א 🔗
שִׁמְעוּ וַאֲסַפֵּר לָכֶם מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה. מַעֲשֶׂה בִּשְׁלֹשָׁה תְּיָשִׁים שֶׁנָּסוּ מִן הַמִּכְלָאָה.
שְׁלֹשָׁה תְּיָשִׁים בְּנֵי־חַיִל נָסוּ בַּלַיִל, נָסוּ, בָּרָחוּ אֶל הָאָחוּ, לִמְקוֹם שָׁם עוֹלֶה הָעֵשֶׂב הָרַךְ, לִמְקוֹם שָׁם יְפַךְ הַנַּחַל הַזַּךְ; הָלְכוּ לִמְקוֹם שָׁם הָרוּחַ יָפוּחַ, שָׁם יָצְאוּ לָשׂוּחַ, שָׁם יִרְקְדוּ־יְחוֹלֵלוּ, יִתְהוֹלְלוּ, יִשְׁתּוֹלֵלוּ.
ב 🔗
כָּל הַלַּיְלָה תָּעוּ הַתְּיָשִׁים, בָּרְחוֹבוֹת ְעַל־פְּנֵי מִגְרָשִׁים, תָּעוּ־תָּעוּ וְאֶל הָאָחוּ לא בָּאוּ. אֶת הַדֶּרֶךְ לא רָאוּ וְלא מָצָאוּ.
וַיְהִי בַּבֹּקֶר וְהַשֶּׁמֶשׁ לָהֶם זָרָחָה, וַיִּרְאוּ מֵרָחוֹק אֶת הָאָחוּ וַיִּשְׂמָחוּ, וַיִּצְהֲלוּ וַיָּּרִיעוּ, וַיִּקְרְאוּ אִישׁ אֶל אָחִיהוּ: אוּצָה! רוּצָה!
ג 🔗
וַיְהִי כַאֲשֶׁר אָצוּ, כַּאֲשֶׁר רָצוּ, וְהִנֵּה ֶשֶׁר־עֵץ בָּנוּי עַל־פְּנֵי תְּעָלַת־מַיִם, וְהַגֶּשֶׁר רְחַב־יָדַיִם.
קָם הַתַּיִשׁ הַבְֹּר וְעָבַר אֶת הַגֶּשֶׁר, הִנֵּה הוּא אָץ, הִנֵּה הוּא רָץ, הַגֶּשֶׁר יִזְדָּעְזֵעַ, וְהַתַּיִשׁ – בִּזְקָנוֹ יְנַעְנֵע וּבְטְלָפָיו יְרַקֵּעַ:
– טְרַח–טְרַ־רַח
אָרִים נוֹרָא קוֹל –
בְּרַגְלַיִם אַךְ!
לֹא אֵחַת מִפְּנֵי כֹּל!
ד 🔗
וְתַחַת הַגֶּשֶׁר רְחַב־הַיָּדַיִם, בְּתוֹךְ תְּעָלַת־הַמַּיִם, בַּבּוֹר הֶעָמֹק וְהַשָּׁחוֹר יָשַׁב שֵׁד־הַמַּיִם הַנּוֹרָא, רֹאשׁוֹ חֲלַקְלָק וִירַקְרַק וְחָטְמוֹ כְבַקְבּוּק, עֵינָיו כִּשְׁתֵּי לַבּוֹת בְּלִי רִיסִים וְגַבּוֹת.
חָפֵץ שֵׁד־הַמַּיִם לֶאֱכֹל אֶת הָרִאשׁוֹן בַּתְּיָשִׁים, וַיְדַבֵּר אֵלָיו דְּבָרִים קָשִׁים, וְכֹה אָמַר:
– מִי שָׁם אָץ? מִי שָׁם רָץ? מִי בְּרַגְלָיו מְרַקֵּעַ עַד שֶׁהַגֶּשֶׁר יִזְדַּעְזֵעַ? אֶתְפְּשֶׂנּוּ וְאֹכְלֶנּוּ!
נִבְהַל הַתַּיִשׁ, עָמַד רֶגַע נִדְהָם וְקוֹפֵא כְּשַׁיִשׁ, וְאַחֲרֵי רֶגַע הִתְחַנֵּן:
– אַל נָא, שֵׁד רַחוּם וְחַנּוּן, אַל נָא תֹאכְלֵנִי, אֲנִי קָטָן הִנֵּנִי, זֶה אָחִי הַשֵּׁנִי, הוּא גָדוֹל וְשָׁמֵן מִמֶּנִּי, אֱכֹל נָא אוֹתוֹ!
וְשֵׁד־הַמַּיִם עוֹד יוֹשֵׁב תַּחַת הַגֶּשֶׁר רְחַב־הַיָּדַיִם, ראשׁוֹ חֲלַקְלָק וִירַקְרַק, חָטְמוֹ כְבַקְבּוּק, עֵינָיו כִּשְׁתֵּי לַבּוֹת בְּלִי רִיסִים וְגַבּוֹת, וַהֲרֵי הוּא יוֹשֵׁב וְחוֹשֵׁב, חוֹשֵׁב וְשׁוֹמֵעַ: הַגֶּשֶׁר שׁוּב יִזְדַּעְזֵעַ, שׁוּב יַעֲבֹר עָלָיו תַּיִשׁ, יִתְנוֹעֵעַ וּבְרַגְלָיו יְרַקֵּעַ:
טְרַח־טְרַ־רַח!
אָרִים נוֹרָא קוֹל –
בְּרַגְלַיִם אַךְ!
לא אֵחַת מִפְּנֵי כֹּל!
נָתַן עָלָיו שֵׁד־הַמַּיִם בְּקוֹלוֹ: מִי שָׁם עַל הַגֶשֶׁר עוֹלֶה? מִי שָׁם אָץ? מִי שָׁם רָץ? אֶתְפְּשֶׂנּוּ וְאֹכְלֶנּוּ!
נִבְהַל הַתַּיִשׁ הַשֵּׁנִי, הִתְכַּוֵּץ כֻּלּוֹ וּכְאִלּוּ אֵינוֹ, לא רָקַע עוֹד וְלא בָּעַט, וְקוֹלוֹ רָעַד־רָעַד:
– אָנָּא, אַל תֹּאכְלֵנִי, אֲנִי עוֹד קָטָן הִנֵּנִי, אָחִי הַשְּׁלִישִׁי הִנֵּה הוּא בָּא אַחֲרַי, הוּא גָדוֹל וְשָׁמֵן מִמֶּנִּי, אֱכֹל נָא אוֹתוֹ!
הֶאֱמִין לוֹ שֵׁד־הַמַּיִם, יוֹשֵׁב הוּא תַּחַת הַגֶּשֶׁר רְחַב־הַיָּדַיִם, ראשׁוֹ חֲלַקְלָק וִירַקְרַק, חָטְמוֹ כְבַקְבּוּק, עֵינָיו כִּשְׁתֵּי לַבּוֹת בְּלִי רִיסִים וְגַבּוֹת, יוֹשֵׁב הוּא וְשׁוֹמֵעַ: הַגֶּשֶׁר שׁוּב יִזְדַּעְזֵעַ, שׁוּב תַּיִשׁ עוֹבֵר עָלָיו, יִתְנוֹעֵעַ, בְּרַגְלָיו יְרַקֵּעַ:
– הוֹ, מַה לִּי גֶשֶׁר־עֵץ! אֲנִי אָץ רָץ כַּחֵץ; הָס כָּל אֶחָד, הַס! אֲנִי תַּיִשׁ עַז!
טְרַח־טְרַ־רַח
כַּךְ וְכָךְ!
בָּרַגְלַיִם אַךְ!
טְרַ־רַח!
וְשֵׁד־הַמַּיִם יוֹשֵׁב וְחוֹשֵב: אַךְ אֱמֶת אָמְרוּ לִי בַּעֲלֵי־הַזָּקָן נֶאֱמָנִים דִּבְרֵיהֶם, נֶאֱמָנִים! ְעֻדַּת־שְׁמָנִים, סְעֻדַּת־שְׁמָנִים תִּהְיֶה לי הַיּוֹם הַזֶּה!
וַיִּשָּּׂא שֵׁד־הַמַּיִם אֶת קוֹלוֹ, וַיִּקְרָא בְחֵמָה גְדוֹלָה:
– מִי שָׁם אָץ? מִי שָׁם רָץ? מִי בְּרַגְלָיו יְרַקֵּעַ וְכָל הַגֶּשֶׁר יִזְדָּעְזֵעַ?
וְזֶה הַתַּיִשׁ הַקָּטָן לֹא נִבְהַל כָּל־עִקָּר, הוּא נָע עַל הַגֶּשֶׁר כְּשִׁכּוֹר, קוֹרֵא בְּכָל גְּרוֹנוֹ וְעוֹנֶה:
– אֲנִי הוּא הַתַּיִשׁ הַצָּעִיר, הַיָּהִיר, הַמָּהִיר, בַּעַל הַזָּקָן הַשָּׂעִיר, וְאַתָּה – אִם כִּי רֹאשְׁךָ חֲלַקְלֵק וִירַקְרַק וְחָטְמְךָ כְבַקְבּוּק וְעֵינֶיךְ כִּשְׁתֵּי לַבּוֹת בְּלִי ריסִים וְגַבּוֹת, – בּוֹא, אִם אֵינְךָ מְפַחֵד, בּוֹא, וְנֵאָבֵק יַחַד! בְּקַרְנַי אֲבֲתֶּקְךָ, בִּטְלָפַי אֲהַדֶּקְךָ, אַשְׁחִיתֶךָ!
נִבְהַל שֵׁד־הַמַּיִם וְנֶחְבָּא בְּבֶהָלָה, עָמֹק־עָמֹק לְתוֹךְ הַתְּעָלָה.
ה 🔗
עָבְרוּ שְׁלשֶׁת הַתְּיָשִׁים אֶת הַגֶּשֶׁר וּבָאוּ אֶל הָאָחוּ; הָיוּ עֲשָׂבָיו דָּקִּים, רַכִּים וִירַקְרַקִּים וּמְתוּקִים מִכָּל מַמְתָּקִּים; וְכַאֲשֶׁר בָּאוּ – אָכְלוּ וַיִּשְׂבָּעוּ, וְשׁוּב אָכְלוּ עַד שֶׁשָּׁמְנוּ וְעָבוּ, וְשׁוּב אָכְלוּ עַד שֶׁצָּבוּ, וְנִשְׁאֲרוּ שָׁם וְאֶל הָעִיר לֹא שָׁבוּ.
מִן הַיּוֹם הַהוּא וְאִישׁ עוֹד לא רָאָם, וְאִישׁ לֹא שְׁמָעָם, רַק אֲנִי שָׁם הָיִיתִי וְאֶת הַתְּיָשִׁים רָאִיתִי.
זֶה הַתַּיִשׁ הַקָּטָן, עֲדַיִן הוּא בְּכוֹר־שָׂטָן, בֶּן־חַיִל וְטוֹב. וְזֶה הַסּוֹף.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.