ר' אדונים הלוי, הנקרא בשפת ערָב בשם " “דונש בן לברט”, נולד לערך בשנת ד“א תר”ף (920) בעיר פאַס באפריקה הצפונית וימת בשנת תש“ן (990). הוא היה מגדולי היַחש, ונכד להגאון ר' סעדיה. בימי נעוריו בא למדינת בבל וכנראה היה אביו זקנו מורהו ומחנכו. ויצטין בלמודים, וביחוד בדקדוק שפת עבר. הוא היה הראשון אשר עַרך מדה ומשקל לשיר העברית, עפ”י יתדות ותנועות, במתכונת שירי הערבים; ושיריו השקולים מצאו חן בעיני בני דורו. וכאשר שמע הנשיא חסדאי בן יצחק שפרוט את שמע דונש, ויקראהו אליו עירה קורדובה בספרד. ויהי כאשר חִבר מנחם בן סרוק את “מחברתו” ויעש לו שם גדול, ויקרא בו דונש, ויכתוב ספר “השגות” על מחברות מנחם. את ספרו זה המלא ארס ושנינש שלח לחסדאי, ובראש הספר כתב שני שירים שקולים, האחד שיר תהלה להנשיא, והשני שיר לעג על מנחם (אנחנו נביא בזה דוגמאות מהשיר הראשון). ותהי מלחמה ארוכה בין דונש וביו מנחם, וגם תלמידיהם יצאו לענות לעזרת מוריהם וימטירו איש על רעהו שירים שנונים (גם משירי התלמידים נביא דוגמאות להלן). ואולם המלחמה הזאת הביאה תועֶלת רבה לשפת עבר, כי היא הִמריצה חכמים רבים לחקור ולדרוש בדקדוק הלשון ורוח הבקורת החל לרחף אז בספרד. – דונש נחשב כאחד מגדולי “המדקדקים”, ואולם בתור משורר לא רב ערכו, כי רוח השירה לא נוססה בו, ויהי רק חורז חרוזים מחוכם (מהוכם). ואנחנו לא נוכל להודות לו על אָסרו בכבלים את השירה העברית, ביתדות ובתנועות, כי המוסרות האלה היו למכשול לכל המשוררים אשר קמו אחריו, ותַכבֵדנה את עוּלן על הפואיזיה האמתית ולא נתָנוה להתפתח בדרך הטבע. – הוא חִבר שירים רבים, אך לא נשארו בידינו כי אם מעט משירי הקודש שלו (זמירות לשבת ופיוטים אחדים) ושני שירי התלונה, אשר מהאחד נִתן דוגמאות בזה.

משיר התהלה לכבוד הנשיא חסדאי.

(יתד וד' תנועות)

דְּעֶה לִבִּי חָכְמָה / וּבִינה וּמְזִמָּה,

נְצוֹר דַּרְכֵי עָרְמָה¹, / שְׁמַע הַמּוּסָרִים.

וְהַצֶּדֶק בַּקֵּשׁ / וְאַל תִּהְיֶה עִקֵּשׁ,

עֲבוּר לֹא תִוָּקֵשׁ / כְּלִבּוֹת² הַמּוֹרִים.

הֲגֵה תָמִיד לַעֲנוֹת / תְּשׁוּבוֹת מוּכָנוֹת,

צְרוּפוֹת וּבְחוּנוֹת / כְּזָהָב בַּכּוּרִים.

הֱיֵה חַי, תָּמִיד עֵר / וְהַתַּאֲוֹת גּוֹעֵר,

בְּיַעַן אַתְּ שׁוֹעֵר / לְרוּחוֹת וּבְשָׂרִים³.

וְאַל תִּתְאָו חָמַר / זְמָן אָרֹךְ נִשְׁמָר

וְרֵיחוֹ לֹא נָמָר / כְּשׁוֹקֵט בַּשְׁמָרִים.

שְׁתֹהוּ לָרַהַב⁴ / בְּכוֹסוֹת הַזָּהָב

וְלִרְאוֹת לוֹ לַהַב / בְּכוֹסוֹת סַפִּירִים.

וּמַאֲכַל מַשְׁמַנִּים / וּמִינֵי מַעֲדַנִּים

בְּצֵל נִטְעֵי גַנִּים / מְסֻבִּים בַּנְהָרִים…

וְגֻלּוֹת נִנְעָלוֹת / וּמִקְוֹת וּתְעָלוֹת

עֲלֵיהֶן אַיָּלוֹת / כְּאַיְלוֹת הַיְעָרִים.

בְּכָל עֹנוֹת עֹרְגוֹת / וְאֵין לָהֶם פּוּגוֹת

לְרַוּת הָעֲרֻגוֹת / בְּמַיִם מֻגָּרִים⁵.

לְהָצִיץ נִצָּנִים / שְׁחוֹרִים וּלְבָנִים

וְצִיצִים כַּשָּׁנִים / בְּרָאשֵׁי הָאֲמִירִים.

הֲלֹא זֶה הַהֶבֵל / לְשַׁחַת וָחֵבֶל,

וְשִׂמְחָתוֹ אֵבֶל / וּמַמְתַּקָּיו מָרִים;

וְרֹאשׁוֹ בַהֲנָחָה⁶ / וְסוֹפוֹ לַאֲנָחָה

וְשִׂיחַ וּצְוָחָה / וְשָׁאוֹן וּשְׁבָרִים…

וְשִׂים שִׁיר וּתְהִלָּה / לְהַשַּׂר רֹאשׁ כַּלָּה⁷

אֲשֶׁר כָּלִיל כִּלָה / גְּדוּדֵי הַחֲזִירִים…

לְעַמּוֹ טוֹב דּוֹרֵשׁ / וְקָמֵיהֶם גּוֹרֵשׁ

וְשׁוֹבֵר רָע חוֹרֵשׁ / וְגוֹזֵר מִתְגָּרִים⁸…

וְהוּא לָאֶבְיוֹנִים / כְּמוֹ אָב לַבָּנִים

וְכַפָּיו כַּעֲנָנִים⁹ / לְעוֹרְכֵי הַשִּׁירִים…

וְלִבְנֵי הַתּוֹרָה / יְשׁוּעָה גַם אוֹרָה

וְהוֹנוֹ אֶל סוּרָא¹⁰ / יְשַׁלַּח בַּסְּפָרִים…

וּבִרְאוֹתִי חָמְדוֹ / בְּדַת אֵל וּבְפַחְדוֹ,

אֲנִי דוֹנָשׁ עַבְדּוֹ / צְעִיר כָּל הַמּוֹרִים

הֲשִׁיבוֹתִי סֵפֶר / עֲלֵי פוֹתֵר, מֵפֵר

לְכָל אִמְרֵי שֶפֶר / בְּמִלִּים נָחְבָּרִים¹¹

וְהוּא¹² כֶּתֶר סִפְרִי / וְהַמְקַיֵּם פִּשְׁרִי¹³

וְהַמֵּרִים זִכְרִי / עֲלֵי כָל הַשָּׁרִים¹⁴

 

משיר של אחד מתלמידי מנחם    🔗

אל הנשיא חסדאי ותלונה על דונש.

(יתד וד' תנועות)

לְגִבּוֹר בִּתְעוּדָה¹⁵, / וְתוֹרָה הַחֲמוּדָה

לְאַלּוּף בִּיהוּדָה, / שְׂאוּ שָׁלוֹם הָרִים!

וּמַהֲרוּ בִּשְׂמָחוֹת / בְּכָל אַרְבַּע רוּחוֹת

וּפַנּוּ הָאֳרָחוֹת, / וְעִבְרוּ בַשְּׁעָרִים:

וְיָבֹא שַׂר נֶאֱמָן / וְנֵטַע הַנַּעֲמָן,

בְּיָמָיו¹⁶ לֹא אַלְמָן / יְשֻׁרוּן לְדוֹרִים.

תְּמַהֵרְנָה לִהְיוֹת / מְשַׂחֲקוֹת כָּל פִּיות¹⁷,

תְּרַנֵּנָה צִיּוֹת / וּמִדְבָּר וִיעָרִים.

וְתָגֵל הָעֲרָבָה / וְתִפְרַח בִּתְנוּבָה,

לְרֹאשׁ כַלָּה כִי / בָא בְשִׂמְחָה וּבְשִׁירִים.

אֲשֶׁר מִדֵּי הוֹלְכִים / פְּעָמָיו בַּדְּרָכִים,

מְאֹרוֹת נֶחֱשָׁכִים / וְהָיוּ נִקְדָרִים¹⁸…

אֲשֶׁר נַפְשָׁם¹⁹ חִיָּה, / וְגַם הָיֹה הָיָה

כְּפֶּלֶג בַּצִּיָּה / וְגַם מַיִם קָרִים…

וְנָתַן²⁰ אֶת חִנּוֹ / בְּעֵין מֶלֶךְ, מִנּוֹ

לְקָצִין גַּם קַרְנוֹ / עֲלֵי שָׂרָיו הֵרִים.

וְאֵין דּוֹבֵר דָּבָר / בְּכָל מָקוֹם עָבַר

בְּעֶזְרַת אֵל גָּבַר / כְּכָל הַגִּבּוֹרִים.

וּפָתַח בְּנִיבוֹת / וְנֹעַם מַחֲשָׁבוֹת

–בְּלֹא חֵץ וַחֲרָבוֹת – / מְדִינוֹת גַּם עָרִים²¹…

וְהוּא בִמְלִיצוֹתָיו / כְּקַל²² בִּמְרוּצוֹתָיו

וְגַם כָּל מוֹעֲצוֹתָיו, / כְּשׁוֹאֵל בָּאוּרִים…

וְיָדַעְתִּי כִּי לֹא / יְהִי עָוֶל אֶצְלוֹ,

וְהָאֱמֶת גּוֹרָלוֹ / וְלֹא שָׁוְא וּשְׁקָרִים…

וְלִבִּי יִתְעוֹרֵר / לְהָשִׁיב וּלְבָרֵר

דְּבַר הַמִּשְׂתָּרֵר²³ / עֲלֵי כָל הַפּוֹתְרִים:

וְזֶה הוּא בֶן לַבְרַאט / אֲשֶׁר לַשָּׁוְא חָרַט

וְחָשַׁב כִּי פָרַט / וְכָלַל בַּאֲמָרִים.

לְשׁוֹן קֹדֶש הִכְרִית,/ אֲשֶר הִיא לִשְׁאֵרִית,

בְּשָׁקְלוֹ הָעִבְרִית / בְּמִשְׁקָלִים זָרִים²⁴

אֲשֶר בָּם נִתָּצִים / פְּתוּחִים וּקְמוּצִים,

וְיִהְיוּ נִפְרָצִים / גְּדֵרוֹת נִגְדָּרִים²⁵

וּבִתְשׁוּבוֹת עַזוֹת / הֲשִׁיבוֹתִי עַל זֹאת,

וְהוֹאֵל נָא לַחֲזוֹת / חֲכַם כָּל הַיְצוּרִים²⁶

וְהַאֲזִינָה עָדַי / אֲדוֹנִי רַב חִסְדַּאִי,

וְיַאֲזִין אֵל שַׁדַּי / דְבָרְךָ בַּמְּצָרִים²⁷

וְיָמֶיךָ אֲרֻכִּים / שְׁמוּרִים וַעֲרוּכִים

מְבָרְכֶיךָ בְּרוּכִים / ואֹרְרֶיךָ אֲרוּרִים!