רקע
דב נוי
מ. הרמב"ם והבש - וזיר

מפי: אסתר כהן (ארייאנה – מעגן מיכאל)


הרמב“ם היה רופאו ויועצו של מלך מצרים, ונוסף על כך היה גם מהנדס. כן היה למלך גם ראש שרים, שקראו לו “בש־וזיר”, והיה ידידו של הרמב”ם.

יום אחד, בעקבות אי־הבנה בין המלך לראש השרים, כעס המלך וציוה לרמב"ם לאסרו בבית־הכלא.

נתעצב הרמב“ם אל לבו, כי הבש־וזיר היה ידידו היחיד, ואהבו מאוד. עשה הרמב”ם מאמצים רבים כדי שלא יצטרך ידידו לטעם את טעמו של בית־הכלא, אבל הכל לשווא. את פקודת המלך יש לקיים.

יום אחד החליט המלך לבנות לו ארמון מפואר. מה עשה? זמין אליו את הרמב“ם וביקשו לערוך לו את התוכנית. הצליח הרמב”ם במלאכתו עד מאוד, וכאשר עמד הארמון על תלו, הזמין את המלך לבקר בו. ראה המלך את הבניין, התפעל ושמח. אחר־כך פנה לרמב"ם ושאלו: — במה אני יכול לגמול לך תמורת עבודתך היפה כל כך?

ענה לו הרמב"ם: — אינני מבקש שכר בשביל עצמי. אבל אני מבקש ממך חסד שתוכל בוודאי לעשותו.

הבטיח המלך למלא את בקשתו והרמב"ם אמר: — מבקש אני ממך לשחרר את הבש־וזיר מן הכלא ולהחזירו לגדולתו.

קיים המלך את הבטחתו ומילא את משאלת הרמב"ם. הווזיר שוחרר והיה מאושר ואסיר תודה לגואלו־מצילו.

החליט המלך לקשט את ארמונו המפואר והזמין למטרה זו את הצייר המפורסם קריקוז. הצליח הצייר במלאכתו עד מאוד וציוריו הנפלאים שבו כל עין. ראה המלך את הקישוטים, התפעל ושמח. אחר־כך פנה לקריקוז ושאלו: — במה אני יכול לגמול לך תמורת עבודתך היפה כל כך?

ענה לו קריקוז, ששנא מאוד את הרמב“ם: — אינני מבקש כסף, אך רוצה אני שתזרוק את הרמב”ם לים.

המלך אהב אומנם מאוד את רופאו, אבל נאלץ היה לקיים את הבטחתו ולא היתה לו ברירה אלא להסכים לדרישת קריקוז. מה עשה? הלך לבש־וזיר וציוה עליו להשליך את הרמב"ם למצולות ים.

הדבר היה קשה מאוד לבש־וזיר. כיצד יוכל לגרום למותו של מיטיבו ואהוב נפשו? אבל היתה זו פקודת המלך ומחוייבים למלאה.

מה עשה? לקח סירה קטנה, הושיב בה את הרמב“ם ויחד אתו שלושה עבדים שישמשו כעדים, וכן שלושה שקי חול, וכולם הפליגו לים הפתוח. כעבור זמן קצר העלה הבש־וזיר את שלושת העבדים על החוף ואמר להם: — עכשיו אני יוצא ללב־ים, כדי להשליך את הרמב”ם לתהום. תהיו אתם עדים לכך.

הפליגה הסירה לים, עד שנראתה רק בקושי מן החוף. העלה הבש־וזיר את הרמב"ם על אחד האיים הקטנים ואחר־כך הטיל לים את שלושת שקי־החול.

ראו העדים את המים הגולשים והיו בטוחים כי אכן, הטיל הבש־וזיר את הרמב"ם לים. אבל לאמיתו של דבר היו אלה שקי־החול בלבד.

מדי שבוע בשבוע היה הבש־וזיר מבקר את הרמב"ם, מביא לו עתונים ואוכל, ומספר לו כיצד עבר חלף השבוע.

יום אחד, כאשר ישב המלך על גזוזטרת ארמונו שעל חוף הים, נפלה פתאום טבעתו היקרה מן האצבע. הזמין המלך צוללים כדי לחפשה, אך הם לא מצאו כלום. הטבעת נעלמה.

הזמין המלך את הבש־וזיר וציוה עליו למצוא את הטבעת ויהי מה. והיה אם לא ימצאנה כעבור ארבעים יום, יוצא להורג.

היה הווזיר עצוב מאוד ושאל: — מה חטאי ומה פשעי שהמלך איבד את טבעתו? הרי לא בי האשם! ואם הצוללים לא מצאוה, כיצד אמצאנה אני?

יום ולילה דאג הבש־וזיר, לא ישן ולא אכל. עד כדי כך הגיעו הדברים, ששכח את הרמב"ם ידיד נפשו, ולא יצא לבקרו.

אבל בינתיים דאג הרמב"ם לעצמו, וכאשר ראה שאין לו מה לאכול, התחיל לדוג דגים. פעם, כאשר התקין את הדג, מצא בתוכו את טבעת המלך. החליט בלבו: בעזרת הטבעת הזאת אשוב לחיים רגילים.

ובינתיים התקרב המועד שנקבע על־ידי המלך, הוא יומו האחרון של הבש־וזיר. ערב מותו החליט להיפרד מן הרמב“ם, וכאשר הגיע אליו הבחין אצלו בטבעת המלך. גדולה היתה שמחתו, אך הרמב”ם אמר לו: — בעזרת הטבעת הזאת אציל אותך ואת עצמי כאחד. בזכותה אשוב לחיים רגילים. על כן אבקשך, תביא לי חליפה עשוייה כולה קשקשים דקים. ובינתיים תאכל בנחת את לחמך ותחיה את חייך בשקט. כי הכל יסתדר.

הביא הבש־וזיר את החליפה לרמב"ם, והוא לבשה, נכנס לסירה וחזר אל ארמון המלך. דפק על השער והודיע לשומר: — רצוני לדבר עם המלך. — והכל מסתכלים באיש מוזר זה הלבוש תלבושת קשקשים והדומה יותר לדג מאשר לאדם.

רק התחיל הרמב"ם לדבר, והמלך הכירו מייד לפי קולו. וזה הסיפור שבפיו: — אחרי שהשליכני הבש־וזיר לים, הביאוני בפני לווייתן, מלך הדגים. מייד מינה אותי לרב, רופא ומהנדס. כן ציוה עלי לבנות ארמון הדומה בכל לארמון שאותו תיכננתי ובניתי בשבילך. ביצעתי את העבודה לשביעות רצונו של מלך הדגים ועתה שיגר אותי אליך לבקשך, כי תואיל לשלוח לו את קריקוז לקישוט הארמון. וכאות ידידות ותודה מראש שלח לך שי צנוע: את טבעתך.

שמח המלך, הזמין מייד את קריקוז והטיל עליו את השליחות אל מלך הדגים ואת המשימה לקשט את ארמונו של הלווייתן.

נאלץ קריקוז ללכת עם הרמב"ם, כי מה יכול היה לעשות?

כאשר הטיל הרמב"ם את קריקוז למצולות הים, הפטיר: — עכשיו התור שלך…


מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 47800 יצירות מאת 2657 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 20142 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!