לְמַעֲנֵךְ, סִגָּלִי,

וּשְׁאָר הַחֲבֵרִים

עָשִׂיתִי הַצָּגָה לִי

בְּשִׁיר וְסִפּוּרִים.

הַשֵּׁם הוּא ‘עוּץ־לִי־גוּץ־לִי’.

וְלָמָּה? – זוֹ חִידָה.

הַשֵּׁם הַזֶה נָחוּץ לִי…

וְהַקוֹרֵא – יֵדָע.

סבּא אברהם

הצגת הבכורה של המחזה בתיאטרון הקאמרי

התקיימה בכ“א כסלו תשכ”ו (15.12.65)

 

הַנְּפָשׁוֹת הַפּוֹעֲלוֹת    🔗

הַמֶּלֶךְ

שַׂר־הָאַרְמוֹן, הוּא שָׂרָרְמוֹן

שַׂר־הָאוֹצָר, הוּא שָׂרוֹצָר

הַטּוֹחֵן

בַּת־הַטּוֹחֵן

הַחֶצְרוֹנִית

הַחֶדְרוֹנִית

הַמְשָׁרֵת

שׁוֹמְרִים, כְּלֵי־זֶמֶר, בְּנֵי־עוּץ, הֵם הָעוּצָאִים

הַמָּקוֹם: אַרְמוֹן־הַמֶּלֶךְ

הַזְּמַן: הָיֹה הָיָה…

עוּץ־לִי־גוּץ־לִי, הוּא הַסּוֹדְכָּמוּס, הוּא הָאִישׁוֹן

 

מַעֲרָכָה רִאשׁוֹנָה    🔗

קַשׁ לְזָהָב

פֶּתַח־דָּבָר    🔗

הַלַּהֲקָה בְּזֶמֶר קַל / פֹּה מִתְוַדַּעַת לַקָּהָל

וַיְהִי בֹּקֶר, רֵאשִׁית־בֹּקֶר בְּאֶרֶץ עוּץ. עוֹד

הַמַּלְאָךְ נוּם־נוּם מוֹשֵׁל בָּאַרְמוֹן, עוֹד הַמֶּלֶךְ וְשָׂרָיו

סְרוּחִים בְּחַדְרֵיהֶם אִישׁ עַל מִשְׁכָּבוֹ, וְהַצִפֳּרִים, הֵן

לְבַדָּן, כְּבָר הִשְׁכִּימוּ עוּף, וְקוֹלָן, קוֹל

צִיּוּץ־שֶׁל־שַׁחֲרִית, הוֹמֶה מִסָּבִיב. ‘בֹּקֶר טוֹב!’ – מְצַיְּצוֹת

צִפֳּרֵי עוּץ. ‘בֹּקֶר טוֹב!’ – מַחֲזִירָה לָהֶן בַּת־קוֹל בֵּין

כָּתְלֵי הָאַרְמוֹן, וּבְקוֹל עֲנוֹת אָמֵן מְלַחֵשׁ אַחֲרֵיהֶן

רִשְׁרוּשׁ שִׂיחִים וְאִילָנוֹת שֶׁבְּגַן־הַבִּיתָן. אָז יָקִיץ

הַמְשָׁרֵת, הָרָדוּם עַל הַסַּף וּמַטְאֲטֵא בְּיָדוֹ, יַחֲלִיץ אֵבָרָיו,

יְפַהֵק פִּהוּקָיו, וּבְפָקְחוֹ עֵינָיו לָרְוָחָה, יִרְאֶה כְּנֶגֶד

פָּנָיו אוּלָם גָּדוֹל, שֶׁאוֹרוֹתָיו כְּבוּיִים, אוּלָם הַתֵּיאַטְרוֹן,

הַמָּלֵא מִפֶּה לְפֶה קְהַל יְלָדִים, קְטַנִּים עִם גְּדוֹלִים,

שֶׁבָּאוּ לִרְאוֹת בַּמַּחֲזֶה, וְרוּחָם קְצָרָה מֵרֹב הַצִּפִּיָּה.

אוֹ־אָז יָבִין, כִּי עֵת לְהַתְחִיל! – וְהוּא מַתְחִיל:

המשרת: קָהָל נִכְבָּד, בְּרֶגַע זֶה

מַתְחִיל סִפּוּר־הַמַּחֲזֶה,

וְזֶה הָרֶגַע לְגַלּוֹת

אֶת הַנְּפָשׁוֹת הַפּוֹעֲלוֹת –

[כְּלוֹמַר: מַה שְּׁמוֹ שֶׁל כָּל שַׂחְקָן,

וְלָמָּה הוּא מוֹפִיעַ כָּאן.]

אֲבָל בְּרֶמֶז! רַק קֻרְטוֹב!

וְעִם תּוֹסֶפֶת: ‘בֹּקֶר טוֹב!’

לְמָשָׁל, כָּךְ:

זֶה: אַלְמוֹנִי הוּא.

'בֹּקֶר טוֹב, אַלְמוֹנִי,

‘בֹּקֶר טוֹב!’

זֶה: פַּלְמוֹנִי הוּא.

'בֹּקֶר טוֹב, פַּלְמוֹנִי,

‘בֹּקֶר טוֹב!’

וְכָךְ –

כָּךְ מֵהָחֵל וְעַד כַּלֵּה –

וְאֵיךְ אוֹמְרִים זֹאת? – וְכוּלֵי…

כִּי כָּל הַיֶּתֶר – אֵיךְ? וּמָה? –

כָּל זֶה תִרְאוּ עַל הַבָּמָה.

מוּבָן?

‘מוּבָן!’ – מֵרִיעַ קְהַל־הַיְלָדִים שֶׁבָּאוּלָם. ‘מוּבָן! מוּבָן!’

אָז קוֹרֵא הַמְשָׁרֵת אֶל חֲבוּרַת הַשַּׂחֲקָנִים,

הָעוֹמְדִים מֵאֲחוֹרֵי הַקְּלָעִים, לֵאמֹר:

וּבְכֵן, שַׂחְקָנִים, בְּבַקָּשָׁה לְהַתְחִיל!

וְהֵֵם מַתְחִילִים. אֶחָד־אֶחָד מִתְיַצְּבִים כָּל

אַנְשֵׁי־הַלַּהֲקָה לִפְנֵי הַקָּהָל – וּמִתְוַדְּעִים. הֵם

מִתְוַדְּעִים, וְהַמְשָׁרֵת, וּקְהַל־הַיְלָדִים בְּנִצּוּחוֹ,

מְקַבְּלִים אֶת פְּנֵיהֶם בִּתְרוּעַת ‘בֹּקֶר טוֹב!’ עַלִּיזָה. הִנֵּה

כָּךְ:

שר הארמון: אֲנִי: אֲשֶׁר־עַל־הָאַרְמוֹן!

המשרת: עַל־כֵּן קוֹרְאִים לוֹ: שָׂרָרְמוֹן.

בֹּקֶר טוֹב, שָׂרָרְמוֹן, בֹּקֶר טוֹב!

הילדים: בֹּקֶר טוֹב! בֹּקֶר טוֹב! בֹּקֶר טוֹב!

שר־האוצר: אֲנִי: אֲשֶׁר־עַל־הָאוֹצָר!

המשרת: עַל־כֵּן קוֹרְאִים לוֹ: שָׂרוֹצָר.

בֹּקֶר טוֹב, שָׂרוֹצָר, בֹּקֶר טוֹב!

הילדים: בֹּקֶר טוֹב! בֹּקֶר טוֹב! בֹּקֶר טוֹב!

הטוחן: אֲנִי: טוֹחֵן־הַכְּפָר…

המשרת: לָכֵן,

פָּשׁוּט, קוֹרְאִים לוֹ: הַטּוֹחֵן.

בֹּקֶר טוֹב, הַטּוֹחֵן, בֹּקֶר טוֹב!

הילדים: בֹּקֶר טוֹב! בֹּקֶר טוֹב! בֹּקֶר טוֹב!

בת־הטוחן: וַאֲנִי: בִּתּוֹ…

המשרת: אֲשֶׁר לָכֵן

בָּרוּר, כִּי שְׁמָהּ הוּא: בַּת־טוֹחֵן.

בֹּקֶר טוֹב! בַּת־טוֹחֵן, בֹּקֶר טוֹב!

הילדים: בֹּקֶר טוֹב! בֹּקֶר טוֹב! בֹּקֶר טוֹב!

החצרונית: וְאָנֹכִי: הַחֶצְרוֹנִית.

החדרונית: וְאָנֹכִי: הַחֶדְרוֹנִית.

המשרת: בֹּקֶר טוֹב, חֶצְרוֹנִית,

בֹּקֶר טוֹב, חֶדְרוֹנִית,

בֹּקֶר טוֹב!

הילדים: בֹּקֶר טוֹב! בֹּקֶר טוֹב! בֹּקֶר טוֹב!

וּפִתְאֹם – אֵי־מִזֶה, אֵין יוֹדֵע מֵאַיִן, נִשְׁמָע קוֹל פֶּלִי,

אֵין יוֹדֵע שֶׁל מִי הוּא – קוֹלוֹ שֶׁל רוֹאֶה־וְאֵינוֹ־נִרְאֶה:

קול פלי: וְאָנֹכִי – הוֹ־הוֹ, הִי־הִי –

מִי כָּאן יוֹדֵעַ, מַהוּ שְׁמִי?

המשרת: שְׁמוֹ הַמְפֹרָשׁ שֶׁל הוֹ־הִי זֶה

הוּא…

וּכְבָר בִּקֵּשׁ לְגַלּוֹת אֶת שְׁמוֹ שֶׁל הָרוֹאֶה־וְאֵינוֹ־נִרְאֶה,

אַךְ כָּל הַשַּׂחְקָנִים, בְּשִׂימַת אֶצְבַּע אִישׁ עַל פִּיהוּ, מְשַׁתְּקִים אוֹתוֹ:

השחקנים: שְׁשְׁשׁ… וְהוּא שֹומֵר לְשֹונוֹ מִלְּגַלּוֹת דָּבָר וּמַמְשִׁיךְ:

המשרת:… הוּא סוֹד כָּמוּס בַּמַּחֲזֶה.

בֹּקֶר טוֹב, סוֹדְכָּמוּס,

בֹּקֶר טוֹב!

הילדים: בֹּקֶר טוֹב! בֹּקֶר טוֹב! בֹּקֶר טוֹב!

וְכָךְ כָּל הַשַּׂחְקָנִים, וְעִמָּהֶם הַיְלָדִים שֶׁבָּאוּלָם, שָׁרִים בְּמַקְהֵלָה אֶת שִׁירַת הַ’בֹּקֶר טוֹב', צִפֳּרֵי־עוּץ מִצְטָרְפוֹת גַּם הֵן בְּרִנַּת צִיּוּצֵיהֶן, וְהָעוֹלָם כֻּלּוֹ מִתְמַלֵּא מִבִּרְכַּת הַשַּׁחֲרִית הַהוֹמִיָּה. 'בֹּקֶר טוֹב! –

בֹּקֶר טוֹב! – בֹּקֶר טוֹב!' – עַד בּוֹא הָרֶגַע לְהַפְסִיק. כִּי עֵת לַשַּׂחְקָנִים לַחֲזֹר אֶל אֲחוֹרֵי הַקְּלָעִים וּלְהַתְחִיל בְּהַצָּגַת הַמַּחֲזֶה כְּסִדְרוֹ.

השחקנים: בֹּקֶר טוֹב, יְלָדִים,

בֹּקֶר טוֹב!

נִסְתַּלֵּק וְנָשׁוּב

בְּקָרוֹב.

וְנָשׁוּב וּנְסַפֵּר

כַּנָחוּץ,

מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה

כָּאן בְּעוּץ.

וְיוֹצְאִים. עַתָּה יָכִין הַמְשָׁרֵת אֶת קְהַל הַיְלָדִים לְקַבָּלַת פְּנֵי הַמֶּלֶךְ.

המשרת: עַכְשָׁו, כְּלֵי־זֶמֶר, בְּחִצְרוּץ

בַּשְּׂרוּ בּוֹאוֹ שֶׁל מֶלֶךְ עוּץ!

קוֹל חִצְרוּץ נִשְׁמָע, הָרִאשׁוֹן לִשְׁלשֶׁת הַחִצְרוּצִים,

הַמְבַשְּׂרִים בַּחֲצַר הָאַרְמוֹן אֶת בּוֹא הַמֶּלֶךְ אֶל מוֹעַצְתּוֹ בֹּקֶר־בֹּקֶר.

הוּא בָּא לְכָאן לָעוּץ עֵצוֹת

כְּדָת מַלְכֵי הָאֲרָצוֹת

בְּכָל עִסְקֵי הַמַּמְלָכָה.

נַקְבִּיל פָּנָיו בְּשִׁיר בְּרָכָה

עַל־פִּי הַקֶּצֶב שֶׁאֶקְצֹב.

וּלְמַעַן יֵדְעוּ הַיְלָדִים, אֵיךְ לָשִׁיר יַחְדָּו

כַּיָּאוּת אֶת בִּרְכַּת־בָּרוּךְ־הַבָּא לִכְבוֹד הַמֶּלֶךְ, הוּא קוֹצֵב

לָהֶם אֶת הַקֶּצֶב הַנָּכוֹן.

וְכָךְ נֹאמַר לוֹ:

'בֹּקֶר טוֹב, מֶלֶךְ־עוּץ,

בֹּקֶר טוֹב!'

וּבְכֵן, נַסּוּ נָא:

'בֹּקֶר טוֹב, מֶלֶךְ עוּץ,

‘בֹּקֶר טוֹב!’

עוֹד פַּעַם הָבוּ:

'בֹּקֶר טוֹב, מֶלֶךְ עוּץ,

בֹּקֶר טוֹב!'

וּבְכֵן, אִישׁ־אִישׁ בְּכָל כֹּחוֹ.

רְאוּ הָרֶמֶז: כֹּה וָכֹה!

אוֹת הוּא שֶׁנּוֹתֵן הַמְשָׁרֵת לַיְלָדִים בְּיָדָיו כִּמְנַצֵּחַ לַמַּקְהֵלָה.

עוֹד פַּעַם: כֹּה וָכֹה!

לְשֵׁמַע הַתְּרוּעָה וְהַמְּהוּמָה, אֲשֶׁר הֵקִימוּ

הַמְשָׁרֵת וְהַיְלָדִים שֶׁבָּאוּלָם, בָּא בִּמְרוּצָה שָׂרָרְמוֹן, הוּא

הַשַּׂר הַמְמֻנֶּה עַל סִדְרֵי חֲצַר־הַמַּלְכוּת לְכָל טְקָסֶיהָ

וְדִקְדּוּקֶיהָ.

שררמון: חוֹרֵץ־לָשוֹן! מַה כָּל הַחֶרֶץ

אֲשֶׁר חָרַצְתָּ לַקָּהָל?

המשרת: אִישִׁי הַשַּׂר, פֹּה אֵין שׁוּם חֶרֶץ,

זֶה סְתָם שִׁעוּר בְּדֶרֶכֶרֶץ

לְפִי מָסֹרֶת הַהֵיכָל.

שררמון: יָפֶה דָרַשְׁתָּ, הַמְשָׁרֵת!

אַךְ לָמָּה זֶה דַוְקָא כָּעֵת,

כְּשֶׁמַּלְכִּי הוֹלֵךְ וּבָא?

המשרת: אִישִי הַשַּׂר, זוֹ לְטוֹבָה…

שררמון: לְמִי טוֹבָה? לְמָה טוֹבָה?

הוֹד מַלְכוּתוֹ הוֹלֵךְ וּבָא!

אַךְ פִּתְאֹם – חִצְרוּץ שֵׁנִי! וְשַׂר־הָאַרְמוֹן יוֹצֵא בִּמְרוּצָה כִּלְעֻמַּת שֶׁבָּא:

לִשְׁתּוֹ־וֹ־וֹק!

לִשְׁקֹט!

והמשרת: וּבְכֵן,

לילדים:

חַכּוּ לָאוֹת!

תְּמוּנָה אָלֶף    🔗

אֵיךְ מֶלֶךְ־עוּץ שֶׁל אֶרֶץ־עוּץ / עוֹסֵק בִּמְלֶאכֶת הַיִּעוּץ

עַל הַבָּמָה לִשְׁכַּת מוֹעֶצֶת־הַמֶּלֶךְ, שֶׁעֲדַיִן אֵין בָּהּ אִישׁ, זוּלַת הַמְשָׁרֵת וְהַמַּטְאֲטֵא בְּיָדָיו. כֵּס־הַמְּלוּכָה, כֻּלּוֹ זָהָב, מְצַפֶּה לַאֲדוֹנָיו אֲשֶׁר יֵשֵׁב עָלָיו, כְּמִשְׁפָּטוֹ יוֹם־יוֹם לְעֵת כָּזֹאת. הַיְלָדִים שֶׁבָּאוּלָם גַּם הֵם מְצַפִּים – הֵם מְצַפִּים לְאוֹת שֶׁיִּתֵּן לָהֶם הַמְשָׁרֵת, כַּמֻּסְכָּם… וּפִתְאֹם – חִצְרוּץ שְׁלִישִׁי!

המשרת: הַס! שִׂימוּ לֵב!.. שָׁלשׁ! אַרְבַּע!

הוּא בָּא!

הוּא בָּא!

הַמֶּלֶךְ בָּא!

הַמֶּלֶךְ נִכְנָס כְּדֶרֶךְ שֶׁנִּכְנָסִים מְלָכִים: כֻּלּוֹ הוֹד, כֻּלּוֹ זָהָב, וְכֶתֶר לְרֹאשׁוֹ. אַחֲרָיו – שָׂרָרְמוֹן, לְנַצֵּחַ עַל הַטֶּקֶס לְכָל דִּקְדּוּקָיו וְלִקְרֹא בְּסֵפֶר־הַמִּקְרִים, בּוֹ יִכָּתְבוּ מִקְרֵי יוֹם־יוֹם אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ־עוּץ. וְאַחֲרָיו – שָׂרוֹצָר, הוּא הַמְמֻנֶּה עַל אוֹצְרוֹת הַמַּלְכוּת, וְתַחַת בָּתֵּי־שְׁחָיָיו, אֶחָד מִזֶּה וְאֶחָד מִזֶּה, שְׁנֵי פִּנְקָסִים גְּדוֹלִים. וְכָאן, כְּכָל אַנְשֵׁי הַלַּהֲקָה קֹדֶם לָכֵן, מִתְוַדֵּע גַּם הַמֶּלֶךְ אֶל הַקָּהָל וּמִתְבָּרֵךְ בִּרְכַּת ‘בֹּקֶר טוֹב’ מִפִּי הַמְשָׁרֵת וְהַיְלָדִים שֶׁבָּאוּלָם.

המלך: אֲנִי מַלְכָּהּ שֶׁל אֶרֶץ־עוּץ.

המשרת: עַל כֵּן קוֹרְאִים לוֹ: מֶלֶךְ־עוּץ.

בֹּקֶר טוֹב, מֶלֶךְ־עוּץ, בֹּקֶר טוֹב!

הילדים: בֹּקֶר טוֹב! בֹּקֶר טוֹב! בֹּקֶר טוֹב!

המשרת: עוֹד פַּעַם!

בֹּקֶר טוֹב, מֶלֶךְ־עוּץ, בֹּקֶר טוֹב!

הילדים: בֹּקֶר טוֹב!

בֹּקֶר טוֹב!

בֹּקֶר טוֹב!

המשרת: וּבַשְּׁלִישִׁית!

בְּיֶתֶר עֹז!

כָּךְ:

בֹּקֶר טוֹב, מֶלֶךְ־עוּץ,

בֹּקֶר טוֹב!

הילדים: בֹּקֶר טוֹב!

בֹּקֶר טוֹב!

בֹּקֶר טוֹב!

וְשׁוּב: ‘בֹּקֶר טוֹב!’ וְשׁוּב: ‘בֹּקֶר טוֹב!’ וְשׁוּב וָשׁוּב – עַד יָרִים הַמֶלֶךְ יָדוֹ לְאוֹת, כִּי שָׂבְעוּ אָזְנָיו הֲמֻלָּה־שֶׁל־בְּרָכוֹת, וְרָצוֹן עָלָה מִלְּפָנָיו לְהוֹדוֹת לִמְבָרְכָיו וּלְהִפָּנוֹת לִמְלַאכְתּוֹ, מְלֶאכֶת הַמְּלָכִים בְּמוֹעַצְתָּם.

המלך: תּוֹדָה רַבָּה, הָעוּצָאִים,

עַל שִׁיר־הַבֹּקֶר הַנָּעִים:

הָיָה זֶה תַעֲנוּג גָּדוֹל –

אַךְ עֵת לָשִׁיר וְעֵת לַחְדֹּל.

הוֹ, ‘בֹּקֶר טוֹב!’ וְקוֹל ‘הֵידָד!’

הֵם, כַּמּוּבָן, עִנְיָן נִכְבָּד,

וְאֵין מְלָכִים בְּאֵין ‘יְחִי!’

אֲבָל הֲכִי־הֲכִי־הֲכִי

חָשׁוּב לַמֶּלֶךְ בְּאַרְצוֹ

הוּא לְהַשְׂכִּיל בְּיִעוּצוֹ.

הֲלֹא עַל כֵּן בְּאֶרֶץ־עוּץ

כֻּלָּם קוֹרְאִים לִי מֶלֶךְ־עוּץ.

וּבְשִׁבְתּוֹ כָּבוֹד עַל כִּסֵּא־הַמְּלוּכָה – לְשָׂרָרְמוֹן וּלְשָׂרוֹצָר, לֵאמֹר:

תְּנוּ צַו, שָׂרַי, לִשְׁקֹט עַכְשָׁו,

כִּי אִם אֵין שֶׁקֶט אֵין מַחְשָׁב!

שררמון: לִשְׁתֹּק! הַמֶּלֶךְ מִתְיָעֵץ.

וּכְשֶׁהַמֶּלֶךְ מִתְיָעֵץ –

אַל יְרַשְׁרֵשׁ עָלֶה עַל עֵץ!

שרוצר: צִפּוֹר עַל גַּג אַל תְּצַיֵּץ!

המשרת: וְרַק הַלֵּץ – הוּא יִתְלוֹצֵץ…

שרוצר: הַקֵּץ!

הַמֶּלֶךְ מִתְיָעֵץ!

אָז יִתֵּן הַמֶּלֶךְ צַו לְשַׂר־הָאַרְמוֹן, לְהַתְחִיל בִּמְלֶאכֶת־הַיִּעוּץ.

המלך: קוּם, קְרָא נָא, וְיֵדַע הַמֶּלֶךְ

מִקְרֵי כָּל עִיר וּכְפָר וָפֶלֶךְ,

וְהוּא יִפְסֹק אַף יְאַשֵּׁר,

מַה כָּאן פָּסוּל, וּמַה כָּשֵׁר.

שררמון קוֹרֵא בְּסֵפֶר־הַמִּקְרִים:

בַּכְּפָר זְנַבְיוֹן לִפְנֵי יוֹמַיִם

נוֹלַד חֲמוֹר בֶּן זַנְבָתַיִם –

הֲלֶאֱסֹר אוֹ לְהַרְשׁוֹת

לְהִזְדַּנֵּב בִּשְׁנֵי זְנָבוֹת?

המלך שׁוֹקֵל בְּדַעְתּוֹ: כֵּן, אוֹ לֹא? –

כְּדַרְכּוֹ בְּמוֹעֲצוֹתָיו – וְשׁוֹאֵל:

לְכָל חֲמוֹר בְּדֶרֶךְ־קֶבַע

כַּמָּה זְנָבוֹת נוֹתֵן הַטֶּבַע?

שררמון: זָנָב אֶחָד.

המלך: וְזַנְבָתַיִם?

שררמון: רַק לַחֲמוֹר־חֲמוֹרָתָיִם.

המלך: וְיֵשׁ כָּאן שֶׁמֶץ סַכַָּנָה

לְבִטְחוֹנָהּ שֶׁל הַמְּדִינָה?

שררמון: כִּמְעַט שֶׁלֹּא… אִם לֹא יִדְרשׁ

אוֹתוֹ זָנָב לִהְיוֹת לְרֹאשׁ.

המלך: וּבְכֵן, כָּשֵׁר! אֲבָל לִשְׁמֹר:

כָּל הַזְנָבוֹת רַק מֵאָחוֹר!

הַמְשֵׁךְ!

שררמון: מֵאָז לֵיל־אֶמֶשׁ, מֶלֶךְ רָם,

הוֹלֵךְ הַסַּהַר וְנִפְגָּם;

וְאִם זֶה כָּכָה יִתְפַּתֵּחַ,

יִהְיוּ לֵילֵינוּ בְּלִי יָרֵחַ.

המלך: וְזֶֶה מַשְׁפִּיעַ עַל הָעָם?

שררמון: כִּמְעַט שֶׁלֹּא, מַלְכִּי הָרָם.

אֲבָל אוֹמְרִים: בְּאֵין יָרֵחַ

קָשֶׁה לַכֶּלֶב הַנּוֹבֵחַ;

וְהַכְּלָבִים בְּלִי נְבִיחָה –

מַה בֶּצַע בָּם לַמַּמְלָכָה?

המלך: לִשְׁלֹחַ חֲלָלִית לְמַעְלָה

לְבֶדֶק הַיָּרֵחַ! הָלְאָה!

שררמון: אֶתְמוֹל בְּרֶפֶת עֵין־חֲרשׁ

נוֹלְדָה עֶגְלָה שֶׁאֵין לָהּ רֹאשׁ.

המלך: וְזֶה מַפְרִיעַ לָהּ לִהְיוֹת

פָּרָה כְּיֶתֶר הַפָּרוֹת?

שררמון: לֹא, אַדְּרַבָּא! וּכְבָר שָׁמְעוּ,

אֵיךְ הִיא גוֹעָה אֲפִלּוּ ‘מוּ!’

המלך: בְּלִי רֹאשׁ?! וּבְכֵן, בְּאֵיזֶה אֹפֶן

הַ’מּוּ' יוֹצֵא לָהּ?

שררמון: יוֹצֵא דֹפֶן!

המלך: וְזֶה מַזִּיק לַמַּמְלָכָה?

שררמון: אוּלַי לָעָם, אַךְ לֹא לְךָ!

המלך: אִם כֵּן, כָּשֵׁר! הַמְשֵׁךְ דְּבָרֶיךָ.

שררמון: מַלְכִּי הָרָם! בָּעִיר בֵּית־רֶחֶם…

המלך: מַה שָּׁם קָרָה בָּעִיר בֵּית־רֶחֶם?

שררמון: אֶתְמוֹל בְּעֹז וְתוּשִׁיָּה

אִשָּׁה הִמְלִיטָה שְׁלִישִׁיָּה.

המלך: הַאֵין בְּכָךְ פְּרִיצַת־גָּדֵר?

שררמון: כִּמְעַט שֶׁלֹּא…

המלך: וּבְכֵן כָּשֵׁר!

שִׁלְחוּ בִּשְׁמִי אַלְפֵי בְּרָכוֹת

עִם רֶבַע זוּז…

שרוצר: עִם רֶבַע זוּז!?

המלך:…אָז קְצָת פָּחוֹת.

שרוצר: אַךְ צַר לִי צָר, מַלְכִּי הָרָם:

זוּזֶיךָ זָזוּ וְאֵינָם.

המלך: אִם כֵּן… שִׁלְחוּ לָהּ לָאִשָּׁה

אֶת תְּמוּנָתִי עִם הַקְדָּשָׁה.

לְמָשָׁל…

שרוצר: לְמָשָׁל כָּךְ:

'אַשְׁרַיִךְ, אֵם! הֵידָד! הֵידָד!

טוֹבִים שְׁלשָׁה מִן הָאֶחָד!"

המלך: יָפֶה, הַשָּׂר.

שררמון: וְאוּלַי כָּךְ:

'הוֹ, פְּרִי וּרְבִי, כִּי זֶה נָחוּץ

לִצְבָא־הַהֲגַנָּה שֶׁל עוּץ'.

המלך: יָפֶה, הַשַּׂר, יָפֶה מְאֹד!

וּפִתְאֹם, בְּזָכְרוֹ אֶת אוֹצָרוֹ שֶׁרֵיק הוּא, וְאֶת זוּזָיו שֶׁזָזוּ וְאֵינָם, שׁוֹקֵע בְּהִרְהוּרִים, וְנַפְשׁוֹ עֲצוּבָה עָלָיו מְאֹד.

המשרת לַיְלָדִים שֶׁבָּאוּלָם: וּבְעֶצֶם, מוּטָב כָּךְ:

'יָפֶה אָמְרוּ הַחֲכָמִים:

כָּל בֵּן הוּא אֶצְבַּע־אֱלֹהִים.

אֶצְלֵךְ – שְׁלשָׁה, עַל־כֵּן מֻגֶּשֶׁת

כְּשַׁי לָךְ אֶצְבַּע מְשֻׁלֶּשֶׁת…'

המלך: וְזֶה יַסְפִּיק לָהּ, לָאִשָּׁה?

שׂרוצר: דְּמוּת מֶלֶךְ־עוּץ? עִם הַקְדָּשָׁה?!

לִבָּהּ יָגִיל, לִבָּהּ יָשִׂישׂ…

אַךְ הַמֶּלֶךְ עָצוּב מְאֹד. הַמֶּלֶךְ אֵינוֹ אוֹהֵב זוּזִים שֶׁאֵינָם. הַמֶּלֶךְ אוֹהֵב זוּזִים שֶׁיֶּשְׁנָם, זוּזִים שֶׁל זָהָב. הַרְבֵּה זָהָב! וְהוּא עָצוּב מְאֹד.

המלך: הֲיֵשׁ חֶסְרוֹן כְּחֶסְרוֹן־כִּיס?

קָשֶׁה עֻלּוֹ שֶׁלַּשִּׁלְטוֹן,

אִם הַשַּׁלִיט גַּם הוּא אֶבְיוֹן.

הִנֵּה, אֵפוֹא, צָרִיךְ לָעוּץ

עֲצַת־חָכָם לְמֶלֶךְ עוּץ!

שרוצר: כָּאן אֵין עֵצָה, מַלְכִּי הָרָם,

כָּאן לֹא יוֹעִיל עוֹד שׁוּם חָכָם.

כָּאן לֹא תוֹעִיל עוֹד גַּם הַכְּנֶסֶת.

כָּאן יֵשׁ לִדְאֹג לִגְמִילוּת־חֶסֶד!

המלך: הָהּ, גְּמִילוּת־חֶסֶד… זֶה פַטַלִי!

וְאֶל שַׂר־הָאַרְמוֹן:

וּמַה, שָׂרִי, תֹּאמַר אַתָּה לִי?

המשרת מַסְבִּיר לַיְלָדִים:

‘פַטַלִי’ – כָּךְ הִסְבִּירוּ לִי –

זֶהוּ בְּעֵרֶךְ: ‘אוֹיָה לִי!’

שררמון: וּבְכֵן אֹמַר וְלֹא אֶחְנֹפָה:

מַצַּב מַלְכִּי הוּא – קַטַסְטְרוֹפָה!

המשרת מַסְבִּיר לַיְלָדִים:

הַ’קַטַסְטְרוֹפָה' הִיא, פָּשׁוּט,

צָרָה צְרוּרָה, אוֹ פֻּרְעָנוּת.

שררמון:… הֵן תַּקְצִיבוֹ שֶׁל הָאַרְמוֹן

הוּא לְבַדּוֹ חֲצִי מִילְיוֹן!

בַּכֹּל בִּזְבּוּז, אֵין יָד חוֹסֶכֶת –

וְכָךְ שׁוֹקַעַת הַמַּמְלֶכֶת

בְּטֵ"ת אַמּוֹת שֶׁל דֶפִיצִיט…

המשרת: כְּלוֹמַר: הֶפְסֵד בְּלוֹעֲזִית.

שרוצר: אַךְ הוֹד מַלְכֵּנוּ שְׁמוֹ הוּא עוּץ,

וְהָעִקָּר הוּא: מַה נָּעוּץ?

שררמון: עֵצָה אַחַת וְאֵין אַחֶרֶת:

הַמַּמְלָכָה זְקוּקָה לִגְבֶרֶת;

עֲקֶרֶת־בַּיִת שֶׁכָּזֹאת

רַק הִיא תִשְׁמֹר מִבַּזְבֵּזוֹת.

אַךְ הַמֶּלֶךְ מְהַסֵּס, הַמֶּלֶךְ אֵינוֹ בָּטוּחַ, הַמֶּלֶךְ אֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה לַּעֲנוֹת.

המלך: עֲקֶרֶת… גְּבֶרֶת… כֵּן… וַדַּאי…

אַךְ יֵשׁ לִשְׁקֹל עוֹד, נִכְבָּדַי…

שררמון: ‘לִשְׁקֹל’, מַלְכֵּנוּ וְאָבִינוּ,

זֹאת כְּבָר שָׁמַעְנוּ… אַךְ קִוִּינוּ,

כִּי יוֹם יַגִּיעַ – וְיֻחְלַט!

שרוצר: סוֹף־סוֹף, יֻחְלַט!!!

המלך: הֲבֶאֱמֶת אֵין שׁוּם מִפְלָט,

אֶֶלָּא לִמְצֹא שִׁדּוּךְ לַמֶּלֶךְ?

שרוצר: עַל הַפְּצָעִים לִזְרֹעַ מֶלַח –

חָלִילָה לִי. אַךְ אִם יָשִׂים

מַלְכִּי עֵינָיו בַּפִּנְקָסִים,

הֲלֹא תֶחְשַׁכְנָה הָעֵינַיִם…

כולם: רֵיקָן מִכֶּסֶף הָאוֹצָר הוּא,

וּכְבוֹד הַמֶּלֶךְ בַּמֵּצַר הוּא,

וְלֹא יוּכַל לְהִוָּשַׁע,

אֶלָּא אִם כֵּן…

המלך: אוֹי לַבּוּשָׁה!

שרוצר:…גְּבִיעֵי־זָהָב – שְׁקָלִים מָאתַיִם,

וְרִבּוֹתַיִם – הַיֵּינוֹת,

הַמִּגְדָּנוֹת, הַדּוֹרוֹנוֹת…

כולם: רֵיקָן מִכֶּסֶף הָאוֹצָר הוּא,

וּכְבוֹד־הַמֶּלֶךְ בַּמֵּצַר הוּא,

וְלֹא יוּכַל לְהִוָּשַׁע,

אֶלָּא אִם כֵּן…

המלך: אוֹי לַבּוּשָׁה!

שרוצר:…וְהַחֶשְׁבּוֹן שֶׁל שַׂר־הַמַּחַט:

הֵן כָּל מַלְכֵי־תֵבֵל גַּם יַחַד

עוֹד לֹא הוֹצִיאוּ, כָּכָה־סְתָם,

מָמוֹן כָּזֶה עַל תִּלְבָּשְׁתָּם!

כולם: רֵיקָן מִכֶּסֶף הָאוֹצָר הוּא,

וּכְבוֹד־הַמֶּלֶךְ בַּמֵּצַר הוּא,

וְלֹא יוּכַל לְהִוָּשַׁע,

אֶלָּא אִם כֵּן…

שרוצר: וְאִם זֶה כָּכָה, מָה הַפֶּלֶא,

שֶׁיֵּשׁ כָּאן גִּרְעוֹנוֹת כָּאֵלֶּה,

וְשֶׁמִּגֹּדֶל הַבִּזְבּוּז

הַכִּיס הוּא רֵיק, וְאֵין בּוֹ זוּז?

כולם: רֵיקָן מִכֶּסֶף הָאוֹצָר הוּא,

וּכְבוֹד־הַמֶּלֶךְ בַּמֵּצַר הוּא,

וְלֹא יוּכַל לְהִוָּשַׁע,

אֶלָּא אִם כֵּן…

שררמון: אֶלָּא אִם כֵּן יִשָּׂא אִשָּׁה!

המלך: אוּלַי בִּמְקוֹם זֶה – עוֹד מִסִּים?

שרוצר: מִסִּים־נִסִּים… אַךְ מָה עוֹשִׂים,

אִם כְּבָר כָּלוּ כָּל הַכִּיסִים?!

המלך: וְאֵין חַיָּב עוֹד גַּם אֶחָד?

שרוצר מְדַפְדֵּף וּמְדַפְדֵּף בְּפִנְקָסָיו.

וּלְבַסּוֹף:

טוֹחֵן־הַכְּפָר –

רַק הוּא בִּלְבְָד.

המלך: הוּא מִשְׁתַּמֵּט? וּבְכֵן בִּזְרוֹע

יֵשׁ לֶאֱנֹס אוֹתוֹ לִפְרֹעַ

עַד הַפְּרוּטָה הָאַחְרוֹנָה!

שרוצר: וְאִם גַּם הִיא… גַּם הִיא אֵינָהּ?

המלך: אֵינָהּ־יֶשְׁנָהּ – זֶה לֹא אִכְפַּת!

יֵשׁ לֶאֱנֹס אוֹתוֹ כַּדָּת!

יֵדְעוּ כָּל עִיר וּכְפָר וָפֶלֶךְ:

רֵאשִׁית־חָכְמָה – מִסִּים לַמֶּלֶךְ!

מִסִּים! מִסִּים! וְעוֹד מִסִּים!

וְאֵין חָסִים עַל הַכִּיסִים!

מִיָּד לָרוּץ לְהַזְעִיקוֹ,

שֶׁיִּתְיַצֵּב לִפְנֵי מַלְכּוֹ!

כַּמָּה חַיָּב הוּא?

שרוצר: רֶבַע זוּז.

המלך: נוּ… גַּם לָרֶבַע אֵין לָבוּז.

מִזוּז לְזוּז, מֵהוֹן לְהוֹן,

אַט־אַט צוֹמֵחַ הַמִּילְיוֹן…

הָהּ, כֶּסֶף, כֶּסֶף! – וְלָכֵן:

מִיָּד יוּבָא נָא הַטּוֹחֵן!

שררמון: כְּמִצְוָתֶךָ, מֶלֶךְ רָם!

נוֹתֵן אוֹת לַמְשָׁרֵת,

וְהַלָּה יוֹצֵא דָחוּף לְהַבְהִיל אֶת הַטּוֹחֵן אֶל אַרְמוֹן־הַמֶּלֶךְ.

המלך: וּלְכוּ, הוֹצִיאוּ כְּרוּז בָּעָם,

כִּי כְּבָר הֻחְלַט, וְעוֹד מְעַט

אֲנִי עוֹרֵךְ חֻפָּה כַּדָּת.

שררמון: כְּמִצְוָתֶךָ, מֶלֶךְ־חֶסֶד!

שרוצר: נַפְשִׁי מֵאשֶׁר מְפַרְכֶּסֶת!

יְחִי מַלְכֵּנוּ עוּץ, יְחִי!

כִּי הוּא הֲכִי־הֲכִי־הֲכִי!

כולם כָּל הַנִּצָּבִים עַל הַבָּמָה,

וְעִמָּהֶם הַיְלָדִים שֶׁבָּאוּלָם, שָׁרִים אֶת ‘שִׁיר־הַיְחִי’:

יְחִי הֲכִי!

יְחִי הֲכִי!

יְחִי מַלְכֵּנוּ עוּץ,

יְחִי!

ועוד פעם:

יְחִי הֲכִי!

יְחִי הֲכִי!

יְחִי מַלְכֵּנוּ עוּץ,

יְחִי!

המלך: תּוֹדָה רַבָּה, הָעוּצָאִים,

עַל ‘שִׁיר הַיֶּחִי’ הַנָּעִים

אַךְ… בֵּינָתַיִם… כֵּן… כְּלוֹמַר…

שָׁכַחְתִּי, מֶה עָלַי לוֹמַר.

אֶל הַיְלָדִים שֶׁבָּאוּלָם:

אוּף, יְלָדִים, מֵרֹב יִעוּץ

עָיֵף עַד מָוֶת מֶלֶךְ־עוּץ…

אֵצֵא, אֵפוֹא, לָשׁוּט בַּגָּן

בַּמִּשְׁעוֹלִים, בְּצֵל אִילָן;

אֶשְׁמַע רִנַּת הַַצִּפֳּרִים,

אֶשְׁאַף צַחוּת הַצַּפְרִירִים

וְאֶתְבַּשֵּׂם בַּנּוֹף הַפֶּלִי.

שרוצר: וְהַטּוֹחֵן?

המלך: שֶׁיְּחַכֶּה לִי!

וְיוֹצֵא.

תְּמוּנָה בֵּית    🔗

עַל חֶצְרוֹנִית וּמְזִמָּתָהּ בַּסֵּתֶר / לִגְנֹב אֶת לֵב הַמֶּלֶךְ עִם הַכֶּתֶר

שְׁנֵי פַּרְצוּפִים מְצִיצִים בַּפֶּתַח. שְׁתַּיִם מִבְּנוֹת הֶחָצֵר, אַחַת אִשָּׁה, וְאַחַת עַלְמָה. הָאַחַת שְׁמֵנָה, וְהַשְּׁנִיָּה דַקָּה. הַשְּׁמֵנָה – חֶצְרוֹנִית, וְהִיא בֶּאֱמֶת שְׁמֵנָה – וְעוֹד אֵיךְ! – כְּאֵשֶׁת הַפִּיל שֶׁבְּגַן־הַחַיּוֹת שֶׁבָּעִיר. וְהַדַּקָּה – חֶדְרוֹנִית, וְהִיא דַקָּה כְּצֵל.

וְאָכֵן, כְּצֵל תָּמִיד כְּרוּכָה הִיא אַחֲרֵי הַשְּׁמֵנָה לַעֲשׂוֹת כָּל מִצְווֹתֶיהָ. בְּהִתְגַּנֵּב נִכְנָסוֹת הַשְׁתַּיִם, עַל בְּהוֹנוֹת־רַגְלֵיהֶן. מַקְשִׁיבוֹת כֹּה וָכֹה, מַבִּיטוֹת אָנֶה וָאָנָה, וְיָד אֶל אֹזֶן, וְיָד אֶל פֶּה, כִּמְבַקְשׁוֹת לִרְאוֹת וְלֹא לְהֵרָאוֹת, לִשְׁמֹעַ וְלֹא לְהִשָּׁמֵעַ, וְכָךְ לְהָרִיחַ אֵיזֶה סוֹד, סוֹד־שֶׁבְּסוֹד, הָרוֹחֵשׁ הַיּוֹם בֵּין כָּתְלֵי הָאַרְמוֹן. שְׁמוּעָה שָׁמְעוּ הַשְׁתַּיִם כִּי לָשֵׂאת אִשָּׁה מְבַקֵּשׁ הַמֶּלֶךְ – וּמִי זֹאת וְאֵיזוֹ הִיא הַנִּבְחֶרֶת? הוֹ, חֵשֶׁק גָּדוֹל מִתְחַשֶַּׁקֶת הַחֶצְרוֹנִית לִהְיוֹת אֵשֶׁת מֶלֶךְ.

החצרונית: שְׁשְׁשׁ… וְיָד עַל אֹזֶן.

החדרונית: שְׁשְׁשׁ… וְיָד עַל פֶּה.

שתיהן יחד: שְׁשְׁשׁ…

שרוצר לְמַרְאֵה הַשְּׁמֵנָה:

אֲהָא!!

הִיא כְּבָר בּוֹלֶשֶׁת, מְפַשְׁפֶּשֶׁת…

שררמון לְמַרְאֵה הַדַּקָּה:

כִּנְחַשׁ גַּן־עֵדֶן מִתְרַשְׁרֶשֶׁת,

תָּמִיד ‘שִׁי־שִׁי’… תָּמִיד ‘שׁוּ־שׁוּ’ –

עַד אָן, הַשְׁתַּיִם, תִּתְלַחְשׁוּ?

החצרונית נִכְנֶסֶת פְּנִימָה, וְאַחֲרֶיהָ, כְּצֵל, הַחֶדְרוֹנִית.

סֶנְסַצִיָה! מַלְכֵּנוּ עוּץ

הֶחְלִיט, כִּי סוֹף־כָּל־סוֹף נָחוּץ

עַל צַוָּארוֹ לָתֵת רֵחַיִם…

קוֹרֶצֶת עַיִן כִּמְרַמֶּזֶת: ‘הֲלֹא אֲנִי הִיא הַנִּבְחֶרֶת…’

וְהַחֶדְרוֹנִית, הַמְּבִינָה אֶת הָרֶמֶז, קוֹרֶצֶת עַיִן אַף הִיא.

שררמון: אָז מַה יֵּשׁ כָּאן לִקְרֹץ עֵינַיִם?!

החצרונית: כָּל־כָּךְ פִּתְאֹם, כָּל־כָּךְ לְפֶתַע –

מַמָּשׁ תְּמוּנָה מֵאוֹפֶּרֶטָה…

פָּשׁוּט, שָׁמַעְתִּי וְצָחַקְתִּי!

שרוצר: וְלִי נִרְאֶה זֶה דַוְקָא פְּרַקְטִי.

המשרת שֶׁגַּם הוּא, כַּנִּרְאֶה, אֵינוֹ יוֹדֵעַ פֵּרוּשָׁן שֶׁל הַמִּלִּים הַלּוֹעֲזִיּוֹת, נִרְגָּז. וְאֶל הַיְלָדִים שֶׁבָּאוּלָם:

אֵיזוֹ מִין שִׁיטָה נִבְזִית

לְקַשְׁקֵשׁ בְּלוֹעֲזִית?

‘אוֹפֶּרֶטָה’, ‘פִּיסְטוֹלֶטָה’ –

מַה זֶּה פֹּה פִּתְאֹם־לְפֶתַע?

שֶׁמָּא לֹא לְפִי כְבוֹדָם

לְדַבֵּר כִּבְנֵי־אָדָם?

‘פִּיסְטוֹלֶטָה’… ‘טְרַלַלֶטָה’…

שרוצר: כְּלוֹמַר, מִנִּמּוּקֵי בּוּדְזֶ’טָה…

המשרת: זֶה סְתָם־שְׁטֻיּוֹת, לְטַעֲמִי…

החצרונית:… וּכְבָר יָדוּעַ, מָה וּמִי?

כְּלוֹמַר, הָיִיתִי מְאֻשֶּׁרֶת

לוּ…

שררמון: אַל תִּדְאַג לְכָךְ הַגְּבֶרֶת!

תִּסְמֹךְ עָלַי! בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ

אָשׁוּט מִפֶּלֶךְ אֱלֵי פֶלֶךְ

וַאֲסַפֵּק לוֹ כְּבָר מָחָר

עֶשְׂרִים כַּלּוֹת לְשֵׁם מִבְחָר.

החצרונית לַחֶדְרוֹנִית בִּקְרִיצַת־עַיִן כְּקֹדֶם:

הַיּוֹם… הַיּוֹם יִהְיֶה הָאוֹת!

החדרונית מְבִינָה הָרֶמֶז, כְּקֹדֶם:

אַח, כֵּן… וַדַּאי… יָכוֹל לִהְיוֹת…

שררמון: יָכוֹל שֶׁהֵן, יָכוֹל שֶׁלָּאו…

החצרונית: הַיּוֹם יִרְאֶה זֹאת בְּעֵינָיו!

וְשָׁרָה בַּעֲלִיצוּת:

הַיּוֹם, הַיּוֹם,

הַיּוֹם כְּבַחֲלוֹם,

הַמֶּלֶךְ עוּץ

אֵלַי יָאוּץ

הַיּוֹם, הַיּוֹם!

החדרונית: אֶל הַיְלָדִים שֶׁבָּאוּלָם:

כֵּן, יְלָדִים! רַק זוֹ חֶלְקָהּ

לִהְיוֹת עָלֵינוּ הַמַּלְכָּה,

כִּי הִיא הַגְּבֶרֶת הַנִּבְחֶרֶת!

שרוצר: אוּלַי זוֹ הִיא, אוּלַי אַחֶרֶת,

וְעוֹד חֲזוֹנֶת לַמּוֹעֵד…

החצרונית אֵינָהּ שָׂמָה לֵב לְדִבְרֵי הַשָּׂרִים וְשָׁרָה בְּגִנְדּוּרִים:

פּוּרִי־פּוּם פָּה־פָּה

פּוּרִי־פּוּם פָּה־פָּה

הוֹ, כַּמָּה שֶׁאֲנִי יָפָה!

נֵלֵךְ, נֵלֵךְ לִשְׁקֹד כָּעֵת

עַל הַתִּלְבּשֶׁת, הַתִּמְרֹקֶת,

עַל סִלְסוּלָהּ שֶׁלַּתִּסְרֹקֶת.

פּוּרִי־פּוּם פָּה־פָּה

פּוּרִי־פּוּם פָּה־פָּה

הוֹ, כַּמָּה שֶׁאֲנִי יָפָה!

אַח, אֵל עֶלְיוֹן! הֲלֹא בִּקַּשְׁתִּי

אֶת הַסַּפָּר: תִּסְרֹקֶת וַשְׁתִּי!

אוֹ שׁוּלַמִּית, אוֹ שְׁמִירָמִית,

אוֹ אֲבִישַׁג הַשּׁוּנַמִית…

פּוּרִי־פּוּם פָּה־פָּה

פּוּרִי־פּוּם פָּה־פָּה…

וּמֶה עָשׂוּ לִי? זֶה נוֹרָא!

אֶל הַיְלָדִים שֶבָּאוּלָם:

הֲיֵשׁ לְמִי מִכֶּם מַרְאָה?

מְפַשְׁפֶּשֶׁת בְּאַרְנָקָהּ וּמוֹצֵאת:

אַח, יֵשׁ, תּוֹדָה… מִזְּהַב־פַּרְוָיִם!

החדרונית אֶל הַיְלָדִים שֶׁבָּאוּלָם:

וְלֹא מַלְכָּה מִן הַשָּׁמַיִם?!

אַךְ הַסּוֹד עוֹד לֹא נִתְגַּלָּה. עוֹד אֵין הַחֶצְרוֹנִית יוֹדַעַת מִיהִי הַנִּבְחֶרֶת, מִיהִי טוֹבַת־הַמַּזָּל, אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁהּ יִתְּנוּ אֶת כֶּתֶר עוּץ. אָמְנָם נִצְּחוּ הַשָּׂרִים הַשְּׁנַיִם, וְהַמֶּלֶךְ נִכְנַע וּכְבָר הֶחְלִיט, אַךְ… בְּמִי יִבְחַר?

החצרונית: הַאִם הוֹאִיל הוּא קְצָת לִרְמֹז?

וּפִתְאֹם אֵי מִזֶּה, מִמֶּרְחַקִּים –

קוֹל פַּעֲמוֹן וְקוֹל הָמוֹן וְקוֹל כָּרוֹז מַכְרִיז וְאוֹמֵר:

קול הכרוז: הַקְשִׁיבוּ! הַקְשִׁיבוּ!

שררמון: תַּקְשִׁיב גְבִרְתִּי אֶל הַכָּרוֹז!

קול הכרוז: הַקְשִׁיבוּ! הַקְשִׁיבוּ! הַמֶּלֶךְ עוּץ מוֹדִיעַ בָּזֶה לְכָל עַמּוֹ, כִּי בִּמְהֵרָה־בְּקָרוֹב יִתֵּן מַלְכָּה וּגְבֶרֶת לְאַרְצוֹ. כָּל

בֵּית־מִמְשָׁל וְכָל בֵּית־מָעוֹן, כָּל רֹאשׁ־חוּצוֹת וְכָל רֹאשׁ־גַּג

יְקֻשְּׁטוּ בְּדִגְלֵי־מַלְכוּת וּמַרְבַדֵּי־הַצִּבְעוֹנִין,

בַּאֲגֻדּוֹת יֶֶרֶק וּבְזֵרֵי פְּרָחִים וּשְׁאָר מַכְלוּלִים שֶׁל חַג!

הַקְשִׁיבוּ! הַקְשִׁיבוּ!

הַשָּׂרִים גּוֹעִים בִּצְחוֹק, הַשְׁתַּיִם פּוֹעוֹת בְּכַעַס.

קוֹלוֹת הַפַּעֲמוֹן, הֶהָמוֹן וְהַכָּרוֹז מִתְרַחֲקִים וְהוֹלְכִים.

החצרונית: שָׁמַעַתְּ? חִישׁ! אַל הֵעָצֵר!

רַק חֲנֵפִים כָּל הֶחָצֵר,

בְּכָל מָקוֹם, בְּכָל פִּנָּה

עָרְמָה, מִרְמָה, שִׂנְאָה, קִנְאָה…

נִבְרַח!

מַהֵר מִלֹּעַ הָאֲרִי!

בְּרֹב כַּעְסָן פּוֹנוֹת הַשְׁתַּיִם לָצֵאת חִישׁ־מַהֵר כְּכָל הָאֶפְשָׁר,

אַךְ הַשָּׂרִים מַעֲמִידִים פָּנִים שֶׁל הִשְׁתּוֹמְמוּת וְשֶׁל צַעַר:

שרוצר: כְּבָר?

שררמון: אַהּ! חֲבָל…

החצרונית בְּהַעֲמָדַַת־פָּנִים, מַמָּשׁ כִּשְׁנֵי הַשָּׂרִים:

לְצַעֲרִי…

וְהַשְׁתַּיִם יוֹצְאוֹת.

שררמון: רְאוּ נָא זֹאת – הַמִּתְמַלֶּכֶת:

דַּוְקָא לַמֶּלֶךְ מִשְׁתַּדֶּכֶת.

שרוצר מְחַקֶּה אֶת הַחֶצְרוֹנִית:

‘אַח, אֵל עֶלְיוֹן! תִּסְרֹקֶת וַשְׁתִּי…’

וְצוֹחֵק, וְצוֹחֵק.

שררמון אַף הוּא מְחַקֶּה:

‘אַח, וַשְׁתִּי…’

וְצוֹחֵק, וְצוֹחֵק.

וְכָאן נִכְנָס הַמְשָׁרֵת – וּמוֹדִיעַ:

המשרת: טוֹחֵן־הַכְּפָר!

תְּמוּנָה גִּימֶל    🔗

הַטּוֹחֵן מֻזְמָן לִפְרֹעַ רֶבַע זוּז / אַךְ אֵינוֹ יוֹדֵעַ זֹאת וְסוֹפוֹ חֶרְפָּה וָבוּז.

קוֹמָתוֹ גְבוֹהָה וּכְתֵפָיו רְחָבוֹת, כִּי הֲלֹא טוֹחֵן הוּא, וְאֵיךְ יוּכַל בִּלְעֲדֵי הַגֹּבַהּ וְהָרֹחַב לִטְעֹן עַל גַּבּוֹ שַׂקֵּי דָגָן וְשַׂקֵּי קֶמַח כָּל הַיָּמִים? בְּלוֹאָיו מְקֻמָּחִים, רַגְלָיו יְחֵפוֹת, וְרֹאשׁוֹ, כְּצַמֶּרֶת בַּשַָּׂדֶה. נִכְנָס וְנִפְעָם לְמַרְאֵה עֵינָיו – הֲלֹא בְּאַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ הוּא! וּבְדַמּוֹתוֹ כִּי אֶחָד מִשְּׁנֵי לְבוּשֵׁי־הַשְּׂרָד אֲשֶׁר לְפָנָיו, אוֹ שָׂרוֹצָר אוֹ שָׂרָרְמוֹן, וַדַּאי הַמֶּלֶךְ עוּץ הוּא בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ, מִשְׁתַּחֲוֶה אַפַּיִם, וּבְלִבּוֹ הַגִּיל וְהָרְעָדָה.

הטוחן: הוֹד מַלְכוּתְכֶם! כָּבוֹד גָּדוֹל הוּא לִי, שֶׁזָּכִיתִי, אֲנִי הַדַּל בְּאַלְפֵי עוּץ, לִהְיוֹת קָרוּא אֶל

אַרְמוֹנְכֶם…

אַךְ לְבוּשֵׁי־הַשְּׂרָד מַלְעִיגִים עַל לְבוּשׁ־הַבְּלוּאִים.

שרוצר: בָּרוּךְ הַבָּא, טוֹחֵן־הַכְּפָר!

אֲנִי – אֲשֶׁר־עַל־הָאוֹצָר

וְהוּא – אֲשֶׁר־עַל־הָאַרְמוֹן.

וּלְשָׂרָרְמוֹן בִּקְרִיצַת־עַיִן:

קְצָת טְרַלַלָה הוּא הַדַּלְפוֹן…

הטוחן: הוֹ, אִם כָּךְ, אַלְפֵי סְלִיחוֹת, וַאֲנִי סָבַרְתִּי,

מִפְּנֵי רֹב הַזָּהָב שֶׁעַל בִּגְדֵיכֶם, כִּי אֲדוֹנִי־הַשַּׂר הַזֶּה,

אוֹ אֲדוֹנִי־הַשַּׂר הַזֶּה, הוּא… כְּלוֹמַר…

אֲנִי מְבַקֵּשׁ אַלְפֵי סְלִיחוֹת – אֲבָל מֵעוֹדִי

לֹא הָיִיתִי בְּאַרְמוֹן, שֶׁכָּל־כָּךְ הַרְבֵּה שְׂרָרוֹת

מְשׁוֹטְטוֹת בּוֹ, וְאֵינִי מַשְׂכִּיל לְהַבְדִּיל בֵּין כְּבוֹד־הַשְֹּׂרָרוּת

לְהוֹד־הַמַּלְכוּת…

שררמון: הַמֶּלֶךְ עוֹד מְעַט יָבוֹא,

וּלְשָׂרוֹצָר:

אִישִׁי הַשַּׂר, כַּמָּה חוֹבוֹ?

שרוצר: כְּרֶבַע זוּז.

לַטּוֹחֵן – בְּקוֹל נִמּוּסִין שֶׁל צְחוֹק: מֻתָּר לִשְׁאֹל?

הטוחן: שְׁאַל, אֲדוֹנִי הַשַּׂר, שְׁאַל…

שרוצר: הַאִם הֵבֵאתָ אֶת הַכֹּל?

הטוחן: הוֹ, אַלְפֵי סְלִיחוֹת, אֲדוֹנִי שָׂרוֹצָר. חָשַׁבְתִּי: תְּחִלָּה אָבוֹא

בְּגַפִּי… כָּל־כָּךְ גָּדוֹל הַכָּבוֹד, שֶׁזָּכִיתִי בּוֹ, שֶׁלֹּא יָדַעְתִּי כְּלָל…

שררמון: כָּבוֹד גָּדוֹל הוּא, זֶה נָכוֹן:

טוֹחֵן קָרוּא אֶל הָאַרְמוֹן!

אַךְ הֶחָשַׁבְתָּ: מָה הַטַּעַם?

שרוצר: הַמֶּלֶךְ מְרֻתָּח מִזַּעַם!

הטוחן: בִּרְשׁוּתְכֶם, אֲדוֹנִים־שָׂרִים… יָכוֹלְנִי לְהָבִיא מִיָּד…

בִּתִּי שֶׁלִּי הִנֵּה הִיא מְחַכָּה שָׁם בַּחוּץ, לְיַד הַשַּׁעַר, וִיכוֹלָה

תֵּכֶף־וּמִיָּד… אֲבָל אֲנִי… כְּלוֹמַר… הַבַּת…

שרוצר: אַח, מַה לִּי בַּת, וּמִי לִי בַּת,

יֵשׁ כָּאן עִנְיָן יוֹתֵר נִכְבָּד.

הטוחן: בִּרְשׁוּתְכֶם, אֲדוֹנִים־שָׂרִים… כְּלוֹמַר…

שררמון: הַקֵּץ לַהֶבֶל! דַּי קִשְׁקַשְׁנוּ!

רוּץ וְְהָבֵא מַה שֶּׁבִּקַּשְׁנוּ!

שרוצר: מַה שֶּׁדָּרַשְׁנוּ!

שררמון: מַה שֶּׁדָּרַשְׁנוּ!

וּפִתְאֹם אֵי־מִִזֶּה, מִמֶּרְחַקִּים, כְּמִקֹּדֶם – קוֹל הַכָּרוֹז, הַמַּכְרִיז וְאוֹמֵר.

הכרוז: הַקְשִׁיבוּ! הַקְשִׁיבוּ! הַמֶּלֶךְ עוּץ מוֹדִיעַ בָּזֶה לְכָל עַמּוֹ,

כִּי בִּמְהֵרָה־בְּקָרוֹב יִתֵּן מַלְכָּה וּגְבֶרֶת לְאַרְצוֹ.

הטוחן: אַתֶּם שׁוֹמְעִים, אַתֶּם שׁוֹמְעִים, אֲדוֹנִים רָמֵי־הַמַּעֲלָה?

הִנְנִי כָּל־כָּךְ מְאֻשָּׁר, שֶׁאֲנִי, הַדַּל בְּאַלְפֵי עוּץ, טוֹחֵן־הַכְּפָר הַפָּשׁוּט…

שרוצר: מַקִּישׁ בְּאֶצְבַּע עַל רַקָּתוֹ: קְצָת טְרַלַלָה…

אַךְ כָּאן נִכְנָס הַמְשָׁרֵת וּמוֹדִיעַ:

המשרת: הַמֶּלֶךְ בָּא!

שררמון: אֶל הַיְלָדִים שֶׁבָּאוּלָם: הִכּוֹנוּ לְסוּפָה רַבָּה!

המשרת: הַמֶּלֶךְ!!!

תְּמוּנָה דָּלֶת    🔗

שֶׁבָּהּ יִוָּדַע לָנוּ, אַף יִבָּחֵן / מַדּוּעַ וְלָמָּה שִׁקֵּר הַטּוֹחֵן

הַמֶּלֶךְ גָּמַר אֶת טִיּוּל־הַשַּׁחֲרִית שֶׁבְּגַן־הַבִּיתָן. הַמֶּלֶךְ חָזַר אֶל חֲדַר־הַכֵּס, הִיא לִשְׁכַּת־הַמּוֹעֵצָה־הַמַּלְכוּתִית, אֲשֶׁר בָּהּ עוֹמֵד כֵּס־הַמְּלוּכָה שֶכֻּלּוֹ זָהָב, כַּמְסֻפָּר בְּרֵאשִׁית תְּמוּנָה־אָלֶף. הַמֶּלֶךְ חָזַר הֵנָּה לִגְבּוֹת מִטּוֹחֵן־הַכְּפָר אֶת רֶבַע הַזּוּז, חוֹבוֹ לַמַּלְכוּת.

המלך: רוֹאֵנִי: הַטּוֹחֵן כְּבָר פֹּה.

שררמון: אַךְ אַל, מַלְכִּי, אַל בְּאַפּוֹ…

המלך: אַפִּי? כְּלוֹמַר? דְּבַר־מָה קָרָה פֹּה?

שררמון: כֵּן, מַשֶּׁהוּ לֹא כַּשּׁוּרָה פֹּה…

שרוצר: מִינֵי שְׁטֻיּוֹת הוּא מְדַבֵּר כָּאן…

המלך: סִמְכוּ עָלַי וְאֶסְתַּדֵּר כָּאן.

וּבְכֵן קְרַב הֵנָּה, זוּזָה, זוּז!

אַתָּה חַיָּב לִי רֶבַע זוּז.

הטוחן: מוֹדֶה בְּהַכְנָעָה, כְּבוֹד־מַלְכוּתוֹ, אֱמֶת־נָכוֹן… אֲבָל…

המלך: אֵין שׁוּם ‘אֲבָל’! מִיָּד תִּפְרַע:

הַכֹּל!

עַד תֹּם!!

עַד אֲגוֹרָה!!!

הַטּוֹחֵן מַבִּיט כֹּה וָכֹה. הַטּוֹחֵן אוֹבֵד עֵצוֹת. הַטּוֹחֵן בָּטוּח, כִּי טָעוּת נָפְלָה פֹּה: דַּוְקָא עַכְשָׁו?

הטוחן: בִּרְשׁוּתוֹ, הוֹד מַלְכוּתוֹ, הֲרֵי לֹא יָדַעְתִּי,

כִּי דַוְקָא עַכְשָׁו, כְּשֶׁרְצוֹנוֹ לִהְיוֹת חֲתָנִי שֶׁלִּי…

המלך: לִהְיוֹת חָתָן? דַּוְקָא שֶׁלְּךָ?

מִי זֶה הִמְצִיא אֶת הַבְּדִיחָה?

קול הכרוז: אֵי־מִזֶּה, מֵאֲחוֹרֵי הַקְּלָעִים:

'הַקְשִׁיבוּ! הַקְשִׁיבוּ! הַמֶּלֶךְ עוּץ מוֹדִיעַ בָּזֶה לְכָל עַמּוֹ,

כִּי בִּמְהֵרָה־בְּקָרוֹב יִתֵּן מַלְכָּה וּגְבֶרֶת לְאַרְצוֹ…'

הטוחן: ‘מַלְכָּה וּגְבֶרֶת לְאַרְצוֹ’… הִנֵּה!

שרוצר: מַקִישׁ בְּאֶצְבָּעוֹ עַל רַקָּתוֹ וּמְרַמֵּז בְּנִיד־רֹאשׁ אֶל עֵבֶר הַטּוֹחֵן:

קִלְקוּל שֶׁל בֹּרֶג בָּרֵחַיִם.

שררמון: אוֹ סְתָם הִפְרִיז בְּכוֹס־לְחַיִים.

קול־הכרוז: ‘הַקְשִׁיבוּ! הַקְשִׁיבוּ! הַמֶּלֶךְ עוּץ מוֹדִיעַ…’

הטוחן: הִנֵּה קוֹל מַכְרִיז בְּרֹאש־חוּצוֹת, כִּי בִּמְהֵרָה־בְּקָרוֹב

עָתִיד הוֹד־מַלְכוּתוֹ לְסַדֵּר חֻפָּה־וְקִדּוּשִׁין.

וְהִנֵה קְרָאַנִי לְדַבֵּר נִכְבָּדוֹת בְּבִתִּי. הוֹ, אֵין מִלִּים

בְּפִי לְהַבִּיעַ גֹּדֶל אָשְׁרִִי…

המלך: חָה־חָה! הַבִּיטוּ אֵיזֶה שוֹעַ

יִהְיֶה חוֹתְנִי. נָעִים לִשְמֹעַ!

הטוחן: אָכֵן, מֵאַחַר שֶׁבִּתִּי הִיא הַיָּפָה בִּבְנוֹת־עוּץ,

הֲרֵי שֶׁזִּוּוּג נָאֶה הִיא לְהוֹד־מַלְכוּתוֹ לִהְיוֹת לוֹֹ

לְאֵשֶׁת־חַיִל: שֶׁיּוֹדַעַת הִיא לְבַשֵּׁל, יוֹדַעַת לִתְפֹּר,

גַּם לִסְרֹג, גַּם לְגַהֵץ. הוֹ, לְגַהֵץ. הוֹ,

כָּל מַלְאֲכוֹת־הַבַּיִת יוֹדַעַת הִיא, כָּל מֶשֶׁק

אַרְמוֹנוֹ תַשְׂכִּיל לְכַלְכֵּל בִּתְבוּנוֹת־כַּפֶּיהָ. וַאֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ

עָתִיד לִשְׂמֹחַ בָּהּ כְּמוֹצֵא מַטְמוֹן.

המלך: בְּלִגְלוּג:

וּבְכֵן: בִּשּׁוּל, כִּבּוּס, גִּהוּץ –

כָּל זֶה נָחוּץ לְמֶלֶךְ עוּץ!

אֲבָל מָה עוֹד, מִלְּבַד כִּבּוּס

יוֹדַעַת הִיא?

שרוצר: בְּכַעַס: לִגְרֹף אֵבוּס…

שררמון: בִּשְׁאָט־נֶפֶשׁ: פָּשׁוּט, מִאוּס.

הטוחן: בִּמְבוּכָה: מַה הִיא יוֹדַעַת עוֹד?

המלך: הֵן יֵשׁ הֶבְדֵּל בֵּין סְתָם כּוֹבֶסֶת

לְמַטְרוֹנִיתָא מְיֻחֶסֶת!

הטוחן: מָה עוֹד יוֹדַעַת הִיא?

שררמון: וַדַּאי מִשְּׁאָר סְגֻלּוֹת־חָכְמָה

לֹא יִמָּצֵא בָּהּ שֶׁמֶץ־מָה!

הטוחן: הוֹ, אַדְּרַבָּא! הִיא יוֹדַעַת עוֹד הַרְבֵּה הַרְבֵּה דְבָרִים!

המלך: אוּלַי יוֹדַעַת הִיא הַסּוֹד

זוּזֵי הַכֶּסֶף לַעֲשׂוֹת?

שְׁלָשְׁתָּם צוֹחֲקִים.

הטוחן: לֹא, לַעֲשׂוֹת זוּזֵי־כֶּסֶף אֵין הִיא יוֹדַעַת, אֲבָל…

המלך: אִם אֶת זוּזֵי־הַכֶּסֶף – לָאו,

וּבְכֵן אוּלַי זוּזֵי־זָהָב?

שְׁלָשְׁתָּם צוֹחֲקִים.

הטוחן: לַעֲשוֹת זוּזִים אֵין הִיא יוֹדַעַת,

הוֹד־מַלְכוּתוֹ, לֹא שֶׁל כֶּסֶף וְלֹא שֶׁל זָהָב, אַךְ יוֹדַעַת הִיא

לִטְווֹת…

שְׁלָשְׁתָּם צוֹחֲקִים.

הִיא יוֹדַעַת לִטְווֹת קַשׁ…

צוֹחֲקִים בְּיֶתֶר שְׂאֵת.

המלך: לִטְווֹת?

הטוחן: לִטְווֹת קַשׁ.

המלך: לִטְווֹת קַשׁ?!

הטוחן: לִטְווֹת קַשׁ לְ… לְ… לְזָהָב!

צוֹחֲקִים בְּיֶתֶר עֹז.

המלך: קַשׁ לְזָהָב? יֵשׁ לִי חֲשָׁשׁ,

כִּי הִיא טוֹוָה זָהָב לְקַשׁ.

שרוצר: זֶה שֶׁאוֹמְרִים ‘דּוֹחֶה בְּקַשׁ’…

גוֹעִים בְּיֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עֹז.

המלך: כּוֹבֵש פִּתְאֹם צְחוֹקוֹ.

כְּלוֹמַר: תִּפְשֹׁט יָדָהּ לַפֶּלֶךְ,

וְיִטָּוֶה זָהָב לַמֶּלֶךְ?

הטוחן: אֱמֶת־נָכוֹן, אֲדוֹנִי־מַלְכִּי,

בְּכִישׁוֹר וָפֶלֶךְ יוֹדַעַת הִיא לִטְווֹת קַשׁ לְזָהָב!

שרוצר: וְכָכָה־חָה בִּזְכוּת פִּלְכָּהּ

תִּזְכֶּה הַבַּת לִהְיוֹת מַלְכָּה!

שררמון: וּמֶלֶךְ עוּץ יֶאֱהָבָהּ

בִּזְכוּת הַקַּשׁ וְהַגְבָבָה…

שְׁנֵי הַשָׂרִים מִתְפַּקְּעִים מִצְּחוק. אֶחָד בְּחֵת קְמוּצָה:

חָה־חָה־חָה; וְהַשֵּׁנִי בְּחֵת חֲרוּקָה: חִי־חִי־חִי.

וְכָךְ – עַד שֶׁגּוֹעֵר בָּהֶם הַמֶּלֶךְ וּמַשְׁתִּיקָם.

המלך: חִדְלוּ מִצְּחוֹק! כִּי דַי צָחַקְנוּ.

אַךְ יִתָּכֵן כִּי לֹא צָדַקְנוּ:

אֶפְשָׁר מְאֹד, מְכֻבָּדַי,

כִּי קוֹל טוֹחֵן כְּקוֹל שַׁדַּי,

וְזוֹ בִּתּוֹ, אֲנִי מַנִּיחַ,

וַדַּאי תּוּכַל זֹאת לְהוֹכִיחַ.

שֶׁאִם לֹא כֵן, עַל פִּי הַחֹק

יוּשַׂם אָבִיהָ בַּצִּינוֹק,

וְאֶת רַגְלָיו, רַגְלָיו הַשְׁתַּיִם,

יִתְּנוּ בְּסַד וּבִנְחֻשְׁתַּיִם.

כִּי כֵן נָהַגְתִּי כָּל יָמַי:

חָמוּר הוּא עֹנֶשׁ הָרַמַּאי!

שררמון: הוּא יֵעָנֵשׁ, הוּא יֵעָנֵשׁ!

כִּי כָל דְּבָרָיו הֵם שִׁין־קוּף־רֵישׁ!

כולם: הֵם שִׁין־קוּף־רֵישׁ!

הֵם שִׁין־קוּף־רֵישׁ!

הטוחן: לֹא, כִּי…

כולם: הוּא יֵעָנֵשׁ! הוּא יֵעָנֵשׁ!

כִּי כָל דְּבָרָיו הֵם שִׁין־קוּף־רֵישׁ?

המלך: עוֹֹד נִבְדְּקֵם, וְאָז יֻחְלַט!

עַכְשָׁו נִרְאֶה נָא אֶת הַבַּת!

וְלַטּוֹחֵן:

צֵא וְהָבֵא אוֹתָהּ לְכָאן.

נָבוֹךְ וַחֲפוּי־רֹאשׁ הוֹלֵךְ הַטּוֹחֵן. קוֹמָתוֹ כְּפוּפָה, וְרֹאשׁוֹ כְּצַמֶּרֶת, שֶׁהִרְכִּינָהּ הָרוּחַ. וְשָׂרוֹצָר מַלְעִיג עָלָיו:

שרוצר: נוּ, מַה תֹּאמַר עַל הֶחָתָן?

וּלְקוֹל צְחוֹקָם שֶׁל שְׁנֵי הַשָּׂרִים, אֶחָד קָמוּץ: חָה־חָה־חָתָן', וְאֶחָד חָרוּק: ‘חִי־חִי־חָתָן’, יוֹצֵא הַטּוֹחֵן מִן הָאַרְמוֹן.

כולם: הוּא יֵעָנֵשׁ! הוּא יֵעָנֵשׁ!

כִּי כָל דְּבָרָיו הֵם שִׁין־קוּף־רֵישׁ!

הֵם שִׁין־קוּף־רֵישׁ!

הֵם שִׁין־קוּף־רֵישׁ!

המלך: אַל תִּצְחֲקוּ, שָׂרַי, לָאִישׁ!

עוֹלַלְנוּ תַּעֲלוּל מֵבִישׁ:

שַׂמְנוּהוּ מַטָּרָה לְקֶלֶס,

וּבְלִי שָׁקֹל דְּבָרִים בְּפֶלֶס,

הִרְבִּינוּ לַעַג לְבַיְּשׁוֹ –

עַד עֹמֶק! עַד צִפּוֹר־נַפְשׁוֹ!

וְאָז (הָהּ, הִגָיּוֹן אַכְזָר!)

קָרָה פִּתְאֹם מִקְרֶה מוּזָר:

כֵּיוָן שֶׁ… (רַק עַכְשָׁו תָּפַסְתִּי!)

נִדְמָה לוֹ, כִּי בִּתּוֹ מָאַסְתִּי

עַל כִּי אֵינֶנּוּ דַי נִכְבָּד –

הֲרֵי לְמַעַן כְּבוֹד הַבַּת

הוּא נֶאֱחַז בְּאֵיזֶה קַשׁ,

כְּכָל טוֹבֵע שֶׁנּוֹאָשׁ,

שרוצר: וְנוֹקַשׁ!

עַל כֵּן –

כולם: הוּא יֵעָנֵשׁ! הוּא יֵעָנֵשׁ!

כִּי כָל דְּבָרָיו הֵם שִׁין־קוּף־רֵישׁ!

הוּא יֵעָנֵשׁ!

הוּא יֵעָנֵשׁ!

המלך: וַדַּאי אָשָׁם הוּא – וּפְלִילִי!

אַךְ נִכְבָּדַי, הַגִּידוּ לִי:

אוֹתוֹ אָשָׁם – הוּא פֹּה, אוֹ שָׁם?

נִדְמֶה, כִּי בָּנוּ הָאָשָׁם:

בְּבוּז וְלַהַג מִתְיַהֵר

אוֹתוֹ הִכְרַחְנוּ לְשַׁקֵּר.

השרים: הוּא יֵעָנֵשׁ! הוּא יֵעָנֵשׁ!

כִּי…

המלך: עוֹד יֵחָקֵר וְיִדָּרֵשׁ

כִּפְקֻדָּתוֹ שֶׁל מֶלֶךְ עוּץ…

אַךְ מָה הָרַעַשׁ שָׁם בַּחוּץ?

וְאָכֵן, מֵאֲחוֹרֵי הַקְּלָעִים עוֹלֶה קוֹל רַעַשׁ דְּבָרִים וְרַעַשׁ רַגְלַיִם בָּאוֹת בְּרֹב אִיצָה. אַךְ עַל כָּךְ – בַּתְּמוּנָה הַבָּאָה.

תְּמוּנָה הֵא    🔗

הַחֶצְרוֹנִית אֵינָהּ מַרְפָּה / הַחֶצְרוֹנִית רוֹצָה חֻפָּה, וְכָךְ בְּחֹנֶף וְעָרְמָה / לִזְכּוֹת בַּכֶּתֶר, וִיהִי מָה!

לְפֶתַע, כְּרוּחַ בְּחַלּוֹן שֶׁנִּפְתַּח פִּתְאֹם, פּוֹרֶצֶת הַחֶצְרוֹנִית אֶל לִשְׁכַּת הַמֶּלֶךְ, וּדְמוּתָהּ הַפִּילִית מְסֻרְבֶּלֶת בְּתַכְשִׁיטֵי־תַכְשִׁיטִים, הָעוֹשִׂים אוֹתָהּ פִּילֵי־פִּילִית שִׁבְעָתַיִם. וְעִמָהּ, כַּמּוּבָן, צֵל־הַתָּמִיד שֶׁלָּהּ, הַחֶדְרוֹנִית.

החצרונית: אַח, אֵיזֶה אשֶׁר, מֶלֶךְ רָב:

סוֹף־סוֹף רָאִיתִי זִיו־פָּנָיו!

מֻתָּר לִשְׁאֹל, הֲדַר־מַלְכוּת:

מָה הַמַּרְגָּשׁ? מָה הַבְּרִיאוּת?

וַדַּאי נִפְלָא – וּמָה הַפֶּלֶא?

שררמון לַיְלָדִים שֶׁבָּאוּלָם:

שְׁמַעְתֶּם כְּבָר חֲנֻפּוֹת כָּאֵלֶּה?

החצרונית: זֶה כְּבָר בְּכָל מָחוֹז וָפֶלֶךְ

מְרַנְּנִים פֹּה עַל הַמֶּלֶךְ

וְחֶצְרוֹנִית אַחַת… כְּלוֹמַר:

הוּא בְּלִבּוֹ, סוֹף־סוֹף גָּמַר,

וּבִמְהֵרָה יִהְיֶה הָאוֹת…

המלך: מִי זֶה בָּדָה אֶת הַשְׁטֻיּוֹת?

החצרונית:… וּבְקוֹל שׁוֹפָר וַחֲצוֹצֶרֶת

כָּל מַמְלַכְתֵּנוּ מִתְבַּשֶּׂרֶת,

כִּי בְּיָמֵינוּ־בְּקָרוֹב

נַצִּיג חֻפָּה לְמַזָּל טוֹב.

לַיְלָדִים שֶׁבָּאוּלָם:

הֲלֹא תָבוֹאוּ, רַבּוֹתַי,

כֻּלְּכֶם לְטֶקֶס כְּלוּלוֹתַי!

המלך: אֲבָל…

אַךְ הַחֶצְרוֹנִית אֵינָהּ מַנִּיחָה לוֹ לְדַבֵּר.

החצרונית: וַדַּאי! סוֹף־סוֹף, נָחוּץ

לָתֵת מַלְכָּה לְאֶרֶץ עוּץ!

המלך: אֲבָל, סְלִיחָה….

אַךְ הַחֶצְרוֹנִית מְשַׁסַּעַת אוֹתוֹ.

החצרונית: מוּבָן, מוּבָן!

אַךְ בְּשָׁקְלִי אֶת הָעִנְיָן,

אֲנִי מֻפְתַּעַת, גַּם נִרְגֶּשֶׁת!

הַמֶּלֶךְ פּוֹצֶה פֶּה לוֹמַר מַשֶּׁהוּ, אַךְ הַחֶצְרוֹנִית אֵינָהּ מַנִּיחָה לוֹ.

החצרונית: לוֹמַר ‘הֲרֵי־אַתְּ־מְקֻדֶּשֶׁת’

וְלֹא לִשְׁאֹל אֶת פִּי בִּכְלָל?

שרוצר לַיְלָדִים שֶׁבָּאוּלָם:

שְׁפִיפוֹן שֶׁכְּמוֹתָהּ!

שררמון גַּם הוּא לַיְלָדִים:

שׁוּעָל!

המלך: אוּלָם… אֲבָל…

החצרונית: טוֹב, טוֹב… סָלַחְתִּי

כִּי כֵן סָבַרְתִּי וְנִמְלַכְתִּי:

כֵּיוָן שֶׁבְּפֵרוּשׁ רָאִיתִי,

כִּי לְמַשְׂאַת־נַפְשׁוֹ הָיִיתִי,

וְהוּא רוֹגֵשׁ וּמִתְעַקֵּשׁ

לְאֵשֶׁת־מֶלֶךְ לְקַדֵּשׁ

דַּוְקָא אוֹתִי, – אָמַרְתִּי: כֵּן,

נַסְכִּים, אֵפוֹא, לְהִתְחַתֵּן.

וְכָךְ תִּהְיֶה, מַלְכִּי הָרָם,

אִשָּׁה לְעוּץ, מַלְכָּה לָעָם!

החדרונית לַיְלָדִים שֶׁבָּאוּלָם:

כָּךְ הַזְּרִיזוּת וְהַפִּקְחוּת

זוֹכוֹת בְּכֶתֶר הַמַּלְכוּת!

המלך בַּחֲרוֹן־אַפּוֹ: סוֹף סוֹף…

אַךְ הַחֶצְרוֹנִית שָׂמָה יָד עַל פִּיו:

אֲהוּב נַפְשִׁי, אֵין צֹרֶךְ!

הוֹ, לֹא אֶחְסֹךְ עָמָל וָטֹרַח

לָתֵת לִשְׁנֵינוּ שׂבַע־נַחַת.

שרוצר לַיְלָדִים שֶׁבָּאוּלָם:

הִיא מִתְלַפֶּפֶת כְּסַפַּחַת!

כָּאן בּוֹעֶרֶת חֲמָתוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ לְהַשְׁחִית וְהוּא קוֹרֵא נִדְהָם:

המלך: מָה הָעִנְיָן הַזֶּה?!

אַךְ הַחֶצְרוֹנִית – כְּלֹא כְלוּם! וּמַמְשִׁיכָה בְּכַוָּנֵי־חֵן:

החצרונית: שָׁלוֹם!

עוֹד לִי רִיצוֹת הַרְבֵּה הַיּוֹם.

וְקֹדֶם־כֹּל – אֶל שַׂר־הַמַּחַט:

לִתְפֹּר לְךָ וְלִי גַם יַחַד

בִּגְדֵי הַטֶּקֶס לַכְּלוּלוֹת.

וּפוֹֹנָה חִישׁ־חִישׁ אֶל עֵבֶר דֶֶּלֶת־הַיְצִיאָה. הַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב קָפוּא תַחְתָּיו, וְעֵינָיו הַנִּדְהָמוֹת – בַּחֶצְרוֹנִית הַמִּסְתַּלֶּקֶת.

החצרונית לשררמון: לְהִתְ!.. לשרוצר: לְהִתְ!.. למלך: לְהִתְרָאוֹת!

וְיַחַד עִם הַחֶדְרוֹנִית, זוֹ שָׁרָה, וְזוֹ עוֹנָה לָהּ:

לְהִתְ! לְהִתְ!" לְהִתְ! לְהִתְ!

לְהִתְרָאוֹ־וֹ־וֹת! וְיוֹצְאוֹת.

המלך: הִיא חֲצוּפָה!

שרוצר: הִיא שְׁפִיפוֹנִית!

שררמון: הִיא מְסֻכֶּנֶת בִּטְחוֹנִית.

המלך: הִיא נִשְׁתַּגְּעָה!

שרוצר: יְצוּר מֻשְׁחָת!

כָּאן נִכְנָס הַמְשָׁרֵת וּמוֹדִיע:

המשרת: טוֹחֵן־הַקֶּמַח וְהַבַּת!

תְּמוּנָה וָו    🔗

נְנַסֶּה בָּהּ לֵאמֹר / אֵיךְ הִפְרִידוּ הַשְּׁנַיִם: אֶת הַבַּת – אֶל כִּישׁוֹר / אֶת הָאָב – אֶל רֵחַיִם!

הַטּוֹחֵן וּבִתּוֹ נִכְנָסִים אֶל חֲדַר־הַכֵּס אֲשֶׁר לְמֶלֶךְ־עוּץ, וּמַרְאֵה הַשְּׁנַיִם כְּמַרְאֵה אֶרֶז, שֶׁרְחַב־צַמֶּרֶת הוּא וְרָם־קוֹמָה, וּבְצִדּוֹ נֶטַע רַךְ, שֶׁזְּמוֹרוֹתָיו דַקּוֹת־דַקּוֹת, טְרָפָיו רַכִּים־רַכִּים וְכִמְעַט רֶגַע יִכַּף לָאֶרֶץ כֻּלּוֹ. אָכֵן, גָּדוֹל הַפַּחַד בְּלֵב הַבַּת, אַךְ גְּדוֹלָה מִמֶּנּוּ הַתַּדְהֵמָה: הָאַרְמוֹן בְּהוֹדוֹ! וְהַמֶּלֶךְ בִּכְבוֹדוֹ! וְהַשָּׂרִים בְּכָל שְׂרָדָם! וְהַכֵּלִים בְּכָל מַחְמַדָּם! וּמַה לָהּ, וּמִי לָהּ פֹּה? לָמָּה הֱבִיאוּהָ לְכָאן? אָכֵן, בְּעָמְדָהּ כָּאן יְרֵאָה וְנִפְעֶמֶת, נִדְמֶה כִּי עַלְעָלִים מְרַטְּטִים בְּגַן־הַבִּיתָן. וְהַמְשָׁרֵת – אַף הוּא כָּאן, כְּמוֹ תָמִיד: נָכוֹן לְכָל פְּקֻדָּה, כִּי עַל כֵּן מְשָׁרֵת הוּא, וְהִיא תָבוֹא, פְּקֻדַּת הַמֶּלֶךְ לִמְשָׁרְתָיו, אַךְ לֹֹא מִיָּד, כִּי אִם בְּהֶמְשֵׁךְ הַתְּמוּנָה.

המלך: קִרְבִי, הַבַּת, קִרְבִי עוֹד צַעַד.

אָכֵן, צָדַק אָבִיךְ: יָפָה אַתְּ

מִכָּל עַלְמָה שֶׁל עִיר וּכְפָר…

כָּזֹאת יָאֶה לִי כִּי אֶבְחָר!

שררמון: אֲבָל…

המלך: הִנֵּה כָּזֹאת, אָמְנָם, נָחוּץ

לָתֵת מַלְכָּה עַל אֶרֶץ עוּץ!

שרוצר: אֲבָל…

המלך: הֵן אֵין כָּמוֹהָ בָּעוֹלָם

לְחֵן, לְיֹפִי…

שררמון: וְאוּלָם

תְּחִלָּה, מַלְכִּי, נִוָכְחָה,

אִם הִיא יוֹדַעַת הַמְּלָאכָה

כִּדְבַר אָבִיהָ.

שרוצר: מִן הַקַּשׁ

לִטְווֹת זָהָב… אַךְ בְּמַמָּשׁ!

שררמון: אִם תִּכָּשֵׁל – אַחַת־וּשְׁתַּיִם

יֻגַּשׁ אָבִיהָ לִנְחֻשְׁתַּיִם!

שרוצר: אִם תִּכָּשֵׁל, מִיָּד כַּחֹק

יֻשְׁלַךְ אָבִיהָ לַצִּינוֹק!

נִרְאֶה, אֵפוֹא, בַּמֶּה כֹּחָהּ?

המלך: אַךְ אֵין כָּמוֹהָ לִמְלוּכָה, וְ…

הטוחן: וְכִי לֹא צָדַקְתִּי, אֲדוֹנִי־מַלְכִּי?

וְכִי אֵין בִּתִּי הַיָּפָה בְּכָל בְּנוֹת הָאָרֶץ?

וְאֵיזוֹ מַלְכָּה מְפֹאֶרֶת עֲתִידָה

הִיא לִהְיוֹת! אֱמֶת־נָכוֹן, הַמֶּלֶךְ,

שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ לְשֵׂאתָהּ לוֹ לְאִשָּׁה?

המלך: תָּנוּחַ דַעְתְּךָ, טוֹחֵן!

רֵאשִׁית חָכְמָה, עוֹד יִבָּחֵן

עִנְיַן הַקַּשׁ וְהַזָּהָב,

לִרְאוֹת: אֱמֶת הֵם אוֹ כָּזָב

כָּל הָדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ.

אִם יִתְבָּרֵר, כִּי לֹא שִׁקַּרְתָּ –

תִּהְיֶה הַבַּת הַמַּצְלִיחָה

רֹאשׁ הַגְּבִירוֹת בַּמַּמְלָכָה!

אַךְ אִם נִמְצָא, כִּי דְבַר הַקַּשׁ

כֻּלּוֹ רַק שֶׁקֶר מְקֻשְׁקָשׁ,

סוֹפְךָ הַבּוּז וְהָאָבְדָן!

שררמון: מַלְכִּי, זֶה סְתָם בִּזְבּוּז שֶׁל זְמַן!

הֵן גַּם הַמָּג בְּכָל מָגָיו

עוֹד לֹא עָשָׂה מִקַּשׁ זָהָב,

וְקַל־וָחֹמֶר בַּת טוֹחֵן!

המלך: קָסוֹם קָסְמָה לִי בַּת הַחֵן,

וְאִם תַּצְלִיחַ – אֲחַכֶּה לָהּ!

שרוצר: סוֹף שַׁקְרָנִים לְבֵית־הַכֶּלֶא!

שררמון: לְבֵית הַכֶּלֶא!

אָז יִתֵּן הַמֶּלֶךְ לַמְשָׁרֵת אֶת פְּקֻדַּת־הַקַּשׁ, לֵאמֹר:

המלך: הַמְשָׁרֵת!

המשרת: מַלְכִּי הָרָם!

המלך: תֻּקַּח לַבַּת מִן הָאָסָם

מַתְכֹּנֶת קַשׁ כִּמְלֹֹא חָפְנַיִם.

חִישׁ־קַל אָץ הַמְשָׁרֵת לַעֲשׂוֹת אֶת מִצְוַת הַמֶּלֶךְ; וְהַמֶּלֶךְ – לַשָּׂרִים, וְיָדוֹ אֶל מוּל הָאָב וְהַבַּת:

וְהֵמָּה יֻפְרְדוּּ בֵּינְתַיִם:

הַזֶּה – הַחוּצָה! וְהַזֹּאת –

לְתוֹךְ חֲדַר־הַמִּטְוָיוֹת!

בת־הטוחן מְחַבֶּקֶת אֶת אָבִיהָ: הָהּ אָבִי, אָבִי הַיָּקָר!

הטוחן מְחַבֵּק אֶת בִּתּוֹ: הָהּ בִּתִּי, בִּתִּי הַיְְקָרָה.

אָז יֹאחֵז הַמֶּלֶךְ בְּיַד בַּת־הַטּוֹחֵן וְיוֹלִיכֶנָּה אֶל חֲדַר־הַמִּטְוָיוֹת, וְהַַשָּׂרִים הַשְּׁנַיִם אַחֲרֵיהֶם; וּכְצֵאת הַשְּׁלשָׁה, וְהַטּוֹחֵן נִשְׁאָר עַל הַבָּמָה בָּדָד וְאֵין־יֵשַׁע, יִשָּׂא קוֹלוֹ אֶל הַיְלָדִים שֶׁבָּאוּלָם: אוּלַי מִי מֵהֶם יָבוֹא לְעֶזְרוֹ… וְכָךְ הוּא אוֹמֵר:

עִזְרוּ לִי, יְלָדִים, עִזְרוּ לִי

בְּצָרוֹתַי אֲשֶׁר אֵרְעוּ לִי:

בְּבוּז גֵּרְשׁוּנִי לְבֵיתִי,

גָּזְלוּ מִמֶּנִּי אֶת בִּתִּי,

וְהִיא תֻכְרַח בְּצַו מַלְכוּּת

לִטְווֹת זָהָב מִקַּשׁ פָּשׁוּט.

הִיא לֹא תוּכַל, הִיא לֹא תוּכַל,

וְעוּץ הַמֶּלֶךְ לֹא יִמְחַל.

היא תֵעָנֵשׁ, הִיא תֵעָנֵשׁ,

כִּי כָל דְּבָרַי הֵם שִׁין־קוּף־רֵישׁ!

עִזְרוּ לִי, יְלָדִים, עִזְרוּ לִי

בְּצָרוֹתַי אֲשֶׁר אֵרְעוּ לִי:

אֲבוֹי, בִּתִּי, אֲבוֹי, בִּתִּי…

וְאָז יְקוֹנֵן הַטּוֹחֵן אֶת הַקִּינָה הַזֹּאת:

קִינַת הַטּוֹחֵן

שָׁבַת גַּלְגַּל עַל נַחַל־מַיִם,

נָדַם קוֹלָם שֶׁלָּרֵחַיִם,

נָשַׁם בֵּיתוֹ שֶׁלַּטּוֹחֵן.

אֲבוֹי, בִּתִּי, אֵיכָה נִמְהַרְתִּי,

אֵיכָה לְמֶלֶךְ רָם שִׁקַּרְתִּי,

אֲבוֹי, בִּתִּי.

נָפְלָה הַבַּת בִּשְׁבִי הַמֶּלֶךְ,

שָׂמוּהָ אוֹחֲזָה בַּפֶּלֶךְ

לִטְווֹת זָהָב מִקַּשׁ נִדָּף.

אֲבוֹי, בִּתִּי, אֵיכָה נִמְהַרְתִּי,

אֵיכָה לְמֶלֶךְ רָם שִׁקַּרְתִּי,

אֲבוֹי, בִּתִּי.

הַעוֹד אֶזְכֶּה כִּי יוֹם יַגִּיעַ

לְשׁוּב הַבַּת אֶל בֵּית אָבִיהָ,

אוֹ לְעוֹלָם אֵשֵׁב בָּדָד?

אֲבוֹי, בִּתִּי, אֵיכָה נִמְהַרְתִּי,

אֵיכָה לְמֶלֶךְ רָם שִׁקַּרְתִּי,

אֲבוֹי, בִּתִּי…

וְהַמְשָׁרֵת מוֹצִיאוֹ הַחוּצָה.

תְּמוּנָה זַיִן    🔗

חֲדַר הַמִּטְוֶה, בּוֹ בִּזְכוּת הָאִישׁוֹן / הִצְלִיחָה הַבַּת בַּמִּבְחָן הָרִאשׁוֹן

בְּחֶדֶר קָט,

בְּחֶדֶר קָר,

יוֹשְׁבָה הַבַּת

וּמַר לָהּ מָר:

‘אִם יְבֻקַּשׁ’ –

אָמַר הָאָב –

'תּוּכַל מִקַּשׁ

לִטְווֹת זָהָב'…

וְזֶה חָמוּר,

זֶה מְיָאֵשׁ,

כִּי, כָּאָמוּר,

זֶה שִׁין־קוּף־רֵישׁ!

אֲבָל רְאוּ

מַה שֶּׁהָיָה

בַּלֵּיל הַהוּא

בַּמִּטְוָיָה!

אָכֵן, מְיֹאֶשֶׁת יוֹשֶׁבֶת לָהּ בַּת־הַטּוֹחֵן בְּאַפְלוּלִית הַחֶדֶר הַקָּטָן, הַסָּגוּר עַל מַסְגֵּר; חֶדֶר רֵיק וְחוֹרֵשׁ־רָע כִּרְחוֹב זָר בַּלַּיְלָה, וְכָל־מְאוּמָה אֵין בּוֹ – אַף לֹא יֶלֶד לְדַבֵּר עִמּוֹ, אַף לֹא חָתוּל לְשַׂחֵק עִמּוֹ, וְלוּא אַךְ אֶשְׁנָב קָט לְהָצִיץ בּוֹ הַחוּצָה… וְרַק אוֹפַן הַכִּישׁוֹר אֲשֶׁר לְפָנֶיהָ, וּצְרוֹר הַקַּשׁ מַרְגְּלוֹתָיו. מַר לָהּ מְאֹד לְבַת־הַטּוֹחֵן, וְהִיא מְקוֹנֶנֶת.

קִינַת בַּת־הַטּוֹחֵן

אֲבוֹי, אָבִי, אֵיכָה נִמְהַרְנוּ,

אֵיכָה לְמֶלֶךְ רָם שִׁקַּרְנוּ,

עַכְשָׁו מִמֶּנִּי יְבֻקַּשׁ

לִטְווֹת זָהָב מִצְּרוֹר שֶׁל קַשׁ.

הֵן נֵס כָּזֶה בִּמְלֹא תֵבֵל

שׁוּם בֶּן־אֱנוֹשׁ עוֹד לֹא חוֹלֵל.

מָחָר כָּל יֶלֶד בַּמְּדִינָה

לִצְחוֹק יִתְּנֵנִי וּשְׁנִינָה.

אֲבוֹי לִי, אוֹי לִי, אוֹיָה לִי.

הֲיֵשׁ גּוֹרָל כְּגוֹרָלִי!

וּבוֹכִיָּה מְאֹד, וְשׁוּב:

'אִם תִּכָּשֵׁל, אַחַת־וּשְׁתַּיִם

יֻגַּשׁ אָבִיהָ לִנְחֻשְׁתַּיִם!' –

אָמַר הַשַּׂר, וְלֹא יָחוֹס,

אָמַר הַשַּׂר, וְאֵין מָנוֹס!

הָהּ, מִי יִתְּנֵנִי בֵּית אָבִי

כִּתְמוֹל־שִׁלְשׁוֹם וְכִלְבָבִי

לָשֶׁבֶת בּוֹ שַׁאֲנַנָּה

בְּצֵל פִּנַּת הַטַּחֲנָה.

אֲבוֹי לִי, אוֹי לִי, אוֹי, אָבִי,

הֲיֵשׁ מַכְאוֹב כְּמַכְאוֹבִי!

הֲיֵשׁ כָּמוֹנִי עוֹד אֻמְלֶלֶת…

עָלַי לָנוּס!

וְקָמָה וְאָצָה מִקִּיר אֶל קִיר, מִפִּנִָּה אֶל פִּנָּה לִמְצֹא פֶּתַח לִבְרֹחַ בּוֹ, אַךְ סְגוּרָה כָּל דֶּלֶת! –

אֲבוֹי לִי, אוֹי לִי, אוֹי, אָבִי,

הֲיֵשׁ מַכְאוֹב כְּמַכְאוֹבִי!

וְהִיא בּוֹכִיָּה, בּוֹכִיָּה תַמְרוּרִים. פִּתְאֹם: קוֹל רְעָמִים וְקוֹל רוּחַ מְיַלֶּלֶת וּמַרְאֵה אוֹרוֹת, חֲזִיזֵי אוֹרוֹת מִתְפַּתְּלִים. וּמַה זֶּה?! דֶּלֶת נִפְתַּחַת! וּבַפֶּתַח – מִין יְצוּר מְשֻׁנֶּה: אִישׁוֹן קָטֹן וּפָזִיז מְדַלְגֵּג וְנִכְנָס, מְדַלְגֵּג וְצוֹחֵק בְּהֵא־חִירִיק מְשֻׁלָּשׁ: הֵא־חִירִיק, הֵא־חִירִיק, הֵא־חִירִיק: הִי־הִי־הִי. מִיָּד חוֹזֶרֶת הַדֶַּלֶת וְנִנְעֶלֶת אַחֲרָיו בִּטְרִיקָה.

האישון: עֶרֶב טוֹב, טוֹחֶנֶת צְעִירָה,

עַל מָה תִבְכִּי בְּכִי מַר כָּזֶה?

בת־הטוחן: הָהּ, מִי אַתָּה?

האישון: חִבַּת־עֵינִי

אַל תִּשְׁאָלִינִי מִי אֲנִי.

בת־הטוחן: מַה שְּׁמֶךָ אִישׁ? כָּל־כָּךְ קָטֹן…

האישון: עַל־כֵּן לֹא אִישׁ, אֶלָּא אִישׁוֹן.

בת־הטוחן: וְזֶה שִׁמְךָ?

האישון: חָלִילָה! שְׁמִי

עוֹדֶנּוּ סוֹד כָּמוּס עִמִּי…

עַד בּוֹא מוֹעֵד!

בת־הטוחן: מוֹעֵד לְמָה?

האישון: אָכֵן, גַּם זוֹ תַעֲלוּמָה

בְּאֶרֶץ עוּץ.

בת־הטוחן: וּבְאֵיזֶה נֵס

הִצְלַחְתָּ פֹּה לְהִכָּנֵס?

האישון: בְּנֵס רַגְלַי הַפּוֹחֲזוֹת:

הִנֵּה – בָּזֹאת, וְגַם – בָּזֹאת.

בת־הטוחן: מָה רְצוֹנְךָ?

האישון: הוֹ, רְצוֹנִי, גַּם לְצוֹנִי,

עוֹדֶנּוּ סוֹד, בָּבַת־עֵינִי.

אוּלָם רֵאשִׁית־חָכְמָה אֶשְׁמַע־נָא:

עַל מָה עֵינַיִךְ כֹּה תִדְמַעְנָה?

עַל מָה הִרְבֵּית כֹּה לְמָרֵר?

בת־הטוחן: אֲנִי פּוֹחֶדֶת לְסַפֵּר.

האישון: אַל תִּפְחֲדִי! הֲיִי פִּקְחִית,

הַגִּידִי לִי: עַל מָה בָּכִית?

הֲלֹא שָׁמַעַתְּ הָאִמְרָה:

‘אָח בְּצָרָה חֲצִי צָרָה!’

בת־הטוחן: אִם בֶּאֱמֶת הִנְךָ כְּאָח לִי,

אַגִּיד, אֵפוֹא, אוּלַי יִרְוַח לִי.

אוֹיָה לִי! שָׂמוּנִי לִטְווֹת זָהָב מִקַּשׁ,

וְאֵינִי יוֹדַעַת, אֵיךְ עוֹשִׂים זֹאת…

האישון: זָהָב מִקַּשׁ?

אָכֵן, קָשָׁה הִיא הַמְּלָאכָה,

אַךְ…

בת־הטוחן: אַךְ מָה?

האישון: אַךְ לֹא לְמִי שֶׁנִּתְמַחָה.

בת־הטוחן: וְיֵשׁ מֻמְחִים לְזֶה הַפֶּלֶא?!

האישון: יֵשׁ יְחִידֵי־סְגֻלָּה כָּאֵלֶּה.

מַה תְּשַׁלְּמִי לִי אִם בְּפֶלֶךְ

מִזֶּה הַקַּשׁ זָהָב אֶטְוֶה לָךְ?

בת־הטוחן: זָהָב מִקַּשׁ?

האישון: זָהָב מִקַּשׁ!

בת־הטוחן: זָהָב מַמָּשׁ?

האישון: זָהָב מַמָּשׁ!

בת־הטוחן: וְזֶה אֶפְשָׁר?

האישון: וַדַּאי אֶפְשָׁר,

הַכֹּל אֶפְשָׁר, –

אַךְ רַק לְמִי שֶׁהוּא מֻכְשָׁר!

בת־הטוחן: הֶאָח! אִם כָּךְ, מִן הַבּוּשָׁה

מָחָר אוּכַל לְהִוָּשַׁע

וְאֶת אָבִי לִפְדּוֹת מִכֶּלֶא!

רוֹצֶה תַּ’חֲרוּזִים הָאֵלֶּה?

האישון: צָרִיךְ לִרְאוֹת!

וְלוֹקֵח הַמַּחֲרֹזֶת לְבָדְקָהּ: וּמְמַשְׁמֵשׁ אוֹתָהּ, וּמֵרִיחַ אוֹתָהּ, וּמְהַפֵּךְ יָמִין וּשְׂמֹאל, פָּנִים וְאָחוֹר –וּמְהַרְהֵר:

לֹא רַע…

וּמַחְלִיט: נוּ, טוֹב!

עַכְשָׁו תִּרְאִי, אֵיךְ קַשׁ צָהֹב

פִּתְאֹם הוֹפֵךְ זָהָב נוֹצֵץ!

בת־הטוחן: אֵין קֵץ לְשִׂמְחָתִי, אֵין קֵץ!

וּמִיָּד מְטַפֵּס וְעוֹלֶה אֶל אוֹפַן־הַכִּישׁוֹר, וְשׁוּב קוֹל רְעָמִים וַחֲזִיזֵי־אוֹרוֹת, אַךְ הַפַּעַם הֵם שְׂמֵחִים מְאֹד וּבְנֹגַהּ שׁוֹבָב מְאִירִים אֶת הָאוֹפַן, הַמִּסְתּוֹבֵב חִישׁ־מַהֵר, חִישׁ־מַהֵר, סָבוֹב וְשָׁזוֹר, סָבוֹב וְטָוֹה בַּפֶּלֶךְ חוּטִים חוּטִים – חוּטֵי זָהָב מִקַּשׁ! רוֹאָה בַּת־הַטּוֹחֵן וְשָׁרָה בְּהִתְפָּעֲלוּת:

בת־הטוחן: הֵידָד, מַלְכִּי! הֶאָח, אָבִי!

חֵן־חֵן, אִישׁוֹן הַזֶּהָבִי!

וְעוֹד הַפַּעַם:

הֵידָד, מַלְכִּי! הֶאָח, אָבִי!

חֵן־חֵן, אִישׁוֹן הַזֶּהָבִי!

וְכָךְ – עוֹד וְעוֹד, וְהָאוֹפַן סוֹבֵב הוֹלֵךְ כְּאִלּוּ מְרַקֵּד לְקוֹל שִׁירָתָהּ שֶׁל הַבַּת. אָז מִסְתּוֹבֶבֶת הַבָּמָה לְאַט־לְאַט, חֲדַר הַמִּטְוָיָה נֶעְלָם וְהוֹלֵךְ, וּבִמְקוֹמוֹ רוֹאֶה קְהַל־הַיְלָדִים אֶת חֲדַר־הַמֶּלֶךְ, שֶׁאֵלָיו מְגַלְגֵּל הַמְשָׁרֵת מְרִיצָה, הַטְּעוּנָה קַשְׁזָהָב, מַעֲשֵׂה יָדָיו שֶל הָאִישׁוֹן, מְגַלְגֵּל וּמַכְרִיז בְּצָהֳלַת שִׁיר לֵאמֹר:

המשרת: הֵידָד, מַלְכִּי! הֵידָד, מַלְכִּי!

תִּלֵי זָהָב אֲנִי מֵבִיא!

וְשׁוּב הַפַּעַם:

הֵידָד, מַלְכִּי! הֵידָד, מַלְכִּי!

תִּלֵי־זָהָב אֲנִי מֵבִיא!

וְשׁוּב, וְשׁוּב – עַד שֶׁמַּגִּיעַ אֶל הַמֶּלֶךְ,

וְעִמּוֹ צְרוֹר הַזָּהָב הַפֶּלִי. אַךְ זֹאת יִרְאֶה הַקָּהָל

בַּתְּמוּנָה הַבָּאָה, הִיא הַתְּמוּנָה חֵת.

תְּמוּנָה חֵת    🔗

אֵיךְ הַמֶּלֶךְ וְשָׂרָיו / הִתְפַּלְאוּ אָז פֶּלֶא רָב

וְיָרוּם הוֹדוֹ הֶחְלִיט / לְנַסּוֹת גַּם בַּשֵּׁנִית.

עַל הַבָּמָה – שְׁנֵי הַשָּׂרִים. שָׂרוֹצָר וְשָׂרָרְמוֹן. שָׂרוֹצָר – סְלִיל שֶׁל זָהָב טָווּי בְּיָדָיו, וְהוּא הוֹפְכוֹ וּמְהַפְּכוֹ, וְאֵין קֵץ לְהִתְפָּעֲלוּתוֹ.

שרוצר: אָכֵן, זָהָב! וּזְהַב־פַּרְוָיִם!

שררמון: וְשֶׁמָּא אֲחִיזַת־עֵינַיִם?!

צָרִיךְ לִבְדֹּק!

שרוצר: מַה יֵּשׁ לִבְדֹּק?

הַכֹּל בָּדּוּק, הַכֹּל כַּחֹק!

אֶפְשָׁר לִרְאוֹת בִּטְבִיעוּת־עַיִן.

שררמון: עַלְמָה פָּחוֹת מִבַּת טֵת־זַיִן

בְּמֶשֶׁךְ לַיְלָה שֶׁפַע רָב

שֶׁל קַשׁ הוֹפֶכֶת לְזָהָב!

שרוצר: זָהָב טָהוֹר, נוֹצֵץ, חָרוּץ

לְאוֹצָרוֹ שֶׁל מֶלֶךְ עוּץ!

אָז נִכְנָס הַמְשָׁרֵת וּמוֹדִיעַ:

המשרת: הַמֶּלֶךְ!

וְלַיְלָדִים שֶׁבָּאוּלָם:

עַכְשָׁו – מָא־מָא! –

תִּרְאוּ, מַה פֵּשֶׁר תַּדְהֵמָה!

אָכֵן, בִּצְעָדִים חוֹפְזִים וּבְקֹצֶר־רוּחַ נִכְנָס הַמֶּלֶךְ עוּץ, הַבָּטוּח עֲדַיִן, כִּי אַךְ שִׁין־קוּף־רֵישׁ הוּא כָּל עִנְיַן הַזָּהָב.

המלך: מָה הַשְּׁטֻיּוֹת?! זָהָב מִקַּשׁ?!

מִי זֶה הִמְצִיא צִ’זְבַּת חָדָשׁ?!

שררמון: צָדְקוּ דְבָרָיו שֶׁלַּטּוֹחֵן:

זָהָב מִקַּשׁ!

המלך: הֲיִתָּכֵן?

אָז יוֹשִׁיט שָׂרוֹצָר לַמֶּלֶךְ אֶת סְלִיל הַזָּהָב,

לְמַעַן יִוָּכַח, כִּי אָמְנָם קָרָה הַנֵּס!

שרוצר: נָא, יִוָּכַח, הֲדַר־מַלְכוּת!

המלך: זָהָב טָהוֹר! זָהָב שָׁחוּט!

המשרת אֶל הַיְלָדִים שֶׁבָּאוּלָם:

‘שָׁחוּט’? אָמְנָם זֶה מְגֻחָךְ,

אַךְ כָּךְ כָּתוּב גַּם בַּתַּנַ"ךְ.

וְהַפֵּרוּשׁ? – אַךְ אֵין דָּבָר,

לֹא הַפֵּרוּשׁ כָּאן הָעִקָּר,

כָּאן הָעִקָּר שֶׁ…

המלך: אֵינִי תוֹפֵס עוֹד, מַה קָּרָה פֹּה…

אַךְ מַשֶּׁהוּ לֹא כַּשּׁוּרָה פֹּה.

יֵשׁ לְבָרֵר, כֵּיצַד וּמָה…

שרוצר: מַלְכִּי הָרָם, פֹּה אֵין מִרְמָה.

זָהָב! – מַה יֵּשׁ כָּאן לְבָרֵר?

המלך: הַעוֹד סְגוּרָה הִיא עַל מַסְגֵּר,

בַּת־הַטּוֹחֵן?

שררמון: כֵּן, כְּמוֹ בְּכֶלֶא.

שרוצר: מַלְכִּי הָרָם, הַאֵין שׁוֹוֶה לוֹ

לְהַאֲרִיךְ מַעֲצָרָהּ?

המלך: כְּלוֹמַר? לְאֵיזוֹ מַטָּרָה?

שרוצר: הַמַּטָּרָה מְאֹד פְּשׁוּטָה פֹּה:

עוֹד נִסָּיוֹן לְנַסּוֹתָהּ פֹּה.

המלך: שׁוּב לְנַסּוֹת אֶת הָעַלְמָה?

שרוצר: אֶפְשָׁר מִקְרֶה הוּא זֶה, אוֹ מָה…

שררמון: מַזָּל עִוֵּר, אוֹ אֵיזֶה נֵס

שֶׁנִּזְדַּמֵּן וְהִתְנוֹסֵס?

שרוצר: כִּי אִם זֶה נֵס מִן הַשָּׁמַיִם,

הוּא לֹא יִקְרֶנָּה פַּעֲמַיִם;

ואִם זֶה עֵסֶק שֶׁל מַמָּשׁ,

סִמָּן שֶׁקַּשׁ אֵינֶנּוּ קַשׁ!

שררמון: אוֹ כָּךְ, אוֹ כָּךְ, מַלְכִּי הָרָם!

וְהַבּוֹחֵן הוּא הֶחָכָם.

המלך: וּבְכֵן, שָׂרַי, אֲנִי מַחְלִיט:

נִבְחַן אֶת הָעַלְמָה שֵׁנִית.

וְאִם גַּם פַּעַם זֹאת תַּצְלִיחַ

תְּבוּנוֹת־כַּפַּיִם לְהוֹכִיחַ,

וּמִן הַקַּשׁ יֵצֵא זָהָב, –

סִמָּן שֶׁלֹּא שִׁקֵּר הָאָב,

וְלֹא שִׁקְּרָה גַם הָעַלְמָה.

כִּי לִי (אוּלַי אֶתְכֶם אַפְתִּיעַ)

עַכְשָׁו בָּרוּר, שֶׁאֲהַבְתִּיהָ…

אֲבָל אִשָּׁה אֲשֶׁר שִׁקְּרָה לִי,

לִהְיוֹת אִשְׁתִּי אֵיךְ אֶבְחֲרָה לִי?

הֵן הָאֱמֶת יְסוֹד עוֹלָם!

שררמון ושרוצר: יְסוֹד עוֹלָם!

יְסוֹד עוֹלָם!

אֱמֶת־נָכוֹן, מַלְכִּי הָרָם!

וְכָאן מַחְלִיט הַמֶּלֶךְ – וּמְצַוֶּה:

המלך: שׁוּב הָבוּ קַשׁ לָהּ לִמְלָאכָה!

וְיוֹצֵא.

שררמון אֶל הַיְלָדִים שֶׁבָּאוּלָם:

זֶה לֹא יַזִּיק לַמַּמְלָכָה,

זֶה רַק יוֹעִיל –

אֶת זֹאת תִּרְאוּ כָּאן בַּעֲלִיל!

תְּמוּנָה טֵת    🔗

בָּהּ תִּרְאוּ אִם תַּצְלִיחַ הַבַּת בַּשְּׁנִיָּה – לַעֲמוֹד בַּמִּבְחָן שֶׁל חָכְמַת הַטְּוִיָּה

וְאֵיזוֹ טְוִיָּה? כַּמּוּבָן מֵאֵלָיו – טְוִיַּת הַקַּשִׁים לְחוּטִים שֶׁל זָהָב!

וְשׁוּב – כְּמוֹ בַּלַּיְלָה הַקּוֹדֵם. שׁוּב חֶדֶר קָט וְקַר וְאָפֵל. וְהוּא סָגוּר וָרֵיק, כַּכָּתוּב בְּרֹאשׁ תְּמוּנָה זַיִן. וְשׁוּב בּוֹכִיָּה בת־הטוחן עַל מַר גּוֹרָלָה, לְאמֹר:

בת־הטוחן: מַה זֶה נִטְפָּל אֵלַי הַמֶּלֶךְ?

הָהּ, שׁוּב עָלַי לִטְווֹת בַּפֶּלֶךְ

מִצְּרוֹר שֶׁל קַשׁ זָהָב טָהוֹר.

וְאֵיזֶה פַּחַד, אֵיזֶה קֹר!

הוֹ אַבָּא, אַבָּא, מִי יִגְאָל?

כִּי לֹא אוּכַל, כִּי לֹא אוּכָל!

וְשׁוּב, כְּמוֹ בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן, קוֹל רְעָמִים וְקוֹל רוּחַ וַחֲזִיזֵי אוֹר.

הוֹ, מַה זֶּה?!

אוֹר אָדֹם וּפֶלִי

חוֹפֵז פּוֹזֵז…

אוֹ רַק נִדְמֶה לִי…

הַכֹּל קוֹרֵן, הַכֹּל שׁוֹאֵן…

וְשׁוּב, כְּמוֹ בַּלַּיְלָה הַהוּא, נִפְתַּחַת הַדֶּלֶת

– וּבַפֶּתַח: אוֹתוֹ יְצוּר מְשֻׁנֶּה – רַגְלָיו הַקְּטַנּוֹת

מְדַלְגְּגוֹת, וּפִיו פּוֹלֵט צַחֲקוּקִים בְּחֵת חֲרוּקָה:

חִי-חִי!

האישון: הוֹ, עֶרֶב טוֹב, עַלְמַת הַחֵן!

בת־הטוחן: אתה?

האישון: אֲנִי הוּא!

בת־הטוחן: האישון,

שֶׁמִּן הַלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן?

האישון: אָכֵן, אֲנִי הוּא… אַךְ מַדּוּעַ

שׁוּב שְׁתֵּי עֵינַיִךְ כְּמַבּוּעַ,

וּבְזִיו פָּנַיִךְ – הָאֵימָה?

מַה זֶה כּוֹאֵב לָךְ, הָעַלְמָה?

בת־הטוחן: הַבֵּט אִישׁוֹן חָבִיב, וּרְאֵה נָא:

הַקַּשׁ אֲשֶׁר הֵבִיאוּ הֵנָּה –

תִּלֵּי-תִלִים הַרְבֵּה יוֹתֵר

מֵאֶמֶשׁ…

האישון: הוֹ, וּבְכֵן מַהֵר

עֲלִי, עֲלִי, תִּמְכִי הַפֶּלֶךְ

וּטְוִי קַשַּׁיִךְ כַּמְּצֻוֶּה לָךְ!

הָהּ, כַּמָּה קַשׁ! כֵּן, רַב הַטֹּרַח

מִזֶּה לִטְווֹת מָמוֹן-שֶׁל-קֹרַח!

עֲלִי, עֲלִי! – וְהאישון

לְפִי שָׁעָה יִשְׁכַּב לִישֹׁן.

אָכֵן כְּבָר מְאֻחָר כָּל-כָּךְ…

וּפִיו הַקָּטָן מְפַהֵק פִּהוּק גָּדוֹל. לוֹקֵחַ האישון צְרוֹר מִצְּרוֹרֵי הַקַּשׁ וּמַנִּיחַ עָלָיו אֶת רֹאשׁוֹ. הוּא נָח, וּבת־הטוחן יוֹשֶׁבֶת אֶל הַכִּישׁוֹר – וּבוֹכִיָּה. אָז קָם האישון וְאוֹמֵר לְבת־הטוחן:

האישון: וְאִם אָבוֹא לְעֵזֶר לָךְ?

אַךְ בת־הטוחן אֵינָהּ שׁוֹמַעַת. בת־הטוחן מַר לָהּ מָר, וְהִיא מְקוֹנֶנֶת:

בת־הטוחן: הֵן לֹא אוּכַל… אָבִי! אָבִי!

הֲיֵשׁ מַכְאוֹב כְּמַכְאוֹבִי…

האישון: בת־הטוחן! מַה תִּתְנִי לִי, אִם אֶטְוֶה לָךְ

אֶת כָּל הַקַּשׁ הַזֶּה לְזָהָב?

בת־הטוחן אֶת כָּל הַקַּשׁ הַזֶּה? לְזָהָב? כְּמוֹ בַּפַּעַם הַקּוֹדֶמֶת?

האישון: כְּמוֹ בַּפַּעַם הַקּוֹדֶמֶת! וּמַה, אֵפוֹא, יִהְיֶה שְׂכָרִי הַפַּעַם הַזֹאת?

בת־הטוחן: הַטַּבַּעַת שֶׁעַל אֶצְבָּעִי?

האישון: צָרִיךְ לִרְאוֹת!…

וְלוֹקֵחַ הַטַּבַּעַת מִיָּדָהּ שֶׁל בת־הטוחן וּבוֹדְקָהּ – כְּמוֹ אָז אֶת הַמַּחֲרֹזֶת: וּמְמַשְׁמֵשׁ אוֹתָהּ, וּמֵרִיחַ אוֹתָהּ, וּמֵהַפֵּךְ יָמִין וּשְׂמֹאל, וּמַשְׁחִיל אֶצְבְּעוֹתָיו בְּפִיהָ – הָאֲגוּדָל, וְהָאֶצְבַּע, וְהָאָמָּה, וְהַקְּמִיצָה, וְהַזֶּרֶת, וְזִרְתּוֹ קְטַנָּה כָּל-כָּךְ, מַצְחִיקָה כָּל-כָּךְ. וְהוּא מַסְכִּים.

אֲנִי מוּכָן!

בת־הטוחן עֲלֵה, אִישׁוֹן, עֲלֵה לְכָאן!

וּמִיָּד מְטַפֵּס האישון אֶל אוֹפַן-הַכִּישׁוֹר, וְשׁוּב כְּמוֹ בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן – אוֹרוֹת שֶׁל שִׂמְחָה מְפַזְּזִים בְּנֹגַהּ שֶׁל פְּלָאוֹת, וְהָאוֹפַן מִסְתּוֹבֵב, מִסְתּוֹבֵב, מִסְתּוֹבֵב, וְחוּטֵי-הַזָּהָב נִשְׁזָרִים וְהוֹלְכִים, וְהאישון שָׁר אֶת שִׁיר-הַכִּישׁוֹר, וּבת־הטוחן עִמּוֹ, לֵאמֹר:

האישון: הִנֵּה הַקַּשׁ שׁוֹזֵר חוּטָיו,

שׁוֹזֵר-מוֹזֵר, הוֹפֵךְ זָהָב!

בת־הטוחן: זָהָב, זָהָב – כִּישׁוֹר וָפֶלֶךְ

פִּלְאֵי-פְּלָאִים יִרְאֶה הַמֶּלֶךְ!

האישון: חִי-חִי, חַא-חַא, כִּי זֶה כֹּחָהּ

שֶׁל יָד יוֹדַעַת הַמְּלָאכָה!

עוֹד רֶגַע קָט, בת־הטוחן!

עוֹד רֶגַע קָט.

בת־הטוחן: חֵן-חֵן, חֵן חֵן!

הֵידָד, מַלְכִּי! הֶאָח, אָבִי!

חֵן-חֵן, אִישׁוֹן הַזֶּהָבִי!

וְהַגַּלְגַּל סוֹבֵב-הוֹלֵךְ וְהַקַּשׁ הוֹפֵךְ זָהָב.

וּבת־הטוחן – אֵין קֵץ לְשִׂמְחָתָהּ. אָז מִסְתּוֹבֶבֶת הַבָּמָה לְאַט-לְאַט, חֲדַר-הַמִּטְוֶה נֶעְלָם-וְהוֹלֵךְ, וּבִמְקוֹמוֹ, כְּמוֹ בַּפַּעַם הַקּוֹדֶמֶת, רוֹאֶה קְהַל-הַיְלָדִים אֶת חֲדַר-הַמֶּלֶךְ, שֶׁאֵלָיו מְגַלְגֵּל הַמְּשָׁרֵת מְרִיצָה, הַטְּעוּנָה קַשְׁזָהָב, מְגַלְגֵּל וּמַכְרִיז בְּקוֹל צַהֲלוּלִים, לֵאמֹר:

המשרת: הֵידָד, מַלְכִּי! הֵידָד, מַלְכִּי!

הִנֵּה זָהָב אֲנִי מֵבִיא!

אֲנִי מֵבִיא!

אֲנִי מֵבִיא!

זָ – הָ – ב!

תְּמוּנָה יוֹד    🔗

אֵיךְ בַּעֲצַת הַחֶצְרוֹנִית – הֻחְלַט לִבְחֹן גַּם בַּשְּׁלִישִׁית

שרוצר: מַלְכִּי הָרָם, יוֹשֵׁב-עַל כֵּס!

שׁוּב הִתְרַחֵשׁ הַלַּיְלָה נֵס.

שררמון: הַנֵּס קָרָה לָהּ פַּעֲמַיִם.

שרוצר: וְהוּא יִקְרֶה לָהּ, חֵי שָׁמַיִם,

גַּם בִּשְׁלִישִׁית, אִם יְבַקֵּשׁ.

שררמון: גַּם בַּשְּׁלִישִׁית יֻתַּן לָהּ קַשׁ?

שרוצר: מַדּוּעַ לֹא? כָּךְ הָאוֹצָר

סוֹף-סוֹף יֵצֵא מִן הַמֵּצַר!

המלך חֵן-חֵן עַל עֲצַתְכֶם, שָׂרַי!

אָכֵן, מַה טּוֹב לִי וְאַשְׁרַי,

כִּי נִמְצְאָה בִּבְנוֹת עַמִּי

אַחַת שֶׁפֵּאֲרָה אֶת שְׁמִי

בִּמְלֶאכֶת-פָּז שֶׁאֵין דּוֹמֶה לָהּ –

בִּמְלֶאכֶת-רָז! בִּמְלֶאכֶת פֶּלֶא!

זֶה חֶסֶד אֵל שֶׁחֲנָנָהּ!

שרוצר: וּבוֹ לְמַעַן הַמְּדִינָה,

אֶפְשָׁר לִצְבֹּר מָמוֹן שֶׁל קֹרַח…

המלך אַךְ לֹא! לֹא עוֹד אֶגְרֹם לָהּ טֹרַח

כְּבָר רַב מִדַּי אוֹתָהּ הִטְרַחְנוּ,

וְאִם רָאִינוּ גַּם נוֹכַחְנוּ,

כִּי אַךְ אֱמֶת בְּדִבּוּרָהּ –

מָה עוֹד נָצִיק לַנַּעֲרָה?

אָכֵן הִגִּיעָה שְׁעָתִי

לֹא לְהַשְׁהוֹת אֶת דִּבְרָתִי:

כַּפִּי לִתְקֹעַ בְּכַפָּהּ

וּלְהוֹבִילָהּ אֶל הַחֻפָּה.

שרוצר: אוּלַי עוֹד פַּעַם?

שררמון: עוֹד אַחַת!

המלך בָּחוֹר בָּחַרְתִּי אֶת הַבַּת

לָשֵׂאת הַכֶּתֶר עִמָּדִי,

לִהְיוֹת לְעֵזֶר כְּנֶגְדִּי,

וְאֵין עוֹד אֶת נַפְשִׁי עַכְשָׁו

לָשׁוּב וּלְנַסּוֹתָהּ לַשָּׁוְא.

המשרת: אֶל הַיְלָדִים שֶׁבָּאוּלָם:

הִנֵּה כִּי כֵן לֹא יְכַזֵּב

לִבּוֹ שֶׁל מֶלֶךְ וְאוֹהֵב!

כָּאן, חִישׁ-קַל, וּלְפֶתַע, כְּרוּחַ בַּחַלּוֹן הַפָּתוּחַ, פּוֹרֶצֶת הַחַדְרָה הַחֶצְרוֹנִית, וְאַחֲרֶיהָ, כְּצֵל-תָּמִיד, הַחֶדְרוֹנִית. שְׁמוּעָה שָׁמְעָה הַחֶצְרוֹנִית עַל נֵס הַקַּשׁ וְהַזָּהָב וְעַל תִּקְוָתָהּ הָאוֹבֶדֶת מִמֶּנָּה, תִּקְוָתָהּ וּתְשׁוּקָתָהּ לִהְיוֹת הַמַּלְכָּה בְּאֶרֶץ-עוּץ, וִיהִי מָה, וְהִיא מְנַסָּה אֶת מַזָּלָהּ בְּתַחְבּוּלוֹתֶיהָ.

החצרונית: הוֹ מַה שָׁמַעְתִּי, מֶלֶךְ רָב:

כִּי הַשִּׁפְחָה טוֹוָה זָהָב?

המלך אֱמֶת-נָכוֹן! עַל כֵּן חֶלְקָהּ

לִהְיוֹת אִשָּׁה לִי וּמַלְכָּה!

החצרונית הוּא מִתְלוֹצֵץ?

המלך הִנֵּה עֵדַי!

שררמון וְשרוצר מְנַעַנְעִים בְּרֹאשָׁם לְאוֹת כֵּן.

החצרונית: הַסָּר חַסְדֵּהוּ מֵעָלַי?

המלך: חַסְדִּי? עָלַיִךְ? מֵעוֹדִי

לָךְ לֹא מָשַׁכְתִּי אֶת חַסְדִּי

וְלֹא אֵלַיִךְ הִתְפַּלַּלְתִּי!

החצרונית וּבְכֵן אֵפוֹא, מַלְכִּי: נִפְסַלְתִּי

מִפְּנֵי שִׁפְחָה וּבַת-בְּלִי-שֵׁם?

המלך כֵּן! זֶה נִדְרִי – וַאֲשַׁלֵּם!

החצרונית הַזֶּה מִשְׁטָר, הֲזֶהוּ סֵדֶר

לְהִתְחַתֵּן לְפִי הַנֶּדֶר?

חֶרְפַּת עוֹלָם הִיא לְאַרְצִי!

המלך לֹא רַק נִדְרִי הוּא – גַּם חֶפְצִי!

כִּי הַיָּפָה שֶׁבַּכַּלּוֹת

הַיּוֹם בָּחַרְתִּי לִכְלוּלוֹת.

החצרונית מִשּׁוּם שֶׁסְּתָם, בְּאֵיזֶה נֵס,

שִׁפְחָה הִצְלִיחָה לְפַרְנֵס

אֶת הָאוֹצָר בִּקְצָת זָהָב –

מַלְכָּה שֶׁל עוּץ אוֹתָהּ יֹאהַב?

המלך לֹא סְתָם, לֹא קְצָת – כִּי פַּעֲמַיִם!

וּבְשֵׁם-מַלְכוּת וְשֵׁם-שָׁמַיִם

וּבְשֵׁם אֵלֵי הָאַהֲבָה

יִכּוֹן לִבִּי עִם לְבָבָה.

וְכָאן, כֵּיוָן שֶׁרָאֲתָה בְּבֵרוּר, כִּי כָּל

זִלְזוּלֶיהָ לֹא יוֹעִילוּהָ לְהָזִיז אֶת הַמֶּלֶךְ מֵהַחְלָטָתוֹ הַנִּמְרֶצֶת, גָּמְרָה הַחֶצְרוֹנִית בְּלִבָּהּ לָבוֹא בְּתַחְבּוּלָה אַחֲרוֹנָה, אוּלַי הִיא, סוֹף-סוֹף, תַּכְשִׁיל אֶת בת־הטוחן, וְהִצִּיעָה לֵאמֹר:

החצרונית מַלְכִּי הָרָם! כְּבָר נֶאֱמַר:

‘עַל פִּי שְׁלֹשָׁה יָקוּם דָּבָר’!

וּבְכֵן יִבְדֹּק נָא וְיַחְלִיט:

אִם גַּם בַּפַּעַם הַשְּׁלִישִׁית

יוּכַח מַה שֶּׁהוּכַח בַּשְּׁתַּיִם –

יְהֵא זֶה אוֹת מִן הַשָּׁמַיִם,

כִּי זֶהוּ חֵפֶץ אֵל-עֶלְיוֹן,

וְלָהּ שַׁרְבִיט וְאַפִּירְיוֹן.

המלך אָכֵן גַּם בַּשְּׁלִישִׁית יוּכָח!

החצרונית נִרְאֶה מָחָר – וְנִוָּכַח.

אֲבָל בִּתְנַאי: לִטְווֹת הַכֹּל

לִפְנֵי קְרִיאַת הַתַּרְנְגוֹל!

מֻסְכָּם מַלְכִּי הָרָם?

המלך מֻסְכָּם.

החצרונית וּבְזֶה הַתְּנַאי, מַלְכִּי הָרָם?

המלך בְּזֶה הַתְּנַאי.

החצרונית אוֹ-אָז אוֹדֶה: הַפּוּר נָפַל,

וְאֶכָּנַע לְצַו גּוֹרָל,

לָתֵת אֶת זִיו הַמַּמְלָכָה

לֹא לִגְבִירָה, כִּי לְשִׁפְחָה…

המלך הוּא כְּבָר נֶחְרַץ, וּבְמוֹ עֵינָיִךְ

תִּרְאִי מָחָר, אֵיךְ – כִּדְבָרַיִךְ –

שִׁפְחָה גּוֹבֶרֶת עַל גְּבִירָה

לִהְיוֹת מַלְכָּה מַעֲטִירָה.

שרוצר: –

(אֶצְבָּעוֹ – אֶל מוּל הַקְּרוֹנִית, הָעֲמוּסָה זָהָב:)

אֶל הָאוֹצָר!

וְהוּא – (וְאֶצְבָּעוֹ –אֶל מוּל שררמון)

יִדְאַג לְכָל הַשְּׁאָר.

הֱיוּ שָׁלוֹם! וְיוֹצֵא.

החצרונית אֶל הַיְלָדִים שֶׁבָּאוּלָם:

רְאוּ נָא, כִּי הֵיטֵב חָרָה לִי

הַבִּזָּיוֹן אֲשֶׁר קָרָה לִי…

וּלְעֵינֵי כָּל! בַּמַּחְזֶה!

בִּפְנֵי קָהָל נִכְבָּד כָּזֶה!

וּמִיָּד – לְשַׂר-הָאַרְמוֹן:

שררמון! עַד הַתִּקְרָה

יוּבָא הַקַּשׁ לַנַּעֲרָה!

עַשְׂרוֹת מוֹנִים, כִּפְלֵי כִּפְלַיִם

גַּם מֵאֶתְמוֹל, גַּם מִתְּמוֹלַיִם!

הֵבַנְתָּ לִי, אִישִׁי הַשָּׁר?

שררמון: כְּמִצְווֹתַיִךְ: לֹא יֶחְסַר:

החצרונית עַד הַתִּקְרָה!

שררמון: עַד הַתִּקְרָה!

החצרונית אֶל הַיְלָדִים שֶׁבָּאוּלָם:

כָּךְ אֶפָּטֵר מִן הַצָּרָה!

וְשׁוּב לִבָּהּ עַלִּיז עָלֶיהָ. וְשׁוּב הוּא מִתְמַלֵּא

עֹז וּבִטָּחוֹן, כִּי אָכֵן תִּצְלַח תַּחְבּוּלָתָהּ לְהַכְשִׁיל אֶת בת־הטוחן, – וְהִיא נִפְרֶדֶת מִן הַשָּׂרִים הַשְּׁנַיִם בְּכַוָּנֵי-חֵן וּבְקוֹל רִנָּה, וְהַחֶדְרוֹנִית עִמָּהּ, לֵאמֹר:

החצרונית לְהִתְ!

וְחדרונית לְהִתְ!

לְהִתְרָאוֹת!

לְהִתְ!

לְהִתְ!

לְהִתְרָאוֹת! וְיוֹצְאוֹת

תְּמוּנָה יוֹד-אָלֶף    🔗

בָּהּ נֻסְּתָה בת־הטוחן בַּשְּׁלִישִׁית וְהִצְלִיחָה – וּמָה הַשָּׂכָר שֶׁהַפַּעַם הִבְטִיחָה

וְשׁוּב לַיְלָה, הַוֹ נִכְנָי. הַלַּיְלָה הַשְּׁלִישִׁי. הַלַּיְלָה הָאַחֲרוֹן בַּחֲדַר הַמִּטְוֶה. וּבַחֶדֶר – הַכֹּל כְּבַלֵּילוֹת הַקּוֹדְמִים. וְרַק עֲרֵמוֹת הַקַּשׁ מְרֻבּוֹת יוֹתֵר; וְהַפַּחַד גָּדוֹל יוֹתֵר: כָּל-כָּךְ הַרְבֵּה, כָּל-כָּךְ הַרְבֵּה – מִקִּיר אֶל קִיר מִן הָרִצְפָּה עַד הַתִּקְרָה!

בת־הטוחן וְשׁוּב תִּלֵּי-תִלִים לָרֹב,

מֵאָה צְרוֹרוֹת שֶׁל קַשׁ צָהֹב –

כָּל זֶה עָלַי לִטְווֹת בְּפֶלֶךְ!

בִּתְנַאי אֲשֶׁר גָּזַר הַמֶּלֶךְ.

'לִטְווֹת הַכֹּל, הַכֹּל, הַכֹּל

עַד שֶׁיִּקְרָא הַתַּרְנְגוֹל!'

וְשׁוּב – כְּבַלֵּילוֹת הַקּוֹדְמִים – וּבְיֶתֶר יָגוֹן

מְקוֹנֶנֶת הִיא עַל מַר גּוֹרָלָהּ:

הָהּ, לָמָּה זֶה כְּזָבִים דִּבַּרְנוּ!

עַל מַה לַשֶּׁקֶר הִתְפָּאַרְנוּ!

עַכְשָׁו כָּל יֶלֶד בַּמְּדִינָה

פֹּה יְשִׂימֵנִי לִשְׁנִינָה

וּבְקִנְטוּרִים אוֹתִי יַקְנִיט:

'הִיא כַּזְבָנִית, הִיא גַזְמָנִית,

בת־הטוחן: הַחֻצְפָּנִית!

הִיא כְּבָר חוֹלֶמֶת עַל חֻפָּה

עִם מֶלֶךְ עוּץ…' – אוֹי לַחֶרְפָּה!

וְרָצָה מִדֶּלֶת אֶל דֶּלֶת, דּוֹפֶקֶת וְקוֹרֵאת לְרַחֲמִים וּלְעֶזְרָה:

פִּתְחוּ, פִּתְחוּ לִי, וְאָבוֹא נָא

לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ הָאַרְמוֹנָה.

וְאַגִּידוֹ בַּחֲרָטָה

אֶת הָאֱמֶת לַאֲמִתָּהּ.

פִּתְחוּ! אֵלֵךְ אֵלָיו, אָבוֹא,

אֶמְחֶה הָרֹגֶז מִלְּבָבוֹ!

פִּתְחוּ, שׁוֹמְרִים, פִּתְחוּ מַהֵר!

הָהּ, אֵין מוֹשִׁיעַ אֵין עוֹזֵר.

וּפִתְאֹם – שׁוּב: קוֹל רְעָמִים וַחֲזִיזֵי-אוֹרוֹת. וְדֶלֶת נִפְתַּחַת בְּפֶתַע. וּפֶרֶץ רוּחַ. וְאוֹר-פְּלָאוֹת עַל-פְּנֵי הַחֶדֶר.

בת־הטוחן: אוֹיָה!

האישון: רוֹאֶה וְאֵינוֹ נִרְאֶה

אַל פַּחַד!

בת־הטוחן: מִי אַתָּה?

האישון: אִישׁוֹן! כְּאֶמֶשׁ כֵּן עַתָּה!

בת־הטוחן: אַיֶךָ?

האישון: פֹּה.

בת־הטוחן: אֵיפֹה?

האישון: אֲנִי

בְּכָל פִּנָּה אֲשֶׁר תִּפְנִי.

פִּתְאֹם – זְנִיק! – וְיוֹצֵא מִתּוֹךְ עֲרֵמוֹת-הַקַּשׁ

הִי-הִי! הוֹ-הוֹ!

בת־הטוחן: אִישׁוֹן?!

האישון: אִישׁוֹן!

בת־הטוחן: שֶׁמִּן הַלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן?!

האישון: מִן הָרִאשׁוֹן וְהַשֵּׁנִי!

בת־הטוחן: וּבְכֵן, אַתָּה הוּא?

האישון: כֵּן, אֲנִי!

בת־הטוחן: שׁוּב בָּאתָ הֵנָּה?

האישון: שׁוּב! וּבְכֵן?

שׁוּב עֶרֶב טוֹב, עַלְמַת-חֵן!

וּמַה זֶה כָּאן? הָרִים מַמָּשׁ –

וְכָל זֶה קַשׁ וְקַשׁ וְקַשׁ?

מֵאָה צְרוֹרוֹת כָּאן – לֹא פָּחוֹת!

וּשְׁתֵּי עֵינַיִךְ שׁוּב בּוֹכוֹת?

אִם כֵּן, אֶשָּׂא אֶת הָרַגְלַיִם:

אֵינִי חוֹבֵב דִּמְעוֹת-עֵינַיִם,

אֲנִי אוֹהֵב כְּשֶׁבְּנֵי-אָדָם

יוֹדְעִים לִשְׂמֹחַ בְּחֶלְקָם.

וּכְבָר הוֹפֵךְ פָּנָיו אֶל הַדֶּלֶת כִּמְבַקֵּשׁ לְהִסְתַּלֵּק. אַךְ בת־הטוחן אֵינָהּ רוֹצָה שֶׁיִּסְתַּלֵּק. בת־הטוחן רוֹצֶה שֶׁיִּשָּׁאֵר. שֶׁיִּשָּׁאֵר – וְאוּלַי יַעֲזֹר לָהּ כְּמוֹ אֶמֶשׁ, כְּמוֹ אַמְשַׁיִם. וְהִיא מִתְחַנֶּנֶת:

בת־הטוחן: אַל-נָא! אַל תְּמַהֵר לִבְרֹחַ!

אֵיכָה יוּכַל לִבִּי לִשְׂמֹחַ

אִם אֶת כָּל זֶה עָלַי לִטְווֹת?

האישון: אֶת כָּל הַקַּשׁ הַזֶּה? שְׁטֻיּוֹת!

הֵן עֲבוֹדָה כָּזֹאת שֶׁל פֶּרֶךְ

צְרִיכָה שִׁבְעָה לֵילוֹת בְּעֵרֶךְ.

בת־הטוחן: גַּם אֶצְלְךָ?

האישון: אֶצְלִי – לֵילַיִם.

בת־הטוחן: לֵילַיִם?? לֹא! כִּי אַלְלַי, אִם

לֹא תְחַלְּצֵנִי מִצָּרָה.

רְאֵה הַקַּשׁ – עַד הַתִּקְרָה!!

עָלֶיךָ לְסַיֵּם הַכֹּל

עַד שֶׁיִּקְרָא הַתַּרְנְגוֹל.

האישון: מָה? יְחִידִי?! מֵאָה צְרוֹרוֹת?!!

וְאֶת כֻּלָּן עָלַי לִטְווֹת

בְּמֶשֶׁךְ לַיְלָה? עַד הַבֹּקֶר?

וְעוֹמֵד וּמְהַרְהֵר מְעַט. וּמְצַחְקֵק. וּמַחְלִיט:

אֲנִי מוּכָן, וְלֹא בְּיֹקֶר…

מָה תִּתְנִי לִי, אִם אֶטְוֶה לָךְ בְּמֶשֶׁךְ הַלַּיְלָה,

עַד שֶׁיִּקְרָא הַתַּרְנְגוֹל, אֶת כָּל הַקַּשׁ הַזֶּה?

בת־הטוחן: אֵין לִי דָבָר לָתֵת לְךָ הַפַּעַם.

האישון: לֹא כְלוּם?

בת־הטוחן: לֹא כְלוּם…

האישון: אַף לֹא קֻרְטוֹב שֶׁל אֶבֶן-חֵן?

בת־הטוחן: אַף לֹא קֻרְטוֹב…

האישון: אַף לֹא פַּסְפַּס שֶׁל שֵׁשׁ אוֹ מֶשִׁי?

בת־הטוחן: אַף לֹא פַּסְפַּס…

האישון: וְלֹא שׁוּם מַשֶּׁהוּ?

בת־הטוחן: לֹא שׁוּם.

האישון: וְלֹא שׁוּם מַה-בְּכָךְ?

בת־הטוחן: לֹא שׁוּם.

האישון: וְלֹא שׁוּם שׁוּם?

בת־הטוחן: שׁוּם שׁוּם.

האישון: וְלֹא שׁוּם כְּלוּם?

בת־הטוחן: מְנַעְנַעַת רֹאשָׁהּ לְאוֹת לָאו גָּמוּר.

האישון: וּבְכֵן לֹא כְלוּם?

בת־הטוחן: לֹא כְלוּם!

האישון: חֲבָל מְאֹד…

וְעוֹמֵד וּמְהַרְהֵר מְעַט. וּמְצַחְקֵק. וּמַחְלִיט:

וּבְכֵן, נַסְכִּים, שֶׁאִם תִּזְכִּי

לִהְיוֹת אִשָּׁה לְהוֹד-מַלְכִּי,

תִּתְנִי לִי…

בת־הטוחן: מָה?

האישון: תִּתְנִי לִי אָז… אֶת בְּנֵךְ הַבְּכוֹר?

בת־הטוחן: אֶת בְּנִי? הַבְּכוֹר?!

האישון: אֶת בְּנֵךְ הַבְּכוֹר!

הַבְטִיחִי – וְעַד בֹּקֶר אוֹר

אֶת כָּל הַקַּשׁ הַזֶּה אֶגְמֹר.

בת־הטוחן: אַתָּה תַּסְפִּיק עַד אוֹר הַיּוֹם

לִטְווֹת הַקַּשׁ הַזֶּה?

האישון: עַד תֹּם!

אֲבָל הַיֶּלֶד הָרִאשׁוֹן

יִהְיֶה שֶׁלִּי.

בת־הטוחן: שֶׁלְּךָ, אִישׁוֹן.

האישון: נִּדְבַּרְנוּ?

בת־הטוחן: כֵּן.

האישון: בְּהֵן צִדְקֵךְ?

בת־הטוחן: בְּהֵן צִדְקִי! – עַד בֹּקֶר? אֵיךְ?!

האישון: בְּדֶרֶךְ פֶּלֶא וְכוּלֵי…

בת־הטוחן שְׂמֵחָה. בת־הטוחן נִלְהֶבֶת. בת־הטוחן בְּטוּחָה עַכְשָׁו כִּי נִצְּלָה, כִּי בָּאָה יְשׁוּעָתָהּ, כִּי כָּל הַקַּשׁ הַזֶּה יִהְיֶה לְזָהָב עַד שֶׁיִּקְרָא הַתַּרְנְגוֹל!

הֶאָח, אִישׁוֹן! מַהֵר, עֲלֵה!

זוֹ כְּבָר הַפַּעַם הַשְּׁלִישִׁית,

וְעוֹד מְעַט אֶהְיֶה חָפְשִׁית!

חָפְשִׁית, חָפְשִׁית עַד מְהֵרָה,

וְאֵשֶׁת מֶלֶךְ מְכֻתָּרָה!

עַד בֹּקֶר אוֹר! עַד בֹּקֶר אוֹר!

עֲלֵה, אִישׁוֹן, אֶל הַכִּישׁוֹר!

כָּאן מְטַפֵּס עוּץ-לִי אֶל אוֹפַן-הַכִּישׁוֹר וְטוֹוֶה זָהָב עַל פִּי דַּרְכּוֹ הַפִּלְאִית. טוֹוֶה וְשָׁר. וּבת־הטוחן עִמּוֹ:

האישון: סֹב, גַּלְגַּל, וּצְלַח נָא,

הָעַלְמָה תִּשְׂמַח נָא!

סֹב, גַּלְגַּל, וְהָבָה-הָב

מִן הַקַּשׁ חוּטֵי זָהָב!

סֹבָּה, זִים-זוּם-זוּם,

טְוֵה הַקַּשׁ עַד תֹּם!

בת־הטוחן: כִּישׁוֹר יִסֹּב, גַּלְגַּל יָרוּץ,

וְכָל הַקַּשׁ זָהָב חָרוּץ!

לִבִּי יָגִיל, לִבִּי יָדוּץ:

מָחָר אֶהְיֶה מַלְכָּה בְּעוּץ!

האישון: הָבָה לִי,

הָבָה לִי,

הָבָה לִי,

הָב!

קַשׁ לְזָהָב לִי,

קַשׁ לַזָּהָב!

בת־הטוחן: קַשׁ לְזָהָב לִי

הַב, זֶהָבִי!

עַד שֶׁיָּרִיעַ

קוֹל הַשֶׂכְוִי.

שניהם עַד שֶׁיָּרִיעַ,

עַד שֶׁיַּבְקִיעַ

מִן הָרָקִיעַ

בֹּקֶר חָדָשׁ!

הָבָה לִי, הַב לִי,

שֶׁפַע זָהָב לִי.

שֶׁפַע זָהָב לִי

טְוֵה מִן הַקַּשׁ.

האישון: מְסוֹבֵב אֶת אוֹפַן-הַכִּישׁוֹר. הָאוֹפַן סוֹבֵב בִּמְלֶאכֶת הַטְּוִיָּה. בת־הטוחן סוֹבֶבֶת-סוֹבֶבֶת בְּשִׂמְחַת מָחוֹל. וְהַכֹּל כְּאִלּוּ הוֹלֵךְ עַל סְבִיבוֹתָיו בַּחֲדַר-הַמִּטְוֶה, וְחִישׁ-קַל, חִישׁ-מְהֵרָה הוּא מִתְמַלֵּא שִׁפְעַת זָהָב וּתְרוּעַת שִׁיר. עוֹד מְעַט יִקְרָא הַתַּרְנְגוֹל!

תְּמוּנָה יוֹד-בֵּית    🔗

אֲשֶׁר בָּהּ יְסֻפַּר לְכֻלָּנוּ – מֶה הָיָה עֵת

הַשַּׁחַר זָרַח בֵּין זוֹ הַתְּמוּנָה שֶׁקָּרָאנוּ – לְזוֹ שֶׁנִּקְרָא

אַחַר-כָּךְ

וְהוּא קָרָא – הַתַּרְנְגוֹל שֶׁל עוּץ – וְהָיָה כְּמַזְעִיק: ‘קוּמוּ! קוּמוּ! כִּי עֵת לָקוּם!’ וּבְהַגִּיעַ קוֹלוֹ עַד הָאַרְמוֹן – וְהָיָה כְּקוֹרֵעַ פִּתְאֹם אֶת קוּרֵי הַשֵּׁנָה מֵעַל אַרְבַּעַת זוּגוֹת הָעַפְעַפַּיִם הָעֲצוּמִים: עַפְעַפֵּי הַמֶּלֶךְ, הַסָּרוּחַ עַל דַּרְגָּשׁוֹ; עַפְעַפֵּי שָׂרָיו הַשְּׁנַיִם, שֶׁנִּתְנַמְנְמוּ בַּעֲמִידָה; וְעַפְעַפֵּי הַמְשָׁרֵת, הָרָבוּץ עַל הַסַּף. כָּל הַלַּיְלָה נָדְדָה שְׁנַת הָאַרְבָּעָה בְּצִפִּיָּתָם כִּי אָרְכָה: מְצַפִּים הָיוּ לָדַעַת מַה יִקְרֶה בַּחֲדַר-הַמִּטְוֶה הַלַּיְלָה, שֶׁהוּא הָאַחֲרוֹן בִּשְׁלֹשֶׁת לֵילֵי הַנִּסְּיוֹנוֹת: הֲגַם בַּשְּׁלִישִׁית יִתְרַחֵשׁ הַנֵּס, אוֹ תְכַזֵּב בת־הטוחן וְיִכָּזֵב הַמֶּלֶךְ עַד מְאֹד? וְרַק לִפְנוֹת בֹּקֶר חֲטַפְתַם הַשֵּׁנָה – וְנַחֲרָתָם כְּמַקְהֵלָה שֶׁקּוֹלוֹתֶיהָ שׁוֹנִים, וְשִׁירָתָהּ אַחַת. עַתָּה הִנֵּה מְעִירָם הַתַּרְנְגוֹל – הוּא הַשֶׂכְוִי – וְהַתְּנוּמָה וְהַנַּחֲרָה נִפְסָקוֹת!

שראוצר מִתְמַתֵּחַ. מְפַהֵק. וְקוֹרֵא:

מַלְכִּי-אָבִי!

שררמון: מִתְמַתֵּחַ. מְפַהֵק. וְקוֹרֵא:

הֲדַר-זִיוִי!

המשרת: מִתְמַתֵּחַ. מְפַהֵק. וְקוֹרֵא:

קָרָא שֶׂכְוִי! קָרָא שֶׂכְוִי!

לְשֵׁמַע הַמִּלָּה ‘שֶׂכְוִי’ נִנְעָר הַמֶּלֶךְ מִשְּׁנָתוֹ – וְאַחַר כָּל הַהִתְמַתְּחֻיּוֹת וְהַהִתְפַּהֲקֻיּוֹת, כַּנַּ"ל, וְאַף בְּיֶתֶר עֹז – כִּי אָכֵן מֶלֶךְ הוּא – מִתְאוֹשֵׁשׁ וּמַכְרִיז:

המלך…עַכְשָׁו נִרְאֶה נָא, הַאֵרַע

נֵס הַזָּהָב לַנַּעֲרָה?

הַאִם הִצְלִיחָה, כַּמְבֻקָּשׁ,

לִטְווֹת זָהָב מִקְּנֵי-הַקַּשׁ?

שררמון: מֵאָה צְרוֹרוֹת? מַלְכִּי הָרָם,

זֹאת לֹא תַצְלִיחַ לְעוֹלָם!

עֶשְׂרִים, שְׁלֹשִׁים… נוּ, עוֹד תְּרֵיסַר.

אֲבָל – מֵאָה?! – זֶה אִי-אֶפְשָׁר!

שרוצר: גַּם אָנֹכִי חוֹשֵׁשׁ לְכָךְ…

המלך וּבְכֵן נֵלֵךְ וְנִוָּכַח.

אֲבָל מִיָּד!

שררמון: אַךְ כְּדֵי לִמְנֹעַ מְאַכְזָב

אֶת כְּבוֹד מַלְכִּי, אוּלַי מוּטָב

שֶׁלְּבַדִּי אֵלֵךְ לְשָׁם?

לִרְאוֹת… לִבְדֹּק…

שרוצר: עֲצַת-חָכָם!

המלך לֹא, לֹא! בְּשׁוּם פָּנִים, שָׂרַי!

עָלַי לִרְאוֹת זֹאת בְּעֵינָי!

כִּי טוֹב לָאִישׁ מַרְאֵה-עֵינַיִם

יוֹתֵר מִכָּל מִשְׁמַע אָזְנַיִם.

נֵלֵךְ!

וְהוֹלֵךְ חִישׁ-מַהֵר אֶל חֲדַר-הַמִּטְוֶה וְכָל

הַנִּצָּבִים עָלָיו הַשָּׂרִים הַשְּׁנַיִם וְהַמְשָׁרֵת הָאֶחָד,

עִמּוֹ.

הַתַּרְנְגוֹל שֶׁהֵעִיר אֶת הַשַּׁחַר עָשָׂה אֶת שֶׁלּוֹ – וְהָלַךְ לוֹ. הַשַּׁחַר שֶׁהֵעִיר אֶת הַבֹּקֶר עָשָׂה אֶת שֶׁלּוֹ – וְהָלַךְ לוֹ. עַתָּה עוֹשֶׂה הַבֹּקֶר אֶת שֶׁלּוֹ וּמֵאִיר לְאֶרֶץ עוּץ. וְהִנֵּה הִיא מוּאֶרֶת הַבָּמָה, מוּאֶרֶת וְרֵיקָה: הַשַּׂחְקָנִים הַקּוֹדְמִים עֲזָבוּהָ, וַאֲחֵרִים טֶרֶם בָּאוּ. אַךְ עוֹד רֶגַע – וְיָבוֹאוּ: יִהְיוּ אֵלֶּה הַשְּׁתַּיִם, הַשְּׁמֵנָה וְהַדַּקָּה, שֶׁתְּרַשְׁרֵשְׁנָה וְתִכָּנֵסְנָה, כְּדַרְכָּן, בְּהִתְגַּנֵּב – הַשְּׁמֵנָה בְּרֹאשׁ, וְהַדַּקָּה אַחֲרֶיהָ, כִּבְיָכוֹל פִּיל וְצִלּוֹ. הֵן רִחְרְחוּ כָּל הַזְּמַן – הַחֶצְרוֹנִית וְהַחֶדְרוֹנִית – בְּכָל פִּנּוֹת הָאַרְמוֹן, מֵאֲחוֹרֵי כָּל דֶּלֶת וְחַלּוֹן, וְגַם עַכְשָׁו וַדַּאי עָמְדוּ מֵאֲחוֹרֵי הַקְּלָעִים וְכִשְׁכְּשׁוּ בְּאָזְנֵיהֶן לְהַקְשִׁיב שִׂיחַת עוּץ וְיוֹעֲצָיו. עַתָּה הֵן פֹּה, וְכֵיוָן שֶׁהַבָּמָה רֵיקָה וְאֵין בָּהּ אִישׁ, פּוֹנָה הַחֶצְרוֹנִית אֶל הַיְּלָדִים שֶׁבָּאוּלָם. מְאֹד-מְאֹד מִתְחַשֵּׁק לָּהּ לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֵיהֶם, וְהִיא מִתְיַפְיֶפֶת וּמִתְחַנֶּפֶת. הֲמָצְאָה חֵן? זֹאת נִרְאֶה – וְנִשְׁמַע! – עוֹד מְעָט.

החצרונית שְׁמַעְתֶּם?! שׁוֹגֶה הוּא גַּם הַפַּעַם

בַּשִּׁפְחָחִית סָרַת-הַטַּעַם…

אֵיךְ הַתִּסְרֹקֶת? יֹפִי – לֹא?

וְהַשֵּׂעָר? וְסִלְסוּלוֹ?

הַכֹּל טִיפּ-טוֹפּ, וְאֵין בּוֹ מוּם!

לֹא יַעֲזֹר לַמֶּלֶךְ כְּלוּם.

וְשָׁרָה:

פּוּרי-פּוּם פָּה-פָּה

פּוּרי-פּוּם פָּה-פָּה

הוֹ כַּמָּה שֶׁאֲנִי יָפָה!

נָכוֹן?

אַךְ הַקָּהָל לֹא מַסְכִּים. הַקָּהָל פֶּה אֶחָד מֵרִיעַ:

‘לֹא!’

‘לֹא!’

‘אַתְּ פוּיָה!’

‘אַתְּ שֹׁמֶן-פַס!’

‘אַתְּ קַלַוַסָּה!’

וְכָהֵנָּה וְכָהֵנָּה. אַךְ הַחֶצְרוֹנִית כְּאִלּוּ אֵינָהּ שׁוֹמַעַת.

הַחֶצְרוֹנִית בְּשֶׁלָּהּ. הִיא בְּשֶׁלָּהּ, וְהַקָּהָל בְּשֶׁלּוֹ.

וְאֵיךְ הַסְּרָק? וְאֵיךְ הַכְּחָל?

וְהַמַּלְמָל? וְהַסַּלְסָל?

הַכֹּל חָמוּד-נוֹרָא, לֹא כֵן?

וְהַקָּהָל: ‘לֹא!’ – ''פוּיָה!' וְכוּלֵי וְכוּלֵי, כְּקֹדֶם.

מִיַּד בִּתּוֹ שֶׁל הַטּוֹחֵן

תֻּשְׁלַךְ מִכָּאן לְבֵית אָבִיהָ!

וְהַקָּהָל: ‘לֹא!!!’

רְאוּ גוּפִי: הוּא כְּגָבִיעַ

שֶׁל חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן!

וְהַקָּהָל: ‘לֹא!!!’

וְהָרָבִיד עַל הַגָּרוֹן?

וְהָרָדִיד? וְהַצָּמִיד?

כֻּלִּי יָפָה כְּשׁוּלַמִּית!

אִמְרוּ אַתֶּם: זֶה לֹא נֶחְמָד?

וְהַקָּהָל: ‘לֹא!’ – ''פוּיָה!' וְכוּלֵי וּבְרַעַשׁ

גָּדוֹל כָּל-כָּךְ, שֶׁכָּל אַחֶרֶת הָיְתָה נִכְלֶמֶת וּבוֹרַחַת מִן

הַבָּמָה חַת-שְׁתַּיִם.

‘כָּל אַחֶרֶת’ – כֵּן! אַךְ לֹא הַחֶצְרוֹנִית.

הַחֶצְרוֹנִית, כְּמוֹ לֹא שָׁמְעָה כְּלוּם – הִנֵּה הִיא שׁוּב

בְּ"פּוּרִי-פּוּם' שֶׁלָּהּ:

פּוּרִי-פּוּם פָּה-פָּה

פּוּרִי-פּוּם פָּה-פָּה,

אֲנִי יָפָה וַאֲנִי יָפָה!

מַהֵר! מַהֵר! עוֹד רֶגַע קָט

וּמֶלֶךְ עוּץ, יָרוּם זִיווֹ,

לְהִשְׁתַּדֵּךְ אֵלַי יָבוֹא,

וְכָל אַרְצֵנוּ תִּתְבַּשֵּׂר

כִּי בִּי בָּחַר לְהִתְקַסֵּר,

לִמְלֹךְ עִמּוֹ עַל אֶרֶץ עוּץ!

וְהַקָּהָל: ‘לֹא! לֹא!’ וּבְיֶתֶר שְׁאֵת: 'לֹא! לֹא!

וְשׁוּב הַפַּעַם: ‘לֹא! וָלֹא!’ – וְהִיא כְּלֹא שׁוֹמַעַת:

הַכֹּל מוּכָן?

החדרונית מוּכָן.

החצרונית נָרוּץ!

וּכְבָר מוּכָנָה לְהִסְתַּלֵּק בִּמְרוּצָה, אַךְ… נֶעְצֶרֶת פִּתְאֹם מֵחֲזִירָהּ פָּנֶיהָ אֶל הַקָּהָל וּמְנַסָּה שׁוּב אֶת מַזָּלָהּ:

החצרונית וּבְכֵן אִמְרוּ: הָיוּ כְּדַאי –

כָּל תַּמְרוּקַי, כָּל תַּכְשִׁיטַי?

אוֹ הִשְׁתַּדַּלְתִּי אַךְ לַשָּׁוְא

לָשֵׂאת הַחֶסֶד מִלְּפָנָיו?

כֹּה נִתְעַצְבַּנְתִּי, כֹּה נִפְעַמְתִּי,

עֵינַי לְרֶגַע לֹא עָצַמְתִּי.

עַכְשָׁו פִּתְאֹם נִדְמֶה לִי: 'אַח!

אוּלַי אֵינִי יָפָה כָּל-כָּךְ…'

פּוּרִי-פּוּם פָּה-פָּה,

פּוּרִי-פּוּם פָּה-פָּה,

אוּלַי אֵינֶנִּי כֹּה יָפָה?

נָכוֹן? – אִמְרוּ נָא: 'אַדְרַבָּא,

יָפָה מְאֹד!' – – –

אֲמַרְתֶּם: יָפָה? – תּוֹדָה רַבָּה!

וּבוֹרַחַת חִישׁ-חִישׁ-חִישׁ, וְהַחֶדְרוֹנִית אַחֲרֶיהָ.

תְּמוּנָה יוֹד-גִּימֶל    🔗

מִכֵּיוָן שֶׁהַמֶּלֶךְ לִרְאוֹת מִתְאַוֶּה – מַה קָרָה

שָׁם בַּחֶדֶר הַקָּט הוּא אָץ-אָץ עִם שָׂרָיו אֶל חֲדַר הַמִּטְוֶה –

וְ… (אַךְ זֹאת פֹּה נָצִיג עוֹד מְעַט!)

חֲדַר-הַמִּטְוֶה כֻּלּוֹ עֲרֵמוֹת-עֲרֵמוֹת. וְהָעֲרֵמוֹת – זָהָב! אַחַר לֵיל יְגִיעָה וּשְׁקִידָה בְּזֶמֶר-הַכִּישׁוֹר-וְהַנֵּס, יְשֵׁנָה בת־הטוחן עַל אַחַת הָעֲרֵמוֹת חָזָק- חָזָק, כִּשְׁנָתָם שֶׁל אֵלֶּה הָרוֹאִים חֲלוֹמוֹת-שֶׁל-פָּז, פִּתְאֹם – קוֹל שִׁקְשׁוּק מַפְתְּחוֹת מִבַּחוּץ, וְקוֹל מַפְתֵּחַ בְּחֹר-הַמַּנְעוּל, וְקוֹל חֲרִיקַת דֶּלֶת נִפְתַּחַת: הַמֶּלֶךְ וְשָׂרָיו וְהַמְּשָׁרֵת עִמָּהֶם רוֹאִים אֶת שִׁפְעַת הַזָּהָב שֶׁבַּחֶדֶר, וְאֵין קֵץ לִפְלִיאָתָם.

המלך לֹא, אֵין זוֹ אֲחִיזַת-עֵינַיִם!

זֶה נֵס, זֶה נֵס מִן הַשָּׁמַיִם!

אוֹצַר זָהָב כָּל כָּךְ כַּבִּיר

אֵין בְּנִמְצָא גַם בְּאוֹפִיר!

אֵין כְּעָשְׁרֵנוּ בָּעוֹלָם!

שרוצר: פִּלְאֵי-פְּלָאִים, מַלְכֵי הָרֹם!

שררמון: זָהָב? זָהָב טָהוֹר מַקָּשׁ?

לֹא יְאַמֵּן! זָהָב מַמָּשׁ.

מֵאָה צְרוֹרוֹת הֲיִתָּכֵן?

שרוצר: וּמִי?! סְתָם אֵיזוֹ בַּת-טוֹחֵן!

המלך כֵּן, בַּת טוֹחֵן וּבַת הָעָם,

וְהִיא בִּתָּם וּמַלְכָּתָם!

וְכָאן – כְּרוּחַ בַּחַלּוֹן שֶׁנִּפְתַּח בִּסְעָרָה –

פּוֹרֶצֶת הַחֶצְרוֹנִית. הַפַּעַם – לְבָדָּה, בְּלִי צֵל-הַתָּמִיד שֶׁלָּהּ – הַחֶדְרוֹנִית.

החצרונית אֲנִי תִּקְוָה, כִּי לֹא אִחַרְתִּי.

וּלְמַרְאֶה הָעֲרֵמוֹת, הָעֲרֵמוֹת ‘עַד הַתִּקְרָה’

אַח! מַה זֶּה? אֵיךְ זֶה? הִתְעַוַּרְתִּי?

המלך לֹא, לֹא! אֱמֶת רוֹאוֹת עֵינַיִךְ:

זָהָב, זָהָב הוּא לְפָנַיִךְ.

החצרונית לֹא יִתָּכֵן!

המלך אַף-עַל-פִּי-כֵן!

זָכֹה זָכְתָה בת־הטוחן!

שרוצר: זָכֹה זָכְתָה!

שררמון: זָכֹה זָכְתָה!

המלך אֵין עוֹד כָּמוֹהָ בִּמְלַאכְתָּהּ!

שרוצר: אֵין כָּמוֹהָ!

עַתָּה הֵבִינָה הַחֶצְרוֹנִית בַּעֲלִיל, כִּי אָכֵן נִכְשְׁלָה מְזִמָּתָהּ, אָבְדָה תִקְוָתָהּ לִהְיוֹת מָלְכָּה בְּאֶרֶץ עוּץ.

החצרונית זֶה בִּזָּיוֹן לִי, זוֹ תְּבוּסָה לִי,

עוֹד זֶה הַיּוֹם מִפֹּה אֶסַּע לִי…

המשרת אֶל הַיְּלָדִים שֶׁבָּאוּלָם

בְּזֶמֶר כְּמוֹ הַ’פּוּרִי-פּוּם פָּה-פָּה' שֶׁלָּהּ:

לְלִימְפָּפָּה, אוֹ לִימְפּוֹפּוֹ –

וְרַק שֶׁתִּסְתַּלֵּק מִפֹּה.

החצרונית שָׁוְא לִי תָפַר חַיָּט שֶׁל עוּץ

שְׂמָלוֹת שֶׁל מֶשִׁי וְשֶׁל בּוּץ…

שרוצר: כָּל הַחֶשְׁבּוֹן עָלַי, הַגְּבֶרֶת!

החצרונית אִם אֵין לִי נֶחָמָה אַחֶרֶת

בְּצַעֲרִי וּכְלִמָּתִי –

תִּהְיֶה נָא זוֹ נֶחָמָתִי.

וְיוֹצֵאת. – אָז נִגָּשׁ הַמֶּלֶךְ אֶל בת־הטוחן הַנִּרְדָמָה לְעוֹרְרָהּ וְלוֹמַר לָהּ אֶת דְּבָרוֹ הַמַּלְכוּתִי:

המלך הָקִיצִי בַּת-חֲמוּדוֹתַי,

וְהַאֲזִינִי דִבְרוֹתַי!

וְזוֹ מְקִיצָה, מַבִּיטָה אֵלָיו, תּוֹהָה וְנִפְעֶמֶת, כְּמוֹסִיפָה לִרְאוֹת בַּחֲלוֹמָהּ, וְהַמֶּלֶךְ מַמְשִׁיךְ:

אָכֵן נוֹכַחְנוּ גַם רָאִינוּ:

הִצְלַחְתְּ יוֹתֵר מִשֶּׁקִּוִּינוּ!

שְׁלֹשָׁה לֵילוֹת טָוִית זָהָב…

מְבַקֶּשֶׁת בת־הטוחן לוֹמַר לַמֶּלֶךְ אֶת הָאֱמֶת, כִּי לֹא הִיא שֶׁטָּוְתָה כִּי זֶה…

בת־הטוחן אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, אֲנִי רַק…

אַךְ הַמֶּלֶךְ הַמִּתְכַּוֵּן לוֹמַר, שֶׁהוּא בּוֹחֵר בָּהּ לִהְיוֹת מַלְכָּה בְּאֶרֶץ עוּץ, אֵינוֹ מֵבִין כַּוָּנָתָהּ. הַמֶּלֶךְ חוֹשֵׁב כִּי הִיא רוֹצָה לוֹמַר, שֶׁאוּלַי אֵין הִיא רְאוּיָה לְכָךְ, שֶׁבַּת דַלַּת-הָעָם הִיא, שֶ… – וּמַפְסִיק אוֹתָהּ בְּדִבְרֵי חִבָּה:

המלך אוֹתָךְ בִּלְבַד לִבִּי יֹאהַב

וּבָךְ יִבְחַר, עַל דִּבְרָתִי,

לִהְיוֹת לִי גְּבֶרֶת-מַמְלַכְתִּי!

בת־הטוחן מַלְכִּי הָרָם, אֵיךְ אֶתְפָּאֵר,

הֲרֵי…

המלך אֵין צֹרֶךְ לְדַבֵּר!

בת־הטוחן אַךְ אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, אֵיךְ…

המלך מָה יֵשׁ כָּאן עוֹד לְהִמָּלֵךְ?

אִם תִּמְסְרִי לִבֵּךְ לַמֶּלֶךְ,

שׁוּם נַעֲרָהּ לֹא עוֹד תִּדְמֶה לָךְ,

וְעוֹד הַיּוֹם, לְתִפְאָרָה,

תִּהְיִי נוֹשֵׂאת הָעֲטָרָה!

בת־הטוחן בְּכָל לִבִּי אוֹתְךָ אֹהַב!

המלך יָקָר מִפָּז וּמִזָּהָב

מוֹצָא שְׂפָתַיִךְ הַנֶּחְמָד!

וְאֶל שַׂר הָאַרְמוֹן:

אִישִׁי הַשַּׂר, הַכְרֵז מִיָּד

בְּרֹאשׁ כָּל עִיר וּכְפָר וָפֶלֶךְ,

כִּי עוֹד הַיּוֹם יָחֹג הַמֶּלֶךְ

אֶת כְּלוּלוֹתָיו בְּרֹב הָדָר!

בַּחֲצוֹצְרָה וּבְקוֹל שׁוֹפָר

הַכְרֵז יַכְרִיזוּ כָּרוֹזוֹת

אֶת בְּשׂוּרַת הַחַג הַזֹּאת!

וְכָל הָעָם קָרוּא לָבוֹא

אֵלַי לִשְׂמֹחַ כִּלְבָבוֹ.

שַׂר-הָאַרְמוֹן נוֹתֵן אוֹת לַמְּשָׁרֵת, וְהַלָּז אָץ לְהַבְהִיל הַכָּרוֹזוֹת כְּמִצְוַת הַמֶּלֶךְ. עוֹד מְעַט יִתְמַלְאוּ חוּצוֹת עוּץ קוֹל מְבַשְּׂרִים וּתְרוּעַת מִתְבַשְׂרִים עַל כְּלוּלוֹת הַמֶּלֶךְ וּבת־הטוחן. וְעַד אָז עוֹד תִּמָּשֵׁךְ מְעַט שִׂיחַת הֶחָתָן וְהַכַּלָּה.

המלך שִׂמְחַת אֵין-קֵץ, שִׂמְחַת-לֵבָב:

נֵס תַּחַת נֵס הוּא! כִּי אָכֵן

אַתְּ פֹּה עָשִׂית מִקַּשׁ זָהָב –

אֲנִי מַלְכָּה מִבַּת-טוֹחֵן.

וְלַשָּׂרִים:

אִמְרוּ, צָדַקְתִּי – הֵן אוֹ לָאו?

שרוצר: מַלְכִּי, צָדַקְתְּ, כְּתָמִיד.

שרשמון יָפֶה דָּרַשְׁתָּ, כְּתָמִיד!

בת־הטוחן הֲלִכְבוֹדְךָ הוּא, מֶלֶךְ רָם,

לָשֵׂאת בִּתּוֹ שֶׁל אִישׁ הָעָם?!

המלך בִּכְבוֹד הָעָם – כְּבוֹדוֹ שֶׁל מֶלֶךְ!

וּמִי כָּמוֹךְ אֲשֶׁר יָאֶה לָךְ

עִם מֶלֶךְ עוּץ לְהִתְחַתֵּן –

וְאַתְּ בִּתּוֹ שֶׁלַּטּוֹחֵן!

הֵן הַטּוֹחֵן מְלַאכְתּוֹ קִמְחוּת,

וְאִם אֵין קֶמַח – אֵין מַלְכוּת.

וַחֲכָמִים מָשָׁל הִמְשִׁילוּ:

'כָּל הַנּוֹשֵׂא אִשָּׁה – כְּאִלּוּ

נוֹתֵן עַל צַוָּארוֹ רֵחַיִם!'

וּבִי זֶה נִתְקַיֵּם כִּפְלַיִם!

שררמון: כְּלוֹמַר, מַלְכֵּנוּ?

המלך כִּי אָכֵן

כָּאן הַחוֹתֵן הוּא הַטּוֹחֵן,

שֶׁהָרֵחַיִם הֵם כֵּלָיו…

וְלַשָּׂרִים:

אִמְרוּ: צָדַקְתִּי – הֵן, אוֹ לָאו?

שרוצר: מַלְכִּי, צָדַקְתָּ, כְּתָמִיד!

שררמון: מַלְכִּי…

וּכְבָר בִּקֵּשׁ גַּם הוּא לַעֲנוֹת אָמֵן: 'יָפֶה

דָּרַשְׁתָּ!' כְּדַרְכּוֹ – אַךְ פִּתְאֹם-לְפֶתַע – קוֹלוֹת!

קוֹלֵי-הַקּוֹלוֹת הָעוֹלִים תָּמִיד בְּחוּצוֹת עוּץ לְקוֹל בְּשׂוֹרַת הַכָּרוֹזוֹת: קוֹל מְבַשֵּׂר הַמְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר: ‘הַקְשִׁיבוּ! הַקְשִׁיבוּ!’ וְקוֹל פַּעֲמוֹנִים, הַפּוֹעֲמִים ‘בּוּם-בּוּם’ שֶׁל חַג, וְקוֹל הָעָם בִּתְרוּעוֹתָיו ‘יְחִי!’ וּ’מַזָּל-טוֹב!'

קול המבשר הַקְשִׁיבוּ! הַקְשִׁיבוּ, עַם וְעֵדָה!

הַאֲזִינוּ, הַאֲזִינוּ, בְּנֵי עוּץ וּבְנוֹתֶיהָ! הַיּוֹם עוֹרֵךְ מַלְכֵּנוּ,

יָרוּם הוֹדוֹ, אֶת חַג כְּלוּלוֹתָיו עִם בְּחִירַת-לְבָבוֹ,

בת־הטוחן הַנָּאָה וְהַחֲסוּדָה. כָּל הָעָם מִקָּצֶה

וְעַד קָצֶה קָרוּא אֶל הַמִּשְׁתֶּה שֶׁבָּאַרְמוֹן,

עָשִׁיר וָרָשׁ, זָקֵן וָנַעַר, אֲנָשִׁים, נָשִׁים וָטָף!

הַקְשִׁיבוּ! הַקְשִׁיבוּ!

שרוצר: מַלְכִּי, אֵין קֵץ לְשִׂמְחָתִי!

שררמון: הֵידָד לַזּוּג הַמַּלְכוּתִי!

קולות מבחוץ הֵידָד!

יְחִי הַמֶּלֶךְ!

הֵידָד!

תְּחִי הַמַּלְכָּה!

הֵידָד!

מַזָּל-טוֹב לַזּוּג הַמַּלְכוּתִי!

הַמֶּלֶךְ וְשָׂרָיו יוֹצְאִים. הַבָּמָה מִסְתּוֹבֶבֶת. חֲדַר-הַמִּטְוֶה נֶעְלַם וְהוֹלֵךְ (לֹא יָשׁוּב עוֹד עַד סוֹף הַמַּחֲזֶה!) וּכְהֶרֶף-עַיִן, בִּמְרוּצַת חֶדְוָה, מִתְמַלֵּאת הַבָּמָה שֶׁעַכְשָׁו הִיא נֶהֱפֶכֶת לְגַן-הַבִּיתָן שֶׁל הַמֶּלֶךְ, כֻּלָּהּ אוֹרוֹת צִבְעוֹנִין, אוֹרוֹת וְצִבְעוֹנִין מִפֶּה לְפֶה: דִּגְלֵי-צִבְעוֹנִין וּבִגְדֵי-צִבְעוֹנִין, זֵרֵי-צִבְעוֹנִין וּפַנָּסֵי-צִבְעוֹנִין וּבָּלוֹנִים, בַּלוֹנִים, בַּלוֹנִים לְצִבְעוֹנֵיהֶם הַשּׁוֹנִים, וּמִכָּל קַצְוֵי עִיר הַמְּלוּכָה נוֹהֲרִים וּבָאִים מַקְהֵלוֹת-שֶׁל עוּצָאִים, וּבְפִיהֶם שִׁירֵי-שָׂשׂוֹן-וּכְלוּלוֹת לְמַכְבִּיר, אֲשֶׁר רַק שְׁנַיִם מֵהֶם מוּבָאִים בָּזֶה כִּלְשׁוֹנָם:

שִׁיר רִאשׁוֹן

אֶל גַן-בִּיתָן

בְּהִלּוּלָה

לִמְשׂוֹשׂ חָתָן

עֲלֵי כַּלָה –

לִמְשׂוֹשׂ חָתָן

לִמְשׂוֹשׂ חָתָן

לִמְשׂוֹשׂ חָתָן

עֲלֵי כַּלָה.

בְּרֹאשׁ כָּל חוּץ

וְרֹאשׁ-חוּצוֹת

כָּל אֶרֶץ עוּץ

בִּמְחוֹל דִּיצוֹת –

זֶה אֶרֶץ עוּץ

זֶה אֶרֶץ עוּץ

הַיּוֹם שְׂמֵחָה

וְצוֹהֲלָה.

בְּקוֹל כִּנּוֹר

וְקוֹל שׁוֹפָר

בְּשִׁיר מִזְמוֹר

מֵעִיר וּכְפָר –

זֶה כָּל הָעָם

זֶה כָּל הָעָם

זֶה כָּל הָעָם

בְּצָהֳלָה.

שִׁיר שֵׁנִי

קוֹל שָׂשׂוֹן, אֶרֶץ-עוּץ!

קוֹל שִׂמְחָה, אֶרֶץ-עוּץ!

קוֹל שָׂשׂוֹן-וְשִׂמְחָה, אֶרֶץ-עוּץ!

קוֹל חָתָן, אֶרֶץ-עוּץ!

קוֹל כַּלָּה, אֶרֶץ-עוּץ!

קוֹל חָתָן-וְכַלָּה, אֶרֶץ-עוּץ!

קוֹל שָׂשׂוֹן-וְשִׂמְחָה

קוֹל חָתָן-וְכַלָּה

סִמָּן טוֹב

מַזָּל טוֹב

אֶרֶץ עוּץ!

אָז מוֹפִיעִים הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה בְּבִגְדֵי כְּלוּלוֹת וּמַלְכוּת, וְעִמָּהֶם הַשָּׂרִים, וְאַחֲרוֹן אַחֲרוֹן צוֹהֵל – אֲבִי הַכַּלָּה, הֲלֹא הוּא הַטּוֹחֵן, שֶׁהָיָה לְחוֹתֵן הַמֶּלֶךְ, וְהָעָם שֶׁעַל הַבָּמָה וּקְהַל הַיְלָדִים שֶׁבָּאוּלָם בְּנִצּוּחוֹ שֶׁל הַמְשָׁרֵת מְקַבְּלִים אֶת פְּנֵיהֶם בִּתְרוּעַת ‘יְחִי!’

וּמַזָּל-טוֹב!'

העם יְחִי הַמֶּלֶךְ!

סִמָּן טוֹב, מֶלֶךְ עוּץ,

מַזָּל טוֹב!

העם תְּחִי הַמַּלְכָּה!

המשרת: סִמָּן טוֹב, מַלְכַּת עוּץ,

מַזָּל טוֹב!

העם יְחִי טוֹחֵן הַכְּפָר!

המשרת: סִמָּן טוֹב, הַטּוֹחֵן,

מַזָּל טוֹב, הַחוֹתֵן,

מַזָּל טוֹב הַטּוֹחֵן-הַחוֹתֵן!

כולם הֵידָד!

וְשׁוּב: ‘קוֹל שָׂשׂוֹן, אֶרֶץ-עוּץ!’ וְשׁוּב: ‘קוֹל חָתָן, אֶרֶץ-עוּץ!’ וְשׁוּב: ‘קוֹל שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה!’ וְכוּלֵי וְכוּלֵי… וְאֶרֶץ עוּץ צוֹהֲלָה וּשְׂמֵחָה! וּפִתְאֹם –

קולו של האישון: אֲבָל זִכְרִי, מַלְכָּה, זִכְרִי:

הַבֵּן הַבְּכוֹר יִהְיֶה שֶׁלִּי!

הִי-הִי…

וְהַמָּסָךְ יוֹרֵד

 

מַעֲרָכָה שְׁנִיָּה    🔗

נָס הַנַּנָּס

תְּמוּנָה אָלֶף    🔗

וְכָךְ צָרָה אַחַת נִגְמֶרֶת – וּמַתְחִילָה צָרָה אַחֶרֶת

תַּמָה הַמַּעֲרָכָה הָרִאשׁוֹנָה, וְהֵחֵלָּה הַשְּׁנִיָּה. וּבֵינֵיהֶן – שָׁנָה אַחַת. חָלְפָה שָׁנָה מִיּוֹם שֶׁנִּקְרָא הַטּוֹחֵן אֶל הַמֶּלֶךְ לִפְרֹעַ אֶת חוֹבוֹ – וּבֵית-הַטַּחֲנָה וְעָנְיוֹ נִשְׁכָּחוּ. חָלְפָה שָׁנָה מִיּוֹם שֶׁנִּכְלְאָה בִּתּוֹ לִטְווֹת זָהָב מִקַּשׁ – וַחֲדַר-הַמִּטְוֶה וּתְלָאוֹתָיו כְּלֹא הָיוּ. עַתָּה הִנֵּה הִיא יוֹשֶׁבֶת בְּבֵית-הַמְּלוּכָה לְיַד עֲרִיסַת תִּינוֹקָהּ-בְּכוֹרָהּ לְהַרְדִּימוֹ בְּשִׁיר-עֶרֶשׂ, וְיָרֵחַ גָּדוֹל, הַיָּרֵחַ הָעוּצִי, שֶׁאֵין כָּמוֹהוּ לְפָנִים שׂוֹחֲקוֹת, מֵצִיץ בַּחַלּוֹן וּמַקְשִׁיב לְשִׁירַת הַמַּלְכָּה לְעוֹלָלָה:

שִׁיר-עֶרֶשׂ

נוּמָה, נוּמָה, בֵּן יַקִּיר לִי,

סַהַר מִמָּרוֹם

אֶל עֲרִיסָתְךָ מַשְׁגִּיחַ

וְרוֹקֵם חֲלוֹם.

כָּל הָאִילָנוֹת יִדֹּמוּ,

חֲלוֹמוֹת-זָהָב יִרְקֹמוּ.

נוּמָה, יֶלֶד, נוֹם,

עַד יָאִיר הַיּוֹם.

מְזַמֶּרֶת וּמַבִּיטָה בּוֹ, וְלֹא תִּשְׂבַּעְנָה עֵינֶיהָ מֵרְאוֹת.

המלכה: מִי הֶאֱמִין שָׁנָה אַחַת קֹדֶם לָכֵן,

בְּעוֹדִי חֲבוּשָׁה בַּחֲדַר-הַמִּטְוֶה, אֲנוּסָה לִטְווֹת זָהָב מִקַּשׁ.

כִּי בְּאַחַד הַיָּמִים אֶזְכֶּה לְיֶלֶד-חֲמוּדוֹת אֲשֶׁר כָּזֶה!

כֹּה חֲרִישִׁית הִיא נְשִׁימָתוֹ, כֹּה עֲנֻגּוֹת יָדָיו הַקְּטַנּוֹת…

עוֹלָלִי שֶׁלִּי, בְּכוֹרִי שֶׁלִּי…

וְשָׁרָה:

נוּמָה, נוּמָה, בֵּן יַקִּיר לִי,

עַד יָאִיר הַיּוֹם,

וּמִתְּכֵלֶת הַשָּׁמַיִם

אוֹר יָבִיא הֲלֹם.

אוֹר שֶׁל בֹּקֶר, אוֹר שֶׁל חֶסֶד,

שֶׁמֶשׁ וְקַרְנָיו,

וְהַגַּמָּדִים יֵרְדוּ בּוֹ

כִּבְסֻלַּם זָהָב.

הַסֻּלָּם רַגְלָיו בָּאָרֶץ,

וְרֹאשׁוֹ בָּרוֹם.

נוּמָה, נוּמָה, בֵּן יַקִּיר לִי,

עַד יָאִיר הַיּוֹם…

אַךְ פִּתְאֹם – שׁוּב, כְּמוֹ אָז, כְּבַחֲדַר הַמִּטְוֶה: קוֹל רְעַמִים וְקוֹל רוּחַ מְיַלֶּלֶת וּמַרְאֵה אוֹרוֹת, חֲזִיזֵי-אוֹרוֹת מִתְפַּתְּלִים. וְהִיא נִבְהֶלֶת – זוֹכֶרֶת מַשֶּׁהוּ וְלֹא זוֹכֶרֶת:

מַה זֶּה?! אֵיזֶה פַּחַד מְשֻׁנֶּה בְּלִבִּי…

מַה זֶּה מַזְכִּיר לִי?

אֵימָה נוֹפֶלֶת עָלַי, כְּאִלּוּ…

וְדֶלֶת נִפְתַּחַת לָרְוָחָה! וּבַפֶּתַח – הַיְּצוּר הַמְּשֻׁנֶּה: אִישׁוֹן קָטָן וּפָזִיז, מְדַלְגֵּג וְנִכְנַס, מְדַלְגֵּג וְצוֹחֵק בְּהֵא-חִירִיק וְהֵא-קָמָץ:

האישון: הִי-הִי-הִי! הָה-הָה-הָה! וְהַדֶּלֶת נִסְגֶּרֶת בִּטְרִיקָה.

המלכה: מַה זֶּה כָּאן? מִי זֶה כָּאן?

האישון: עֶרֶב טוֹב עָלַיִךְ, גְבִרְתִּי הַמַּלְכָּה!

המלכה: הָאִישׁוֹן! הָאִישׁוֹן מֵחֲדַר הַמִּטְוֶה!

מַה לְךָ פֹּה? מָה רְצוֹנְךָ? מַה בַּקָּשָׁתְךָ?

האישון: ‘בַּקָּשָׁתִי’?

אֵינִי מַפְצִיר, אֵינִי מַפְגִּיעַ:

אֲנִי דּוֹרֵשׁ אֶת הַמַּגִּיעַ!

המלכה: אֶת הַמַּגִּיעַ? לָמָּה? אֵיךְ?

האישון: הַבֵּן הַבְּכוֹר, רֵאשִׁית-אוֹנֵךְ!

המלכה: יַלְדִּי?! לֹא, לֹא! לָנֶצַח לֹא!

האישון: אַךְ הִתְחַיַּבְתְּ עַל כָּךְ – הֲלֹא?!

המלכה: אֲנִי?! לְךָ?!

האישון: וּמֶה הָיָה

לִפְנֵי שָׁנָה כָּעֵת חַיָּה?

וּמִי מִקַּשׁ טָוָה לָךְ פָּז?

וּמַה שָׁכָר נָקַבְתְּ לִי אָז?

אַךְ הִיא אֵינָהּ זוֹכֶרֶת. הִיא הָיְתָה אָז

בַּת-הַטּוֹחֵן. בַּת דַּלָּה וְאֻמְלָלָה. עַכְשָׁו הִיא מַלְכָּה.

וְלִבָּהּ שֶׁל הַמַּלְכָּה אֵינוֹ זוֹכֵר אֶת נִדְרָהּ שֶׁל

בַּת-הַטּוֹחֵן. וְהָאִישׁוֹן שׁוֹקֵד לְהַזְכִּירָהּ:

בָּרִאשׁוֹנָה, הֵן תִּזְכְּרִי,

נָתַתְּ עֲנָק לְצַוָּארִי,

וּבִשְׁנִיָּה הָיְתָה טַבַּעַת

שְׂכַר עֲמָלִי אֲשֶׁר קָבַעַתְּ –

וּבַשְּׁלִישִׁית?

המלכה: אֶת עוֹלָלִי…

האישון: כֵּן, זֶה חֶלְקִי מֵעֲמָלִי!

המלכה: קַח כֶּסֶף, קַח פְּנִינִים, קַח פַּז,

קַח שֵׁשׁ וָמֶשִׁי וְכַרְפַּס,

כָּל הוֹן-עוֹלָם, כָּל יִקְרוֹתָיו –

רַק לֹא אֶת בְּנִי!

האישון: מַה לִי זָהָב,

וּמַה לִי שְׁאָר חֶמְדוֹת עוֹלָם –

אֶת בְּנֵךְ חָפַצְתִּי! הַאֻמְנָם

שָׁכַחַתְּ כִּי בִּגְלָלִי זָכִית

לָשֵׂאת עֲטֶרֶת מַלְכוּתִית?

וּבְכֵן שַׁלְּמִי לִי אֶת נִדְרֵךְ!

המלכה: מִן הָאַרְמוֹן אוֹתִי הַשְׁלֵךְ,

הָסֵר הַכֶּתֶר מֵעָלַי,

וְקַח נַפְשִׁי, וְקַח חַיָּי,

כָּל שֶׁתֹּאבֶה לָקַחַת – קַח,

רַק לְיַלְדִי שֶׁלִּי הַנַּח,

כִּי לֹא אוּכַל, כִּי לֹא אוּכָל

אֶת בְּנִי לָתֵת לְךָ שָׁלָל!

האישון: דִבְרֵי הֲבַאי! קִנִים וָהִי!

הֵן עַד הַיּוֹם זוֹכֵר אֲנִי

אֵיךְ בְּנָקֵל לִפְנֵי שָׁנָה

אוֹתוֹ נָדַרְתְּ לִי מַתָּנָה –

וְהַנְּדָרִים יֵשׁ לְקַיֵּם!

המלכה: אַךְ אָנָּא, חוּסָה-נָא, רַחֵם,

הַחְלֵף שְׂכָרְךָ אֲשֶׁר נָקַבְתָּ!

הֵן עַד הַיּוֹם עִמִּי הֵיטַבְתָּ,

הֵיטִיבָה גַם הַיּוֹם עִמִּי!

עָצַם הָאִישׁוֹן עַיִן אַחַת. זָקַף אֶצְבַּע אַחַת. הִרְהֵר רֶגַע – וּפִתְאֹם:

האישון: הַאִם תֵּדְעִי לִנְקֹב אֶת שְׁמִי?

המלכה: שִׁמְךָ?

האישון: כֵּן שְׁמִי!

המלכה: הָהּ, חוּסָה-חוּס!

הִנְּךָ אוֹתוֹ הַסוֹדְכָּמוּס

שֶׁבִּתְחִלַּת הַמַּחֲזֶה?

האישון: נָכוֹן מְאֹד: אֲנִי הוּא זֶה!

אִישׁוֹן-בִּישׁוֹן, יְצוּר מוּזָר:

סָפֵק טוֹב-לֵב, סָפֵק אַכְזָר –

מֵעֵין… מֵעֵין צַדִּיק-רָשָׁע…

וּבְכֵן:

אִם תוֹךְ יוֹמַיִם אוֹ שְׁלֹשָׁה

תַּצְלִיחִי לְנַחֵשׁ אֵת שְׁמִי,

פְּטוּרָה אַתְּ מִנִּדְרֵךְ – הִי-הִי!

מָחָר אָבוֹא לִשְׁאֹל. שָׁלוֹם!

וְנֶעֱלָם.

תְּמוּנָה בֵּית    🔗

הַמַּלְכָּה נוּגָה יוֹשֶׁבֶת – עַד הַבֹּקֶר וְחוֹשֶׁבֶת מֶה עָלֶיהָ לַעֲשׂוֹת – מִי יִמְצָא לָהּ אֶת הַסּוֹד?

הַבָּמָה מִסְתּוֹבֶבֶת לְשַׁנּוֹת מָקוֹם: חֲדַר-הָעֲרִיסָה הוֹפֵךְ פָּנָיו וְהוֹלֵךְ לוֹ, וּלְעֵינֵי הַקָּהָל מוֹפִיעַ עַתָּה חֶדֶר אַחֵר – חֲדַר הַמַּלְכָּה. וְהַזְּמַן? הַזְּמַן גַּם הוּא סָבַב-הָלַךְ לוֹ: חָלַף לַיְלָה וַיהִי בֹּקֶר, וְעַפְעַפֵּי הַמַּלְכָּה לֹא יָדְעוּ תְנוּמָה: חֲרָדָה גְדוֹלָה בְּלִבָּהּ וּמוֹשִׁיעַ אֵין לָהּ… אוֹיָה, אִם יַעַבְרוּ שְׁלֹשֶׁת הַיָּמִים וְהַלֵּילוֹת, וּשְׁמוֹ שֶׁל הַסּוֹדְכָּמוּס יִשָּׁאֵר כָּמוּס כְּשֶׁהָיָה… אוֹיָה! זֶהוּ שֶׁאוֹמֵר הַפִּתְגָּם: ‘גַּם לַמְּלָכִים וְלַמְּלָכוֹת – יֵשׁ יְגוֹנִים וַאֲנָחוֹת!’

שררמון: הוֹד מַלְכוּתָהּ, הַלֹּא יֻרְשֶׁה לִי

לִשְׁאֹל: מָה הַיָּגוֹן הַפֶּלִי

הַחֲרָדָה, הָאֵין-שַׁלְוָה,

שֶׁמְמַלְאִים אֶת לְבָבָהּ,

וּלְמִן הַבֹּקֶר הִיא נִסְעֶרֶת?

המלכה: אֵין זֹאת, כִּי גַם נוֹשֵׂאת-עֲטֶרֶת

בְּאַרְמוֹנָהּ, אִישִׁי הַשַּׂר,

פְּחָדִים וְצַעַר לֹא תֶחְסַר.

שררמון: בַּמֶּה יְכוֹלַנִי לְעָזְרָהּ?

המלכה: לִשְׁלֹחַ רָץ חִישׁ-מְהֵרָה

רָכוּב עַל סוּס בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ,

לָתוּר כָּל עִיר, מָחוֹז וָפֶלֶךְ!

שְׁלֹשָׁה יָמִים שְׁלֹשָׁה לֵילוֹת

עָלָיו לְשׁוֹט בֵּין הַבְּרִיּוֹת,

לִשְׁאֹל לִשְׁמָם, לְכִנּוּיָם –

וְכָל הַזָּר, הַמְאֻיָּם,

הַמְשֻׁנֶּה, הַמְגֻחָךְ –

יָבִיא אֵלַי וְאַל יִשְׁכַּח!

נִדְהָם שָׂרָרְמוֹן מִן הַבַּקָּשָׁה הַמְשֻׁנָּה, וְחֵשֶׁק גָּדוֹל נִתְחַשֵּׁק לָדַעַת: לְשֵׁם מָה וְלָמָּה לָהּ כָּל הַשֵּׁמוֹת הַמְּשֻׁנִּים הַלָּלוּ?! אַךְ עָצַר בִּלְשׁוֹנוֹ וְהֵשִׁיב תְּשׁוּבָה שֶׁל הַכְנָעָה כְּדֶרֶךְ הַשַּׂרִים לְמַלְכָּתָם.

שררמון: כֵּן אֲצַוֶּנּוּ, הַגְבִירָה!

המלכה: אֲבָל יֵצֵא נָא בִּמְהֵרָה!

וְאִם יַצְלִיחַ בַּשְּׁלִיחוּת,

יֻתַּן לוֹ… עַד חֲצִי-מַלְכוּת!

שררמון: פָּרָשׁ אַבִּיר עַל סוּס כַּבִּיר

יֵצֵא מִיָּד מֵעִיר אֶל עִיר!

המלכה: אֲבָל מִיָּד! וּזְכֹר: הַגֵּד,

שֶׁלֹּא יִשְׁכַּח אֶת הַמּוֹעֵד!

שְׁלֹשָׁה יָמִים, וְלֹא יוֹתֵר!

שררמון: כְּמִצְוָתֵךְ גְבִרְתִּי.

המלכה: מַהֵר וְיוֹצֵאת.

שררמון: לִקְהַל הַיְלָדִים שֶׁבָּאוּלָם:

זֶה לֹא חָלָק… דְּבַר-מָה קָרָה פֹּה…

דְּבַר-מָה אֵינֶנּוּ כַּשּׁוּרָה פֹּה…

אוּלַי תֵּדְעוּ מַה מּוּעָקָה

יֵשׁ בְּלִבָּהּ שֶׁל הַמַּלְכָּה?

הֵי הַמְשָׁרֵת!

המשרת: נִכְנַס בְּקִדָּה, וּמַטְאֲטֵא בְּיָדוֹ. לְאֵיזֶה צֹרֶךְ?

זֹאת תִּרְאוּ בְּסוֹף הַתְּמוּנָה: אִישִׁי הַשַּׂר!

שררמון: וּבְכֵן, חֲבֹשׁ סוּסְךָ – וּדְהָר!

אֲבָל מִיָּד! כִּי זֶה דָחוּף!

כְּחֵץ מִקֶּשֶׁת צֵא רָכוּב

עַל הַכַּבִּיר שֶׁבַּסּוּסִים

וְהִתְעָרֵב בָּאֻכְלוֹסִים.

תִּרְאֶה, תִּשְׁמַע, תִּשְׁאַל לִשְׁמָם,

כְּבַיָּכוֹל רַק כָּכָה-סְתָם,

מִסַּקְרָנוּת… אַךְ אִם פִּתְאֹם

תִּשְׁמַע מִין שֵׁם כָּזֶה אָיֹם,

אוֹ מְגֻחָךְ, אוֹ מְפֻצְלָח,

מִיָּד תִּרְשֹׁם – וְאַל תִּשְׁכָּח!

המשרת: אָעֵז לִשְׁאֹל: לְאֵיזֶה צֹרֶךְ

כָּל הַמְּרוּצָה וְכָל הַטֹּרַח?

שררמון: זֶה עִנְיָנָהּ שֶׁלַּמַּלְכוּת!

וּלְךָ, לְצֹרֶךְ הַשְּׁלִיחוּת,

קָצוֹב קָצַבְנוּ לֹא פָּחוֹת

מִשְּׁנֵי יָמִים וּשְׁנֵי לֵילוֹת.

המשרת: וְאִם אֵין דַּי לִי גַם בְּכָךְ?

שררמון: נוֹסִיף עוֹד יוֹם. רְכַב וּצְלַח!

אֲבָל מִיָּד!!

וְיוֹצֵא.

המשרת (אֶל קְהַל הַיְלָדִים שֶׁבָּאוּלָם:)

מִיַד אֵצֵא רָכוּב עַל סוּס

לִרְשׁוֹם שֵׁמוֹת שֶׁל כָּל אֻכְלוּס…

וְכָכָה, אִם יִרְצֶה הַשֵּׁם,

אוּלַי אַגִּיעַ אֶל הַשֵּׁם.

רוֹכֵב עַל הַמַּטְאֲטֵא, כְּאִלּוּ הָיָה זֶה הָאַבִּיר שֶׁבַּסּוּסִים, וְדוֹהֵר מִסָּבִיב לַבָּמָה, דָּהוֹר וְזַמֵּר:

עַל הָאַבִּיר שֶׁבַּסּוּסִים

אֶדְהַר אָשׁוּט בָּאֻכְלוּסִים,

אֶרְאֶה, אֶשְׁמַע, אֶשְׁאַל לִשְׁמָם,

כִּבְיָּכוֹל רַק כָּכָה-סְתָם…

אַךְ אִם לְפֶתַע, אִם פִּתְאֹם

אֶשְׁמַע מִין שֵׁם כָּזֶה אָיֹם

אוֹ מְגֻחָךְ, אוֹ מְפֻצְלָח

מִיַּד אֶרְשֹׁם – וְלֹא אֶשְׁכַּח.

וְלֹא אֶשְׁכַּח! וְלֹא אֶשְׁכָּח!

דִיּוֹ!

וְנֶעְלָם בִּדְהָרָה. וְזֶהוּ שֶׁאוֹמְרִים הַבְּרִיּוֹת:

‘בִּרְצוֹת הַשִּׁיר וְהַמְשׁוֹרֵר, הַמַּטְאֲטֵא גַּם הוּא דּוֹהֵר’.

תְּמוּנָה גִּימֶל    🔗

אֶל הַמַּלְכָּה יָבוֹא אִישׁוֹן – לִבְחֹן אוֹתָהּ מִבְחָן רִאשׁוֹן

וְשׁוּב שִׁנּוּי-מָקוֹם וְשִׁנּוּי-זְמַן. שׁוּב – חֲדַר-הָעֲרִיסָה, וְשׁוּב לַיְלָה: הַלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן לְמִבְחָן הַשֵּׁמוֹת. עוֹד מְעַט יָבוֹא הַסוֹדְכָּמוּס…

המלכה: הִנֵּה בְּסֵפֶר הָרְשׁוּמוֹת

רָשַׁמְתִּי לִי הַרְבֵּה שֵׁמוֹת,

שֶׁכָּל אֶחָד, אִם לְבַטְּאוֹ,

מוּזָר וְזָר מִזּוּלָתוֹ.

הֲיֵשׁ בָּהֶם אֶחָד נָכוֹן,

אֶחָד כִּשְׁמוֹ שֶׁל…

וּפִתְאֹם – כְּמוֹ תָמִיד לִפְנֵי בּוֹאוֹ שֶׁל הַנַּנָּס הַפֶּלִי: קוֹל רְעַמִים וַחֲזִיזֵי אוֹרוֹת מִתְפַּתְּלִים, וִילֵל רוּחַ בַּחוּץ – וְהַדֶּלֶת נִפְתַּחַת וְנִטְרֶקֶת – הָאִישׁוֹן!

האישון:…כֵּן, זֶה אֲנִי!

עֶרֶב טוֹב, גְבִרְתִּי הַמַּלְכָּה, עֶרֶב טוֹב!

יְגִיעוֹת הַרְבֵּה וַדַּאי יָגַע מֹחָהּ הַמַּלְכוּתִי

לִמְצֹא שְׁמוֹ שֶׁל אִישׁוֹן-טִפְּשׁוֹן.

הֲיָגַע וְגַם מָצָא? וּבְכֵן, נַתְחִיל:

אֵיזֶהוּ שְׁמִי?

המלכה: קוֹרְאָהּ מִן הַכָּתוּב בְּסֵפֶר-הָרְשׁוּמוֹת:

שִׁמְךָ אֶבְגָּד?

האישון: לֹא, אֵין זֶה שְׁמִי.

המלכה: שִׁמְךָ אַתְבָּשׁ?

האישון: לֹא, אֵין זֶה שְׁמִי.

המלכה: שִׁמְךָ תַּשְׁרָק?

האישון: לֹא, לֹא! גַּם זֶה אֵינֶנּוּ שְׁמִי.

המלכה: וּבְכֵן:

בַּגַדְכָּפַת: זַסְשְׁרָץ? לַמְנָר?

בּוּמַף? גִיכַק? אַהֲחָעָר?

האישון: לֹא-לֹא בְּאָלֶף רַבָּתִי!

הֲיֵשׁ לָךְ עוֹד, חֲבִיבָתִי?

המלכה: כֵּן, יֵשׁ לִי עוֹד!

וְשׁוּב מִתּוֹךְ סֵפֶר-הָרְשׁוּמוֹת

נַנַּסְמָגוֹר? גַמַּדְמָדוֹן?

אַחַשְׁדַּרְבָּן? כּוּרְמִיזָדוֹן?

האישון: לֹא, לֹא!

המלכה: קִישׁ-קִישׁ-קָרְיָן? יְקוּם-פֻּרְקָן?

האישון: עַד כָּאן!!

דַּי וְהוֹתֵר לְעֶרֶב זֶה!

וּלְפִי הַתְּנַאי שֶׁבַּחוֹזֶה

עוֹד לָךְ מָחָר וּמָחְרָתַיִם;

אוּלַי בְּנֵס מִן הַשָּׁמַיִם

עוֹד יִתְמַזֵּל לָּךְ מַזָּלֵךְ,

וְאַתְּ תִּזְכִּי בְּעוֹלָלֵךְ…

שָׁלוֹם מַלְכָּה, אַךְ שִׂימִי לֵב!

חַפְּשִׂי אֵת שְׁמִי! חַפְּשִׂי הֵיטֵב!

וְנֶעְלָם.

תְּמוּנָה דָּלֶת    🔗

וְלַיְלָה שֵׁנִי מַגִּיעַ – וְשׁוּב הָאִישׁוֹן מוֹפִיעַ

הַמָּקוֹם – חֲדַר-הָעֲרִיסָה, כְּבַתְּמוּנָה הַקּוֹדֶמֶת. הַזְּמַן – הַלַּיְלָה הַשֵּׁנִי לְמִבְחָן-הַשֵּׁמוֹת. עַל הַסַּף – שׁוֹמְרִים, חֲמוּשִׁים וְעוֹטֵי שִׁרְיוֹן, עַל כָּל צָרָה שֶׁלֹּא תָּבוֹא. אֲבִי-הַמַּלְכָּה, טוֹחֵן-הַכְּפָר לְשֶׁעָבַר, בָּא לְנַחֵם אֶת בִּתּוֹ בְּדַאֲגָתָהּ: יְרֵאָה הִיא מִפְּנֵי הָאִישׁוֹן שֶׁיָּבוֹא לִגְבּוֹת אֶת חוֹבוֹ וּמִפְּנֵי סוֹד הַקַּשׁ-וְהַזָּהָב וְסוֹד הַנֵּדֶר הָאָיֹם שֶׁיִּתְגַּלּוּ בַּעֲלִיל.

הטוחן: פֹּה, בַּשַּׁלְוָה וּבַהַשְׁקֵט,

יִזְכֶּה נֶכְדִּי לַהִמָּלֵט

מִן הַצָּרָה הַמִּתְחוֹלֶלֶת.

המלכה: לְיַד עֲרִיסַת הָרָךְ-הַנּוֹלָד

נִכְלַמְתִּי… בֹּשְׁתִּי… אוֹי לַיֶּלֶד

מִן הָאִישׁוֹן הַגַּמָּדִי!

הטוחן: אַל-נָא, בִּתִּי, תְּפַחֲדִי:

שׁוֹמְרֵי-הַסַּף – לְמַחֲסֶה לוֹ,

וְכָל רָעָה לֹא תְאֻנֶּה לוֹ.

אַךְ יִשְׁמְעוּ רִשְׁרוּשׁ חָשׁוּד,

מִיָּד יַזְעִיקוּ אֶת הַגְּדוּד,

וְהֵם יָנִיסוּ בִּכְלֵי-זַיִן

אֶת הָאִישׁוֹן כְּהֶרֶף-עַיִן!

המלכה: כָּךְ יִתְגַּלֶּה לְבַעֲלִי.

סוֹד כַּחֲשִׁי וּמַעֲלִי,

סוֹד הַזָּהָב אֲשֶׁר שִׁקַּרְתִּי,

וְסוֹד הַנֵּדֶר שֶׁנָּדַרְתִּי,

וּבְגֹדֶל חֲרוֹנוֹ יִקַּח

מִמֶּנִּי אֶת יַלְדִּי הָרַךְ…

וְעַל עֲווֹן הַשִּׁין-קוּף-רֵישׁ

אוֹתִי בְּזַעַף יְגָרֵשׁ.

הטוחן: אַל בְּיֵאוּשׁ, בָּבַת-עֵינִי,

זֶה רַק הַלַּיְלָה הַשֵּׁנִי.

עוֹד לְפָנַיִךְ יוֹם וָלַיִל,

וְהַשָּׁלִיחַ הוּא בֶּן-חַיִל,

וּבֶטַח, אִם-יִרְצֶה-הַשֵּׁם,

הָבֵא יָבִיא לָךְ אֶת הַשֵּׁם,

זֶה הַמּוּזָר וְהַמְגֻחָךְ…

אַךְ הַמַּלְכָּה – אֵיךְ תִּתְנַחֵם, אֵיךְ תַּאֲמִין, כִּי בּוֹא תָבוֹא תְּשׁוּעָתָהּ וְלֹא יִלָּקַח מִמֶּנָּה עוֹלָלָהּ, וְהִיא הִסְתִּירָה מִן הַמֶּלֶךְ אֶת סוֹד הַקַּשׁ, אֲשֶׁר לֹא בְּכַפֶּיהָ הָיָה לְזָהָב וְלֹא בִּתְבוּנָתָהּ, אֶלָּא בִּתְבוּנוֹת-כַּפָּיו שֶׁל הָאִישׁוֹן? הָהּ, אוּלַי עֹנֶשׁ הוּא לָהּ עַל הַשִּׁין-קוּף-רֵישׁ הַזֶּה שֶׁל אָבִיהָ וְשֶׁלָּהּ? וְהִיא שָׁרָה אֶת שִׁיר-הַחֲרָטָה:

המלכה: אוֹי כִּי הִגַּעְתִּי לִידֵי כָּךְ!

אוֹי כִּי נִפְתֵּיתִי וְשִׁקַּרְתִּי…

אֲבוֹי כִּי נֶדֶר מַר נָדַרְתִּי!

וְעַל חֶטְאִי וְעַל פִּשְׁעִי

הִנֵּה זֶה בָּאתִי עַל עָנְשִׁי…

אָז יְעוֹדְדֶנָּה אָבִיהָ וְיִרְמְזֶנָּה עַל הָעֵצָה אֲשֶׁר מָצָא בְּנַפְשׁוֹ, לְהִתְיַצֵּב לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וּלְגַלּוֹת אֶת הַסּוֹד, וְהַמֶּלֶךְ בְּרֹב אַהֲבָתוֹ אוֹתָהּ יָבִין וְיִסְלַח, כִּי הָאוֹהֵב מֵבִין, וְהַמֵּבִין סוֹלֵחַ.

הטוחן: מְאוֹר עֵינַי, זִכְרִי הֵיטֵב,

כִּי אַהֲבָה מַרְפֵּא לַלֵּב

וְאֵין מִבְצָר יוֹתֵר בָּטוּחַ

מֵאֱמוּנָה וְאֹרֶךְ-רוּחַ,

מֵהִרְהוּרֵי הַחֲרָטָה

וּמֵאֱמֶת לַאֲמִתָּהּ…

עַל כֵּן רַק רֶמֶז לָךְ אֶרְמֹז:

בְּכֹחַ זֶה אַרְהִיבָה עֹז

גַּלוּת הַסּוֹד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ,

וְהוּא יָבִין, הוּא יִתְרַצֶּה לָךְ.

אַךְ אַל נָא לִי לְהַאֲרִיךְ…

וְיוֹצֵא לַעֲשׂוֹת כַּאֲשֶׁר רָמַז. וּמִיָּד חֲזִיזֵי-אוֹרוֹת מִתְפַּתְּלִים וְכָל שְׁאָר קוֹלוֹת וּמַרְאוֹת הַמִּתְרַחֲשִׁים תָּמִיד לִפְנֵי בּוֹאוֹ שֶׁל הַנַּנָּס הַפֶּלִי. כִּי אָכֵן הוּא בָּא, אֵל לֵיל-הַמִּבְחָן הַשֵּׁנִי הוּא בָּא – אַךְ הַפַּעַם לֹא לְמַרְאֶה-עֵינַיִם, אֶלָּא לְמִשְׁמַע-אֹזֶן בִּלְבַד: רוֹאֶה-וְאֵינוֹ-נִרְאֶה.

קולו של האישון הוֹ! לֹא יָדַעְתִּי, כִּי אָבִיךְ

הוּא פֶּה מֵפִיק מַרְגָּלִיוֹת!

אַךְ…

המלכה: הָאִישׁוֹן!

קולו של האישון: נָכוֹן מְאֹד!

המלכה: אֵיךְ?

הקול: פֹּה!

המלכה: אֵיפֹה?

הקול: אֶצְלֵךְ!

רוֹאֶה וְלֹא-נִרְאֶה מוּלֵךְ,

אֲנִי יוֹשֵׁב מַרְגְלוֹתַיִךְ.

רַק שֶׁמֶץ נֹגַהּ לְעֵינַיִךְ,

וְיִתְבָּרֵר שֶׁזֶּה אֲנִי.

וְאָכֵן לְמַרְאֵה הַחֲזִיזִים וְהָרְעָמִים יוֹדַעַת הַמַּלְכָּה לָבֶטַח, כִּי אָכֵן הָאִישׁוֹן הוּא.

עַכְשָׁו בָּרוּר, חִבַּת-עֵינִי?

המלכה: הָהּ, לָמָּה תְעַנֶה אוֹתִי?

הקול: אֲנִי – אִישׁוֹן שֶׁכְּמוֹתִי! –

אֶת זוּגָתוֹ שֶׁל מֶלֶךְ עוּץ?!

אַךְ אִם תַּרְשִׁינִי וְאָעוּץ

עֵצָה טוֹבָה לָךְ: לְחַשֵּׁב

אֶת הַלֵּילוֹת הֵיטֵב-הֵיטֵב!

כְּבָר הַשֵּׁנִי חוֹלֵף – וְאַתְּ

אֶת שְׁמִי עֲדַיִן לֹא מָצָאת!

המלכה: אוּלַי בְּכָל זֹאת?…

הקול: אַדְרַבָּא!

אַקְשִׁיב בְּסַבְלָנוּת רַבָּה.

וְהַמִּבְחָן שֶׁל הַלַּיְלָה הַשֵּׁנִי מַתְחִיל.

המלכה: כַּסְכַּסְיָה?

הקול: לֹא!

המלכה: מַסְמַסְיָה?

הקול: לֹא!

המלכה: אַנְדַּרְלָמַסְיָה?

הקול: לֹא וָלֹא!

המלכה: שַׁבְרִירִי-בְּרִירִי-רִירִי?

הקול: לֹא!

הֲיֵשׁ לָךְ עוֹד?

המלכה: כֵּן, יֵשׁ לִי עוֹד:

דַּרְדַּק? דַּרְגַּס? סַלַּמַנְדָּר?

הקול: לֹא!

המלכה: וַיְזָת? וַיְזוּט? זַאֲטוּטָר?

הקול: לֹא!

המלכה: צָפְנַת-פַּעְנֵחַ? אָץ-קוֹצֵץ?

הקול: אוּלַי כְּדַאי לָשִׂים כְּבָר קֵץ?

המלכה: לֹא, עוֹד אֶחָד: דַּחְלִילִיפּוּט?

הקול: פִּטְפּוּט!

אוּלַי מַצְחִיק, אוּלַי נֶחְמָד,

אוּלַי נָאֶה לִסְתָם גַּמָּד –

אֲבָל מִשְּׁמִי כָּל זֶה רָחוֹק

כִּרְחֹק הַבֶּכִי מִן הַצְּחוֹק,

וּרְחֹק הַמַּר מִן הַמָּתוֹק.

פִתְאֹם שׁוּב חֲזִיז וָרַעַם, וְהָאִישׁוֹן מוֹפִיעַ בִּדְמוּתוֹ וּבְצַלְמוֹ, רוֹאֶה וְנִרְאֶה.

המלכה: הָאִישׁוֹן?! וְאוּלַי זֶה שִׁמְךָ?

אִישׁוֹן-בִּישׁוֹן?

אִישׁוֹן-טִפְּשׁוֹן?

אִישׁוֹן-בַּרְנָשׁוֹן?

האישון: לֹא, לֹא! כָּל זֶה רָחוֹק, רָחוֹק, רָחוֹק.

וְעוֹד עָלַיִךְ לְנַחֵשׁ הֵיטֵב הֵיטֵב… אַךְ אַגַּב, הֲיֻרְשֶׁה גַם לִי,

בִּמְחִילַת כְּבוֹדֵךְ הַמַּלְכוּתִי, לִשְׁאֹל הַפַּעַם

שְׁאֵלָה-שֶׁל-כְּלוּם, סְתָם-כָּךְ? גַּם כֵּן שְׁאֵלָה עַל שֵׁם.

המלכה: אֵיזֶה שֵׁם? שֶׁל מִי?

האישון: שֶׁל אָבִיךְ, לְמָשָׁל. מַהוּ, בְּעֶצֶם, שֵׁם אָבִיךְ?

המלכה: הַטּוֹחֵן.

האישון: סְתָם-כָּךְ ‘הַטּוֹחֵן’? וְשֵׁם אֵין לוֹ, שֵׁם פְּרָטִי?

המלכה: לֹא, שֵׁם פְּרָטִי אֵין לוֹ. הוּא – הַטּוֹחֵן.

האישון: חֲבָל. טוֹב הָיָה לוּ קְרָאוּהוּ, לְמָשָׁל, בְּשֵׁם בּוּץ…

המלכה: אֵיךְ: בּוּץ? מַדּוּעַ: בּוּץ?

האישון: בַּשְּׁבִיל חָרוּז, גְבִרְתִּי הַמַּלְכָּה, וּבִשְׁבִיל…

בִּשְׁבִיל שֶׁיִהְיֶה הַסִּפּוּר נוֹרָא-מְעַנְיֵן: סִפּוּר בְּבַת בּוּץ,

שֶׁהָיְתָה לְאֵשֶׁת עוּץ, בִּזְכוּתוֹ שֶׁל אֵיזֶה גּוּץ…

יֹפִי! וְעַכְשָׁו: נָרוּץ! אוּץ!!

וְנֶעְלַם – בְּעַיִן, אַךְ לֹא נֶאֱלַם – בְּאָלֶף, כִּי שׁוּב מִמֶּרְחַקִּים קוֹל בְּאֵין מַרְאֶה:

קולו של האישון: הַלֵּיל הַבָּא לְאַחַר זֶה

הוּא הָאַחֲרוֹן שֶׁבַּחוֹזֶה

וְאִם גַּם בּוֹ, גַּם בַּשְּׁלִישִׁי,

אַתְּ אֶת הַשֵּׁם לֹא תְנַחְשִׁי –

לֹא אָב, לֹא מֶלֶךְ, לֹא שְׂרָרוֹת

לֹא יִמְנָעוּנִי מִלִּגְבּוֹת

אֶת הַמַּגִּיעַ לִי כַּחֹק!

עַד אָז – שִׁמְרִי עַל הַתִּינוֹק!

וְנֶאֱלַם – גַּם בְּאָלֶף.

תְּמוּנָה הֵא    🔗

שָׁבָה נִרְאֶה מָה הִתְרַחֵשׁ – אַחַר שֶׁהַטּוֹחֵן קָרַב וְהִתְוַדָּה עַל שִׁין-קוּף-רֵישׁ – לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְשָׂרָיו

הַשָּׁעָה – שְׁעַת-בֹּקֶר. הַמָּקוֹם – חֲדַר-הַכֵּס, הוּא חֲדַר הַמַּלְכוּת, אֲשֶׁר בּוֹ, כְּפִי שֶׁרָאִינוּ בִּתְחִלַּת הַמַּחֲזֶה, נוֹהֵג הַמֶּלֶךְ עוּץ ‘לָעוּץ עֵצוֹת כְּדָת מַלְכֵי הָאֲרָצוֹת’. אָכֵן, הַבֹּקֶר עָשָׂה הַטּוֹחֵן כַּאֲשֶׁר רָמַז אֶמֶשׁ לְבִתּוֹ: קָרַב אֶל כֵּס-הַמַּלְכוּת, כָּרַע בֶּרֶךְ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ הַיּוֹשֵׁב עָלָיו, וְסִפֵּר לוֹ אֶת כָּל הַתַּעֲלוּמָה הַגְּדוֹלָה: תַּעֲלוּמַת הַקַּשׁ וְהַזָּהָב, תַּעֲלוּמַת הָאִישׁוֹן שֶׁעָשָׂה אֶת הַנֵּס, וְאַחֲרוֹן אַחֲרוֹן נוֹרָא: תַּעֲלוּמַת הַנֵּדֶר! עַתָּה הוּא גּוֹמֵר אֶת דְּבָרָיו:

הטוחן: מַלְכִּי הָרָם, עַתָּה רָוַח לִי…

המלך: יִישַׁר חֵילְךָ, חוֹתְנִי כְּאָח לִי,

שֶׁהִתְוַדֵּית בְּלִי כַּחֵד

עַל פִּשְׁעֲךָ בְּעוֹד מוֹעֵד.

אַךְ הַשָּׂרִים אֵינָם סוֹלְחִים. הַשָּׂרִים – חֲמָתָם בּוֹעֶרֶת לְהַשְׁחִית.

הַשָּׂרִים דּוֹרְשִׁים: ‘מִשְׁפָּט יִהְיֶה!’ כְּמוֹ אָז, כְּשֶׁקָּרְאוּ וְחָזְרוּ וְקָרְאוּ בְּשִׁירָם הָאַכְזָרִי:

‘הוּא יֵעָנֵשׁ! הוּא יֵעָנֵשׁ! כִּי כָל דְּבָרָיו הֵם שִׁין-קוּף-רֵישׁ’.

שררמון: מַלְכִּי הָרָם, הִנֵּה שָׁמַעְנוּ

מִפִּיו הַסּוֹד שֶׁהֲמָמָנוּ,

הֲיִתָּכֵן כִּי נַחֲרִישׁ

אֶל מוּל הַשֶּׁקֶר הַמֵּבִישׁ?

מָחָר יֵדְעוּ כָּל עִיר, כָּל פֶּלֶךְ,

כִּי בְּמִרְמָה סֻבַּב הַמֶּלֶךְ –

יַחְרֹץ, אֵפוֹא, אֶת מִשְׁפָּטוֹ!

המלך: בְּחֵפֶץ-לֵב! כִּי זֶה חֶטְאוֹ

לֹא רַק בְּצַוָארוֹ תָלוּי…

שרוצר: הֵן הוּא הוֹדָה כָּאן בְּגָלוּי!

אָז יָקוּם הַמֶּלֶךְ וְיַחֲרֹץ אֶת מִשְׁפָּטוֹ, לֵאמֹר:

המלך: כֵּן, הוּא הוֹדָה – אַךְ, אָנָּא, מַהוּ

אוֹתוֹ מִכְשׁוֹל שֶׁהִכְשִׁילָהוּ,

אוֹתוֹ דָרְבָן, אוֹתוֹ הֶכְרַח

שֶׁהֱבִיאָהוּ לִידֵי כָּךְ?

הוּא הַזָּהָב, חֶמְדַּת-זָהָב

אֲשֶׁר חָמַדְנוּ: הָבָה, הָב!

מַקוֹר וְשֹׁרֶשׁ כָּל הַחֵטְא הוּא,

וְהַטּוֹחֵן אַךְ כְּלִי-שָׁרֵת הוּא

בִּידֵי חוֹטְאִים גְּדוֹלִים מִמֶּנוּ!

עַל-כֵּן, אֵפוֹא, לֹא נַרְשִׁיעֶנּוּ;

כִּי אֵיךְ נַרְשִׁיעַ, וַאֲנַחְנוּ

יוֹתֵר מִמֶּנוּ פֹּה סָרַחְנוּ?

וְזֶה דְבָרִי לְמַמְלַכְתִּי:

כָּל הַחוֹטֵא סוֹפוֹ מַחְטִיא!

עַתָּה יָצְאָה אֱמֶת לָאוֹר,

וּלְוַאי שֶׁבִּזְכוּתָהּ יָשֹׁר

מִקְצֵה הָעָם עַד קְצֵה הָעָם

שִׁלְטוֹן הַחֶסֶד בָּעוֹלָם!

שרוצר: אָמֵן!

שררמון: אַךְ אֵיךְ נַצִּיל הַיֶּלֶד

מִן הַצָּרָה הַמִּתְחוֹלֶלֶת?

שרוצר: מִן הָאִישׁוֹן אֲשֶׁר יָבוֹא

לִגְבּוֹת בְּצֶדֶק אֶת חוֹבוֹ?

שררמון: אוֹי לַנָּסִיךְ! דִּינוֹ נֶחְרַץ!

אַךְ פִּתְאֹם נִכְנַס אֶחָד מִנַּעֲרֵי הַמֶּלֶךְ וּבְפִיו בְּשׂוֹרָה:

הנער: מִשּׁוּט בָּאָרֶץ בָּא הָרָץ!

הטוחן: אוּלַי עַכְשָׁו יִקְרֶה הַנֵּס!

המלך: צַוּוּ לָרָץ וְיִכָּנֵס!

וְרָכוּב עַל מַטְאֲטֵא שֶׁל זְרָדִים – נִכְנַס בִּדְהָרָה הַמְּשָׁרֵת, וּבְיָדוֹ צְרוֹר גָּדוֹל שֶׁל נְיָרוֹת.

המשרת: מַלְכִּי, אֵין קֵץ לִתְהִלָּתוֹ!

הִנֵּה חָזַרְתִּי – בְּעִתּוֹ,

הִנֵּה הֵבֵאתִי – הִיפּ-הוּרָא! –

שֵׁמוֹת, שֵׁמוֹת בְּלִי עֵין הָרָעַ!

תִּלֵּי-תִלִּים! שִׁיטֵי-שִׁיטִים!

וּמְנַפְנֵף מְנַפְנֵף בִּצְרוֹר הַנְּיָרוֹת שֶׁבְּיָדוֹ.

הטוחן: אֶחָד מֵהֶם וַדַּאי יַתְאִים!

שררמון: וַדַּאי יַתְאִים!

שרוצר: וַדַּאי וַדַּאי!

המלך: וּלְוַאי מִפִּינוּ, יְדִידַי,

לְתוֹךְ אָזְנָיו שֶׁל אֵל-שַׁדַּי!

נֵלֵךְ, אֵפוֹא. וְהַמְשָׁרֵת

אֶל הַמַּלְכָּה יָרוּץ כָּעֵת,

אֲבָל מִיָּד!

וְיוֹצֵא. וְהַשַּׂרִים וְהַטּוֹחֵן – אַחֲרָיו.

הַמְשָׁרֵת – הוּא לְבַדּוֹ נִשְׁאַר עַל הַבָּמָה, כִּי דָבָר לוֹ אֶל

קְהַל-הַיְלָדִים שֶׁבָּאוּלָם, דָּבָר שֶׁל מַה-בְּכָךְ,

סְתָם-כָּךְ.

המשרת: קָהָל נִכְבָּד!

לִפְנֵי שֵׂאתִי אֶת הַכְּבֻדָּה

אֶל מַלְכָּתִי, יָרוּם הוֹדָהּ,

הַרְשׁוּ לָחוּד לָכֶם חִידָה,

כָּזוֹ קְטַנְטֹנֶת, חֲמוּדָה:

מַסְכִּימִים?

וּכְשֶׁקְהַל-הַיְלָדִים מֵרִיעַ: ‘כֵּן! כֵּן! מַסְכִּימִים!’ – הוּא חָד אֶת חִידָתוֹ הָרִאשׁוֹנָה:

חִידַת הָאַוָּז וְהָאַוֶּזֶת

אֵיךְ תַּבְדִּילוּ (רָז לִי רָז)

בֵּין אַוֶּזֶת לְאַוָּז?

הַיְלָדִים מְנַחֲשִׁים, מְנַחֲשִׁים – וְאֵינָם מוֹצְאִים.

אָז מוֹדִיעַ הַמְשָׁרֵת אֶת הַפִּתְרוֹן:

הַפִּתְרוֹן

פָּשׁוּט מְאֹד!

נִגָּשִׁים אֶל אַוָּזִים

וּבְלִי הֶרֶף מַרְגִּיזִים

וְרוֹאִים:

אִם רוֹאִים שֶׁהוּא נִרְגָּז –

אָז סִמָּן שֶׁזֶה אַוָּז.

אִם רוֹאִים שֶׁהִיא נִרְגֶּזֶת –

אָז סִמָּן שֶׁזּוֹ אַוֶּזֶת.

‘הֵידָד! הֵידָד!’ – מְרִיעִים הַיְלָדִים שֶׁבָּאוּלָם.

‘רוֹצִים עוֹד אַחַת יְלָדִים?’ שׁוֹאֵל הַמְשָׁרֵת.

וּכְשֶׁהָאוּלָם מִתְמַלֵּא תְּרוּעָה גְּדוֹלָה: ‘עוֹד! עוֹד! עוֹד!’ – הוּא חָד אֶת חִידָתוֹ הַשְּׁנִיָּה:

חִידַת בֶּן-הַחוֹרִין

מַה זֶּה בֶּן-אָדָם כֻּלּוֹ חוֹרִים,

אֲבָל אֵינֶנּוּ בֶּן-חוֹרִין?

אֵינְכֶם יוֹדְעִים? הֲיִתָּכֵן?

קָהָל נָבוֹן כָּזֶה?! וּבְכֵן:

הַפִּתְרוֹן

פָּשׁוּט מְאֹד!

זֶה מְשָׁרֵת, אֲשֶׁר רָכַב

עַל גַּב סוּסוֹ, וְזֶה הַגַּב

מֵרֹב נִידָיו וְדִלּוּגָיו

וְרֹב זִיזָיו וּפִרְכּוּסָיו

סוֹף-סוֹף חוֹרֵר אֶת מִכְנָסָיו –

חוֹרֵי-חוֹרִים!

רוֹאִים?

וּמַרְאֶה אֶת אֲחוֹרֵי מִכְנָסָיו שֶׁקְרוּעִים הֵם כְּהֹגֶן.

אַךְ הַמֵּבִין וַדַּאי יָבִין,

כִּי יֵשׁ חוֹרִים וְיֵשׁ חוֹרִין,

וְעַל פִּי זֶה אֶפְשָׁר לָדוּן

עַל הַהֶבְדֵּל בֵּין מֵם לְנוּן…

אֲשֶׁר עַל כֵּן הוּא – מְשָׁרֵת.

רַק מְשָׁרֵת. מוּבָן? – כָּעֵת,

כָּעֵת נָרוּץ, כִּי הַמַּלְכָּה

בְּקֹצֶר-רוּחַ מְחַכָּה.

לְהִתְרָאוֹת!

וְרָכוּב עַל מַטְאֲטֵא-שֶׁל-זְרָדִים הוּא דּוֹהֵר, דּוֹהֵר אֶל חֲדַר-הַמַּלְכָּה.

 

תְּמוּנָה וָו    🔗

אֵיךְ הַמַּלְכָּה מִפִּיו שׁוֹמַעַת – מַעֲשִׂיָּה מְשַׁעֲשַׁעַת וּבְרֹב שִׂכְלָהּ, לֹא בְּלִי הִסּוּס – מוֹצֵאת אֶת שְׁמוֹ שֶׁל סוֹדכָּמוּס.

הַמַּלְכָּה – לְיַד הָעֲרִיסָה. הִיא תָמִיד לְיַד הָעֲרִיסָה. זֶה כְּבָר הַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי שֶׁהִיא לְיַד הָעֲרִיסָה. וּפִתְאֹם – דְּפִיקָה עַל הַדֶּלֶת וְקוֹל מֵעֵבֶר מִשָּׁם.

הקול: גְבִרְתִּי הַמַּלְכָּה! גְבִרְתִּי הַמַּלְכָּה! אֲנִי הוּא! הָרָץ אֲשֶׁר שָׁלַחַתְּ! גְבִרְתִּי הַמַּלְכָּה

המלכה: הָרָץ?!

אוּלַי הָרָץ יָבִיא הַנֵּס?

חִישׁ הִכָּנֵס!

וּפוֹתַחַת הַדֶּלֶת, וְהוּא נִכְנַס, וּבְיָדָיו תִּלִים שֶׁל נְיָרוֹת, תִּלֵּי-תִלִים, הֲרָרִים!

המשרת: עֶרֶב טוֹב, גְבִרְתִּי הַמַּלְכָּה, הִנֵּה חָזַרְתִּי, בְּדִיּוּק לַמּוֹעֵד הַנָּכוֹן, כַּאֲשֶׁר צֻוֵּיתִי.

המלכה: חֵן-חֵן לְךָ – בְּעוֹד מוֹעֵד!

וּמַה הֵבֵאתָ לִי? – הַגֵּד!

המשרת: תִּשָּׂא נָא מַלְכָּתִי עֵינֶיהָ וְתִרְאֶה: כָּל הַשֵּׁמוֹת, שֶׁנִּזְדַּמְּנוּ לִי בְּדֶרֶךְ מַסָּעִי,

רְשׁוּמִים כָּאן בַּנְּיָרוֹת הָאֵלֶּה, כֻּלָּם מֵאָלֶף וְעַד תָּו.

אֶחָד לֹא הֶחְסַרְתִּי!

המלכה: כָּל-כָּךְ הַרְבֵּה? כָּל שֶׁשָּׁמַעְתָּ

בְּדַרְכְּךָ? מֵאָז עַד עַתָּה?

המשרת: מֵאָז עַד עַתָּה! כָּל הַשֵּׁמוֹת! עַד אֶחָד!

וְאֵין הִיא צְרִיכָה, מַלְכָּתִי יָרוּם הוֹדָהּ, אֶלָּא לִקְרֹא

אֶת כָּל הָרְשׁוּמוֹת הָאֵלֶּה מֵהָחֵל וְעַד כַּלֵּה.

שֵׁם אַחֵר שֵׁם, שֵׁם אַחַר שֵׁם! אַלְפֵי שֵׁמוֹת!

רִבּוֹאוֹת שֵׁמוֹת! תַּרְפַּ"ט אֲלָפִים! אֶחָד מֵהֶם וַדַּאי מַתְאִים.

רוֹאָה הַמַּלְכָּה אֶת הַרֲרֵי-הָאֶלֶף הָאֵלֶּה שֶׁל שֵׁמוֹת, שֵׁמוֹת – וְלִבָּהּ נוֹפֵל בְּקִרְבָה:

המלכה: הַכֹּל אָבוּד! אִם אֲפָרֵטָה

אֶת כָּל הַשֶּׁפַע שֶׁהֵבֵאתָ,

יַחְלֹף הַלַּיְלָה הַשְּׁלִישִׁי –

וְאוֹיָה, אוֹיָה לְרֹאשִׁי.

הַכֹּל אָבוּד… אוֹי לְיַלְדִּי…

לֵךְ וְעָזְבֵנִי לְבַדִּי.

אַךְ הַמְשָׁרֵת אֵינוֹ זָז. הַמְשָׁרֵת, עוֹמֵד

תַּחְתָּיו וְחוֹשֵׁב וְחוֹשֵׁב. צַר לוֹ עַל מַלְכָּתוֹ הַחֲבִיבָה וְאֵיךְ יַעַזְבֶנָּה בִּיגוֹנָהּ? וְהוּא פּוֹנֶה אֶל קְהָל-הַיְלָדִים שֶׁבָּאוּלָם וְשׁוֹאֵל בַּעֲצָתָם:

המשרת: מַה דַּעְתְּכֶם, יְלָדִים רַחֲמָנִים: הַאוֹכַל לַעֲזֹב אֶת

מַלְכָּתֵנוּ לְנַפְשָׁהּ, וְהִיא עֲצוּבָה כָּל-כָּךְ? אוּלַי לְסַפֵּר

לָהּ אֵיזֶה מַעֲשֶׂה מְבַדֵּחַ, מֵאוֹתָם שֶׁנִּזְדַּמְּנוּ לִי

בְּדֶרֶךְ מַסָּעִי? מַה דַּעְתְּכֶם? כְּדַאי? וּבְכֵן אֲסַפֵּר

לָהּ מַעֲשֶׂה מְבַדֵּחַ, וְתִשְׁמְעוּ גַם אַתֶּם. טוֹב?

וְאֶל הַמַּלְכָּה: גְּבִרְתִּי הַמַּלְכָּה, הִנֵּה עִמִּי מַעֲשֶׂה נָאֶה,

שֶׁרָאִיתִי בְּשׁוּטִי בְּאֶרֶץ עוּץ, רָכוּב עַל סוּס-הָעֵץ שֶׁלִּי.

המלכה: מַעֲשֶׂה נָאֶה?

המשרת: נָאֶה-וְיָאֶה, גְבִרְתִּי הַמַּלְכָּה! וּבְכֵן:

רָכוּב עַל סוּסִי, הַטּוֹב שֶׁבְּסוּסִים אֲשֶׁר בְּאֻרְווֹת מַלְכִּי,

שָׁט הָיִיתִי בְּאֶרֶץ עוּץ, מֵעִיר לְעִיר, מִכְּפָר לִכְפָר,

מִבֹּקֶר וְעַד עֶרֶב. וַיְהִי בֹקֶר, וַיְהִי עֶרֶב, יוֹם אֶחָד –

וּמִכָּל הַשֵּׁמוֹת אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי וְרָשַׁמְתִּי –

אַף לֹא אֶחָד זָר וּמוּזָר, אֲשֶׁר יוּכַל לְשַׂמֵּחַ אֶת לֵב מַלְכָּתִי.

וַיְהִי בֹּקֶר, וַיהִי עֶרֶב, יוֹם שֵׁנִי – וּמַזָּלִי בַּשֵּׁמוֹת

לֹא נִתְמַזֵּל לִי עֲדַיִן. נָשָׂאתִי רַגְלֵי סוּסִי וְנִכְנַסְתִּי הַיַעְרָה.

כֵּיוָן שֶׁהִגַּעְתִּי לְרֹאשׁ הָהָר אֲשֶׁר בַּיַּרְכָתַיִם,

הוּא הָהָר הַגָּבוֹהַּ אֲשֶׁר שָׁם הַשּׁוּעָל וְהָאַרְנֶבֶת

נִפְרָדִים זֶה מִזֶּה בְּבִרְכַּת לַיְלָה טוֹב, נִזְדַּמֵּן לִי בֵּיתוֹן

קְטַנְטֹן כְּנֶגֶד עֵינַי, זַעֲטוּט כָּזֶה, פַּעֲטוּט כָּזֶה,

בַּיִת-כַּזַּיִת! מִנֶּגֶד לוֹ מְדוּרֹנֶת דּוֹלֶקֶת,

וּמִסָּבִיב לַמְּדוּרֹנֶת מְכַרְכֵּר לוֹ אֵיזֶה בַּרְנָשׁוֹן,

וְהוּא עֲלַבְלוּב כָּזֶה, זַעֲרוּר כָּזֶה, מַצְחִיק-נוֹרָא…

המלכה: בַּרְנָשׁוֹן?

המשרת: אָכֵן, בַּרְנָשׁוֹן קְטַנְטֹן, אִישׁוֹן-פְּזִיזוֹן כָּזֶה, מַצְחִיקוֹן כָּזֶה,

כָּל-כָּךְ מְשַׁעֲשֵׁעַ לְמַרְאֵה, שֶׁמַּמָּשׁ הִתְפַּקַּעְתִּי מִצְּחוֹק…

המלכה: וּמֶה עָשָׂה הָאִישׁוֹן? מַה קָּרָה לוֹ? סַפֵּר, סַפֵּר!

המשרת: כִּרְכֵּר, סְחוֹר-סְחוֹר לַמְּדוּרֹנֶת, פִּזֵּז עַל רֶגֶל אַחַת,

פַּזֵּז וְזַמֵּר, פַּזֵּז וְצָרוֹחַ:

הַיּוֹם – שֶׁלָּהּ הוּא. מָחָר – שֶׁלָּהּ הוּא

אַךְ מָחְרָתַיִם הוּא שֶׁלִּי!

הֶאָח מַה טוֹב לִי, מַה נָעִים לִי,

כִּי אֵין יוֹדֵעַ, אֵיךְ קוֹרְאִים לִי!

כִּי סוֹד הוּא, סוֹד כָּמוּס עִמִּי

שֶׁעוץ־לי־גוץ־לי זֶהוּ שְׁמִי!'

המלכה: וּבְכֵן ‘אִישׁוֹן’ אַתָּה אוֹמֵר?

המשרת: כֵּן קְטַנְטֹן כָּזֶה, פְּזִיזוֹן כָּזֶה. מַמָּשׁ חִירִיק!

וְהוּא מוֹסִיף וּמְכַרְכֵּר בִּזְהִירוּת-הַבָּזָק, מוֹסִיף וּמְזַמְרֵר וְגוֹעֶה בִּצְחוֹק:

'עוץ־לי־גוץ־לי

זֶה נָחוּץ לִי,

זֶה נָחוּץ לִי עַד מְאֹד,

שֶׁהַסּוֹד יִהְיֶה לְסוֹד.

סוֹד!

סוֹד!

סוֹד!

סוֹד!

זֶה נָחוּץ לִי עַד מְאֹד!'

המלכה: מָה שֵׁם שֶׁאָמַר הָאִישׁוֹן?

המשרת: עוץ־לי־גוץ־לי

המלכה: שָׁמַעְתָּ בְּדִיּוּק?

המשרת: בְּדִיּוּק נִמְרָץ.

המלכה: בְּדִיּוּק-בְּדִיּוּק?

המשרת: בְּתַכְלִית הַדִּיּוּק!

המלכה: וְלֹא הִטְעוּךָ אָזְנֶיךָ?

המשרת: לֹא גְבִרְתִּי הַמַּלְכָּה, בְּפֵרוּשׁ לֹא. עוץ־לי־גוץ־לי – כָּךְ אָמַר.

המלכה: זֶה הוּא! זֶהוּ הַשֵּׁם הַמְפֹרָשׁ! אֲנִי בְּטוּחָה שֶׁזֶּהוּ! נִצַּלְתִּי! נִצַּלְתִּי!

קוֹל רְעָמִים מִתְגַּלְגֵּל וּבָא מֵרָחוֹק.

נִצַּלְתִּי! נִצַּלְתִּי!

קוֹל הָרְעַמִים גּוֹבֵר.

נִצַּלְתִּי! לֵךְ! מַהֵר! הִגִּיעָה הַשָּׁעָה!

קוֹל הָרַעַם נִשְׁמָע עַתָּה בָּרוּר. עוֹד מְעַט יֵרָאוּ גַם הַחֲזִיזִים, וְעִמָּהֶם – הָאִישׁוֹן. עוֹד מְעַט וְיָבוֹא!

תְּמוּנָה זַיִן    🔗

שֵׁם הָאִישׁוֹן מִתְפַּרְסֵם בָּעוֹלָם – ומַחֲזֵנוּ תַּם וְנִשְׁלָם

וְהוּא בָּא! עַלִּיז וּבוֹטֵחַ יוֹשֵׁב הוּא עַתָּה לְיַד הָעֲרִיסָה. עַלִּיז – כִּי הַלַּיְלָה הָאַחֲרוֹן הוּא. בּוֹטֵחַ – כִּי סוֹד כָּמוּס הוּא שְׁמוֹ, וּמִי יְגַלֵּהוּ? הַמַּלְכָּה אֵינֶנָּה בְּרֶגַע זֶה. אַךְ עוֹד מְעַט תִּכָּנֵס, וְהַמִּבְחָן הָאַחֲרוֹן יַתְחִיל. לְפִי שָׁעָה יוֹשֵׁב הָאִישׁוֹן וּמְדַבֵּר אֶל נַפְשׁוֹ:

האישון: זֶה לֵיל שְׁלִישִׁי! וּמָה עַכְשָׁו?

אָכֵן טָרַחְתִּי לֹא לַשָּׁוְא.

כֵּן, לֵיל שְׁלִישִׁי הוּא – אַחֲרוֹן!

נִרְאֶה, מַה שְׁלוֹם הַדַּרְדַּקּוֹן?

יָשֵׁן לוֹ וְחוֹלֵם. עַל מִי?

עַל הָאִישׁוֹן הַחֲלוֹמִי.

עָלַי…

כָּאן נִכְנֶסֶת הַמַּלְכָּה, שֶׁשָּׁמְעָה מִבַּחוּץ אֶת דִּבְרֵי הָאִישׁוֹן.

המלכה: נִדְמֶה לִי, גַּם עָלַי…

האישון: מָה? גַּם עָלַיִךְ? כֵּן אוּלַי…

חַבְלֵי שֵׁנָה, הַבְלֵי חֲלוֹם!

הַכֹּל בַּחֶלֶד בָּא פִּתְאֹם.

וְכָךְ מַגַּעַת בַּת אֶבְיוֹן

מִן הָרֵחַיִם לָאַרְמוֹן.

אֶתְמוֹל – בְּקֶרֶן-הַזָּוִית,

הַיּוֹם – עֲטֶרֶת וְשַׁרְבִיט.

הַכֹּל פִּתְאֹם, הַכֹּל פִּתְאֹם!

כִּי זֶה כֹּחוֹ שֶׁלַּחֲלוֹם.

הַיּוֹם – אִישׁוֹן, סְתָם כָּךְ – אִישׁוֹן

מָחָר – הָרֹאשׁ וְהָרִאשׁוֹן!

הַיּוֹם הוּא מָךְ, מָחָר הוּא רָם. –

כָּךְ מִנְהָגוֹ שֶׁל הָעוֹלָם…

שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ הָאִישׁוֹן הַלַּיְלָה וּמוּכָן לְדַבֵּר לְדַבֵּר בְּלִי סוֹף – אַךְ הַמַּלְכָּה מַפְסַקְתּוֹ. גַּם הַמַּלְכָּה שְׂמֵחָה הַלַּיְלָה וּבוֹטַחַת: ‘הַלַּיְלָה אֲנִי גּוֹמֶרֶת אוֹתוֹ!’

המלכה: וּבְכֵן יָשָׁר אֶל הָעִנְיַן!

האישון: מָה יֵשׁ לָרוּץ? עוֹד לָנוּ זְמַן!

אֲפִילוּ דָּג אֵינֶנּוּ שָׁט

יָשָׁר מִיָּם אֱלֵי מַחְבַת;

וְשׁוּם אִילָן שֶׁבַּגַּנִּים…

אַךְ טוֹב, נִגַּשׁ לָעִנְיָנִים!

המלכה: שִׁמְךָ…

האישון: אֲבָל – דְּעִי מֵרֹאשׁ:

הַשְּׁאֵלוֹת הֵן רַק שָׁלֹשׁ!

שָׁלֹשׁ, וְלֹא יוֹתֵר מִזֶּה!

כָּךְ הוּא הַתְּנַאי שֶׁבַּחוֹזֶה.

המלכה: שִׁמְךָ הוּא…

האישון: מַהוּ?

המלכה: קִישׁ?!

האישון: לֹא כָּךְ!

המלכה: שִׁמְךָ הוּא…

האישון: מַהוּ?

המלכה: קוּשׁ?

האישון: לֹא כָּךְ.

לֹא קִישׁ, וְלֹא קוּשׁ, וְלֹא קִשְׁקוּשׁ.

עַכְשָׁו:

עוֹד שֵׁם אֶחָד – וְסוֹף נִחוּשׁ!

המלכה: שִׁמְךָ הוּא: עוץ־לי־גוץ־לי!

וְגוֹעָה בִּצְחוֹק גָּדוֹל, צְחוֹק גּוֹעֶה וְהוֹלֵךְ, גּוֹאֶה וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁמְּמַלֵּא אֶת כָּל הַבָּמָה וּפוֹרֵץ מִן הַבָּמָה אֶל הָאוּלָם וְשׁוֹטֵף אֶת קְהַל-הַיְלָדִים אֲשֶׁר בּוֹ:

האישון: מָה?!!

עוֹד פַּעַם!

המלכה: עוּץ-לִי גוּץ-לִי!

חַה-חַה-חַה!

וְעוֹד פַּעַם:

חַה-חַה-חַה!

וְשׁוּב:

חַה-חַה-חַה!

עוץ־לי־גוץ־לי: הָהּ!

זֶה שְׁמִי! מָה אַתְּ צוֹחֶקֶת כָּךְ?!

מָה אַתְּ צוֹחֶקֶת?

מָה אַתְּ צוֹחֶקֶת?

מָה אַתְּ צוֹחֶקֶת?

וְקוֹל רַעַם בַּגַּלְגַּל, וּפֶרֶץ־רוּחַ,

וַחֲזִיז־בָּרָק, וּבְקוֹל צְוָחָה וּצְרָחָה נֶעְלַם עוץ־לי־גוץ־לי, כִּבְיָכוֹל בְּלָעַתּוּ הָאֲדָמָה: הָיָה עוּץ־לִי – וְאֵינֶנּוּ עוֹד!

‘עוּץ־לִי אֵינֶנּוּ עוֹד!’ – הֵרִיעוּ הָעוּצָאִים בְּרֹאשׁ חוּצוֹת.

גּוּץ־לִי אֵינֶנּוּ עוֹד! אֵינֶנּוּ!' וְשׁוּב; 'אֵינֶנּוּ! אֵינֶנּוּ!

אֵינֶנּוּ!' – אָז נִשְׁמַע קוֹל הַכָּרוֹז בִּתְרוּעָתוֹ לֵאמֹר:

הכרוז: יוֹם חַג גָּדוֹל לְאֶרֶץ עוּץ:

נֻצַּח, גֹּרַשׁ הַלֵּץ־הַגּוּץ,

וְהַנָּסִיךְ זָכָה וְנָס

מִקִּנְדּוּסָיו שֶׁל הַנַּנָּס!

וּבָא הַמֶּלֶךְ. וּבָאוּ הַשָּׂרִים. וְהָעָם. כֻּלָּם

בָּאוּ. בִּמְרוּצָה, בְּגִילָהּ. בְּמִצְהָלוֹת גְּדוֹלוֹת, וְשִׁיר

חָדָשׁ בְּפִיהֶם, שִׁיר־מְנוּסַת־הַנַּנָּס. הַמְּשָׁרֵת פּוֹתֵחַ,

וְהָעָם אַחֲרָיו:

שִׁיר מְנוּסַת הַנַּנָּס

נָס הַנַּנָּס,

נָס כִּי הוּבַס,

נֵס הוּא כִּי נָס הוּא,

וְאֹשֶׁר נִכְנָס.

יַיִן נִכְנַס בְּכָל שַׁעַר וָדֶלֶת

וְעוּץ מַמַלְכְתֵּנוּ שְׂמֵחָה וְצוֹהֶלֶת:

יַיִן נִכְנָס! נָס הַנַּנָּס!

עוּצָה־לִי אוּצָה־לִי,

רוּץ, הַמּוּבָס!

נָס הַנַּנָּס,

נָס הַקֻּנְדָּס,

נֵס הוּא כִּי נָס הוּא,

וְזֶמֶר נִכְנָס.

זֶמֶר נִכְנַס בְּכָל שַׁעַר וָדֶלֶת

וְעוּץ מַמַלְכְתֵּנוּ שְׂמֵחָה וְצוֹהֶלֶת:

זֶמֶר נִכְנָס! נָס הַנַּנָּס!

עוּצָה־לִי, אוּצָה־לִי,

רוּץ, הַמּוּבָס!

נָס הַנַּנָּס!

נָס כִּי הוּבַס,

נֵס הוּא כִּי נָס הוּא –

וְיַיִן נִכְנָס!

אֹשֶׁר נִכְנָס…

וְכֵן הָלְאָה – עַד סוֹף הַפִּזְמוֹן. וְעִם סוֹף

הַפִּזְמוֹן – גַּם סוֹף־הַמַּחֲזֶה. אָז יֵצֵא הַמְּשָׁרֵת אֶל קִדְמַת הַבָּמָה, וּקְהַל־הַיְלָדִים שֶׁבָּאוּלָם יִשְׁמַע אֶת שִׁיר־הַסִּיּוּם, שֶקּוֹרְאִים לוֹ: סוֹף־דָּבָר.

המשרת: קָהָל נִכְבָּד, בְּרֶגַע זֶה

נִגְמַר סִפּוּר־הַמַּחֲזֶה,

וּמִכֵּיוָן שֶׁזֶּהוּ סוֹף,

יֵשׁ לְבָרֵךְ בְּ’לַיְלָה טוֹב!'

נָכוֹן? וּבְכֵן, נַעֲשֶׂה זֹאת, יְלָדִים, יַחְדָּו בְּזֶמֶר וּבְקוֹל גָּדוֹל,

כְּמוֹ אָז, בְּפֶתַח־דָּבָר. לְמָשָׁל כָּךְ:

לַיְלָה טוֹב, זֶה־וָזֶה,

לַיְלָה טוֹב!

לַיְלָה טוֹב, זֹאת־וָזֹאת,

לַיְלָה טוֹב.

וְכָךְ הָלְאָה, עַד סוֹף כָּל הַנְּפָשׁוֹת־הַפּוֹעֲלוֹת,

וּכְשֵׁם שֶׁזָּכִינוּ לִפְתֹּחַ בְּ’בֹקֶר טוֹב!'

כֵּן נְזַכֶּה לְסַיֵּם בְּ’לַיְלָה טוֹב!' וַיְהִי רָצוֹן

שֶׁנִּחְיֶה וְנַגִּיעַ לְעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב! אָמֵן!

וּבְכֵן: הַנְּפָשׁוֹת־הַפּוֹעֲלוֹת, אֶחָד אֶחָד!

החדרונית: הָיִיתִי כָּאן…

המשרת: הַחֶדְרוֹנִית!

הלהקה: וְעִמָּהּ בְּנִצוּחוֹ שֶׁל הַמְשָׁרֵת, קְהַל־הַיְלָדִים שֶׁבָּאוּלָם:

לַיְלָה טוֹב, חֶדְרוֹנִית, לַיְלָה טוֹב!

החצרונית: וְאָנֹכִי…

המשרת הַחֶצְרוֹנִית!

הלהקה והילדים לַיְלָה טוֹב, חֶצְרוֹנִית, לַיְלָה טוֹב!

שר־הארמון: וְאָנֹכִי הוּא…

המשרת: שָׂרָרְמוֹן!

הלהקה והילדים לַיְלָה טוֹב, שָׂרָרְמוֹן, לַיְלָה טוֹב!

שר האוצר: וְאָנֹכִי הוּא…

המשרת: שָׂרוֹצָר!

הלהקה והילדים: לַיְלָה טוֹב, שָׂרוֹצָר, לַיְלָה טוֹב!

הטוחן: וְאָנֹכִי…

המשרת: חוֹתְנוֹ שֶׁל עוּץ!

הלהקה והילדים: לַיְלָה טוֹב, הַטּוֹחֵן…

המשרת: סְלִיחָה רַבּוֹתַי: הַחוֹתֵן! חוֹתֵן הַמֶּלֶךְ.

הלהקה והילדים: לַיְלָה טוֹב, הַחוֹתֵן, לַיְלָה טוֹב!

בת־הטוחן: וְאָנֹכִי…

המשרת: אִשְׁתוֹ שֶׁל עוּץ!

הלהקה והילדים: לַיְלָה טוֹב, אֵשֶׁת עוּץ, לַיְלָה טוֹב!

מלך עוץ: וְאָנֹכִי…

המשרת: הוּא מֶלֶךְ־עוּץ!

הלהקה והילדים: לַיְלָה טוֹב, מֶלֶךְ־עוּץ, לַיְלָה טוֹב!

לְבָסוֹף מֵאֲחוֹרֵי הַקְּלָעִים מוֹפִיעַ עוּץ־לִי גוּץ־לִי

עוץ־לי־גוץ־לי: וְאָנֹכִי הוּא…

המשרת: סוֹדכָּמוּס שֶׁהָיָה לְסוֹדגָּלוּי!

הלהקה והילדים לַיְלָה טוֹב, סוֹדגָּלוּי, לַיְלָה טוֹב!

המשרת והלהקה: לַיְלָה טוֹב, הַקָּהָל,

לַיְלָה טוֹב!

נִפָּרֵד־וְנָשׁוּב בְּקָרוֹב.

לַיְלָה טוֹב!

לַיְלָה טוֹב!

לַיְלָה טוֹב!