מפי: נהוראי שלי (ספאקס – גילת)
לאחד המלכים היה בן יחיד, ועליו ניבאו מגידי עתידות: צפוי לו אסון בצאתו לדרך החיים.
מתוך אהבה לבנו החליט האב לא לתת לו לצאת לדרך החיים. מה עשה? בנה לו ארמון שבו לא חסר הבן מאומה, ונתן לו אתו ארבעים צעירים בני גילו, לשעשעו.
הרגישו הצעירים את עצמם כ“אסירים” והשהייה בארמון נמאסה עליהם. כל הימים חיפשו דרך, כיצד להיפטר מחיים אלה.
יום אחד התחילו לשכנע את בן־המלך כי אין אביו אוהבו: – אילו אהב אותך, – טענו – היה מעמיד בפתח הבית שתי חביות, אחת של דבש ואחת של שמנת (ושתיהן נחשבו באותם הימים לרפואה יעילה ביותר) ובמשך ארבעים יום היו בני־אדם באים ונהנים כאוות נפשם. כך היינו מכירים בני אדם רבים. – הציעו לו החברים להעמיד פני חולה, וכאשר ישאלו אביו מה לו, יבקש את מבוקשו.
עשה בן־המלך כעצת הצעירים, ומובן שאביו לא מנע ממנו את מבוקשו. במשך ארבעים יום נהנו הצעירים מן האנשים הרבים שבאו למקום כדי להנות מנדבת המלך.
בעיר זו היתה אשה זקנה וחירשת, שלא שמעה על דבר החביות, ולה בת חולה. יום אחד באה הזקנה אל שכנתה לבקש מעט דבש ושמנת בשביל בתה החולה. אמרה לה השכנה: — האם לא שמעת, כי המלך נידב שמנת ודבש ובמשך ארבעים יום עומדות חביות מלאות ליד ארמון בנו? תלכי, תקחי ותהני!
נזדרזה הזקנה, נטלה קליפת ביצה ביד ומיהרה לקחת מעט תן התרופה. והיה זה ביום הארבעים בדיוק. ראה בן־המלך את הזקנה ואמר אל חבריו: – ראו, מה נצלנים בני־אדם! ארבעים יום עומדות כאן החביות וברגע האחרון באה זקנה זו לגרוף את השאריות! ראו, בטבעת זו אשר על אצבעי אני יכול לגלגל אותה!
התגרו בו הנערים וטענו שאינו יכול לעשות זאת. הוריד בן־המלך את טבעתו מאצבעו וזרק אותה על הזקנה, שנפגעה והתגלגלה. בקומה הסתכלה למעלה ואמרה: – גם זו סיבה לגאווה? השגת לפחות את בתו של מלך־השדים? כי אז יכולת להתגאות. אבל לפגוע בזקנה?
לא הבין בן־המלך את דברי הזקנה וביקשה לחזור על דבריה ולהסבירם. נבהלה הזקנה והתחרטה על דבריה, גימגמה שבתה חולה וביקשה להניחה. אך הצעיר בשלו, עד שהבטיח לה חבית שמנת וחבית דבש. נעתרה הזקנה להפצרותיו וחזרה על דבריה: – אילו השגת את בתו של מלך השדים, אזי יכולת להתגאות.
שוב העמיד בן־המלך פני חולה, והפעם ביקש מאביו רשות להרשות לו לצאת. ניסה האב לשכנע את בנו שלא יצא, כי סכנת־אסון אורבת לו. אך ללא הועיל, הנער בשלו. עד שנעתר המלך להפצרותיו.
קיבל הבן כסף, צידה וסוס אביר ויצא לדרך. שאל לעירו של מלך השדים והאנשים שבהם נתקל בדרכו הדריכוהו אליה.
בהגיעו לשם ראה על החומה מספר רב של גולגולות תקועות. כאשר שאל לפשר הדבר הסבירו לו שאלה הם ראשי המחזרים שביקשו את ידה של בת המלך. נבהל הנער אך לא אמר נואש ולא רצה לוותר. שאל למקומו של הארמון, אך לא קיבל תשובה ובקושי רב מצא זקן אשר, תמורת כסף רב, הסכים לכוונו לשם.
הגיע בן־המלך לארמון וביקש לראות את המלך. בהגיעו אליו אמר לו המלך: – אני מקווה שאתה בא להשפט ולא לבקש יד בתי.
ענה הצעיר: – באתי לבקש את יד בתך.
חזר המלך על שאלתו שלוש פעמים, שמא יימלך בן־המלך, אך הצעיר ענה שלוש פעמים אותה תשובה עצמה. מחא המלך כף, ושני משרתים ניצבו בפתחו. ציווה עליהם המלך: – אסרו אותו!
נלקח הצעיר לבית הסוהר.
בערב הביאו לו קערה גדולה ומלאה מרק ובתוכה עגל שלם מבושל, אמרו לו: – אם תאכל במשך הלילה את הכל, תוכל לשאת את בת המלך לאשה. אך אם לא תצליח במילוי המשימה הזאת יתלוך ואת ראשך יתקעו על חומת העיר.
הסתכל בן־המלך במאכל, ובעצם הראייה שבע. פתאום שמע קול קורא לו מלמעלה. הרים את ראשו ומה הוא רואה? פני אשה יפים ואצילים. הבין כי זוהי בת־המלך. שאלה אותו: – מדוע אינך אוכל?
ענה לה: – בהסתכלות בלבד שבעתי.
ניחמה אותו: – אל תדאג! – כי התאהבה בו ממבט ראשון. מחאה כף ומייד הופיעו שבע שדות. ציוותה עליהן בת־המלך לאכול את כל מה שיש בקערה, והשדות צייתו ונהנו. לא עבר זמן רב, והקערה התרוקנה והשדות נעלמו. גם בת־המלך אמרה “להתראות” ונעלמה.
למחרת היום באו השוטרים לחדר ובראותם שהצעיר אכל את הכל התחילו לצעוק: – כבוד המלך! הוא זכה בה! שלו היא!
שמח המלך על שסוף־סוף נמצא חתן לבתו. אך אשתו המכשפה קבעה: – על הצעיר לעמוד במבחנים נוספים! התאכזבו המלך ושריו, אך כולם פחדו מפני מלכת השדים וקיבלו את דעתה.
בערב הביאו לחדרו של הצעיר שבעה שקים מלאים זרעונים משבעה מינים שונים ומעורבים, ופקדו עליו: – עליך לברר זרעונים אלה במשך הלילה, סוג סוג לשקו.
ידע הצעיר שאין לו סיכויים לברור אפילו שק אחד והחליט לישון במנוחה. והנה שמע את הקול הנעים הקורא לו מלמעלה. זיק של תקווה נדלק בעיניו הנסיכה חייכה אליו וקראה לשדות לברר את שקי הזרעונים.
כאשר הלכו השדות, אמרה לצעיר: – מחר מחכה לך מבחן יותר קשה, אך שוב אעזור לך. יגידו לך לעלות על ערימת ביצים עם כוס חלב בידך ויאיימו עליך שאם תשפוך טיפת חלב או תשבור ביצה, תיתלה.
נתנה לו בת־המלך אבקה מיוחדת לשפיכה על הביצים כדי שתתקשינה. כן נתנה לו את טבעתה, כדי שישמור עליה בפיו: – כאשר תוגש לך הכוס, – סיימה בת־המלך את הוראותיה – תשליך לתוכה את הטבעת וגם החלב יתקשה. תשמור את הטבעת בפיך ותחזירנה לי.
הודה הצעיר לבת־המלך ונפרד ממנה.
למחרת היום שמחו השרים והמלך על הצלחת הצעיר במיון הזרעונים ועל החתונה הקרובה, אך המלכה־המכשפה שוב התנגדה ודרשה מבחן שלישי, כפי שגילתה בת־המלך.
השתמש הצעיר באבקה ובטבעת שקיבלן מידי בת־המלך ובעלותו על גבעת הביצים, ראה מרחוק את עיר שלטונו של אביו. נזכר הצעיר במצבו אז ובמצבו עכשיו ודמעה ירדה מעיניו ונטפה על הביצים. תחילה חשבו שזהו חלב, אך כאשר מצאו שאין זו אלא דמעה, הכריזו על הצלחתו גם במבחן זה. התחילו הכל לצעוק: – כבוד המלך! הוא זכה בה! שלו היא! – אך ללא הועיל. כי עדיין התנגדה המכשפה.
בערב בהיותו בודד ומדוכא, נפתח החלון העליון ובת־המלך באה לבשר על מבחנו הבא: מחר יכינו לך מאה מרכבות שבאחת מהן אשב אני. עליך יהיה למצוא אותי. אם תבחר במרכבה שאני בתוכה, מה טוב! תעלה עליה ונברח בה. אך אם תבחר במרכבה ריקה, או ואבוי לך. הסימן שאתן לך הוא: יהיה לי זבוב־זהב והוא יתעופף על החלון מלמעלה למטה. תבחר במרכבה שבה תראה זבוב זה.
למחרת היום נאספו במגרש הגדול שבעיר כל התושבים כדי לחזות במבחן: מאה מרכבות נערכו בשורה ארוכה ובאחת מהן יושבת בת־המלך. על הצעיר היה לגלות מרכבה זו. התבלבל הצעיר ושכח לגמרי את עניין זבוב־הזהב. התחיל להלך לאורך המרכבות הלוך וחזור ולא ידע מה לעשות. וקהל הצופים שולח לו כל הזמן קריאות־עידוד נאמנות.
בעוברו ליד זקן אחד שמעו נאנח ואומר: – גם תנועת הזבוב למטה זקוקה לרשות האל מלמעלה, – כלומר: הכל מן השמיים. ואם בדברים קטנים כך, בדבר גדול ומכריע על אחת כמה וכמה שהוא זקוק לחסדי האל. מלים אלו של הזקן הזכירו לצעיר את דברי בת־המלך בלילה, ומייד התחיל לרוץ ולהסתכל בשמשות של החלונות, עד שמצא את המרכבה שבה התעופף זבוב הזהב. פתח את דלתה של המרכבה, נכנס לתוכה וברח עם ארוסתו.
כל התושבים שמחו וצהלו על ניצחונו של הצעיר, אבל המכשפה טרם הסכימה לשידוך, וכאשר ניסו לשכנעה שהצעיר זכה, סירבה לשמוע על כך. ולא זו בלבד אלא שהכריחה את המלך לרתום מרכבה ולרדוף אחרי בני הזוג. למלך לא היתה ברירה אלא לציית למכשפה.
בני הזוג הצעיר נסעו במהירות רבה, עד שאמרה בת־המלך לנסיך: – הסתכל אם אין מישהו רודף אחרינו.
הסתכל הצעיר ואמר: – רואה אני דבר מה בגודל זבוב.
ציוותה בת־המלך לגביר את המהירות, ובינתיים גדל הדבר ונראה כגודל תרנגול. כך המשיך לגדול עד שהיה כגודל כבשה. ציוותה בת־המלך לעצור, כי בהיותה בבית, ליד אמה, הספיקה ללמוד מעט כשפים. מה עשתה? את בן־המלך הפכה למשוגע, את עצמה לכרוב ואת המרכבה לאבן.
הגיע המלך למקום שבו היה “המשוגע” ושאלה: – האם ראית מרכבה עוברת?
המשוגע לא ענה והציע למלך לאכול כרוב, שהוא עצמו שר שיר של מוכר ירקות.
ראה המלך שלא יזכה לתשובה מפי המשוגע וחזר לביתו. שאלה המלכה: – היכן הזוג?
– מה ראית בדרכך?
– משוגע אחד הציע לי כרוב.
אמרה המכשפה: – אוי ואבוי לך! אלה הם! – והיא ציוותה עליו לצאת שנית לרדיפה.
ובמרכבה הוסיף החתן להביט אחורנית ושוב הוא רואה עצם מתקרב, תחילה בגודל זבוב, אחר־כך בגודל תרנגול ואחר־כך בגודל כבשה. ושוב ציוותה בת־המלך לעצור, והפעם הפכה את הצעיר לארון מתים, את עצמה לאלמנה ואת המרכבה לאבן. התחילה האלמנה לבכות את בעלה והנה הגיע המלך ושאלה: – האם ראית איזו מרכבה עוברת כאן?
ענתה האלמנה בבכי: – בבקשה, רחם על אלמנה מסכנה…
המלך לא ראה לפניו שום דבר והחליט לחזור הביתה.
שוב הבינה המלכה שהנמלטים הערימו על המלך וציוותה להשיגם ולהביאם, ויהי מה! ושוב עלה הבעל המסכן על מרכבתו ויצא למסע הרדיפה.
והזוג המשיך בינתיים לנסוע במרץ עד שנתעייפו הסוסים. בו בזמן היה המלך מחליף את סוסיו לכל רדיפה. ושוב אמרה בת־המלך לחתן: – הבט אחורנית וראה! הבא דבר־מה מאחורינו.
ושוב הוא רואה עצם מתקרב, תחילה בגודל זבוב, אחר כך בגודל תרנגול ואחר־כך בגודל כבשה. עצר את המרכבה ובת המלך הפכה את הצעיר לספל, את עצמה למעיין קטן ואת המרכבה לאבן שעליה מונח הספל. כל המראה כאילו הזמין כל עובר אורח לשתייה.
הגיע המלך למקום זה ולא ראה שום דבר בדרכו, ולרגליו מעיין נובע… מה עשה? התכופף שתה ממימיו, אחר כך עלה על מרכבתו וחזר לארמונו.
בשובו צעקה עליו אשתו המכשפה: – תשוב ותחפש את בתנו! אך המלך, שמי־המעיין חיזקוהו, סירב ועמד על דעתו: – הצעיר ניצחנו ובתנו שלו היא.
הגיעו בני הזוג לעירו של בן־המלך, ושם נערכה להם חתונה מפוארת וכולם חיו חיי אושר והנאה, עד מאה ועשרים שנה.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.