מפי: מסעודה מזוז (ספאקס – רמלה)
היה היה יהודי ירא שמיים, שהיה מוכן יין, וליד חנותו חנות נוצרית, גם היא למכירת יין. מן היום שבו פתח היהודי את חנותו, היו האנשים קונים לרוב אצלו והקונים בחנות הנוצרית נתמעטו מאוד. בני הזוג הנוצרי, שהרוויחו בקושי את לחמם, החליטו לגרום למות היהודי. מה עשו? התחילו להיראות כידידים של שכנם; היו באים אליו משוחחים ומתיידדים אתו.
יום אחד, בא לחנותם קונה שביקש סוג – יין שלא היה להם. אמרו לו: – יין זה אינו נמצא אצלנו, אבל נלך אתך לחנותו היהודית של שכננו וידידנו ובה תמצא את סוג היין המשובח שאותו ביקשת.
הלכו עם הקונה ליהודי ואמרו לו: – תן לנו סוג פלוני של יין.
הביא להם היהודי מה שביקשו. טעמו ואמרו לו: – תן לנו סוג טוב יותר.
כאשר הלך היהודי להביא להם סוג אחר, הוציאו בני הזוג מכיסם בקבוק רעל ושפכו ממנו לתוך הבקבוק העומד לידם מבלי שהיהודי או הקונה הרגישו במעשה. כאשר הביא היהודי את הסוג השני, טעמו ממנו ואמרו: – הסוג הראשון טוב יותר. אותו נקח.
שילם הקונה את התמורה, לקח את הבקבוק ושתה מתוכו. בו במקום נפל מעולף ארצה ולשונו דבקה לחכו. היתה מהומה גדולה ואנשים רבים באו לראות מה קרה. האדם שהתעלף הספיק עוד להוציא מפיו: – הורעלתי! יהודי זה רימני! היין שמכר לי הרגני! – ונפח את נשמתו.
באו שוטרים, כבלו את הסוחר היהודי באזיקים ושמוהו במעצר.
יום המשפט הגיע וכל יהודי המקום נאספו אל בית-המשפט, וכן העדים, בני הזוג הנוצרי. הוצא פסק – דין והוא עונש מוות, אשר בית – הדין הגבוה שבעיר הבירה צריך היה לאשרו לפני הוצאתו לפועל.
ובעיר הבירה חי רב חכם שהיה מתפלל על כל מי שהיה בצרה ומצילו. השפיעו אנשי העיר על היהודי הנידון למוות לנסוע אל החכם הזה ולהתחנן לפניו שיעזור לו. אחר – כך שיחדו בכסף רב את שומרי בית – הסוהר ואלה הוציאו את היהודי מבית –הסוהר לארבעה – חמישה ימים, כשאדם אחר יושב במקומו, עד שובו.
נסע היהודי ישר לחכם וכשהגיע לביתו, היקש ממשרתו לקבלו. אך החכם סירב לראותו וציווה: - יחזור מייד לעירו.
התחיל היהודי צועק, בוכה ומתחנן, והגאון בשלו: – יחזור מייד לעירו.
לא היתה ליהודי ברירה: חזר לנמל, עלה על סיפון האונייה שעגנה ויצא חזרה לבית – הסוהר. וכל הזמן הוא בוכה ומצטער על העמל והמאמצים שהשקיע כדי לראות את החכם. כי זה סירב אף לדבר אתו.
מרוב יאוש פרץ האיש בבכי שנשמע בכל האנייה. היו בה גם נוסעים אחרים וכשומעם בכי זה באו לברר את סיבתו. ובקהל הנוסעים היו גם שניים משופטי בית -הדין העליון שהיו צריכים לחקור מחדש את פרשת ההרעלה, אך מובן שהיודי לא הכירם ולא ידע על שהותם באונייה. שאלוהו: – מדוע תבכה?
סיפר להם היהודי את עניין היין והעלילה. מובן שאת מעשה הרעל לא סיפר, כי לא ידע עליו. כן סיפר להם שנסע לחכם וזה לא קיבלו וציווה עליו לחזור מייד לעירו. – וכיצד לא אבכה? – סיים היהודי את סיפורו.
הבינו השופטים, כי היהודי הוא חף מפשע ונצטווה על-יד הרב לחזור מייד לעירו, כדי להזדמן בדרכו עם שופטיו העתידים וכדי לספר להם את כל האמת.
אמרו לו השופטים: – נקווה כי ה' יוציא את האמת לאור ויאשר את דבריך.
והסיבה שהרב לא רצה לדבר אתך, גם היא ברוח הקודש.
כאשר הגיעו השניים לעירו של היהודי, ירדו כמוהו, החליפו את בגדיהם ולבשו בגדי סוחרים עשירים. התחילו מסתובבים בשוק ונכנסו גם לחנות- היין של הנוצרים. התחילו לקנות בה יינות מכל הסוגים, עד שנתיידדו עם בני הזוג.
יום אחד רמזו הסוחרים לנוצרים, שהיו רוצים להזדמן יחד את לארוחה, ובני הזוג הציעו: – נשמח מאוד אם תבואו לאכול אתנו ותלונו אצלנו.
ערכו השופטים ביקור אצל הזוג הנוצרים, אכלו ושתו. היו האורחים ממלאים את כוסותיהם ושותים למראית עין, אבל לאמיתו של דבר היו שופכים את היין אל מתחת לשולחן. ובני הזוג שתו עד שנשתכרו. התחילו השופטים שואלים אותם בעניין היהודי ומעמידים פנים כאילו הם שונאי-ישראל מובהקים. כך גירו ופיתו את מארחיהם שיספרו להם את העניין וכל הזמן הם חוזרים ומדגישים שאינם סובלים את היהודים הדוחקים את רגליהם מכל מסחר וגורמים להם הפסדים. סיפרו להם בני הזוג שגם הם הפסידו כסף הרבה בגלל היהודי בעל החנות השכנה, אך התנקמו בו והכניסוהו לבוץ שמתוכו לא יצא.
- איך עשיתם זאת? – שאלו השופטים המחופשים בקול מתפעל – גם היינו רוצים להפיל בפח את היהודי המתחרה בנו בעירנו.
סיפרו להם בני הזוג הנוצרי על הרעל, והשופטים נראים כשמחים ביותר וממשיכים לשתות ומשבחים את פעולתם הנבונה של בני הזוג. כן ביקשו מן הנוצרים קצת מן הרעל הטוב הזה, כדי שיסבכו באמצעותו את היהודי המתחרה בהם בעירם.
ענו בני הזוג:– נשאר לנו עדיין קצת רעל בבקבוק. נתן לכם את כולו כדי שתיפטרו גם אתם מצרתכם.
שמו השופטים המחופשים את הבקבוק בכיסם ולמחרת היום לבשו את בגדי השופטים שלהם. ובעיר נתפשטה השמועה: – שני שופטי בית-הדין העליון מעיר הבירה באו לחקור מחדש את אשמת היהודי מוכר-היין.
במשפט נחקרו בני הזוג הנוצרי, שעלו על הדוכן כעדים ונשאלו: - לפי דעתכם, מי גרם למותו של הקונה?
ענה אחד העדים: – אדוני השופט, העניין כולו אינו בהיר לחלוטין, אך ברור, שרק היהודי יכול היה לשים את הרעל לתוך בקבוק היין שאותו מכר.
הוציא אחד השופטים את בקבוק הרעל מכיסו ושאל את העדים: – האם ראיתם שהיהודי שפך לתוך בקבוק היין רעל מבקבוק קטן זה?
הבינו בני הזוג כי מזימתם נתגלתה ונפלו בפח שטמנו. לשונם דבקה לחכם. ובמידה שרצו למדוד ליהודי מדדו להם.
שני בני הזוג נדונו למוות, והיהודי החף מפשע יצא זכאי וחזר בשמחה הביתה.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.