מפי: נהוראי שלי (ספאקס – גילת)

למלך גדול ומפורסם היתה בת יפהפייה שהגיעה לפרקה. צעירים רבים ביקשו את ידה אך היא סירבה להינשא להם. היה אביה אובד עצות ופנה אל יועצו בשאלה: – מה לעשות?

אך בפי היועץ אין עצה.

באחד מטיוליו פגש המלך בזקן שבידו ספר בעל דפי זהב. היה הזקן תולש את הדפים מתוך הספר ומטילם לתוך מדורת האש. תמה המלך על מעשי הזקן ושאלו לסיבת הדבר. הסביר לו הזקן: – אלה הם דפים שבהם כתוב גורלו של כל אדם; והדפים שאני זורקם לאש קובעים סופית את הגורל.

נזכר המלך בבתו וביקש לדעת מה יהא בסופה. דיפדף הזקן בספר עד שמצא את הדף והכריז: – בתך עתידה להנשא לבן־קצב מעיר פלונית.

נבהל המלך והחליט להתנגד לגזר־דין זה. מה עשה? יצא עם יועצו אל עירו של הקצב כדי להכיר את בנו.

ואכן בעיר שאליה הגיע עבד הקצב אשר הזקן בעל ספר הזהב קרא בשמו.

התארח המלך אצל זוג עשירים, שלא היו להם ילדים, והעמידו את דירתם ואת הגנים סביבה לרשותו בתקופת שהותו בעיר.

שלח המלך לקרוא לקצב, שבא במהירות, רועד מרוב פחד. שאלו המלך: – היש לך ילדים?

סיפר הקצב: – נשאתי אשה שלא ילדה לי, וכלן גירשתיה. נשאתי אשה שנייה והיא עתה בהריון.

נתן המלך צרור־כסף לקצב כדי שיכין ארוחה חגיגית ויוכל לארח אותו ואת יועצו.

הקצב המופתע קיבל את הכסף, מיהר הביתה וזירז את אשתו להכין ארוחת־ערב כיד המלך.

בשעת הארוחה השתדלו בני הזוג לכבד את המלך ואת וזירו ככל שעלה בידם. התעניין המלך במצב בריאותה של האשה ושאל מתי תלד. אחרי צאתם יעץ היועץ להרוג את האשה, כדי למנוע את נישואי בת המלך לבנה, אך המלך החליט לחכות עד ללידה.

חזרו השניים לעיר הבירה ובהגיע מועד הלידה באו אל עירו של הקצב. ושוב התארחו אצל זוג העשירים ושוב הזמינו את אשת הקצב אליהם. האשה הגיע במרכבה, אך כאשר ירדה בשער, כרת יועץ המלך את ראשה.

מייד חזרו המלך ויועצו אל עיר הבירה. אך הזעזוע של כריתת הראש גרם לכך שהאשה ילדה במקום, לפני שהוציאה את נשמתה.

כעבור זמן מה עברו בני הזוג העשיר ליד השער, ומה הם רואים? אשה שחוטה ולידה תינוק בוכה. החליטו לאמץ את התינוק, ואת האם קברו במקום ונטעו עץ על קברה.

עברו כחמש עשרה שנה מאז הרצח, והמלך ויועצו חזרו לעירו של הקצב. כאשר הגיעו לבית העשיר ראו בחצר נער שחור כזפת דוהר על סוס. שאל המלך את הנער: – מי אתה? – ענה לו הנער: – זהו ביתי.

שלחו השניים לקרוא לזוג העשירים ושאלום: – מי הנער?

תחילה טענו בני הזוג שזהו בנם. אך כאשר עמד המלך על רצונו לדעת את כל האמת, סיפור לו על האשה השחוטה ועל התינוק הבוכה.

הביט המלך ביועץ ובעיניו בקשת עצה. יעץ היועץ להרוג את הצעיר, בן־הקצב. אך כיצד לבצע רצח זה? זו הבעיה. ושוב מצא היועץ מוצא והציע לשלוח את הצעיר לעיר הבירה ולתת בידו מכתב אל ראש הממשלה, ובו לכתוב: להוציא להורג את מביא האיגרת!

ההצעה נתקבלה והמלך קרא לצעיר והטיל עליו את השליחות לעיר הבירה. האב־המאמץ סירב להיפרד מבנו, אך זה רצה מאוד לבקר בעיר הבירה ושיכנע את אביו שירשה לו לצאת לדרך.

רכב הנער במהירות כדי להספיק למסור את המכתב בעוד מועד וכדי שתישאר שהות בידו לבקר בעיר.

אותה שעה טיילה בת־המלך במרכבתה בחוצות העיר, ובראותה את הפרש הצעיר, ביקשה את הרכב לעצרו. כאשר נעצר שאלה אותו: – לאן תדהר על סוסך?

סיפר לה הצעיר כי שליחות חשובה הוטלה עליו ע"י המלך.

התפלאה ושאלה: – איזה מלך?

קרא הצעיר בשמו והראה לה את המכתב לחיזוק דבריו.

נתלוותה בת־המלך לפרש בדרכה. זה האט את קצב רכיבתו והשניים שוחחו בדרך. ובינתיים פתחה בת־המלך את המכתב המיועד לראש הממשלה וקראה בו את הפקודה הנוראה. ריחמה על הבחור הצעיר והחסון שהספיקה להתאהב בו, נטלה נייר בידה וכתבה עליו: להשיא לבתי את מביא האיגרת! דחוף העניין ויש לעשות זאת בטרם בואי. כן תפתחו את קופות הצדקה ונדבו לעניים ביד רחבה.

על הפקודה חתמה בת־המלך בטבעתה שצורתה כצורת חותם המלך, וכאשר נפרדו השניים החזירה לצעיר את המכתב.

ראש הממשלה קיבל את המכתב והתפלא מאוד, כי ידע שבת־המלך אינה מוכנה אף לשמוע על נישואין, ובעבר לא ניסה המלך להכריחה.

החליט ראש הממשלה לשאול את פי הנערה, וזו הסכימה הפעם מייד.

במהירות הכינו את מסיבת החתונה ואת החופה. ביום החתונה לא עבדו התושבים, רק אכלו ושתו. וכסף? אותו קיבלו בקופות־המלך הפתוחות לרווחה.

והמלך ויועצו, אחרי שהות של ימים אחדים מחוץ לביתם, החליטו סוף סוף לחזור. בהגיעם לעיר, בירכום כל התושבים בברכת “מזל טוב”, והמלך התפלא מאוד לראות המון חוגג בחוצות. רותח מכעס הגיע אל ראש הממשלה ושאל: – מה עשית? מה פשר החגיגות והשמחה ברחובות העיר?

ענה ראש הממשלה: – קיימתי את פקודתך, אדוני המלך, ככתוב במכתב!

ביקש המלך לראות את המכתב והבין שאין מנוס מן הגורל ואין להתנגד לו.