סִפּוּר ‏(מִפִּי אִכָּר בְּעֵמֶק יִזְרְעֶאל)

 

פְּתִיחָה    🔗

רוֹאֶה אֲנִי צֹרֶךְ לְהִתְוַדַּע אֶל הַקּוֹרְאִים הַצְּעִירִים. קֹדֶם כֹּל עָלַי לְהוֹדִיעַ: אֵינֶנִּי סוֹפֵר. אִכָּר אֲנִי בְּאַחַד הַקִּיבֹּוּצִים בְּעֵמֶק יִזְרְעֶאל מִזֶּה שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמָעְלָה. סִפּוּר זֶה, “קִסְמֵי מוֹלֶדֶת”, כְּתַבְתִּיו בִימֵי נְעוּרַי, בִהְיוֹתִי בֶּן שֵׁש־עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְגַם נִדְפַּס בִּזְמַנּוֹ. עַכְשָׁו, כְּשֶׁאֲנִי בֶּן־אַרְבָּעִים וְחָמֵשׁ בְּעֵרֶךְ, שָׁב אֲנִי לְפַרְסְמוֹ מֵחָדָשׁ בְּשִנּוּיִים קַלִּים.

אֶפְשָׁר יִשְׁאַל הַשּׁוֹאֵל: הַאִם כֹּה חָשׁוּב וְיָפֶה הַסִּפּוּר הַזֶּה שֶׁיֵּשׁ צֹרֶךְ לְפַרְסְמוֹ מֵחָדָשׁ? וְאִם אֵינֶנּוּ כָּל־כָּךְ חָשׁוּב – מַה טַּעַם וּמַה צֹּרֶךְ לְפַרְסְמוֹ שֵׁנִית?

עַל הַשְׁאֵלָה הָרִאשׁוֹנָה לֹא עָלַי לְהָשִׁיב. זֹאת יִשְׁפְּטוּ הַקּוֹרְאִים הַצְּעִירִים עַצְמָם. וְאִלּוּ עַל הַשּׁאֵלָה הַשְּנִיָה אֶעֱנֶה בְּגִלּוּי־לֵב: רוֹאֶה אֲנִי צֹרֶךְ רַב בְּפִרְסוּם הַסִּפּוּר שֵׁנִית. דּוֹמַנִי שֶׁפִּרְסוּמוֹ הוּא מִצְוָה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָהּ. כִּי מֵאָז נִכְתַּב הַסִּפּוּר בָּרִאשׁוֹנָה נִשְׁתַּנּוּ עָלֵינוּ הַזְּמַנִּים לְרָעָה. בַּיָּמִים הָהֵם, לִפְנֵי שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמָעְלָה, הָיִינוּ נְתוּנִים בְּכָל־חֵפֶץ לִבֵּנוּ לְהַגְשָׁמַת מַשְׂאוֹת־נַפְשֵׁנוּ הַגְּדוֹלִים וְהַנַּעֲלִים: אָז הֵחֵלָּה הִתְנַחֲלוּתֵנוּ בְּעֵמֶק יִזְרְעְאֶל. קִבּוּצִים וּמוֹשָׁבִים נוֹסְדוּ פֹּה וָשָׁם בְּרַחֲבֵי הָעֵמֶק. בְּמֶשֶׁךְ זְמַן קָצָר הָפַךְ הָעֵמֶק סֵמֶל לְחַיֵּי־חֶבְרָה חֲדָשִׁים, מוּסָרִיִּים, טְהוֹרִים. הָעֵמֶק הָיָה גַאֲוַת־חַיֵּינוּ, פְּאֵר פְּעָלֵינוּ, מוֹפֵת וְדֻגְמָה לְחַיֵּי עֲבוֹדָה חֲדוּרִים אֱמֶת, צֶדֶק וָיֹשֶׁר.

וְהִנֵּה עִם הִתְגַּשֵׁם שְׁאִיפָתֵנוּ הַנִּכְסָפָה מִדּוֹרֵי דוֹרוֹת, עִם הַגִּיעַ זְמַן גְּאֻלָּתֵנוּ וַהֲקָמַת מְדִינָתֵנוּ – כְּמוֹ הָפַךְ טַעֲמֵנוּ בָּנוּ וְנִבְאַשׁ רוּחֵנוּ בְּקִרְבֵּנוּ. וַאֲשֶׁר קִוִּינוּ וְאָמַרְנוּ כִּי מֵעַתָּה, בִהְיוֹתֵנוּ חָפְשִׁים וְעַצְמָאִים בְּמוֹלַדְתֵּנוּ, גָּלֹה תִּתְגַּלֶּה בָּנוּ רוּחַ יִשְׂרָאֵל בְּכָל־תִּפְאַרְתָּה, חֲזוֹן נְבִיאֵינוּ יִהְיֶה לָנוּ לְקַו וּלְמִשְׁקֹלֶת בְּחַיֵּינוּ, וֶאֱמֶת, צֶדֶק וְיֹשֶׁר יִשְׁכְּנוּ בִמְדִינַת יִשְׂרָאֵל – כָּל־אֵלֶּה, לְבָשְׁתֵנוּ וּלְחֶרְפָּתֵנוּ, הָיוּ תִקְוַת שָׁוְא. הַהֵפֶךְ מִכָּל־אֲשֶׁר קִוִּינוּ קָרָה לָנוּ: אַהֲבַת־בֶּצַע וּבִזְבּוּז, שֶׁקֶר וּמִרְמָה, קַלּוּת־רֹאשׁ וְגַסּוּת־רוּחַ – מִדּוֹת אֵלוּ הוֹלְכוֹת וּמִשְׁתָּרְשׁוֹת בְּחַיֵּינוּ.

“וְאָמְרוּ לֶהָרִים כַּסּוּנוּ וְלַגְּבָעוֹת נִפְלוּ עָלֵינוּ”. אַנָּה נוֹלִיךְ חֶרְפָּתֵנו? אֵיכָה נֵלֵךְ וְנִדַּרְדֵּר כְּמוֹ מִמִּדְרוֹן־הַר? וְעַם הַהוֹלֵךְ וְיוֹרֵד – הֲיַחֲזִיק מַעֲמָד בִּמְדִינָתוֹ? הַאִם אֵינוֹ צָפוּי, חֲלִילָה, לְאִבּוּד עַצְמוֹ לָדַעַת? וּמִי יָקוּם וְיַעֲמֹד בָּפֶּרֶץ? מִי יִשָּׂא קוֹלוֹ, קוֹל מַחֲרִיד וּמְזַעְזֵעַ, לְאָזְנֵי הָעָם כִּי יִתְעוֹרֵר, יִטָּהֵר וְיָשוּב לְאֹרַח חַיָּיו מִקֶּדֶם?

מִי יִקְרָא וְיוֹשִׁיעַ?

מַאֲמִין אֲנִי אֱמוּנָה שְׁלֵמָה: הַדּוֹר הַצָּעִיר! יְלָדֵינוּ וּנְעָרֵינוּ, שֶׁנַּפְשָׁם טְהוֹרָה וְלִבָּם נָקִי מִזֻּהֲמַת הַחַיִּים, אִם הֵם יַכִּירוּ בַּסַּכָּנָה שֶׁיָּרְדָה עָלֵינוּ – הֵם יִכְאֲבוּ אֶת־כְּאֵב עַמָּם וְיַעַמְדוּ בַּפֶּרֶץ. “מִפִּי עוֹלְלִים וְיוֹנְקִים יִסַּדְתָּ עֹז”. הַדּוֹר הַצָּעִיר בְּיִשְׂרָאֵל בְּתֹם נַפְשׁוֹ וּבְטֹהַר רוּחוֹ עָלוּל לְרַפֵּא אֶת שֶׁבֶר הָעָם – כִּי הוּא הוּא עָתִיד הָעָם.

יָפוּצוּ נָא מַעְיְנוֹת תּוֹרָה, דַּעַת וּמוּסָר בְּקֶרֶב הַנֹּעַר: יְנַשְּׁבוּ רוּחוֹת רַעֲנַנּוֹת, טְהוֹרוֹת בְּמַעַרְכוֹת־הַנֹּעַר, בֵּין בְּסַפְסְלֵי בֵּית הַסֵּפֶר וּבֵין בִּתְנוּעוֹת הַנֹּעַר: יִהְיוּ בָּנֵינוּ שְׁתוּלִים בְּשִׁפְעַת עֶרְכֵי תַרְבּוּת, מַדָּע וָאֳמָנוּת כְּעֵצִים שְׁתוּלִים עַל פַּלְגֵּי מַיִם. יִינְקוּ וְיָמֹצּוּ מִכָּל־צִנּוֹרוֹת הָרוּחַ לְמַעַן תָּקוּם בָּהֶם רוּחַ טְהוֹרָה, גְּדוֹלָה וַחֲזָקָה.

וּבְדַמּוֹתִי כִּי אֶפְשָׁר וְגַם סִפּוּרִי הַקָּטָן, הַמְסַפֵּר עַל קִסְמֵי הַמּוֹלֶדֶת וְעַל עֶרְכֵי חַיֵּינוּ הַנַּעֲלִים כְּפִי שֶׁקָּמוּ בְּעֵמֶק יִזְרְעֶאל בְּרֵאשִׁיתוֹ, יוּכַל לְהוֹסִיף כָּל שֶׁהוּא לְחִזּוּק רוּחַ הַקּוֹרְאִים הַצְּעִירִים – גָּמַרְתִּי אֹמֶר לְמָסְרוֹ שֵׁנִית לִדְפוּס.

אִם יַשִּׂיג הַסִּפּוּר מַטָּרָתוֹ – וְהָיָה זֶה שְׂכָרִי הַגָּדוֹל.

 

א. יוֹם תוֹכֵחָה    🔗

אֶל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל בָּאתִי עִם הוֹרַי בִּהְיוֹתִי בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים (הֵם הָיוּ אָז בְּנֵי שְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ, בְּעֵרֶךְ).

אוּלָם עָלַי לְסַפֵּר קְצָרוֹת אֶת הַקּוֹרוֹת אוֹתָנוּ בַּגּוֹלָה אֲשֶׁר הֵסֵבּוּ אֶת בּוֹאֵנוּ לְאֶרֶץ הָאָבוֹת:> נוֹלַדְתִּי בְּגֶרְמַנְיָה בַּכְּרָךְ הַגָּדוֹל ל. – אֲנִי הַבֵּן הַיָּחִיד אֲשֶׁר נוֹלַדְתִּי לְהוֹרָי שָׁם. לְאָבִי – יוֹסֵף הוֹכְמַן שְׁמוֹ – הָיָה בֵּית־מִסְחָר סְפָרִים. אֶת אָבִי אָהַבְתִּי אַהֲבָה עֲמֻקָּה, עַזָּה. הוּא הָיָה אִישׁ נִפְלָא.

הַעֲרָכָתִי אוֹתוֹ בִּימֵי יַלְדוּתִי, כְּאָדָם חָכָם וְחָרוּץ וּכְאִישׁ שֶׁאֵין טוֹב וְיָקָר כָּמֹהוּ – לֹא נִשְׁתַּנְּתָה בְּעֵינַי בְּעִקָרָה גַם הַיּוֹם.

עֶרֶב, עֶרֶב כְּשֶׁהָיָה שָׁב בַּיָּמִים הָהֵם מִן הָעֲבוֹדָה, אַחֲרֵי רָחֳצוֹ אֶת יָדָיו וְאֶת פָּנָיו וְאַחֲרֵי הַחֲלִיפוֹ אֶת בִּגְדֵי הָעֲבוֹדָה – הָיָה יֹשֵׁב אֶל הַשֻּלְחָן סָמוּךְ אֵלָי; אָז הָיוּ פָּנָיו טְהוֹרִים וְטוֹבִים כָּל־כַּךְ לְאוֹר־הַחַשְׁמָל הַכְּחַלְחַל. אִמָּא יָשְׁבָה כָּרָגִיל עַל יָדֵנוּ.

אוֹרְחִים הָיוּ בָּאִים אֵלֵינוּ לָרֹב רַק בְּיוֹם רִאשׁוֹן בָּעֶרֶב. כְּשֶׁהָיִיתִי פָּעוּט, זְכוּרַנִי, הָיָה לוֹקְחֵנִי בֵּין יָדָיו וְהָיָה מְסַפֵּר לִי סִפּוּר קָטָן אוֹ גָדוֹל. סִפּוּרָיו הָיוּ תָּמִיד יָפִים וְנֶחְמָדִים. כְּשֶׁגָּדַלְתִּי יוֹתֵר וְקָרָאתִי בְּעַצְמִי “סִפּוּרִים” – לֹא הִכְבַּדְתִּי עָלָיו שֶׁיְסַפֵּר גַּם הוּא. אָז כְּבָר “הֵבַנְתִּי” כִּי עָיֵף הוּא מֵעֲבוֹדַת יוֹם תָּמִים. אֲבָל לְעִתִּים הָיִיתִי שׁוֹאֲלוֹ אֶת שְׁאֵלוֹתַי אֲשֶׁר עָלוּ עַל לִבִּי, כְּכָל אֲשֶׁר יִשְׁאֲלוּ לָרֹב הַיְלָדִים: אֵיךְ הוֹלֵךְ הָאוֹטוֹ בְּלִי סוּסִים? וְהָרַכְֶּבֶת? וּמַדּוּעַ אֵין הַכּוֹכָבִים נוֹפְלִים מִן הַשָּׁמָיִם? לָמָּה יֵשׁ כּוֹכָבִים כָּל־כָּךְ רַבִּים? מַה הֵם אֵלֶּה? מַדּוּעַ הַשֶּׁמֶשׁ הוֹלֵךְ מִבֹּקֶר עַד עֶרֶב וְהַלְבָנָה הוֹלֶכֶת רַק בַּלָּיְלָה? מַה קּוֹל הָרָעַם? מַדּוּעַ יִרְעַם? מִי מַדְלִיק לְפֶתַע אֶת הַחַשְׁמַל בָּעֶרֶב בְּכָל הָרְחוֹבוֹת וְעוֹד כַּיוֹצֵא בָּזֶה. הוּא הָיָה עוֹנֶה עַל שְׁאֵלוֹתַי מָתוּן מָתוּן, בְּרָצוֹן כֹּה טוֹב, וּבְסִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת וְאַגָּדוֹת כֹּה נִפְלָאוֹת – – אֲשֶׁר לֹא שָׂבַעְתִּי לְשָׁמְעָם.

כָּזֹאת רְשׁוּמִים זִכְרוֹנוֹת יַלְדוּתִי עַד הֱיוֹתִי כְּבֶן תֵּשַׁע, עַד בּוֹא המְאֹרָע אֲשֶׁר נִדְמֶה לִי עַתָּה כְּמוֹ קָצַר בְּבַת־אַחַת אֶת יְמֵי יַלְדוּתִי, כִּקְצֹר הַמַּגָּל אֶת הַקָּמָה עַד תֻּמָּה.

הַדָּבָר קָרָה שָׁבוּעוֹת מִסְפָּר אַחֲרֵי מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הָרִאשׁוֹנָה, עֵת רֶגֶשׁ הַשִּׁנְאָה לַיְהוּדִים פָּרַץ כְּגַל־זָדוֹן בֶּעָרִים רַבּוֹת וַאֲנִי טֶרֶם אֵדַע אָז בֵּין יְמִינִי לִשְׂמֹאלִי.

בְּיוֹם רִאשׁוֹן אֶחָד לִפְנוֹת עֶרֶב, בְּעוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל, וְהִנֵּה בָּא אָבִי לְפֶתַע הַבָּיְתָה. פָּנָיו הָיוּ חִוְּרִים וְנוּגִים וּמֶבָּטֵי עֵינָיו – נְבוּכִים. הוּא דִבֵּר עִם אִמָּא דְבָרִים אֲחָדִים בְּשָׂפָה אַחֶרֶת – כַאֲשֶׁר עָשׂוּ תָמִיד בְּשָׁעָה שֶׁלֹּא רָצוּ שֶׁאָבִין לְדִבְרֵיהֶם. שְׁאִלְתִּים וְהִפְצַרְתִּי בָּהֶם שֶׁיְסַפְּרוּ לִי – וְהֵם כִּמְעַט לֹא עָנוּ לִי בְּשׂוֹחְחָם וּבְהַחֲלִיפָם דִּבְרֵיהֶם בֵּינֵיהֶם. לִבְסוֹף פָּנְתָה אִמָּא וְאָמְרָה לִי (וַאֲנִי הֵבַנְתִּי מִיַּד, שֶׁאֵין הִיא אוֹמֶרֶת לִי אֶת הַדָּבָר לַאֲמִתּוֹ, אֲבָל שָׁתַקְתִּי וְשָׁמַעְתִּי לִדְבָרֶיהָ):

“אַבָּא הָיָה טָרוּד מְאֹד הַיּוֹם, וְעַתָּה הוּא עָיֵף וְחַלָּשׁ – תֵּיכֶף נֵשֵׁב לִשְׁתּוֹת תֵּה…” וְהִיא הֵרְאֲתָה לִי פָּנִים מַסְבִּירוֹת.

– וּבְכֵן, אֵפוֹא, לֹא נֵלֵךְ לְטַיֵּל הַיּוֹם וְלֹא נֵצֵא לְשׁוּם מָקוֹם? – שָׁאַלְתִּי בְּחָקְרִי אֶת אִמָּא, כִּי כֵּן הָיָה דַרְכֵּנוּ שָׁם, לָלֶכֶת לָשׂוּחַ אוֹ לְהִשְׁתַּעְשֵׁעַ בְּאַחַד הַגָּנִּים אֲשֶׁר בָּעִיר.

– לֹא, חַבִיבִי, הֵן אָמַרְתִּי לְךָ: אַבָּא חָשׁ אֶת עַצְמוֹ לֹא בָרִיא הַיּוֹם.

עָבַר הָעֶרֶב כָּרָגִיל. לְמָחֳרָתוֹ – כִּמְעַט שָׁכַחְתִּי אֶת הַעִנְיָן. אַבָּא בֵּרְכַנִי לְשָׁלוֹם וְהָלַךְ אֶל הַחֲנוּת. וַאֲנִי עוֹשֶׂה כֹּה וָכֹה בַּבַּיִת בְּהִתְכוֹנְנִי לָלֶכֶת לְבֵית־הַסֵּפֶר.

וְהִנֵּה, בְּאָמְרִי לָצֵאת מִן הַחֶדֶר וְיַלְקוּטִי עַל שִׁכְמִי, נִפְתְּחָה הַדֶּלֶת – וְאַבָּא נִרְאָה לְעֵינָי. לִבִּי כְּמוֹ נִתַּק מִמְּקוֹמוֹ. פֶּלֶא הַדָּבָר: תָּמִיד, כַּאֲשֶׁר רָאִיתִי אֶת אַבָּא בָּרְחוֹב אוֹ בְּבוֹאוֹ בָּעֶרֶב הַבַּיְתָה, הָיִיתִי צוֹהֵל לִקְרָאתוֹ מִגִּיל וְחֶדְוָה: אַךְ הַפַּעַם בִּרְאוֹתִי אוֹתוֹ בַּבֹּקֶר בְּשוּבוֹ לְפֶתַע – אֵינִי יוֹדֵעַ לָמָּה נָפְלָה עָלַי חֶרְדַת נֶפֶשׁ. לִִבִּי נִבָּא לִי רָעָה. מִיַּד עָלָה בְּמֹחִי גַם דְּבַר הָעֶרֶב. הִתְבּוֹנַנְתִּי אֶל פָּנָיו – וְהֵם אָמְנָם הָיוּ אֲחוּזֵי צַעַר וְיָגוֹן.

כְּשֶׁפָּגַשׁ מַבָּטוֹ בְּמַבָּטִי אָמַר קְטוּעוֹת:

– אַתָּה עוֹדְךָ בַּבַּיִת?.. אַתָּה כְּבָר הוֹלֵךְ לְבֵית־הַסֵּפֶר?.. כֵּן… לֵךְ, בְּנִי, לְבַל תְּאַחֵר…> יָצָאתִי אֶת הַבָּיִת. מִדְּבָרָיו הִכַּרְתִּי שֶׁאֵין בִּרְצוֹנוֹ שֶׁאֶשְׁהֶה שָׁם. יָרַדְתִּי מִמַּדְרְגוֹת בֵּיתֵנוּ, וּבוֹ בָּרֶגַע גָמַרְתִּי בְּלִבִּי: “לֹא, אֶל בֵּית־הַסֵּפֶר לֹא אוּכַל לָלֶכֶת, עַד אִם אֵדַע מַה קָּרָה…”יָרַדְתִּי אֶל הָרְחוֹב וּבִקַּשְׁתִּי תַּחְבּוּלָה לְהִסָּתֵר וּלְחַכּוֹת רְגָעִים מִסְפָּר, עַד אֲשֶׁר אֶרְאֶה בְּצֵאת אָבִי מִן הַבַּיִת, כִּי אָז אֵדַע מֶה עָלַי לַעֲשׂוֹת.

צְעָדִים מִסְפָּר מִמּוּל בֵּיתֵנוּ שְׂמֹאלָה הָיָה בַּיִת אֶחָד שֶׁפִּתְחוֹ גָדוֹל וְרָחָב. הַדֶּלֶת הָאַחַת פְּתוּחָה. נִכְנַסְתִּי שָמָּה. הַמָּבוֹא אָפֵל בְּמִקְצָת. לִבִּי דָפַק בְּקִרְבִּי: מַה יִּהְיֶה אִם יָבוֹא פִּתְאוֹם אִישׁ מִגָּרֵי הַבַּיִת הַזֶּה וְיִמְצָאֵנִי פֹּה? אֲבָל הֵן פֹּה הַמָּקוֹם הַיְחִידִי, אֲשֶׁר מִשָּׁם אוּכַל לִרְאוֹת אֶת הָרְחוֹב מִבְּלִי אֲשֶׁר יִרְאוּנִי.

נִסְתַּתַּרְתִּי אַחֲרֵי הַדֶּלֶת הַסְּגוּרָה. רַק אֶת רֹאשִׁי הִטֵּיתִי אֶל הָרְחוֹב לְמוּל פֶּתַח בֵּיתֵנוּ. חִכִּיתִי רְגָעִים רַבִּים. מַרְכְּבוֹת הַטְּרַמְוַי, אוֹטוֹמוֹבִּילִים, מֶרְכָּבוֹת, אֲנָשִׁים, עָבְרוּ הֵנָּה וְהֵנָּה – וַאֲנִי מְחַכֶּה. הַחִילּוֹתִי לַחֲשׁוֹב וּלְהַכִּיר בְּמַצָּבִי: מַה עוֹשֶׂה אֲנִי פֹּה זֶה רְגָעִים רַבִּים? שֶׁמָּא מְחַכֶּה אֲנִי לַשָּׁוְא? שֶׁמָּא בָּא אַבָּא לְשֵׁם עִנְיָן אֲשֶׁר לוֹ בַּבַּיִת – וְהוּא יִשְׁהֶה שָׁם שָׁעָה אֲרֻכָּה? מַדּוּעַ חָשַׁבְתִּי שֶׁעָלַי לְחַכּוֹת פֹּה? מוּעָקָה בְּלִבִּי. אַחֲרֵי רְגָעִים מִסְפּר – נִפְתְּחָה דֶלֶת בֵּיתֵנוּ. אָבִי יָצָא וְאַחֲרָיו גַם אִמָּא לְבוּשָה כְּדַרְכָּה לְצֵאתָהּ לַשּׁוּק. הֵם אָחֲזוּ דַרְכָּם שְׂמֹאלָה. “הוֹלְכִים אֶל הַחֲנוּת” – אָמַרְתִּי בְּלִבִּי (זוֹ הָיְתָה רְחוֹקָה מֶרְחַק חֲצִי שָׁעָה בַּטְּרַמְוַי). אַחֲרֵי רֶגַע קַל עָבַר הַטְּרַמְוַי. חִכִּיתִי עוֹד רֶגַע אָרֹךְ. יָצָאתִי לְאִטִּי. הֵם אֵינָם. נָסָעוּ. חִכִּיתִי לַטְּרַמְוַי הַשֵּנִי. לְאָשְׁרִי נִמְצְאוּ בְּיָדִי הַפְּרוּטוֹת לַנְּסִיעָה. יָרַדְתִּי לִפְנֵי חֲנוּת אָבִי בְּמֶרְחָק עֶשְׂרִים מֶטֶר בְּעֵרֶך.

מֵרָחוֹק רָאִיתִי הָמוֹן רָב. שׁוֹטְרִים רַבִּים, רוֹכְבִים וְרַגְלִים, הִתְהַלְּכוּ כֹּה וָכֹה וּפִזְרוּ אֶת הַנֶּאֳסָפִים. הָיְתָה תְנוּעָה רַבָּתִי. כְּשֶׁקָּרַבְתִּי בֵין הֶהָמוֹן הַנֶּאֱסָף רָאִיתִי לַהֲקַת אֲנָשִׁים, כַּחֲמִשִׁים בְּמִסְפָּר, מֻקָּפִים חַיָּלִים וְשׁוֹטְרִים, כְּמוֹ הוֹבִילוּ אוֹתָם לְמַאֲסָר. פֹּה וְשָׁם מִצִּדֵּי הָרְחוֹב הָיָה מַרְאֶה חֲנוּיוֹת אֲחָדוֹת כְּאִילוּ הָיְתָה בָהֵן מַהְפֵּכַת שׁוֹדְדִים. הַכֹּל הָיָה מְפֻזָּר, שָׁבוּר וּמְנֻפָּץ, סְחוֹרָה מוּנָחָה עַל גַּבֵּי סְחוֹרָה, תֵּבוֹת עַל תֵּבוֹת – כִּבְתוֹך הֶרֶס וְחֻרְבָּן. הִתְפַּלֵּאתִי לִרְאוֹת, כִּי חֲנוּיוֹת אֲחֵרוֹת, רַבּוֹת, עַל־יַד אוֹתָן הַחֲנוּיוֹת, הָיוּ מְסֻדָּרוֹת וַעֲרוּכוֹת כָּרָגִיל בְּטוּב טַעַם וָיֹפִי.

מִהַרְתִּי וְרַצְתִּי מִמּוּל הַמִּדְרָכָה אֲשֶׁר לַחֲנוּת אָבִי. לִבִּי דָפַק בְּקִרְבִּי, לְשׁוֹנִי כְמוֹ דָבְקָה לְחִכִּי. שָׁם עָמְדוּ אֲנָשִׁים מִסְפָּר. וְאָמְנָם גַּם חֲנוּת אָבִי הֲפוּכָה כֻּלָּהּ כְּמוֹ נִתְּנָה לְמִרְמָס. עָמַדְתִּי מֵרָחוֹק. חֶלְקֵי סְפָרִים, קִרְעֵי עָלִים הִתְגּוֹלְלוּ עַל פְּנֵי הָרְחוֹב, רֹב הָאֲרוֹנוֹת עֲקוּרִים וַהֲפוּכִים. שְׁנֵי שׁוֹטְרִים עָמְדוּ בְּתוֹךְ הַחֲנוּת וְרָשׁמוּ דְבַר־מָה. אָבִי וְאִמִּי הִסְתְוֹבְבוּ שָׁם כַּעֲלוּבִים וּמְדֻכָּאִים… רֶגַע אָמַרְתִּי לְמַהֵר לְהִכָּנֵס אֶל הַחֲנוּת – –

אַךְ הִתְאַפַּקְתִּי בְּזָכְרִי כַּמָּה רָצוּ הוֹרַי לְהַסְתִּיר אֶת הַדָּבָר מִמֶּנִי. נִדְמָה לִי כִּי אַכְאִיב לָהֶם יוֹתֵר אִם אֵרָאֶה לִפְנֵיהֶם. שַׁבְתִּי נִדְכָּא וּשְׁחוֹחַ. הָלַכְתִּי כִּבְעֵינַיִם עֲצוּמוֹת. לְחִידָה גְדוֹלָה וּמַדְאִיבָה הָיָה כָּל הָעִנְיָן בְּעֵינָי: מַדּוּעַ עָשׂוּ כָּכָה לְאָבִי? מִי עָשָׂה זֹאת? מַדּוּעַ נִפְגְעוּ רַק חֲנוּיוֹת אֲחָדוֹת? מַה פֵּשֶׁר הַדָּבָר? אֵיךְ אֵדַע אֶת הָעִנְיָן?

אֶל בֵּית־הַסֵּפֶר לֹא יָכֹלְתִי לָלֶכֶת. בָּאתִי הַבָּיְתָה. הַמְּשָׁרֶתֶת נָבוֹכָה. אָמַרְתִי כִּי רַע לִי וְלֹא יָכֹלְתִי לְהִשָּאֵר בְּבֵית־הַסֵּפֶר. שָׁכַבּתִּי עַל הַסַּפָּה. כְּמוֹ יָד אַכְזְרִיָּה לָחֲצָה בְּחָזִי וְהֵעִיקָה עַל נְשִׁימָתִי. רַע וָמַר הָיָה לִי: לֹא יָדַעְתִּי מָה אֶעֱשֶׂה עָתָּה? הַאֲסַפֵּר אֶת אֲשֶׁר רָאִיתִי בְּעֵינָי? הַאֲשַׁקֵר וּאֹמַר, כִי חָלִיתִי וְלֹא יָכֹלְתִּי לְבַקֵּר בְּבֵית־הַסֵּפֶר? הַאוּכַל לְשַׁקֵּר וּלְהִתְחַפֵּשׂ כְּגוֹנֵב אֶת דַּעְתָּם? אֲבָל הַאִם לֹא אוֹסִיף יָגוֹן עַל יְגוֹנָם כְּשֶׁאֲסַפֵּר אֵיךּ הִתְנַהַגְתִּי הַיּוֹם? הָיִיתִי אוֹבֵד עֵצוֹת.

הֶחְלַטְתִּי: אֶת אֲשֶׁר יָשִׂים אֱלֹהִים בְּפִי אוֹתוֹ אֲדַבֵּר. הַשָּׁעוֹת הָלְכוּ וְעָבָרוּ. הַמְּשָרֶתֶת הֵכִינָה אֶת הַשֻּׁלְחָן לַאֲרוּחַת הַצָּהֳרָיִם. אַךְ הֵם לֹא בָּאוּ. עָבְרָה שָׁעָה, שְׁעָתַיִם – וְטֶרֶם יָבוֹאוּ. הִתְחַלְתִּי לִדְאֹג שֵׁנִית: מִי יוֹדֵע אִם לֹא קָרֳה עוֹד אָסוֹן אֶת אַבָּא? אוּלַי שָלַח אָבִי יָדוֹ וְהִכָּה אֶת הַאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עוֹלְלוּ לוֹ רָעָה? בְּמֹחִי עָבְרוּ מַחֲשָׁבוֹת וּמַחֲזוֹת מַרְעִימִים וּמַפְחִידִים. רֹאשִׁי כָּבֵד עָלַי. כִּמְעַט נִרְדַּמְתִּי. נִשְׁמַע צִלְצוּל פַּעֲמוֹן הַדֶּלֶת. אַחֲרֵי רֶגַע נִכְנְסוּ אַבָּא וְאִמָּא. הֵם נָתְנוּ אֶת שְׁלוֹמָם לִי כָּרָגִיל, בְּחָשְׁבָם שֶׁכְּבָר שַׁבְתִּי מִבֵּית־הַסֵּפֶר (הָיְתָה הַשָּעָה קָרוֹב לְשְָׁלֹשׁ). נְבוּכוֹתִי. הִסְתַּלַּקְתִּי לְחַדְרִי.

הֵם יָשְׁבוּ לֶאֱכֹל. כְּשֶנִּכְנְסָה הַמְּשָׁרֶתֶת הוֹדִיעָה: “הֵן גַּם סִימוֹן (שְׁמִי שִׁמְעוֹן) לֹא אָכַל עוֹד כַּצֹּרֶךְ… כָּל הַיּוֹם אֵינוֹ רוֹצֶה לֶאֱכֹל… אֵינִי יוֹדַעַת מַדּוּעַ…”

– מַה? לֹא הָיִיתָ הַיּוֹם בְּבֵית־הַסֵּפֶר? מַדֹוּעַ? – שָׁאֲלוּ שְׁנֵיהֶם נִבְעָתִים וּתְמֵהִים כְּאֶחָד.

אֲנִי, מֵאֵין בִּיְכָלְתִּי לְהִתְאַפֵּק – פָּרַץ קוֹל בְּכִי עָצוּר מִגְּרוֹנִי… הַדְּמָעוֹת, דִמִּיתִי, יַחֲנִיקוּנִי. בָּכִיתִי בְּקוֹל.

הֵם קָמוּ מֵעַל הַשֻּׁלְחָן, קָרְבוּ אֵלַי וּגָחֲנוּ עָלָי: – מַה לְּךָ, סִימוֹן? – שָׁאֲלוּ בִּרְעָדָה.> – אֲנִי… הָיִיתִי… רָאִיתִי… הַכֹּל… מַה שֶּׁהָיָה בַּחֲנוּת… הָהּ…> הֵם זָקְפוּ אֶת קוֹמָתָם, הִבִּיטוּ זֶה אֶל זֹאת וַיִּדֹּמּוּ רֶגַע קַל…> – אַל לְךָ לִדְאוֹג, “טִפְּשֹוֹן” שֶׁלִּי – קָרָא אַחַר־כַּךְ אַבָּא – מָחָר יְסֻדַּר הַכֹּל, הַכֹּל יְתֻקַּן וְיִהְיֶה יָפֶה כְּמוֹ שֶׁהָיָה…

יָשַׁבְנוּ לֶאֱכֹל – וְדוֹמַנִי שֶׁשְּׁלָשְׁתֵּנוּ הָיִינוּ נְבוֹכִים וְדוֹמְמִים.> אַחֲרֵי יָמִים מִסְפָּר לְקָחַתְנִי אִמָּא אֶל הַחֲנוּת וְרָאִיתִי, שֶׁאָמְנָם הַכֹּל סֻדַּר וּהָעֳמַד בִּמְקוֹמוֹ כְּמֵאָז.

בְּאוֹתוֹ עֶרֶב כְּשֶׁבָּא אַבָּא הַחִלּוֹנוּ לְשׂוֹחֵחַ. עַתָּה לֹא אוּכַל לִזְכּוֹר, כְּמוּבָן, אֶלָּא פְּרָטִים אֲחָדִים מִן הַשִּׂיחָה, שֶׁנִּמְשְׁכָה שָׁעָה אֲרֻכָּה. זְכוּרַנִי, לֹא יָדַעְתִּי אֵיךְ אַתְחִיל לְדַבֵּר עִם אַבָּא בָּעִנְיָן אֲשֶׁר הָיָה מַצִּיק לְלִבִּי. שָׁאַלְתִּי לִבְסוֹף:> – אַבָּא, אַתָּה לֹא סִפַּרְתָּ לִי כְּלָל מִי הֵם הָאֲנָשִׁים שֶׁעָשׂוּ אֶת הַ“מַּהְפֵּכָה” בַּחֲנוּת? מַדּוּעַ עָשׂוּ זֹאת? אֲנִי רוֹצֶה לָדַעַת, מְאֹד רוֹצֶה אֲנִי לָדַעַת… – אֲנָשִׁים פּוֹחֲזִים וְרֵיקִים, בִּהְיוֹתָם שִׁכּוֹרִים, הִתְנַפְּלוּ עַל הַחֲנוּיוֹת לְשָׁדְדָן… – אָמַר אַבָּא פְּשׁוּטוֹת.

– אֲבָל מַדּוּעַ רַק בַּחֲנוּתֵנוּ וּבְעוֹד חֲנוּיוֹת אֲחָדוֹת… מַדּוּעַ?

– רַק בְּמִקְרֶה… – עָנְתָה אִמָּא – הִתְנַפְּלוּ עַל חֲנוּיוֹת אֵלּוּ, שֶׁהָיָה קַל לָהֶם לְפָתְחָן…> – אֲֿבָל אַתָּה יוֹדֵעַ מַה שֶּׁשָּׁמַעְתִּי אֲנִי? – עָנִיתִי בְּחָפְזִי – הַיְּלָדִים בְּבֵית־הַסֵּפֶר אוֹמְרִים כִּי רַק עַל הַחֲנוּיוֹת שֶׁל “הַיְּהוּדִים הַמְּקֻלָּלִים” הִתְנַפְּלוּ, פָּאוּל בֶּן הַמְּכוֹנֵן אוֹמֵר: רַק עַל הַיְּהוּדִים הַמְּקֻלָּלִים – הֲגַם אָנוּ “יְהוּדִים מְקֻלָּלִים”?..

אַבָּא וְאִמָּא מִסְתַּכְּלִים חֲטוּפוֹת אִישׁ בִּפְנֵי רַעְיָתוֹ… אָז יַעֲנֶה אַבָּא מְתוּנוֹת: – לֹא סִימוֹן, אָנוּ יְהוּדִים, אֲבָל כְּלָל וּכְלָל לֹא מְקֻלָּלִים… לֹא נְכוֹנָה בְּפִי פָּאוּל… הָעוֹשִׂים הָרָעָה – הֵם הַמְקֻלָּלִים…

– וְעַל יְהוּדִים מֻתָּר לְהִתְנַפֵּל? עַל יְהוּדִים לֹא־מְקֻלָּלִים – מֻתָּר?..> אַבָּא וְאִמָּא לֹא עָנוּ לִי וְהֵחֵלוּ מְדַבְּרִים בֵּינֵיהֵם בִּשְׂפָתָם, כְּאִלּוּ נוֹעֲצוּ – כַּךְ מְשַׁעֵר אֲנִי עַתָּה – אִם יְדַבְּרוּ אִתִּי נְכוֹנָה. אֲנִי הוֹסַפְתִּי לְהַרְבּוֹת וּלְהַעֲרִים שְׁאֵלוֹת וְאַבָּא עָנָה וְהִסְבִּיר לִי לְאִטּוֹ, לְפִי הֲבָנָתִי, אֶת כָּל הַסָּתוּם וְהֶחָתוּם לְעֵינַי: כְּיֶלֶד בֶּן תֵּשַׁע חָשַׁבְתִּי אָז, כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר בָּהּ גַרְנוּ – הִיא אַרְצֵנוּ, הַמֶּלֶךְ – מַלְכֵּנוּ, הַמֶּמְשָׁלָה – מֶמְשַׁלְתֵּנוּ. עַד אָז לֹא יָדַעְתִּי בָּרוּר מַה בֵּין יְהוּדִי לְנוֹצְרִי; יָדַעְתִּי כִּי אָנוּ גֶרְמַנִּים־יְהוּדִים וְיֵשׁ אֲחֵרִים גֶּרְמַנִּים־נוֹצְרִים: אַךְ כֻּלָּנוּ גֶרְמַנִּים שָׁוִים. הַהֶבְדֵּל הַיָּדוּעַ לִי הָיָה רַק זֶה, כִּי הַיְּהוּדִים הוֹלְכִים לִפְעָמִים אֶל בֵּית־כְּנֶסֶת שֶׁלָּהֶם וְהַנּוֹצְרִים אֶל בֵּית־תְּפִלָּה מְיֻחָד לָהֶם. אַחֲרֵי בָּאֵר לִי אָבִי אֶת דְּבָרָיו שְׁאִלְתִּיו:

– אִם כֵּן… אֵיפֹה הִיא אֶרֶץ הַיְּהוּדִים? וּמַה שֵּׁם מַלְכֵּנוּ אָנוּ?

אָז סִפֵּר אַבָּא בִּדְבָרִים רַכִּים וְיָפִים עַל דְּבַר מִלְחֲמוֹת הָרוֹמָאִים בַּיְּהוּדִים, אֶת אֲשֶׁר הֶגְלוּנוּ מֵאַרְצֵנוּ, וַאֲשֶר מֵאָז אָנוּ נוֹדְדִים וְגוֹלִים שָׁנִים רַבּוֹת רַבּוֹת, “יוֹתֵר מֵאֶלֶף” שָׁנָה – וְאֶת אֲשֶׁר עוֹלַל לָנוּ בְּאַרְצוֹת נֵכָר…

כְּשֶׁכִּלָה אַבָּא לְסַפֵּר – זְכוּרָנִי – כְּמוֹ קָפְאָה דִמְמַת יָגוֹן בַּבָּיִת. אֲנִי רוֹאֶה עַתָּה אֶת עַצְמִי כִּהְיוֹתִי אָז, מְכֻוָּץ וּמְצֻמְצָם, שׁוֹקֵעַ בְּתוֹךְ כִּסֵּא לְיַד הַשֻּלְחָן. אִמָּא גַם הִיא יָשְׁבָה וְשָׁמְעָה דוֹמֶמֶת. אָבִי הֵיטִיב כָּל־כָּךְ לְסַפֵּר עַד שֶׁפָּצַע – וְאוּלַי בְּכַוָּנָה – אֶת נַפְשִׁי (כְּשֶׁגָּדַלְתִּי – יָדַעְתִּי כִּי אַבָּא הָיָה הַיְחִידִי בַּמִּשְׁפָּחָה שֶׁהָיָה נוֹטֶה לְצִיּוֹנִיּוּת). דִּבְרֵי הָאֱמֶת הַמּוּצָקִים בְּכָבְדָם נָפְלוּ בִּי כְּנֵטֶל יָגוֹן. נִדְמָה, כְּמוֹ הוּסַר אָז בְּבַת־אַחַת צְעִיף הַיַּלְדוּת מֵעַל עוֹלָמִי, נִגְלוּ עֵינַי לְרֶגַע וָאַבִּיט אֶל אֲשֶׁר לֹא נִתַּן לַיֶּלֶד עוֹד לְהַבִּיט…אָבִי וְאִמִּי לֹא הָיוּ עוֹד בָּרֶגַע הַהוּא גִבּוֹרַי וּמְעוֹז חַיַּי, כַּאֲשֶׁר הֵם בְּעֵינֵי כָּל יֶלֶד; הֵם הָיוּ קְטַנִּים, דַּלִּים וְחִדְלֵי־אוֹנִים. מִתּוךְ הֲמוֹן מַחֲשָׁבוֹת, מְעֻרְפָּלוֹת וְנוּגוֹת, שֶהִתְרוֹצְצוּ בְּקִרְבִּי, דִּבַּרְתִּי אָז בְּלִי לְהַבִּיט אֶל פְּנֵי אָבִי, כְּמוֹ לְעַצְמִי:

– וְאָנוּ אֵפוֹא הִנְנוּ מֵאָז… כָּל הַזְּמָן מְגֹרָשִׁים מֵאַרְצֵנוּ, הַיְּהוּדִים הֵם הָעָם הָאֶחָד שֶׁאֵין לוֹ אֶרֶץ… וְאֵין לוֹ מֶלֶךְ… הֲלֹא חֶרְפָּה הִיא… אֵיכָה נִסְבֹּל כַּזֹּאת… יוֹתֵר מֵאֶלֶף שָׁנָה!..

אֵינִי זוֹכֵר מֶה הָיוּ פְּנֵי אָבִי בְּעֵת שֶׁגִּמְגַּמְתִּי אֶת דְּבָרַי – אַךְ רָאִיתִי כְּמוֹ מָחָה דִמְעָה מֵעֵינוֹ בְּמִטְפַּחְתּוֹ…אַחַר נִגַּשׁ וּנְשָׁקַנִי עַל מִצְחִי, גַם אִמָּא מִלְמְלָה דִבְרֵי חִבָּה וּנְשָׁקַתְנִי וְחִבְּקַתְנִי. אָז יָשַב אַבָּא שֵׁנִית וְסִפֵּר, שֶׁהִנֵּה עַתָּה התְחִילוּ יְהוּדִים רַבִּים לָשׁוּב לְאַרְצָם, לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, לַעֲשׂוֹת וּלְהָקִים אֶת מוֹלַדְתֵּנוּ שָׁם… – וּמַדּוּעַ לֹא נָשׁוּב אָנוּ שָׁמָּה? נָשׁוּב גַּם אָנוּ – לָמָּה לֹא נֵלֵךְ מִפֹּה?… – שָׁאַלְתִּי מִתּוֹךְ תְּמִיהָה.

– הֲרוֹצֶה אַתָּה? – שָׁאַל אַבָּא. – מַה שְׁאֵלָה זוֹ? וַדַּאי… מְאֹד אֲנִי רוֹצֶה… – כֵּן, חֲבִיבִי, אֲנִי מַבְטִיחֲךָ כִּי בְּקָרוֹב, לְכֹל הַיּוֹתֵר בְּעוֹד חֲצִי שָׁנָה נִסַּע שָׁמָּה.

 

ב. הַנְּסִיעָה    🔗

מֵאָז הָיוּ שִׁיחוֹת הַבַּיִת, בִהְיוֹתֵנוּ לְבַדֵּנוּ, אוֹ בְּהִמָּצְאֵנוּ בְּבֵית קְרוֹבֵינוּ וּמַכָּרֵינוּ, עַל־אוֹדוֹת נְסִיעָתֵנוּ לְאֶרֶץ יִשְׁרָאֵל. עַתָּה יוֹדֵעַ אֲנִי כִּי הָיוּ נִזְהָרִים הַגְּדוֹלִים מִדַּבֵּר דִּבְרֵיהֶם לְפָנַי – אַךְ אֲנִי, בְּעָבְרִי וּבְשׁוּבִי בַּחֶדֶר, בְהִשְׁתַּעַשְׁעִי כֹּה וָכֹה בְּעֵת הִתְוַכְּחָם, לֹא נֶעֶלְמוּ מִמֶּנִּי דִבְרֵיהֶם. גָּלוּי וְיָדוּעַ הָיָה לִי, שֶׁאַבָּא וְאִמָּא, דּוֹדִי נָתָן (אֲחִי אַבָּא הַשֵּנִי, הַסְּטוּדֶנְט לְמַתֵּימַטִּיקָה בָּאוּנִיבֶרְסִיטָה בְּעִירֵנוּ) וְגַם דּוֹדִי הַצָּעִיר רְפָאֵל (אֲחִי אִמָּא, שֶׁלָּמַד בְּבֵית־הַסֵּפֶר לְמִסְחָר – הוּא הָיָה אָז בֶּן שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה) הִתְכּוֹנְנוּ לִנְסוֹעַ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אֲבָל שְׁאָר בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה הָרַבִּים לֹא הָיְתָה דַעְתָּם נוֹחָה מִזֶה. הַבִּקּוּרִים בְּבֵיתֵנוּ הָיוּ תְּכוּפִים וְהַוִּכּוּחִים – שׁוֹנִים וּמְשֻׁנִים…הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי לָרֹב הָיוּ מוּפְלָאִים בְּאָזְנָי… מוּזָר הָיָה בְּעֵינַי, כִּי הַסָּבִים וּקְרוֹבִים רַבִּים אֲחֵרִים – יְדַבְּרוּ תַּרְעוּמוֹת וְלַעַג עָלֵינוּ “הַצִּיּוֹנִים” (אֲנִי חָשַׁבְתִּי אֶת עַצְמִי בְּלִבִּי, כְּמוּבָן, לְצַד הַצִּיּוֹנִים); מָה רָצִיתִי אֲנִי לִטְעוֹן כְּנֶגְדָם דְּבָרִים אֲחָדִים שֶׁיִסְתְּמוּ אֶת כָּל טַעֲנוֹתֵיהֶם…אֲבָל בָּרוּר הָיָה לִי, שֶׁאֵין לִי לְדַבֵּר וּלְהַרְאוֹת אֶת אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִין: חוֹשֵׁשׁ הָיִיתִי שֶׁמָּא יִתְקַלְקֵל הָעִנְיָן… הָיִיתִי כְּחָרֵד עַל הַנְּסִיעָה… אוּלַי אָרַע בְּדַבְּרִי… הֵן בְּכָל יוֹם יָבוֹאוּ בִּטְעָנוֹת וּבְעִנְיָנִים חֲדָשִׁים…

דּוֹמֶה הָיָה בְּעֵינַי כָּל אוֹתוֹ הָעִנְיָן, כְּאִלּוּ יַעַרְמוּ אֲנָשִׁים מַשָּׂא עַל גַּבֵּי מַשָּׂא, חֵפֶץ עַל חֵפֶץ עַל קָרוֹן בְּלִי טַעַם וָדַעַת, וַאֲנִי יָכוֹל לָשִׂים אֶת יָדִי לְתַקֵּן וּלְחַזֵּק אֶת הַנֶּעֱרָם וְהַמִּסְתַּבֵּךְ, אַךְ חוֹשֵׁשׁ אֲנִי: אוּלַי בְּמַגַּע יָדִי אֲנִי – יִפֹּל הַכָּל…

בִּשְׁעַת הַנְּסִיעָה, כְּשֶׁהָיִינוּ בַּתַּחֲנָה, הָיוּ רַבִּים מִבְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה בּוֹכִים וַעֲצוּבִים: אָז, זְכוּרַנִי, הָיִיתִי מֵסֵב אֶת עֵינַי מֵהֶם – נִמְנַעְתִּי לִרְאוֹתָם בְּקַלְקָלָתָם: מַה מְשֻנִּים הֵם בְּבִכְיָּתָם? דּוֹמִים הֵם מַמָּשׁ כְּאִלּוּ הָיוּ “גְדוֹלִים” שֶׁבּוֹכִים בְּשָׁעָה שֶׁהַקְּטַנִּים זְקוּקִים לִשְׁתּוֹת תְּרוּפָה קַלָּה לְהֵרָפֵא מִמַּחֲלָתָם… כִּמְעַט לֹא חָפַצְתִּי לְקַבֵּל אֶת הַמַתָּנוֹת שֶׁמָּסְרוּ לִי. וּבֶאֱמֶת לֹא שַׂמְתִּי לֵב אֲלֵיהֶן וְלֹא מָצָאתִי חֵפֶץ בָּהֶן. אֵינִי יוֹדֵעַ מֶה הָיוּ מַחְשְׁבוֹת הוֹרַי וְדוֹדַי, אַךְ אֲנִי נָסַעְתִּי מִשָּׁם כְּמוֹ בְּרֹגֶז.

הַנְּסִיעָה בָּרַכֶּבֶת, כְּיוֹמַיִם, הָיְתָה נְעִימָה – אַךְ כְּשֶׁעָלִינוּ מֵעִיר הַחוֹף לָאֳנִיָּה, גָּדְלָה שִׂמְחָתִי שִׁבְעָתַיִם: בָּאֳנִיָה הָיוּ מֵאוֹת אַנָשִׁים, רֻבָּם צְעִירִים, בַּחוּרִים וּבַחוּרוֹת חֲזָקִים וּזְקוּפֵי־קוֹמָה וּמַרְאֶה פְּנֵיהֶם טוֹב וְעַלִּיז. הֵם שָׁרוּ וְרָקְדוּ לְעִתִּים. אַבָּא אָמַר בְּעֶרֶב יוֹם הַשֵּׁנִי לִנְסִיעָתֵנוּ בַּיָּם, שֶׁאֵלֶּה הֵם “חֲלוּצִים” הַנּוֹסְעִים לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. בַּחוּרִים אֵלֶּה הֵם הַבָּאִים עַתָּה לִבְנוֹת אֶת הָאָרֶץ, לַעֲבֹד אֶת אַדְמָתָהּ וְלַעֲשׂוֹת כָּל מְלָאכָה בַּכְּפָר וּבָעִיר.

כְּשֶׁקָּרַבְתִּי אַחֲרֵי־כֵן לְאַחַת הַקְּבוּצוֹת שֶׁל הַ“חֲלוּצִים” בְּיַרְכְּתֵי הָאֳנִיָה וְעָמַדְתִּי עַל יָדָם, הָיִיתִי מָלֵא תִמָּהוֹן: הֵם דִבְּרוּ בְּשָׂפָה אֲשֶׁר לֹא הֲבִינוֹתִי אַף הֶגֶה מִמֶּנָּה. שַׁבְתִּי אֶל אָבִי וּשְׁאִלְתִּיו:

– אַבָּא, הַאִם הַחֲלוצִים הָאֵלֶּה, שָׁם, אֵינָם יְהוּדִים? – כֵּיצַד? יְהוּדִים טוֹבִים וִיְקָרִים הֵם. – אֲבָל הֵם אֵינָם מְדַבְּרִים בִּשְׂפָתֵנוּ… אֵינִי מֵבִין אֶת שְׂפָתָם… – הַחֲלוּצִים הָאֵלֶּה מְדַבְּרִים בִּשְׂפַת הַיְּהוּדִים. הֵם מְדַבְּרִים עִבְרִית, אַךְ אָנוּ מְדַבְּרִים שָׂפָה זָרָה לֹא לָנוּ. – מַה פֵּרוּשׁ הַדָּבָר? הֲלֹא אָנוּ יְהוּדִים וְהַשָּׂפָה אֲשֶׁר אָנוּ מְדַבְּרִים אֵינָהּ לַיְּהוּדִים?

אַבָּא מָצָא שְׁעַת כֹּשֶׁר וְהִסְבִּיר לִי אֶת הָעִנְיָן שֶׁהָיָה מוּזָר בְּעֵינַי. הוּא גָמַר אֶת שִׂיחָתוֹ בְּאָמְרוֹ, שֶׁגַּם אָנוּ נִלְמַד מִיַּד לְבוֹאֵנוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְדַבֵּר עִבְרִית. “זֹאת נַעֲשֶׂה טֶרֶם כֹּל”. אֲנִי כְּמוֹ נֶעֱצַבְתִּי אֶל לִבִּי, שֶׁלֹא אוּכַל לְהִתְרוֹעֵעַ וּלְשַׂחֵק עִם הַיְלָדִים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כִּי לֹא אָבִין אֶת שְׂפָתָם, אַךְ אַבָּא אָמַר כִּי אֶלְמַד בְּנָקֵל. “בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל – אָמַר – עָלֵינוּ לְהִתְחַדֵּשׁ. הַכֹּל עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת בְּאֹפֶן חָדָשׁ…”

בְּלִבִּי נִתְקַבְּלוּ הַדְּבָרִים יָפֶה יָפֶה; מוּבָן, בְּאַרְצוֹת נְדוּדֵינוּ הַזָּרוֹת הָיִינוּ מְשֻׁנִּים. לֹא כְּכָל הָעַמִּים הָאֲחֵרִים. וְצָרִיךְ עַתָּה לְהַתְחִיל הַכֹּל מֵחָדָשׁ.

וְכָל אוֹתָם יְמֵי הַנְּסִיעָה בַּיָּם, בְּקֶרֶב הֲמוֹן הַבַּחוּרִים וְהַבַּחוּרוֹת, שֶׁהָיוּ מְבַלִּים לְעִתִּים בְּשִׁירָה אוֹ בְּרִקּוּד כְּשֶׁסְּבִיבָם הָיוּ מִתְכַּנְּשִׂים וְעוֹמְדִים מַלָּחִים, תַּיָּרִים, מִסְתַּכְּלִים וּמַקְשִׁיבִים לְשִׁירָתָם הָעַלִּיזָה – כָּל אוֹתָם הַיָּמִים הָיוּ בִשְׁבִילִי רַבֵּי־תַעֲלוּמָה, מְעֻלְּפֵי תִקְווֹת טְמִירוֹת, – בְּקִרְבִּי נִתְרַשֵּׁם הַכֹּל כְּעֵין אַגָּדָה מְלֵאָה עִנְיָן, כְּעֵין אֵלּוּ שֶׁסִּפֵּר אַבָּא, אוֹ שֶׁקָּרָאתִי בְּסִפְרֵי יְלָדִים, עַל מַסְּעֵי פְּלָאִים, מַסְּעֵי גְבוּרָה, דְּבַר תַּגְלִיּוֹת מַפְתִּיעוֹת וּמַקְסִימוֹת, רַק בְּהֶבְדֵּל גָּדוֹל אֶחָד: פֹּה אֲנִי בְּעַצְמִי נָתוּן בְּתוֹךְ הָעִנְיָנִים, גַם אֲנִי לוֹקֵחַ חֵלֶק בַּנְּסִיעָה בָּאֳנִיָּה, גַּם אֲנִי מְחַכֶּה לְכָל אֲשֶׁר שָׁמוּר לָנוּ כְּשֶׁנַּגִּיעַ לְאֶרֶץ הַמּוֹלֶדֶת.

אֶת אֲשֶׁר הִסְּתּוֹלֵל דִּמְיוֹנִי בִּי, מַה שְֶׁצִּיַּרְתִּי לִי מִבִּנְיַן אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, מִסְּלִילַת דְּרָכִים וּכְבִישִׁים, מְסִלּוֹת־בַּרְזֶל וְעַד בָּתֵּי־חֲרֹשֶׁת לֲאֲוִירוֹנִים – כָּל זֶה לֹא אַעֲלֶה עַל הַגִּלָּיוֹן, כִּי יִקְצַר לְהָכִיל גַּם מְעַט מֵהַרְבֵּה. אַבָּא, שֶׁבְּוַדַּאי הִרְגִּיש מִשְּׁאֵלוֹתַי, מִדְּבָרַי וּמֵהַצָּעוֹתַי שֶׁהִגַּשְׁתִּי מִדֵּי פַּעַם בְּפַעַם אֵלָיו, כִּי אֲנִי כֻּלִּי אָז בְּעוֹלַם הַדִּמְיוֹן, נִגַּשׁ לְאִטּוֹ – כְּפִי שֶׁאֲנִי מֵבִין עַתָּה – וְקָצַץ בִּזְהִירוּת אֶת כַּנְפֵי דִמְיוֹנִי… הוּא שׂוֹחֵחַ אִתִּי בְּכָל עֵת מְצֹוא עַל הָעֲבוֹדָה וְעַל בִּרְכַּת הָעֲבוֹדָה, עַל הַמַּעֲשִׂים וְהָעִנְיָנִים הַמְּחַכִּים לָנוּ בְּפַשְׁטוּתָם וּבְצוּרָתָם.

כְּשֶׁדִּבְּרוּ הוֹרַי וְדוֹדַי עַל עִנְיְנֵי הִתְיַשְּׁבוּתֵנוּ, שָׁאַלְתִּי אֶת אַבָּא: – וְאַתָּה, מָה הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה שָׁם? הֲתִפְתַּח שָׁם חֲנוּת סְפָרִים? – מַה דַעְתְּךָ אַתָּה? מָה אַתָּה חוֹשֵׁב עַל הַדָּבָר אֲשֶׁר עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל? – כְּלוּם יָכוֹל אַתָּה לִבְנוֹת וְלַחֲרוֹשׁ כְּמוֹ הַחֲלוּצִים? אִם רַק תוּכַל… הֲרֵינִי סוֹבֵר… רַק כָּזֹאת עָלֶיךָ לַעֲשׂוֹת: לִבְנוֹת בָּתִּים אוֹ לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה – לְמָשָׁל…

– יִישַׁר כֹּחֲךָ! – עָנָה אַבָּא שָׂמֵחַ לִדְבָרַי – נָכוֹן, אָנוּ נָגוּר בַּכְּפָר, שָׁם נַעֲבֹד כֻּלָּנוּ – וְתִהְיֶינָה לָנוּ פָּרוֹת. תַּרְנְגוֹלוֹת וְיוֹנִים. יִהְיוּ לָנוּ סוּסִים, עֲגָלוֹת.

– נֶהְדָּר, – עָנִיתִי – הֲרֵי זֶה יִהְיֶה מְצֻיָּן!

 

ג. בַּ“עֲתִידוֹת”    🔗

בְּרֵאשִׁית יְמֵי הַחֹרֶף הִגַּעְנוּ לְחֵיפָה. כִּשְׁבוּעַיִם יָמִים הָיִינוּ שָׁם. אַבָּא וְהַדּוֹד נָתָן נָסְעוּ יְרוּשָׁלַיְמָה לְסַדֵּר עִנְיְנֵי הִתְיַשְּׁבוּתֵנוּ. אָז שָׁמַעְתִּי בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה עַל־דְּבַר “הַקֶּרֶן הַקַּיֶּמֶת לְיִשְׂרָאֵל”, הַמּוֹסֶרֶת אֲדָמָה לָרוֹצִים לִהְיוֹת עוֹבְדֵי־אֲדָמָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. כְּשֶׁבָּא אַבָּא, בִּשֵּׁר לָנוּ אֶת דְּבַר הִתְיַשְּׁבוּתֵנוּ בְּעֵמֶק יִזְרְעֶאל, עַל הָאֲדָמָה הַנִּתֶּנֶת לָנוּ מֵאת הַקֶּרֶן הַקַּיֶּמֶת לְיִשְׂרָאֵל. אָנוּ נְיַסֵּד, עִם עוֹד שְׁלֹשִׁים וַחֲמִשָּה אִיש, כְּפָר חָדָשׁ וּשְׁמוֹ יִהְיֶה: “עֲתִידוֹת”.

בְּזִכְרוֹנִי חֲרוּתִים עָמֹק־עָֹמֹק כָּל אוֹתָם יְמֵי הַהֲכָנָה לִנְסִיעָתֵנוּ אֶל אַדְמָתֵנוּ, בְּיִחוּד יוֹם הַנְּסִיעָה מֵחֵיפָה לָעֵמֶק.> יָצָאנוּ אַחֲרֵי שְׁעוֹת הַבֹּקֶר מֵחֵיפָה. שְׁמוֹנָה קּרוֹנוֹת גְּדוֹלִים רְתוּמִים לְסוּסִים יָפִים, בְּרִיאִים הוֹבִילוּ אוֹתָנוּ אֶל נַחֲלָתֵנוּ. עַל חֲמִשָּׁה קְרוֹנוֹת יָשַׁבְנוּ צְפוּפִים הָאֲנָשִׁים (צְעִירִים, צְעִירוֹת וּמִשְׁפָּחוֹת אֲחָדוֹת מִפּוֹלוֹנִיָּה, רוּסִיָּה וְגֶרְמַנְיָה) וְעַל שְׁלֹשֶׁת הַקְּרוֹנוֹת הָאַחֵרִים הָעָמְסוּ חֲפָצֵינוּ הַשּׁוֹנִים. אֶזְכֹּר אֶת כָּל פִּרְטֵי הַמַּסָּע עַל הַקְּרוֹנוֹת בַּיּוֹם הַהוּא. רַק עַתָּה אֵדַע לְכַנּוֹת אֶת אֲשֶׁר חַשְׁתִּי וְקָלַטְתִּי בִּהְיוֹתִי יֶלֶד, זָר וְנָכְרִי לְכָל אֲשֶׁר הִתְהַוָּה וְקָם לְעֵינָי.

הַיָּמִים הָיוּ יְמֵי רֵאשִׁית חֶשְׁוָן. בַשָּׁמַיִם טָסוּ עֲנָנִים צְחוֹרִים, בֶּהָרוֹת־בֶּהָרוֹת מַבְהִיקוֹת. רוּחוֹת קְרִירוֹת הָיוּ נוֹשְׁבוֹת עַל פָּנֵינוּ, כְּמוֹ רָמְזוּ חֶרֶשׁ חֶרֶשׁ נִסְתָּרוֹת וּנְצוּרוֹת לְיָמִים יָבוֹאוּ: כְּמוֹ לִטְּפוּ אֶת הַנּוֹסְעִים וְטָפְחוּ עַל גַּבָּם שֶׁל אֵלֶּה הַבָּנִים, הַיְקָרִים־הַנֶּאֱמָנִים, הַבָּאִים מִמֶּרְחַקֵּי־מֶרְחַקִּים לְחַדֵּשׁ אֶת נְעוּרֵי עַמָּם עֲיֵף־הַנְּדוּדִים וּשְׂבַע־הַקְּלוֹנוֹת. וְדָמוּ נְשִׁיבוֹת הָרוּחוֹת הַקַּלִילוֹת הֲלָלוּ, בְּרַחְפָן בַּמֶּרְחָב הַבָּהִיר־בָּהִיר מִנֹּגַהּ קַרְנֵי שֶׁמֶשׁ צוֹהֶלֶת, שׁוֹפַעַת תַּעֲצוּמוֹת אוֹרוֹת וָזֹהַר, – כְּאִלּוּ הָיוּ כְּרוּבִים נֶעֱלָמִים, אֲצוּלִים מִמְּרוֹמִים, אֲשֶׁר יְלַוּוּ אֶת הַנּוֹסְעִים, בְּשִׁירַת־לַחַש רַבַּת כַּוָּנָה, וַיִהְיוּ כְּנוֹסְכִים מֵעַל רָאשֵׁי הַנּוֹסְעִים עֹז וְתִקְוָה, רֹךְ וְתַנְחוּמִים לִימֵי הֶעָתִיד הַבָּאִים…

עַתָּה, בְּרָשְׁמִי זֹאת עַל נְיָר, לְאַחַר שְׁלֹשִׁים שָׁנָה, עוֹד אֲדַמֶה לִשְׁמוֹעַ קוֹלוֹת שָׁאוֹן וַהֲמוּלָה, צְרִיחַת הָאוֹפַנִּים וְקוֹל תְּנוּדוֹת הָעֲגָלוֹת, עוֹלִים מִבֵּין שׁוּרַת הָעֲגָלוֹת הָאֲרֻכָּה, בַּעֲשׂוֹתָן אֶת דַּרְכָּן וּבְהִפָּתְלָן כֹּה וָכֹה בֵּין שְׁבִילִים צָרִים עַל־יַד שָׂדוֹת רֵיקִים וְדוֹמְמִים, וְהָיוּ כְּמוֹ עָבְרוּ בְּתַהֲלוּכָה אַגָּדִית אֶל מָקוֹם פִּלְאִי לָחוֹג חַג חָדָשׁ נַעֲלֶה וְרַב עִנְיָן…

פֹּה וָשָׁם, מִבֵּין הָעֲגָלוֹת הַמְּלֵאוֹת, נִשָּׂא לְפֶתַע מִפִּי אֶחָד קוֹל זִמְרָה צָלוּל, עַז, רְווּי־גַּעֲגוּעִים, וְיֵשׁ וּהִשְׁתַּפְּכָה שִׁירָה רוֹמֵמָה בְּצִבּוּר, עֲגָלָה עֲגָלָה וְשִׁירָתָהּ הַמְּיוּחָדָה, קְבוּצָה – וּצְלִילֶיהָ.

וְהָיוּ הַקּוֹלוֹת כְּהֵדִים עוֹלִים מִמֶּרְחַקִּים, מֵאַרְצוֹת־מוֹלֶדֶת נֶעֱזָבוֹת וְנוּגוֹת. לִפְנֵי שְׁקִיעַת הַשֶּׁמֶשׁ הֵחֵלּוּ הַשָּׁמַיִם מִתְכַּסִּים עֲנָנִים, שֶׁהָלְכוּ וְהִתְרַחֲבוּ וְהִתְפַּשְּׁטוּ. מֵרָחוֹק כְּבָר נִרְאָה הַצְּרִיף הַגָּדוֹל, הַיְּחִידִי, אֲשֶׁר הוּקַם יָמִים מִסְפָּר לִפְנֵי בּוֹאֵנוּ אֶל אַדְמָתֵנוּ. "עוד חֲצִי שָׁעָה וְנַגִּיעַ ל״עֲתִידוֹת״ – עָבְרָה הַבְּשׂוֹרָה מֵעֲגָלָה לַעֲגָלָה.

אַךְ הִגַּעְנוּ אֶל אַדְמָתֵנוּ, רַק הִסְפַּקְנוּ לְפָרֵק אֶת מַשָּׂאֵנוּ מִן הָעֲגָלוֹת – וְהָאֹפֶק מִמִּזְרָח נִרְאָה כְּעָמוּס עָנָן קוֹדֵר, אָיֹם וּמַבְעִית בְּמַרְאֵהוּ הַשָּׁחוֹר. מֵרָחוֹק נִשְׁמַע קוֹל הָרַעַם בִּגְבוּרָתוֹ.

הַצְּרִיף גָּדוֹל וְרָחָב. בְּחֶלְקוֹ הַשְּׁלִישִׁי נִבְדַּל עַל־יְדֵי חַיִץ – אֻרְוָה לְסוּסִים, בּשֵּׁנִי – לַפָּרוֹת הַמְעַטּוֹת וְהַשְׁאָר נוֹעַד לְמַחְסָן וְלִצְרָכִים אֲחֵרִים. הָיוּ אִתָּנוּ אֹהָלִים, אַךְ בְּחָשְׁשֵׁנוּ לְגֶשֶׁם שֶׁיֵּרֵד, הָסְכַּם לָלוּן הַלַּיְלָה בַּצְּרִיף עַל הַמַּחְצָלוֹת שֶׁהֵבֵאנוּ אִתָּנוּ. הַ“מְּסַדֵּר” מִטַּעַם הַקֶּרֶן הַקַּיֶּמֶת, אִישׁ גָּבוֹהַּ וּשְׁזוּף־שֶׁמֶשׁ, הַיּוֹשֵׁב בָּאָרֶץ זֶה כְּעֶשְׂרִים שָׁנָה וַאֲשֶׁר הָיָה הָעוֹזֵר וְהַיּוֹעֵץ לְמִתְיַשְּׁבִים רַבִּים בְּעֵת הִוָּסֵד “נְקֻדּוֹת” שׁוֹנוֹת, הֶרְאָה לָנוּ כִּמְעַט עִם חֲשֵׁכָה אֶת גְּבוּלוֹת אַדְמָתֵנוּ מֵאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמָיִם. אַחֲרֵי זֹאת הוֹבִילוּנוּ אֶל הַנַּחַל הָעוֹבֵר בְּמֶרְחַק כַּעֲשָׂרָה רְגָעִים מִמְּקוֹם הַצְּרִיף בְּתוֹךְ אַדְמָתֵנוּ. הִשְׁקוּ אֶת הַסּוּסִים וְאֶת הַפָּרוֹת. מִלְאוּ אֶת פַּחֵי הַמַּיִם הָאֲחָדִים, וּבְּבוֹאֵנוּ לַצְּרִיף הֵחֵל לְהַמְטִיר טִפִּים עָבִים וּכְבֵדִים.

בַּצְּרִיף הֹעֲלוּ נֵרוֹת אֲחָדִים, קְבוּצָה וְנֵרוֹתֶיהָ. אַחֲרֵי רְגָעִים מִסְפָּר הִתְחוֹלְלָה סְעָרָה עַזָּה, רְעָמִים חֲזָקִים הִתְפּוֹצְצוּ מֵעַל רֹאשֵׁנוּ בְּאַדִּיר. בְּרָקִים מַבְהִיקִים קָרְעוּ תְּכוּפוֹת אֶת חֶשְׁכַת הַצְּרִיף. בַּחַלּוֹנוֹת לֹא הָיוּ עוֹד שְׁמָשׁות; רוּחוֹת סוֹעֲרִים פָּרְצוּ מִכָּל עֵבֶר; מִפָּעַם לְפַעַם כָּבוּ הַנֵּרוֹת. וּבִן־רֶגַע נִתְּכוּ עַל הָאֲדָמָה זִרְמֵי מָטָר עַזִּים. עַתָּה אָבִין יָפֶה אֶת הַפָּסוּק “וַאֲרֻבּוֹת הַשָּמַיִם נִפְתָּחוּ”. אָכֵן נִדְמֹה נִדְמָה כְּמוֹ נִבְקְעוּ הַשָּמַיִם וְהוֹרִידוּ בְּזַעַף אֶת גִּשְׁמֵיהֶם. הַיְלָדִים הָאֲחָדִים שֶׁהָיוּ בֵּינֵינוּ הֵרִימוּ קוֹל בֶּכִי; אֲנִי הִתְכַּוַּצְתִּי בַּפִּנָּה עַל יַד אִמָּא – הִיא יָשְׁבָה דוֹמֶמֶת כַּעֲצוּבַת רוּחַ. הַ“מְסַדֵּר” הִתְהַלֵּךְ בֵּין הַקְּבוּצוֹת בַּצְּרִיף וְהֵרִים קוֹלוֹ בַּעֲלִיצוּת וּבִטָּחוֹן וְהָיָה מַסְבִּיר וּמְבָאֵר וְנוֹתֵן עֲצוֹתָיו לָאֲנָשִׁים.

אֲנִי הָיִיתִי כֻּלִּי תְּמִיהָה וּפְלִיאָה מִכָּל הַמַּרְאֶה שֶׁנִּגְלָה לְפֶתַע לְעֵינַי. כְּשֶׁשְׁאֵלַנִי אַבָּא אִם רוֹצֶה אֲנִי דְבַר־מָה, עֲנִיתִיו: “מַה נַּעֲשֶׂה אִם כַּךְ יוֹרְדִים תָּמִיד הַגְּשָׁמִים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל? זֶה מַפְחִיד”… אַבָּא עָנָה אוֹתִי כִּמְנַחֵם: “הִנֵּה הָאָדוֹן (הַ“מְסַדֵּר”) אוֹמֵר כִּי לְמָחָר יִהְיוּ הַשָּמַיִם טְהוֹרִים וּכְחֻלִּים וְהַכֹּל יֵרָאֶה רַעֲנָן וּמְחֻדָּשׁ”. הַ“מְסַדֵּר” סִפֵּר לָנוּ בִּשְׂפָתֵנוּ, כִּי הַגֶּשֶׁם הַזֶּה הוּא הָרִאשׁוֹן (הַיּוֹרֶה) הַבָּא לְהַרְטִיב וּלְרַכֵּךְ אֶת הָאֲדָמָה, הַצְּמֵאָה לְמַיִם זֶה כְּשִׁבְעָה חֳדָשִׁים, לְמַעַן תּוּכַל הַמַּחֲרֵשָׁה לִפְלֹחַ אֶת הָאֲדָמָה: הוּא תֵּאֵר לָנוּ אֶת טֶבַע הָאָרֶץ, אַקְלִימָהּ, תְּקוּפוֹתֶיהָ וּגְשָׁמֶיהָ, וְלִבְסוֹף הוֹסִיף מִתּוֹךְ הַרְחָבַת לֵב: "סִמָּן טוֹב הוּא לָכֶם גֶּשֶׁם כָּזֶה לְעֵת בּוֹאֲכֶם לְנַחֲלַתְכֶם: מִי יִתֵּן וְהָיוּ כִּשְׁלוֹנוֹתֵיכֶם, עֲמַלְכֶם וְגַם יִסּוּרֵיכֶם חוֹלְפִים וְעוֹבְרִים כָּמוֹהוּ, כַּגֶּשֶׁם הַזֶּה הַבָּא לִזְמַן קָצָר בְּזַעַף וּבְרֹגֶז, וּבְעָבְרוֹ הוּא מַשְׁאִיר אַחֲרָיו יְמֵי זֹהַר וְנֹעַם, חֲמִימוּת וְיֹפִי לְיָמִים רַבִּים…

בְּדַעְתִּי וּבְהַכִּירִי אַחֲרֵי־כֵן אֶת הָאָרֶץ רָאִיתִי, כִּי אָכֵן צָדַק בִּדְבָרוֹ וּבִמְשָׁלוֹ. לְמָחֳרָת הַיּוֹם הָיוּ אָמְנָם הַשָּמַיִם בְּהִירִים וְיָפִים – כְּאִלּוּ זֶה עִדָּן וְעִדָּנִים לֹא עָלָה עֲלֵיהֶם עָנָן.

אַחֲרֵי יָמִים אֲחָדִים יָצְאוּ הַגְּבָרִים לַעֲבוֹד בַּשָּׂדֶה. אָנוּ הַיְלָדִים (הָיִינוּ שְׁלֹשָׁה עָשָׂר בָּנִים וּבָנוֹת שׁוֹנִים בְּגִילָם) שִׂחַקְנוּ עַל יַד הָאֹהָלִים אֲשֶׁר הֵקִימוּ בְּקִרְבַת הַצְּרִיף וְלִפְעָמִים עָזַרְנוּ לְאִמָּא.

מִימֵי הַחֹרֶף הָהֵם יַעֲלֶה לְעֵינַי עַתָּה מַרְאֶה הָאֲנָשִׁים – אָבִי וַחֲבֵרָיו – בְחָרְשָׁם בְּמֶרְחֲבֵי הַשָּׂדוֹת הַמִּשְׂתָּרְעִים וּבְלֶכְתָּם אַחֲרֵי צִמְדֵי הַסּוּסִים. מֵרָחוֹק נִרְאוּ הַחוֹרְשִׁים תָּמִיד, בְּשָׁלְחָם יְדֵיהָם הַמּוּשָׁטוֹת, הָאוֹחֲזות בַּמַחֲרֵשָׁה אוֹ בַּמּוֹסֵרוֹת – כִּיצוּרִים מוּפְלָאִים, הַמִּתְאַבְּקִים שָׁם עִם כֹּחוֹת תַּקִּיפִים, אֵיתָנִים, לְמַעַן הוֹצִיא וְגָאֹל מִידֵיהָם אֵיזֶה אוֹצָר קָדוּם וְיָקָר… אָכֵן: הֵם אִמְנוּ יְדֵיהָם בַּעֲבוֹדָה קְּדוּמָה־יְקָרָה, אֲשֶׁר נִגְזְלָה מִן הָעָם הַיְּהוּדִי זֶה אֲלָפִים בַּשָּׁנָה וְדוֹמֶה הָיָה כְּמוֹ אוֹתָה עָמְלוּ לִכְבֹּשׁ וּלְנַצֵּחַ.

בְּבוֹא יְמֵי הַקַּיִץ, בְּחָדְשֵׁי אִיָּר־סִיוָן, הֵחֵלּוּ לְיַבֵּשׁ אֶת הַבִּצּוֹת שֶׁמִסָּבִיב לְאַדְמָתֵנוּ. כְּשִׁבְעַת אֲלָפִים דּוּנָם סְבִיבֵנוּ תָּפְסוּ הַבִּצּוֹת. דּוֹמָה הָיְתָה אַדְמַת הַבִּצָּה הַגְּדוֹלָה בְּשִׁטְחָהּ הֶעָצוּם, מִסָּבִיב לִשְׂדוֹת הַקָּמָה הַיְרַקְרַקָּה, הַזְּקוּפָה, הָרַעֲנַנָּה, כִּבְרִיָּה בַּעֲלַת חַיִּים, הַמּוּטָלָה שָׁם כִּמְנֻדָּה וְנִשְׁכָּחָה בְּשֶׁל כֵּעוּרָהּ וּמַרְאֶהָ הַנֶּאֱלָח…

כְּשֶׁנִּשְׁמְעוּ, לָרֹב בְּקוֹל רָם, דִבְרֵי אַזְהָרָה, שֶׁיָּצְאוּ מִפִּי הָעוֹבְדִים אֶל הַמִּתְקָרְבִים שָׁמָּה:> – אַל תִּרְחַק לֶכֶת מִן הַצַּד הַהוּא – שָׁם בִּצָּה!.. – שִׂים לֵב, אַל תִּכָּנֵס בַּבִּצָּה!..> דּוֹמֶה הָיָה כְּאִלּוּ יָרְדוּ וְנָפְלוּ הַקוֹלוֹת הָאֵלֶּה, כְאִמְרוֹת עֶלְבּוֹן מַחְפִּירוֹת, עַל אַדְמַת הַבִּצּוֹת הַנִּשְׁכָּחָה, הָעֲזוּבָה… וְצַר, צַר הָיָה עַל צַעַר הָאֲדָמָה כְּעַל צַעַר בַּעֲלי־חַיִּים…

כְּשֶׁהֵחֵלּוּ בְּיִבּוּשׁ הַבִּצָּה הָיוּ אָבִי וְדוֹדִי בֵּין הָעוֹבְדִים. בְּאַחַד הַיָּמִים, מִבְּלִי לְהִתְכּוֹנֵן לְכָךְ עָבַרְתִּי לְאִטִּי מֶרְחָק חֲצִי שָׁעָה וּבָאתִי עַד מְקוֹם עֲבוֹדַת הַיִּבּוּשׁ. מִסָּבִיב הָיוּ מְפֻזָּרִים צִנּוֹרוֹת כְּבֵדִים וְעָבִים, קְרָשִׁים וְקוֹרוֹת. הַצִּנּוֹרוֹת הוּבְאוּ לְטָמְנָם בָּאֲדָמָה. גַּם חָפְרוּ תְּעָלוֹת אֲרֻכּוֹת וִישָׁרוֹת לְרֹחַב הַבִּצּוֹת לְמַעַן יִקָּווּ הַמַּיִם בְּתוֹכָן. עָמַדְתִּי עַל גִּבְעָה נְמוּכָה. בְּמֶרְחָק מָה נִרְאוּ הַתְּעָלוֹת הַצָּרוֹת וְהַיְשָׁרוֹת, הַמַּבְרִיקוֹת מִפְּנֵי הַמַּיִם, כְּפַסֵּי תַּחְבֹּשֶׁת עֲנָקִיִּים אֲשֶׁר חָבְשׁוּ “אַחִים רַחֲמָנִים” לָאֲדָמָה הַחוֹלָה־הַדְּווּיָה לְהַעֲלוֹת לָהּ מָזוֹר וַאֲרוּכָה.

פִּתְאֹם, מִמֶּרְחָק עֲשָׂרָה צְעָדִים, רָאִיתִי וְהִנֵּה מִסְפָּר אֲנָשִׁים, מַדֵּיהֶם מוּרָמִים עַד מָתְנֵיהָם, זְרוֹעוֹתֵיהֶם חֲשׂוּפוֹת (אֲחָדִים הָיוּ כִּמְעַט עֲרֻמִּים) נָשְׂאוּ סַלֵּי טִיט הַבִּצּוֹת וְהִשְׁלִיכוּם מִשְּׁנֵי עֶבְרֵי הַתְּעָלָה. בְּאֶמְצָע הַתְּעָלָה, בְּתוֹךְ הַמַּיִם הַמְרֻפָּשִׁים, בְּעֹמֶק אַמָּה, רָאִיתִי אֶת אָבִי, גַם הוּא עָרֹם כִּמְעַט, כָּפוּף וּמֵרִים סַל הַטִּיט וּמוֹסְרוֹ לַחֲבֵרוֹ. זְרוֹעוֹתָיו אַף הֵן מְלֻכְלָכוֹת בְּטִיט שָׁחוֹר, עַד אַצִּילוֹתֵיהֶן, עַל פָּנָיו נִזְרְקוּ וְדָבְקוּ רִגְבֵי רֶפֶשׁ, כְּתָמִים…

הָעוֹבְדִים לֹא הִרְגִּישׁוּ בִּי. רֶגַע קָט תְּקָפַנִי, בְּעָמְדִי תּוֹהֶה וְדוֹמֵם, רֶגֶשׁ מוּזָר, כְּעֵין עֶלְבּוֹן וְרַחֲמָנוּת עַל אָבִי. אֵינִי יוֹדֵעַ לָמָּה רָחֲפָה פִּתְאֹם נֶגֶד עֵינַי דְמוּת אָבִי – וְהִנֵּה הוּא, בְּקוֹמָתוֹ הַזְּקוּפָה, לָבוּשׁ חֲלִיפָה שְׁחוֹרָה מְגוֹהֲצָה, כּוֹבָע שָׁחוֹר נוֹצֵץ עַל רֹאשׁוֹ וּכְסָיוֹת לְבָנוֹת וּצְחוֹרוֹת עַל יָדָיו: כַּךְ הָיָה נוֹהֵג לִלְבּושׁ “שָׁם”, בְּעִירֵנוּ, כְּשֶׁהָיוּ הוֹלְכִים בַּלֵּילוֹת לַתֵּיאַטְרוֹן אוֹ לַחֲגִיגַת חֲתוּנָה וָנֶשֶׁף. חַשְׁתִּי כְּאִלּוּ הוּטַל עָלַי לְהוֹצִיא בְּרֶגַע זֶה מִשְׁפָּט, מִי מִשְּׁנֵי הַיְצוּרִים הָאֵלֶּה – אָבִי הַלָּבוּשׁ הָדָר וִיקָר, אוֹ זֶה הָעוֹמֵד פֹּה חֲשׂוּף בָּשָׂר, שָׁקוּעַ עַד בִּרְכָּיו בַּטִּיט הַכָּבֵד – הוּא אָהוּב וְחָבִיב יוֹתֵר לִי? בְּמִי הָיִיתִי בּוֹחֵר לְאָב לִי? הִרְהוּר זֶה עָבַר בְּרֹאשִׁי בִּמְעוּף עַיִן; בִּמְקוֹם תְּשׁוּבָה לְמַחֲשַׁבְתִּי זוּ, מִבְּלִי רְצוֹנִי, כְּמוֹ נִדְחַפְתִּי בְּיַד חֲזָקָה, קָפַצְתִּי בְּאַחַת, בְּצַהֲלַת קוֹל, שִׁלַּבְתִּי אֶת זְרוֹעוֹתַי עַל צַוָּארָיו וּנְשַׁקְתִּיו בְּפָנָיו…

– מַה יֵּשׁ, שִׁמְעוֹן, מַה בָּאתָ הֵנָּה, חָבִיב, מַה פִּתְאֹם?… – לֹא כְּלוּם… אַתָּה… אַתָּה גִבּוֹר, אַבָּא… וּמִיַּד קָפַצְתִּי שֵׁנִית וְעָלִיתִי, הִתְרַחַקְתִּי מִשְָּׁם. לֹא יָדַעְתִּי נַפְשִׁי…רָצִיתִי לָתֵת קוֹלִי בִּבְכִי מִתּוֹךְ הַלְמוּת־לֵב קַלָּה וְגַם מִתּוֹךְ חֶדְוָה לֹא אֵדַע כַּנּוֹתָהּ – לֹא רָצִיתִי כִּי יִלְעֲגוּ לִי הַגְּדוֹלִים וָאַרְחִיק מִשָּׁם…

אַחֲרֵי שֶׁגָּמְרוּ אֶת יִבּוּשׁ הַבִּצּוֹת – הֵחֵלּוּ בְּבִנְיַן צְרִיפִים. הָאֹהָלִים הָלְכוּ הָלוֹךְ וְהֵעָלֵם, בִּמְקוֹמָם הוּקְמוּ צְרִיפִים גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים (בְּאֹפֶן אֲרָעִי, עַד שֶׁיַּגִּיעַ הַזְּמָן לִבְנוֹת בִּנְיְנֵי אֶבֶן).

מִפְּקִידָה לִפְקִידָה הָיוּ בָּאִים “רָאשִׁים” וּמַנְהִיגִים מִירוּשָלַיִם מִ“וַּעַד הַצִּירִים” וּמִן “הַקֶּרֶן הַקַּיֶמֶת”: הֵם הָיוּ מְבַקְּרִים וּמִתְבּוֹנְנִים בַּעֲבוֹדַת כְּפָרֵנוּ: אַחֲרֵי לֶכְתָּם, כָּעֲבוֹר יָמִים מִסְפָּר, הָיוּ מַגִּיעִים אֵלֵינוּ תָּמִיד צָרְכֵי־בִּנְיָן, עֲגָלוֹת, מְכוֹנוֹת, צָרְכֵי מֶשֶׁק, סוּסִים וְגַם אֲנָשִׁים חֲדָשִׁים נוֹסְפוּ מִפֶּרֶק לְפֶרֶק בִכְפָרֵנוּ.

בַּשָּׁנָה הַשְׁנִיָּה לְבוֹאֵנוּ לַ“עֲתִידוֹת” – הָיִינוּ כְּבָר כִּשְׁלֹשִׁים וַחֲמִשָּׁה יֶלֶד. הָיוּ שְׁלֹשָׁה מוֹרִים, אֶחָד לִגְדוֹלִים וּשְׁנַיִם לְבֵית־הַסֵּפֶר. עִם הִתְרַבּוּת הַתּוֹשָׁבִים – רָבְתָה הָעֲבוֹדָה בַּ“עֲתִידוֹת”. קוֹל הָעוֹבְדִים בְּעֵץ וּבְבִנְיָן הָיָה מְנַסֵּר תָּמִיד בַּמּוֹשָׁב.

כְּשֶׁהִשְׁקִיף הָרוֹאֶה מִן הַגִּבְעָה הַגְּבוֹהָה, הָרְחוֹקָה קְצָת מִן הַכְּפָר, נִדְמֶה לוֹ אָז כְּאִלוּ הוּקַם פֹּה הַכֹּל לְפֶתַע בִּפְקוּדַת שַׂר שַׁלִּיט נֶעְלָם; לִפְנֵי כְּפָרֵנוּ כְּבָר נִתְּנוּ הַקַּוִּים הָעִקָּרִיִּים (אַף כִּי עוֹד חָסְרוּ בָּתִּים וּבִנְיָנִים רַבִּים): שָׁלֹשׁ שׁוּרוֹת צְרִיפִים (בָּתִּים לְעָתִיד) לָאֹרֶךְ וְלָרֹחַב, בְּצוּרַת¹ “חֵית״ מְשֻׁלֶּשֶׁת עֲנָקִית; בֵּין שׁוּרוֹת הַבָּתִּים נִמְשְׁכוּ הַחֲצֵרוֹת וְגִנּוֹת הַיְרָקוֹת עַל יַד כָּל בַּיִת; בֵּחָלָל הַגָּדוֹל וְהָרָחָב שֶׁל הַ”חֵית" נִקְבַּע מְקוֹם “הַגָּן הַמֶּרְכָּזִי” שֶׁתָּפַס אֶת אֹרֶךְ כָּל הַכְּפָר; בְּתוֹךְ הַגָּן נִקְבְּעוּ מְקוֹמוֹת הַבִּנְיָנִים הַצִּבּוּרִיִּים: בֵּית־הַסֵּפֶר, הַסִּפְרִיָּה, בֵּית הַוַּעַד, בֵּית־הַכְּנֶסֶת, בֵּית הָעָם וְאוּלָם גָּדוֹל לְחִזָּיוֹן וּלְהִתְעַמְּלוּת. בִּקְצֵה הַמּוֹשָׁבָה, בָּרְחוֹב, הָיוּ חֲנוּיוֹת בַּעֲלֵי־הַמְלָאכָה הַשְׁוֹנִים, מַחְסְנֵי הַמַּכֹּלֶת וְיֶתֶר צָרְכֵי הַעֲבוֹדָה; בִּמְבוֹא הַמּוֹשָׁבָה הוּקָם כְּבָר אָז מִגְדַּל הַמַּיִם, וְעוֹד בִּנְיְנֵי אֶבֶן, גְּבוֹהִים בְּמִקְצָת וְנָאִים, מִשְּׁנֵי עֵבְרֵי הַמָּבוֹא נִטְּעוּ בְּרוֹשִׁים רַבִּים מְאֹד בְּשוּרָה יְשָׁרָה וַאֲרֻכָּה.

אָנוּ הַיְלָדִים הָיִינוּ מְבַקְּרִים אֶת כָּל מְקוֹמוֹת הָעֲבוֹדָה מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ. בְּעֵינֵינוּ הָיָה כָּל צְרִיף שֶׁהוּקָם, כָּל בִּנְיָן שֶׁנִּבְנָה, וְכָל גִּנָּה שֶׁעֻבְּדָה וְנִגְדְּרָה – כְּאַחִים וַאֲחָיוֹת שֶׁנּוֹלְדוּ לָנוּ לְמַזָּל טוֹב.

וְלִי, אֲשֶׁר נוֹלַדְתִּי בִּכְרָךְ גָּדוֹל בְּחוּץ־לָאָרֶץ שֶׁאֵין רוֹאִים שָׁם אֶת הָאֲנָשִׁים בַּעֲבוֹדָתָם (כִּי הַכֹּל מוּבָא שָׁם מוּכָן וְגָמוּר מִבֵּית הַחֲרֹשֶׁת) וַאֲשֶׁר לֹא רָאִיתִי כִּמְעַט אֶת הָעֲבוֹדָה בַּכְּפָר וּבַאֲדָמָה – לִי הָיָה כָּל מַרְאֵה הַכְּפָר, בְּהַחִילּוֹ אֶת דְּבַר יוֹמוֹ לְעֵת הַבֹּקֶר בּהֹלֶם־דֹּפֶק הָעֲבוֹדָה בְּעֵץ וּבְאֶבֶן, בִקְרוֹנוֹת שׂוֹאֲנִים וּמִשְׁתַּקְשְׁקִים, בַּעֲבוֹדוֹת הָרֶפֶת וְהַגִּנָּה עַל יְדֵי הַנָּשִׁים וְהַצְּעִירוֹת הַחֲבוּשׁוֹת סוּדָרִים לְבָנִים לָטֹהַר, כִּקְּרִיאָה תְּדִירִית הַמְגָרָה אוֹתִי וְיוֹצֶקֶת בִּי חֵשֶׁק טָמִיר לְשַׁתֵּף גַם אֲנִי אֶת עַצְמִי בַּעֲבוֹדָה, לְהִסָּפֵחַ לַתְּנוּעָה, לֲמַּעֲשֶׂה. בַּיָּמִים הָהֵם עוֹד לֹא בִּקַּרְתִּי בִּקְבִיעוּת בְּבֵית־הַסֵּפֶר; לָמַדְתִּי בְּשִׁעוּרִים פְּרָטִיִּים שְׁעָתַיִם לְיוֹם (יֶתֶר הַיְלָדִים בְּנֵי גִילִי יָדְעוּ רֻבָּם יוֹתֵר מִמֶּנִּי). לָמַדְתִּי אָז מִתּוֹךְ תְּשׁוּקָה שֶׁל רָעֵב. אַבָּא הָיָה אוֹמֵר, שֶׁעָלַי לִלְמֹד אֶת הַשָּׂפָה לְעָמְקָהּ, בִּהְיוֹתִי הַצָּעִיר בַּבַּיִת, וְעָלַי לְמַלֵּא אֶת הַמַּחְסוֹר אֲשֶׁר בְּבֵיתֵנוּ לַשָּׂפָה – וְאָמְנָם בְּמֶשֶׁךְ שְּׁתֵּי שָׁנִים הִשַּׂגְתִּי אֶת כָּל חֲבֵרַי: עָבַרְתִּי עַל כָּל הַתּוֹרָה וְהַנְּבִיאִים הָרִאשׁוֹנִים, וְסִפּוּרֵיהֶם הַנִּפְלָאִים נֶחֶרְתוּ עָמֹק בְּלִבִּי.

שְׁעוֹת הַחֹפֶשׁ הָיִיתִי מְבַלֶּה אֵצֶל הָעוֹבְדִים, בַּחֲנוּיוֹת הַנַּגָּרִים וּבְיִחוּד אֵצֶל “הֶחָבֵר אַבְנֵר” הַנַּפָּח. בַּמּוֹשָׁב קָרָאנוּ לוֹ: “אַבְנֵר כֹּל־יָכוֹל”. הוּא הָיָה מְכוֹנֵן, אַךְ יָדָיו הָיוּ אֱמוּנוֹת וּבְטוּחוֹת בְּכָל מְלָאכָה: מַעֲשֶׂה וְחָלָה הַסַּנְדְּלָר הָאֶחָד בִּכְפָרֵנוּ בַּחֹרֶף, וְהַשֵּׁנִי נָסַע לְתֵל־אָבִיב – וְהוּא תִּקֵּן אֶת הַנְּעָלִים שֶׁל אִכָּרִים אֲחָדִים. הוּא נִכְנַס לַחֲנוּת הַסַּנְדְּלָר וְעָשָׂה בְּסַנְדְּלָרוּת כְּאָדָם הָעוֹשֶׂה בְּאוּמָנוּתוֹ.

“הֶחָבֵר אַבְנֵר” הָיָה חֲבִיב הַיְלָדִים. הוּא כֹּה עַלִּיז וְטוֹב תָּמִיד; צְחוֹק קַל, נוֹבֵעַ מִטּוּב לֵב וְהַרְחָבַת דַּעַת, מְרַחֵף תָּדִיר עַל פָּנָיו; מְסֻפְּקַנִי אִם רְאִיתִיו פַּעַם (גַּם כְּשֶׁבָּאוּ אַחַר כַּךְ יָמִים קָשִׁים לַ“עֲתִידוֹת”) עָגוּם אוֹ זוֹעֵף. הֹלֶם פַּטִּישׁוֹ עַל הַסְּדָן – הָיָה מְלֻוֶּה לָרֹב בְּשִׁירוֹ הָעַז וְהַנָּעִים. שָׁעוֹת אֲרֻכּוֹת הָיִיתִי יוֹשֵׁב בַּיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים לְבוֹאֵנוּ לַ“עֲתִידוֹת”, בַּחֲנוּתוֹ הַגְּדוֹלָה, וְהָיִיתִי עוֹזֵר לוֹ בְּכֹה אוֹ בְּכֹה. מִבֵּיתֵנוּ אֲשֶׁר בִּפְנִים הַכְּפָר – מוּל בֵּית הָעָם – הִגִּיעָה לָרֹב לְאָזְנַי מִמְּרוֹם הַגִּבְעָה, הַלְמוּת פַטִּישׁוֹ שֶׁל “הֶחָבֵר אַבְנֵר” וְהָיְתָה בְּאָזְנַי כְּקוֹרֵאת לֶעֱזוּז וְחַיִּים. בִּשְׁעוֹת צָהֳרַיִם דּוֹמְמוֹת, בִּימֵי הַקַּיִץ הַלּוֹהֲטִים, בְּשָׁעָה שֶׁבַּכְּפָר לֹא נִרְאָה כִּמְעַט עוֹבֵר וָשָׁב, הַגְּבָרִים נִמְצָאִים בַּשָּׂדֶה, אִמָּא עֲסוּקָה בַגִּנָּה אֵצֶל הָעוֹפוֹת אוֹ בַּמִּטְבָּח – הָיוּ נִשְׁמָעוֹת דְּפִיקוֹתָיו שֶׁל “הֶחָבֵר אַבְנֵר” עַל הַבַּרְזֶל כִּדְפִיקוֹת לֵב הַכְּפָר הַחַי וְעוֹבֵד. בְּעִתִּים דּוֹמְמוֹת כָּאֵלּוּ הָיָה מִתְעוֹרֵר בִּי חֵשֶׁק לְלַוּוֹת, מִפִּנָּתִי בַּבַּיִת אוֹ בֶּחָצֵר, בְּקוֹל שִׁירָה וּתְפִלַּת זִמְרָה, אֶת נְקִישׁוֹת הַפַּטִּישׁ הָרַנּוֹת:

גְּדָל… גְּדָל… יֶרֶק־בָּר… יֶרֶק־בָּר…

תֵּן אוֹן… תֵּן אוֹן… לַ“עֲתִידוֹת”… עֲתִידוֹת…

בַּעֲרָבִים הָיִיתִי מוֹבִיל אֶת חֲבֵרַי הַנְּעָרִים לְהַרְאוֹתָם אֶת אֲשֶׁר נַעֲשָׂה וְנִגְמַר בַּכְּפָר בְּמֶשֶׁךְ הַיָּמִים הָאַחֲרוֹנִים, לָרֹב נִלְוָה אֵלֵינוּ הַמּוֹרֶה לַכִּתָּה הַגְּדוֹלָה, מַר אֶלְעָשָׂה (אֲנִי לָמַדְתִּי אַחַר־כַּךְ עִם “הַגְּדוֹלִים”); גַם הוּא הָיָה מָלֵא גִּיל וְחֶדְוָה אִתָּנוּ עַל כָּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה. הוּא בֵּאֵר לָנוּ מִדֵּי פַּעַם בְּפַעַם אֶת אֲשֶׁר לֹא יָכֹלְנוּ לְבָאֵר בְּעַצְמֵנוּ. הוּא הִתְהַלֵּךְ אִתָּנוּ כְּאָח גָּדוֹל – וְאָנוּ אַהֲבְנוּהוּ עַל טוּב לִבּוֹ וְנֹעַם מִדּוֹתָיו. הוּא הָיָה בַּעַל קוֹמָה בֵּינוֹנִית, פָּנָיו עֲגֻלִּים וּרְשׁוּמֵי־חֵן. מֵעֵינָיו הַבְּהִירוֹת וְהַיָּפוֹת נִשְׁקַף זֹךְ נַפְשׁוֹ. הוּא יָדַע לְנַגֵּן וּלְצַיֵּר. דּוֹמַנִי, שֶׁאֲנִי אֲהַבְתִּיו יוֹתֵר מִכֻּלָּם:

בְּיַלְדוּתִי לֹא יָדַעְתִּי מוֹרֶה כָּזֶה בְּעִירֵנוּ; לִמּוּדו וְשִׁעוּרָיו הָיוּ נְעִימִים לְהַפְלִיא. מֵעוֹלָם לֹא הִרְגַּשְׁנוּ שֶׁהוּא מְלַמֵד אוֹתָנוּ (מִלְּבַד בְּפִרְקֵי יְשַׁעְיָהוּ אוֹ “כְּתוּבִים”, שֶהָיָה מַסְבִּיר לָנוּ אֶת הַדְּבָרִים הַקָּשִׁים); בְּרֹב הַלִּמּוּדִים הָיִינוּ כְּמִשְׁתַּעַשְׁעִים; כִּמְעַט הַכֹּל לָמַדְנוּ בְּלִי סְפָרִים; שָׁעוֹת שְׁלֵמוֹת הִתְהַלַּכְנוּ “הַגְּדוֹלִים” בַּשָּׂדוֹת (שְׁלֹשָׁה עָשָׂר תַּלְמִידֹ וְתַלְמִידָה הָיִינוּ; אֲנִי וְרֻחָמָה, חֲבֵרְתִּי הַטּוֹבָה, הָיִינוּ הַגְּבֹהִים מִכֻּלָּם וְנֶחְשַׁבְנוּ לְנוֹשְׂאֵי־כֵּלָיו שֶׁל הַמּוֹרֶה), סוֹבַבְנוּ אֲרֻכּוֹת בַּחוּץ, בַּגִּנּוֹת, אֵצֶל בַּעֲלֵי־הַמְלָאכָה הַשּׁוֹנִים; יָמִים רַבִּים רָחַקְנוּ מִכְּפָרֵנוּ וְתַרְנוּ אֶת הַסְּבִיבָה, וְעַל כָּל אֲשֶׁר פָּגַשְׁנוּ, עַל כָּל אֲשֶׁר נִקְרָה לָנוּ, בְּכָל עִנְיָן שֶׁנִּזְדַּמֵּן לָנוּ – הָיָה הַמּוֹרֶה מְשׂוֹחֵחַ אִתָּנוּ, עַד שֶׁבְּסוֹף הַשָּׁנָה הִרְגַּשְׁנוּ שֶׁאָנוּ יוֹדְעִים הַרְבֵּה.

וְאִם כָּל הַטִּיּוּלִים בְּחֶבְרַת הַמּוֹרֶה וְהַתַּלְמִידִים הָיוּ לָנוּ לִשְׁעוֹת שִׂמְחָה, לִמּוּד וּרְכִישַׁת יְדִיעוֹת – הִנֵּה הַטִּיּוּלִים בְּהָרֵי הַגִּלְבּוֹעַ, הָרְחוֹקִים מִכְּפָרֵנוּ כְּמַהֲלַךְ חֲמִשִּׁים רֶגַע, הָיוּ לִי לִמְקוֹר תַּעֲנוּגוֹת לֹא יְשֹׁעָרוּ. מֵאָז הָלַכְנוּ עִם הַמּוֹרֶה פַּעַם וּפַעֲמַיִם בֵּין הֶהָרִים – הָלַךְ לִבִּי שְׁבִי אַחֲרֵיהֶם, נִקְשְׁרָה נַפְשִׁי אֶל הֶהָרִים, כְּמוֹ הוּצַק הוֹד הֶהָרִים אֶל קִרְבִּי. לָרֹב בִּשְׁעַת כֹּשֶׁר, בְּעִתּוֹת חֻפְשָׁה, אָהַבְתִּי טַפֵּס וַעֲלוֹת עַל הֶהָרִים לְבַדִּי. שָׁם לֹא חָפַצְתִּי בְּחֶבְרַת רֵעִים, גַּם לֹא בְּמוֹרֶה, גַּם לֹא בְּרֻחָמָה חֲבֶרְתִּי. בֶּהָרִים אָהַבְתִּי טַיֵּל וַהֲלֹךְ יְחִידִי לְנַפְשִׁי.

הַיְדַעְתֶּם אֶת הָרֵי הַגִּלְבּוֹעַ? שָׁם, בְּיַרְכְּתֵי הָעֵמֶק, בּוֹאֲכָה עֵין חֲרוֹד, יִנָּשְׂאוּ הָרֵי הַגִּלְבּוֹעַ הָאֵיתָנִים. לְמוּלָם יִשְׂתָּרֵעַ הָעֵמֶק רַב הַמֶּרְחָבִים כִּמְגִלָּה גְּדוֹלָה־גְּדוֹלָה הַפְּרוּשָׂה לִפְנֵי הַיְשִׁישִׁים הַהֲדוּרִים הָאֵלֶּה, הָרֵי הַגִּלְבּוֹעַ, הַמַיְשִׁירִים מֶבָּטָם וּמַעֲמִיקִים, זֶה יוֹבְלוֹת עַל יוֹבְלוֹת, קְרוֹא וְהָבִין בְּרָזֵי הַמְגִלָּה, בַּנְּצוּרוֹת וּבַצְּפוּנוֹת אֲשֶׁר רַק לָהֶם נִתְּנוּ לְהִקָּרֵא… מָה עֲמֻקָּה הַכַּוָּנָּה וּמָה רַבָּה הַתְּכוּנָה בִּקְרִיאַת נֵצַח זוֹ! מַה דַּל אָדָם בֶּן חֲלוֹף מֵהָבִין עַד־מָה בְּרָזֵי הַתְּכוּנָה, אֲשֶׁר יֶהְגוּ מֵאָז הָרֵי הַגִּלְבּוֹעַ עַל פְּנֵי סֵפֶר הַקּוֹרוֹת הַגָּדוֹל הַלָּזֶה – עַל פְּנֵי עֵמֶק יִזְרְעֶאל!

וְגַם אֲנִי, הַנַּעַר הַקָּטֹן, לֹא יָדַעְתִּי עוֹד אָז לָסֹל לִי דֶרֶךְ בְּאֵלֶּה מִדְרְשֵׁי הַפְּלִיאָה הַטְּמִירִים אֲשֶׁר לַ“מְכַוְּנִים” “הַמְקֻבָּלִים”, הֶהָרִים הַגְּדוֹלִים הֲלָלוּ. אַךְ זֹאת יָדַעְתִּי וְהִכַּרְתִּי בִּי נֶאֱמָנָה: נַפְשִׁי לָבְשָׁה גֵאוּת בֵּין הַרֵי הַגִּלְבּוֹעַ שֶׁלִּי! פֹּה, בֵּין הָרֵי הַגִּלְבּוֹעַ, חַשְׁתִּי כִּי עָלִיתִי לִגְדוּלָה. רוֹמַמְתִּי. אָכֵן זֹאת אָמַרְתִּי אֶל לִבִּי לֹא אַחַת, בְּהִתְהַלְכִי לְאִטִּי בְּמַעֲלֵה הֶהָרִים, אוֹ בְּנַתְּרִי מִסֶּלַע אֶל סֶלַע: הִנֵּה פֹּה נִטְמַן כְּבוֹדִי אֲשֶׁר אָבַד מִמֶּנִי, כְּבוֹד עַמִּי, אֲשֶׁר נָדַד בַּתֵּבֵל גּוֹלֶה וְרֵיק מִכֹּל, זֶה דוֹרוֹת עַל דּוֹרוֹת – וְאָנֹכִי לֹא יָדַעְתִּי: פֹּה, בֵּין בִּתְרֵי הָרִים אֵלֶּה נִשְׁתַּמְּרוּ וְנֶאֶצְרוּ נְשִׁימוֹת הַמּוֹלֶדֶת אֲשֶׁר לְעַמִּי; הֵן לֹא פָּסְקוּ, לֹא אָבְדוּ וְלֹא נָגֹזוּ. מַה טּוֹב, מָה אֻשַׁרְנוּ, כִּי קָמוּ וְחָיוּ עַד הַיּוֹם הָרֵי הַגִּלְבּוֹעַ וְעֵמֶק יִזְרְעֶאל וְלֹא הִתְנַכְּרוּ לָנוּ בִּמְרוּצַת אַלְפֵי הַשָּׁנִים!.. שַׁאֲלוּ לִנְתִיבוֹת עוֹלָם, לִנְבוֹנֵי עָם וָעָם: הֲקָרָה עַל פְּנֵי תֵבֵל מֵאָז וְעַד הַיּוֹם אֹשֶׁר גָּדוֹל כָּזֶה, אֲשֶׁר יִמְצָא עַם שֵׁנִית אֶת מוֹלַדְתּוֹ אַחֲרֵי הִנָּתְקוֹ מִמֶּנָּה אֲלָפִים בַּשָּׁנִים? – וַיְהִי כְּמוֹ יָרַד עָלַי אָז מְטַר שְׂמָחוֹת וְתַנְחוּמוֹת.

וְיָמִים רַבִּים אַחַר כָּךְ, מִדֵּי תַרְתִּי בְּהָרֵי הַגִּלְבּוֹעַ לְעִתִּים, יֵשׁ וְנִדְמָה לִי, כִּי גַם הֵם, הֶהָרִים, יִלְבְּשׁוּ עַתָּה גָאוֹן וְהָדָר. וְאִם נָשַׁמּוּ וְחָרְבוּ בְּמַרְבִּית הַדּוֹרוֹת, אֵין פֶּלֶא: הֵן כִּשְׁבוּיֵי מִלְחָמָה נֶחְשְׁבוּ הַשַׁלִּיטִים הַגְּדוֹלִים הָאֵלֶּה זֶה עִדָּן וְעִדָּנִים. הֵם עָגְמוּ וְאָבְלוּ בְּנָפְלָם מוֹרָשָׁה לִלְאֻמִּים נָכְרִים וּבָנִים זָרִים; מַה יָּכְלוּ לְהוֹקִיר וּלְחַבֵּב, לֶאֱהֹב וּלְהַעֲרִיץ פָּרָשֵׁי רוֹמָא, רוֹבֵי פָּרַס אוֹ גַם עַלִּיזֵי יָוָן וְעַמִּים אֲחֵרִים – אֶת הָרֵי הַגִּלְבּוֹעַ, רָמֵי־הַיַּחַשׂ וְרַבֵּי־הַתִּפְאֶרֶת? מָה הַלָּשׁוֹן אֲשֶׁר נִתְּנָה לָהֶם לָשֵׂאת אֶת דִּבְּרוֹתֵיהֶם לִפְנֵי הֲדוּרֵי הַשֵּׂיבָה הֲלָלוּ וְלִפְנֵי מֵאוֹת אַחֵיהֶם, לְמִן הַחֶרְמוֹן הַגָּדוֹל וְעַד הָרֵי הַנֶּגֶב הַקּוֹדְרִים? אָכֵן לָזֹאת הִתְלַבְּטָה נְכֵאָה וְנוּגָה קִינַת הַדּוּמִיָּה הָרַבָּה, דּוּמִיַּת מֵאוֹת דּוֹרוֹת, מִמְּרוֹמֵי הֶהָרִים, מִשִּׂיאֵי הַפְּסָגוֹת וְעַד מֶרְחֲבֵי הָעֵמֶק; אַךְ עַתָּה הִנֵּה שָׁבוּ יְמֵי עֶדְנָה לָאָרֶץ, מָצְאָה הָאֵם הַשַּׁכּוּלָה אֶת בָּנֶיהָ הַתּוֹעִים, הוּסַר צְעִיף הַשְּׁכוֹל וְהָאֵבֶל וְשָׁבוּ וְנִגְלוּ פְּנֵי הָאָרֶץ כְּיָמִים מִקֶּדֶם – זֹאת הָעֲלִיצוּת אֲשֶׁר תִּשְׁתַּפֵּךְ עַתָּה עַל כָּל רָמָה נִשָּׂאָה וְעַל כָּל בִּקְעָה רְחָבָה – “יְשֻׂשׂוּם מִדְבָּר וְצִיָּה וְתָּגֵל עֲרָבָה וְתִפְרָח”! – אָכֵן כָּזֹאת, אֶל נָכוֹן, הָיְתָה כַּוָנַת הַנָּבִיא בְּקָרְאוֹ אֶת בְּשׂוֹרַת “שִׁיבַת צִיּוֹן”.

וַאֲנִי בַהֲזוֹתִי אָז לְעִתִּים, שׁוֹכֵב בּוֹדֵד עַל צוּק סֶלַע נוֹפֵל וּגְלוּי עֵינַיִם, שָׁקוּעַ בְּדִמְמַת הֶהָרִים הַשַּׁאֲנַנִּים הֲלָלוּ – הָיִיתִי בְּעֵינַי לֹא אֲנִי, וּכְמוֹ יִשְׁכַּב עַל יָדִי, קָרוֹב אֵלַי, נַעַר אַחֵר, עִבְרִי קָטָן, מִימֵי מַלְכוּת יִשְׂרָאֵל, נַעַר רוֹעֶה בֶּהָרִים, בֶּן יוֹגְבִים, אוֹ גוּר נָבִיא, הַמְשׁוֹטֵט כָּמוֹנִי בֵּין הָרֵי אֶפְרַיִם הַחֲמוּדִים וְהָהֲדוּרִים – וְיֵשׁ וְאֹמַר לָתֵת דְבָרִי בְּקוֹל, לְהַחֲלִיף אֲמָרִים עִם בֶּן לְוָיָתִי הַפֶּלְאִי – וָאֵדַע אָז וָאֹמַר אֶל לִבִּי:

אִם כֹּה קְרוֹבִים, כֹּה צְמוּדִים אֵלַי אָחוּשׁ וְאַרְגִּישׁ אוֹתָם הַיָּמִים הַקְּדוּמִים – אֵין זֹאת כִּי עוֹמְדִים הֵם, הַיָּמִים, מֵעֵבֶר לֶהָרִים, כִּמְחַכִּים לְאוֹת אֲשֶׁר יִנָּתֵן וְקָמוּ מְהֵרָה וּבָאוּ לָאָרֶץ וְהָיוּ לְהֹוֶה גָדוֹל כְּמוֹ הֶעָבָר הַגָּדוֹל.

 

ד. הַקָּרְבָּן    🔗

בַּיָּמִים הָהֵם, כְּשָׁלֹש שָׁנִים מֵאָז בּוֹאֵנוּ לַ“עֲתִידוֹת”, הוּקַם בֵּיתֵנוּ, בִּנְיַן אֶבֶן פָּשׁוּט וְנָעִים. מִלְבַד בֵּית־הַסֵּפֶר נִבְנוּ כַּמָּה בָּתֵּי אֶבֶן לַמִּתְיַשְּׁבִים.

לְבֵיתֵנוּ הָיוּ שְׁנֵי חֲדָרִים מְרֻוָּחִים וּמִרְפֶּסֶת. מִיָּמִין לַבָּיִת הָיְתָה גִנַּת עֲצֵי פְּרִי וּפְרָחִים. עוֹד מֵאָז, בִּהְיוֹת בֵּיתֵנוּ עוֹד צְרִיף, גָּדְלוּ עֵצִים אֲחָדִים: תַּפּוּחַ, אַגָּס, מִשְׁמֵשׁ – שֶׁרֻבָּם עָלוּ יָפֶה. אַבָּא וְהַדּוֹד נָתָן קָרְאוּ בַּלֵּילוֹת בְּסִפְרֵי חַקְלָאוּת וְהֵקִימוּ גִּנָּה נֶחְמָדָה לְמוֹפֵת.

פְּרָחִים יְקָרִים, מַרְהִיבֵי עַיִן, נִמְצְאוּ בְּמִדָּה רַבָּה בְּגִנָּתֵנוּ; “מְטַפְּסִים” מִמִּינִים שׁוֹנִים כִּסּוּ וְעָטְפוּ כִּמְעַט אֶת כָּל קִירוֹת הַבַּיִת מִבַּחוּץ מִשְּׁלֹשֶׁת עֲבָרָיו, וְאֶת מַעֲקֵה הַגִּנָּה. הַמָּקוֹם הֶחָבִיב בְּיוֹתֵר וְהַקָּבוּעַ לִישִׁיבָה בִּימוֹת הַקַּיִץ הָיְתָה מֵאָז הַסֻּכָּה הַיָּפָה, בַּעֲלַת שֵׁשׁ הַצְּלָעוֹת, שֶׁהֵקִימוּ אַבָּא וְהַדּוֹד נָתָן בְּיַרְכְּתֵי הַגִּנָּה. רֹב הַבָּתִּים בַּכְּפָר הָיוּ אָמְנָם מְקֻשָּׁטִים בְּגַנֵּי פְּרָחִים – אֲבָל בֵּיתֵנוּ, דּוֹמַנִי, הָיָה הָרִאשׁוֹן וְהַדֻּגְמָא, שֶׁמִּמֶּנָּה רָאוּ אֲחֵרִים וְעָשׂוּ גַם הֵם לְפִי טַעֲמָם.

בְּבֵיתֵנוּ הָיוּ מְבַקְּרִים תְּכוּפוֹת יְדִידִים וּמַכָּרִים, כִּמְעַט יוֹם־יוֹם הָיוּ בָּאִים עִם עֶרֶב לִשְׁתּוֹת תֵּה. בַּסֻּכָּה הַמְכֻסָּה עַנְפֵי שִׂיחַ מְטַפְּסִים, אֲשֶׁר פְּרָחִים רֵיחָנִיִּים נִרְאִים כְּבוֹקְעִים וְצָצִים מִבֵּין הַיֶּרֶק פֹּה וָשָׁם, כְּמַסְבִּירֵי פָּנִים לָאוֹרְחִים הַיּוֹשְׁבִים מִסָּבִיב – הָיָה נִשְׁמָע לָרֹב קוֹל הָאוֹרְחִים הַמִּתְכַּנְּשִׂים לְשׂוֹחֵחַ וְלָדוּן בְּעִנְיְנֵיהֶם. גַּם שְׁעוֹת שִׂמְחָה וְחַג נֶעֶרְכוּ בְּסֻכָּתֵנוּ – אַבָּא וְגַם הַדּוֹד נָתָן הָיוּ לָרֹב רָאשֵׁי הַמְדַבְּרִים וְהַמְבַדְּחִים אֶת הַחֶבְרָה.

אַךְ מִי פִּלֵּל, כִּי פִּתְאֹם תִּנְחַת יַד גּוֹרָל אֲיֻמָּה עַל בֵּיתֵנוּ, תִּמְחַץ אֶת לֵב כֻּלָּנוּ וְתַעֲכִיר אֶת שַׁלְוַת בֵּיתֵנוּ? הַדָּבָר קָרָה וּבָא לְפֶתַע כִּנְפֹל שְׁאוֹן רַעַם בְּיוֹם בָּהִיר.

בְּרֵאשִׁית יְמֵי הַחֹרֶף נָסַע דּוֹדִי נָתָן עִם הֶחָבֵר בֶּן־אַרְיֵה לְבֵית־שְׁאָן הָרְחוֹקָה מִכְּפָרֵנוּ כְּחָמֵשׁ שָׁעוֹת. בְּשֶׁל עִנְיָנִים שׁוֹנִים נָסְעוּ רוֹכְבִים עַל סוּסִים. בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי לְנָסְעָם, כִּשְׁעָתַיִם לִפְנֵי הַצָּהֳרַיִם, נִשְׁמְעָה מְהוּמָה בָּרְחוֹב. אָנוּ רָאִינוּ מֵחֲצַר בֵּית הַסֵּפֶר אֲנָשִׁים וְנָשִׁים רָצִים כֹּה וָכֹה. יָצָאנוּ מְבֹהָלִים וְשָׁמַעְנוּ:

זֶה עַתָּה שָׁב בֶּן־אַרְיֵה וְהוֹדִיעַ, שֶׁהַרְחֵק מִן הַכְּפָר כִּשְׁתֵּי שָׁעוֹת וָחֵצִי הִתְנַפְּלוּ עַרְבִיִּים עֲלֵיהֶם וְנָתָן רָמָתִי (זֶה שֵׁם מִשְׁפַּחְתֵּנוּ עַתָּה – הוֹכְמַן לְפָנִים) נִפְצַע מִיְּרִיַּת רוֹבֶה בְּחָזֵהוּ כְּשֶׁנֶּאֱבַק אִתָּם. הֵם גָּזְלוּ אֶת הַסּוּסָה שֶׁל דּוֹדִי. בֵּינָתַיִם שָׁב אַבָּא מִן הַשָּׂדֶה בְּלִוְיָת אֲנָשִׁים מִסְפָּר. הֵם נָסְעוּ יַחַד עִם הָרוֹפֵא בְּחִפָּזוֹן רַב בַּעֲגָלָה. אַחֲרֵי חֲצוֹת הַיּוֹם שָׁבוּ. רָאִיתִי אֶת פְּנֵי דוֹדִי וְהֵם כֹּה חִוְּרִים וַאֲחוּזֵי כְּאֵב… אָז שָׁבוּ כִּמְעַט כָּל הָעוֹבְדִים מִן הַשָּׂדֶה. הָיְתָה תְּנוּעַת אֵימָה בְּבֵיתֵנוּ. אֲנָשִׁים נִכְנְסוּ וְיָצְאוּ. אַחֲרֵי חֲצִי שָׁעָה יָצְאוּ שְׁנַיִם שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים מִן הַחֶדֶר בְּרֹאשׁ מוּרָד וּבְעֵינַיִם דּוֹמְעוֹת. “הוּא מֵת” – עָבְרָה הַיְּדִיעָה הַמַּדְהִימָה בֵּין הָאֲנָשִׁים הָעוֹמְדִים בַּחוּץ. עֵינַי חָשָׁכוּ. דִּימִּיתִי כִּי פָּסְקָה נְשִׁימָתִי. פָּרַצְתִּי גַם אֲנִי בִּבְכִי עִם הַבּוֹכִים חֶרֶשׁ בַּפִּנּוֹת. הַדּוֹד נָתָן הַטּוֹב, הַיָּקָר וְהֶחָבִיב – נִלְקַח לָעַד מֵאִתָּנוּ. אִמָּא, בְּלִוְיַת נָשִׁים יְדִידוֹת, יָשְׁבָה בְּזָוִית הַחֶדֶר וְהָיְתָה כְּנֶחֱנֶקֶת בְּדִמְעוֹתֶיהָ. אֲנִי הִתְיַפַּחְתִּי בְּבֶכִי. אֵימָה בִּלְתִּי נוֹדַעַת נָפְלָה עָלַי, כְּאִילוּ עִם מוֹת דּוֹדִי בָּא קֵץ מַמְאִיר עַל כֻּלָּנוּ, עַל כָּל הַמִּשְׁפָּחָה, עַל כָּל הַכְּפָר. רִפְיוֹן־בִּרְכַּיִם וּמוּעָקַת־לֵב אֲחָזוּנִי כָּל אוֹתָהּ הָעֵת. אַחֲרֵי כְּשָעָה הוֹצִיאוּ אֶת הַמֵּת לִקְבוּרוֹת. הוּא הָיָה הַמֵּת הָרִאשׁוֹן בַּכְּפָר. יָשַׁבְתִּי כְּפוּף רֹאש עַל הַסַּפָּה. שְׁכֶנְתֵּנוּ יָשְׁבָה עַל יָדִי – כְּמַשְׁגִּיחָה עָלָי. אַחֲרֵי שָׁעָה קַלָּה תְּקָפַנִי רָצוֹן חָזָק לָלֶכֶת לִרְאוֹת בְּעֵת אַשֶׁר יֻנַּח דּוֹדִי בַּקֶּבֶר. נִתְחַמַּקְתִּי וְרַצְתִּי אַחֲרֵי הָאֲנָשִׁים. מֵעַל הַגִּבְעָה רָאִיתִי אֶת הָאֲנָשִׁים בְּמֶרְחַק עֲשָׂרָה רְגָעִים מִן הַכְּפָר. רָצִיתִי לִרְאוֹת אֶת אָבִי:

הָיִיתִי חָרֵד לִשְׁלוֹם אָבִי… כְּשֶׁבָּאתִי בֵּין הָאֲנָשִׁים רָאִיתִי וְהִנֵּה אָבִי כָּפוּף בַּעֲבוֹדָה: הוּא כָּרָה בְּיָדָיו אֶת קֶבָר אָחִיו – פָּנָיו הָיוּ קוֹדְרִים, אֲחוּזֵי מְרִירוּת: אַךְ הוּא לֹאִּ הִבִּיט יְמִינָה אוֹ שְׂמֹאלָה: בְּעֵינַיִם נְטוּיוֹת לָאֲדָמָה הֵרִים וְהוֹרִיד אֶת הַמַּעְדֵּר וְחָפַר… עֵינָיו לֹא דָמָעוּ. הוּא נִרְאָה בֵּין הָאֲנָשִׁים שֶׁעָמְדוּ דוּמָם סָמוּךְ לַקֶּבֶר וְלָקְחוּ אֶת סַלֵּי הֶעָפָר וְהָאֲבָנִים מִיָּדוֹ, כְּמוֹ מַטִּיף הוּא לְאָזְנָם, לֹא בְּפִיו כִּי אִם בְּהַלְמוּת הַמַּעְדֵּר, תּוֹרָה גְדוֹלָה, שִׁעוּר עָמֹק, לְמַעְלָה מִבִּינַת אָדָם… דְּמָמָה כְּבֵדָה נָחָה מִסָּבִיב.

רַק דְּפִיקוֹת הַמַּעְדֵּר הַנּוֹפְלוֹת בְּמַעֲבֵה הָאֲדָמָה אוֹ בְּאַבְנֵי סֶלַע עַז, הָיּוּ נִשְׁמָעוֹת כִּגְנִיחוֹת כְּבֵדוֹת מְלֵאוֹת יָגוֹן עוֹלוֹת מִמַּעֲמַקִּים טְמִירִים…

זְכוּרַנִי שֶׁבְּאוֹתָן הַשָּׁעוֹת, אַחֲרֵי שׁוּבֵנוּ מִשָּׁם, הָמָה לִבִּי בְּקִרְבִּי מֵרֹגֶז וּנְקָמָה. אַךְ הַדּוּמִיָּה שֶׁהָיְתָה כְּרוֹבֶצֶת עַל כֻּלָּם, עַל בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה וְעַל אַנְשֵׁי הַכְּפָר – הָיְתָה מוּבָנָה לִי: בְּעֵת הוֹבִילָם אֶת הַמֵּת לִקְבוּרָה לֹא הָיָה מָקוֹם לְדַבֵּר וּלְהַעֲלוֹת עַל שְׂפָתַיִם דְּבַר מַעֲשֵׂה הַנְּבָלָה שֶׁעָשׂוּ הָרוֹצְחִים. אַךְ מַה תָּמַהְתִּי אַחֲרֵי כֵן, אַחֲרֵי יוֹם אוֹ יוֹמַיִם, כַּאֲשֶׁר רָאִיתִי שֶׁהָאֲנָשִׁים שָׁבוּ לַעֲבוֹדָתָם, אַף כִי אָמְנָם נִכַּר שֶׁהָיוּ עֲגוּמִים וְקוֹדְרִים.

אֲנִי דִמִּיתִי כִּי הֵאָסֵף יֵאָסְפוּ כָּל בְּנֵי־הַכְּפָר וְיָצְאוּ הָכֵן לַעֲשׂוֹת שְׁפָטִים בָּעַרְבִיִּים. אֶת הָעַרְבִיִּים חָשַבְתִּי אָז לְצוֹעֲנִים, לְגֵרִים וְזָרִים בָּאָרֶץ. בְּקִרְבַת סְבִיבָתֵנוּ לֹא הָיוּ כִּמְעַט עַרְבִיִּים. אֲבָל מִשִּׂיחוֹת הַגְּדוֹלִים שָׁמַעְתִּי וְהֵבַנְתִּי, כִּי גַם בִּנְקֻדּוֹת עִבְרִיּוֹת אֲחֵרוֹת קָרוּ מִקְרֵי רֶצַח כָּאֵלֶּה. קִוִּיתִי, אֵפוֹא, שֶׁיָּקוּמוּ אֲנָשֵינוּ לְהָשִׁיב לָעַרְבִיִּים כִּגְמוּלָם. חָשַׁבְתִּי לְפִי תֻּמִּי, כִּי בְּיִחוּד אַבָּא, שֶׁהָיָה בְּעֵינַי תִָּמִיד גִּבּוֹר וְאַמִּיץ לֵב, יַרְאֶה לָהֶם וַדַּאי אֶת כֹּחַ יָדוֹ.

עָבְרוּ יָמִים מִסְפָּר, וְנוֹדַע כִּי הָרוֹצְחִים נִתְפָּסוּ. אַבָּא נָסַע, וּלְמָחֳרָתַיִם שָׁב וְהוֹדִיעַ כִּי הָרוֹצְחִים נֶאֶסְרוּ וּבְקָרוֹב יִשָּׁפֵטוּ. מָה רָצִיתִי לְדַבֵּר עִם אַבָּא, לָדַעַת פֵּשֶׁר דָּבָר, מַדּוּעַ פָּעֲלוּ אֵלֶּה הָעַרְבִיִּים אֶת מַעֲשֵׂה הַפֶּשַׁע הַזֶּה? מָה רַע עָשִׂינוּ לָהֶם? מִי הֵם? וּמַדּוּעַ לֹא יָקוּמוּ אַנְשֵׁי “עֲתִידוֹת” וְיִנָּקְמוּ בְּאוֹיְבֵינוּ? אַךְ אֵיךְ אֶפְשָׁר לְדַבֵּר עִם אַבָּא עַל זֹאת? הֵן הוּא כָּל־כַּךְ עָצוּב וּנְכֵה־רוּחַ: וַדַּאי אֶגְרֹם לוֹ צַעַר וּמַכְאוֹב בִּדְבָרָי. הַדְּבָרִים שֶׁשָּׁמַעְתִּי מִפִּי הַגְּבָרִים בְּשׂוֹחֲחָם לָרֹב בָּעִנְיָן הַזֶּה, לֹא הָיוּ מוּבָנִים לִי וְלֹא יָכֹֹלְתִּי לְבָרֵר לִי מֵהֶם דָּבָר מִתְקַבֵּל עַל הַלֵּב וּמַרְגִּיעַ.

נִסִּיתִי פַּעַם לִשְׁאוֹל אֶת אִמָּא וְהִנֵּה הֵחֵלוּ עֵינֶיהָ דוֹמְעוֹת. נִסְתַּלַּקְתִּי מִפָּנֶיהָ וְשַׂמְתִּי עַצְמִי כְּאִלּוּ הִסַּחְתִּי אֶת דַּעְתִּי בִּן־רֶגַע מִשְּׁאֵלָתִי.

בְּיוֹם שִׁשִּׁי אַחֲרֵי חֲצוֹת, כְּשְׁבוּעַיִם אַחֲרֵי הָאָסוֹן, בָּא אַבָּא מִן הַשָׂדֶה בְּשָׁעָה מֻקְדֶּמֶת. הוּא נִשְׁעַן בְּשִׁבְתּוֹ עַל הַסַּפָּה בְּסֻכָּתֵנוּ. קַרְנֵי הַשֶּׁמֶש הָיוּ עוֹד בּוֹעֲרוֹת בִּימֵי חֶשְׁוָן. אָז הִסְתּוֹבַבְתִּי כֹּה וָכֹה בְּקִרְבַת אַבָּא, כִּמְנַסֶּה אִם אוּכַל לְדַבֵּר אִתּוֹ: דְּבַר הָאָסוֹן לֹא נָתַן מָנוֹחַ לִי, גַּם בְּהִסָּחֲפִי בְּמִשְׁחֲקֵי הַיַּלְדֹוּת עִם חַבֵרָי. מִדֵּי עֲלוֹת, לְפֶתַע, זֵכֶר הָאָסוֹן בְּלִבִּי, פָּרַשְׁתִּי מִמִּשְׂחָקֵי וּכְמוֹ חִלְחֲלוּ בְּקִרְבִּי עִנּוּיֵי חֶרְפָּה וּכְלִמָּה… נִגַּשְׁתִּי אָז לְאִטִּי וְאָמַרְתִּי לְאַבָּא: אֲנִי רוֹצֶה לִשְׁאָלְךָ דָּבָר… מִכְּבָר רָצִיתִי לִשְׁאָלְךָ… אֵיךְ הָיָה… כְּשֶׁהָרְגוּ אֶת הַדּוֹד? מַדּוּעַ לֹא נִקֹּם אֲנַחְנוּ בְּאֵלֶּה הָעַרְבִיִּים? מַדּוּעַ לֹא עֲשִׂיתֶם אַתֶּם דָּבָר?

אַבָּא סִפֶּר לִי אָז אֶת פִּרְטֵי הַמְאֹרָע, וְהֵחֵל אַחַר־כַּךְ מְבָאֵר לִי, כְּדַרְכּוֹ, בִּמְתִינוּת וּבַאֲרֻכָּה עַל קוֹרוֹת הָעַרְבִיִּים לְפָנִים אֲשֶׁר הָיוּ עַם חָכָם וְנָבוֹן, סִפֶּר לִי עַל גְּדֻלָּתָם וּמַעֲשֵיהֶם לְפָנִים וְאֵיךְ הִגִּיעוּ וּבָאוּ לְאַרְצֵנוּ וְהָיוּ לְתוֹשָבֶיהָ עַד הַיּוֹם.

– רוֹאֶה אַתָּה, אֵפוֹא, – אָמַר אַבָּא בִּמְרוּצַת דְּבָרָיו – לֹא כָּל הָעַרְבִיִּים רוֹצְחִים וְאַנְשֵׁי דָמִים, אֶלָּא נִמְצָאִים רַבִּים בֵּינֵיהֶם, אֲשֶׁר מֵאִי־יְדִיעָתָם וּמֵחֲמַת הַבַּעֲרוּת שֶׁשָּׁקְעוּ בָּהּ בְּמַרְבִּית הַיָּמִים, יְגָאֲלוּ אֶת יָדָם לְעִתִּים בְּרֶצַח אוֹ בְּשֹׁד וּבִזָּה. הֵם חוֹשְׁבִים, כִּי בְּשׁוּבֵנוּ אָנוּ עַתָּה לְהִתְנַחֵל בְּאַרְצֵנוּ, נָצִיק לָהֶם וְנָרַע לְחַיֵּיהֶם, לָכֵן יֵשׁ מֵהֶם אֲשֶׁר יִשְׂטְמוּנוּ – אֲבָל הִנֵּה הֵם בִּבְחִינַת “שׁוֹגְגִים”.

– שׁוֹגְגִים… – אָמַרְתִּי חֶרֶש כְּתָמֵהַּ – אֲבָל בְּשִׁגְגָתָם הֲרֵי רוֹצְחִים הֵם אֲנָשִׁים טוֹבִים, אֲהוּבִים, אֵיךְ נִתַּן לָהֶם לַעֲשׂוֹת כָּזֹאת? הֲלֹא יוֹסִיפוּ לַהֲרֹג בָּנוּ אִם לֹא “נַרְאֶה לָהֶם”…

– אָנוּ, מַה לָּנוּ לְהַרְאוֹת? הַחוֹטְאִים הֲלֹא נֶעֱנָשִׁים בִּידֵי הַמֶּמְשָׁלָה – וּלְמִי אָנוּ נַרְאֶה? הֲחוֹשֵׁב אַתָּה, אוּלַי, שֶׁאָנוּ נִקֹּם בְּעַרְבִיִּים אֲחֵרִים? הֲכַךְ אַתָּה חוֹשֵׁב? וַהֲלֹא נִהְיֶה אָנוּ אָז הָרוֹצְחִים – הֲנָאֶה לְךָ, כִּי יִהְיוּ יְהוּדִים רוֹצְחִים? אֲנִי, אָמְנָם, אוֹמֵר גַּם כֵּן שֶׁ“נַּרְאֶה לָהֶם”, נַרְאֶה לָהֶם גְבוּרָה אַחֶרֶת, נַרְאֶה לָהֶם שֶׁאָנוּ יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר הַקָּשֶׁה בְּיוֹתֵר לִבְנֵי אָדָם: שֶׁאָנוּ יְכוֹלִים לִסְלֹחַ… שֶׁאָנוּ אֵינֶנּוּ שׁוֹמְרִים לַאֲחֵרִים, לַאֲנָשִׁים חַפִּים מִפֶּשַׁע, אֵיבָה וּמַשְׂטֵמַה;

אָנוּ זֶה כְּבָר, מִלִּפְנֵי אַרְבַּעַת אֲלָפִים שָׁנָה צֻוֵּינוּ: לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר! וְעַתָּה לֹא נָשׁוּב אֲחוֹרַנִּית, וְלֹא נִשְׁכַּח אֶת אֲשֶׁר לָמַדְנוּ עוֹד לִפְנֵי אֲלָפִים בַּשָּׁנָה… וְהֵן עַתָּה רוֹצִים אָנוּ פֹּה בְּאַרְצֵנוּ לִחְיוֹת כַּאֲנָשִׁים טוֹבִים וּטְהוֹרִים בְּיוֹתֵר… רוֹצִים אָנוּ לִהְיוֹת רְחוֹקִים־רְחוֹקִים מִמִּרְמָה, שֶׁקֶר וָעֹשֶׁק. הֵן מוֹנְעִים אָנוּ אֶת עַצְמֵנוּ פֹּה בִּכְפָרֵנוּ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ גַּם בַּעֲבוֹדָתָם שֶׁל אֲחֵרִים לְטוֹבָתֵנוּ, דּוֹאֲגִים אָנוּ לְבַל נִפְגַּע, בִּקְטַנָּה אוֹ בִּגְדוֹלָה, בִּרְצוֹנוֹ וּבִזְכוּתוֹ שֶׁל אָדָם אַחֵר, וְאֵיךְ תַּעֲלֶה אֵפוֹא עַל לֵב, שֶׁאָנוּ נַחְשׁוֹב עַל מַעֲשֵׂה זָדוֹן וּשְׁפִיכַת דָּמִים?…

– כֵּן… – עָנִיתִי תּוֹהֶה בְּהִרְהוּרַי – אֲבָל… מַה יִהְיֶה, אִם אָנוּ נֵלֵךְ בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה וְטוֹבָה וְהֵם יֵלְכוּ בְּדַרְכָּם… לִשְׂנֹא… לִרְצֹחַ… מַה יִהְיֶה?

אַבָּא חָשַׁב רְגָעִים מִסְפָּר וְעָנָה לִי בְּהַסְבָּרָה לְאִטּוֹ: – לֹא, בְּנִי, לֹא נִתֵּן לָהֶם לְהָרֵעַ לָנוּ… הָגֵן נָגֵן עַל עַצְמֵנוּ בְּכָל־יְכָלְתֵנוּ – אֲבָל לֹא רַק בְּכֹחַ הָאֶגְרוֹף וְהַחֶרֶב נַעֲשֶׂה דַרְכֵּנוּ בַּחַיִּים. בְּכֹח אוֹ בָּאֶגְרוֹף עֲלוּלִים אֲחֵרִים לְנַצֵּחַ אוֹתָנוּ… אִם גַּם יִדָּמֶה לָנוּ, שֶׁאָנוּ חֲזָקִים כַּיּוֹם, אַךְ מָחָר אוֹ מָחֳרָתַיִם יִתָּכֵן וַאֲחֵרִים יִהְיוּ חֲזָקִים מִמֶּנוּ. הֵם רַבִּים מֵאִתָּנוּ… אֲבָל אִם אָנוּ נִדְגֹּל בְּכֹחַ הַצֶּדֶק וְהָאֱמֶת, אִם אָנוּ נֵלֵךְ בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה וּבְלֵב טָהוֹר – מָחָר אוֹ מָחֳרָתַיִם אֲנַחְנוּ נְנַצֵּחַ, וְיַחַד עִם נִצְחוֹנֵנוּ יוּטַב גַּם לַאֲחֵרִים, גַּם לָעַרְבִיִּים: הֵם יַרְגִּישׁוּ סוֹף־סוֹף בְּמַחְשַׁבְתֵּנוּ הַטּוֹבָה וְהַנְּכוֹנָה – “לֵב וָלֵב יְדַבֵּרוּ”, – וְאָז לֹא יִהְיֶה מָקוֹם וְזֵכֶר לְרָעָה וְלִזְדוֹן־לֵב בֵּינָם וּבֵינֵינוּ.

הַשִׂיחָה נִמְשְׁכָה שָׁעָה אֲרֻכָּה. זָכַרְתִּי עַתָּה אֶת עִקַּר הַדְּבָרִים שֶׁהִסְבִּיר אַבָּא לִי בִּדְבָרָיו הַטּוֹבִים וְהַשְּׁקֵטִים – הוּא הָיָה נִשְׁעַן עַל זְרוֹעוֹ בִּמְרַאֲשׁוֹתֵי הַסַּפָּה וַאֲנִי יָשַבְתִּי עַל שְׁרַפְרָף קָטָן עַל יָדוֹ. פָּנָיו הָיוּ שְׁלֵוִים. מַבָּטֵי עֵינָיו נָחוּ יָשָׁר עַל פָּנָי. אֲנִי הִסְתַּכַּלְתִּי בְּעֵינָיו – הֵן הָיוּ כֹּה מְאִירוֹת וּמַבְרִיקוֹת.

קוֹלוֹ הָיָה רַךְ וְשָׁקֵט; דְּבָרָיו הָיוּ כְּמַיִם חַיִּים זוֹלְפִים מִמַּעְיָן צָנוּעַ…הוּא נִדְמָה עַתָּה בְּעֵינַי, כְּמוֹ הָיָה בְּאוֹתָה שָׁעָה מַטִּיף נַעֲלֶה, הַיּוֹשֵׁב בְּפִנַּת סֵתֶר וּמוֹרֶה לְשׁוֹמְעָיו, לְשׁוֹמְעִים רַבִּים, תּוֹרָה וָדָעַת… אָז אוּלַי לֹא הֲבִינוֹתִי לְכָל דְּבָרָיו, אֲבָל עַתָּה בָּרוּר לִי: דְּבָרָיו שֶׁל אַבָּא הָיוּ חֲדוּרִים אַהֲבָה וַחֲנִינָה לָאָדָם, וּכְמוֹ רָצָה שֶׁדְּבָרָיו יִשָּׁמְעוּ וְיָפוּצוּ לְאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמָיִם… אָז הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁעוֹד לֹא הָיִיתִי מַכִּיר אֶת אַבָּא כְּכָל הַצֹּרֶךְ, אַף כִּי מֵאָז אַהֲבְתִּיו בְּכָל נַפְשִׁי בְּדַעְתִּי מַה טּוֹב לִבּוֹ וּמָה רַבָּה תְּבוּנָתוֹ – אַךְ בְּאוֹתוֹ יוֹם אָמַרְתִּי אֶל לִבִּי: אָכֵן כָּזֶה הוּא אָבִיךָ… רַק אִישׁ אֲשֶׁר כָּמֹהוּ יוּכַל, אַחֲרֵי קָבְרוֹ אֶת אָחִיו בְּיָדָיו, לָשֵׂאת בְּלִבּו הַכּוֹאֵב מַחֲשָׁבוֹת כֹּה טוֹבוֹת וְזַכּוֹת – וּלְלַמֵּד סַנֵּגוֹרִיָה עַל הָאָדָם הַחוֹטֵא בִּשְׁגָגָה…

אֲנִי שָׁתַקְתִּי, כְּנִרְאֶה, רֶגַע אָרֹךְ. אַבָּא עוֹרְרַנִי בשָׁאֳלוֹ אוֹתִי: “מָה אַתָּה חוֹשֵׁב? הַאִם לֹא הֲבִינוֹתָ אֶת דְּבָרָי? אוֹ אוּלַי תַחֲשֹׁב שֶׁלֹּא דִבַּרְתִּי נְכוֹנָה?..”

– לֹא, אַבָּא – עָנִיתִי – אֲנִי מֵבִין… בְּוַדַּאי נָכוֹן… אֲנִי חוֹשֵׁב: כַּמָּה נָכוֹן! – וּבֵין שְׂפָתַי הָיוּ כְּנִדְחָקוֹת הַמִּלִּים אֲשֶׁר רָצִיתִי לְהוֹסִיף: “יִרְבּוּ כְּמוֹתְךָ בְּיִשְׂרָאֵל” – אַךְ מֵחֲשַׁשׁ יְהִירוּת לֹא הֶעֱלֵיתִין עַל שְׂפָתָי…

בְּאוֹתוֹ רֶגַע נִשְׁמְעוּ קוֹלוֹת הַשְּׁכֵנִים שֶׁבָּאוּ לִשְׁתּוֹת תֵּה, כָּרָגִיל בְּעֶרֶב שַׁבָּת, אֶצְלֵנוּ.

 

ה. דּוֹדִי הַצָּעִיר    🔗

עָבְרָה שָׁנָה תְּמִימָה מֵעֵת פְּגָעָנוּ הָאָסוֹן שֶׁל מוֹת דּוֹדִי. אַבָּא הָיָה שׁוֹקֵעַ בַּעֲבוֹדָה. הַכְּפָר הָלַךְ הָלֹךְ וְגָדוֹל. הַמַּעֲשֶׂה וְהַבִּנְיָן לֹא נָתְנוּ לְהָסִיחַ אֶת הַדַּעַת לְעִנְיָנִים אֲחֵרִים; גַּם תּוּגַת־הַצַּעַר שֶׁבַּלֵב נִדְחֲתָה מֵרֹב עֲבוֹדָה וּדְאָגָה לְהַגְבָּרַת הַכֹּחוֹת וְהַיִּשּׁוּב בַּכְּפָר.

אַךְ אָז קָפַץ עָלֵינוּ, עַל בֵּיתֵנוּ, רָגְזוֹ שֶׁל דּוֹדִי הַצָּעִיר, רְפָאֵל, אֲחִי אִמִּי. מֵאָז מֵת דּוֹדִי נָתָן – הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת אִתּוֹ. זֶה מִכְּבָר יָדַעְנוּ בַּבָּיִת, כִּי רוּחוֹ לֹא שְׁלֵמָה אִתּוֹ: הוּא הָיָה כְּמִתְרַשֵּׁל בַּעֲבוֹדָה; יֵשׁ וְהִתְבַּטֵּל שָׁעוֹת שְׁלֵמוֹת בְּכֹה אוֹ בְּכֹה; הוּא הִתְלוֹנֵן תְכוּפוֹת עַל מֵיחוּשׁ רֹאשׁ וְעַל אֲפִיסַת כֹּחוֹת… אָז יָשַב שָׁעָה אֲרֻכָּה שָׁטוּחַ עַל הַסַּפָּה, כְּשָׁקוּעַ בְּהִרְהוּרִים…

לִפְעָמִים לְעֵת מְצֹא, גַם הִפְלִיט מִפִּיו דְּבַר־עֹקֶץ עַל אֵיזוֹ עֲבוֹדָה שֶׁנֶּעֶשְׂתָה בַּכְּפָר – בְּשָׁעָה שֶׁכֻּלָּם הָיוּ צוֹהֲלִים לִקְרַאת הַחִדּוּשׁ אוֹ הַסִּדּוּר שֶׁנִּגְמָר. אַבָּא נִמְנַע, כְּפִי שֶׁאֲנִי מֵבִין עַתָּה, מִפְּגֹעַ בּוֹ בִּדְבַר פִּיו, מִדַּאֲגָתוֹ פֶּן יָצִיק לְאִמִּי בְּדַבְּרוֹ עַל אָחִיהָ – הוּא רַק לִגְלֵג לִפְעָמִים בְּלָשׁוֹן קַלָּה עַל “מַחְשְׁבוֹתָיו הַגְּדוֹלוֹת שֶׁנוֹבְעוֹת מֵעֹמֶק נֶפֶשׁ עֲצֵלָה…” אַךְ אִמָּא הָיְתָה מְדַבֶּרֶת אִתּוֹ לִפְעָמִים מִשְׁפָּטִים עַל יַחֲסוֹ וּמַהֲלָכוֹ שֶׁל בָּחוּר בֶּן עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם כָּמֹהוּ. לִפְעָמִים הִקְשַׁבְתִּי, כְּשֶׁהִשְׁמִיעָה אִמָּא אֶת אֲמָרֶיהָ בְּצַעַר לִפְנֵי רֵעוֹתֶיהָ: “אָנוּ חָשַׁשְׁנוּ מֵאָז, מֵעֵת נָסְעֵנוּ מֵהַבַּיִת, שֶׁבָּחוּר “קַל” כָּמוֹהוּ יַשְׂבִּיעֵנוּ תַּמְרוּרִים; אַךְ מִצַּד אַחֵר חָשַׁבְתִּי, שֶׁפֹּה אַצִּיל אוֹתוֹ מֵרַעַשׁ הָעוֹלָם הַגָּדוֹל…”

אַךְ מִזְּמַן שֶׁמֵּת דּוֹדִי, הֵחֵל לְהַשְׁמִיע בָּרוּר, שֶׁבִּרְצוֹנוֹ לַעֲזוֹב אֶת הָאָרֶץ. הוּא אֵינוֹ רוֹצֶה לִהְיוֹת “מַטָּרָה לְכַדּוּרוֹ שֶׁל עֲרָבִי פְּרָאִי…” וּלְדַעְתּוֹ – לֹא כְּדַאי כָּל הֶעָמָל וְהַיְגִיעָה אֲשֶׁר מַשְׁקִיעִים בָּאָרֶץ הַשּׁוֹמֵמָה… אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לֹא תוּכַל לְעוֹלָם לִקְלוֹט אַף אֶת הַחֵלֶק הָעֲשִׂירִי שֶׁל הָעָם הַיְּהוּדִי וְאַף אֵין הָעָם הַיְּהוּדִי יָכוֹל וְאֵינוֹ רוֹצֶה לְכוֹנֵן אֶת חַיָּיו בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

דְּבָרָיו הָיוּ מַרְעִימִים לָרֹב אֶת בָּאֵי־בֵּיתֵנוּ וּבְעִקָּר אֶת אַבָּא. מְצִיאוּתוֹ בְּבֵיתֵנוּ הָיְתָה קָשָׁה לוֹ וְלָנוּ. הוּא הָיָה לְקַנְטְרָן, לְ“קַפְּרִיזִי”. אַךְ קָשֶׁה הָיָה לָנוּ לְהַסִּיעוֹ מִפֹּה מֵחֹסֶר אֶמְצָעִים. מֵהַהוֹרִים בְּחוּץ־לָאָרֶץ נִתְקַבְּלוּ מִכְתָּבִים מַעֲצִיבִים: כִּמְעַט כָּל בְּנֵי הַמִשְׁפָּחָה שָׁם הִפְסִידוּ אֶת הוֹנָם בְּעִסְקֵי כְּסָפִים. וּכְשֶנִּקְרָה לִי לִשְׁמוֹעַ אֶת דְּבָרָיו הָעוֹקְצִים עַל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הָיוּ עוֹלִים בְּזִכְרוֹנִי דִבְרֵי הַמִּתְאוֹנְנִים הָעַתִּיקִים: “זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם”. הִנֵּה בְּבֵיתֵנוּ – אָמַרְתִּי אֶל לִבִּי – מִתְהַלֵּךְ אֶחָד מֵאוֹתוֹ “עֵרֶב־רַב”, אֲשֶׁר הִתְחַמֵּק וְעָלָה לָאָרֶץ, בְּעוֹד שֶׁנַּפְשׁוֹ דְבֵקָה בְּכוּר הָעַבְדוּת… נֶעֱלָב הָיִיתִי כִּי בְּבֵיתֵנוּ נִגְלָה נֶגַע כְָזֶה…

אַבָּא שָׁתַק בְּהֶחְלֵט כְּשֶׁהִשְׁמִיעַ הוּא אֶת “דֵּעוֹתָיו” שְׁתִיקָתוֹ הָיְתָה כִּמְחָאָה חֲרִיפָה נֶגְדּוֹ, כְּמוֹ הָאַסִּיר שֶׁמַּכְרִיז עַל עַצְמוֹ שְׁבִיתַת רָעָב… וְהִנֵּה פַּעַם, בְּחוֹל הַמּוֹעֵד, הִתְגַּלַּע רִיב דְּבָרִים קָשֶׁה בְּבֵיתֵנוּ. בַּלַּיְלָה עָרְכוּ נֶשֶׁף נְגִינָתִי־סִפְרוּתִי. הוֹרַי וְאָנֹכִי וּשְׁכֵנֵינוּ הָלַכְנוּ לַנֶּשֶׁף. דּוֹדִי רְפָאֵל לֹא הָלַךְ מִתּוֹךְ בִּטּוּל וְלִגְלוּג לַ“כֹּחוֹת הַמוּסִיקַלִיִּים” שֶׁלָּנוּ (הוּא יָדַע לְנַגֵּן יָפֶה).

בַּבֹּקֶר כְּשֶׁיָּשַׁבְנוּ עַל־יָד הַשֻּלְחָן לַאֲרוּחַת־הַבֹּקֶר, הַחִלּוֹנוּ לְשׂוֹחֵחַ עַל דְּבַר הַנֶּשֶׁף. אַבָּא הָיָה מִתְלַבֵּשׁ. יָשַׁבְנוּ שְׁנֵינוּ וְאִתָּנוּ מִבַּחוּרֵי הַכְּפָר. הוּא הֵחֵל לְלַגְלֵג עַל הַמּוֹרֶה, מַר אֶלְעָשָׂה, שֶׁנִּגֵּן בְּאוֹתוֹ עֶרֶב. אֲנִי טָעַנְתִּי מַהֲתַלּוֹת: “הֲלֹא בִּקְּשׁוּ מִמְּךָ שֶׁתִּשְׁתַּתֵּף בַּנֶּשֶׁף – וְלָמָּה זֶה לֹא רִחַמְתָּ עָלֵינוּ לְהַעֲנִיק לָנוּ מְעַט מִכִּשְׁרוֹנְךָ הָרָב?”

– אֲנִי אֵינִי יָכוֹל לְנַגֵּן עִם אֲנָשִׁים הַחוֹשְׁבִים אֶת עַצְמָם לְ“וַגְנֶרִים” וּ“בֶּטְהוֹבֶנִים” – וּמַה גַּם שֶׁיּוֹדֵעַ אֲנִי, שֶׁנִּגּוּנִי הֶעֱלָה חֲלוּדָה פֹּה, כְּמוֹ שֶׁכָּל כֹּחוֹתַי… הוֹלְכִים וּמִתְעַפְּשִׁים – אָז נִרְאָה אַבָּא בִּמְלוֹא קוֹמָתוֹ עַל יָד הַשֻּלְחָן, הִצְלִיף עָלָיו מַבָּט זוֹעֵם וְגָעַר בּוֹ: אַתָּה שׁוֹטֶה! לֹא תֵבוֹשׁ לְהַשְׁמִיעַ לְנַעַר כְָּמוֹהוּ אֶת פִּטְפּוּטֶיךָ וְדֵעוֹתֶיךָ הַמְטֹרָפִים? אִם לָקוּי אַתָּה בְּמֹחֲךָ – אֵין לְךָ רְשׁוּת לְדַבֵּק אֶת שִׁגְעוֹנְךָ בְּנַעַר רַךְ בְּשָׁנִים. דָּי! מָחָר אֶדְאַג וְאַשִׂיג הַלְוָאָה – קַח אֶת הַכֶּסֶף – וָסָע! לֵךְ אֶל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ וּשְׂבַע שָׁם “קוֹנְצֶרְטִים” וּ“בַלִּים” – יְהוּדִי יָפֶה שֶׁכְּמוֹתְךָ! אֵין תְּקוּמָה לְבָחוּר כָּמוֹךָ… רָקוּב אַתָּה עַד הָעֲצָמוֹת!

וְכַךְ הָיָה: אַחֲרֵי שְׁבוּעַיִם יָמִים נָסַע מֵאִתָּנוּ.

 

ז. יָמִים קָשִׁים    🔗

בִּהְיוֹתִי בֶּן חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה – עָבַרְתִּי לְכִתָּה ח', הָאַחֲרוֹנָה. בַּקַּיִץ שֶׁל אוֹתָה שָׁנָה, בְּעֵת “הַחֲזָרוֹת הַכְּלָלִיּוֹת” נִדְמָה לָנוּ, כִּי לָמַדְנוּ וְיָדַעְנוּ הַרְבֵּה.

בַּיָּמִים הָהֵם הִשְׁקַפְנוּ עַל הַכֹּל כְּמוֹ דֶרֶךְ שְׁפוֹפֶרֶת “הַחֲזָרוֹת” שֶׁלָּנוּ; כָּל הֲוָיָתֵנוּ הָיְתָה שְׁקוּעָה בַּ“גְּמִירָה”. הַ“חֲזָרוֹת” הָיוּ מְלֵאוֹת עִנְיָן: כָּל אֲשֶׁר לָמַדְנוּ בְּמֶשֶׁךְ אַרְבַּע־חֲמֵשׁ הַשָּׁנִים כְּמוֹ הִתְבַּלֵּט וְהוֹסִיף בְּהִירוּת בְּקִרְבֵּנוּ – כְּבַיִת זֶה שֶׁצָּבְעוּ אֶת דַּלְתוֹתָיו וְאֶת חַלּוֹנוֹתָיו הַכֵּהִים וְהַמְאֻבָּקִים בְּצֶבַע חָדָשׁ, הַנּוֹתֵן צוּרָה נָאָה וּמְחֻדָּשָׁה לְכָל הַבַּיִת. אָז הִרְגָּשְׁנוּ אֶת עַצְמֵנוּ, “בְּנֵי הַשְּׁמִינִית” – לִגְדוֹלִים. הָיוּ מְחֻוָּרִים לָנוּ עִנְיְנֵי הַכְּפָר וּמַהֲלָכָיו: יָדַעְנוּ אָז כִּי כְּפָרֵנוּ הוּא קִבּוּץ גָּדוֹל וְרַבִּים הָיוּ בּוֹ “אוֹפְּטִימִיסְטִים” וְגַם “פֶּסִימִיסְטִים” – וּבְלֶכְתֵּנוּ בָּעֲרָבִים לְטַיֵּל בִּסְבִיבוֹת הַכְּפָר, יֵשׁ אֲשֶׁר, מִלְבַד הַמִּשְׂחָקִים וְהַשַּׁעֲשׁוּעִים, הִשְׁמִיעַ כָּל אֶחָד אֶת “דֵּעוֹתָיו” וְהִרְבֵּינוּ לְשׂוֹחֵחַ עַל כְּפָרֵנוּ “עֲתִידוֹת”, עַל צְרָכָיו וּמַצָּבוֹ וְגַם עַל עֲתִידוֹת הָעָם בִּכְלָל.

בִּשְׁנוֹת־הַלִּמּוּד בְּבֵית־הַסֵּפֶר יֵשׁ שָׁעוֹת יְדוּעוֹת, מְעַטּוֹת, שֶׁהֵן נִשְׁאָרוֹת כַּחֲקוּקוֹת בַּלֵּב כְּצִיּוּן בַּל יִמָּחֶה. הַכֹּל קָם לְעֵינֶיךָ בִּבְהִירוּת לִפְרָטָיו – כְּמוֹ נֵעוֹר עַל־פִּי פְּקֻדָּה נֶעֱלָמָה. הַכִּתָּה מוּצָפָה בְּשָׁעוֹת כָּאֵלּוּ בְּזִכְרוֹנְךָ בְּאוֹר נֶאֱצָל, הֶמְיַת־לֵב תּוֹקֶפֶת אוֹתְךָ לְזֵכֶר הַשָּׁעָה, הַשִּׂיחָה, הַחֲבֵרִים, הַנְּתוּנִים בְּרִכּוּז וּבְהַקְשָׁבָה לָעִנְיָן הַמְדֻבָּר – כְּאִלּוּ כָּל אֲשֶׁר מִסָּבִיב לְךָ הִצְטַמְצֵם בֵּין אַרְבַּעַת כָּתְלֵי הַכִּתָּה.

זְכוּרַנִי שָׁעָה כָּזוֹ, כַּאֲשֶׁר שׂוֹחַחְנוּ בַּיָּמִים הָהֵם “עַל הַמּוֹלֶדֶת”. דִּבַּרְנוּ עַל תּוֹשְׁבֵי אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, קָבַעְנוּ אֶת הָעוּבְדוֹת, הַמִּסְפָּרִים, הַיְחָסִים הַשּׁוֹנִים, שֶׁאָמְנָם יְדַעְנוּם קְטוּעוֹת, בְּאֹפֶן מְקֻטָּע, אַךְ אָז חָזַרְנוּ וּקְבַעְנוּם בְּאֹפֶן מַקִּיף. כְּשֶׁצִּיַּנּוּ שֶׁנִמְצָאִים בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, מִקֶּרֶב שִׁשָּׁה עָשָׂר מִילְיוֹן יְהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל הָעוֹלָם, רַק כְּמֵאָה וְשִׁשִּׁים אֶלֶף אִישׁ, וּמִסְפַּר הָעַרְבִיִּים בָּאָרֶץ הוּא שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וְכַחֲצִי מִלְיוֹן מִן הַמִּסְפָּר הַזֶּה הֵם אִכָּרִים, עוֹבְדֵי אֲדָמָה – זְכוּרַנִי שֶׁהָיוּ הַדְּבָרִים נוֹפְלִים עַל לִבֵּנוּ כְּאַבְנֵי נֵטֶל כְּבֵדוֹת… כְּאִלּוּ דְבַר־חֶרְפָּה רִחֵף בַּכִּתָּה מֵעַל רֹאשֵׁנוּ… כְּמוֹ נִשְׁלַל מִבֵּין יָדֵינוּ דָבָר יָקָר וְקָדוֹשׁ… מִי שֶׁהוּא בֵּינֵינוּ הוֹסִיף: “פֶּלֶא… הָעָם הַיְּהוּדִי הַמְפֻזָּר וְהַנִּרְדָּף בְּכָל הַתֵּבֶל – יֶאֱצַל מִקֶּרֶב הֲמוֹנָיו הָעֲצוּמִים בִּשְׁבִיל אַרְצוֹ וְאַדְמָתוֹ, בִּשְׁבִיל גְּאֻלַּת עַצְמוֹ – רַק כְּאָחוּז אֶחָד מִמֵּאָה!”

אַחֵר הוֹסִיף: “וְזֹאת אַחֲרֵי נְדוּדֵי גָּלוּת, מַשְׂטֵמָה, חֶרְפָּה, בְּמֶשֶׁךְ אֶלֶף וּשְׁמֹנֶה מֵאוֹת שָׁנָה!” שׁוֹשַׁנָּה – אֲחוֹת הַמּוֹרֶה – אוֹמֶרֶת, כִּי הָעָם הָיָה צָרִיךְ לִלְבֹּשׁ חֲרָדָה לְמַרְאֶה עֶמְדָּתוֹ, בְּדַעְתּוֹ כִּי בְּאֶרֶץ תִּקְוָתֵנוּ הַיְחִידָה, בְּמִקְלַט חַיָּיו הָאַחֲרוֹן נֶאֱחָזִים כַּיּוֹם כַּחֲצִי מִלְיוֹן אַנְשֵׁי־כְּפָר בְּנֵי עַם אַחֵר, הָעוֹבְדִים אֶת אַדְמָתוֹ וְנֶאֱחָזִים בְּמֹולֶדֶת אֲבוֹתָיו.

נַחְמָנִי (הַפֶּסִימִיסְט שֶׁלָּנוּ) מֵעִיר: “הֵן הָעָם יוֹדֵעַ זֹאת – וְלֹא יִזְדַּעֲזֵעַ… וְלָזֹאת קוֹרְאִים “תְּחִיָה”, “גְּאֻלָּה”, בִּנְיַן “בַּיִת לְאֻמִּי”… הָעָם אֵינוֹ חָשׁ כְּלָל בַּלַּעַג הַגָּדוֹל אֲשֶׁר יִלְעַג לְעַצְמוֹ”… אֲחֵרִים מַזְכִּירִים אֶת הַסִּבּוֹת וְהַגּוֹרְמִים אֲשֶׁר הֵבִיאוּ אֶת הָעָם הַיְּהוּדִי לִידֵי מַצָּב זֶה, שֶׁקָּהוּ רִגְשׁוֹת כְּבוֹדוֹ וְהַכָּרַת עַצְמוֹ.

רֻחָמָה מַבִּיעָה אֶת דַּעְתָּה: "אֲבָל עַתָּה, בְּעֵת אֲשֶׁר נִקְרָא הָעָם לַעֲלוֹת וְלִפְעֹל בְּאַרְצוֹ – אִם עַתָּה עוֹד יֵרָאֶה הָעָם כְּנִרְדָּם – הַאֵין סַכָּנָה שֶׁיְאַחֵר אֶת הַמּוֹעֵד? הַאֵין לִירֹא, כִּי… כְּלָיָה גוֹזֵר הוּא עַל עַצְמוֹ – “אָכֵן חָצִיר הָעָם”…

דּוֹמֶה הָיָה בְּעֵינֵנוּ אוֹתָה שָׁעָה, כְּאִלּוּ גוֹרַל כָּל הָעָם לִתְפוּצוֹתָיו נִמְסַר אַךְ וְרַק לָנוּ לְהוֹצִיא עָלָיו אֶת מִשְׁפָּטֵנוּ – וּמַה קָּשֶׁה וּמַעֲצִיב הוּא הַ“סַּךְ הַכֹּל”!..

מַצַּב רוּחֵנוּ בַּיָּמִים הָהֵם הֻשְׁפָּע וַדַּאי מִן הַמַּצָּב הַקָּשֶׁה שֶׁשָׂרַר בַּכְּפָר. עוֹד מֵרֵאשִׁית הַשָּנָה חַשְׁנוּ אָנוּ, הַתַּלְמִידִים “הַגְּדוֹלִים”, שֶׁדְבַר־מָה נָפַל בַּקִּבּוּץ שֶׁלָּנוּ. הַבִּנְיָן וְהָעֲבוֹדָה – עָמְדוּ. כְּמוֹ נִשְׁתַּתֵּק דָּפְקוֹ שֶׁל הַכְּפָר. גַּם בַּנַּפָּחִיָּה שֶׁל “הֶחָבֵר אַבְנֵר” לֹא הִתְדַּפְּקָה הָעֲבוֹדָה בְּכֹחַ כִּלְפָנִים: מֵחֲמֵשֶׁת הָעוֹבְדִים – נַפָּחִים וּמַסְגֵּרִים – שֶׁהָיוּ יַחַד אִתּוֹ, נִשְׁאֲרוּ שְׁנָיִם. כְּמוֹ דָלַל מַעְיָן הַחַיִּים בַּכְּפָר, כִּדְלֹל מַעְיַן הַמַּיִם בְּאַחֲרִית יְמֵי הַקַּיִץ; מִשּׁוּם מָה הָיִיתִי חוֹשֵׁב אָז. כִּי מַעֲטוּ אַנְשֵׁי הַקִּבּוּץ, אוֹ כִּי חֲבוּיִים הֵם בְּבָתֵּיהֶם… כְּעֵין מַכְאוֹב־שְׁקִיעָה הָיָה תָּלוּי בַּחֲלָלוֹ שֶׁל הַכְּפָר.

לַמְרוֹת זְהִירוּת הַגְּדוֹלִים, שֶׁדָּאֲגוּ הַרְבֵּה לְבַל נַרְגִּישׁ וְלֹא נֵדַע מֵאֲשֶׁר מִתְרַחֵשׁ בַּקִּבּוּץ, לֹא נֶעְלַם מֵאִתָּנוּ כָּל קְשִׁי הַמַּצָּב; הִגִּיעָה, כְּמוּבָן, גַּם לְאָזְנֵינוּ אוֹתָהּ הַמִּלָּה הַמַּפְחִידָה, הַמְזָרָה מוֹרָאוֹת, שֶׁהָיְתָה בְּעֵינֵינוּ סֵמֶל לִגְזַר־דִּין נִמְתָּח שֶׁאֵין לַהֲשִׁיבוֹ: “מַשְׁבֵּר”. יֵשׁ מַשְׁבֵּר בַּקִּבּוּץ… מַשְׁבֵּר בַּצִּיּוֹנִיּוּת, מַשְׁבֵּר בָּעָם, בַּכֹּל… כָּזֹאת הָיְתָה הַהַרְגָּשָׁה עוֹד בְּרֵאשִׁית הַשָּנָה, בְּעֵת שֶׁהָיָה צָרִיךְ לְהָכִין, לְתַקֵּן, לְהַכְשִׁיר כַּמָּה וְכַמָּה עִנְיָנִים וְהַכֹּל הֻזְנַח מֵחֹסֶר אֶמְצָעִים…

אַךְ בְּמֶשֶׁךְ יְמוֹת הַשָּנָה הֲבִינוֹנוּ יוֹתֵר וְגַם יָדַעְנוּ אֶת דְּבַר הַמַּשְׁבֵּר לִטְעָמָיו הָרַבִּים. מִלְּבַד הַשָּׁנָה הַשְּׁחוּנָה שֶׁנָּתְנָה יְבוּל זָעוּם, מִלְּבַד הַמַּחֲלוֹת שֶׁפָּגְעוּ לָרֹב בָּרֶפֶת וּבַלּוּל, אֲשֶׁר עִם כָּל בְּהֵמָה שֶׁמֵּתָה גָדַל הָאֵבֶל בַּקִּבּוּץ כְּאִלּוּ הָלְכוּ לְעוֹלָמָן נְפָשׁוֹת יְקָרוֹת מִבְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה – מִלְּבַד כָּל זֶה, חָזִינוּ אֶת הַמַּשְׁבֵּר בִּבְשָׂרֵנוּ… בְּמַחְסוֹר וּבְצִמְצוּם…שָׁבוּעוֹת תְּמִימִים הָיָה בְּבֵיתֵנוּ הַתַּבְשִׁיל הַיְחִידִי: יְרָקוֹת, אוֹ מְעַט קִטְנִיּוֹת בְּלִי שֶׁמֶן. סֻכָּר – לֹא רָאִינוּ בְּעֵינֵינוּ חֳדָשִׁים שְׁלֵמִים, גַּם הַתְּבוּאָה לֹא הָיְתָה בְּמִדָּה מַסְפִּיקָה.

וּבְאוֹתָן הָעִתּוֹת הִגִּיעוּ לְמִשְׁפָּחוֹת רַבּוֹת מִכְּפָרֵנוּ קְרוֹבִים רַבִּים, שִׁבְעָה עָשָׂר בְּמִסְפָּר (צְעִירִים וּצְעִירוֹת, גַּם אֲחָדִים גְּדוֹלִים בְּשָׁנִים); הֵם הָזְמְנוּ עַל־יְדֵי הַקְּרוֹבִים לִפְנֵי שָׁנָה, בְּעֵת שֶׁ“הַהַנְהָלָה הַצִּיּוֹנִית” אָמְרָה לְיַשֵׁב עוֹד מֵאָה אִישׁ לְיַד “עֲתִידוֹת” וְאָז, בְּעֵת שֶׁהִזְמִינוּ אֶת הַקְּרוֹבִים, הָיוּ מְדַבְּרִים בִּכְפָרֵנוּ תְּכוּפוֹת עַל “הַרְחָבַת הַגְּבוּלוֹת”, עַל שְׁנֵי “הַכְּפָרִים הָאַחִים” שֶׁיִהְיוּ מַקְבִּילִים וְדוֹמִים אֶחָד לְרֵעֵהוּ, וְשֶׁהָאָח הַצָּעִיר לֹא יִכָּשֵׁל בְּאוֹתָן הַשְּׁגִיאוֹת שֶׁשָּׁגָה אָחִיו הַגָּדוֹל – הָיוּ הַתִּקְווֹת לַיָּמִים הַקְּרוֹבִים גְּדוֹלוֹת וּמַרְהִיבוֹת אֶת הַדָּעַת.

וְהִנֵּה בְּבוֹא הַ“חֲדָשִׁים”, וּבַכְּפָר עָלָה הַמָּצוֹק וְהַמַּחְסוֹר עַד צַוָּאר – הָיְתָה הַהַרְגָּשָׁה בְּלֵב כֻּלָּם, לַמְרוֹת הַהִתְאַמְּצוּת לִמְחוֹת אֶת הָרֹשֶׁם עַל־יְדֵי הֶסַּח הַדַּעַת, – כְּמוֹ הָזְמְנוּ קְרוֹבִים מִמֶּרְחָק לַחֲתוּנָה, לְשִׂמְחַת מִשְׁפָּחָה, וּבְבוֹאָם – מָצְאוּ אָסוֹן… אֵבֶל… וְשִׁבְרוֹן לֵב… אוֹתָן הַשְּׁמוּעוֹת, הַבְּשׂוֹרוֹת הָרָעוֹת, עַל דְּבַר מֵאוֹת עוֹלִים־חֲלוּצִים הַבָּאִים בְּכָל חֹדֶשׁ וְאֵין יְכֹלֶת לְסַדְּרָם בָּאָרֶץ, עַל הַבְּרִיחָה מִן הָאָרֶץ שֶׁהֵחֵלָּה בְּתָקְפָּה, עַל דְּבַר הָאֶמְצָעִים וְהַכְּסָפִים שֶׁדָּלְלוּ בִּידֵי הַהַנְהָלָה, וּבְעִקָּר עַל הַקַּרְקַע שֶׁאָפַס מֵרְשׁוּתָה שֶׁל “הַקֶּרֶן הַקַּיֶּמֶת” וַאֲשֶׁר קָצְרָה יָדָהּ מֵהַשִּׂיג אֲדָמָה חֲדָשָׁה, – הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה שֶׁנּוֹדְעוּ וַדַּאי בְּכָל הָאָרֶץ, מִדֵּי נִשְׁמְעוּ וְנֶאֶמְרוּ בִּכְפָרֵנוּ, בָּעֵמֶק, הָיוּ יוֹרְדִים עַל רָאשֵׁינוּ, אָנוּ הַנְּעָרִים, כְּדִבְרֵי חָזוּת קָשָׁה, כִּגְזַר־דִּין הַנִּשְׁלָח מִידֵי שַׁלִּיט אַכְזָרִי הַמְבַשֵּׂר־חֻרְבָּן, אַכְזָבַת־תִּקְווֹת, אָבְדָן מַשְׂאוֹת נֶפֶש יְקָרִים וּכְלַעַג שָׂטָן לְעֵינֵי גוֹי שָׁלֵם הַנֶּאֱבַק בְּכֹחוֹת אַחֲרוֹנִים לָקוּם לְחַיִּים…

וְעוֹד יוֹתֵר חַשְׁנוּ בִּמְרִירוּתוֹ וּמוֹרָאוֹ שֶׁל הַמַּשְׁבֵּר – כְּשֶׁקָּלְטוּ אָזְנֵינוּ פֹּה וָשָׁם דְּבָר־מָה מִשִּׂיחוֹת הַגְּדוֹלִים, כְּשֶׁנּוֹכַחְנוּ שֶׁגַּם רוּחָם נָפְלָה, כִּי גַם בֵּין הַגְּדוֹלִים רַבָּה הַדְּאָגָה וְהַמְּבוּכָה… מִכָּל אֲשֶׁר דִּבְּרוּ וְהִתְוַכְּחוּ בַּאֲסֵפוֹת, בַּ“יְשִׁיבוֹת” לְעִתִּים תְּכוּפוֹת, לֹא עָלָה בְּיָדֵינוּ, כְּמוּבָן, לָדַעַת דָּבָר בָּרוּר אַךְ קְטוּעוֹת יָדַעְנוּ וְשָׁמַעְנוּ עַל־פִּי מִקְרֶה.

פַּעַם, בִּימֵי הַקָּצִיר, הִתְהַלַּכְנוּ נְעָרִים אֲחָדִים מִבְּנֵי הַשְּׁמִינִית עִם בּוֹא הָעֶרֶב בְּקִרְבַת הַכְּפָר, בְּדַרְכֵּנוּ. רֻחָמָה הָיְתָה גַם הִיא אִתָּנוּ. בְּאוֹתוֹ הָעֶרֶב הִתְהַלְכָה בֵּינֵינוּ דוֹמֵמָה וּמְדֻכָּאָה; נַפְתּוּלֵי תַּלְתַּלֶּיהָ הַשְּׁחוֹרִים הָיוּ יוֹרְדִים אָז מִתּוֹךְ רַשְׁלָנוּת עַל פָּנֶיהָ. כְּמוֹ בִּקְּשָׁה לְהַסְתִּיר מֵאִתָּנוּ אֶת מְבוּכָתָּה… תִָּמִיד הָיְתָה הִיא, כְּמוֹ שֶׁקְרָאָהּ הַמּוֹרֶה בְּחִבָּה " הַשְׂאוֹר שֶׁבָּעִסָּה", עַלִּיזָה, פִּקְּחָה וַחֲבֵרָה נְעִימָה וִישָׁרָה.

רַבִּים יָדְעוּ אָז כִּי קָשֶׁה הַמַּצָב בְּמִשְׁפַּחְתָּם (הָיוּ שָׁם חֲמִשָּׁה אַחִים וַאֲחָיוֹת, הִיא הָיְתָה הָרְבִיעִית), וּמֵעֵת שֶׁבָּאוּ אֲלֵיהֶם שְׁנֵי הַקְּרוֹבִים מֵרוּסִיָּה, הָיָה מַצָּבָם קָשֶׁה בְּיוֹתֵר. בְּכָל זֹאת הָיְתָה רֻחָמָה מְלֵאָה אֱמֶת וְחַיִּים. אַךְ בְּאוֹתוֹ הָעֶרֶב הִתְהַלְּכָה שׁוֹתֶקֶת וְנוּגָה. רַק אַחֲרֵי יוֹמַיִם נוֹדַע לִי פֵּשֶׁר הַדָּבָר. הִגַּעְנוּ בְּאוֹתוֹ הָעֶרֶב דֶּרֶךְ טִיּוּלנוּ סָמוּךְ לַ“שְּׁלִישִׁיָּה” (שְׁלֹשָׁה עֲצֵי זַיִת גְּדוֹלִים, עַתִּיקִים, שֶׁעַנְפֵי צַמְרוֹתֵיהֶם הִתְלַכְּדוּ וְהָיוּ לְפִנַּת יַעַר קְטַנָּה) הָרְחוֹקָה מִן הַכְּפָר כַּעֲשָׂרָה רְגָעִים.

הָיָה אוֹר יָרֵחַ קָלוּשׁ בַּכֹּל. כְּשֶׁקָּרַבְנוּ קְצַת לַ“שְּׁלִישִׁיָּה” הִבְחַנּוּ קוֹלוֹת מְדַבְּרִים, כְּמוֹ שֶׁהָיוּ רְגִילִים, לִפְעָמִים, לָשֶׁבֶת שָׁם לְשׂוֹחֵחַ. מִי שֶׁהוּא הָיָה מְסַפֵּר עַל דְּבַר יְדִיעָה שֶׁבָּאָה בָּעִתּוֹן, שֶׁנּוֹסְדָה חֶבְרָה לֹא־יְהוּדִית, בַּעֲלַת הוֹן רַב, וְהִיא מִתְכּוֹנֶנֶת לִקְנוֹת אֶת רֹב הַקַּרְקָעוֹת בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל הָעוֹמְדוֹת לִמְכִירָה. עָמַדְנוּ שְׁקֵטִים וְהִקְשַׁבְנוּ…

אֶת חֶטְאִי וְחֵטְא חֲבֵרַי אֲנִי מַזְכִּיר: הִטִּינוּ אֶת אָזְנֵינוּ לִשְׁמוֹעַ… אִישׁ מֵאִתָּנוּ לֹא עָצַר בַּדָּבָר… יָדַעְנוּ כִּי לֹא נָאֶה כְּלָל מַעֲשֵׁנוּ זֶה, כִּי מְגֻנָּה מְאֹד עֲמִידָתֵנוּ פֹּה, אַךְ הַצִּמָּאוֹן וְהַדְּאָגָה לָדַעַת וְלִשְׁמוֹעַ מַה שֶׁמַּעֲלִימִים הַגְּדוֹלִים מֵאִתָּנוּ – הִכְשִׁילוּנוּ. זוֹכֵר אֲנִי עַד עַתָּה, אַחֲרֵי עֲבוֹר כִּשְׁנָתַיִם יָמִים, אֶת פְּרָטֵי הַשִּׂיחָה, בַּאֲשֶׁר הִרְבֵּינוּ אַחַר־כַּךְ בְּטִיּוּלֵינוּ לְהִתְוַכֵּחַ וּלְשׂוֹחֵחַ עַל כָּל פְּרָט וּפְרָט מִן הַדְּבָרִים.

מִי שֶׁהוּא עוֹנֶה: “הִנֵּה עַתָּה הֵם מִתְעוֹרְרִים וּמִתְכַּוְּנִים לְהָבִיא כְּלָיָה עָלֵינוּ, אִם תֵּצֵא חֶבְרָה זוּ לִפְעֻלָּה – וְאָבָדְנוּ…”

קוֹלוֹ שֶׁל בֶּן־אַרְיֵה: “אֲנִי חָדַלְתִּי בִּכְלָל לִקְרוֹא אֶת הָעִתּוֹן. הַחֲדָשׁוֹת שֶׁלָּנוּ נוֹסְכוֹת רִפְיוֹן יָדַיִם מַמָּשׁ… בְּמִקְרֶה קָרָאתִי אֶמֶשׁ אֶת הַיְדִיעָה הַזֹּאת. מֵאָז כְּמוֹ אָבְדָה מִמֶּנִּי מְנוּחַת נֶּפֶשׁ… הַיּוֹם לֹא יָדַעְתִּי מָה אֲנִי עוֹשֶׂה – כָּל הַיּוֹם הָלַכְתִּי אַחֲרֵי הַמְכוֹנָה כְּנָבוֹךְ, בֶּאֱמֶת… הָיְתָה מִן הַרְגָּשָׁה… כְּאִלּוּ צוֹעֵד אֲנִי וְהוֹלֵךְ בְּמִדְרוֹן… הוֹלֵךְ וְשׁוֹקֵעַ…”

צָעִיר מִן “הַחֲדָשִׁים” מְפָהֵק וְאוֹמֵר: “כֵּן… כֻּלָּנוּ צוֹעֲדִים וְהוֹלְכִים בְּמִדְרוֹן… מַשְׁבֵּר כָּזֶה, דּוֹמַנִי, לֹא הָיָה עוֹד בְּדִבְרֵי יְמֵי אֱנוֹשׁ…”> אַלֶכְּסַנְדֵּר: “אִם תִּהְיֶה כָּזֹאת, דוֹמַנִי, שֶׁעָלֵינוּ לְקַפֵּל אֶת חֲבִילָתֵנוּ וְלָצֵאת מִפֹּה… עִנְיָן זֶה נִרְאֶה כְּהַתְחָלָה שֶׁל אֵיזֶה סוֹף אָיֹם. מִמַּפָּלָה כָּזוֹ – מְסֻפְּקַנִי אִם יִהְיֶה כֹּחַ לָקוּם… כַּאן לֹא תוֹעִיל “דִיפְּלוֹמַטִיָּה” וְלֹא יוֹעִיל “מַנְדַּט”…”

הֶחָבֵר אַבְנֵר: “חִדְלוּ לָכֶם מִ”מֶלַּנְכוֹליָּה“; מַה טַּעַם לְשִׂיחָה כָּזוֹ? יוֹשְׁבִים בְּנֵי אָדָם וְנֶהֱנִים לְגָרֵד אֶת פִּצְעֵיהֶם בְּצִפָּרְנֵיהֶם… הַנָאָה יֵשׁ לָכֶם מִזֹּאת? וּמֵאֵימָתַי הָיְתָה יְדִיעָה בְּעִתּוֹן לְתוֹרָה וְלַהֲלָכָה? הֲרֵי בֶּאֱמֶת הַמַּחֲלָה הוֹלֶכֶת וּמִדַּבֶּקֶת… אֵיזֶה “קֵץ כָּל בָּשָׂר” אַתֶּם רוֹאִים? הֲרֵי לָכֶם שִׂיחָה נָאָה!”

בֶּן־אַרְיֵה: מָה אַתָּה רוֹצֶה, חֲבִיבִי? כְּלוּם לְשֵׁם הִתְפַּנְּקוּת אָנוּ מְשׂוֹחֲחִים? אֲנִי כְּשֶׁלְּעַצְמִי אֵינִי טוֹעֵן “מַה” וְ“אֵיךְ”… מוּבָן: הַקַּיָּם – אֶפְשָׁר שֶׁיִּשָּאֵר וְצָרִיךְ שֶׁיִּשָּׁאֵר, אֲבָל אִם הֵחֵלָּה פְּעֻלָּה נִמְרֶצֶת בְּקַרְקָעוֹת מִצַּד אַחֵר – אָז לְנָכוֹן נִטְּלָה מִמֶּנּוּ הַנְּשָׁמָה… תְּבוּאָה וְקִטְנִיּוֹת – יָדַעְנוּ – יִהְיוּ לָנוּ בֶּעָתִיד, הָאֲדָמָה תִּתֵּן לֶחֶם… אַךְ “עֲבוֹדָה לְאֻמִּית”, “תְּחִיָּה” וְ“תִקּוּן הַנֶּפֶשׁ” מַה יְהֵא עֲלֵיהֶם?.. אֶפְשָׁר – יֵשׁ התְעַלְּלוּת גַּם בַּהִיסְטוֹרִיָּה… הָיָה חֲלוֹם… וְהַנְּשָׁמָה – רֵיקָה עַתָּה… הוֹלֶכֶת וּמִתְרוֹקֶנֶת…"

קוֹלוֹ שֶׁל הַסַּפְרָן – נַפְּחָא – הַבַּדְחָן וְהַלֵּץ: “אִם אַתֶּם אוֹמְרִים “הִיסְטוֹרִיָּה” – הֲרֵי אֲנִי כָּאן. לֹא לְחִנָּם לָמַדְתִּי שְׁלֹשָׁה “זְמַנִּים” הִיסְטוֹרִיָּה בָּאוּנִיבֶרְסִיטָה… רֵאשִׁית: “נֵצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר”. שֵׁנִית, לַאֲמִתּוֹ שֶׁל דָּבָר, טוֹעִים אַתֶּם: עֲבוֹדָתֵנוּ אָנוּ – יְנִיקָה יֵשׁ לָהּ… מָקוֹר נֶאֱמָן; בָּסִיס מוּסָרִי גָדוֹל… אִידִיאַל! וְזֶה אֵין לַצַּד שֶׁכְּנֶגֶד… וְכָל זְמָן שֶׁאָנוּ נִינַק מִמָּקוֹר נֶאֱמָן זֶה – כָּל כְּלִי אֲשֶׁר יוּצַר עָלֵינוּ לֹא יִצְלָח. מִי יַעֲרֹב שֶׁהַחֶבְרָה הַפַּלְמוֹנִית – תִקְנֶה קַרְקָעוֹת וְלֹא… תִּמְכֹּר אוֹתָן לָנוּ?..”

קוֹלוֹת אֲחָדִים: “צְחוֹק… פִּלְפּוּל… כְּלוּם אֵין גַּם אֶצְלָם תְּנוּעָה לְאֻמִּית עַתָּה?” הַצָּעִיר מִן “הַחֲדָשִׁים”: “דִּבְרֵי נַפְּחָא הַ”הִיסטוֹרִיּוֹן" – אֵינָם אֶלָא אוֹתוֹ “הַבִּטָּחוֹן הַיְהוּדִי” שֶׁל מֶנְדֶלִי מוֹכֵר־סְפָרִים – בְּמַהֲדוּרָה חֲדָשָׁה…" הִרְגַּשְׁנוּ שֶׁאַחַד הַיּוֹשְׁבִים צוֹעֵד לְעֶבְרֵנוּ – הֲחִלוֹנוּ לָלֶכֶת לְאִטֵּנוּ, כְּאִלּוּ עוֹבְרִים אָנוּ בְּדַרְכֵּנוּ. הִרְחַקְנוּ קְצָת. יָשַׁבְנוּ בְּשִׁפּוּעַ הַגִּבְעָה. הַוִּכּוּחִים וְהַמַּשָּׂא־וְהַמַּתָּן בֵּינֵינוּ – נִמְשְׁכוּ שָׁעָה אֲרֻכָּה. אֲחָדִים מֵאִתָּנוּ הִצִּיעוּ בְּתָם־לֵב וְבְהִתְלַהֲבוּת, שֶׁנִּכְתֹּב מִכְתָּב אָרֹךְ לְמַזְכִּירוּת הַקִּבּוּץ וְנוֹדִיעַ, שֶׁאָנוּ, הַנְּעָרִים, הִנְנוּ מְלֵאֵי אֹמֶץ לֵב וְסַבְלָנוּת, וְגָבֹר נִגְבַּר עַל כָּל הַמִּכְשׁוֹלִים, אָנוּ לֹא נַעֲזֹב אֶת אַדְמָתֵנוּ לְעוֹלָם – אַף נִמְסֹר אֶת נִשְׁמָתֵנוּ עַל כָּל אַמַּת אֲדָמָה – וכו' וכו'.

רֻחָמָה יָשְׁבָה כָּל אוֹתָהּ הַשָּׁעָה כְּפוּפַת־רֹאש, שְׁקוּעָה בְּקֶרֶב עַצְמָהּ. לְמָחֳרָת חָשַׁבְתִּי כָּל הַיּוֹם, אֵיךְ לְבַקְשָׁהּ לָדַעַת עַל מָה יֵצַר לָהּ כָּל־כָּךְ. בִּקַּשְׁתִּי הִזְדַּמְנוּת וְלֹא נִמְצְאָה לִי בְּמֶשֶׁךְ כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם. לְמָחֳרָתוֹ כְּשֶׁשַּׁבְתִּי מִן הַשָּׂדֶה, רָאִיתִי אֶת רֻחָמָה הוֹלֶכֶת לְּבַדָּהּ אֶל עֵבֶר הַ“שְּׁלִישִׁיָּה”. הֵחַשְׁתִּי אֶת צְעָדַי וְהִשַּׂגְתִּיהָ. הֲחִילוֹנוּ לָלֶכֶת יָחַד. בָרִאשׁוֹנָה שַׂמְתִּי אֶת עַצְמִי, כְּאִלּוּ אֵינִי מְכַוֵּן כְּלָל לְדַבֵּר אִתָּהּ בְּעִנְיָן מְיֻחָד. הִתְהַלַּכְנוּ כְּרֶבַע שָׁעָה. דִּבַּרְנוּ עַל עִנְיָנִים טְפֵלִים. הֵחֵלָּה הַשֶּׁמֶשׁ נוֹטָה לִשְׁקוֹעַ. יָשַׁבְנוּ עַל יַד הַ“שְּׁלִישִׁיָּה” לְצַד מַעֲרָב. קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ הַשּוֹקַעַת הֵצִיפוּ אֶת רָאשֵׁי הָעֵצִים וּפִסְגוֹת הַגְּבָעוֹת הָרְחוֹקוֹת – הֵן נָחוּ גַם עַל פְּנֵי רֻחָמָה כִּבְמַגַּע קַל; הִתְבּוֹנַנְתִּי בְּפָנֶיהָ – הֵם הָיוּ כֹּה עֲיֵפִים וְנוֹפְלִים כְּאִלּוּ קָמָה מִמַּחֲלָה. אָז הִסְתַּכַּלְתִּי חֲלִיפוֹת בְּעֵינֶיהָ, וּכְמוֹ נִגְלָה לִי בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה נֹגַהּ־עֵינַיִם כֹּה טָהוֹר בְּעָמְקוֹ וּבְיָפְיוֹ – אֲשֶׁר לֹא הִסְּכַּנְתִּי לִרְאוֹת מֵעוֹדִי. הָיָה בְּמַבַּט־עֵינַיִם זֶה כָּל־כָּךְ הַרְבֵּה מִבַּקָּשַׁת־רַחֲמִים וַחֲנִינָה… אָז אָמַרְתִּי אֶל נַפְשִׁי: זֶה כֹּחוֹ שֶׁל הַצַּעַר אֲשֶׁר יִשְׁכֹּן כָּעֵת בְּעֵינֶיהָ. יָשַׁבְתִּי סָמוּךְ לָהּ וְשִׂחַקְתִּי בִּצְרוֹרֵי חָצָץ בֵּין יָדָי.

– לֹא תְסַפְּרִי לִי, רֻחָמָה, מַה לָּךְ בְּיָמִים אֵלֶּה? – שְׁאִלְתִּיהָ יָשָׁר מֵאֲשֶׁר לֹא יָדַעְתִּי אֵיךְ “לְהַתְחִיל”. הִיא הִשְׁפִּילָה אֶת רֹאשָׁהּ קְצָת, כְּאִלּוּ פָּגַעְתִּי בָּהּ בְּדִבּוּר מַעֲלִיב; לֹא יָדַעְתִּי מָה אַגִּיד – הוֹסַפְתִּי וְאָמַרְתִּי:

– אוּלַי אָסוּר לִי לְשָׁאֳלֵךְ – תּסְלְחִי… אֲנִי… – לֹא… כְּלָל… לָמָּה אָסוּר – עָנְתָה וְנִשְׁאֲרָה שׁוֹתֶקֶת. – אוּלַי אוּכַל לַעֲזוֹר לָךְ אָמַרְתִּי כִּמְפַקְפֵּק.

אָז אָחֲזָה עֲוִית אֶת שְׂפָתָהּ, עֵינֶיהָ מָלְאוּ דִמְעָה וְהִיא עָנְתָה בְּקוֹל עָצוּר מִדִּמְעָה: – גַּם אָנוּ בַּנּוֹפְלִים… אֶצְלֵנוּ בַּמִשְׁפָּחָה לֹא הַכֹּל כַּשּׁוּרָה… חוֹשְׁבִים אֶצְלֵנוּ עַל נְסִיעָה… אֵינִי יְכוֹלָה גַם לְדַבֵּר עַל זֹאת – אַתָּה אַל תְּסַפֵּר דָּבָר… כְּלָל… רַק לְךָ אֲנִי מְסַפֶּרֶת…

הִיא הִשְׁפִּילָה אֶת רֹאשָׁה, כְּאִלּוּ נָכַף רֹאשָׁהּ מִיָּד תַּקִּיפָה… אֲנִי הָיִיתִי כְּמֻכֵּה תִמָּהוֹן: אֲבִי רֻחָמָה הָיָה מִן הָאֲנָשִׁים הַחֲשׁוּבִים בַּכְּפָר – הִנֵּה גַם בְּמִשְׁפָּחָה זוֹ הִגִּיעַ הַמַּצָּב לִידֵי כָּךְ. “אִם בָּאֲרָזִים נָפְלָה שַׁלְהֶבֶת”…

כַּאֲשֶׁר הֵרִימָה אֶת רֹאשָׁהּ וְשָׁלְחָה אֶת מֶבָּטָהּ לְמוּלִי, כְּמוֹ נִסְתַּמֵּן בְּעֵינֶיהָ מַכְאוֹב כְּלִמָּה וְהַכְנָעָה.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הֶאֱמַנְתִּי בְּכָל לִבִּי: לוּ הָיִיתִי נִדְרָשׁ לְהַקְרִיב אֶת נַפְשִׁי בְּרֶגַע זֶה בִּשְׁבִיל תִּקּוּן נְשָׁמָה זוֹ – הְיִיתִי מוֹסְרָה בְּתוֹדָה… קַמְנוּ וְשַׁבְנוּ דוֹמְמִים. לְשׁוֹנִי דָבְקָה אֶל חִכִּי… הָיִינוּ שְׁנֵינוּ כְּנֶאֱבָקִים עַל נַפְשֵׁנוּ.

כְּשֶׁנִּפְרַדְנוּ קָרוֹב לַכְּפָר – אָמַרְתִּי לָהּ כִּמְגַמְגֵּם: אוּלַי עוֹד יִשְׁתַּנֶּה הַמַּצָּב… אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִקְרֶה כָּזֹאת… הֱיִי שָׁלוֹם!

בְּאוֹתוֹ שָׁבוּעַ הָיוּ אַסֵפוֹת כְּלָלִיּוֹת רַבּוֹת. לַשָּׁוְא נִסִּינוּ אָנוּ “בְּנֵי הַשְּׁמִינִית” לִקְלֹט דָּבָר מֵהַנַּעֲשֶׂה וְהַמִּתְרַחֵשׁ: הַגְּדוֹלִים נִזְהֲרוּ מִקִּרְבָתֵנוּ. הָיָה הָרֹשֶׁם, כְּאִלּוּ חָל מַצָּב שֶׁל מָצוֹר בַּקִּבֹּוּץ – כִּימֵי מִלְחָמָה קָשִׁים.

רֻחָמָה לֹא בָּאָה בַּיָּמִים הָאַחֲרוֹנִים לְבֵית הַסֵּפֶר. הִיא לֹא נִרְאֲתָה כְּלָל בַּחוּץ… הִתְהַלַּכְתִּי בָּעֶרֶב בְּקִרְבַת בֵּיתָהּ כְּצִפּוֹר מִתְלַבֶּטֶת סְבִיב קִנָּהּ בְּעֵת אָסוֹן… הִיא לֹא יָצְאָה הַחוּצָה… בְּקִרְבִּי לָהֲטוּ כִּסּוּפִים וְגַעְגּוּעִים עַד כְּדֵי מַכְאוֹב לִרְאוֹתָהּ וּלְדַבֵּר אִתָּהּ – וְלֹא עָלְתָה בְּיָדִי…

בְּאַחַד הַלֵּילוֹת יָדַעְתִּי כִּי הָלַךְ אַבָּא לַאֲסֵפָה. הֶחְלַטְתִּי לְדַבֵּר אִתּוֹ בְּשׁוּבוֹ וּלְשָׁאֳלוֹ עַל מִשְׁפַּחַת יַעֲרִי (מִשְׁפַּחַת רֻחָמָה), הֵן הוּא יוֹדֵעַ – אֶשְׁאָלֵהוּ בֵּינִי לְבֵינוֹ – וִיהִי מָה! הָיָה לִי לֵיל נְדוּדִים אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתִּי כָּמוֹהוּ מֵעוֹדִי… הָיְתָה הַשָׁעָה אַחַת אַחַר חֲצוֹת וְאַבָּא לֹא בָּא…

בַּבֹּקֶר הִשְׁכַּמְתִּי בְּשָׁעָה מֻקְדֶּמֶת. כְּשֶׁשָּמַעְתִּי שֶׁאַבָּא מֵכִין עַצְמוֹ לָצֵאת לַעֲבוֹדָה נִגַּשְׁתִּי וּשְׁאִלְתִּיו:

– אַבָּא, סְלַח… אֱמֹר לִי – לֹא אֲגַלֶּה… מָה עִם יַעֲרִי… מַה יִהְיֶה אִתָּם?

אַבָּא בְּחָנַנִי בְּמַבָּטָיו:

– לֹא כְּלוּם… אֵין כָּל דָּבָר אִתָּם…

– הֵם… לֹא יִסְעוּ?

אַבָּא שָׁתַק רֶגַע אָרֹךְ וְאָמַר:

– לֹא, הֵם לֹא יִסְעוּ…

נָגֹלָּה אֶבֶן מַעֲמָסָה מֵעַל לִבִּי.

בְּאוֹתוֹ שָבוּעַ, יוֹם אֶחָד בַּבֹּקֶר נִשְׁמַע בַּקִּבּוּץ שֶׁעָזְבוּ שִׁשָּׁה צְעִירִים וְזוּג אֶחָד אֶת הַקִּבּוּץ בַּלַּיְלָה. הָיָה הָרֹשֶׁם: הִנֵּה תוֹצְאוֹת הַמַּעֲרָכָה הַכְּבֵדָה שֶׁהִתְחוֹלְלָה בְּקֶרֶב כְּפָרֵנוּ: שִׁשָּׁה צְעִירִים וְזוּג אֶחָד בַּחֲלָלִים…

 

ז. קוֹל מִמּוֹלֶדֶת    🔗

מֵאָז " יְמֵי הַמַּשְׁבֵּר" – נִגְלָה לְבֵיתֵנוּ שְׁבִיב אוֹרָה: לְפֶתַע, בְּלֹא כָּל־צִפִּיָּה, נִתְקַבֵּל מִכְתָּב אָרֹךְ מִדּוֹדִי רְפָאֵל. בְּמֶשֶׁךְ שְׁתֵּי שָׁנִים תְּמִימוֹת, מֵעֵת נָסְעוֹ, קִבַּלְנוּ בְּהַפְסָקוֹת אֲרֻכּוֹת שְׁתַּיִם אוֹ שָׁלֹשׁ גְּלוּיוֹת קְצָרוֹת. הֵן בָּאוּ כְּעֵין מַס – לְהַרְגִּיעַ אֶת אִמִּי לְבַל תִּדְאָג. מְעַטּוֹת הָיוּ הַשּׁוּרוֹת וְהַיְדִיעוֹת קְלוּשׁוֹת, כְּמוֹ נִמְנַע מִלְּהַגִּיד דָּבָר מַמָּשִׁי מֵאֲשֶׁר יַעֲבֹר עָלָיו בַּמֶּרְחַקִּים, מִן הַגְּלוּיוֹת יָדַעְנוּ כִּי נָסַע מִגֶּרְמַנְיָה לְפֶתַע לְאַפְרִיקָה הַדְּרוֹמִית וּמִשָּׁם – לְאַמֶּרִיקָה. וְאוּלָם בַּמִּכְתָּב הָאָרֹךְ הָרִאשוֹן הָיוּ קוֹלוֹת אֲחֵרִים נִשְׁמָעִים. בִּשְׁבִילִי הָיָה הַמִּכְתָּב הַזֶּה נִצְחוֹן־הַמּוֹלֶדֶת, נִצְחוֹן אֶרֶץ־יִשׁרָאֵל. בַּמִּכְתָּב הִזְכִּיר שֶׁיֵשׁ לוֹ “הַצֹּרֶךְ לִשְׁפֹּךְ אֶת לִבּו לְפָנֵינוּ”. “עַתָּה אַחֲרֵי הַנִּסְיוֹנוֹת וְהַסֵּבֶל שֶׁעָבְרוּ עָלַי – כּוֹתֵב הוּא – לָמַדְתִּי לִרְאוֹת בִּפְנֵי הַמְצִיאוּת וְהָאֱמֶת בְּעֵינַיִם גְּלוּיוֹת. לֹא אֶחְשֹׁשׁ, אֵפוֹא, כִּי גְנַאי הוּא לִי אִם אוֹדֶה עַל הָאֱמֶת: טָעִיתִי וְשָׁגִיתִי. הָלַכְתִּי שָנִים אֲחֲֿדוֹת, בִּהְיוֹתִי בַּ”עֲתִידוֹת“, כִּבְעֵינַיִם עֲצוּמוֹת מִפְּנֵי בְּרַק־שָׁוְא, מַתְעֶה וּמוֹלִיךְ שׁוֹלָל. עַתָּה – מֶה הָיִיתִי רוֹצֶה לִמְצוֹא בָּכֶם אוֹתָם רִגְשֵׁי הַלֵּב, אוֹתָם הַגַּעְגּוּעִים הַתַּקִּיפִים, אֲשֶׁר יִתְדַּפְּקוּ בְּלִבִּי לְעִתִּים תְּכוּפוֹת לְזִכְרְכֶם…”

“…מִתְּשׁוּבַתְכֶם לְמִכְתָּבִי זֶה – אִם תֵּיטִיבוּ לִכְתֹּב בַּאֲרֻכָּה – אֵדַע אֶת אֲשֶׁר אִתְּכֶם וְאֶת אֲשֶׁר אִתִּי…”

אַבָּא עָנָה לוֹ בְּמִכְתָּב אָרֹךְ, מָלֵא חִבָּה וְקִרְבָה; הִזְכִּיר לוֹ אֶת סִבְלֵנוּ בִּימֵי הַמַּשְׁבֵּר וְהֶרְאָה לוֹ בָּרוּר, שֶׁאֵין בְּלִבּוֹ שׁוּם טִינָא עָלָיו.

נִמְשְׁכָה שׁוּב שְׁתִיקָה לָחֳדָשִׁים – וְהִנֵּה מִכְתָּב שֵׁנִי מְְפֹרָט מִמֶּנּוּ וְזֶהוּ כֻּלּוֹ בְּצוּרָתוֹ:

"בּוֹסְטוֹן, 9 בְּפֶבְּרוּאַר 1924.

אַחַי הַיְקָרִים,

מִכְתַּבְכֶם הֵשִׁיב אֶת נַפְשִׁי. לְנָכוֹן לֹא אוּכַל לְבַטֵּא בִּדְבָרִים מֶה הָיָה הַמִּכְתָּב לִי; לֹא רַק שֶׁהִרְגַּשְׁתִּי בְּעֵת קְרִיאָה כְּגִפּוּפֵי יָדַיִם חַמּוֹת שֶׁל אֲנָשִׁים קְרוֹבִים וַחֲבִיבִים שֶׁאָפְפוּ אוֹתִי, אֶלָּא כְּהֵדִים חֲזָקִים, תּוֹקְפֵי־לֵב, הָעוֹלִים מִקֶּרֶב עוֹלָם שָׁלֵם מָלֵא טֹהַר וָיֹפִי, נָפְלוּ דִבְרֵי הַמִּכְתָּב עַל לִבִּי. אֲנִי מַאֲמִין, כִּי רַק לְקוֹלוֹת מִמּוֹלֶדֶת יֵשׁ אוֹן וְכֹחוֹת כָּאֵלֶּה, כִּי הַרְגֵּשׁ הִרְגַּשְׁתִּי בְּעֵת קְרִיאָה, כִּי אָח אֲנִי לְעָם, כִּי קָרוֹב אֲנִי אֶל אֲלָפִים, הָעוֹבְדִים וְשׁוֹאֲפִים, עֲמֵלִים וּמְקַוִּים.

וְעַתָּה מַכִּיר אֲנִי, כִּי זָקוּק וְחַיָּב אֲנִי לְהַעֲבִיר לִפְנֵיכֵם בִּקְצָרָה אֶת אֲשֶׁר עָבַר עַל רֹאשִׁי מאָז עָזְבִי אֶתְכֶם וְעַד הַיּוֹם; לֹא אֶפְסַח גַּם עַל סֵבֶל הַיָּמִים הָרָעִים אֲשֶׁר פָּגְעוּ בִּי:

בְּאַפְרִיקָה הַדְּרוֹמִית נֶאֱלַצְתִּי, אַחֲרֵי טִלְטוּלִים רַבִּים וּמְסִבּוֹת נִפְתָּלוֹת, לְשַׁמֵּשׁ כַּחֲצִי שָׁנָה כִּמְשָׁרֵת בְּתַחֲנַת־רַכֶּבֶת אַחַת אֵצֶל מְכוֹנֵן הַתַּחֲנָה. יֵשׁ לִי תְּמוּנוֹת אֲחָדוֹת מִמַּצָּבִי וְמִתִּלְבָּשְׁתִּי בַּיָּמִים הָהֵם. לֹא אַאֲרִיךְ עַתָּה לְסַפֵּר מִתְּקוּפָה רַבַּת־תְּלָאוֹת זוֹ. דַּי לִי לְהַזְכִּיר, כִּי יָדַעְתִּי גַם מַחְסוֹר בְּלֶחֶם יָמִים לֹא מְעַטִּים.

מִשּׁם נִתְגַּלְגַּלְתִּי לִכְרַךְ י. – אַחֲרֵי אֲשֶׁר נֶאֱבַקְתִּי שָבוּעוֹת מִסְפָּר עִם הַרְפַּתְקָאוֹת שֶׁבַּנֵּכָר, קִבַּלְתִּי מִשְׂרַת עוֹרֵךְ חֶשְׁבּוֹנוֹת בְּבֵית מִסְחָר גָּדוֹל. הוּטַב מַצָּבִי – וְיָדַעְתִּי הָרְוָחָה. דִּמִיתִי, כִּי אָז יוּנַח לִי וְאֶרְאֶה בְּטוֹבָה וְאֶמְצָא עִנְיָן וָחֵפֶץ; הֵן כֹּה צָמֵאתִי לְגִיל־חַיִּים וְלִתְשׁוּאוֹת־קִרְיָה. אֲבָל דַּוְקָא בְּקָרְבִי אֶל הַחַיִּים הָאֵלֶּה הִרְגַּשְׁתִּי, מַה דַּל אָנֹכִי וְכַמָּה רֵיקִים וְנֶעְדְּרֵי־עִנְיָן הֵם חַיִּים כָּאֵלֶּה לִי, בִּשְׁבִילִי. אֵיךְ הִתְחִיל וְאֵיךְ הִתְהַוָּה שִנּוּי כָּזֶה בְּקִרְבִּי – קָשֶׁה לִי עַתָּה לְפָרֵט לָכֶם. אַךְ עִקַּר הַגּוֹרְמִים וְהַסִּבּוֹת שֶׁהֵסַבּוּ זֹאת, יוּבַן לָכֶם, אִם אֲצַיֵּן בְּרָאשֵׁי מִלִּים: כְּשֶׁהָיִיתִי מִשְׁתַּתֵּף עִם חֲבֵרַי, צְעִירִים וּצְעִירוֹת צָרְפַתִּים, אַנְגְּלִים, גַּם גֶּרְמַנִּים וְעוֹד (זוֹ הָיְתָה חֶבְרָתִי הַקְּרוֹבָה), הָיִיתִי מַרְגִּישׁ אֶת עַצְמִי כְּאָדָם קְטַנְטַן, מִין גַּמָּד, בֵּינֵיהֶם: הֵם, בַּנֵּכָר, בְּחֵלֶק־הַתֵּבֵל הַמְרֻחָק, בְּאַפְרִיקָה זוֹ “הַכְּבֵדָה” – חָשִׁים הֵם אֶת עַצמָם בַּטּוֹב וּבַנְעִימִים, כִּנְטָעִים אֵלֶּה שֶׁיּוֹנְקִים אֶת מְזוֹנָם הַמָּלֵא דֶרֶךְ צִנּוֹר נֶעֱלָם – מִשָּׁם, מִן הַמָּקוֹר, אַנְגְּלִיָּה, צָרְפַת, בֶּלְגִיָּה. בְּכָל עֵת מְצֹא: תּוֹךְ כְּדֵי קְרִיאָה בְּעִתּוֹן, בְּשִׂיחָה כָּל שֶׁהִיא, בְּעִנְיְנֵי מִסְחָר – בְּכָל מִקְרֶה כִּמְעַט – הָיִיתִי רוֹאֶה בְּאֹפֶן מַמָּשִׁי אֶת הֲמוֹנֵי הַקְּשָׁרִים, הַנִּימִים, הַנִּמְתָּחִים מִפֹּה, מִנִּשְׁמָתָם, עַד לַמּוֹלֶדֶת. לָהֶם הַזְּכוּת וְהָרְשׁוּת לְבַלּוֹת פֹּה בַּנֵּכָר, אַחֲרֵי חָמֵשׁ־שֵׁשׁ שְׁעוֹת הָעֲבוֹדָה, בְּשַׁעֲשׁוּעֵי תַּעֲנוּגוֹת בְּגִיל וְחֶדְוָה: שָׁם בַּמּוֹלֶדֶת, הַדֹּפֶק עוֹבֵד וָחָי; הַקֶּרֶן הַגְּדוֹלָה בְּטוּחָה: מלְיוֹנֵי יָדַיִם נֶאֱמָנוֹת, יוֹצְרוֹת וְעוֹבְדוֹת יְטַפְּחוּהָ, יַעֲצִימוּהָ… לָהֶם, אֵיפוֹא, הַזְּכוּת לֶאֱכֹל מִפֵּרוֹת הַקֶּרֶן פֹּה… לָהֶם מֻתָּר לַעֲלֹז… אַךְ אֲנִי – כְּאָדָם חֵרֵשׁ הָיִיתִי, הַיּוֹשֵׁב בְּאוּלַם־קוֹנְצֶרְטִים בֵּין חוֹגְגִים, וּלְאָזְנָיו לֹא יַגִּיעַ מְאוּמָה מִשָּׁם, מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר שָׁם הַשִּירָה פּוֹרֶצֶת… וּכְאֹדֶם הַבּוּשָׁה אֲשֶׁר תְּכַסֵּה אֶת פְּנֵי אוֹתוֹ חֵרֵשׁ – כֵּן אָדְמוּ פָּנַי בֵּינֵיהֶם לֹא פַּעַם וְלֹא שְׁתַּיִם..

וּכְשֶׁשַּׁבְתִּי לְעִתִּים לְבַדִּי מִטִּיּוּלִים, נְשָׁפִים, הָיָה בְּעֵינַי הֶחָלָל גָּדוֹל… גָּדוֹל… מֵעוֹלָם לֹא הֵבַנְתִּי אֶת שַׁמִּיסוֹ² כְּבַיָּמִים הָהֵם: אֲנִי הָיִיתִי פֶּטֶר שְׁלוּמִיאֵל… אָבַד לִי צִלִּי… אֵינֶנִּי אָדָם… נִשְׁלַל מִמֶּנִי דְבַר־מָה הַמְשֻׁתָּף לְכָל הָאָדָם… וְרַע הָיָה לִי וָמָר…

דִּמִּיתִי, אוּלַי רַק בִּסְבִיבַת זָרִים אַרְגִּישׁ אֶת עַצְמִי כָּכָה. נִסִּיתִי לְהִתְקָרֵב אֶל חֶבְרַת צְעִירִים יְהוּדִים – אַךְ אֵלֶּה הָיוּ עָלַי לָטֹרַח יוֹתֵר מִן הַזָּרִים, שֶׁהֲרֵי הֵם עוֹשִׂים וְנוֹהֲגִים בְּ“אוּלָם הַקּוֹנְצֶרְטִים” כְּאִלּוּ הָיוּ לָהֶם אָזְנַיִם, כְּאִלּוּ אֵינָם חֲסֵרִים דָּבָר – וְהָיוּ בְּעֵינַי לְנִלְעָגִים וַעֲקֻמֵּי־בִּינָה… גַּם בֵּין צְעִירִים “צִיּוֹנִים” לֹא יָדַעְתִּי נַחַת: מַה נְּבוּבִים וְרֵיקָנִים הַדְּבָרִים וְ“הַמַּעֲשִׂים” גַּם יַחַד! מָה עֲלוּבָה “צִיּוֹנוּתָם” לְמִי שֶׁיּוֹדֵע, לְמִי שֶׁרָאָה כָּמוֹנִי, מַה כַּבִּירָה הַיְצִירָה, מָה עֲצוּמָה הָעֲבוֹדָה הַמֻּטֶּלֶת עָלֵינוּ, לְמַעַן הָקִים אֶת חַיֵּינוּ וּלְהַחֲיוֹת אֶת מוֹלַדְתֵּנוּ! מַה שּׁוֹוָה הַ“לְּאֻמִּיּוּת” הַזּוֹ שֶׁל הַיְּהוּדִי בַּגּוֹלָה, וּבְיִחוּד זוֹ שֶׁל הָאִישׁ הַצָּעִיר, הַשָּׁקוּעַ בְּעִנְיָנָיו וּבִצְרָכָיו, וְרַק פַּעַם אוֹ פַּעֲמַיִם בַּשָּׁנָה יִתֵּן מַטְבֵּעוֹת אֲחָדוֹת קַלּוֹת־עֵרֶךְ בִּשְׁבִיל אַרְצוֹ וְעַמוֹ!

וְעוֹד סוֹד: כָּל דְּבַר נְסִיעָתִי מִשָּׁם, מֵאַפְרִיקָה הַדְּרוֹמִית, הֵנָּה, לְאַמֵּרִיקָה, לֹא בָּא אֶלָּא בִּשְׁבִיל לְהִמָּצֵא בְּקֶרֶב הַנֹּעַר הַיְּהוּדִי בְּ“אֶרֶץ הָאֶפְשָׁרֻיּוֹת בִּלְתִּי־הַמֻּגְבָּלוֹת”, לִרְאוֹת מָה עוֹשֶׂה וְאֵיךְ תּוֹפֵס הַנֹּעַר הַזֶּה אֶת הָעֲבוֹדָה הַלְּאֻמִּית שֶׁל עַמּוֹ. אַךְ – סַדְנָא דְאַרְעָא חַד הוּא. גַּם פֹּה הַכֹּל חִוֵּר, חַלָּשׁ וּמְטֻשְׁטָשׁ. כָּל זְמָן שֶׁלֹּא יִמְסְרוּ אֵלֶּה הַצְּעִירִים וְהַצְּעִירוֹת אֶת מֵיטַב כֹּחוֹתֵיהֶם, מַחֲשַׁבְתָּם וִיכָלְתָּם בִּשְׁבִיל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל – הֲרֵי כָּל עֲבוֹדָתֵנוּ רוֹפֶפֶת וַחֲסֵרַת יְסוֹד – שֶׁהַיּוֹם הִיא קַיֶּמֶת וּמָחָר הִיא יְכוֹלָה חָלִילָה לְהִתְעַרְעֵר וְלִנפֹּל.

הִנֵּה הֶאֱרַכְתִּי קְצָת, וְאַתֶּם תָּבִינוּ עַתָּה מִבְּלִי שֶׁאֶכְתֹּב זֹאת, כִּי כָּל שְׁאִיפָתִי וְתִקְוָתִי עַתָּה הִיא, לְשַׁפֵּר וּלְהֵיטִיב אֶת מַצָּבִי הַכַּסְפִּי וְלִנְסֹעַ אֲלֵיכֶם – הַתְּקַבְּלוּנִי?

שָׁלוֹם לְאֵין גְּבוּל לַ“עֲתִידוֹת” וּלְאַדְמָתָהּ. יוֹדֵעַ אֲנִי: מִמֶּנָּה, מֵאַדְמַת “עֲתִידוֹת”, חַיָּב אֲנִי לְבַקֵּשׁ סְלִיחָה… אֲנִי נָכוֹן לַעֲשׂוֹת זֹאת בְּכָל לֵב: בְּוַדַּאי – לִכְשֶׁאָבוֹא נַשֵּׁק אֲנַשֵּׁק אֶת עֲפָרָהּ… מַמָּשׁ… רְפָאֵל שֶׁלָּכֶם".

אַחֲרֵי חֹדֶשׁ יָמִים בְּעֵרֶךְ, טֶרֶם הִסְפִּיק לְקַבֵּל תְּשׁוּבָה מֵאִתָּנוּ, נִתְקַבְּלָה מִמֶּנוּ טֶלֶגְרַמָּה זוּ: “זָכִיתִי בְּהַגְרָלָה חֲמִשָּׁה־עָשָׂר אֶלֶף דּוֹלָר – הַאֶשְׁלָחֵם לְשִׁפּוּר הַמַּצָּב בַּ”עֲתִידוֹת“? עֲנוּ!”

מָה הֵבִיאָה טֶלֶגְרַמָּה זוֹ בְּמִלֶּיהָ הַמּוּעָטוֹת בְּבֵיתֵנוּ וּבְכָל “עֲתִידוֹת” – אֵין צֹרֶךּ לְסַפֵּר. אַבָּא עָנָה טֶלֶגְרָפִית: “אִם תָּבוֹא וְתַעֲבֹד בְּעַצְמְךָ אִתָּנוּ – נְקַבֶּלְךָ בִּזְרוֹעוֹת פְּתוּחוֹת.”

כְּשֶׁבָּא דוֹדִי – הוּצְאוּ כַּמָּה וְכַמָּה תִּקּוּנִים לְפֹעַל שֶׁהָיוּ יָמִים רַבִּים מַשְׂאַת־נֶפֶשׁ לְכַמָּה מֵאֲנָשֵׁינוּ. לַ“עֲתִידוֹת” בָּאָה תְּקוּפָה חֲדָשָׁה, מְלֵאָה עֲבוֹדָה וְתִקְוָה. כְּפָרֵנוּ הָיָה הָרִאשׁוֹן, שֶׁקִּבֵּל צוּרָה חֲדָשָׁה בְּסִדּוּרוֹ: נִתְקַבְּלוּ וְנִתְמַזְּגוּ בּוֹ עִקָּרֵי “הַקְּבוּצָה הַגְּדוֹלָה” וְעִקָּרֵי “הַמוֹשָׁב”.

 

ח. חֲתִימָה    🔗

עָבַר הַשָּׁבוּעַ הָרִאשׁוֹן לְבוֹא דוֹדִי, אֲשֶׁר הָיָה לְכָל הַכְּפָר כְּעֵין יוֹם חַג אָרֹךְ, אוּלָם בְּלֵב רַבִּים מֵאִתָּנוּ הָיְתָה צִפִּיָּה חֲרִישִׁית לְיָמִים שֶׁלְּאַחֲרֵי הַחַג, כְּמוֹ חִכּוּ לָדַעַת מַה וְאֵיךְ יִהְיוּ מַהֲלָכֵי הַדּוֹד רְפָאֵל, עֲבוֹדָתוֹ וְיַחֲסוֹ, כַּאֲשֶׁר יָבוֹאוּ יְמֵי חוֹל, יְמֵי עֲבוֹדָה וִיגִיעָה.

אַךְ עַתָּה חָלְפוּ כְּבָר כַּעֲשָׂרָה חֳדָשִׁים: עָבְרוּ יְמֵי עוֹנוֹת־עֲבוֹדָה שׁוֹנִים בַקַּיִץ וּבַחֹרֶף. יַחַד יוֹצְאִים אָנוּ יוֹם־יוֹם לַעֲבוֹדָה. וּמְקַנֵּא אֲנִי בּוֹ, בְּדוֹדִי רְפָאֵל, בִּשְׁעַת עֲבוֹדָתוֹ, בְּעָבְדוֹ כָּפוּף בְּמַחֲרַשְׁתּוֹ אוֹ בְּמַעְדֵּרוֹ. עוֹבֵד הוּא שָׁעוֹת תְּמִימוֹת כֹּה פָּשׁוּט וְטִבְעִי, כְּמוֹ לֹא נִכְשַׁל מֵעוֹדוֹ בְּדָבָר… כְּמוֹ לֹא קָרָה מְאוּם תְּמוֹל וְשִׁלְשׁוֹם… שָׁלֵם הוּא בְּלִי פְּגִימָה. אָכֵן, אָמַרְתִּי לֹא פַּעַם בְּלִבִּי – בְּמָקוֹם שֶׁבַּעֲלֵי־תְּשׁוּבָה עוֹמְדִים אֵין צַדִּיקִים גְּמוּרִים יְכוֹלִים לַעֲמוֹד. וְאָמְנָם מְצִיאוּתוֹ בִּכְפָרֵנוּ, יֵשׁוּתוֹ שֶׁל רְפָאֵל סַלְעִי (שֵׁם מִשְׁפַּחְתּוֹ לְפָנִים הָיָה פֶלְזִיג), הֶחָבֵר הָעוֹבֵד וְהַפָּשׁוּט בֵּינֵינוּ נֶחְשֶׁבֶת, דּוֹמַנִי בְּעֵינֵי רַבִּים מִבְּנֵי הַכְּפָר, לִזְכוּת וּלְתוֹסֶפֶת־מָה לַכְּפָר; כְּמוֹ הָיָה הוּא עַצְמוֹ בַּעֲבוֹדָתוֹ הַנֶּאֱמָנָה לִדְבַר עֵרֶךְ וּבִטָּחוֹן לַכְּפָר…

לְעִתִּים, בְּיוֹם מַרְגּוֹעַ, יוֹצְאִים אָנוּ שְׁנֵינוּ לָתוּר אֶת הָעֵמֶק, אֶת הַמּוֹשָׁבִים וְהַקִּבּוּצִים לִמְקוֹמוֹתֵיהֶם, מַה שֻּׁנּוּ פְּנֵי הָעֵמֶק בְּחָמֵשׁ הַשָּׁנִים הָאַחֲרוֹנוֹת! לְאָרְכּוֹ וּלְרָחְבּוֹ מְהַלֵּךְ אַתָּה שָׁעוֹת רַבּוֹת בְּאַדְמוֹת נְקֻדּוֹת הַיִּשּׁוּב הֶחָדָשׁ, הַנִּפְגָּשׁוֹת וּמִתְלַכְּדוֹת גְבוּל בִּגְבוּל. וְהַרְגָּשַׁת־חֶרֶשׁ תְּלַוֶּךָּ: הִנֵּה הוּשַׁב שְׁטַר־הַמִּקְנָה שֶׁל הָעֵמֶק, אֲשֶׁר הָיָה מְמֻשְׁכָּן מֵאוֹת דּוֹרוֹת בִּידֵי זָרִים, לַיּוֹרְשִׁים הָאֲמִתִּיִּים, וְתָקוּם וּתְאֻשַּׁר עַתָּה הַמִּקְנָה לָנֶצַח.

וּבְהָלְכִי פַּעַם יַחַד אֶת דּוֹדִי בַּעֵמֶק, עִם הֵעָטֵף הַכָּרִים הַנִּרְחָבִים שִׂמְלַת־יֶרֶק־הָדָר מְפֹאָרָה, בִּרְעֹד הַלֵּב מִגִּיל־יְצִירָה וּמִבִּרְכַּת־תְּנוּבָה, פָּתַח דּוֹדִי וְאָמַר:

“הֲיוֹדֵעַ אַתָּה, שִׁמְעוֹן, מַדּוּעַ יִרְחַב כֹּה הַלֵּב פֹּה וְיִלְבַּשׁ מִסְתּוֹרִין? לֹא רַק מִשּׁוּם הַהוֹד וְהֶהָדָר אֲשֶׁר לְמַרְאֶה הָעֵמֶק, וְלֹא רַק מִשּׁוּם שֶׁלָּנוּ הִיא כָּל הַכְּבוּדָה הַלֵּזוּ – אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁהָעֵמֶק הָיָה וְיִהְיֶה לְהַבָּא לִתְעוּדַת־חַיִּים חֲדָשָׁה לָאָדָם. אַתָּה בָּאתָ הֵנָּה בְּעוֹדְךָ קָטָן, לֹא הִכַּרְתָּ וְלֹא יָדַעְתָּ מְאוּמָה מִכִּשְׁלוֹן חַיֵּי הָאָדָם בְּאַרְצוֹת תֵּבֵל. מַה מְזֻיָּפִים וּמְעֻוָּתִים הַפָּנִים אֲשֶׁר הָיוּ לְחַיֵּי־הָאָדָם בַּתֵּבֵל הַלֵּזוּ! שָׁם בָּאֲרָצוֹת הָהֵן, נִדְמֶה לְךָ כְּאִלּוּ גַּלְגַּל־הַחַיִּים אֲשֶׁר נִתַּן מֵאָז לִבְנֵי הָאָדָם – נָטָה וְנִשְׁמַט זֶה כְּבָר מִמַּסְלוּלוֹ… וּמֵעֵת סוּרוֹ מִדַּרְכּוֹ – זֶה אַלְפֵי דּוֹרוֹת – יֵלֵךְ וְיִתְגַּלְגֵּל בָּ”אֵין סוֹף", כִּבְסַעֲרַת סוּפָה.

עֲקַלְקַלּוֹת וּנְלוֹזוֹת… וּבְנֵי אָדָם רֹדְפִים וְדוֹלְקִים מֵאָז בְּיָדַיִם מוּשָׁטוֹת אַחֲרָיו, אַחֲרֵי גַלְגַּל־חַיִּים תּוֹעֶה וְאוֹבֵד… ואֶל אֲשֶׁר יוֹבִילֵם הוּא יֵלְכוּ וְיִסָּחֲפוּ… כְּמֻכֵּי עִוָּרוֹן יִפְּלוּ מִדֶּחִי אֶל דֶּחִי אַחֲרָיו… כָּךְ נָפְלוּ בְּדַרְכָּם הָאֲרֻכָּה־אֲרֻכָּה, – בְּ“עֵמֶק הַדָּמִים”, בְּ“גֵיא הַזָּהָב”, בִּ“שְׁאוֹל” הָאֹשֶׁר – אַךְ פֹּה בָּעֵמֶק, נִדְמֶה, נִתְפַּס הַגַּלְגַּל בִּידֵי הָאָדָם… כַּאן הֵחֵל הַגַּלְגַּל לָסֹב בְּמַסְלוּל אֲשֶׁר הִתְוָה לוֹ הָאָדָם לִרְצוֹנוֹ… הָעֵמֶק הוּא הַתָּא הָרִאשׁוֹן לְרִקְמַת־חַיִּים חֲדָשָׁה וּגְדוֹלָה. לֹא הַזָּהָב, לֹא הָאֶגְרוֹף, גַּם לֹא בְּרַק מַנְעַמֵּי הַבַּטָּלָה יִהְיוּ לִיסוֹד הַחַיִּים – כִּי־אִם הָעֲבוֹדָה. הָעֲבוֹדָה אֲשֶׁר לֹא כְּאֶמְצָעִי תִּהְיֶה לָנוּ לַעֲלוֹת עַל בָּמֳתֵי אֹשֶׁר כּוֹזְבוֹת – כִּי אִם הָעֲבוֹדָה כְּמַטָּרָה, מַטְּרַת הַחַיִּים בִּכְבוֹדָם וּבְעַצְמָם…

אוּלַי בָּזֶה, חֲבִיבִי, צְפוּנִים כַּמָּה וְכַמָּה פִּתְרוֹנוֹת לְרָזֵי הַחַיִּים הַגְּדוֹלִים, כִּי הֵן פֹּה שׁוֹב שָׁב הַגַּלְגַל לְהִסֹּב לִרְצוֹן הָאָדָם וּלְקוֹל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בְּלִבּוֹ…"

“וְאִם נִזְכֹּר – הוֹסִיף אַחֲרֵי רֶגַע – כִּי הַיְצִירָה הַזֹּאת – דְּבַר תְּחִיַּת הָעֵמֶק – הִיא בִּטּוּיוֹ שֶׁל הָעָם עַצְמוֹ – בְּיוֹדְעִים אוֹ בְּלֹא יוֹדְעִים – אֲשֶׁר מִקִּרְבּוֹ הֵקִים אֶת הַמַּכְשִׁיר הָעֲמָמִי לִגְאֻלַּת הָאָרֶץ – אֶת הַקֶּרֶן הַקַּיֶּמֶת לְיִשְׂרָאֵל, וַאֲשֶׁר בִּתְרוּמוֹת הָעָם יִגְאַל אֶת עַשְׂרוֹת אַלְפֵי הַפַּרְסָאוֹת מֵאַדְמַת הָאָבוֹת – הֲרֵי עֲרֻבָּה הִיא לָנוּ, כִּי מִנִּשְׁמַת הָעָם צָמְחוּ וְעָלוּ עֶרְכֵי הַחַיִּים הָאֵלֶּה וְהָיֹה יִהְיוּ לְהַבָּא לְמִפְעֲלֵי־חַיִּים לֹא יִמָּחוּ… אֲשׁוּרֶנוּ וְלֹא רָחוֹק…”

כָּאֵלֶּה וְכָאֵלֶּה הֵן הַשִּׂיחוֹת, אֲשֶׁר דּוֹדִי אוֹהֵב לְשׂוֹחֵחַ אֲרֻכּוֹת בְּעֵת טִיּוּלֵינוּ לַפְרָקִים לְאִטֵּנוּ בְּמֶרְחֲבֵי הָעֵמֶק. אָכֵן גַּם זֹאת מַתְּנַת הַמּוֹלֶדֶת הִיא, אֲשֶׁר תַּעֲנִיק נִיב־שְׂפָתַיִם זַךְ וְטָהוֹר לְמִי שֶׁהָיָה בִּבְחִינַת כְּבַד־שְׂפָתַיִם וְעֲרַל לֵב, וּתְעוֹרֵר אֶת נַפְשׁוֹ לִשְׁאִיפוֹת עָל…

וְעַתָּה, בַּמַּהֲדוּרָה הַחֲדָשָׁה שֶׁל סִפּוּרִי, חַיָּב אֲנִי לְהוֹסִיף רַק עוֹד מִלִּים אֲחָדוֹת עַל דּוֹדִי רְפָאֵל:

הֲרֵיהוּ כַּיּוֹם כְּבֵן חַמִשִׁים וַחֲמֵשׁ. עֲדַיִן שָׁלֵם הוּא בְּכֹחוֹ וְחָזָק בְּרוּחוֹ. יוֹם יוֹם יוֹצֵא הוּא לַעֲבוֹדָה כְּמֵאָז בְּמֶרֶץ וּבְשִׂמְחָה. וְיֶתֶר עַל כֵּן: כְּמֵאָז חָדוּר הוּא גַם עַתָּה אֱמוּנָה עֲמֻקָּה בְּרוּחוֹ שֶׁל הָעֵמֶק: הַאֲמֵן יַאֲמִין בֶּאֱמֶת וְבְתָמִים: אֵלֶּה הַצְּלָלִים שֶׁיָרְדוּ פֹּה וָשָׁם לָעֵמֶק בַּשָּׁנִים הָאַחֲרוֹנוֹת – חָלוֹף יַחֲלוֹפוּ. הָרַעְיוֹנוֹת הַנַּעֲלִים וְהָרְצוֹנוֹת הָעַזִּים, שֶׁהֻשְׁקְעוּ בַּעֵמֶק בִּשְׁעָתָם – לֹא יִמֹּגוּ לְעוֹלָם. קִסְמֵי עֵמֶק־יִזְרְעֶאל יָשׁוּבוּ וְיַאַצְלוּ לָנוּ, לִבְנֵי הָעֵמֶק, וּלְכָל הָעָם בַּמּוֹלֶדֶת, בִּרְכַּת אֱמֶת, אוֹר וָחֶסֶד.