מפי: מסעודה מזוז (ספאקס – רמלה)

היה היה איש ולו בת אחת ויחידה, שאהבה לתת צדקה. אביה היה דורש ממנה להפסיק מנהג זה, אבל אמה היתה מגינה עליה. כאשר ראה האב שבתו אינה מפסיקה את מנהגה, אמר לה: – הביאי לי משהו מן המרתף!

כאשר ירדה להביא את הדבר המבוקש, סגר עליה את הפתח והשאירה מתחת לאדמה. התחילה הבת לבכות ולצעוק: – אבא, אבא! כך אתה משאיר את בתך יחידתך? האם אינך מרחם עלי?

אך לאבא לא איכפת.

ויהי בחצי הלילה ולבת נתגלו שני מלאכים מן השמיים שאמרו לה: – הגידי לנו, מה ברצונך לאכול?

ענתה להם: – אוכל מה שתתנו לי.

מייד הביאו לה מאכלים טובים, גם מי שתייה ומי בושם בקנקן, ועל מצחה נרשם: " צדקה תציל ממוות". היו המלאכים מכלכלים את הנערה יום-יום במשך ששלושה שבועות.

ואביה, התחיל מצפונו נוקפו. יום אחד החליט לרדת למרתף. פתח את הפתח ומה הופתע, כאשר מצא את בתו בריאה ושלמה. שאל אותה: - מה זה?

ענתה לו: – הרי רואה אתה, אבא, כי צדקה תציל ממוות. רק בזכותה ניצלתי והגעתי למצב זה, שבו מסייעים לי מן השמיים להישאר בחיים.

אמר לה אביה: – טוב, אוציאך מן המרתף, תשארי בבית ותוכלי לתת צדקה כאוות נפשך.

יצאה הבת מן המרתף והמשיכה לתת צדקה, ויותר מאשר בעבר. ובינתיים נפטרה אמה ואביה נשא אשה אחרת, שהתחילה להלשין בפני אביה, כי בתו נותנת יותר מדי צדקה.

ויהי בחצי הלילה העיר האב את בתו ואמר לה: – בואי, נסע לגן של אבי. נסעו השניים עד שהגיעו לעיר. שם הוריד אותה האב מן העגלה, כרת לה את הידיים ואת הרגליים ועזבה. בכתה הבת וצעקה: – אבא, אבא, מה אתה עושה לי? על מה אתה מעניש אותי?

באותו יום עצמו נתגלה לה אליהו הנביא הזכור לטוב ושאלה: – מה קרה לך?

סיפרה לא האשה את הכל והוא הודיע לה: – אל דרגה, אביא לך רגליים וידיים.

אמר ועשה. כאשר הביאן, הבריאה מייד והיתה ככל אדם. ביקש ממנה אליהו הנביא שרק הוא ישמש כסנדק לילד שיוולד לה. האשה הסכימה לכך בשמחה וברצון.

נשארה הנערה ביער, והנה עבר שם עני אחד. כאשר ראה אותה בודדה בין העצים, שאלה: – מה זה?

סיפרה לו את הכל, והעני הביאה לביתו ונהג בה כבוד רב. כל מה שהיה מרוויח היה מביא לה.

לא עבר זמן רב ובני הזוג נישאו. בהגיע המועד הרתה האשה ללדת וילדה בן.

הגיע היום של ברית-המילה ואליהו הנביא הזכור לטוב בא ושימש כסנדק.

ביקשה אותו האשה שיברכנה והוא אמר לה: כאשר יברך בעלך את ברכת המזון אחרי כל ארוחה, ימצא חמש מאות לירות מתת למחצלת. זאת ברכתי לך.

וכך היה. אחרי כל ברכת המזון היו בני הזוג מוצאים חמש מאות לירות. לא עבר זמן מה ונהיו עשירים ומאושרים, והילד גדל והתפתח יפה.

ואביה שהתאכזר לבתו נתרושש בינתיים ויום אחד ראתה אותו בתו בשוק, כשהוא מראה את עצמו כקוסם. אמרה לבעלה: – אנא, הזמן אותו הביתה.

מילא הבעל את בקשת אשתו, הביא את אביה הביתה וקיבלוהו בסבר פנים יפות. לא הכיר האב את בתו, אך העיר: – היתה לי בת הדומה לך מאד…

אמרה לו האשה: –כן, בתך אני. האם לא אמרתי לך כמה וכמה פעמים, כי צדקה תציל ממות?

הגיעה שעת הארוחה ואחרי ברכת המזון הרים הבעל את המחצלת ומצא חמש מאות לירות. פתח האב את פיו מרוב תמהון. מה עשה? רץ מהר למלך והלשין על חתנו. כאשרשמע המלך על דבר המחצלת ציווה על שניים משוטריו:– הביאו את האיש אלי.

כאשר הגיעו השוטרים אל ביתו של האיש, אמרו לו: – המלך קורא לך ומצווה עליך להביא אתך את החפץ שממנו את המוציא כסף.

נבהל האיש לשמע גזירה זו. כאשר הגיע לארמון, ציווה עליו המלך: – תן לי את החפץ שממנו אתה מוציא כסף!

אמר האיש למלך:– אין לי שום חפץ. אני אומר את ברכת המזון ומייד בא לי הכסף.

ציווה המלך להביא לו את המחצלת והאיש הביאה מביתו.

בלילה נגלה אליהו הנביא לאיש ואמר לו:– אל תדאג, גם אחרי שנתת למלך את המחצלת לא יורע מזלך. להיפך! המלך יתן לך כסף נוסף.

קרא המלך לשריו ולעבדיו כדי להראות להם כיצד מוציאים כסף. שם את המחצלת על השולחן ואמר:– רוצה אני סכום של חמש מאוד לירות!

הרימו את המחצלת ומה הם רואים? עקרבים רבים שהתחילו לרדוף אחרי הנוכחים.

מייד קרא המלך לבעל המחצלת וביקשו:– אנא, הפסק את מגיפת העקרבים. תקבל כל סכום כסף שתרצה בו.

בו במקום בירך בעל המחצלת את ברכת המזון, ולא עבר זמן רב עד שנעלמו כל העקרבים כלעומת שבאו, ובמקומם נמצאו חמש מאות לירות.

הודה המלך למצילו ואמר:– קח לך סכום כסף זה יחד עם המחצלת. ואת חותנך שהלשין עליך אצווה לתלות על עץ גבוה, בראש חוצות.

נתלה אביה הרשע של נותנת הצדקה, והיא ובעלה חיו כל ימי חייהם באושר ובעושר.