בֹּקֶר בָּהִיר וְיָפֶה יָרַד עַל הַשְׁכוּנָה, מִין בֹּקֶר שֶׁנוֹצַר רַק לְשֵׁם טִיוּלִים. וְאָמְנָם, לְמַרְאֶה הַבֹּקֶר הַבָּהִיר וְהַמְפַתֶּה הֶחְלִיטוּ מִיָד אַרְבַּעַת הַיְלָדִים לָצֵאת לְטַיֵל. בְּעֶצֶם, רַק שְׁלשָׁה מֵהֶם הָיוּ יְלָדִים; כִּי עֻזִי, יוֹזֵם הַטִיוּל, לֹא הָיָה עוֹד יֶלֶד אֶלָא נַעַר כִּמְעַט.
“בַּשָׁנָה הַבָּאָה”, כָּךְ אוֹמֵר עֻזִי, “כְּבָר אֶהְיֶה בַּתִּיּכוֹן”.
צוֹעֲדִים לָהֶם אַרְבַּעַת הַמְטַיְלִים וְצַעֲדָם עַלִיז וְאַמִיץ. רִאשׁוֹן צוֹעֵד עֻזִי, וְאַחֲרָיו, עָמוֹס, נוּרִית וְרָמִי; כָּל הַשְׁלשָׁה גָרִים בְּאוֹתוֹ רְחוֹב בַּשְׁכוּנָה. עָמוֹס וְנוּרִית כְּבָר עוֹלִים לְכִתָּה ד‘, וְאִלוּ רָמִי סִיֵם רַק אֶת כִּתָּה א’, וְהוּא נִלְוָה לַטִיוּל כִּי עֻזִי הוּא בֶּן־דוֹדוֹ.
“עַד אֵיפֹה נֵלֵךְ הַיוֹם?” שָׁאַל עָמוֹס אַחֲרֵי שֶׁיָרְדוּ מִן הַכְּבִישׁ וְעָלוּ עַל דֶּרֶךְ הֶעָפָר.
“אִם נַסְפִּיק”, הֵשִׁיב עֻזִי, “אָז עַד גִבְעַת הָאַיָלוֹת”.
“יוּ!” קָרְאוּ כֻּלָּם בְּהִתְרַגְּשׁוּת, “כָּל־כָּךְ רָחוֹק!”
אָכֵן, עַד גִבְעַת הָאַיָלוֹת לֹא הִגִיעַ עוֹד שׁוּם יֶלֶד בְּטִיוּלָיו. לְכָל הַיּוֹתֵר הָיוּ הוֹלְכִים עַד הַוָדִי אֲשֶׁר בְּפִנַת הַפַּרְדֵס. גִבְעַת הָאַיָלוֹת, הֲרֵי זֶה כִּמְעַט בְּסוֹף הָעוֹלָם; כָּל־כָּךְ רָחוֹק לֹא הָלְכוּ אֲפִלוּ בַּחֲלוֹמָם, אֲפִלוּ לֹא בְּלִווּי שֶׁל גְדוֹלִים. מִי יוֹדֵעַ בִּכְלָל מַה מִתְרַחֵשׁ מֵאֲחוֹרֶיהָ…
מַטְבִּיעִים הַמְטַיְלִים אֶת פְּסִיעוֹתֵיהֶם בְּדֶרֶךְ הֶעָפָר. בְּיוֹם יָפֶה שֶׁכָּזֶה פָּשׁוּט תַּעֲנוּג לָלֶכֶת. כִּמְעַט אֵין מַרְגִישִׁים בַּדֶרֶךְ הַחוֹלֶפֶת מִתַּחַת כַּפּוֹת הָרַגְלַיִם. אַחֲרֵי שְׁתֵּי חֲנָיוֹת קְצָרוֹת, וְאַחֲרֵי שֶׁהֵרִיקוּ לְבִטְנָם בַּקְבּוּק שָׁלֵם שֶׁל מַיִם, קָרְבוּ חֲמֵשֶׁת הַמְטַיְלִים אֶל תְּחִלָתוֹ שֶׁל מַעֲלֵה הַגִבְעָה.
עַכְשָׁו הִתְחִיל הַחֵלֶק הַקָשֶׁה שֶׁל הַטִיוּל, הָעֲלִיָה. מְטַפְּסוֹת הָרַגְלַיִם בַּשְׁבִיל הַנִמְתָּח עַד הַפִּסְגָה. צוֹעֲדִים הַיְלָדִים בִּפְסִיעוֹת מְאֻמָצוֹת. נָחִים קְצָת וְשׁוּב עוֹלִים. עָמוֹס הִתְחִיל לְהַזִיעַ כְּמוֹ בֶּרֶז שֶׁלֹּא נִסְגַר עַד סוֹפוֹ; נוּרִית נָשְׁמָה בִּכְבֵדוּת, כְּמוֹ בַּלוֹן שֶׁנִסְדַק; וְאִלוּ רָמִי הָיָה עָיֵף כָּל־כָּךְ עַד שֶׁחָדַל לְגַמְרֵי לְדַבֵּר. וְרַק עֻזִי הִפְנָה אֶל הַיְלָדִים פָּנִים מְחַיְכִים וְאָמַר:
“נוּ, חֶבְרַיָא! עוֹד מַאֲמָץ אֶחָד, וַאֲנַחְנוּ לְמַעְלָה”.
כְּשֶׁשׁוֹמְעִים מִין דִבּוּר שֶׁכָּזֶה מֻכְרָחִים לְהַמְשִׁיךְ וּלְטַפֵּס; שׁוֹכְחִים אֶת הָעֲיֵפוּת הַמִתְפַּשֶּׁטֶת בִּשְׁרִירֵי הַגּוּף, וְאִם הִיא חוֹזֶרֶת, מְגָרְשִׁים אוֹתָהּ. הַיְלָדִים עוֹלִים וְעוֹלִים, עַד שֶׁפִּתְאֹם עוֹצְרוֹת רַגְלֵיהֶם, וְהִנֵה הֵם בְּרֹאשׁ הַגִבְעָה וְאֵין עוֹד עֲלִיָה.
אֵין עוֹד עֲלִיָה. מֵעַל לָרֹאשׁ נִפְרָשִׂים שָׁמַיִם תְּכֻלִים וּרְחָבִים. הַרְחֵק לְמַטָה מוֹרִיקִים הַפַּרְדֵּסִים, וּמֵאֲחוֹרֵיהֶם מְחַיְּכִים גַגוֹתֵיהֶם הָאֲדֻמִים שֶׁל בָּתֵּי הַשְׁכוּנָה.
“הַבִּיטוּ!” קוֹרֵא רָמִי וּמַצְבִּיעַ בְּיָדוֹ עַל בָּתֵּי הַשְׁכוּנָה, “הַבָּתִּים שֶׁלָּנוּ הִתְחַפְּשׂוּ לְצַעֲצוּעִים”.
אַחַר־כָּךְ הִסְתּוֹבְבוּ הַיְלָדִים וְהִבִּיטוּ לְעֵבֶר צִדָהּ הַשֵׁנִי שֶׁל הַגִבְעָה. כָּאן נִפְרַשׂ לְעֵינֵיהֶם עוֹלָם חָדָשׁ וָזָר: מֵרַגְלֵי הַגִבְעָה וָהָלְאָה הִשְׂתָּרֵעַ שָׂדֶה רְחַב־יָדַיִם (עֻזִי אָמַר, כִּי אֵין זֶה שָׂדֶה, אֶלָא מִקְשָׁה שֶׁגָדְלוּ בָּהּ אֲבַטִיחִים); אַחֲרֵי הַשָּׂדֶה הִשְׂתָּרֵעַ מִשְׁטָח שֶׁל חוֹלוֹת הַמַזְכִּירִים תְּמוּנוֹת שֶׁל מִדְבָּר; וְאַחֲרֵי הַחוֹלוֹת, קָרוֹב קָרוֹב לִגְבוּל הַשָׁמַיִם, נִתְגַלָה הַפַּס הַכָּחֹל שֶׁל הַיָם.
דַקוֹת אֲחָדוֹת עָמְדוּ הַיְלָדִים בְּשֶׁקֶט וְהִבִּיטוּ בִּתְמוּנַת הַנוֹף. הֵם הָיוּ נִרְגָשִׁים וְנִרְעָשִׁים כְּרַב־חוֹבֵל הָעוֹמֵד עַל סִפּוּן אֳנִיָתוֹ הַמִתְקָרֶבֶת אֶל יַבֶּשֶׁת חֲדָשָׁה שֶׁנִתְגַלְתָה.
אַחַר־כָּךְ יָשְׁבוּ הַיְלָדִים וְנָחוּ. עֻזי גִלָה עֵץ תְּאֵנָה עַל הַגִבְעָה וְקָטַף תְּאֵנִים בְּשֵׁלוֹת, שֶׁקָרְצוּ מִבֵּין עַנְפֵי הָעֵץ וְהִזְמִינוּ כִּי יִקְטְפוּן. בִּשְׁעַת הָאֲכִילָה יָשַׁב עֻזִי בַּתָּוֶךְ וְסִפֵּר לִידִידָיו הַקְטַנִים עַל הַגִבְעָה, מַדוּעַ קוֹרְאִים לָהּ “גִבְעַת הָאַיָלוֹת” (כָּךְ קָרְאוּ גַם הָעַרְבִים לְגִבְעָה זוֹ, כֵּיוָן שֶׁפַּעַם צָדוּ כָּאן אַיָלוֹת אֲמִתִּיּוֹת), מִי מְגַדֵל כָּאן אֲבַטִיחִים, וּבִכְלָל… אַחַר־כָּךְ יָרְדָה שְׁתִיקָה קְצָרָה, וְרַק עָמוֹס אָמַר:
“כַּמָּה יָפֶה כָּאן!”
לְבַסוֹף קָמוּ הַיְלָדִים וְהִבִּיטוּ שׁוּב אֶל הַיָם. וְעֻזִי אָמַר בְּקוֹל שָׁקֵט:
“מִי שֶׁלֹא רָאָה אֶת הַשְׁקִיעָה מֵרֹאשׁ הַגִבְעָה הַזֹאת לֹא רָאָה שְׁקִיעָה יָפָה מִיָמָיו. מָה אֹמַר לָכֶם? זוֹהִי תְּמוּנָה מְשַׁגַעַת; אִי־אֶפְשָׁר לְתָאֵר אוֹתָהּ בְּמִלִים”.
רָמִי הִקְשִׁיב וְשָׁתַק. מִיָמָיו לֹא רָאָה שְׁקִיעָה אַחֶרֶת מֵאֲשֶׁר שֶׁמֶשׁ הַיוֹרֶדֶת אֶל מֵאֲחוֹרֵי גַגוֹ שֶׁל הַשָׁכֵן. בְּעֶצֶם, אֵין זוֹ שְׁקִיעָה מַמָשׁ, שֶׁהֲרֵי הַשֶׁמֶשׁ פָּשׁוּט מִתְחַבֵּאת לָהּ מֵאֲחוֹרֵי בַּיִת. אַחֲרֵי הַבָּתִּים יֵשׁ פַּרְדֵס, וְאַחֲרֵי הַפַּרְדֵס, גִבְעַת הָאַיָלוֹת, וְאַחֲרֵי הַגִבְעָה, הַיָם הַזֶה. וְשָׁם, בַּיָם, מִתְרַחֶשֶׁת הַשְׁקִיעָה הָאֲמִתִּית.
רוּחַ הַיָם נִשָׁבָה קַלוֹת וְהֵבִיאָה בִּכְנָפֶיהָ רֵיחַ חָרִיף וּמָלוּחַ. הַיְלָדִים פָּנוּ אֶל הַשְׁבִיל הַצַר וְהִתְחִילוּ יוֹרְדִים בּוֹ חֲזָרָה. הַיְרִידָה הָיְתָה קַלָה וּנְעִימָה; דוֹמֶה הָיָה כְּאִלוּ הָרַגְלַיִם פּוֹסְעוֹת מֵאֲלֵיהֶן. עֻזִי שָׁר, וְהַיְלָדִים הִרְגִישׁוּ עַצְמָם גְדוֹלִים וַחֲזָקִים.
כְּשֶׁהִתְחִילָה אִמָא לַעֲרֹךְ אֶת הַשֻׁלְחָן לַאֲרוּחַת הַצָהֳרַיִם הִגִיעוּ הַיְלָדִים הַבַּיְתָה.
*
גַּם אַחֲרֵי הַצָהֳרַיִם הָיָה הַיוֹם בָּהִיר וְיָפֶה, כְּאִלוּ נוֹצַר לְטִיוּלִים. שׁוּב פָּסְעוּ רַגְלַיִם קְטַנוֹת בַּדֶרֶךְ הַמוֹבִילָה אֶל גִבְעַת הָאַיָלוֹת. הַפַּעַם צָעֲדוּ שְׁתֵּי רַגְלַיִם בִּלְבַד, בְּסַנְדָלִים. הַסַנְדָלִים הָיוּ שֶׁל רָמִי. הוּא הָלַךְ יְחִידִי.
כְּשֶׁעָבַר רָמִי אֶת הַוָדִי וְהִתְקָרֵב אֶל הַגִבְעָה, גָבְרָה הַלְמוּת לִבּוֹ; אוּלַי מִמַאֲמָץ, אוּלַי מִפְּנֵי מַשֶׁהוּ אַחֵר, אֲבָל הוּא הוֹסִיף לָלֶכֶת, בִּצְעָדִים אַמִיצִים וּבְטוּחִים (הוּא זָכַר אֶת הַדֶרֶךְ יָפֶה). הִנֵה הִגִיעַ לַמִדְרוֹן, עָלָה בַּשְׁבִיל, טִפֵּס וְנָח, וְהוֹסִיף לְטַפֵּס עַד שֶׁהִגִּיעַ סוֹף סוֹף אֶל פִּסְגַת הַגִבְעָה.
כְּשֶׁהִגִּיעַ לַפִּסְגָה, יָשַׁב לָנוּחַ מִתַּחַת לְעֵץ הַתְּאֵנָה וְחִכָּה לַשְׁקִיעָה.
לְאַט לְאַט, בַּעֲיֵפוּת, יָרְדָה הַשֶׁמֶשׁ אֶל קַו הָרָקִיעַ. רְצוּעַת הַחוֹלוֹת הָפְכָה לִהְיוֹת מִגְרָשׁ מְנַצְנֵץ שֶׁל זָהָב. עַל פַּס הַיָּם עָבַר מִכְחוֹל בִּלְתִּי נִרְאֶה, שֶׁצָבַע אֶת הַמַיִם תְּחִלָה בְּוָרֹד־בָּהִיר וְאַחַר־כָּךְ בְּאָדֹם כֵּהֶה. וְהַשֶׁמֶשׁ, שֶׁכָּרָגִיל אִי־אֶפְשָׁר לְהַבִּיט בָּהּ יוֹתֵר מִשְׁנִיָה, נִרְאֲתָה עַכְשָׁו כְּגַלְגַל גָדוֹל, אָדֹם וְשָׁקֵט, שֶׁאֵינוֹ מַכְאִיב עוֹד לָעֵינַיִם.
פִּתְאֹם הִשְׁתַּתֵּק הָעוֹלָם כֻּלוֹ: הַשֶׁמֶשׁ נָגְעָה בְּקַו־הַגְבוּל שֶׁבֵּין הַמַיִם לַשָׁמַיִם. הַשְׁקִיעָה הָאֲמִתִּית הִתְחִילָה. רָמִי הִרְגִּישׁ כִּי הוּא מַפְסִיק לִנְשֹׁם. אֵין עוֹד בָּעוֹלָם דָבָר חוּץ מִשֶׁמֶשׁ אֲדֻמָה הַטוֹבֶלֶת לְאִטָהּ, בִּמְתִינוּת אֲצִילָה, בְּתוֹךְ רְצוּעַת הַיָם הָרְחוֹקָה. אֵין רָמִי מַבְחִין בִּתְנוּעַת הַשֶׁמֶשׁ, אַךְ הוּא מַרְגִּישׁ יָפֶה כֵּיצַד הִיא שׁוֹקַעַת יוֹתֵר וְיוֹתֵר בְּתוֹךְ הַמַיִם, כֵּיצַד נוֹתָר מִמֶנָה פָּחוֹת וּפָחוֹת מִחוּץ לַמַיִם.
אֵין עוֹד בָּעוֹלָם דָבָר פְּרָט לִשְׁתֵּי עֵינַיִם פְּקוּחוֹת לִרְוָחָה, הַמַבִּיטוֹת בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה בְּחַיֵיהֶן בִּשְׁקִיעָה אֲמִתִּית.
*
הַסוֹף אֵינוֹ חָשׁוּב בְּיוֹתֵר, אַךְ גַּם עָלָיו כְּדַאי לְסַפֵּר.
לְאַחַר שֶׁשָׁקְעָה הַשֶׁמֶשׁ כֻּלָהּ בְּתוֹךְ פַּס־הַיָם הָרָחוֹק, מִהֵר רָמִי לַחֲזֹר לְבֵיתוֹ. בְּרִיצָה קַלָה יָרַד בְּמִדְרוֹן הַגִבְעָה וְעַד מְהֵרָה הִגִיעַ לַוָדִי. אַךְ לְאַחַר שֶׁיָצָא רָמִי מִתּוֹךְ הַוָדִי רָאָה וְהִנֵה שְׂמִיכָה שֶׁל חֹשֶׁךְ יוֹרֶדֶת מִן הַשָׁמַיִם וּמְכַסָה הַכֹּל מִסָבִיב. רָמִי הִתְחִיל מֵחִישׁ אֶת צְעָדָיו; הִנֵה עָבַר אֶת פִּנַת הַפַּרְדֵס, הִנֵה עָלָה עַל דֶרֶךְ הֶעָפָר, הִנֵה…
פִּתְאֹם עָצַר רָמִי אֶת מַהֲלָכוֹ, כִּי לֹא רָאָה עוֹד לְאָן לָלֶכֶת, הַכֹּל הַכֹּל הָיָה שָׁחֹר מִסָבִיב. אֵין עוֹד לָדַעַת בְּאֵיזֶה כִּווּן נִמְצֵאת הַשְׁכוּנָה. הַאִם עָלָיו לִפְנוֹת לְיָמִין אוֹ לִשְׂמֹאל?
אַךְ הַבַּיְתָה מֻכְרָחִים לְהַגִיעַ. פַּחַד נוֹרָא הוּא לְהִשָׁאֵר בְּאֶמְצַע “חוּץ” שָׁחֹר שֶׁכָּזֶה. מֵרָחוֹק נִשְׁמְעָה יִלְלַת תַּנִים. בְּתוֹךְ גְרוֹנוֹ מְטַפֵּס בְּכִי. שֶׁהֲרֵי אֵין הוּא אֶלָא יֶלֶד, הָעוֹמֵד יְחִידִי בְּלַיְלָה שָׁחֹר וּמַשְׁחִיר. אַךְ הוּא מוֹסִיף לָלֶכֶת: עוֹד שְׁלשָׁה צְעָדִים, עוֹד אַרְבָּעָה צְעָדִים, עוֹד חֲמִשָׁה…
וּפִתְאֹם, אוֹר בָּהִיר מוֹפִיעַ מֵאֲחוֹרָיו וּמֵאִיר לוֹ אֶת הַדֶּרֶךְ. רָמִי מַפְנֶה אֶת פָּנָיו לְאָחוֹר וְרוֹאָה שְׁתֵּי אֲלֻמוֹת אוֹר הַיוֹצְאוֹת מִתּוֹךְ פַּנָסֶיהָ שֶׁל מְכוֹנִית. עַד מְהֵרָה מַשִׂיגָה אוֹתוֹ הַמְכוֹנִית וְנֶעְצֶרֶת לְיָדוֹ.
“הֵי, יֶלֶד!” נִשְׁמָע קוֹל מִתּוֹךְ הַמְכוֹנִית, “מָה אַתָּה עוֹשֶׂה בַּחוּץ בְּשָׁעָה שֶׁכָּזוֹ?”
בְּבַת אַחַת נָמוֹג פַּחְדוֹ שֶׁל רָמִי, וְשִׂמְחָה גְדוֹלָה הִתְחִילָה מְמַלֵאת אֶת לִבּוֹ. כִּי מִיָד גִלָה רָמִי שֶׁל מִי הַקוֹל: הָיָה זֶה נִיסָן, נַהַג הַטֶנְדֶר, חֲבִיב הַיְלָדִים. עַד מְהֵרָה הִכִּיר גַם נִיסָן מִיהוּ הַיֶלֶד שֶׁמָצָא הוֹלֵךְ לְבַדוֹ בְּדֶרֶךְ הֶעָפָר.
בְּקִצוּר, אַחֲרֵי חָמֵשׁ דַקוֹת הָיָה רָמִי בַּבַּיִת, לְשִׂמְחָתָם הָרַבָּה שֶׁל אַבָּא וְאִמָּא (וְשֶׁל רָמִי עַצְמוֹ גַם כֵּן), שֶׁכְּבָר חָשְׁשׁוּ כִּי יַלְדָם הָלַךְ לוֹ פִּתְאֹם לְאִבּוּד…
כָּל אוֹתוֹ לַיְלָה הִתְהַפֵּך רָמִי עַל מִטָתוֹ וְרָאָה מוּל עֵינָיו כַּדוּר גָדוֹל וְאָדֹם הַנִשְׁעָן עַל פַּס־הַיָם וְצוֹבֵעַ אֶת כָּל הָעוֹלָם בְּזָהָב…
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.