמַּפְרִיד בֵּינֵינוּ, וּמַה יִּהְיֶה? מַה יִּהְיֶה עָלֵינוּ? וּמַה יִהְיֶה עַל הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁנִּשְׁאֲרָה שָׁם?”

יוֹם אֶחָד נִצְנֵץ רַעְיוֹן בְּלִבּוֹ שֶׁל הַבֵּן. אַךְ בְּטֶרֶם יְסַפֵּר אוֹתוֹ לְאָבִיו הָלַךְ אֶל חֲבֵרָיו הַדֻּבִּים הַשְׁחוֹרִים וְשָׁאַל אוֹתָם: “כֵּיצַד נִרְאֶה הַיָּם הַזֶּה שֶׁמִּסָבִיב לָאִי בַּחֹרֶף, כַּאֲשֶׁר קַר מְאֹד מְאֹד?” וְהַדֻּבִּים סִפְּרוּ לוֹ: בַּחֹרֶף הַיָּם כֻּלּוֹ קוֹפֵא וּמִתְכַּסֶּה בְּשִׁכְבַת קֶרַח. “עוֹד מְעַט יָבוֹא הַחֹרֶף וְתוּכַל לִרְאוֹת זֹאת בְּעֵינֶיךָ”, אָמְרוּ. “גַּם אֶצְלֵנוּ קַר מְאֹד־מְאֹד בַּחֹרֶף”, אָמַר לוֹ אַחַד הַקְּטַנִים, “לֹא רַק אֶצְלְכֶם”. רָץ הַבֵּן אֶל אָבִיו וְקָרָא: “אַבָּא, שׁוֹב נָשׁוּב אֶל בֵּיתֵנוּ! עָלֵינוּ רַק לְחַכּוֹת בְּסַבְלָנוּת עַד הַחֹרֶף”.

“כֵּיצַד?” שָׁאַל הָאָב, מֻפְתָּע וְנִרְגָּשׁ. מִנִּסְיוֹנוֹ יָדַע שֶׁכְּדַאי לְהַטוֹת אֹזֶן לְדִבְרֵי הַבֵּן.

הִסְבִּיר הַבֵּן: “בַּחֹרֶף מִתְכַּסֶּה הַיָּם הַמַּפְרִיד בֵּין הָאִי הַזֶּה לְבֵין הַיַּבָּשָׁה שֶׁלָנוּ בְּקֶרַח, וַהֲרִי אֲנַחְנוּ רְגִילִים בַּהֲלִיכָה עַל קֶרַח. נִקַּח אִתָּנוּ צֵידָה וְנֵצֵא לַדֶּרֶךְ צָפוֹנָה. נֵלֵךְ צָפוֹנָה, נֵלֵךְ וְנֵלֵךְ וְנַגִּיעַ אֶל בֵּיתֵנוּ”.

“מִתְכַּסֶּה בְּקֶרַח? הֲרֵי זֶה נִפְלָא, וַאֲנִי לֹא יָדַעְתִּי!” אָמַר הָאָב. “חָשַׁבְתִּי שֶׁכָּאן הַמַּיִם אֵינָם קוֹפְאִים כְּלָל”.

מֵאָז אוֹתוֹ יוֹם צִפּוּ בְּקֹצֶר־רוּחַ לְבוֹא הַחֹרֶף. יוֹם יוֹם יָצָא הַבֵּן מִן הַמְאוּרָה, הִסְתַּכֵּל בַּשָּׁמַיִם, רִחְרַח סְבִיבוֹ, וְהָיָה חוֹזֵר וְאוֹמֵר: “עוֹד לֹא בָּא הַחֹרֶף”, וְאָבִיו הָיָה נֶאֱנָח. יוֹם אֶחָד חָזַר הַבֵּן לַמְאוּרָה בְּדִלּוּגִים שֶׁל שִׂמְחָה. “אַבָּא, עֲנָנִים כְּבֵדִים בַּשָּׁמַיִם! רוּחַ קָרָה נוֹשֶׁבֶת. הַחֹרֶף מִתְקָרֵב!”

מֵעוֹלָם לֹא שָׂמְחוּ כָּל כָּךְ לְבוֹאוֹ שֶׁל הַחֹרֶף. מֵעַתָּה הָיוּ יוֹצְאִים יוֹם־יוֹם גַּם הַבֵּן גַּם הָאָב לרְאוֹת בְּהִשְׁתַּלֵּט הַחֹרֶף עַל שָׁמַיִם וְאֶרֶץ וָיָם.

יָרְדוּ גְּשָׁמִים עַזִּים. סוּפוֹת רְעָמִים וּבְרָקִים בָּאוּ בְּעִקְבוֹתֵיהֶם. עִם כָּל בָּרָק הִבְרִיקוּ עֵינֵיהֶם שֶׁל הַדֻּבִּים וְעִם כָּל רַעַם הֵם נָהֲמוּ נְהִימָה שֶׁל שִׂמְחָה. עָבְרוּ יָמִים אֲחָדִים וּפְתוֹתֵי שֶׁלֶג הֵחֵלּוּ לָרֶדֶת. שֶׁלֶג בַּיּוֹם וְשֶׁלֶג בַּלַיְלָה. וּבְלֵב הַדֻּבִּים הַלְבָנִים שִׂמְחָה.

הַדֻּבִּים הַשְּׁחוֹרִים הִתְכּוֹנְנוּ לִשְׁנַת הַחֹרֶף הָאַרֻכָּה שֶׁלָּהֶם. הַדֻּבִּים הַלְּבָנִים הִתְכּוֹנְנוּ לָצֵאת לַדֶּרֶךְ הַמּוֹבִילָה הַבַּיְתָה. אֵלֶּה וְאֵלֶּה הִצְטַעֲרוּ שֶׁעֲתִידִים הֵם לְהִפָּרֵד בְּקָרוֹב, אַךְ יָדְעוּ שֶׁהַפְּרִידָה הִיא הֶכְרֵחִית. וְהִנֵּה הִגִּיעַ הַיּוֹם. הַיָּם הִתְכַּסָּה קֶרַח. תְּחִלָּה הָיְתָה הַשִּׁכְבָה דַּקָּה וּשְׁבִירָה, אַךְ מִיּוֹם לְיוֹם הִתְעַבְּתָה וְהִתְקַשְּׁתָה. הַדֻּבִּים הַשְּׁחוֹרִים הָיוּ מְפַהֲקִים וּמְפַהֲקִים – כֹּה נִתְאַוּוּ לִשְׁקֹעַ בְּשֵׁנָה־שֶׁל־חֹרֶף, אַךְ לֹא מִן הַנִּימוּס הוּא שֶׁלֹא לְלַוּוֹת אֶת יְדִידֵיהֶם לְדַרְכָּם וְעַל כֵּן חִכּוּ בְּקֶצֶר רוּחַ לָרֶגַע שֶׁיּוּכְלוּ לִשְׁקֹעַ בַּשֵׁנָה הָעֲמֻקָּה וְהַמְמֻשֶּׁכֶת.

וּבָא הַיּוֹם הַמְקֻוֶּה. בָּדְקוּ וּמָצְאוּ, כִּי הַקֶּרַח קָשֶׁה וְחָזָק. נָתְנוּ הַדֻּבִּים הַשְּׁחוֹרִים צֵידָה לְאוֹרְחֵיהֶם וְשִׁלְּחוּ אוֹתָם לְדַרְכָּם בְּצַעַר וּבְשִׂמְחָה. צַעַר – עַל שֶׁלֹא יוּכְלוּ לִרְאוֹתָם שֵׁנִית, וְשִׂמְחָה – עַל כִּי חוֹזְרִים הֵם בְּשָׁלוֹם אֶל מִשְׁפַּחְתָּם. לֹא שָׁכְחוּ גַם לְצַיְּדָם בִּדְבַשׁ כְּדֵי שֶׁיִּטְעֲמוּ בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה, הַמְצַפִּים לְיַקִּירֵיהֶם, מִן הַמָּתוֹק־הַמָּתוֹק הַזֶּה.

נִפְרְדוּ שְׁחוֹרִים מִלְבָנִים וּלְבָנִים מִשְּׁחוֹרִים. הוֹדוּ הַלְּבָנִים לַשְּׁחוֹרִים עַל הַכְנָסַת־הָאוֹרְחִים הַנָּאָה. אִחֲלוּ הַשְּׁחוֹרִים לַלְּבָנִים דֶּרֶךְ צְלֵחָה. וְהַשְׁנַיִם יָצְאוּ לַדֶּרֶךְ.

עָמְדָה כָּל מִשְׁפַּחַת הַדֻּבִּים הַשְּׁחוֹרִים וְהִבִּיטָה אַחַר הַשְׁנַיִם – הָאֶחָד גָּדוֹל וְהַשֵּׁנִי קָטָן – שֶׁהָלְכוּ וְהִתְרַחֲקוּ, הָלְכוּ וְקָטְנוּ עַד שֶׁנִּרְאוּ מֵרָחוֹק כִּשְׁתֵּי נְקֻדּוֹת לְבָנוֹת, כִּשְׁנֵי פְּתוֹתֵי שֶׁלֶג לְבָנִים.

עַתָּה יָרְדוּ הַדֻּבִּים הַשְּׁחוֹרִים לִמְאוּרָתָם, הִתְכַּרְבְּלוּ וְשָׁקְעוּ בִּשְׁנַת הַחֹרֶף. אָבִיב וְקַיִץ כֹּה נְעִימִים וּמְלֵאֵי־עִנְיָן לֹא יָדְעוּ מִזֶּה שָׁנִים, לֹא כָּל שָׁנָה מַגִיעִים אוֹרְחִים כָּאֵלֶּה מִמֶּרְחַקִים.

ה. הַבַּיְתָה

הַדֹּב הַלָּבָן וּבְנוֹ צָעֲדוּ צָפוֹנָה וּבְלִבָּם עוֹלָה הַהִתְרַגְּשׁוּת וְגוֹאָה. הַבֵּן הִבִּיט אֶל אָבִיו וְרָאָה דְּמָעוֹת בְּזָוִיּוֹת עֵינָיו, הָיוּ אֵלֶה דְמָעוֹת שֶׁל שִׂמְחָה. אֵין שִׂמְחָה גְדוֹלָה מִשִּׂמְחַת הַשִּׁיבָה הַבַּיְתָה, וּמַה גַּם לְאַחַר זְמַן כֹּה רַב.

הֵם צָעֲדוּ זֶה בְּצַד זֶה. עַכְשָׁו הָיוּ צַעֲדֵי הַבֵּן גְּדוֹלִים כְּשֶׁל אָבִיו. הָאָב הִתְחִיל מְזַמֵּר בְּקוֹלוֹ הֶעָבֶה: אֲנַחְנוּ הוֹלְכִים הַבַּיְ־תָה…

וְהַבֵּן עָנָה אַחֲרָיו בְּקוֹלוֹ הַדַּק: הַבַּיְ־תָה… הַבַּיְ־תָה…! הָאָב: מַה טוֹב לָשׁוּב הַבַּיְ־תָה! וְהַבֵּן אַחֲרָיו: הַבַּיְ־תָה! הַבַּיְ־תָה! – נִפְלָא לַחֲזֹר הַבַּיְ־תָה!

– הַבַּיְתָה! הַבַּיְ־תָה!

– אַשְׁרֵי הַשָּׁב הַבַּיְ־תָה!

– הַבַּיְ־תָה הַבַּיְ־תָה!

– נַפְשִׁי יוֹצֵאת הַבַּיְ־תָה!

– הַבַּיְתָה! הַבַּיְ־תָה!

– לִבִּי נִמְשָׁךְ הַבַּיְ־תָה!

– הַבַּיְ־תָה! הַבַּיְ־תָה!

וְכָךְ הָיוּ חוֹזְרִים וְשָׁרִים בְּקֶצֶב הַהֲלִיכָה, וּמַגְבִּירִים צַעֲדֵיהֶם לְקֶצֶב הַשִּׁירָה. הָלְכוּ וְהָלְכוּ, יָמִים וְלֵילוֹת. הַרְבֵּה צָרוֹת וּתְלָאוֹת נָכוֹנוּ לָהֶם בַּדֶּרֶךְ, אַךְ רְצוֹנָם לָשׁוּב לְבֵיתָם הָיָה כֹּה חָזָק שֶׁהִתְגַּבְּרוּ עַל הַכֹּל.

שִׁבְעָה יָמִים לְאַחַר שֶׁיָּצְאוּ לְדַרְכָּם רָאוּ מֵרָחוֹק אֶת הַנַּחַל שֶׁלְיָדוֹ קָפְצוּ מִמְכוֹנִית הַצַּיָדִים. מִכָּאן וָהָלְאָה כְּבָר הָיְתָה הַדֶּרֶךְ קַלָה וִידוּעָה.

וְעַכְשָׁו תָּאֲרוּ לְעַצְמְכֶם אֶת הַשִּׂמְחָה בְּמִשְׁפַּחַת הַדֻּבִּים הַלְּבָנִים כַּאֲשֶׁר הָאֵם וְהַקְּטַנִים רָאוּ לִפְנֵיהֶם אֶת הָאָב וְהַבֵּן שֶׁנֶּעֶלְמוּ לִפְנֵי זְמַן כֹּה רַב. אֶת הַצְּעָדִים הָאַחֲרוֹנִים אֶל הַמְּחִלָּה עָשׂוּ הָאָב וּבְנוֹ בְּרִיצָה, לַמְרוֹת עֲיֵפוּתָם הָרַבָּה וְגוּפָם הַמְסֻרְבָּל. אִמָּא־דֻּבָּה יָצְאָה לִקְרָאתָם נִפְתַּעַת וְנִרְגֶשֶׁת וְהַקְּטַנִים קָפְצוּ וְנִתְלוּ עַל כִּתְפֵי הָאָב וְעַל גַבּוֹ וְלֹא חָדְלוּ לְלַטֵּף אֶת פַּרְוָתוֹ.

הָאֵם חִבְּקָה אֶת בְּנָהּ וְאָמְרָה: “כָּל כָּךְ דָּאַגְתִּי לָכֶם!”

הַבֵּן חִבֵּק אֶת אִמּוֹ וְאָמַר: “וַאֲנִי דָאַגְתִּי לָכֶם. כָּל פַּעַם שֶׁאָכַלְתִּי לְשָׁבְעָה הָיִיתִי חוֹשֵׁב: וַדַּאי רְעֵבִים אַתֶּם וְאֵין מִי שִׁיָּבִיא לָכֶם אֹכֶל”.

“לֹא רָעַבְנוּ”, – אָמְרָה הָאֵם וּלְהַפְתָּעַת הָאָב וְהַבֵּן הִגִּישָׁה הָאֵם לִפְנֵיהֶם נְתָחִים שֶׁל כֶּלֶב־יָם.

“זֶה – מִנַּיִן?” שָׁאֲלוּ.

“מִשֶּׁנֶּעְלְמוּ עִקְבוֹתֵיכֶם”, אָמְרָה הָאֵם, “לא הָיְתָה לָנוּ בְּרֵרָה אֶלָּא לָצֵאת בְּעַצְמֵנוּ לְצַיִד. לֹא, לֹא רָעַבְנוּ”.

בְּאוֹתוֹ לַיְלָה לֹא שָׁכְבוּ לִישֹׁן בִּמְחִלַּת הַדֻּבִּים. אַבָּא־דֹּב יָשַׁב וְסִּפֵּר אֶת כָּל הַקּוֹרוֹת אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ מֵאָז יָצְאוּ מִן הַמְּחִלָּה. כָּל בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה הִקְשִׁיבוּ לְסִפּוּרוֹ בְּהִתְרַגְּשׁוּת.

“אֵינֶנִי יוֹדֵעַ מָה הָיָה גּוֹרָלִי וְסָפֵק אִם הָיִיתִי זוֹכֶה לִרְאוֹת אֶתְכֶם שֵׁנִית לוּלֵא הַבֵּן הַנָּבוֹן וְהָאַמִּיץ שְׁלִי”, סִיֵּם הַדֹּב אֶת סִפּוּרוֹ.

כָּל הָעֵינַיִם הֻפְנוּ אֶל בְּנוֹ שֶׁל הַדֹּב בְּחִבָּה וּבְהַעֲרָצָה.

אַבָּא שֶׁל גַּלְיָה, אַמְנוֹן שְׁמוֹ, הָיָה רוֹעֵה צֹאן.

גַּלְיָה הָיְתָה גֵּאָה. הִיא הָיְתָה מִתְהַלֶכֶת בַּדִּיר כְּאִלּוּ הוּא כֻּלּוֹ שֶׁלָּהּ. הַטְּלָאִים וְהַטְּלָיוֹת הִכִּירוּ אוֹתָהּ וְלֹא בָּרְחוּ מִפָּנֶיהָ. הָאַמִּיצִים שֶׁבֵּינֵיהֶם הָיוּ נִגָּשִׁים אֵלֶיהָ, מְלַקְקִים אֶת יָדָהּ וּמוֹשְׁכִים בְּשִׁנֵּיהֶם הַקְּטַנוֹת אֶת מִכְנָסֵיהָ, וְהִיא הָיְתָה מַחֲלִיקָה עַל פַּרְוָתָם וּמְלַטֶפֶת אֶת פְּנֵיהֶם.

גַּלְיָה אָהֲבָה אֶת הַכְּבָשִׂים וְאֶת הַטְּלָיוֹת. גַּלְיָה אָהֲבָה מְאֹד, כַּמּוּבָן, גַּם אֶת אַבָּא שֶׁלָּהּ. בְּיִחוּד – כַּאֲשֶׁר הוּא הָיָה בַּדִּיר, בֵּין הַכְּבָשִׂים: חוֹלֵב אוֹתָן, מְחַלֵּק לָהֶן אֹכֶל אוֹ מְטַפַּל בָּהֶן. אֲבָל הִיא הָיְתָה עֲצוּבָה כַּאֲשֶׁר אַבָּא לֹא הָיָה אִתָּהּ בָּעֶרֶב בַּחֶדֶר. הַסְבָּרוֹתֶיהָ שֶׁל אִמָּא, שֶׁאַבָּא צָרִיךְ לַחֲלב אֶת הַכְּבָשִׂים בָּעֶרֶב, לֹא הוֹעִילוּ וְהִיא כָּעֲסָה גַם עַל אַבָּא וְגַם עַל הַכְּבָשִׂים.

הִיא הָיְתָה עֲצוּבָה גַּם כַּאֲשֶׁר אַבָּא הָיָה יוֹצֵא עִם הָעֵדֶר לַמִּרְעֶה בְּיוֹם סְעָרָה וְגֶשֶׁם וְהָיָה חוֹזֵר רָטֹב וְעָיֵף כָּל־כָּךְ.

יוֹם אֶחָד, יוֹם שֶׁל גֶשֶׁם עַז וְרוּחוֹת חֲזָקוֹת, עָמְדוּ גַּלְיָה וַחֲבֵרוֹתֶיהָ בַּגַן לְיַד הַחַלּוֹן וְהִסְתַּכְּלוּ אֵיךְ הַגֶּשֶׁם מְמַלֵּא אֶת הַשְׁלוּלִיוֹת וְהוֹפֵךְ אֶת הָאֲדָמָה לְבֹץ. אִישׁ לֹא הִסְתּוֹבֵב בַּחֲצַר הַקִּבּוּץ. כָּל אֶחָד הִסְתַּתֵּר מִפְּנֵי הַגֶּשֶׁם. לְפֶתַע רָאוּ הַיְלָדִים אֶת אַמְנוֹן, עָטוּף בִּמְעִיל וְחוֹבֵשׁ כּוֹבַע, יוֹרֵד מֵחֶדְרוֹ בַּשְׁבִיל הָעוֹבֵר לְיַד הַגַּן.

– “הִנֵּה אַבָּא שֶׁלָּךְ, גַּלְיָה” – קָרְאוּ הַיְלָדִים. וַאֲחָדִים הִתְחִילוּ לִקְרֹא בְּמַקְהֵלָה: “אַ־בָּא שֶׁל גַּ־לְיָה! אַ־בָּא שֶׁל גַּ־לְיָה…” אַמְנוֹן שָׁמַע אֶת קוֹלָם, הִסְתַּכֵּל וְרָאָה אֶת גַּלְיָה שֶׁלּוֹ עוֹמֶדֶת בֵּין הַיְלָדִים וּמְנַפְנֶפֶת לוֹ בְּיָדָהּ לָבוֹא אֵלֶיהָ. הוּא נִגַּשׁ לְמִרְפֶּסֶת הַגַּן. גַּלְיָה פָּתְחָה סֶדֶק בַּחַלוֹן וְקָרְאָה: “אַבָּא, בּוֹא, הִכָּנֵס לַמִּרְפֶּסֶת שֶׁלָּנוּ עַד שֶׁיִפָּסֵק הַגֶשֶׁם”.

“אֵינֶנִּי יָכוֹל” – הֵשִׁיב לָהּ אַמְנוֹן – “צָרִיךְ לְהַחֲזִיר אֶת הָעֵדֶר מֵהַמִּרְעֶה. יִצְחָק אֵינוֹ יָכוֹל לְהַחֲזִיר אוֹתָם הַבַּיְתָה לְבַדּוֹ בַּדֶּרֶךְ בֵּין הַשָּׂדוֹת הַזְּרוּעִים”.

– “אָז תַּחֲזִירוּ אוֹתָם אַחֲרֵי שֶׁיֶּחְדַּל הַגֶּשֶׁם”.

– “אִי אֶפְשָׁר, גַּלִית – הַטְּלָאִים מְחַכִּים לָאִמָּהוֹת כְּדֵי לִינֹק וְעוֹד מְעַט יַחֲשִׁיךְ ו…”

– “אֲבָל, אַבָּא!” – קָרְאָה גַּלְיָה וְהִסְתַּכְּלָה עַל רַגְלָיו שֶׁל אַמְנוֹן “אַבָּא, לָמָּה אַתָּה בְּנַעֲלַיִם? לָמָּה לֹא נָעַלְתָּ מַגָּפַיִם? הֲרֵי לֹא תּוּכַל לָלֶכֶת בַּנַּעֲלַיִם בְּבֹץ וּבְגֶשֶׁם חָזָק כָּל כָּךְ!”

– “כָּךְ, גַּלִּית, חִפַּשְׂתִּי וְחִפַּשְׂתִּי וְלֹא מָצָאתִי אֶלָא אֶחָד מִשְּׁנֵי הַמַּגָּפַיִם שֶׁלִּי, מַגָּף אֶחָד נֶעְלָם. אֲנִי לֹא יָכוֹל לְהָבִין כֵּיצַד, אֲבָל נֶעְלַם”.

גַּלְיָה הִסְתַּכְּלָה בִּנְעָלָיו שֶׁל אַבָּא הַמְכֻסּוֹת בֹּץ. רָאֲתָה אֶת קְצוֹת הַמִּכְנָסַיִם הָרְטֻבִּים שֶׁמְּעִיל־הַגֶּשֶׁם לֹא הִגִּיעַ עָדֵיהֶם. לִבָּהּ נִמְלָא צַעַר, הִיא הִתְחִילָה לַחְשֹׁב: הֵיכָן יָכוֹל לִהְיוֹת הַמַּגָּף שֶׁל אַבָּא? הַמַּחֲשָׁבוֹת רָצוּ מַהֵר מַהֵר בְּרֹאשָׁהּ וּפִתְאֹם…

– אוּלַי – הִיא חָשְׁבָה – אוּלַי אַצְלִיחַ לִמְצֹא אוֹתוֹ.

בֵּינְתַיִם יָצְאָה הַגַּנֶּנֶת לַמִּרְפֶּסֶת וְהִתְחִילָה לְדַבֵּר עִם אַמְנוֹן. גַּלְיָה הִסְפִּיקָה עוֹד לִשְׁמֹעַ שֶׁרוּתִי, הַגַּנֶּנֶת, מְדַבֶּרֶת אִתּוֹ עַל הַטָּלֶה שֶׁהִיא רוֹצָה לְהָבִיא לַחֲצַר הַגַּן, אֲבָל לֹא הִקְשִׁיבָה עַד הַסּוֹף. הִיא רָצָה אֶל הַחֶדֶר שֶׁלָּהּ בַּגַּן, פָּתְחָה אֶת הַחַלּוֹן וְקָרְאָה לַחֲבִיבָה.

חֲבִיבָה הָיְתָה הַחֲבֵרָה הֲכִי טוֹבָה שֶׁל גַּלְיָה. הִיא גָּרָה בִּמְלוּנָה לְיַד הֶחָצֵר. אֵיךְ וּמֵאַיִן הֵבִיאָה אוֹתָהּ? – זוֹהִי מַעֲשִׂיָּה שְׁלֵמָה:

חֲבִיבָה הָיְתָה שֶׁל שְׁלֹמֹה. פַּעַם טִלְפְּנוּ לִשְׁלֹמֹה וְהוֹדִיעוּ לוֹ שֶׁהוּא צָרִיךְ לִנְסֹעַ לְתֵל־אָבִיב. הוּא נָסַע וְשָׁכַח לְבַקֵּשׁ, שֶׁמִּישֶׁהוּ יִשְׁמֹר עַל חֲבִיבָה וְיִדְאָג לְהַאֲכִיל אוֹתָהּ. עָבַר יוֹם, עָבְרוּ יוֹמַיִם. חֲבִיבָה הָיְתָה רְעֵבָה מְאֹד. הִיא הִתְהַלְכָה וְלִקְּטָה אֹכֶל מִפַּחֵי הָאַשְׁפָּה. הִיא נִרְאֲתָה עֲצוּבָה וּבוֹדֵדָה. גַּלְיָה שָׁמְעָה שֶׁהִיא נוֹבַחַת נְבִיחוֹת עֲצוּבוֹת וְרָאֲתָה שֶׁהִיא מְחַפֶּשֶׁת בְּכָל פִּנָּה מַשֶׁהוּ לֶאֱכֹל.

אָמְרָה גַּלְיָה: “אִמָּא, אֲנִי חוֹשֶׁבֶת שֶׁהַכַּלְבָּה שֶׁל שְׁלֹמֹה נוֹרָא רְעֵבָה וַעֲצוּבָה”.

“נִדְמֶה לִי שֶׁאַתְּ צוֹדֶקֶת, בִּתִּי” – אָמְרָה הָאֵם.

גַּלְיָה לָקְחָה צַלַחַת פַּח וְנָתְנָה בָּהּ מִן הֶחָלָב שֶׁנִּשְׁאַר מַאֲרוּחַת־אַרְבַּע, שָׂמָה אֶת הַצַּלַחַת עַל הַמִּרְפֶּסֶת וְשָׁרְקָה לַכַּלְבָּה. הַכַּלְבָּה הָרְעֵבָה הִתְקָרְבָה בְּחַשְׁדָּנוּת, אֲבָל כְּשֶׁהֵרִיחָה אֶת הֶחָלָב מִהֲרָה לַמִּרְפֶּסֶת, הִתְנַפְּלָה עַל הֶחָלָב וְגָמְעָה בֶּן־רֶגַע מְלֹא הַצַלַּחַת.

“הִיא חַבֻּבָּה” – אָמְרָה חַנָה, אִמָּא שֶׁל גַּלְיָה.

“לֹא אוֹמְרִים חַבֻּבָּה'” – תִּקְנָה לָהּ גַּלְיָה

– ״רוּתִי אוֹמֶרֶת ‘חֲבִיבָה’ ".

– "טוֹב, יִהְיֶה ‘חֲבִיבָה’ " – אָמְרָה חַנָּה.

מֵאָז נִקְרְאָה הַכַּלְבָּה בְּשֵׁם חֲבִיבָה.

נָהֲגָה חֲבִיבָה לָבוֹא יוֹם יוֹם לַמִּרְפֶּסֶת שֶׁל גַּלְיָה וּלְקַבֵּל שָׁם אֹכֶל. כְּשֶׁשְׁלֹמֹה חָזַר הוּא לֹא לָקַח אוֹתָהּ מִגַּלְיָה. “מֵעַכְשָׁו הִיא שֶׁלָּךְ, כִּי אֲנִי צָרִיךְ לִשְׁהוֹת זְמַן רַב בְּתֵל־אָבִיב וְלֹא אוּכַל לָקַחַת אוֹתָהּ אִתִּי”.

מֵאָז עָבַר זְמַן רַב מְאֹד.

בְּשָׁעָה שְׁאַמְנוֹן דִּבֵּר עִם רוּתִי הַגַּנֶּנֶת על הַטָּלֶה, שֶׁיוּבָא לַחֲצַר הַגַּן, קָרְאָה גַּלְיָה לַחֲבִיבָה. חֲבִיבָה הָיְתָה חֲבֵרָה טוֹבָה שֶׁל גַּלְיָה וְהִיא הֵבִינָה תָּמִיד מַה שֶׁגַּלְיָה אָמְרָה לָהּ.

– “חֲבִיבָה” – אָמְרָה לָהּ גַּלְיָה לְאַט לְאַט – “אוּ־לִי אַתְּ לָ־קַ־חַתְּ אֶת הַמַּ־גָּף שֶׁל אַ־בָּא?” הֵרִימָה מַגָּף וְהֶרְאֲתָה לָהּ. הִצְבִּיעָה עַל חֲבִיבָה וְאַחַר כָּךְ עַל אַמְנוֹן שֶׁנִּרְאָה מֵרָחוֹק, בַּמִּרְפֶּסֶת.

חֲבִיבָה נִעְנְעָה בְּרֹאשָׁהּ וּבְאָזְנֶיהָ וְנָבְחָה: לָאו! לָאו! וָב! וָב!

גַּלְיָה יָדְעָה, שֶׁהַכְּלָבִים בַּמֶּשֶׁק אוֹהֲבִים לִסְחֹב מֵהַמִּרְפָּסוֹת נַעֲלַיִם וּמַגָּפַיִם וּלְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בָּהֶם. פְּעָמִים רָאֲתָה אוֹתָם בְּכָךְ.

חָזְרָה וְשָׁאֲלָה אֶת חֲבִיבָה: - “אַתְּ לֹא לָ־קַ־חְתְּ, חֲבִיבָה? בֶּ־טַח לֹא?”

– לָאו! לָאו! וָב! לָאו! – נָבְחָה שׁוּב חֲבִיבָה. הִיא לֹא לָקְחָה אוֹתוֹ. גַּלְיָה חָזְרָה וְנִתְעַצְבָה.

– אַבָּא הַמִּסְכֵּן. כָּל כָּךְ יִתְרְטֵב.

דְמָעוֹת עָלוּ בְּעֵינֶיהָ.

חֲבִיבָה הִסְתַּכְּלָה בְּגַּלְיָה וְרָאֲתָה שֶׁהִיא עֲצוּבָה מְאֹד. נָבְחָה נְבִיחָה אוֹ שְׁתַּיִם וְרָצָה לְעֵבֶר שִׁכּוּן הַחֲבֵרִים.

עָבְרוּ שְׁתֵּי דַּקּוֹת וְהִנֵּה גַּלְיָה, אֲשֶׁר שָׁכְבָה מְיֹאֶשֶׁת עַל מִטָּתָהּ, שׁוֹמַעַת אֶת הַיְלָדִים קוֹרְאִים: – “חֲבִיבָה רָצָה עִם מַגָּף בַּפֶּה! חֲבִיבָה רָצָה עִם מַגָּף!”

גָּלְיָה קָפְצָה וְרָצָה לַמִּרְפֶּסֶת. חֲבִיבָה הִגִּיעָה וְהַמַּגָּף שֶׁל אַמְנוֹן בְּפִיהָ. לְיָדָהּ עָמַד “גִּבּוֹר” – הַכֹּלֵב שֶׁל דָּן – בְּרֹאשׁ מוּרָד, כְּאִלּוּ הוּא מִתְבַּיֵּשׁ בַּמַּעֲשֶׂה שֶׁעָשָׂה.

גַּלְיָה לָקְחָה אֶת הַמַּגָּף, לִטְּפָה אֶת חֲבִיבָה וְהִסְתַּכְּלָה סְבִיבָהּ. אַבָּא כְּבָר הָלַךְ, הוּא עוֹד נִרְאָה בַּדֶּרֶךְ. נִסְּתָה גַּלְיָה לִקְרֹא לוֹ. עָזְרוּ לָהּ כָּל הַיְלָדִים. אֲבָל הַגֶּשֶׁם יָרַד בְּרַעַשׁ גָּדוֹל וְאַבָּא לֹא שָׁמַע. גַּלְיָה לֹא שָׁאֲלָה אִישׁ, לָבְשָׁה אֶת הַמְּעִיל, אֶת הַמַּגָּפַיִם וְרָצָה…

הַמַּגָּף הָאָבוּד הָיָה בְּיָדָהּ. הִיא מִהֲרָה לַחֶדֶר שֶׁל הַהוֹרִים, לָקְחָה מִשָּׁם אֶת הַמַּגָּף הַשֵּׁנִי וְהִמְשִׁיכָה לָרוּץ עִם זוּג הַמַּגָּפַיִם הַכְּבֵדִים.

הִיא רָצָה מַהֵר מַהֵר, אֲבָל לְאַבָּא יֵשׁ פְּסִיעוֹת גְדוֹלוֹת. הִיא לֹא הָיְתָה מַשִׂיגָה אוֹתוֹ לְעוֹלָם אִלְמָלֵא הִפְנָה אַמְנוֹן אֶת רֹאשׁוֹ כְּדֵי לִרְאוֹת אִם הַיְלָדִים עוֹד עוֹמְדִים לְיַד חַלּוֹן הַגַּן.

הוּא רָאָה מַשֶׁהוּ קָטָן, עָגֹל וְרָטב, רָץ בַּדֶּרֶךְ.

זוֹ הָיְתָה גַּלְיָה.

אַמְנוֹן עָמַד. הִסְתַּכֵּל. כְּשֶׁהִכִּיר אֶת גַּלְיָה שֶׁלוֹ מִהֵר וְרָץ לִקְרָאתָהּ.

– “גַּלְיָה, גַלִּית שֶׁלִי, לָמָּה יָצָאת בְּגֶשֶׁם כָּזֶה?”

וְהִנֵּה רָאָה אֶת זוּג הַמַּגָּפַיִם שֶׁלּוֹ בְּיָדֶיהָ.

– “יַקִירָה!” – חִבֵּק אוֹתָהּ בְּחָזְקָה – “אַתְּ מָצָאת אוֹתָם. תּוֹדָה, גַּלִּית, תּוֹ־דָה!” לַמָּחָרָת הָיְתָה גַּלְיָה חוֹלָה קְצָת.

– ״הִיא הִצְטַנְּנָה" – אָמַר הָרוֹפֵא – “אֲבָל – זֶה יַעֲבֹר בִּמְהֵרָה”.

אַבָּא לָקַח יוֹם חֹפֶשׁ וְיָשַׁב לְיַד גַּלְיָה שָׁעוֹת רַבּוֹת.

“אַבָּא, סַפֵּר לִי סִפּוּר” – בִּקְשָׁה גַּלְיָה – “אֲבָל חָדָשׁ, שֶׁאַף פַּעַם לֹא סִפַּרְתָּ”.

“עַל מָה, גַלִּית שֶׁלִּי?” שָׁאַל אַמְנוֹן וְהִתְחִיל לַחְשֹׁב.

“עַל הַכְּבָשִׂים שֶׁלְךָ!” וְאַמְנוֹן סִפֵּר. – – –

זֶה שָׁנִים שֶׁאַבָּא שֶׁל אוֹרְלִי אֵינוֹ עוֹבֵד בְּדִיר הַצֹּאן. אֲבָל אוֹרְלִי עוֹד זוֹכֶרֶת אֶת הַיָּמִים בָּהֶם הָיְתָה בָּאָה אֵלָיו לְבַקְּרוֹ שָׁם אוֹ שֶׁהָיְתָה יוֹצֵאת אֵלָיו לַשָּׂדֶה, כְּשֶׁרָעָה אֶת הַצֹּאן בְּקִרְבַת בָּתֵּי הַקִּבּוּץ. מֵאוֹתָם הַיָּמִים וּמִבִּקּוּרִים תְּכוּפִים בַּשַּׁבָּתוֹת שֶׁלְּאַחַר־כָּךְ נִתְקַשְּׁרָה יְדִידוּת בֵּינָהּ וּבֵין הַכְּבָשִׂים. בְּעִקָּר הִתְיַדְּדָה אוֹרְלִי עִם אוֹתָן כְּבָשִׂים חֲבִיבוֹת – אֵלֶּה הַמִּתְקָרְבוֹת בְּלִי חֲשָׁשׁ לַאֲנָשִׁים וְלִילָדִים, אוֹכְלוֹת מִידֵיהֶם וְנוֹתְנוֹת רֹאשָׁן לְלִטּוּפֵיהֶם, וּבְיוֹתֵר הִתְיַדְּדָה עִם שֻׁפְרָא, הַמַּשְׁכּוּכִית בַּעֲלַת הָעֵינַיִם הַנּוֹצְצוֹת.

מֵאָז הַגֵּז הִתְחַזְּקָה יְדִידוּת זוֹ מְאֹד וְשֻׁפְרָא אֲסִירַת־תּוֹדָה לְאוֹרְלִי. וּבֶאֱמֶת, מִי יוֹדֵעַ מֶה הָיָה קוֹרֶה אִלְמָלֵא בָּאָה אוֹרְלִי בְּאוֹתוֹ יוֹם שֶׁל רֵאשִׁית הַגֵּז לַדִּיר.

* * *

כְּדַרְכָּם מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה בְּבוֹא יְמוֹת הַחֹם, הִתְכּוֹנְנוּ הָרוֹעִים לִגְזֹז אֶת הַצֹּאן. הִצְטָרְפוּ אֲלֵיהֶם כָּל יוֹדְעֵי גֵּז בַּמֶּשֶׁק, וּבֵינֵיהֶם אַמְנוֹן – אַבָּא שֶׁל אוֹרְלִי.

כֵּיצַד מִתְכּוֹנְנִים לַגֵּז? – מְכִינִים שֻׁלְחָנוֹת אֲרֻכִּים, חֲבָלִים, שַׂקִּים רֵיקִים בִּשְׁבִיל הַצֶּמֶר וְהָעִקָּר: מַשְׁחִיזִים אֶת הַמִּגָזַזִים. גּוֹמְרִים לְהַשְׁחִיז – מְנַסִּים עַל אַחַת הַכְּבָשִׂים אִם הַמִּגָזַזִים חַדִּים וּ – – פוֹתְחִים בַּגֵּז.

אוֹתוֹ יוֹם נִסּוּ אֶת הַמִּגָזַזִים עַל שֻׁפְרָא. קָשְׁרוּ אֶת רַגְלֶיהָ בְּחֶבֶל, הֵרִימוּ אוֹתָהּ אֶל הַשֻּׁלְחָן וְאַמְנוֹן הֵחֵל לִגְזֹז אוֹתָהּ.

וּמִי הִגִּיעַ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה לַדִּיר? – אוֹרְלִי. הִיא בָּאָה, יָשְׁבָה עַל שֻׁלְחַן הַגֵּז וְהִבִּיטָה בְּעִנְיָן וּבִדְאָגָה אֶל שֻׁפְרָא, שֶׁרָבְצָה עַל הַשֻּׁלְחָן וְהִסְתַּכְּלָה בְּעֵינַיִם מְבֹהָלוֹת סְבִיבָה.

– אַבָּא, זֶה כּוֹאֵב לָהּ…

– לֹא, יַלְדָּתִי. לֹא כּוֹאֵב לַכִּבְשָׂה כַּאֲשֶׁר גּוֹזְזִים אוֹתָהּ.

– אֲבָל הַמִּגָזַזִים חַדִּים!

– גַּם הַמִּסְפָּרַיִם שֶׁבִּידֵי הַסַּפָּר חַדִּים, וְאַתְּ אֵינֵךְ מַרְגִּישָׁה שׁוּם כְּאֵב כַּאֲשֶׁר אַתְּ מִסְתַּפֶּרֶת, נָכוֹן?

שִׂיחָה מֵעֵין זוֹ הִתְנַהֲלָה בֵּין אוֹרְלִי וּבֵין אָבִיהָ גַּם לִפְנֵי שָׁנָה וְגַם לִפְנֵי שְׁנָתַיִם. אֲבָל אוֹרְלִי רָצְתָה לִהְיוֹת בְּטוּחָה בָּזֶה.

– אָז מַדּוּעַ הִיא רוֹעֶדֶת כָּל כָּךְ, אַבָּא?

– הִיא פּוֹחֶדֶת.

– לֹא צְרִיכִים לִגְזֹז אוֹתָהּ אִם הִיא פּוֹחֶדֶת.

– אַתְּ מַצִּיעָה לְהַשְׁאִיר אוֹתָהּ כָּל הַקַּיִץ עִם כָּל הַצֶּמֶר הַזֶּה עַל גּוּפָהּ? הִיא תַּזִּיעַ וְתִסְבֹּל מְאֹד מֵהַחֹם. אוּלַי אֲפִלּוּ תֶּחֱלֶה בְּמַחֲלַת־עוֹר אִם לֹא תִּגָּזֵז.

דִּבְרֵי אַבָּא הֵנִּיחוּ אֶת דַּעְתָּהּ שֶׁל אוֹרְלִי, אַךְ הִיא הוֹסִיפָה לִשְׁאֹל:

– וּמַדּוּעַ קָשְׁרוּ אֶת הָרַגְלַיִם שֶׁלָּהּ?

– כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּבְרַח בְּאֶמְצַע הַגֵּז.

אַמְנוֹן הִמְשִׁיךְ לִגְזֹז וְהַצֶּמֶר הַלָּבָן גָּאָה וְנֶעֱרַם כְּגַל עַל גַּבָּה שֶׁל שֻׁפְרָא. כָּל הַצֶּמֶר יָרַד בַּחֲתִיכָה אַחַת, כְּמַרְבָד.

– לָזֶה קוֹרְאִים גִּזָּה – הִסְבִּיר אַמְנוֹן.

– אֲנִי יוֹדַעַת. אַחַר־כָּךְ תַּכְנִיסוּ אֶת הַגִּזּוֹת לְשַׂקִּים, תִּשְׁלְחוּ לְבֵית־הַחֲרֹשֶׁת וְשָׁם יַעֲשׂוּ מֵהֶן חוּטֵי צֶמֶר – נָכוֹן?

אַמְנוֹן חִיֵּךְ לְעַצְמוֹ. אוֹרְלִי זוֹכֶרֶת מַה שֶׁשָּׁמְעָה בַּשָּׁנִים הַקּוֹדְמוֹת.

מִשֶּׁגָּמַר, עָמַד וְהִתִּיר אֶת רַגְלֶיהָ שֶׁל שֻׁפְרָא. הִזְדַּקְּפָה הַכִּבְשָׂה, יָרְדָה בִּקְפִיצָה שׁוֹבֵבָה מִן הַשֻּׁלְחָן וּבִפְעִיָּה מְמֻשֶּׁכֶת רָצָה אֶל הַכְּבָשִׂים: מֶה… מֶה… מֶה…

הַכְּבָשִׂים מַמָּשׁ נִבְהֲלוּ מִפָּנֶיהָ. שָׁנָה

תְּמִימָה עָבְרָה מֵאָז הַגֵּז הַקּוֹדֵם. הֵם שָׁכְחוּ מַה מַּרְאֶהָ שֶׁל כִּבְשָׂה גְזוּזָה. וּבֶאֱמֶת, הַמַּרְאֶה שׁוֹנָה כָּל כָּךְ מִמַּרְאֵה כִּבְשָׂה עִם צֶמֶר… הֵם נִרְתְּעוּ מִפָּנֶיהָ, הִצְטוֹפְפוּ וְלֹא נָתְנוּ לָהּ לָגֶשֶׁת אֲלֵיהֶם וּלְהִתְעָרֵב בֵּינֵיהֶם.

שֻׁפְרָא נִסְּתָה שׁוּב וָשׁוּב לְהִתְקָרֵב, פָּעֲתָה כְּדֵי שֶׁיַּכִּירוּ אֶת קוֹלָהּ, אֲבָל הַכְּבָשִׂים בָּרְחוּ מִפָּנֶיהָ וְהִבִּיטוּ בָּהּ בְּחַשְׁדָּנוּת.

– זֶה וַדַּאי חֲמוֹר – פָּעֲתָה־אָמְרָה אַחַת הַטְּלָיוֹת.

– זֶה לֹא חֲמוֹר – עָנְתָה כִּבְשָׂה זְקֵנָה – לַחֲמוֹר יֵשׁ אָזְנַיִם אֲרֻכּוֹת.

– הַרְאִיתֶם מִימֵיכֶם חֲמוֹר פּוֹעֶה? – לִגְלְגָה כִּבְשָׂה אַחֶרֶת.

– אָז מַה זֶּה?? מִי זֶה?? – נִשְׁמְעָה הַשְּׁאֵלָה מִפִּיּוֹת רַבִּים.

– אוּלַי זֹאת עֵז?

– כֵּן, הִיא פּוֹעָה כְּמוֹ עֵז…

– שְׁטֻיּוֹת! הֵיכָן הַקַּרְנַיִם?

– וְהֵיכָן הַזָּקָן?

– אָז מַה זֶּה? – חָזְרָה הַשְּׁאֵלָה וְנִשְׁמְעָה

מִפִּיּוֹת רַבִּים.

– אֲנִי כִּבְשָׂה! אֲנִי שֻׁפְרָא! אֵינְכֶם מַכִּירִים אוֹתִי?! – שֻׁפְרָא מַמָּשׁ הִתְחַנְּנָה, אַךְ הַכְּבָשִׂים נִרְתְּעוּ עוֹד יוֹתֵר.

– לְשֻׁפְרָא יֵשׁ צֶמֶר מְסֻלְסָל עַל כָּל הַגּוּף.

– לְכָל הַכְּבָשִׂים יֵשׁ צֶמֶר.

– אֲבָל אֲנִי שֻׁפְרָא… בֶּאֱמֶת!

– אַתְּ שַׁקְרָנִית!

– זֹאת אֵינֶנָּהּ שׁוּם־חַיָּה־שֶׁאֲנִי־מַכִּירָה.

– אוּלַי זֹאת… מִפְלֶצֶת?

שֻׁפְרָא עָמְדָה בַּצַּד, בּוֹדֶדֶת וְאֻמְלָלָה, וְלֹא יָדְעָה מַה לַּעֲשׂוֹת. כָּל הַכְּבָשִׂים בָּרְחוּ מִפָּנֶיהָ. אוֹרְלִי שָׁמְעָה אֶת שַׁעֲטַת הָרַגְלַיִם שֶׁל הַכְּבָשִׂים הַמְבֹהָלוֹת וְנִגְּשָׁה לִרְאוֹת מַה קָּרָה. רָאֲתָה אֶת שֻׁפְרָא עוֹמֶדֶת בַּצַּד, מְנֻדָּה וַעֲצוּבָה. תְּחִלָּה לֹא הֵבִינָה מַה קָּרָה. הִיא נִגְּשָׁה אֶל שֻׁפְרָא, לִטְּפָה אֶת מִצְחָהּ.

– בּוֹאִי, שֻׁפְרָא. מַה קָּרָה, שֻׁפְרָא?

הַכְּבָשִׂים הִכִּירוּ אֶת אוֹרְלִי. הֵם שָׁמְעוּ שֶׁהִיא קוֹרֵאת לַיְצוּר הַמּוּזָר “שֻׁפְרָא”. הַסָּפֵק הִתְגַנֵּב אֶל לִבָּם: אוּלַי בְּכָל־זֹאת זוֹ שֻׁפְרָא? הִתְקָרְבוּ קְצָת וְהִקְשִׁיבוּ.

– שֻׁפְרָא, מַדּוּעַ אֵינֵךְ נִגֶּשֶׁת אֶל הָעֵדֶר?

אוּלַי לֹא טוֹב לָךְ שֶׁגָּזְזוּ אוֹתָךְ? – הוֹסִיפָה אוֹרְלִי וְשָׁאֲלָה.

– הִיא קוֹרֵאת לָהּ שֻׁפְרָא – לָחַשׁ טָלֶה צָעִיר, בַּעַל חֲתִימַת־קַרְנַיִם.

– הִיא אָמְרָה “גָּזְזוּ” – אָמְרָה אַחַת הַכְּבָשִׂים בְּקוֹל מְהֻרְהָר – אַתֶּם זוֹכְרִים אֶת הַמְּכוֹנָה הַזֹּאת שֶׁהֵבִיאוּ פַּעַם לַדִּיר וְשֶׁעָשְׂתָה גְזְזְזְזְ… גְזְזְזְ… אוּלַי…

– אוּלַי הֵם עָשׂוּ מַשֶּׁהוּ לְשֻׁפְרָא?

– לֹא יִתָּכֵן. אֲנִי מַכִּירָה אֶת שֻׁפְרָא. הִיא אֵינָהּ נִרְאֵית כָּךְ!

מִתָּא הָאֵילִים נִשְׁמַע קוֹל פְּעִיָּה עָבֶה:

– עִבְרוּ בְּכָל הָעֵדֶר וּרְאוּ: אִם שֻׁפְרָא בָּעֵדֶר – הַיְצוּר הַזֶּה אֵינוֹ שֻׁפְרָא; וְאִם שֻׁפְרָא אֵינֶנָּהּ בָּעֵדֶר – הֲרֵי זוֹהִי שֻׁפְרָא, כְּדִבְרֵי הַיַּלְדָּה.

– הַזָּקֵן צוֹדֵק – נִשְׁמַע רַחַשׁ־לַחַשׁ מִכָּל קְצוֹת הַדִּיר.

עָבְרוּ הַכְּבָשִׂים וּבָדְקוּ. עוֹד הֵם מִסְתּוֹבְבִים וּבוֹדְקִים, תָּפְסוּ הָרוֹעִים כַּמָּה מֵהֶם, קָשְׁרוּ אֶת רַגְלֵיהֶם וְהֶעֱלוּ אוֹתָם אֶל שֻׁלְחֲנוֹת הַגֵּז.

תּוֹךְ רֶבַע שָׁעָה הִצְטָרְפוּ אֶל הָעֵדֶר עוֹד יְצוּרִים מוּזָרִים אֲחָדִים. בִּמְקוֹם תַּלְתַּלֵּי צֶמֶר – מֵעֵין תְּלָמִים עַל עוֹר חָשׂוּף וְרַדְרַד; בִּמְקוֹם גּוּף מְעֻגָּל וְשָׁמֵן –גּוּף דַּקִּיק עִם בֶּטֶן שְׁקוּעָה. הַיְצוּרִים הַלָּלוּ נִרְאוּ בְּדִיּוּק כְּמוֹ שֻׁפְרָא הַגְּזוּזָה.

עַתָּה הֵחֵלּוּ הַכְּבָשִׂים לְהָבִין מַה קָּרָה.

– מַמָּשׁ אֵין לְהַכִּיר – חָזְרוּ וְאָמְרוּ בְּהִסְתַּכְּלָם עַל שֻׁפְרָא וְעַל שְׁאָר הַגְּזוּזוֹת.

תּוֹךְ יוֹמַיִם הָיָה כָּל הָעֵדֶר גָּזוּז. הַכְּבָשִׂים בִּקְּשׁוּ אֶת סְלִיחָתָהּ שֶׁל שֻׁפְרָא עַל הָעֶלְבּוֹן וְהַסֵּבֶל שֶׁגָּרְמוּ לָהּ.

– לֹא הִכַּרְנוּ אוֹתָךְ – הִתְנַצְּלוּ.

– אִי אֶפְשָׁר הָיָה לְהַכִּירֵךְ.

– אֲבָל אוֹרְלִי הִכִּירָה אוֹתִי – אָמְרָה שֻׁפְרָא, כְּאִלּוּ לְעַצְמָהּ, וְעֵינֶיהָ הִתְנוֹצְצוּ יוֹתֵר מִתָּמִיד…

הַכֹּל מַכִּירִים אֶת פַּעֲמוֹנִית, הַכֹּל מְחַבְּבִים אוֹתָהּ. הִיא יְדִידָתָם שֶׁל הַיְלָדִים וְשֶׁל הָרוֹעִים. דַּי לִקְרֹא בִּשְׁמָהּ וּכְבָר הִיא מְמַהֶרֶת אֵלֶיךָ, מְלַקֶּקֶת אֶת יָדְךָ וּמוּכָנָה לָלֶכֶת אַחֲרֶיךָ לְכָל מָקוֹם שֶׁהוּא.

אֲהוּבָה הִיא עַל הָרוֹעִים וְעוֹזֶרֶת לָהֶם לִמְשֹׁךְ אֶת עֵדֶר הַצֹּאן וּלְהוֹבִילוֹ. עַל כֵּן תָּלוּ לָהּ פַּעֲמוֹן גָּדוֹל בְּצַוָּארָהּ. וּמִכָּאן גַּם שְׁמָהּ – פַּעֲמוֹנִית. עַל־פִּי הַצִּלְצוּל יוֹדֵעַ הָרוֹעֶה אֶת מְקוֹמָהּ, נִגָּשׁ אֵלֶיהָ, קוֹרֵא בִּשְׁמָהּ וּמוֹסִיף: פְּר… ר… ר… מִיָּד זוֹקֶפֶת הִיא אֶת רֹאשָׁהּ, מִסְתַּכֶּלֶת בָּרוֹעֶה בְּעֵינֶיהָ הַגְּדוֹלוֹת וּמְטַלְטֶלֶת אֶת רֹאשָׁהּ לְכָאן וּלְכָאן. מִצְטַלְצֵל הָעִנְבָּל בְּפַעֲמוֹן הַנְּחֹשֶׁת וּמְעוֹרֵר אֶת הַכְּבָשִׂים מֵרְעִיָּתָם הַשְּׁקֵטָה. אָז מַתְחִיל שְׁאָר הָעֵדֶר לִצְעֹד בְּעִקְבוֹת פַּעֲמוֹנִית, הַצּוֹעֶדֶת בְּעִקְּבוֹת הָרוֹעֶה.

* * *

בֹּקֶר בֹּקֶר יוֹצֵאת פַּעֲמוֹנִית בְּרֹאשׁ הָעֵדֶר לַמִּרְעֶה, וְעֶרֶב עֶרֶב הִיא שָׁבָה בְּרֹאשׁ הָעֵדֶר מִן הַמִּרְעֶה.

יוֹם אֶחָד, בְּרֵאשִׁית הַחֹרֶף, לֹא יָצְאָה פַּעֲמוֹנִית לַמִּרְעֶה. אַמְנוֹן הָרוֹעֶה רָאָה שֶׁבִּטְנָה גְּדוֹלָה מֵהָרָגִיל וְהֶעָטִין שֶׁלָּהּ – אַף הוּא גָּדוֹל וּמָלֵא חָלָב. חָשַׁב אַמְנוֹן בְּלִבּוֹ: צְרִיכָה הִיא לְהַמְלִיט הַיּוֹם אוֹ מָחָר. מוּטָב שֶׁתִּשָּׁאֵר בַּבַּיִת וְתַמְלִיט בְּתוֹךְ הַדִּיר.

וְאָמְנָם, בְּאוֹתוֹ יוֹם הִמְלִיטָה פַּעֲמוֹנִית. הַטַּלְיָה הַקְּטַנָה הָיְתָה דּוֹמָה לְאִמָּהּ בַּכֹּל: גּוּפָהּ לָבָן, רֹאשָׁהּ, צַוָּארָהּ וְאָזְנֶיהָ שְׁחוֹרִים, וְעַל רֹאשָׁהּ – כִּפָּה לְבָנָה. רְגָעִים אֲחָדִים לְאַחַר צֵאתָהּ לַאֲוִיר הָעוֹלָם עָמְדָה כְּבָר הַטַּלְיָה עַל רַגְלֶיהָ, מִתְנוֹדֶדֶת קְצָת, וְחִפְּשָׂה בְּפִיהָ אֵת פִּטְמוֹת אִמָּהּ. רְעֵבָה הָיְתָה וְרָצְתָה לִינֹק. פַּעֲמוֹנִית לִקְּקָה אֶת גּוּפָהּ שֶׁל הַטַּלְיָה וְדָחֲפָה אוֹתָהּ בָּעֲדִינוּת לְעֵבֶר הֶעָטִין. תָּפְסָה הַטַּלְיָה אֶת הַפִּטְמָה בְּפִיהָ וְהִתְחִילָה לִינֹק. כְּשֶׁהִגִּיעַ הֶחָלָב הֶחָמִים לְבִטְנָה, עָבַר רַעַד שֶׁל שִׂמְחָה בְּגוּפָהּ. יָנְקָה וְנִדְנֵדָה אֶת הָאַלְיָה הַקְּטַנָּה נִדְנוּדִים שֶׁל הֲנָאָה.

שָׂבְעָה – חָדְלָה לִינֹק וּפָעֲתָה בְּקוֹל דַּק: מֶה… מֶה… לְבַשֵּׂר לָעוֹלָם כִּי שְׂבֵעָה הִיא וְטוֹב לָהּ. רָבְצָה עַל הַקַּשׁ הַמְפֻזָּר עַל רִצְפַּת הַדִּיר וְנִמְנְמָה. פַּעֲמוֹנִית הִסְתּוֹבְבָה סְבִיבָה וְשָׁמְרָה עָלֶיהָ. לֹא נָתְנָה לְאִישׁ לָגֶשֶׁת אֵלֶיהָ. אַף לֹא לַיְלָדִים שֶׁהִכִּירָה הֵיטֵב.

רַק לְאַמְנוֹן הָרוֹעֶה נָתְנָה פַּעֲמוֹנִית לָגֶשֶׁת אֶל הַטַּלְיָה. הוּא הֵרִים אוֹתָהּ בַּעֲדִינוּת, לִטֵּף אֶת רֹאשָׁהּ הַשָּׁחוֹר, הֶחֱלִיק בְּיָדוֹ עַל הַכִּפָּה הַלְבַנְבַּנָּה, וְתָלָה לָהּ בְּצַוְּארֵהּ שַׁרְשֶׁרֶת עִם תָּוִית. עַל הַתָּוִית הָיָה כָּתוּב: 54. זֶה מִסְפָּרָהּ שֶׁל פַּעֲמוֹנִית וְכָךְ יֵדְעוּ הַכֹּל שֶׁזּוֹהִי בִּתָּהּ.

* * *

אוֹתוֹ יוֹם וּבְיוֹם הַמָּחֳרָת נִשְׁאֲרָה פַּעֲמוֹנִית עִם בִּתָּהּ בַּדִּיר. הִיא הֵינִיקָה אוֹתָהּ, נִקְּתָה אוֹתָהּ בִּלְשׁוֹנָהּ וְנִלְחֲצָה אֵלֶיהָ בְּגוּפָהּ כְּדֵי לְחַמְּמָהּ. בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי הָיְתָה פַּעֲמוֹנִית צְרִיכָה לְצֵאת לַמִּרְעֶה עִם כָּל הָעֵדֶר. הִיא רָצְתָה לֶאֱכֹל הַרְבֵּה עֵשֶׂב כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לָהּ שֶׁפַע שֶׁל חָלָב בִּשְׁבִיל הַטַּלְיָה. אֲבָל טְלָיוֹת קְטַנּוֹת אֵין מוֹצִיאִים לַמִּרְעֶה, כִּי הַדֶּרֶךְ רְחוֹקָה וְקָשָׁה, וְגַם גְּשָׁמִים עֲלוּלִים לָרֶדֶת. נִפְרְדָה אֵפוֹא פַּעֲמוֹנִית מִבִּתָּהּ וְיָצְאָה לַמִּרְעֶה.

כָּל הַיּוֹם נִשְׁאֲרָה הַטַּלְיָה בַּדִּיר, הִשְׁתּוֹבְבָה עִם שְׁאָר הַטְּלָאִים וְהַטְּלָיוֹת. כָּל הָאִמָּהוֹת הָיוּ בַּמִּרְעֶה וְאֶפְשָׁר הָיָה לְהִשְׁתּוֹבֵב וּלְהִשְׁתּוֹלֵל עַד בְּלִי דַי. הַטְּלָיוֹת רָצוּ סְבִיב הָאֲבוּסִים; קָפְצוּ עַל חֲבִילוֹת שֶׁל קַשׁ, תָּפְסוּ קָנֶה בְּפִיהֶם וְיָרְדוּ בְּדִלּוּג. שׁוֹבָב אֶחָד רָצָה לִקְפֹּץ אֶל מֵעֵבֶר לַשֹּׁקֶת, אַךְ נָפַל לְתוֹכָהּ וְיָצָא מִמֶּנָּה רָטֹב כֻּלּוֹ – לְשִׂמְחַת כָּל הַחַבְרַיָּאּ.

* * *

בָּא הָעֶרֶב. הַשֶּׁמֶשׁ שָׁקְעָה. הָעֵדֶר שָׁב מִן הַמִּרְעֶה.

בְּקֹצֶר רוּחַ וּבִפְעִיּוֹת מְמֻשָּׁכוֹת הִתְנַפְּלוּ הַכְּבָשִׂים־הָאִמָּהוֹת עַל הַשַּׁעַר. הֵן מִהֲרוּ לִמְצֹא אֶת הַטְּלָאִים שֶׁלָּהֶן כְּדֵי לְהֵינִיקָם מִשֶּׁפַע הֶחָלָב בּוֹ נִתְמַלְּאוּ עֲטִינֵיהֶן בַּיּוֹם הָאָרֹךְ שֶׁל הַמִּרְעֶה. פְּעִיּוֹת רָמוֹת וְנִרְגָּשׁוֹת מִזֶּה וּפְעִיּוֹת דַּקִּיקוֹת־שְׂמֵחוֹת – מִזֶּה; זוֹ מָצְאָה אֶת בִּתָּהּ וְהֵן מִתְלַקְּקוֹת, וְזוֹ – בְּנָהּ כְּבָר יוֹנֵק מֵעֲטִינֶיהָ בִּכְרִיעָה עַל בִּרְכָּיו. הַתְּאוֹמִים שֶׁל “שֻׁפְרָא” חָדְלוּ מֵרִיב וְהִתְחַלְּקוּ בֵּינֵיהֶם – זֶה יוֹנֵק מִצַּד יָמִין וְזֶה מִצַּד שְׂמֹאל שֶׁלָּהּ; וְשֻׁפְרָא עוֹמֶדֶת בֵּין שְׁנֵיהֶם שְׂמֵחָה, פַּעַם מְלַקֶּקֶת אֶת זֶה וּפַעַם אֶת זֶה.

פַּעֲמוֹנִית הִתְרוֹצְצָה בֶּחָצֵר, חִפְּשָׂה אֶת הַטַּלְיָה שֶׁלָּהּ. רָאֲתָה טְלָאִים רַבִּים וּטְלָיוֹת רַבּוֹת, חֶלְקָם עֲדַיִן הָיוּ מִתְרוֹצְצִים וּמְחַפְּשִׂים אֶת אִמָּם וְרֻבָּם כְּבָר הָיוּ יוֹנְקִים בְּתֵאָבוֹן. אַךְ אֶת הַטַּלְיָה שֶׁלָּהּ לֹא מָצְאָה. פָּנְתָה לְכָאן, פָּנְתָה לְשָׁם וְהַטַּלְיָה אֵינֶנָּהּ. מַה לַּעֲשׂוֹת? מַה לַּעֲשׂוֹת??

אוּלַי בָּרְחָה מֵהַדִּיר וְתָעֲתָה בַּמֶּשֶׁק? זָקְפָה פַּעֲמוֹנִית אֶת אָזְנֶיהָ נִפְחֶדֶת. אוּלַי?! צָרִיךְ לָרוּץ לְחַפֵּשׂ אוֹתָהּ. צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת זֹאת בְּטֶרֶם יַחְשִׁיךְ! עִם חֲשֵׁכָה יוֹצְאִים הַתַּנִּים לֶאֱרֹב לַטֶּרֶף וְקוֹלָם נִשְׁמָע קָרוֹב קָרוֹב. יָצְאָה פַּעֲמוֹנִית מִן הַשַּׁעַר הַפָּתוּחַ וְרָצָה לְעֵבֶר הָרֶפֶת.

– מֶה… מֶה… מֶה – פָּנְתָה בִּשְׁאֵלָה אֶל הַפָּרוֹת שֶׁעָמְדוּ בְּשׁוּרָה אֲרֻכָּה וְלִחֲכוּ אֶת שְׁאֵרִיּוֹת הַיֶּרֶק.

– אוּלַי רְאִיתֶן פֹּה טַלְיָה קְטַנָּה, לְבָנָה כֻּלָּהּ, רַק רֹאשָׁהּ, צַוָּארָהּ וְאָזְנֶיהָ שְׁחוֹרִים? טַלְיָה עַם שַׁרְשֶׁרֶת וְתָוִית עַל הַצַּוָּאר? אוּלַי רְאִיתֶן?

– מוּוּ… מוּ… מִוּהוּ – עָנוּ הַפָּרוֹת – לֹא רָאִינוּ טַלְיָה בָּרֶפֶת. טְלָיוֹת מְקוֹמָן בַּדִּיר.

יָצְאָה פַּעֲמוֹנִית וְעָמְדָה מוּל מְלוּנַת הַכֶּלֶב. עָמְדָה מֵרָחוֹק כִּי פָּחֲדָה מִפָּנָיו.

– מֶה… מֶה… אוּלַי רָאִיתָ טַלְיָה כָּזֹאת…

– הַב! הָאוּ! הָאוּ, וָאוּ! – הִפְסִיק אוֹתָהּ הַכֶּלֶב – לֹא הָיְתָה כָּאן שׁוּם טַלְיָה. טְלָיוֹת אֵינָן מְעִזּוֹת לָגֶשֶׁת לְכָאן. טְלָיוֹת יֵשׁ בַּדִּיר. הַרְבֵּה טְלָיוֹת.

פָּנְתָה פַּעֲמוֹנִית לָלֶכֶת. רָץ אַחֲרֶיהָ הַכְּלַבְלַב הַקָּטָן, בְּנוֹ שֶׁל אַמִּיץ, שֶׁלֹּא הָיָה קָשׁוּר בְּשַׁרְשֶׁרֶת, וְאָמַר לָהּ:

– הָאוּ… הָאוּוּ… – תִּשְׁאֲלִי אֶת הַתַּרְנְגוֹלוֹת. מֵחַלּוֹנוֹת הַלּוּל הֵן

רוֹאוֹת הַכֹּל.

הָלְכָה פַּעֲמוֹנִית אֶל הַלּוּל וְעָמְדָה מוּל הַחַלּוֹנוֹת.

– מֶה… מֶה… מְאֶה – הֶאֱרִיכָה בִּפְעִיָּה – אוּלַי רְאִיתֶן טַלְיָה קְטַנָּה, לְבָנָה, עִם אָזְנַיִם שְׁחוֹרוֹת וְצַוָּאר שָׁחוֹר וְרֹאשׁ שָׁחוֹר עִם כִּפָּה לְבָנָה. אוּלַי…

– בְּק־בְּק־בְּקִיק. בְּק־בְּק־בְּקִיק – עָנְתָה תַּרְנְגֹלֶת. לֹא הָיְתָה כָּאן טַלְיָה. לֹא כָּזֹאת וְלֹא אַחֶרֶת.

– קוּ־קוּ־רִי־קוּ – הוֹסִיף וְאָמַר תַּרְנְגוֹל מִן הַחַלּוֹן הַשֵּׁנִי – גַּם בַּחוּץ לֹא הָיְתָה. אִלּוּ הִסְתּוֹבְבָה כָּאן הָיִיתִי רוֹאֶה אוֹתָהּ.

עָמְדָה פַּעֲמוֹנִית עֲצוּבָה וְדוֹאֶגֶת. לֹא יָדְעָה אֶל מִי לִפְנוֹת. לֹא יָדְעָה לְאָן לָלֶכֶת. רַגְלֶיהָ נְשָׂאוּהָ אֶל הַכְּבִישׁ הָעוֹבֵר לְיַד הַלּוּל.

עַל הַכְּבִישׁ עָמַד טֶנְדֶּר. פָּנָסָיו נִרְאוּ בְּעֵינֶיהָ כְּעֵינַיִם, וְגַלְגַּלָּיו – כְּרַגְלַיִם. פָּנְתָה אֵלָיו פַּעֲמוֹנִית וְשָׁאֲלָה:

– מֶה… מֶה… מֶה… – אוּלַי רָאִיתָ אֶת טַלְיָתִי, אֶת הַטַּלְיָה הַקְּטַנָּה שֶׁלִּי? זֹאת שֶׁגּוּפָהּ לָבָן, רֹאשָׁהּ שָׁחוֹר וְאָזְנֶיהָ וְצַוְּארֵהּ שְׁחוֹרִים?

הַאִם רָאִיתָ? עֲנֵה לִי, דַּבֵּר! הֲרָאִיתָ?? אוּלָם הַטֶּנְדֶּר לֹא עָנָה, כִּי טֶנְדֶרִים אֵינָם יוֹדְעִים לְדַבֵּר. אֲבָל פַּעֲמוֹנִית לֹא יָדְעָה זֹאת וְהִיא חָשְׁבָה שֶׁטֶּנְדֶּר עִם עֵינַיִם כֹּה גְּדוֹלוֹת בְּוַדַּאִי רוֹאֶה לְמֶרְחַקִּים וְיָכוֹל הָיָה לִרְאוֹת אֶת הַטַּלְיָה אִם עָבְרָה מוּלוֹ.

פַּעֲמוֹנִית שָׁאֲלָה שׁוּב, אַךְ הַטֶּנְדֶּר לֹא עָנָה. אֲבָל מִישֶׁהוּ שֶׁיָּשַׁב בַּטֶּנְדֶּר עָנָה לָהּ.

– מִי??

בַּטֶּנְדֶּר יָשְׁבָה וְשִׂחֲקָה בַּהֶגֶה יַלְדָּה נֶחְמָדָה שֶׁהִכִּירָה טוֹב טוֹב אֶת פַּעֲמוֹנִית. זוֹ הָיְתָה גַּלְיָה, בִּתּוֹ שֶׁל אַמְנוֹן הָרוֹעֶה. הִיא לֹא יָכְלָה לְהַגִּיד לָהּ הֵיכָן הַטַּלְיָה, כִּי לֹא יָדְעָה. אֲבָל הִיא אָמְרָה לָהּ: “פַּעֲמוֹנִית, מָה אַתְּ עוֹשָׂה כָּאן עַל הַכְּבִישׁ, פַּעֲמוֹנִית? כַּנִּרְאֶה אַתְּ מְחַפֶּשֶׂת מַשֶּׁהוּ. אִם כֵּן, בּוֹאִי, נִקְרָא לְאַבָּא וְהוּא יַעֲזֹר לָךְ.”

גַּלְיָה וּפַעֲמוֹנִית בָּאוּ אֶל אַמְנוֹן. מִיָּד הֵבִין שֶׁפַּעֲמוֹנִית מֻדְאֶגֶת מְאֹד. הִסְתַּכֵּל בָּהּ וְרָאָה שֶׁהֶעָטִין שֶׁלָּהּ מָלֵא. עוֹד לֹא יָנְקוּ מִמֶּנּוּ. חָשַׁב: הַטַּלְיָה שֶׁלָּהּ אֵינֶנָּהּ, כַּנִּרְאֶה. הָלְכוּ הַשְּׁלשָׁה לַדִּיר.

הִגִּיעוּ לַדִּיר וְהִתְחִילוּ לְחַפֵּשׂ. חִפְּשׂוּ בְּכָל צַד וּבְכָל פִּנָּה, מִתַּחַת לָאֲבוּסִים וּמֵאֲחוֹרֵי הַגְּדֵרוֹת, וְלֹא מָצְאוּ.

פִּתְאֹם שָׁמְעוּ ‘מֶה’ חַלָּשׁ מִצַּד עֲרֵמַת הֶחָצִיר. נִגְּשׁוּ אַמְנוֹן וְגַלְיָה וְהִקְשִׁיבוּ. שׁוּב נִשְׁמְעָה הַפְּעִיָּה. הִיא נִשְׁמְעָה בְּרוּרָה מְאֹד. מֵאֲחוֹרֵי הֶחָצִיר בָּא הַקּוֹל. אַמְנוֹן הִתְחִיל לְהָזִיז אֶת חֲבִילוֹת הֶחָצִיר וּלְפַנּוֹת דֶּרֶךְ. וּכְשֶׁנּוֹצַר הַמַּעֲבָר – מִי נִרְאָה מֵאָחוֹר?

– הַטַּלְיָה שֶׁל פַּעֲמוֹנִית!

כֵּן. הִיא עָמְדָה שָׁם וּבָכְתָה. וּכְשֶׁרָאֲתָה שֶׁהַדֶּרֶךְ פְּנוּיָה – קָפְצָה וְרָצָה אֶל פַּעֲמוֹנִית.

פַּעֲמוֹנִית לִקְּקָה אוֹתָהּ, פָּעֲתָה בְּהִתְרַגְּשׁוּת וְהִסְתַּכְּלָה אֶל אַמְנוֹן וְגַלְיָה בְּתוֹדָה. וְהַטַּלְיָה מִהֲרָה יָשָׁר אֶל הֶעָטִין. רְעֵבָה הָיְתָה מְאֹד. כָּל הַיּוֹם לֹא אָכְלָה.

אַחַר כָּךְ סִדְרָה בִּשְׁבִילָהּ פַּעֲמוֹנִית מָקוֹם נָקִי וּמְרֻפָּד לְשֵׁנָה, עָמְדָה עַל יָדָהּ וְלִקְּקָה אוֹתָהּ עַד שֶׁהַטַּלְיָה הִתְחִילָה לְהֵרָדֵם…

– לֹא לְכָל כִּבְשָׂה בָּעֵדֶר יֵשׁ שֵׁם – פֶּתַח אַמְנוֹן בְּסִפּוּרוֹ.

– “אֲנִי יוֹדַעַת, אַבָּא” – אָמְרָה גַּלְיָה – “יֵשׁ לָהֶן רַק מִסְפָּרִים בָּאָזְנַיִם”.

– לְכָל כִּבְשָׂה יֵשׁ מִסְפָּר וְכָךְ מַבְדִּילִים בֵּינֵיהֶן הָרוֹעִים. כְּשֶׁאַחַת הַכְּבָשִׂים, לְמָשָׁל, חוֹלָה רוֹשְׁמִים בַּסֵּפֶר: 245 חוֹלָה. כַּאֲשֶׁר כִּבְשָׂה מַמְלִיטָה, תּוֹלִים עַל צַוַּאר הַטָּלֶה שֶׁלָּהּ תָּוִית שֶׁבָּהּ טָבוּעַ הַמִּסְפָּר שֶׁל הָאֵם.

אֲבָל לַמַשְׁכּוּכִיּוֹת וְלַכְּבָשִׂים הַחֲבִיבוֹת בִּמְיֻחָד עַל הָרוֹעִים יֵשׁ גַּם שֵׁם, נוֹסָף עַל הַמִּסְפָּר.

– “אֲנִי יוֹדַעַת. יֵשׁ מַתֵּילְדָה וְיֵשׁ פַּעֲמוֹנִית וְיֵשׁ בְּרָכָה…” – אָמְרָה גַּלְיָה.

– נָכוֹן. וְעַל בְּרָכָה שֶׁלָּנוּ אֲנִי רוֹצֶה לְסַפֵּר לָךְ הַיּוֹם.

– “יֹפִי!”

הִתְכַּסְּתָה גַּלְיָה הֵיטֵב בַּשְּׂמִיכָה וְהִקְשִׁיבָה בִּדְרִיכוּת.

– מִיּוֹם שֶׁקָּנִינוּ אֶת הָעֵדֶר הָיְתָה בְּרָכָה הַמַּשְׁכּוּכִית. תָּמִיד הָלְכָה בְּרֹאשׁ הָעֵדֶר. תָּמִיד בָּאָה לִקְרִיאַת הָרוֹעֶה. בְּכָל פַּעַם, כְּשֶׁיָּשַׁבְתִּי לֶאֱכֹל בַּשָּׂדֶה, הָיְתָה הִיא עוֹמֶדֶת לְיָדִי וּמְחַכָּה בְּסַבְלָנוּת שֶׁאֲסַיֵּם אֶת הָאֲרוּחָה וְאֶתֵּן לָהּ אֶת שְׁאֵרִיּוֹת הַלֶּחֶם וּקְלִפּוֹת הַתַּפּוּזִים. כָּךְ הִכַּרְתִּי אֶת כָּל הֲלִיכוֹתֶיהָ וְהִתְחַלְתִּי לְהָבִין גַּם אֶת פְּעִיּוֹתֶיהָ. לְפִי הַפְּעִיָּה יָכֹלְתִּי לְדַעַת אִם רְעֵבָה הִיא אוֹ שְׂבֵעָה, שְׂמֵחָה אוֹ עֲצוּבָה.

יוֹם אֶחָד יָשַׁבְתִּי עַל סֶלַע בַּמִּרְעֶה וְקָרָאתִי בַּסֵּפֶר, שֶׁהֵבִיאוּ לָךְ לְיוֹם הַהֻלֶּדֶת…

– “מָה, לִי?!” – שָׁאֲלָה גַּלְיָה.

– כֵּן, לָךְ. זֶה הָיָה הַסֵּפֶר “דּוּלִיטְל הָרוֹפֵא”.

– “שֶׁדּוֹדָה פְּנִינָה קָנְתָה לִי?”

– כֵּן. לָקַחְתִּי אוֹתוֹ לַמִּרְעֶה וְקָרָאתִי בּוֹ. אַתְּ זוֹכֶרֶת בְּוַדַּאי, שֶׁמְּסֻפָּר בּוֹ עַל דּוּלִיטְל אֲשֶׁר לָמַד לְהָבִין אֶת שְׂפַת הַחַיּוֹת וַאֲפִלּוּ יָדַע לְדַבֵּר בָּהּ.

וַאֲנִי חָשַׁבְתִּי בְּלִבִּי: אִם דּוּלִיטְל הִצְלִיחַ לִלְמֹד אֶת שְׂפַת כָּל הַחַיּוֹת אוּלַי אַצְלִיחַ אֲנִי לִלְמֹד וּלְהָבִין אֶת שְׂפַת הַכְּבָשִׂים? הֲרֵי אֲנִי עוֹבֵד אִתָּן כָּל כָּךְ הַרְבֵּה וּמֵבִין תָּמִיד מַה שֶּׁהֵן רוֹצוֹת. וְכָךְ הִתְחַלְתִּי לִלְמֹד, וְכַמּוּבָן שֶׁהַמּוֹרָה שֶׁלִּי הָיְתָה בְּרָכָה. זֶה הָיָה קָשֶׁה, אֲבָל עַכְשָׁו אֲנִי יָכוֹל לְהָבִין הַרְבֵּה מִמַּה שֶּׁהֵן מְדַבְּרוֹת, אִם כִּי לֹא אֶת הַכֹּל.

לִפְנֵי יָמִים אֲחָדִים, כַּאֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶת הָעֵדֶר מֵהֶחָצֵר כְּדֵי לָלֶכֶת לְמִרְעֶה, נִשְׁאֲרָה בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה. הִתְפַּלֵּאתִי: הֲרֵי תָּמִיד הִיא הוֹלֶכֶת בָּרֹאשׁ. נִגַּשְׁתִּי לְזָרֵז אוֹתָהּ וְשָׁמַעְתִּי אוֹתָהּ מְדַבֶּרֶת עִם הַטַּלְיָה הַקְּטַנְטֹנֶת שֶׁלָּהּ, זוֹ שֶׁנּוֹלְדָה לִפְנֵי שָׁבוּעַ.

– “אֲנִי מַכִּירָה אוֹתָהּ” – אָמְרָה גַּלְיָה –

"הִיא כֻּלָּהּ חוּמָה וְרַק קְצוֹת הָאָזְנַיִם שֶׁלָּהּ לְבָנוֹת. קָרְאוּ לָהּ ‘חוּמָה’ ".

– וּבְכֵן, עָמְדָה חוּמָה וּפָעֲתָה־בָּכְתָה: “קְחִי אוֹתִי אִתָּךְ” בִּקְּשָׁה אֶת אִמָּהּ.

אֲבָל יָדוּעַ לָךְ שֶׁאֵין מוֹצִיאִים טְלָיוֹת קְטַנְטַנּוֹת לַמִּרְעֶה. אֵין לָהֶן כֹּחַ לָלֶכֶת לַמֶּרְחַקִּים וְיֵשׁ סַכָּנָה, שֶׁיֵּלְכוּ לְאִבּוּד בִּסְבַךְ הַקּוֹצִים אוֹ בֵּין הַסְּלָעִים.

“מָ… מָע… ע… ע…” – הִסְבִּירָה לָהּ בְּרָכָה "אֵינֶנִּי יְכוֹלָה לָקַחַת

אוֹתָךְ".

הַטַּלְיָה הִמְשִׁיכָה לִבְכּוֹת. הִיא לֹא הֵבִינָה מַדּוּעַ אֵין הִיא יְכוֹלָה לָצֵאת עִם הָעֵדֶר לַמִּרְעֶה. הִיא רָאֲתָה שֶׁהַטְּלָיוֹת הַגְּדוֹלוֹת, וְשֻׁפְרָא – אֲחוֹתָהּ – בֵּינֵיהֶן, יוֹצְאוֹת עִם הַכְּבָשִׂים וְחָשְׁבָה שֶׁגַּם הִיא גְּדוֹלָה וַחֲזָקָה כְּמוֹהֶן.

סָגַרְתִּי אַחֲרֵי הַטַּלְיָה אֶת הַשַּׁעַר וְיָצָאנוּ לַמִּרְעֶה. שָׁמַעְנוּ מֵאֲחוֹרֵינוּ אֶת פְּעִיּוֹתֶיהָ הָעֲצוּבוֹת. בְּרָכָה הִפְנְתָה רֹאשָׁהּ מִדֵּי פַּעַם בְּפַעַם, הִסְתַּכְּלָה לְעֵבֶר הַדִּיר וְאָמְרָה לְעַצְמָהּ: “בֶּה… ה… ה… בֶּא… בֶּא…” וְהִמְשִׁיכָה לָלֶכֶת אַחֲרַי.

– “אַבָּא, מַה הִיא אָמְרָה לְעַצְמָהּ? מַה זֶּה: בֶּה… ה… ה… בֶּא… בֶּא…?” – שָׁאֲלָה גַּלְיָה.

– אוּלַי תַּגִּידִי בְּעַצְמֵךְ – אָמַר אַמְנוֹן – הֲרֵי גַּם אַתְּ מַכִּירָה אֶת הַכְּבָשִׂים.

– “זֶה אוּלַי…” – אָמְרָה גַּלְיָה – “אוּלַי: הִיא כּוֹעֶסֶת, הַטַּלְיָה שֶׁלִּי?”

– נָכוֹן. כָּךְ אָמְרָה בְּרָכָה לְעַצְמָהּ, וְהִמְשִׁיכָה לָלֶכֶת בְּעִקְּבוֹתַי.> אוֹתוֹ יוֹם הָיְתָה בְּרָכָה עֲצוּבָה. הָלְכָה בְּרֹאשׁ מוּרָד וְאָכְלָה בְּלִי תֵּאָבוֹן. כְּשֶׁעָמַד הָעֵדֶר וְרָעָה בַּוָּדִי, הִתְקָרַבְתִּי אֵלֶיהָ. רָצִיתִי לְלַטֵּף אוֹתָהּ, לָתֵת לָהּ פְּרוּסַת־לֶחֶם, לְנַסּוֹת לְשַׂמַּח אֶת לִבָּהּ. כְּשֶׁנִּגַּשְׁתִּי אֵלֶיהָ רָאִיתִי אֶת שֻׁפְרָא, בִּתָּהּ, עַל יָדָהּ.

– “מָה, שֻׁפְרָא יוֹצֵאת לַמִּרְעֶה?” – שָׁאֲלָה גַּלְיָה.

– שֻׁפְרָא כְּבָר גְּדוֹלָה. הִיא כִּמְעַט בַּת שָׁנָה

וְהִיא גְּבוֹהָה כִּמְעַט כְּמוֹ בְּרָכָה. כָּל הַטְּלָיוֹת יוֹצְאוֹת לַמִּרְעֶה כְּשֶׁהֵן גְּדוֹלוֹת. שֻׁפְרָא עָמְדָה לְיַד אִמָּהּ וּפָעֲתָה־אָמְרָה לָהּ:

– “מֶעֶא…!” – אֲנִי צְמֵאָה.

– “עוֹד מְעַט וְנַגִּיעַ לַנַּחַל” – עָנְתָה לָהּ בְּרָכָה.

– “מְבֶּא…!” – אָמְרָה שֻׁפְרָא – “אֲנִי גַם רְעֵבָה”.

– “אִכְלִי מֵהָעֵשֶׂב” – עָנְתָה בְּרָכָה – “וּבָעֶרֶב תְּקַבְּלִי גַם חָצִיר בָּאֵבוּס”.

– “מֶע… מְאֶה… בְּהֶע… ע – אֲבָל אֲנִי רוֹצָה לִינֹק מִמֵּךְ חָלָב” אָמְרָה

שֻׁפְרָא.

– “אִי־אֶפְשָׁר” – עָנְתָה בְּרָכָה – “אֶת הֶחָלָב אֲנִי צְרִיכָה לִשְׁמֹר לַאֲחוֹתֵךְ הַקְּטַנָּה”.> וְאַחַר־כָּךְ הִיא אָמְרָה פְּעִיּוֹת שֶׁלֹּא הֵבַנְתִּי וְנִדְמֶה לִי שֶׁהִיא הִסְבִּירָה לְשֻׁפְרָא שֶׁטְּלָיוֹת קְטַנְטַנּוֹת אֵינָן יְכוֹלוֹת לֶאֱכֹל שׁוּם דָּבָר חוּץ מֵחָלָב כִּי פִּיהֶן קָטָן וְשִׁנֵּיהֶן רַכּוֹת.

– “אַתְּ תָּמִיד שׁוֹמֶרֶת אֶת הֶחָלָב רַק לְחוּמָה” – אָמְרָה שֻׁפְרָא וְהִתְרַחֲקָה מִבְּרָכָה בְּכַעַס.

נִגַּשְׁתִּי לִבְרָכָה וְלִטַּפְתִּי אֶת רֹאשָׁהּ. הִיא נִרְאֲתָה כָּל כָּךְ עֲצוּבָה.

– “אַל תִּצְטַעֲרִי”, אָמַרְתִּי לָהּ, “תָּמִיד הַטְּלָאִים וְהַטְּלָיוֹת מְקַנְּאִים זֶה בָּזֶה: הַקְּטַנִּים בַּגְּדוֹלִים וְהַגְּדוֹלִים בַּקְּטַנִּים. כָּכָה זֶה עִם כֻּלָּם”.

בָּעֶרֶב חָזַרְתִּי עִם הָעֵדֶר הַבַּיְתָה. שֻׁפְרָא

הִתְנַפְּלָה בְּמֶרֶץ עַל הֶחָצִיר הַטָּעִים שֶׁבָּאֵבוּס. חוּמָה רָצָה בְּהִתְרַגְּשׁוּת לִבְרָכָה וְיָנְקָה בְּכָל פֶּה. בְּרָכָה הִסְתַּכְּלָה בִּשְׁתֵּיהֶן בָּאַהֲבָה וְחִיְּכָה.

הָאַלְיוֹת שֶׁלָּהֶן רָטְטוּ מֵרֹב הֲנָאָה.

מֶה… ה… ה… פָּלְטָה בְּרָכָה פְּעִיָּה שֶׁל שִׂמְחָה.

מֶה… ה… ה… עָנוּ לְעֻמָּתָהּ הַטְּלָיוֹת.

– הַטַּלְיָה “אַפְסָה” נוֹלְדָה בְּאוֹתוֹ שָׁבוּעַ שֶׁאַתָּה נוֹלַדְתָּ – פָּתַחְתִּי וְסִפַּרְתִּי לְדוֹרוֹן.

– מִי, אֲנִי? – שָׁאַל דּוֹרוֹן.

– כֵּן, אַתָּה. וְאַתָּה זוֹכֵר הֵיכָן עָבַדְתִּי בְּאוֹתָם הַיָּמִים כְּשֶׁאַתָּה הָיִיתָ תִּינוֹק קָטָן?

– עָבַדְתָּ בַּדִּיר. הָיִיתָ רוֹעֵה!

– כֵּן. וְכָךְ הִכַּרְתִּי אֶת אַפְסָה.

– אֵיזֶה מִין שֵׁם זֶה “אַפְסָה”?

– תִּשְׁמַע אֶת הַסִּפּוּר וְתָבִין.

– תֵּן לוֹ לְסַפֵּר – הִתְעָרְבוּ יַלְדֵי הַקְּבוּצָה, קְבוּצַת יַקִּנְתּוֹן, שֶׁהִתְאַסְפוּ סְבִיבֵנוּ. כֻּלָּם לָבְשׁוּ פִּיזַ’מּוֹת. אָזְנֵיהֶם הָיוּ נְטוּיוֹת לִשְׁמֹעַ סִפּוּר. אֲחָדִים – פִּיהֶם הָיָה פָּעוּר, לִבְלֹעַ כָּל מִלָה.

– בְּכָל בֹּקֶר – הִתְחַלְתִּי לְסַפֵּר – הָיִינוּ בָּאִים לַדִּיר וּמוֹצְאִים כְּבָשִׂים אֲחָדוֹת שֶׁהִמְלִיטוּ בְּמֶשֶךְ הַלַּיְלָה. זוֹ עוֹמֶדֶת וּמְלַקֶּקֶת אֶת טַלִיָתָהּ וְזוֹ כְּבָר מֵינִיקָה אוֹתָהּ; זוֹ סוֹבֶבֶת סְבִיבָה וּמְגִנָּה עָלֶיהָ וְזוֹ מַעֲבִירָה אוֹתָה מִפִּנָּה לְפִנָּה בְּהִתְרַגְּשׁוּת, בִּדְחִיפוֹת־פֶּה וְלָשׁוֹן.

אוֹתוֹ בֹּקֶר מָצָאנוּ טָלֶה קָטָן שֶׁעָמַד וְיָנַק מֵאִמּוֹ. הִכְנַסְנוּ אֶת שְׁנֵיהֶם לְתָא סָגוּר – לאַפְשָׁר לָאֵם לְטַפֵּל בִּבְנָהּ וּלְהִתְיַחֵד אִתּוֹ, וְלַטָּלֶה לְהַכִּיר אֶת אִמּוֹ וְלִלְמֹד לִינֹק בְּלִי שֶׁיָּצִיקוּ לוֹ שׁוֹבָבִים וְרַעַבְתָּנִים. מִסְפָּרָה שֶׁל הָאֵם הָיָה, אִם אֵינֶנִי טוֹעֶה, מָאתַיִם שְׁמוֹנִים וְאֶחָד. הִטְבַּעְנוּ אֵפוֹא בְּתָוִית־מַתֶּכֶת אֶת הַמִּסְפָּר 281 וְתָלִינוּ אוֹתָהּ בְּחוּט כָּחֹל לְצַוָּארוֹ שֶׁל הַטָּלֶה.

לְפֶתַע גִּלִּינוּ אֶת אַפְסָה. רָאִינוּ שֶׁהִיא טַלְיָה. לָקַחְתִּי חוּט אָדֹם, קָשַׁרְתִּי אֵלָיו תָּוִית וְרָצִיתִי לְהַטְבִיעַ מִסְפָּר בַּתָּוִית.

“שְׁמִיל, תִּרְאֶה מָה הַמִּסְפָּר שֶׁל הָאֵם” – קָרָאתִי לָרוֹעֶה שֶׁעָבַד אִתִּי. לֹא בָּאָה תְּשׁוּבָה. נגַּשְׁתִּי אֵלָיו. “אֵיננִּי מוֹצֵא אֶת הָאֵם” – אָמַר. וּבֶאֱמֶת לֹא נִמְצְאָה כִּבְשָׂה בְּקִרְבַת הַטַּלְיָה, שֶׁשָּׁכְבָה רוֹעֶדֶת בַּקַּשׁ. הַכְּבָשִׂים הִבִּיטוּ בָּהּ מֵרָחוֹק, בַּאֲדִישׁוּת.

הֵרַמְתִּי אֶת הַטַּלִיָה. נִכָּר הָיָה שֶׁלֹא יָנְקָה. קֵרַבְתִּי אוֹתָה אֶל הַכְּבָשִׂים וְקָרָאתִי פַּעַם לְכָאן וּפַעַם לְכָאן: פְּרר… ר… ר… בְּרר… ר… ר… פְּר… ר… רָה. הַכְּבָשִׂים זָקְפוּ רֹאשָׁן, הִקְשִׁיבוּ, וְחָזְרוּ לִלְעִיסָתָן. אַף אַחַת לֹא נִגְשָׁה.

הִנַּחְתִּי אוֹתָהּ בֵּינֵיהֶן עַל הַקַּשׁ וְהִתְרַחַקְתִּי, שֶׁמָּא נוֹכְחוּתִי מַפְרִיעָה. הַכְּבָשִׂים הִתְרַחֲקוּ מִמֶּנָּה. שְׁתַּיִם שָׁלשׁ נִגְשׁוּ אֵלֶיהָ מְהַסְסוֹת, רִחְרְחוּ בָּהּ וְשָׁבוּ אַף הֵן וְהִתְרַחֲקוּ. נִשְׁמְעוּ פְּעִיוֹת אֲדִישׁוֹת כְּאִלּוּ אָמְרוּ: “אֵינֶנָהּ שֶׁלִי… אִינֶנִּי מַכִּירָה אוֹתָהּ”. פְּעִיוֹת כָּל־כָּךְ שׁוֹנוֹת מֵאוֹתָן פְּעִיוֹת נִרְגָּשׁוֹת וַחֲמִימוֹת שֶׁל אֵם הַבָּאָה אֶל הַטַּלְיָה שֶׁלָּהּ.

עָשִׂינוּ מַאֲמַצִים נוֹאָשִׁים לִמְצֹא אֶת הָאֵם, אַךְ לַשָׁוְא – לֹא מָצָאנוּ. הַשְּׁאֵלָה הָרִאשׁוֹנָה הָיְתָה: אֵיזֶה מִסְפָּר נִתֵּן לָהּ? אֵיזֶה מִסְפָּר נַטְבִּיעַ עַל הַתָּוִית שֶׁתִּתָּלֶה עַל צַוָּארָהּ? מַה הֱיִיתֶם מַצִיעִים אַתֶּם? – פָּנִיתִי אֶל הַיְלָדִים.

– עֶשְׂרִים! – הִצִּיעַ דְּרוֹר וּמָשַׁךְ אֶת מִכְנְסֵי הַפִּיזַ’מָּה, לָתֵת יֶתֶר תֹּקֶף לְהַצָּעָתוֹ.

– אַרְבָּעִים! – הִצִּיעָה מִירָה בְּרֹחַב־לֵב. עֵינֵיהָ הָיוּ נוֹצְצוֹת וּכְאֵלוּ רָמְזוּ “אֲנִי תָּרַמְתִּי יוֹתֵר”.

– אֲבָל אָז הָיִינוּ עֲלוּלִים לִטְעוֹת וְלַחְשֹׁב שֶׁהִיא בִּתָּהּ שֶׁל הַכִּבְשָׂה שֶׁמִּסְפָּרָה אַרְבָּעִים אוֹ בִּתָּהּ שֶׁל הַכִּבְשָׂה שֶׁמִּסְפָּרָהּ עֶשְׂרִים. נָתַנּוּ לָהּ אֵפוֹא אֶת הַמִּסְפָּר…

– אֶפֶס! — צָעַק דוֹרוֹן.

נָכוֹן. הִטְבַּעְנוּ אֶת הַסִפְרָה 0 בַּתָּוִית וּמֵאוֹתוֹ יוֹם נִקְרָא שְׁמָה בְּפִי כֻּלָנוּ…

– אַפְסָה!! – עָנְתָה אַחֲרַי מַקְהֵלָה נִלְהֶבֶת.

אֲבָל הַשְּׁאֵלָה אֵיזֶה מִסְפָּר לָתֵת לָהּ הָיְתָה שְׁאֵלָה קְטַנָּה לְעֻמַּת הַשְּׁאֵלָה הַגְּדוֹלָה וְהַקָּשָׁה שֶׁהִתְעוֹרְרָה אוֹתָהּ שָׁעָה: מִי יְטַפֵּל בָּהּ? וּמִי יַאֲכִיל אוֹתָהּ? וּמִי… כֵּן, זוֹ הָיְתָה הַשְּׁאֵלָה. קָשֶׁה לִהְיוֹת בַּת־בְּלִי־שֵׁם, וְקָשֶׁה שִׁבְעָתַיִם לִהְיוֹת בַּת־בְּלִי-אֵם. בָּרוּר הָיָה שֶׁעָלֵינוּ לְטַפֵּל בָּהּ. אַךְ לֶאֱכֹל עֲדַיִן לֹא יָדְעָה. יָכְלָה רַק לִינֹק. מַה לַעֲשׂוֹת? הָלַכְנוּ לְבֵית־הַתִּינוֹקוֹת וּבִקַּשְׁנוּ מִמַּזָּל בַּקְבּוּק עִם פַּטְמָה – כָּזֶה שֶׁמַּשְׁקִים מִמֶּנּוּ תִּינוֹקוֹת.

הִתְנַדַּבְתִּי לִהְיוֹת הַ“מֵּינֶקֶת” הָרִאשׁוֹנָה. מִלֵּאתִי אֶת הַבַּקְבּוּק חֲלֵב־כְּבָשִׂים חַם וּמַהְבִּיל, שֶׁזֶּה עַתָּה נֵחֱלַב, וְיָשַׁבְתִּי “לְהֵינִיק” אֶת אַפְסָה. תְּחִלָּה לֹא הֵבִינָה מָה רוֹצִים מִמֶּנָּה, אַךְ לְאַט־לְאַט, לְאַחַר שֶׁמָּצְצָה אֶת אֶצְבָּעִי הַטְּבוּלָה בְּחָלָב וְטַעְמוֹ הַטּוֹב שֶׁל הֶחָלָב בָּא אֶל פִּיהָ, הֵבִינָה אֶת כַּוָּנָתִי וְהִתְנַפְּלָה עַל הַבַּקְבּוּק בְּרַעַבְתָנוּת. לֹא הִרְפְּתָה מִמֶּנּוּ עַד שֶׁהִתְרוֹקֵן.

הַשִּׂמְחָה בַּדִּיר הָיְתָה גְדוֹלָה. אֲנַחְנוּ נְטַפֵּל בְּאַפְסָה וּנְגַדֵּל אוֹתָה! – הֶחְלִיטוּ כָּל הָעוֹבְדִים.

הָיִינוּ מַאֲכִילִים אוֹתָהּ לְפִי תּוֹר וְהִרְבִּינוּ לְשַׁחֵק אִתָּהּ וּלְלַטְפָה – בִּשְׁעַת אֲכִילָה, לְפָנֶיהָ וְאַחֲרֶיהָ. אַפְסָה גָּדְלָה וְיָפְתָה. הָיְתָה גְּדוֹלָה מִכָּל בְּנֵי גִילָהּ, נְבוֹנָה מִכֻּלָּם וְעַלִּיזָה מִכֻּלָּם.

אֲבָל הַמְּלָאכָה הָיְתָה מְרֻבָּה. הַרְבֵּה הַמְלָטוֹת – וְצָרִיךְ לְטַפַּל בְּכֻלָּן; הַרְבֵּה חָלָב – וְצָרִיךְ לַחֲלֹב וְלִשְׁלֹחַ לַמַּחְלָבָה; הַרְבֵּה מִרְעֶה – וְצָרִיך לְנַצְּלוֹ עַל־יְדֵי רְעִיָה מְמֻשֶּׁכֶת כְּכָל הָאֶפְשָׁר. קָשֶׁה הָיָה לְהִתְפַּנּוֹת לְהַאֲכִיל אֶת אַפְסָה חָמֵשׁ וְשֵׁשׁ פְּעָמִים בַּיּוֹם. מָצָאנוּ “פַּטֶנְט”. קָשַׁרְנוּ אֶת הַבַּקְבּוּק אֶל אֲבוּס וְהִרְגַּלְנוּ אֶת אַפְסָה לָגֶשֶׁת אֵלָיו וְלִשְׁתּוֹת חָלָב בְּעַצְמָהּ. לֹא עָבְרוּ יָמִים רַבִּים וְאֶל הָאֵבוּס הָיוּ קְשׁוּרִים שְׁנֵי בַּקְבּוּקִים, כִּי אָכֵן תֵּאָבוֹן בָּרִיא הָיָה לָהּ לְאַפְסָה.

אַפְסָה הִתְרַגְּלָה לַסִּדּוּר הֶחָדָשׁ. הִיא נָתְנָה בָּנוּ אֵמוּן וְעָשְׂתָה כָּל מַה שֶׁהִרְגַּלְנוּ אוֹתָהּ לַעֲשׂות. הֶרְגֵּל אֶחָד “הִמְצִיאָה” בְּעַצְמָהּ – לְלַוּוֹת אוֹתָנוּ לַחֶדֶר, אַחֲרֵי גְּמַר הָעֲבוֹדָה.

יוֹם אֲחָד עָלִיתִי לַחֶדֶר, עָיֵף וְיָגֵעַ אַחֲרֵי יוֹם־עֲבוֹדָה אָרֹך וְקָשֶׁה (עוֹנַת הַהַמְלָטָה הָיְתָה בְּעִצּוּמָה) וְהִנֵּה הִרְגַּשְׁתִּי בְּגַבִּי מַבָּט מֻכָּר וַהֲבִינוֹתִי שֶׁמִישֶׁהוּ הוֹלֵךְ בְּעִקְבוֹתַי, הִפְנֵיתִי רֹאשִׁי וְרָאִיתִי אֶת אַפְסָה מְקַפֶּצֶת אַחֲרַי. נֶעְצַרְתִּי, נֶעֶצְרָה גַּם הִיא. עַד שֶׁלּא חִיַּכְתִּי, לֹא הֵעֲזָּה לְהִתְקָרֵב אֵלַי. כְּשֶׁהִתְקָרַבְתִּי, לִקְּקָה אֶת קַרְסֻלַּי וּפָעֲתָה פְּעִיָה שֶׁל תַּחֲנוּנִים. הִתְחַנְּנָה שֶׁלֹּא אֶשְׁלַח אוֹתָהּ חֲזָרָה לַדִּיר. אָמְנָם יֵשׁ לָהּ שָׁם אֹכֶל דֵי שָׂבְעָהּ, אֲבָל טַלְיָה זְקוּקָה לֹא רַק לְאֹכֶל.

הֵבֵאתִי אוֹתָהּ אִתִּי לַחֶדֶר. אֲנִי הָיִיתִי עָיֵף מִכְּדֵי לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ אִתָּהּ. אֲבָל מִשֶׁבָּאָה לַחֶדֶר שֶׁלָּנוּ לֹא הָיְתָה צְרִיכָה אוֹתִי כְּלָל. שָׁם מָצְאָה חֲבֵרוֹת יְשָׁנוֹת וְהַשִׂמְחָה הָיְתָה רַבָּה. גַּלְיָה וְאוֹרְלִי (גַּלְיָה הָיְתָה בַּת שֵׁשׁ וְאוֹרְלִי בַּת שָׁלשׁ) שְׁתֵּיהֶן הִכִּירוּ אֶת אַפְסָה, אָהֲבוּ אוֹתָהּ וְשָׂמְחוּ לְכָל הִזְדַמְנוּת לְשַׁחֵק אִתָּהּ. מַאוֹתוֹ יוֹם וָהָלְאָה הָיְתָה אַפְלָה אוֹרַחַת קְבוּעָה שֶׁלָּהֶן, וְשֶׁלְךָ!

– אֲנִי? – שָׁאַל דּוֹרוֹן.

– כֵּן, אַתָּה. הָיִיתָ קָטָן, תִּינוֹק. וְלֹא יָכֹלְתָּ לְשַׁחֵק עִם אַפְסָה. אֲבָל הִיא הִכִּירָה אוֹתְךָ וְאֶת הַמִּטָּה שֶׁלְּךָ וְלֹא הָיָה יוֹם שֶׁלֹא הָיְתָה נִגֶּשֶׁת אֵלֶיךָ לְ“בִקּוּר”. יוֹם-יוֹם בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי הָיִיתִי עוֹלֶה מִן הַדִּיר וּבְעִקְּבוֹתַי אַפְסָה, הָיְתָה אִמָּא מְבִיאָה אוֹתְךָ מִבֵּית־הַתִּינוֹקוֹת לַחֶדֶר שֶׁלָּנוּ.

כְּשֶׁהָיָה יוֹם יָפֶה הָיִינוּ מוֹצִיאִים אֶת מִטַּת־הַבֻּבּוֹת אֶל הַדֶּשֶׁא (קְבַּלְנוּ רְשׁוּת מִגַּלְיָה וְאוֹרְלִי) וּמַשְׁכִּיבִים אוֹתְךָ בְּתוֹכָהּ. לֹא הָיִיתָ גָּדוֹל מִבֻּבָּה. הָיִיתָ מִסְתַּכֵּל אֶל הַצִּפֳּרִים, אֶל הָעֵצִים וְאֶל הַשָּׁמַיִם וְהָיִיתָ “מְדַבֵּר” אֲלֵיהֶם בְּמִלִּים שֶׁרַק תִּינוֹקוֹת מְבִינִים. מִין “בְּלָה אוּאֶה בָּ־ה־ה גַע־גַע”. אָהַבְתָּ לִשְׁכַּב שָׁם בַּחוּץ. מִפַּעַם לְפַעַם הָיִיתָ תּוֹפֵס בְּיָדַיִם קְטַנְטַנּוֹת־שְׁמַנְמַנּוֹת אֶת בַּקְבּוּק הֶחָלָב, שֶׁהָיָה תָּמִיד אִתְּךָ בַּמִּטָּה, מַכְנִיסוֹ לַפֶּה. אִם לֹא הָיָה בַּקְבּוּק, הָיִיתָ מֵרים קוֹל זְעָקָה וְתוֹבֵעַ אֶת שֶׁלָּךְ.

בְּאַחַד הַיָּמִים הָאֵלֶּה הוֹצֵאנוּ אֶת מִטַּת־הַבֻּבּוֹת לַדֶּשֶׁא, הִשְׁכַּבְנוּ אוֹתְךָ בְּתוֹכָהּ וְאִמָּא הֵכִינָה בַּקְבּוּק וְשָׂמָה לְךְ בְּפִנַּת הַמִּטָּה, חָשַׁבְנוּ – הִנֵּה נוּכַל לְהָכִין תֵּה וְלִשְׁתּוֹת עִם הַבָּנוֹת בְּשֶׁקֶט. אַךְ לְהַפְתָּעָתֵנוּ פָּתַח מַר דּוֹרוֹן הַנִּכְבָּד…

– אֲנִי! — קָרָא דּוֹרוֹן.

– כֵּן, אַתָּה. פָּתַחְתָּ בִּצְרִיחָה גְדוֹלָה, אַחַת מֵאֵלֶּה שֶׁפֵּרוּשָׁן: “הֵיכָן הֶחָלָב שְׁלִי?!”

“נָתַתְּ לוֹ בַּקְבּוּק?” – שָׁאַלְתִּי אֶת אִמָּא.

“נָתַתִּי בָּזֶה הָרֶגַע” – עָנְתָה אִמָּא.

הַזְּעָקָה נִמְשְׁכָה. נִגַּשְׁתִּי אֶל הַמִּטָּה. הַבַּקְבּוּק הָיָה מֻטָּל שָׁם רֵיק.

“אֲבָל הַבַּקְבּוּק רֵיק!” – קָרָאתִי לְאִמָא.

"לא יִתָּכֵן! לִפְנֵי רֶגַע שַׂמְתִּי אוֹתוֹ מָלֵא״.

אוּלָם הַבַּקְבּוּק הָיָה רֵיק. לא הֵבֵנּוּ אֶת הַתַּעֲלוּמָה.

פִּתְאֹם הוֹפִיעָה אוֹרְלִי וּבִזְרוֹעוֹתֶיהָ אַפְסָה. בְּפִנּוֹת שְׂפָתֶיהָ שֶׁל אַפְסָה הִבְרִיקוּ טִפּוֹת חָלָב. הַתַּעֲלוּמָה נִפְתְּרָה – אַפְסָה הַשּׁוֹבֵבָה הִיא שֶׁהֵרִיקָה אֶת הַבַּקְבּוּק.

לְדוֹרוֹן הֵבֵאנוּ בַּקְבּוּק אַחֵר, נָקִי, מִבֵּית־הַתִּינוֹקוֹת. הַבַּקְבּוּק מֵהַמִטָּה הָעֳבַר לַדִּיר, לְשִׁמּוּשָׁהּ שֶׁל אַפְסָה. אַךְ לֹא לְאֹרֶךְ יָמִים. אַפְסָה כְּבָר לֹא הִזְדַּקְּקָה לְבַקְבּוּקִים. לְאַט לְאַט לָמְדָה לֶאֱכֹל עֵשֶׂב, חָצִיר וְתַעֲרֹבֶת. לֹא עָבְרוּ יָמִים רַבִּים וְהִתְחִילָה יוֹצֵאת עִם הָעֵדֶר לַמִּרְעֶה. מֵאָז הָלְכוּ וּפָחֲתוּ בִּקּוּרֶיהָ אֵצֶל הָרוֹעִים. אַךְ הַיְדִידוּת נִשְׁמְרָה.

הגִּיעַ הַחֹרֶף. הַשְּׁמוּעָה פָּשְׁטָה בַּמֶּשֶׁק: אַפְסָה הִמְלִיטָה. יְלָדִים רַבִּים יָרְדוּ לִרְאוֹת אֶת הַטָּלֶה הַקָּטָן וְאֶת אִמּוֹ. יָרְדוּ גַּם גַּלְיָה וְאוֹרְלִי. אוֹתְךָ הֵבֵאנוּ עַל הַכְּתֵפַיִם. הַדֶּרֶךְ לַדִּיר הָיְתָה מְלֵאָה בֹּץ. עָמַדְנוּ כֻּלָּנוּ וְהִסְתַּכַּלְנוּ בְּאַפְסָה הַמְאֻשֶּׁרֶת. הַטָּלֶה שֶׁלָּהּ יָנַק מִמֶּנָּה בַּהֲנָאָה. הוּא לֹא הָיָה זָקוּק לְבַקְבּוּק.

(עֻבַּד וְסֻפַּר מֵחָדָשׁ)

בְּלֵב הַיַּעַר הַגָּדוֹל חָיוּ לָהֶן הַחַיּוֹת וְלֹא יָדְעוּ אֶת הָאָדָם. יוֹם אֶחָד הִרְחִיק הַקּוֹף בְּמוֹרַד הַנַּחַל וְהִגִּיעַ עַד לִכְפָר קָטָן. שָׁם רָאָה לָרִאשׁוֹנָה בְּנֵי אָדָם. מֵרֹאשׁ הָעֵצִים הִסְתַּכֵּל וְרָאָה אֶת הַסֻּכּוֹת הָעֲגֻלּוֹת שֶׁבָּהֶן הֵם גָּרִים וְאֶת הַסִּירוֹת הַצָּרוֹת וְהַמָּאֳרָכוֹת שֶׁבָּהֶן הֵם שָׁטִים. הִתְקָרֵב חֶרֶשׁ וְהִתְבּוֹנֵן בְּהִתְפָּעֲלוּת בַּעֲבוֹדָתָם. כְּשֶׁחָזַר לַיַּעַר הָיָה פִּיו מָלֵא סִפּוּרֵי נִפְלָאוֹת עַל בְּנֵי־הָאָדָם, וְהַחַיּוֹת לֹא נִלְאוּ מִשְּׁמֹעַ אוֹתָם. כְּשֶׁהִפְלִיג בְּסִפּוּרָיו וְתֵאֵר אֶת הַפֵּרוֹת וְהַמַּטְעַמִּים שֶׁרָאָה בְּאוֹתוֹ כְּפָר, גָּבְרָה סַקְרָנוּתָן שֶׁל הַחַיּוֹת וְעָלְתָה הַצָּעָה לָלֶכֶת וּלְבַקֵּר אֶת בְּנֵי־הָאָדָם הַלָּלוּ. הָיוּ שֶׁאָמְרוּ: אִם נֵלֵךְ, בְּוַדַּאי יְכַבְּדוּ אוֹתָנוּ בְמַטְעַמִּים. וְהָיוּ שֶׁאָמְרוּ: סוֹף סוֹף הֵם שְׁכֵנִים שֶׁלָּנוּ, גָּרִים מַמָּשׁ עַל גְּבוּל הַיַּעַר, וּמִן הָרָאוּי לְהִתְּיַדֵּד אִתָּם!

אָמַר הַקּוֹף: אֲנַחְנוּ, חַיּוֹת הַיַּעַר, רְגִילוֹת לַחְטֹף וְלִטְרֹף. בְּנֵי הָאָדָם אֵינָם נוֹהֲגִים כָּךְ.

אָמַר הַנָּמֵר: הָבָה נִשָּׁבַע כֻּלָּנוּ שֶׁבִּזְמַן הַבִּקּוּר לֹא נַחְטֹף וְלֹא נִטְרֹף; נִנְהַג בְּנִימוּס וְנִקַּח רַק מַה שֶׁיִתְּנוּ לָנוּ.

הִסְכִּימוּ כָל הַחַיוֹת וְנִשְׁבְּעוּ.

נִזְכַּר הַקּוֹף: בְּנֵי הָאָדָם – לְכָל אֶחָד מֵהֶם יֵשׁ שֵׁם. אִם רוֹצִים אָנוּ לָבוֹא אֲלֵיהֶם עָלֵינוּ לִנְהֹג כְּמוֹתָם.

– וְכִי מִי אֵינוֹ יוֹדֵעַ שִׁשְׁמִי אַרְיֵה? – שָׁאַג הָאַרְיֵה.

– וְלִי קוֹרְאִים גִ’י־רָף – הֶאֱרִיךְ הַגִּ’ירָף.

– הִי-פּוֹ-פּוֹ-טָם – נָהַם הַהִיפּוֹפּוֹטָם.

– תַּ – פָּעַר הַתַּנִין אֶת פִּיו - נִּין!

– שְׁמִי: עַכְבָּר – צִיֵּץ הָעַכְבָּר.

– וּשְׁמִי בְּקִצּוּר: קוֹף!

וְהָאַרְנָב, בְּחִיוּךְ עַרְמוּמִי, אָמַר: לִי קוֹרְאִים “אוֹרְחִים”.

אָמְרָה כָּל חַיָּה אֶת שְׁמָהּ. יָרְדוּ הַכֹּל לַנָּהָר להִתְרַחֵץ וּלְהִתְנַקּוֹת לִפְנֵי שֶׁיֵּצְאוּ לַדֶּרֶךְ. הַחַיוֹת – חֶלְקָן קָפְצוּ לַנָּהָר בְּשִׂמְחָה, נֶהֱנוֹת מִכָּל הִזְדַמְנוּת לִטְבֹּל בַּמַּיִם. בַּמַּיִם. הָאֲחֵרוֹת, שֶׁפִּקְפְּקוּ וְהִסְּסוּ, קִבְּלוּ מִקְלַחַת אַדִּירָה מֵחֶדְקוֹ שֶׁל הַפִּיל.

יָצְאוּ הַחַיּוֹת לַדֶּרֶךְ אֶל הַכְּפָר, רָאוּ שׁוֹמְרֵי הַכְּפָר אֶת הַתַּהֲלוּכָה הַמּוּזָרָה. שָׁלְחוּ רָץ אֶל רֹאשׁ הַכְּפָר.

– אִם הוֹלְכוֹת וּבָאוֹת יַחַד חַיוֹת גְדוֹלוֹת וּקְטַנּוֹת, חַיוֹת טֶרֶף וְחַיּוֹת אוֹכְלוֹת עֵשֶׂב – אָמַר רֹאשׁ הַכְּפָר – הֲרֵי פְּנֵיהֶן לְשָׁלוֹם. סוֹף סוֹף שְׁכֵנֵינוּ הֵן, וְזוֹ הִזְדַמְנוּת לִקְשֹׁר אִתָּן קִשְׁרֵי־יְדִידוּת.

הִזְעִיק רֹאשׁ הַכְּפָר אֶת כָּל הַתּוֹשָׁבִים בְּאֶמְצָעוּת תֹּף הַטַּם־טַם הַגָּדוֹל שֶׁבְּפֶתַח סֻכָּתוֹ, צִוָּה עֲלֵיהֶם לִלְבּשׁ בִּגְדֵי חַג וּלְהָכִין מַטְעַמִּים לִכְבוֹד הָאוֹרְחִים. יָצְאוּ הַנָּשִׁים עִם מַחֲרוֹזוֹת צִבְעוֹנִיוֹת לָרֹב, עִם אֶצְעָדוֹת, צְמִידִים, עֲגִילִים וּנְזָמִים, וְנָשְׂאוּ עַל רָאשִׁיהֶן קָלָבַסּוֹת¹ עֲמוּסוֹת כָּל טוּב: אֲגוֹזֵי קוֹקוֹס, בָּנָנוֹת, אֲנַנָס, בָּטְנִים, שָׁרְשִׁי־יַעַר וּשְׁאָר פֵּרוֹת וּמַטְעַמִּים. יָצְאוּ בְּעִקְבוֹתֵיהֶן בְּנֵי הַנְּעוּרִים, חֶלְקָם מְתּוֹפְפִים וְחֶלְקָם מִתְנוֹעֲעִים לְקֶצֶב הַטַּם־טַם. וְאַחֲרוֹנִים יָצְאוּ הַגְּבָרִים.

כְּשֶׁהִגִּיעוּ הַחַיּוֹת אֶל הַכְּפָר הֵנִיף רֹאשׁ הַכְּפָר אֶת שַׁרְבִיטוֹ וְקָרָא: – בְּרוּכִים הַבָּאִים! בְּרוּכִים הַבָּאִים!

וּבִפְנוֹתוֹ אֶל הַנָּשִׁים שֶׁמַּאֲחוֹרָיו אָמַר: הַגִּישׁוּ את הַמַּטְעַמִּים לָאוֹרְחִים!

הוֹרִידוּ הַנָּשִׁים אֶת הַקָּלָבַסּוֹת וְהִנִּיחוּ אוֹתָן עַל הָאָרֶץ.

יָצָא לוֹ הָאַרְנָב, יָחִיד מִבֵּין הַחַיּוֹת, וְצָעַד לִקְרַאת הַקָלָבַסּוֹת. נִדְהָמוּ הָאֲנָשִׁים: מַה זֶּה וְעַל מַה זֶּה נוֹתְנוֹת הַחַיּוֹת כָּבוֹד כָּזֶה לָאַרְנָב הַקָּטָן, לוֹ וְרַק לוֹ?

נִדְהֲמוּ הַחַיוֹת: מַה זֶּה וְעַל מַה מְכַבְּדִים בְּנֵי־הָאָדָם דַּוְקָא אֶת הָאַרְנָב הַקָּטָן, אוֹתוֹ וְרַק אוֹתוֹ?

עָמְדוּ אֵלֶה וְאֵלֶה נִדְהָמִים. וְהָאַרְנָב אִינוֹ מְבַטֵל אֶת זְמַנּוֹ וְזוֹלֵל בְּכָל פֶּה, מְמַלֵּא אֶת כְּרֵסוֹ וּמְנַדְנֵד אֶת אָזְנָיו בַּהֲנָאָה. לְתַדְהֵמַת הָאֲנָשִׁים לֹא הָיָה קֵץ: מַדּוּעַ אֵין שְׁאָר הַחַיּוֹת זָזוֹת מִמְקוֹמָן? וּלְתַדְהֵמַת הַחַיּוֹת נוֹסְפָה הַקִּנְאָה. הַנָּמֵר חָרַק שִׁנַּיִם וְהֵחֵל לִצְעֹד בְּכִוּוּן לַמַּטְעַמִים, אַךְ חִדְקוֹ שֶׁל הַפִּיל נָגַע בּוֹ וְעִכְּבוֹ. “הַאִם זוֹכֵר אַתָּה מַה שֶׁנִּשְׁבַּעְנוּ?” – לָחַשׁ לוֹ הַפִּיל. נִשְׁאַר הַנָּמֵר בִּמְקוֹמוֹ.

רָאָה רֹאשׁ הַכְּפָר אֶת פְּנֵי הַחַיּוֹת וְהֶחְלִיט לַעֲשׂוֹת מַעֲשֶׂה. צִוָּה עַל כָּל אַנְשֵׁי הַכְּפָר לְהָקִים סֻכָּה יָפָה לַחַיּוֹת, שֶׁיּוּכְלוּ לְהִתְכַּבֵּד ולָנוּחַ בָּה.

כָּרְתוּ הַגְּבָרִים עַנְפֵי בַּמְבּוּק, הֵבִיאוּ הַנְּעָרוֹת מַיִם מִן הַנַּחַל, לָשׁוּ הַנָּשִׁים אֶת הֶעָפָר שֶׁהֻרְטַב וּבָלְלוּ בּוֹ קַשׁ, וְהִתְחִילוּ לִבְנוֹת סֻכָּה.

בָּנוּ הַגְּבָרִים אֶת שֶׁלֶד הַקִירוֹת – מַעֲשֵׂה סְבָכָה מֵעַנְפֵי בַּמְבּוּק. יָשְׁבוּ הַנָּשִׁים וְהֵטִיחוּ אֶת בְּלִיל הֶעָפָר עַל הַסְּבָכָה, וְהוּקְמוּ הַקִירוֹת. טִפְּסוּ הַנְּעָרִים עַל הָעֵצִים וְהוֹרִידוּ עַנְפִי רַפְיָה; קָלְעוּ הַנְּעָרוֹת מִן הָרַפְיָה וּמִקַּשׁ גַּג מִשֻׁפָּע עָבֶה וְהַסֻּכָּה נִשְׁלְמָה.

שָׂמַח רֹאשׁ הַכְּפָר עַל הַמְּלָאכָה הַמְּהִירָה וְהַנָּאָה וּפָנָה אֶל עֵבֶר הַחַיּוֹת: הַסֻּכָּה הַיָּפָה בְּכָל הַכְּפָר מוּכָנָה וּמְזֻמֶּנֶת לָאוֹרְחִים!

יָצָא הָאַרְנָב וְצָעַד לְבַדּוֹ אֶל הַסֻּכָּה. רַגְלָיו גָרְרוּ בְּקֹשִׁי אֶת כְּרֵסוֹ.

– מַה מּוּזָרוֹת הַחַיּוֹת הַלָּלוּ! – חָשְׁבוּ הָאֲנָשִׁים בְּלִבָּם.

– מַה מוּזָרִים הָאֲנָשִׁים הַלָּלוּ! – נָהֲמוּ הַחַיּוֹת בֵּינָן לְבֵין עַצְמָן.

– מַה לָנוּ וְלָהֶם?! - נִשְׁמְעוּ קְרִיאוֹת בְּמַחֲנֵּה הַחַיּוֹת – אֵין לָנוּ שָׂפָה מִשֻׁתֶּפֶת אִתָּם! הָבָה נַחֲזֹר לַיַּעַר!

חָזְרוּ הַחַיּוֹת לַיַּעַר כּוֹעֲסוֹת וְזוֹעֲמוֹת עַל בְּנֵי הָאָדָם הַמוּזָרִים וְעַל הָ“אוֹרְחִים” הֶחָצוּף.

– רַק יֵצֵא הָאוֹרְחִים הַזֶּה מִן הַסֻּכָּה וְיַחֲזֹר לַיַּעַר – שָׁאַג הָאַרְיֵה – אֲנִי אֲטַפֵּל בּוֹ וַאֲלַמֵּד אוֹתוֹ אֵיךְ לְהִתְנַהֵג בְּחֶבְרַת גְּדוֹלִים וְטוֹבִים מִמֶּנּוּ!

– צָרִיךְ לְלַמֵד אוֹתוֹ לֶקַח, אֶת הַקָּטָן הֶעָלוּב הַזֶּה! – נִשְׁמְעוּ קְרִיאוֹת מִכָּל עֵבֶר.

– מִן הָרָאוּי שֶׁאֲנִי אֲטַפֵּל בּוֹ בְּאוֹרְחִים – אָמַר הַפִּיל, מִתְחָרֵהוּ הַוָּתִיק שֶׁל הָאַרְיֵה – הֲרֵי מִן הַקְּטַנּוֹת שְׁבַּחַיוֹת הוּא, וַאֲנִי הַגָּדוֹל בְּחַיּוֹת הַיַּעַר.

תָּמַךְ בּוֹ הַנָּמֵר: מוּטָב לִמְסֹר אוֹתוֹ בִּידֵי הַפִּיל, שֶׁלֹא יֹאמְרוּ שֶׁמָּסַרְנוּ חַיָּה אוֹכֶלֶת עֵשֶׂב בִּידֵי חַיָּה טוֹרֶפֶת.

מָצְאוּ הַדְּבָרִים חֵן בְּעֵינֵי הַחַיּוֹת וְהֶחְלִיטוּ לְטוֹבַת הַפִּיל. הַפִּיל הָיָה מְאֻשָּׁר. הוּא הֵכִין לוֹ מִכְנָסַיִם חֲדָשִׁים וְיָפִים לִקְרַאת הַמְאֹרָע; חִפֵּשׂ וּמָצָא גִּבְעָה בְּגָבְהוֹ לְהַעֲמִיד עָלֶיהָ אֶת הָאַרְנָב, לְבַל יֹאמְרוּ שֶׁנִּצַּח אוֹתוֹ מִפְּנֵי שֶׁהָיָה גָּבֹהַ מִמֶּנוּ, וְחִכָּה בְּקֹצֶר רוּחַ לְבוֹא הָאַרְנָב.

כָּל הַחַיוֹת צִפּוּ לַמְאֹרָע בְּשִׂמְחָה. רַק הָעַכְבָּר לא שָׁקַט וְלֹא נָח. הִרְגִיז אוֹתוֹ הַבּוּז לַחַיּוֹת הַקְּטַנּוֹת שֶׁנִּשְׁמַע מִפִּי כֹּל.

הַאֻמְנָם, כְּגֹדֶל גּוּפָהּ כֵּן גֹּדֶל עֶרְכָה שֶׁל חַיָּה?! - שָׁאַל אֶת עַצְמוֹ.

הָלַךְ הָעַכְבָּר אֶל הָאַרְנָב וְסִפֵּר לוֹ מַה זוֹמְמִים לַעֲשׂוֹת לוֹ. הִתְחִילוּ אָזְנָיו וְחָטְמוֹ שֶׁל הָאַרְנָב לִרְעֹד.

– לְאָן אֶבְרַח? – מִלְמֵל בְּפַחַד – אֵיךְ אֶמָּלֵט מִפָּנָיו? לְאָן אֶשָּׂא רַגְלַי?

עָמַד הָעַכְבָּר מוּלוֹ וְקָרָא: רְצוֹנְךָ לְהוֹכִיחַ לָהֶם שֶׁאָמְנָם פַּחְדָן אַתָּה?! שֶׁאָמְנָם קָטָן וְעָלוּב אַתָּה?!

יָשְׁבוּ הַשְּׁנַיִם וְתִכְּנוּ תָּכְנִיּוֹת. לַמָּחֳרָת בָּא הָאַרְנָב לַיַּעַר. פָּשְׁטָה הַשְּׁמוּעָה:

חָזַר הָאוֹרְחִים.

לָבַשׁ הַפִּיל אֶת מִכְנָסָיו, הִדֵּק אֶת חֲגוֹרָתוֹ וְיָצָא לְהַקְבִּיל אֶת פְּנֵי יְרִיבוֹ. טִפֵּס הָעַכְבָּר עַל גַּבּוֹ שֶׁל הַפִּיל וְכִרְסֵם אֶת חֲגוֹרָתוֹ מֵאָחוֹר עַד שֶׁהִשְׁאִיר אוֹתָהּ תְּלוּיָה עַל שְׁנֵי חוּטִים בִּלְבַד. הַפִּיל בַּעַל הָעוֹר הֶעָבָה לֹא הִרְגִישׁ בָּעַכְבָּר כְּלָל. גַּם לוּ הִרְגִישׁ, סָפֵק אִם הָיָה שָׁם לֵב לְחַיָּה כֹּה קְטַנָּה.

יָצָא הַפִּיל וְעָמַד אֶל מוּל הַגִּבְעָה. עָלָה הָאַרְנָב עַל הַגִּבְעָה. עָמְדוּ מִסָּבִיב כָּל חַיּוֹת הַיַּעַר וְחִכּוּ בְּקֹצֶר רוּחַ לִתְחִלַּת הַקְּרָב. הַשׁוֹפֵט – הַקּוֹף – הֶחֱזִיק בְּיָדוֹ אֱגוֹז קוֹקוֹס וּמָנָה: אַחַת… הִצְטוֹפְפוּ הַחַיוֹת, שְׁתַּיִם… הַפִּיוֹת נִפְעֲרוּ בְּצִפִּיָּה, שָׁלשׁ! – קָרָא הַקּוֹף וְנִפֵּץ אֶת הָאֱגוֹז אֶל הַסֶּלַע. זֶה הָיָה הַסִּימָן לְהַתְחָלַת הַקְּרָב.

קָפַץ הָאַרְנָב מִן הַגִּבְעָה, נִתְלָה בַּחֲגוֹרָתוֹ שֶׁל הַפִּיל וּקְרָעָהּ בִּמְשִׁיכָה אַחַת. מִכְנְסֵי הַפִּיל נָפְלוּ לָאָרֶץ. צְחוֹק אַדִּיר פָּרַץ מִפִּי הַחַיּוֹת וּמֵעַל כֻּלָּם עָלְתָה שַׁאֲגַת הַצְּחוֹק שֶׁל הָאַרְיֵה. הַפִּיל נִמְלָא בּוּשָׁה, נִסָּה לְהָרִים אֶת מִכְנָסָיו וְלֹא הִצְלִיחַ. הִסְתַּכֵּל סְבִיבוֹ וְרָאָה פָּנִים צוֹחֲקוֹת וְלוֹעֲגוֹת מִכָּל צַד. נָשָׂא אֶת רַגְלָיו וּבָרַח אֶל סְבַךְ הַיַּעַר. לֹא הָיְתָה בְּרֵרָה לַקּוֹף אֶלָא לְהַכְרִיז: הַנִּצְּחוֹן לְ“אוֹרְחִים”!