שְׁלשִׁים וּשְׁנַיִם תַּלְמִידִים לָמְדוּ אוֹתָהּ שָׁנָה בְּכִתָּה ד'; שְׁלשִׁים וּשְׁנַיִם זוּגוֹת עֵינַיִם הָיוּ נִשְׁלָחִים יוֹם יוֹם לִרְאוֹת אֶת הַכָּתוּב עַל הַלוּחַ, וּכְמִסְפָּר זֶה זוּגוֹת אָזְנַיִם הָיוּ קַשׁוּבוֹת לְדִבְרֵי הַמוֹרֶה. כָּל הַתַּלְמִידִים לָמְדוּ אוֹתָם דְבָרִים בְּכָל שִׁעוּר; אוּלָם מִי יֵדַע כַּמָה שׁוֹנִים הָיוּ הַדְבָרִים שֶׁהִתְרַחֲשׁוּ אוֹתָהּ שָׁעָה מַמָשׁ בְּתוֹךְ לִבּוֹתֵיהֶם הַקְטַנִּים שֶׁל הַתַּלְמִידִים?
יְסֻפַּר נָא בָּזֹאת עַל לֵב אֶחָד וַהֲגִיגָיו, לִבּוֹ שֶׁל אֶחָד מִשְׁלשִׁים וּשְׁנַיִם תַּלְמִידֵי כִּתָּה ד'. אוֹתוֹ יֶלֶד חָשַׁב מִשׁוּם-מָה, כִּי לִבּוֹ שׁוֹנֶה מִלִבּוֹתֵיהֶם שֶׁל כָּל חֲבֵרָיו. אַךְ מִי יוֹדֵעַ? אוּלַי לֹא הָיָה שׁוֹנֶה כָּל-כָּךְ?
עַל-יַד הַשֻׁלְחָן הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר בַּטוּר הָרִאשׁוֹן יוֹשְׁבִים הָיוּ מְנַשֶׁה וְרָמִי; וּבְסָמוּךְ לָהֶם, עַל-יַד הַשֻׁלְחָן הָרִאשׁוֹן שֶׁבַּטוּר הַשֵׁנִי, יוֹשְׁבוֹת הָיוּ רָחֵל וַאֲבִיגַיִל. לֹא חָפְצוּ הַבָּנִים לָשֶׁבֶת עַל-יַד בָּנוֹת: לְאֵלֶה עוֹלָמָם שֶׁלָהֶם, וּלְאֵלֶה – עוֹלָמָן שֶׁלָהֶן.
יוֹם אֶחָד, הָיָה זֶה בַּשִׁעוּר לְצִיוּר, פָּנְתָה אֲבִיגַיִל אֶל רָמִי:
“תּוּכַל לְהַשְׁאִיל לִי אֶת הַצְבָעִים שֶׁלְךָ? עוֹד מְעַט אַחֲזִיר לְךָ אוֹתָם”.
הִשְׁאִיל רָמִי אֶת צְבָעָיו לַאֲבִיגַיִל. לָמָה לֹא? יָפִים הֵם צִיוּרֶיהָ וְהִיא תִּשְׁמֹר עַל הַצְבָעִים.
צִלְצֵל הַפַּעֲמוֹן, וְרֶמִי מַכְנִיס לְיַלְקוּטוֹ אֶת הַמַחְבֶּרֶת לְצִיוּר וְהִנֵה קְרֵבָה אֵלָיו אֲבִיגַיִל וּמוֹשִׁיטָה לוֹ אֶת קֻפְסַת הַצְבָעִים. אַחַר-כָּךְ הִיא מַרְאָה לוֹ אֶת הַצִיוּר שֶׁצִיְרָה וְשׁוֹאֶלֶת:
“אֵיךְ הַצִיוּר? יָפֶה?”
וְרֶמִי מִתְבּוֹנֵן וְאוֹמֵר: “נֶהְדָר…”
פִּתְאֹם מוֹשִׁיטָה לוֹ אֲבִיגַיִל אֶת הַצִיוּר וְאוֹמֶרֶת:
“אַתָּה רוֹצֶה אוֹתוֹ? קַח, אֲנִי נוֹתֶנֶת אוֹתוֹ לְךָ בְּמַתָּנָה”.
הִשְׁאִירָה אֶת הַצִיוּר בְּיָדָיו וּבָרְחָה הַחוּצָה. הִבִּיט אַחֲרֶיהָ רָמִי וְלֹא רָאָה כִּי אִם שְׁתֵּי צַמוֹת מִתְנוֹדְדוֹת עַל הָעֹרֶף וְשׁוּלֵי שִׂמְלָה לְבָנָה עִם נְקֻדוֹת כְּחֻלוֹת וַאֲדֻמוֹת.
עָבְרוּ יָמִים אֲחָדִים. בַּהַפְסָקוֹת מְשַׂחֵק רָמִי עִם חֲבֵרָיו בְּכַדוּר. בַּשִׁעוּרִים הוּא יוֹשֵׁב לְיַד מְנַשֶׁה חֲבֵרוֹ וּמַקְשִׁיב לְדִבְרֵי הַמוֹרֶה. וְהִנֵה, יוֹם אַחֵד מַרְגִישׁ רָמִי וְהִנֵה נוֹדְדוֹת עֵינָיו מִשֻׁלְחַן-הַמוֹרֶה שְׂמֹאלָה, אֶל הַשֻׁלְחָן הַסָמוּךְ אֵלָיו וְנָחוֹת עַל פָּנֶיהָ שֶׁל אֲבִיגַיִל.
וַאֲבִיגַיִל יוֹשֶׁבֶת בְּשֶׁקֶט וּמַאֲזִינָה לְדִבְרֵי הַמוֹרֶה. שְׂעָרָהּ הַבָּהִיר קָלוּעַ לִשְׁתֵּי צַמוֹת קְצָרוֹת, הַקְשׁוּרוֹת בְּסִרְטֵי תְּכֵלֶת. עֵינֶיהָ פְּקוּחוֹת לִרְוָחָה וְצִבְעָן גַם הוּא כְּצֶבַע הַשָׁמַיִם, פִּיהָ פָּתוּחַ מְעַט, כְּאִלוּ מְבַקֵשׁ הוּא לִבְלֹעַ אֶת הַמִלִים הַיוֹצְאוֹת מִפִּי הַמוֹרֶה. וְעַל גוּפָהּ – שִׂמְלָה דַקָה וּלְבָנָה נְקוּדָה בִּנְקֻדוֹת כְּחֻלוֹת וַאֲדֻמוֹת.
פִּתְאֹם מַפְנָה אֲבִיגַיִל אֶת עֵינֶיהָ לְעֵבֶר רָמִי; לְהֶרֶף עַיִן נִפְגָשׁוֹת עֵינֵיהֶם, אַךְ רָמִי מְמַהֵר לְהַעֲבִיר אֶת עֵינָיו אֶל שֻׁלְחַן-הַמוֹרֶה וּבְפָנָיו עוֹלָה אַדְמִימוּת קַלָה. הוּא מִתְאַמֵץ לְהַאֲזִין לְדִבְרֵי הַמוֹרֶה, קוֹלוֹ מְהַדְהֵד בְּאָזְנָיו, אַךְ אֵין הוּא יָכוֹל לִקְלֹט אֶת הַמִלִים.
בָּעֶרֶב שׁוֹכֵב רָמִי בְּמִטָתוֹ; עֵינָיו פְּקוּחוֹת, וְהוּא מַבִּיט אֶל הַתִּקְרָה הָאֲפֵלָה. פִּתְאֹם מִתְגַלוֹת לְנֶגֶד עֵינָיו דְמֻיוֹתֵיהֶם שֶׁל חֲבֵרָיו לַכִּתָּה; שׁוּרָה אֲרֻכָּה צוֹעֶדֶת לִקְרָאתוֹ, אַךְ פְּנֵיהֶם מְטֻשְׁטָשִׁים, רַק בְּקֹשִׁי הוּא מַצְלִיחַ לְהַכִּיר אוֹתָם. אַךְ מִי הִיא דְמוּת זוֹ, הַטוֹבֶלֶת בְּאוֹר בָּהִיר, וְעַל גוּפָהּ שִׂמְלָה לְבָנָה, עִם נְקֻדוֹת כְּחֻלוֹת וַאֲדֻמוֹת? הִיא קְרֵבָה אֵלָיו, עַד כִּי רוֹאֶה הוּא אֶת פָּנֶיהָ בִּבְהִירוּת רַבָּה. הוּא מַכִּיר אוֹתָהּ, וּשְׂפָתָיו לוֹחֲשׁוֹת אֶת שְׁמָהּ:
“אֲבִיגַיִל…” וְהוּא יוֹדֵעַ כִּי זֶהוּ הַשֵׁם הַיָפֶה שֶׁבָּעוֹלָם.
אֲבִיגַיִל יוֹצֵאת מִן הַשׁוּרָה וּפוֹסַעַת לִקְרָאתוֹ, אַחַר-כָּךְ רוֹאֶה רָמִי אֶת שְׁנֵיהֶם – הוּא וְהִיא – פּוֹסְעִים יַחַד בִּשְׁבִיל אָרֹךְ אָרֹךְ, וּמִשְׁנֵי עֶבְרֵי הַשְׁבִיל פּוֹרְחִים פְּרָחִים צִבְעוֹנִיִים שֶׁמֵעוֹלָם לֹא רָאָה אוֹתָם, וְאוֹר הַיָרֵחַ בָּהִיר בָּהִיר, וְהוּא רוֹצֶה כָּל-כָּךְ לֶאֱחֹז בְּיָדָהּ שֶׁל אֲבִיגַיִל, אַךְ הוּא מִתְבַּיֵּשׁ. הֵם פּוֹסְעִים הָלְאָה בַּשְׁבִיל, וְלִבּוֹ מִתְפַּלֵל כִּי הַשְׁבִיל לֹא יִגָמֵר לְעוֹלָם.
עָבְרוּ יָמִים נוֹסָפִים; אוּלַי שָׁבוּעַ, אוּלַי שְׁבוּעַיִם. אֵין בְּכָךְ חֲשִׁיבוּת רַבָּה. רָמִי מוֹסִיף לָלֶכֶת כְּדַרְכּוֹ לְבֵית-הַסֵפֶר, מִתְאַמֵץ לְהַאֲזִין לְדִבְרֵי הַמוֹרֶה, יוֹצֵא בַּהַפְסָקוֹת אֶל הֶחָצֵר. עַתָּה אֵין הוּא מְשַׂחֵק עוֹד בְּכַדוּר עִם חֲבֵרָיו. הוּא מְטַיֵל בֶּחָצֵר הָלוֹךְ וָשׁוֹב, מִן הַכְּנִיסָה לַמִסְדְרוֹן וְעַד לַגָדֵר. אַחַר-כָּךְ עוֹצֵר הוּא עַל-יַד קְבוּצַת בָּנוֹת הַמְנַתְּרוֹת עַל חֶבֶל. אֲבִיגַיִל מַחֲזִיקָה בְּקָצֵהוּ הָאֶחָד שֶׁל הַחֶבֶל, מְסוֹבֶבֶת אוֹתוֹ וְצוֹחֶקֶת בְּקוֹל רָם. צְחוֹקָהּ יָפֶה כָּל-כָּךְ.
וּפִתְאֹם – מְצַלְצְלִים. אֲבִיגַיִל מַרְפָּה מִן הַחֶבֶל וּפוֹנָה בְּרִיצָה אֶל הַכִּתָּה. הִיא עוֹבֶרֶת עַל פָּנָיו שֶׁל רָמִי הַמַבִּיט בָּהּ, וּפִתְאֹם נִתְקֶלֶת רַגְלָהּ בְּאֶבֶן וְהִיא נוֹפֶלֶת אַרְצָה. לִבּוֹ שֶׁל רָמִי עוֹצֵר אֶת פְּעִימָתוֹ. עַד מְהֵרָה הוּא מִתְכּוֹפֵף אֵלֶיהָ, מוֹשִׁיט אֶת יָדָיו וְעוֹזֵר לָהּ לָקוּם. הִיא נִתְמֶכֶת בּוֹ וְשׁוּב נִפְגָשׁוֹת עֵינֵיהֶם. אַךְ רַק לְרֶגַע אֶחָד.
“תּוֹדָה!” הִיא אוֹמֶרֶת לוֹ וּפוֹתַחַת שֵׁנִית בְּרִיצָה אֶל הַכִּתָּה.
וְשָׁעוֹת רַבּוֹת הִרְגִישׁ רָמִי אֶת מַגַע יָדֶיהָ שֶׁל אֲבִיגַיִל בִּזְרוֹעוֹתָיו.
אוֹתוֹ עֶרֶב שׁוּב שָׁכַב רָמִי בְּמִטָתוֹ וְעֵינָיו נְעוּצוֹת בַּתִּקְרָה הָאֲפֵלָה. שׁוּב טִיְלוּ יַלְדֵי הַכִּתָּה בְּשׁוּרָה אֲרֻכָּה אֲרֻכָּה. פִּתְאֹם יוֹצֵאת אֲבִיגַיִל מִן הַשׁוּרָה וּמַתְחִילָה לָרוּץ; אוּלָם רַגְלָהּ נִתְקֶלֶת בְּאֶבֶן וְהִיא נוֹפֶלֶת. וְרָמִי רוֹאֶה כֵּיצַד הוּא רָץ לִקְרָאתָהּ, מֵרִים אוֹתָהּ בִּזְרוֹעוֹתָיו וְנוֹשֵׂא אוֹתָהּ בַּשְׁבִיל הָאָרֹךְ, בֵּין פְּרָחִים צִבְעוֹנִיִים, וְהוֹלֵךְ, וְהוֹלֵךְ, וְהוֹלֵךְ.
בְּאוֹתָם יְמֵי קַיִץ הִרְגִישׁ רָמִי וְיָדַע: הוּא נוֹשֵׂא אֶת אֲבִיגַיִל בְּתוֹךְ לְבָבוֹ. הוּא אוֹהֵב אוֹתָהּ! אִישׁ לֹא יָדַע עַל כָּךְ. לֹא אַבָּא-אִמָא, לֹא הַמוֹרֶה וַחֲבֵרָיו לַכִּתָּה, אַף לֹא אֲבִיגַיִל. זֶה הָיָה סוֹדוֹ הַגָדוֹל, סוֹדוֹ שֶׁלוֹ בִּלְבַד. אַל לוֹ לְגַלוֹת אֶת הַסוֹד לְאִישׁ. עוֹד עֲלוּלִים לָשִׂים אוֹתוֹ לִצְחוֹק, לִלְעֹג לוֹ. מֵאָז וּמִתָּמִיד מְשַׂחֲקִים הַיְלָדִים לְחוּד, וְהַיְלָדוֹת מְשַׂחֲקוֹת לְחוּד, וְאֵין אֵלֶה בָּאִים בְּסוֹד אֵלֶה. וְאִם יְגַלֶה רָמִי אֶת סוֹדוֹ, אֶת מְשִׁיכָתוֹ לְהִמָצֵא בְּחֶבְרַת יַלְדָה, יֵדְעוּ כֻּלָם: רָמִי שׁוֹנֶה מִכָּל חֲבֵרָיו.
וְהַסוֹד בּוֹעֵר, בּוֹעֵר בְּתוֹכוֹ, וְרָמִי רוֹצֶה כָּל-כָּךְ לַחֲלֹק אֶת סוֹדוֹ עִם עוֹד נֶפֶשׁ אַחַת, וְאֵין הוּא מֵעֵז, וְאֵין הוּא יוֹדֵעַ עִם מִי.
עָבְרוּ-חָלְפוּ יָמִים, וּשְׁנַת הַלִמוּדִים מִתְקָרֶבֶת לְסִיוּמָהּ. בִּשְׁעַת הַהַפְסָקָה עוֹמְדִים הַיְלָדִים בַּחֲבוּרָה וּמְשׂוֹחֲחִים בֵּינֵיהֶם; כָּל אֶחָד מְסַפֵּר כֵּיצַד יְבַלֶה אֶת הַחֹפֶשׁ הַגָדוֹל.
“אֲנִי אֶסַע אֶל דוֹדִי בִּכְפַר-יְחֶזְקֵאל”, אוֹמֵר מְנַשֶׁה.
“וַאֲנִי אֶסַע לְקַיְטָנָה בִּנְתַנְיָה”, אוֹמֶרֶת רָחֵל.
אֵלֶה יִסְעוּ לֶהָרִים, אֲחֵרִים יֵרְדוּ לָעֵמֶק; אֲחָדִים אוֹמְרִים כִּי עֲדַיִן אֵינָם יוֹדְעִים הֵיכָן יִהְיוּ, אֶפְשָׁר וּסְתָם יְבַלוּ בַּבַּיִת. רָמִי עוֹמֵד בַּצַד וּמַאֲזִין. הוּא מַבִּיט בַּאֲבִיגַיִל, וּמִשׁוּם-מָה נִדְמֶה לוֹ כִּי עֵינֶיהָ שׁוֹנוֹת מִתָּמִיד. פִּתְאֹם הִיא אוֹמֶרֶת:
“אֲנִי אֶסַע עִם הוֹרַי לִירוּשָׁלַיִם, וְלֹא נַחֲזֹר עוֹד לְכָאן. אֲנַחְנוּ נִשָׁאֵר לָגוּר בִּירוּשָׁלַיִם לְתָמִיד. אָבִי קִבֵּל שָׁם עֲבוֹדָה, בַּמֶמְשָׁלָה”.
רֶגַע עָמַד לִבּוֹ שֶׁל רָמִי מִדְפֹק: הַאֻמְנָם, נָכוֹן שָׁמַע, אֲבִיגַיִל תִּסַע וְלֹא תַּחֲזֹר? לֹא עוֹד תֵּשֵׁב עַל-יַד הַשֻׁלְחָן הַשֵׁנִי בַּטוּר הָרִאשׁוֹן; וְשׁוּב לֹא יוּכַל לְהַבִּיט בָּהּ, וְלֹא יִשְׁמַע אֶת צְחוֹקָהּ, וְלֹא יִרְאֶה אֶת שְׂעָרָה הַבָּהִיר, הַקָלוּעַ לְצַמוֹת. לָמָה הִיא נוֹסַעַת כָּל-כָּךְ רָחוֹק עַד יְרוּשָׁלַיִם…
וְאוּלַי עוֹד יִקְרֶה נֵס – וְהִיא לֹא תִּסַע?
יְבֹרַךְ הַמוֹרֶה! בַּשִׁעוּר הַבָּא פָּתַח וְאָמַר:
"רָחֵל סִפְּרָה לִי, כִּי אֲבִיגַיִל עוֹבֶרֶת לָגוּר בִּירוּשָׁלַיִם. בַּשָׁנָה הַבָּאָה לֹא תִּלְמַד עוֹד אִתָּנוּ. הָבָה נָכִין לָהּ מַתָּנָה, לְמַעַן תִּזְכֹּר אוֹתָנוּ תָּמִיד תָּמִיד. כָּל אֶחָד יִכְתֹּב לִכְבוֹדָהּ חִבּוּר, וְאֶת כָּל הַחִבּוּרִים נִכְרֹך יַחַד לְאַלְבּוֹם יָפֶה, וְזוֹ תִּהְיֶה מַתְּנָתֵנוּ.
הַשִׁעוּר כֻּלוֹ הֻקְדַשׁ לְכָךְ, וְהַיְלָדִים כֻּלָם הוֹצִיאוּ אֶת מַחְבְּרוֹתֵיהֶם וְהִתְחִילוּ כּוֹתְבִים.
גַם רָמִי יָשַׁב וְהַמַחְבֶּרֶת לְפָנָיו. עֵינָיו הִבִּיטוּ בַּאֲבִיגַיִל (עַכְשָׁו כְּבָר מֻתָּר הָיָה!) וְהוּא הִרְגִישׁ כֵּיצַד עוֹלוֹת הַמִלִים בְּתוֹכוֹ, מִלִים חַמוֹת וּמְלַטְפוֹת, מִלִים עֲצוּבוֹת וְדוֹמְעוֹת… אֲבָל יָדוֹ לֹא נִשְׁמְעָה לוֹ. הַאֻמְנָם, עַכְשָׁו יְגַלֶה לַאֲבִיגַיִל אֶת סוֹדוֹ? וְאוּלַי כְּשֶׁתִּקְרָא מַה שֶׁכָּתַב תַּחְלִיט לְהִשָׁאֵר כָּאן וְלֹא לִנְסֹעַ לִירוּשָׁלַיִם?
לְבַסוֹף הִתְחִיל לִכְתֹּב:
"אֲבִיגַיִל,
חֲבָל שֶׁאַתְּ נוֹסַעַת. יִהְיֶה עָצוּב בִּלְעָדַיִךְ בַּכִּתָּה… אֲנִי – – –"
פִּתְאֹם הִרְגִישׁ יָד עַל כְּתֵפוֹ. אֲבִיגַיִל עָמְדָה עַל יָדוֹ, גָחֲנָה עַל הַמַחְבֶּרֶת וְאָמְרָה:
“גַם אַתָּה כּוֹתֵב לִי מַשֶׁהוּ? הַרְאֵה לִי…”
רָמִי נִרְתַּע. הַאֻמְנָם, יוֹדַעַת הִיא אֶת סוֹדוֹ? וּכְשֶׁפָּנְתָה אֲבִיגַיִל מִמֶנוּ – הִמְשִׁיךְ אֶת חִבּוּרוֹ, וּבְלִי שֶׁיָדַע מַדוּעַ כָּתַב מִשְׁפָּטִים רְגִילִים, שֶׁהָיוּ דוֹמִים לְכָל שְׁאָר הַחִבּוּרִים בַּכִּתָּה.
*
מֵאָז עָבְרוּ יָמִים רַבִּים. שׁוּב מְשַׂחֵק רָמִי עִם חֲבֵרָיו בַּהַפְסָקוֹת – בְּכַדוּר, בְּגֻלוֹת, בְּמַחֲבוֹאִים. עַל-יַד רָחֵל יוֹשֶׁבֶת עַתָּה יַלְדָה חֲדָשָׁה, מִירָה שְׁמָהּ.
וְרַק בִּשְׁעוֹת עֶרֶב, עֵת שׁוֹכֵב הוּא בְּמִטָתוֹ וְעֵינָיו נְעוּצוֹת בַּתִּקְרָה הָאֲפֵלָה, רוֹאָה הוּא לִפְעָמִים שְׁבִיל נִמְשָׁךְ מֵעָלָיו, שְׁבִיל אָרֹךְ אָרֹךְ, פְּרָחִים צִבְעוֹנִיִים מִימִינוֹ וּמִשְׂמֹאלוֹ, וּבַשְׁבִיל פּוֹסַעַת יַלְדָה בְּשִׂמְלָה לְבָנָה לְבָנָה, עִם נְקֻדוֹת כְּחֻלוֹת וַאֲדֻמוֹת…
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.