ברוך אל עליון אשר נתן לי היום לראות בגמר הדפסת הספר הגדול “תולדות ישראל” של רבי זאב יעבץ, זכרו לברכה לדור דור! ספר אשר בו השקיע מחברו כארבעים שנות בינה יתירה בחקר דברי הימים הכלל ודברי ימי עם ישראל בפרט. כבר בימי נעוריו אמר המחבר ז“ל: לכתוב ספר על דבר שטת החכמה והמוסר של היהדות, הנבדלת מכל הדתות ומכל הפילוסופיות: לפתח באמתות שכל הדעות שוות בהן, על מנת לגמור ולסיים באמתות שהיהדות בת העולמים מתיחדת בהן. והוא כתב כבר גם מאמרים ופרקים אחרים לשם הקדמה לספר הגדול הזה. אך אחרי חשבו מחשבות רבות על טיב הספר הזה ועל תכונתו החיצונה, חזר בו ובא לידי מסקנא, כי תועלת זאת, תועלת מתן ציור נאמן לחכמת היהדות ומוסרה והכשר הלבבות להכרתה, תושג יותר בסדור תולדות ישראל כתקונן ובחקירתן לאמתן (מכתבו אלי הנדפס ב“תחכמוני”, ספר ראשון צד 42). ומתוך כך עלה יעבץ על דוכן ההיסטוריה תחלה (אחרי הדפיסו ספר קצר “דברי הימים לעם בני ישראל”) בספרו יקר הערך מאד: “ספר דברי ימי העמים”, כתוב ברוח בני ישראל, מופסק לפסוקים ומנוקד כולו כטעם התנ”ך וכדרך רב סעדיה גאון בספריו, ולא היה חסר אלא נגינות וטעמים. ובספר הנפלא הזה שם יעבץ את פניו כלו לשוות תולדות כל עם ועם במלא אמתתן, בספרו אותן כהויתן ובכונו כל אומה ואומה בסדר אחד לחברתה בת זמנה. ואחרי אשר סקר כל סדר וסדר של האומות בסקירה אחת כוללת עד כמה הועילו לנפשם ולמין האדם בכללו, לשעה ולדורות, שם בסופו של כל סדר וסדר מפרקי הספר ההוא את “ישראל” אחרון בסקירה מיוחדת, כי הלא עם עולם הוא, היה הוה ויהיה, ומקומו לא יפקד בכל סדר מסדרי הדורות, והוא השומר הגדול לחותמו של הקב"ה שמסר לו קורא הדורות, מראש, בתתו לו את האמת ואת המשפט בין אדם לחברו ובין אומה לחברתה גלוי ומפורש בתורתו, בדברי נביאיו ובחכמת חכמיו, אשר לא עשה כן לכל גוי (לשון הקדמתו). לפיכך הציב בראש ספרו את הפסוק: “הן עד לאמים נתתיו” (ישעיה נ"ה, ד'), כי הוא היה הגוי האחד אשר התנשא בכנפיו הרכות עוד מנוער אל גבהי שחקים, ממעל למשובות עמי הקדם ותעתועיהם, תשוקותיהם ומעשקותיהם (שם). אפס כי הספר הקטן הזה בן ארבעה חלקים קטנים, אבל “ספר דברי ימי העמים הכתוב ברוח בני ישראל” הקים כנגדו את כל אותם משכילי הרוח של הדור שעבר ובראשם “אחד העם”! (ראה לקמן צד 147). ואולם יעבץ עוד החרה החזיק בשטתו זו ויצא כגבור חמוש ומצויד וכלי זינו עליו גם אל המערכה הגדולה של ספרו הגדול “תולדות ישראל”, ועל אף כל מבקריו גם מימיו רבו מעריציו עד כי הגדיל לעשות “להגדיל את חכמת חכמינו בעיני בני עמנו ולהשיב לב בנים אל אבות, אשר לדבר הזה לבדו נשא נפשו מנעוריו” (הקדמתו לחלק הששי) וזכה עוד בחייו לראות את החלק התשיעי מספרו הגדול המגיע עד תקיפת הגאונים ועד בכלל יצא לאור. ובכך כבר הגיע אל קצה תעודתו!
אך את כל החלקה הגדולה של תולדות ישראל מאחרי תקופת הגאונים עד סופה שכתבה בטלטלה ובעת זקנה קפל יעבץ רק בשני חלקים, עד שהיה כל הספר כולו רק בן י“א חלקים. אך כלכלת החומר הנשאר בכ”י לא היתה כבר ראויה לחלוקה נכונה, כי הלא המחבר הדפיס בהוצאות בנו רק את מחציתו של החלק התשיעי (תקופת־הגאונים) בכ"י בחלק אחד. ובכן קבלו גם החלקים הבאים חלוקה אחרת בתוספות שונות וביחוד חצי החלק האחרון. וכך יצאו, יחד עם התולדה של המחבר1 מכתבים ומאמרים שונים, ארבעה עשר חלקי ספר “תולדות ישראל” כתוב ברוח בני ישראל באמת!
את הרביעית הראשונה משנות הארבעים שעסק ב“תולדות ישראל” בלה יעבץ בארץ ישראל ופה בכרה רוחו את החלקים הראשונים מספרו הגדול והיא הפרשה החשובה ביותר בחייו. לפיכך ימצא כאן ראשון אחרי תולדתו המכתב שכתב מארץ ישראל והדפיסו אחר כך בשם “מכתב ממראות הארץ” (ווארשא תרנ"ב) והוא גם היא (רעיתו נ"ע) היו משתעשעים בו תמיד. וגם הקורא ימצא בו גם היום ענין רב.
אך בעצב עמוק מזעזע לב ונפש כמוני כמוך, אתה הקורא, תקרא את המכתב השני. במלאת חמשים שנה אחרי שנכתב, כמגילת “איכה” מתולדות רבי זאב יעבץ ז“ל וכתעודה רבת ערך מאד מאד לתולדות הישוב החדש מתקופת הזדון והרשע של זו הפקידות שעמדה ל”הנדיב הידוע" בארץ ישראל (נדפס תחלה ע“י הסופר א. ר. מלאכי ב”תורן" הירחוני שנה עשירית חוברת ח – ט). ומרה כמות היא האכזבה אשר היתה לנחלה ליעבץ בארץ ישראל בכלל ובראשון וזכרון בפרט! והלא ארץ ישראל היתה משאת נפשו ורוחו כל הימים וכחוזה נאמן התחיל בספוריו היקרים עוד בטרם יצא את רוסיא לצייר את החיים העתידים להתרקם לפי רוחו בארץ על ידי הדור החדש אשר יקום לתחיה מתוך העבר והעתיד גם יחד. וגם בשבתו בארץ מתוך יגון ואנחה, לא את החיים העכורים שמצא כי אם את החיים העתידים אשר רקם בחזון רוחו תאר וצייר בכל ספוריו מארץ ישראל.
ואמנם כן, בראשית תרע“ג אחרי שבתי בארץ כשנה ויותר ירדתי חוצה לארץ ומצאתי את יעבץ באנטורפן. הוא בקש מאד לדעת ממני את מצב הרוח של הדור החדש בארץ ישראל. וכאשר אמרתי לו במרוצת דברי: באמת נפלאת היא בעיני, כי את פרצוף הדור החדש שתארת בספוריך לא מצאתי עוד שם. ענה גם הוא ואמר ברוחו הנדיבה: לא את אשר מצאתי אף אני, כי אם אשר חזיתי ברוחי ואשר היה צריך להיות לפי חזיוני תארתי וספרתי, למען ידעון את הדרך ילכו ואת המעשה אשר יעשון. ואותו החוזה אחרי אשר נכזבה תוחלתו בארץ ישראל ופדיון ספריו ירד ברוסיה (ראה תולדותיו לקמן צד 147) שב בלב נשבר ונדכה לווילנא. וברוח מלא מרץ ועוז ל”תולדות ישראל" השקיע את עצמו במחזה העבר של בית ישראל, למען יהי ראי נאמן לתולדות העתיד. אבל חבל וחבל שמאז, כנראה, חדל לרקום עוד את ספוריו הנפלאים מארץ ישראל, ורק את חלק ג' של ספורו “החרבות לאתים” הדפיס עוד ב“המזרח”, אבל הוא היה מוכן בידו מכבר. אפס כי גדולה היתה עוד חבתו לארץ והיה חוזר ושואל אותי: היש עוד תקוה לא"י אחרי כל הרוחות העוקרות שפרצו לתוכה מבית ומחוץ, ומה הוא כח היהדות החרדית בארץ? ומכתביו אלי אחר כך יעידו כמה היה חרד ודואג לארץ ישראל! ומי יגלה עפר מעיניו וראה כי עוד לא אבדה כל תקוה בארץ וכי גם ספריו הולכים ונפוצים עוד בארץ במספר רב!
ואין לנו כי אם לסיים את הקדמתנו זו במה שסיים המחבר את הקדמת ספרו “דברי ימי העמים”, “אשר כלו הוא כעין הקדמה לספר תולדות ישראל”, לאמר: יהי רצון שיזכה ספרו הגדול הזה לפקוח עיני צעירי אחינו לדעת ערך עמם הגדול מאד, ולנשא את נפשם אל מחמדיהם מימי קדם, ולהיות מופת לעמים, לא בחרב וחנית, כי אם בחקי אלהים ותורותיו אשר שמו את פקודתו שלום גם את נוגשיו צדקה.
כי כה אמר ה' ראה למדתי אתכם חקים ומשפטים… לעשות כן בקרב הארץ, כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים אשר ישמעון את כל החקים האלה ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה… אשר לו חקים ומשפטים צדיקים ככל התורה הזאת.
ירושלים עיר הקודש, יום חרבן הבית לפני אלף שמונה מאות וע"ב שנה.
ב. מ. לוין
-
תולדה זו נדפסה תחלה ב“ההד” שנה ט‘ חוברת ז’. וכאן נדפסה שוב מכ"י מחברה מר הרשברג בתקונים והערות ממני. ↩
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.