“נולדתי בעיר באר שבפודוליה האוקראינית בשנת 1898. הספר “חידת הזמיר” נטע בי שאיפה מתמדת וגעגועים לחיי כפר. בשנת […] פרסם העתון “דער פריינד” ידיעה כוזבת, כי בהונדוראס נוסד […] של מיליון יהודים, ובסוף השנה ההיא היגרתי לארצות הברית. שם עבדתי בבתי־חרושת ובחוות חקלאיות. בסוף 1917 התנדבתי לגדודים העברים על־מנת ללחום בעד ארץ־ישראל ולעבוד בה. מאז אני משתדל לקיים זאת תוך חדוה ויסורים. – –”
כה רשם יצחק מטיסיס. ואוסיף על קיצור תולדותיו:
בשנת 1920 הגיע י. מטיטיס, אך השתחרר מהגדוד היהודי־אמריקאי, אלינו, לגן־שמואל הקבוצה, והוא צעיר במלוא כוחו, עז ומתרונן, דינמי ודרוך בכל הויתו לזינוק אל החיים המתעוררים בארץ־ישראל העברית הצעירה, אל התנועה החלוצית המתנערת והתוססת בלהט יצירה ומעשה. עם פרוץ זרם העליה השלישית, הוא הביא אתו משב־רוח מרענן – אלינו, אנשי הקבוצה בני העליה השניה, מיוגעי תלאות המלחמה ואסירי תקוה וציפיה לפעמי הגאולה בימים הזוהרים ההם.
אך לא ארכו ימי שבתו אתנו בגן־שמואל הקטנה, השוקטת. רוחו הסוערת נשאתהו והלאה, בהגיע ימי תל־חי, והוא – בין הלוחמים־המגינים, כי שם מקומו. ואחרי כן – לשמירה בפוריה, בית־גן וכנרת, ולעבודה בכביש טבריה־צמח.
והנה הוא בין העובדים במרכזו של מוסד העזרה ההדדית בהסתדרות – בקופת־חולים. לא ניתן לו להפיק את משאלת לבו: להיות עובד חקלאי ולשזור את חייו במפעל ההתישבות, כי בינתים נתערער מצב בריאותו ונטל עליו לבלום את רוחו הסוערת בתחומי יכלתו הגופנית. גם בעבודתו בקופת־חולים נתגלה בשאר־רוחו ובסגולותיו האישיות ורכש לו את הערכתם של אישי המוסד וחבריו העבדים אתו, וכן את הכרתם של קהל חברי הקופה שבא עמהם במגע.
אפס, לא היה ביכלתו להאריך שבת בעיר ולעסוק בפקידות, ואם גם במוסד קרוב ובסביבה חברית. והוא עקר, יחד עם משפחתו, מהעיר והתישב במושב החיילים המשוחררים – באביחיל. מאז נצמד לדרך־החיים, שהיתה משאת־נפשו מעודו, לחיי חקלאות וכפר.
* * *
בנסיונות קשים נתנסו הוא ומשפחתו מאז עברו להתישבות והשקיעו עצמם בהקמת משק חקלאי עצמאי. על אף המאמץ הגופני ותנאי־החיים הקשים, המלווים כל בונה משק בארצנו, ובתנאי אביחיל לא־כל־שכן, – לא נרתעו. אך עם הרעת מצב בריאותו, בהיותו נאלץ לפרוש כליל מעבודה גופנית, נענה להצעת מרכז קופת־חולים – לקבל עליו תפקיד עבודה של המוסד במחוז עמק חפר. מאז נפל העול העיקרי של עבודת־המשק על שכמה של חברתו חיה – היא חיה ברושקובסקי, מראשוני כפר־אוריה וכנרת הקבוצה, – המלווה אותו במסירות בכל דרך חייו.
אולם, לא ארכו הימים ויצחק מטיטיס נאלץ להפסיק לגמרי את עבודתו, ומאז – זה כשמונה שנים – הוא צמוד לביתו. כה נאלץ האיש בעל האופי הדינמי, האומר כולו תסיסה, תנועה ומעשה, להיות כלוא בביתו, בלי אפשרות לעשות כל מלאכה.
בכל אלה לא נשברה רוחו. ונהפוך הוא: אולי ביותר נתגלתה הרוח האנושית, העשויה ללא־חת, בשמונה שנים אלה. כי רק בעוז רוח ובעצמה של נפש האדם אפשר היה להתגבר על הפגעים המרובים, שעברו עליו במשך הזמן הזה, ולהיות ניצב מול כל שהתרחש בעולמנו בתקופה זו – בערות־מחשבה ועוז־הרגש של איש יהודי בעמו ובסערת־הנפש של אדם השוחה במלוא־כוחו בים החיים.
מאז הוא צמוד לביתו מוצאים להם יצר־החיים וצמאון־העשיה המפכים בו, פורקן־מה בכתיבה. מאז הרבה לכתוב, ככל שהניח לו מצב בריאותו, רשימות של עניני יום־יום, פרקי זכרונות ומחזות. חלק מהרשימות מתפרסם בזה.
הרי זה אות לרוח האדם העולה למעלה, הרוח היוצרת, השופעת חיים, עם כל היסורים והשמחות האצורים בחיים, – וברוח זאת היא עולה ומתגבר על חולשות הגוף, על פגיעת הגורל בו.
וברכה לו לבן החמישים: תוסיף הרוח הזאת לקיימו ולחזקו, בגוף ובנפש, לאורך ימים.
א' ניסן, תש"ט.
א. מ. קולר
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.