האח, כמה מתוקה ונעימה הפיתה היבשה אחרי ימים שלמים של רעב!…
השיגו קצת קמח-תירס, אספו גללי בקר והציתו באבן-צור. לא הרי קמח-התירס כהרי קמח-חיטה ללישה ולאפיה. קמח תירס מתפרך ומתרסק ודרושה מומחיות ללוש את העיסה בזהירות רבה על העבאיה, שלא תתפורר מתחת לידיים. מוכרחים ללוש פיתות עבות. געפר מוציא את מכנסיו הקרועים מתוך השקיים שעל החמור – המשמשים לו בלילות קור לכסות את החורים במכנסים שהוא לובשם תמיד – מקפלם ושם את הפיתה עליהם והופכה על הגחלים בזהירות. הוא מכסה אותה בגללים עשנים בצדדים ולמעלה…
הוא משתדל להוציא טיפות-חלב אחרונות מעטיני הכבשות. מלוח הוא החלב ומוכרחים למהלו במים. אוכלים ושותים בתיאבון. כמה טעימה הפיתה לחיך הרעב וביחוד כשטובלים אותה בחלב… רק חבל שאינה מספיקה להשביע את כולנו…
כולם בלתי מרוצים, נרגזים, שותקים.
לפתע – התעוררות, חמור נראה על יד העדרים, מיהר חסין הרועה לקראתו בצהלה:
– שב, “יחריב-ביתהו” – חזרה!…
זה יומים שהחמור נעלם ואיננו. היה מעט קמח בתוך השקיים שעל גבו והקמח נעלם איתו… בגללו לא היה לנו ממה לאפות פיתות כל יום-אתמול; ועכשיו, אויה, שב בלי קמח, – נפל מעליו או נגנב? וחסין מוציא את כל רוגזו וכעסו עליו. מכהו, כשהוא מחזיק באזני החמור שלא יתכופף ויסב ראשו ממנו, וצועק לו:
– חמור שכמותך! מנוול! טמא! יקללך אללה ויחריב ביתך, חמור… הא לך! הא לך עוד ועוד… השארתנו רעבים… איפה הקמח, יא חמאר – – והחמור המסכן עומד בהכנעה וסופג בסבלנות את כל “התוכחה” הזאת כמצדיק עליו את דין חסין בעליו.
נכמרו רחמי הרועים על החמור המסכן והשביעו את חסין:
– באללה, עזבהו לנפשו, המסכן…
השתיקה נמשכה, כולם מכונסים בעצמם.
– באללה! – מסכימים כולם נוגות.
– ואתה, יא-עזיז, למה בחרת לך להיות רועה? האם לא טוב יותר להיות סוחר?
– יחריב-ביתכום – פנה מנצור לפתע, – כמוכם כצואה הרועים, “ולאד אל ערב”, מנוולים! עוד מעט וירד גשם, עשב יגדל ונעלה להרים. הצאן ישבע ואנו נשבע. – – מה כי תבכו? אללה יחריב-ביתכום…
חיוך ואחר כך צחוק קולני ומתגבר צלצל שוב על פני כרי הצאן.
כתמול שלשום, כמימים ימימה – – –
בריקוד ובשירה שכחו את הרעב.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.