אגודת הסופרים לא תמיד שמחה בחלקה, אך היא שמחה בחלקה שהיה לה בשעתה בהקמת קרן לפרסי יצירה מטעם ראש הממשלה, לוי אשכול, זכרונו לברכה. האדם הזה, שכל ימיו הקים מפעלים בעיר ובכפר, היה מלא חדוה ביום ההכרזה על הקמתה של קרן זו. ושני טעמים היו לדבר: ראשית, אשכול היה לא רק איש-מעשה גדול, אלא גם איש-מחשבה, אוהב ספרות, שוחר ניב יפה, מוקיר סופרים וחרד לדמותה הרוחנית של המדינה, ובקרן זו ראה מכשיר לסייע לסופר וליצירה. שנית, בהיותו ממשפחת החלוצים חש, שמפעל חלוצי סגולי כאן, בתחום הרוחני, וזה קסם לו מאד. למן השיחה הראשונה עמו על ענין זה נתקף התלהבות, קיצר את כל שלבי ההכנה והקרן נוסדה תוך חודש ימים. ומה מאושר היה בערב-ההכרזה, אף על פי, שזה היה בשבוע שבו התקיף צה"ל את שדה-התעופה בבירות, ודאגותיו היו מרובות. וברוכה תהיה ראש-הממשלה, גולדה מאיר, השוקדת על המשך הקרן והאדרתה.
הקרן הזאת מסייעת, בתכלית הפשטות, ליוצר העברי בתנאי חייו הקשים. היא שולפת שנה אחת משנות עמלו הרבות ואומרת לו: השנה הבאה תהיה שונה לטובה מקודמותיה. אתה, הסופר, לא תהיה בה משועבד לכל מיני עבודות חיצוניות, לשם פרנסה, שאינן מניחות לך פנאי ליצירה, אלא חפשי תהיה לרוחך ולמצוקתך הפנימית ותוכל להגשים את תכניותיך לפי כוחך וכשרונך שחוננך בהם.
מה זה פנאי לסופר?
אין זה רק פנאי טכני לכתוב, להעלות על הנייר. ודאי, כתיבת שיר, רומאן או מונוגראפיה, או מסה,דורשת זמן. אולם באמרנו פנאי לסופר, הכוונה שהוא צריך להיפנות לחשבון נפשו, לתהייה על עצמו ועל הברואים שהוא עומד לברוא, לטיפוח בת-השירה, לצלילה בעמקי הנושא הנדון, לעמידה על המתרחש סביבו ובתוכו. בדיבור אחד, זה כולל גם שעות של בטלה במובן הנעלה של מלה זו. אלו הן שעות של הסתכלות טהורה, של דמדומים ומחשבות פורחות, של התעוררות והתחדשות, שהם תנאי מוקדם ליצירה ושמהם מתגבשת היצירה. ואין לך אדם יוצר שאינו זקוק לבטלה כזו, שפעמים שיש בה כובד-ראש ושיקול דעת יותר מאשר בעמל רעשני.
וכבר אמרו חז"ל, שאין השכינה שורה לא מתוך עצלות, ולא מתוך עצבות, ולא מתוך שחוק, ולא מתוך קלות-ראש, ולא מתוך דברים בטלים, אלא מתוך דבר-שמחה של מצווה. אם המענק הזה יתן לסופר אותה שמחה של מצווה, או אפילו מקצת ממנה,כדי שהשכינה תהא שוֹרה עליו, הריהו ראוי לשבח, וכל אלה ששותפים בנתינתו ראויים לשבח, ואני מקווה, שגם מקבלי הפרס יהיו ראויים לשבח.
הפרס הזה מיועד לכל יוצר עברי באיזה תחום ספרותי שהוא, המשורר והמספר, המסאי והמבקר, מחייב המימסד ושולל המימסד, כולם חשובים לפניו במידה שווה, מפני שכל מי שתורם מן השבח והעליה של יצירתו ומכניסו לתוך מחזור חיי הרוח שלנו, הריהו מבצר את המסד, את התשתית שלנו. במרוצת הימים נופלת מ"ם אחת מן המלה “ממסד” ונשאר מסד, שעליו נשענות האומה והמדינה. סילוני היצירה של כל יוצר ויוצר משתפכים לתוך הנהר הגדול, נהר-די-נוּר או נהר-די-זהב של היצירה העברית. כך היה, כך הוֹוה וכך יהיה.
טוב שהחברה מעריכה את הסופר והספרות ומתכבדת בכבודם; טוב שהמדינה מכירה בחובתה כלפי היוצר לתת לו קצת אמצעים להקלת תנאי עבודתו. מצב זה יש בו כדי לעודדו ולסעדו. ברם, עיקר אחד צריך להנחותנו ביחסי גומלים אלה: היוצר צריך להיות בן-חורין ונתון לבית-דינו של מצפונו בלבד. אין הסופר המקבל פרס מבטיח שום גמול לנותניו, מלבד אחד: ריכוז הנפש והיכולת בנקודה אחת, בנקודת היצירה, איש איש כפי מתת-החסד שבו. בסופו של חשבון תצא האומה נשכרת. סופריה יוסיפו לה תפארת חיים ודעת עצמה, כשם שהספרות עשתה זאת ממנדלי וביאליק, עגנון והזז והורוביץ ועד אהרן מגד ועמוס עוז.
ואני מאחל למקבלי הפרסים עוֹנה של מזרע וקציר, זריחה ופריחה.
-
בחלוקה החמישית של פרסי יצירה לשנת 1973. ↩
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.