מפי: מסעודה מזוז (ספאקס – רמלה)
היה היה רב שהיתה לו בת יחידה, הבקיאה מאוד בתורה. הכריז אביה הרב: –אשיא את בתי רק למי שיעלה עליה בתורה. – אך כל מ שבא לבקש את ידה של בת-הרב ידע פחות ממנה.
ובעיר רחוקה חי איש אחד, נשוי ואב לילדים, ששמע על בת-הרב המלומדת.
מה עשה? עזב את אשתו ואת ילדיו, נסע לעירה של בת-הרב וביקש מאביה את ידה. אמר לו הרב: אתה צריך לעלות עליה בידיעת התורה.
קראו לבת-הרב, ואכן, האיש ידע יותר ממנה.
נישאה בת-הרב וכעבור כמה ימים ביקש בעלה מאביה: – רוצה אני לחזור אל עירי.
הסכים הרב, נתן להם צידה לדרך, כסף וזהב, ובני-הזוג נסעו לעירו של הבעל. הגיעו לבית האיש והנה רואה בת-הרב כי לבעלה אשה וילדים. התעצבה מאוד אל לבה, ומה עוד שהאיש לקח את כל הכסף והזהב שקיבל מאביה ונתנם לאשתו הראשונה. כך היתה בת-הרב לשפחה ממש. בינתיים הרתה, אך גם בהריונה לא נשתנה מצבה. וכל הזמן שולח הבעל מכתבים לרב ובהם הוא מודיע שהכל בסדר ומבקש כסף לצורכי מסחר. והרב נענה ושולח.
יום אחד אמר הבעל אל בת-הרב: – יוצא אני לטייל ועלייך להשגיח על הילדים.
טוב – אמרה האשה ובלבה החליטה לברוח מבעלה ולחזור אל בית אביה. וכך עשתה: עזבה את הילדים עם האשה הראשונה וחזרה אל בית אביה הרב. שם ניגשה לתלמידיו, ביקשה אותם שלא יספרו דבר לאביה, וגילתה להם את כל האמת המרה בהוסיפה: – מפחדת אני שאבי ואמי הזקנים לא יחזיקו מעמד בהיוודע להם גורלי המר.
דאגו תלמידי הרב כל הזמן לבתו, ואף הכניסוה לבית-החולים שבו ילדה. אחר-כך כילכלוה ולא גילו להוריה דבר.
יום לפני ברית-המילה ביקשה האשה: – לכו לאבי ותגידו לו שענייה אחת מבקשת נדבה לברית-המילה של בנה.
מילאו התלמידים את בקשתה והרב שמח על שבאה לידיו מצווה גדולה כזאת. מייד ניגש עם תלמידיו לבית-החולים. כאשר ראה את הענייה והרגיש בדמיונה לבתו, נבהל ושאל: – ילדתי, מאיפה את?
מעיר אחרת – ענתה.
אמר לה הרב: – דומה את כל כך לבתי.
לא יכלה האשה להתאפק, פרצה בבכי מר וסיפרה לאביה את כל קורותיה. גם הרב בכה מאד ובתו בקשה: – אל תספר דבר לאמא.
הלך הרב אל אשתו ואמר לה: – בבית-החולים נולד בן לאשה מסכנה. עשי מצווה ותקני לה מתנה. יחד נלך לבקרה.
ענתה לו: – האם מכירה אני אשה זו? מה פתאום אקנה לה מתנה? מה איכפת לי?
תמה הרב: - האינך רוצה לקיים מצווה גדולה כזאת?
נשתכנעה האשה, קיבלה את דעת בעלה ושניהם ניגשו לחנות, קנו מתנה והביאוה לבית-החולים. כאשר מסרוה לבתם, הכירה אותה גם האם. בכתה הבת וסיפרה לאמה את כל קורותיה. התחבקו והתנשקו הנשים, הרב העביר את היולדת עם הילד הביתה ובו חגגו את ברית-המילה.
שלח הרב מכתב אל חתנו וביקשו: – תבוא אלי ותביא אתך את כל הרכוש שנתתיו לך וכן את רכוש בתי. תמורתו תקבל כפל כפליים.
כאשר קיבל האיש את המכתב, אסף את כל רכושו ויצא אל הרב על סיפון האונייה שהפליגה בו ביום מעירו.
בהגיעו שאלו הרב: – מה שלום בתי? (מובן שהחביאו אותה ואת תינוקה).
ענה החתן לרב: – היא מרגישה בטוב, כבת מלך ממש.
ואיפה הרכוש? – שאל הרב.
הוא נמצא אתי. – הראה החתן את מה שהביא אתו ומסר את הכל לידי הרב.
למה לא הבאת גם את בתי? – שאל הרב.
לשם מה? – ענה האיש? הרי הירא מרגישה בטוב.
שקרן שכמוך! התפרץ הרב – – למי אתה משקר? הנה היא כאן! – הכניס לחדר את בתו ואת נכדו, והמשיך בדבריו: נתתיה לך לאשה עם רכוש גדול, ובסוף לקחת לך את כל רכושי ואתה הפכת לשפחה?! רכוש זה יישאר אצלי ודבר ממנו לא תקבל. גם בתי ונכדי יישארו כאן! ואתה, עזוב את ביתי בשקט.
תמו טענותיו של הנוכל, שעזב את בית הרב בפחי-נפש. האם ותינוקה נשארו בו וחיו חיים טובים ומאושרים.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.