ר' ידעיה מעיר Bézíers (לכן נקרא “בדרשי”), המכונה בשם “הפניני”, נולד לערך בשנת ה“א מ' (1280) וימת בערך שנת ק' (1340). אביו ר' אברהם בדרשי היה איש חכם ונאור, אשר הרבה לכתוב גם שירים (אבל בלי כל רוח השירה). ור' אברהם חנך את בנו על פי דרכו, וילמדהו תורה וגם חכמות ומדעים. ובהיות ר' ידעיה בעל כשרונות מצוינים עשה חיל בתורה ובחכמה ויהי לאחד מגדולי המשכילים בדורו. ביחוד היה לשם ולתהלה בדורותיו וגם עד היום הזה בגלל סגנונו הנמלץ בשפ”ע, כי על כן נקרא בשם הכבוד “המליץ”. עוד בהיותו צעיר לימים נודע שמו בקהל רב, כי בעת ההיא התלקח ריב גדול על אדות “התורה והפילוסופיא”, והגאון הגדול בדור ההוא ר' שלמה אבן אדרת (הרשב"א) הטיל “חרם” על כל הלומדים חכמות ומדעים, ויחר הדבר לר' ידעיה הצעיר אז לימים, ויכתוב אגרת ארוכה אל הרשב“א, להגן על משכילי ישראל ולריב את ריב החכמה (וביחוד את ריב הרמב“ם ז”ל) מאת בוזיה ומנאציה. – הבדרשי חבר ספרים רבים (מהם נדפסו ומהם עודם בכת"י), ויותר מכלם זכה לפרסום גדול ספר המוסר שלו הנקרא בשם “בחינת עולם” אשר חברו בימי עלומיו. הס' הזה (המכיל תוכחות על הבלי העולם ורעיונות על הנפש וסגולותיה ומעלתה על הגוף) תורגם רומית, ספרדית, צרפתית ואשכנזית, וחכמים רבים כתבו עליו באורים ופרושים. ואנחנו נביא בזה דוגמאות אחדות ממנו. – שם “המליץ” אשר נתן להבדרשי, יאֶה לו וראוי לו, כי באמת גדול כחו “במליצות” ו”בשעשועי מלים“, אבל הוא מַלאה את הקורא בהמון שברי הפסוקים (ומאמרי חז"ל) ובכובד מוסרו והתפלספותו ובחדודיו הדחוקים, שבהם יביע את רעיונותיו שעפ”י רוב הם צנומים ודלים עד מאד. כי על כן ראוי יותר לכנותו בשם מוכיח פטפטן. ואולם בכל זאת אין לכחד כי היה אומן גדול במלאכתו, ושפת עבר היתה בידו כחומר ביד היוצר. את אומנתו הגדולה הראה בתפלה אחת הנקראת “בקשת אלף אלפין”; התפלה הזאת תכיל אלף תיבות אשר כל אחד מהן מתחלת באות אל"ף, ולמרות כובד המלאכה הזאת, אין כל לחץ וכל זרות בתפלה זו, והיא אומנות יפה מאד. את התפלה הזאת נעתיק בזה בשלמות, יען כי אין חזיונה נפרץ ורק פעם אחת נדפסה בס' “כרם חמד” הרביעי.

מס' “בחינת עולם”.    🔗

העולם ים זועף, רב מצולה, רחב ידים, והזמן גשר רָעוּע בָנוי עליו, ראשו אחוז בחבלי ההעדר¹ הקודם להוַיָתו, ותכליתו לראות בנועַם מַתמיד, לֵאור באור פני מלך². רוחב הגשר באַמַת איש, וגם אָפסוּ המִסגרות. ואתה בן אדם, על כרחך אתה חי עובר עליו תמיד, מיום היותך לאיש. בהביטך קוצר המסלול, ואין דרך לנטות ימין ושמאל – התתפאר ביד ושֵם? בהצִיצך אבדון ומָות לך חומה מימינך ומשמאלך – היעמוד לבך? התחזקנה ידיך? וכי תתהלל בחמדת ענין ורב קנין, אשר אסַפתו בזרועַ חֲשַפתו³? אשר בִקַשתו בְקַשְתך ותרד לרִשתו ברִשתך? מה תעש לזעף הים והמונו כי יתגעש ושָטַף ועָבר, ובית מלונך אף הוא יֵחָשב להִשבר?…

ומה תִתהלל הגבור⁴ בִרעות נאות דשא אחרי בהחורים לעיני השמש, בהרביץ בַּפּוּך אבניך בצהרים עם עדרי חבריך? האומרים לנפשם אכול ושתה, ולִבָם⁵ בל עִמם. אשר אין לפניהם כי אם גוִיָתם וגובה רומָם המדומה. נשיאים וגשם ורוח אין⁶! הלא ידעת כי יש למעשיך זכרון, וכי יש למעלה ממך עַיִן רואָה ואוזן שומעת את כל שַאננך ואת כל התרגזך. ועתה על מי בטחת לפרוץ גדֵרות אשר יסדו אבירי הרועים? המִבְלִי אין אלהים עליך, לדעת את מוצאך ואת מובאך? המִבלִי אין קברים תחתיך, להִנָקם בתוכם מאויבי ה‘?… מפי עליון תצא שפלת הנדיב והרָמַת הנבל. יום יעלה במעלות איש הבליעל – מה’ היתה נסִבָה. ויום משמים ירד איש האלהים – המלך דִבר רֵדָה⁷ !

ומה אחמוד אֲדָמה כאַדְמָה וצָבָא כצבואִים⁸? שמוּרָה עֶבְרָתה בחברתהּ; אמיץ קִשרָהּ בקִשְרָהּ⁹. מִתְקָהּ וצוּפָהּ כקַש וסופה… קָלון מַתְמיד וחרפה רְצופָה¹⁰. או מה יתענג בשָרִי בהִתבשר על רוב שָנִים? וּמִתבוסַת תְמוּתה אין מְנוּסה!…

תֵבל מקור הַכְלָיָה וההפסד, הֲמֵחבלַיִך¹¹ נְיַחֵל להתנחל להשאיר לנו אחרית ותקוה?… האוסיף עוד חשוק ביָפיך הנִראה לעינַי, אחרי בזִיתיו בלבי?! ואיך אסַכֵּל ונפשי אֲשַכֵּל?!… אף כי בחזותי חשוּקיך בני בלי שֵם, ואנשי השֵם המה שנואיך. ראיתיך תלַקטי הקליפות, והתוכות תזרקי. תאספי האספסוף, תקָרבי הרֵיק, והַמָלֵא תַסִיעי¹². בזאת תעידי על שָרשך, רוכֶלת המִכשולות, סוחרת החסרונות… בהשתדלך כל היום ברוב רשעתך הָסֵר המלכים איש ממקומו, לָשום פְחוּת משפחות תחתיהם… את בתי הנבלים תִבנִי גזית ואבן יקרה, ואש חרונך בגן אלהים בעצי לבנון מתלַקחת, והַסנה איננו אֻכָּל¹³. הָיִית בעינַי כאִשה זרה סכָלה זוללה: כל אשר יוסיפו לאכול מִפִּתָּה ולִשכב בחיקה והיה לה לבן, אז תפשע לִבְנָהּ בעת ההיא, ואח או בן–השנואה לא תכיר¹⁴!

(על אדות הנשמה והגוף הנִצים ומריבים בשִבתם יחד).    🔗

וכל הימים אשר הִתחַברה בת המלך¹⁵ אל גוף הנָגוף הלז, מה רָגשו רעיוניה, מה גָדל צערה! כי חָזק הֶעדר ההסכָמה ביניהם, וַיִנָצו שניהם וַיֵרָגנו באהליהם ואין מושיע. אוי לבַית כי ישא עול מרִיבת איש ואשתו! כל ימותם מַזעימים האחד לרעהו… כן מריבת הרוח והגוִיָה כל ימי היותם יחדָו במצודה: זה יאהב הצַיִד וזאת תשב אהָלים; זאת דבֵקה בה' מִתקַדשת מטומאת העולם אשר נתנה בלבה, – וזה יִנָזר לבשת¹⁶ דרך כרָמים, נבדל מִצורו מצֵאתו מֵרחם, כי נזיר אלהים¹⁷ יהיה מן הבטן. והוא בכבוּדות יתקלס¹⁸, יעשה לו בַבַהַט ושֵש רִצפה, ובידו רִצפה לשלח רִשְפָּה לְבָעֵר הקודש מן הבית. והיא עצובת רוח יוצאת לִשאב מים טהורים מן המקדש, לכַבות את השרפה… ולא יעצרנה הגשם¹⁹ מֵהַשקות בגשמי נדָבות הדַסֶיה במצולה. ולא יטרידוה דאָגות ושאָגות והמון תוגות מֵהגות לבה תבונות – תשַלח עיני תבונתה מן החורים אשר התחבאו שם, והיה שְׂכָרָהּ אֶשְכָּרָהּ²⁰ – ותַגמולה ממולה כפי מִפְעָלָהּ: פַעם – מחיר כלב מַעדַני עולמה… ופעם סחַרה ואֶתְנַנהּ קודש לה'; פעם על כנפי שַרפי שגיא-כח אלהי העברים, אל המנוחה ואל הנחלה תנשא; ופעם – אשר יורִישנה כמוש אלהי הָעִוְרִים, אותו תִירש.

בקשת אלף אלפין.    🔗

(ש“ת ויתד וש”ת).

תִּכּוֹן תְּפִלָּתִי כָּלִיל, לְצוּר חוֹנֶה

מָרוֹם, וְנִמְצָא עִם דַּכָּא²¹ וְלֵב נַעֲנֶה.

מַשְׂאַת זְמִיר²² אוֹבִיל אֵלָיו, וְרַעְיוֹנֵי

לִבִּי בְּשִׁיר אֶלֶף אַלְפִין יְשַׁמְשּוּנֵהּ²³.

__

אלהים אֵלי אתה אשַחרֶך, אל אמונה ארך אפים, אל אלהים אדנָי. אהַדרֶך, אשוחח אַחדות אלהותך, אפָאֵר אֵדר אמונתך. אנַשאֶך, אבי, אוזֵר אֹמץ! אברכך אלהים אמת, אעריצך אבי אביונים, אקדישך אַבּיר אמללים. אמת, אתה אֵל אדון, אהיה אשר אהיה. אתה אחד אַחדות אמתית, אין אלהים אֶלָא אתה; אב איום אמיץ אדיר, אין אחר אפס אלהים. אליך אדני אקרא, אלהי אלהים אדנֵי אדונים, אֵלי אתה אודך, אלהי ארומִמך, אליך אנכי אשירה, אזַמר אַביעה אומר, אַאמִירך, אשיחה אהמה; אעיר אשמורות, אהללך; אֶגלה אזן אנשים, אודיעם אמונתך. אֶרצה אבני אולמך, ארוץ אָגורה אהלך; אוהַב אֶשְנַבֵּי ארמונך, אשתוחח אצל ארונך, אשתחוה אפַיִם ארצה, אתנפל אֶקוד אֶכרעה. אזכרה אלהים אהמָיה, אמרַי אותך אערוך, אערוג אליך, אלהים, אֵלי אֵלי! אם אין אֱיָלוּתך, אני אָנה אבוא? אם אֵמֶיך אשא אפונה, איכה אשא אֵימות אכזרים? אדר אורך אפשוט, אגלה אל ארץ אחרת. איפה אדרת אמִתך? אַיֶלת אהבים אמרה: אזי אהֵבני אישי, אבל אשה אלמנה אני, איכה אֵדע אַלמון? אלכה אשובה אל אישי; אתה אמרת אחותי אַת, אִתּי אושיבך, אֶבנה אפריון. אויַבתי אראה אמרה אלי: אַיו אדני אלהיך? אבי אתה, אל אמת, אלהי אבי, אלהי אברהם, אליו אמרת: אִתך אנכי אף אחריתך אשמור. אנא אדני, אִמְרָתך אותה אבקש. או איה אֵפוא אשר אמרת: אהבתי אתכם אמר אדני? איך אהַבתָנו אבינו, אם אמרתך אין אִתנו? איך אכָלונו ארָיות, אלה אלופי אדום! אִלצונו אֵלֵי אליפז… אומר אהבתי את אדוני. אם אב אתה איה אהבתך? אם אדונים אתה איה אֵימתך? אורבי אֶמש אמר אלי: “אבַלע אשחית את ארץ אחוזתך, אשמיד אסָמִים, אשא את אשר אָצרו אבותיך”. אמר אויב ארדוף אשיג אחלק, אֶעלה אכַסה ארץ, אגדַע אִמרות אלוה, אשליך אמת ארצה, אסיר אופן אפני אמת, אשים אותותי אותות, אנַתק אזמור אמונת אומן, אַפּיל אשיות אריאל, אשַדד אדרת אדירים, אין אדונים אֶל אֵלה, אמַלא אהליהם אוחים, אניע אַמות, אכַלה ארמנותם, אָסוף אסיפֵם, אעלה אבקש אוריד את אהלֵי אפַדנָם, אֶשא אשפה, אגַמא ארץ, אחריד אִיים, אגַמים אוביש, אֶהֱלום אַדְנֵי אחלָמָה, אבקע אולַמֵי אודֶם, אמטיר אש אוכֶלת, אֶקדַח אבני אֶקדָח, אביא אִבְחַת אסון, אַפיל אבני אלגביש, ארדוף אויבַי אַשִיגם, אמחצם, אַדיקם, אריקם, ארקָעֵם, את אֵימָתי אַשלח אליהם, אַכפי אכביד, אמרתי אפאיהם, אשביתה אותם, אומץ אפיקיהם ארפה, את אויבי אתגַבר, אתן את אדמתם אַדְמָה, אַאביל אילי ארמנותם, אגיד אולם אילמיהם, אגַפי ארמון אֶזרה, אל אַפָּם אשים אגמון. – אהה אדני אלהים! אליך אוליך אנקתי, אאנוק אנקת אסיר, אחפש אבדון אבחר אֵשְמָן. איככה אוכל אראה אבדן אנשי אמונה? איכה ארעה, איכה ארביץ אדמה אשר אֵררה אדני? אקוה אליך איַחל אור, אמַשש אישון אפלה. אשתוללו, אָנו, אבלו אביוני אדם! אִספו אנשי אסֻפות! אספו אספסוף אגודה אחת! אראה אבד אֵמון, אמרו: אַיָם? איה אלהיהם? אֵלי! אנה אלך, אנה אֵחָבא? אם אֶסק אראלים, אויבים אמצא, אם אָמרי אשכחה אידי, אעזבה אבלי, אבליגה – איך אחריש? איך אתאפק אשר אני אחזה? אם אש אלהים אכלה ארמנותי, אוהל אויבי איננו אֻכָּל. אבלה אֻמללה ארץ, אבדה אמונה, אומן אדם אבד, אוכל אבירים אכל אש! – אבל אשמים אנחנו, ארחות אנשי אָון אִלַפנו²⁴. אליכם אישים אקרא! אֵתָיוּ אֶל אלהים. אִתם אענה אף אני, אַעתיר אל אלוה, אקראנו אבי אתה, אדברה אך איראנו, אגור אהגה אימה: איך אקרב אל אולמו? איך אעלה אל אבי? אולם אני אדרֹש אל אֵל, אֶל אלהים אָשים אִמְרָתִי, אֶתְוַדה אליך אלהי! את אשמי אני אגיד. אבל אשם אָשַמתי, אמונה אבדתי, אוהבי אשמים אהבתי, אחריהם אלך, אכרות ארזי אמונה, אלוני אליל אגדיל, אטע אשל אשמי, אסעף אמירי אמרות, אשוטט אפסי ארץ, אבקש איש אויל, אהיה אצלו אָמון אל אהלך אהלוך אָט. את אוילים אַצתי. אם אהגה אָון אתנשא אוסיף אומץ, אם אביע אמרים אמת אין אונים אין אֶיל. אם אֶדור אנכי ארשע, אשר אֶדור אשַלם; אם אומר את אמונים אֶארַח, אכחיש אמרותי; אכַזב, אהיה אַכזב, אשלח אצבע אדבר און. אשמאיל או אֵימין – אלך אחורנית. איש אמונים, אנכי אפתנו, אט אליו אוכיל²⁵; אוקיר אנוש את אשמים אמנה; אסלף אשורי, אעבד ארחי; אל אביונים אֵהפך אכזר; אאסור אסר אַחֵל אִמרתי, אָלות און אנכי אשבע. אשר ארחותיהם אפלות, אליהם אשגיח אתבונן. אמאס ארמנות אצילים, אחבק אשפתות אוילים, אמַלא אסָמי אשפה, ארעה אֵפר, אחליק אמָרי, אעזוב אלופַי, אשכחם. אל איתָנַי²⁶ אכביד אזני, אשגיח ארחות אִולת, אַלְאֶה את אנשים, אַלאה את אלהָי. אעמוד אל אֵם אורח, אל אשר אפנה ארשיע. אלמנות אשלח אומללות, אזרועות אביונים אדַכה, אבלים אכאיב, אח אַחפיר, אחות אַכלים, אב אשַדד, אֵם אַבריח. איטיב אורח אבקש אהבה, אלך אחרי אלהים אחרים. אבוז אמרי אל, אָפֵר אַחְוַת אמונים, אשנא אוהבי אמת, את אויבי אדני אַשלים אתי, אוילים אָליץ אשם, אל אשר אחפץ אַטֵם, אעבור אניות אֵבֶה ארוץ אחריהם, אעלה אֵבר אל אוילים, אוהב אשכון אהלם, אתהולל אשחק אליהם, אוהב אתנן אִוַלתם, אטה אשורי אֶזור אחור, אַל אבין אֶל אחריתי. אַהַר אפס אוליד אֶפַע. אזרע און אקצור אַיִן, אפנה אל אלילים, אובה אובות, אל אִטים אטה אזן, אגרה אף, אפריד אלוף, איש אמונות אותו אצמית, ארחות אכזרים אני אספתי, אשרקה אליהם אקבצם, אשמן, אבעט, אחרחר אפַיִם, אשכח את אלהי אבותי, אעטה אופיר, אלבש ארגמן, אל אלהי אופז אקוה, אריע אף אצריח, אהי אדם אחרי. אם אבנה אשיות אמת, את אשר אבנה אהרוס. אם אשוב אעזוב אלה אשמור אורח אמת, אחרי אלה אשוב אנחם. אלה אזכרה אֵלי, אודה את אשמותי, אעתיר אשחר אֶל אל; אני אל אלהים אקרא, אודה אֵלִי, אַנְוֵהו, אלהי אבי ארוממנהו, אציע אפר, אלבש אדמה; אקַדֶמך, אכַּף אליך אלהים! אַתִּיר אגֻדות אשמה, אקח אגֻדת אזוב, אתלבן, אתברר, ארחץ, אֶטָהר, אשמע את אשר אמרת, אל אֵפן אל אָון, אשוב אלך אחריך, אשכון ארץ ארעה אמונה. אם אברח אגור אימתך, אָספני אֵל ארך אפים! אַחלַי, אדני, אַמצֵני. אנא אזון אנקתי! אמנם אפס אנקת אביון, אם אָטַם אדניו את אזנו. אוסיף אבקש אתחנן אליו, אחת אשאל, אלהי אַל אֵבושה! אנא, אסוף אסיריך, אשר אמרת: אהבת אבות אליהם אזכור, אסוף אאסוף אלקט אותם, אובדים אבקש, אפסיהם אקבץ, אקרב אותם אחד אל אחד, אמונַי אֶצור, אצילַי אַציל, אנחתם אשבית, אבליהם אנחם, אזריח אורם, אצמיח ארוכתם, אסיריהם אנכי אגאל, ארומם אותם, אכפר את אשמתם, אסלח אל אשר אשאיר, ארגיעם אנהלם אט, אַנְחֵם אל ארמון ארון.

אנא, אדני, אמת אִמרתך! אמלטה אראה את אחי! את אחי אנכי אבקש. אִתם אבא אדרוש אמִתך, אשתחוה אל אולמך, אוסיף אביט אל אהלך. אֶשְׂבַע או ארעב, אלהי, אליך איחל! אמות או אחיה, אשַבר אל אמתך. אכאב או אשמח, אליך אני אבטח! –