במקום הקדמה    🔗

שיר זה מוקדש לפרדס שבו עשיתי כמה משנות חיי.

בינתיים נשתנו דרכי העבודה בפרדס, ותמורות רבות נתחוללו בחיינו. גם פרדס האשכוליות הוותיק בבית־זרע נעקר ואיננו, במלאות ימיו. " שיר זה נועד לשמש יד לו וזכר," למה שהיה.

פתיחה    🔗

“המשוררים האירופיים עדיין כותבים על עצים בעוד שאנו האמריקנים פרצנו אל חופים חדשים” (מדברי המשוררים לורנס פרלינגטי ובארברה גיסט בכינוס בינלאומי של משוררים)

“כשנכנס עזרא פאונד לאולם הריעו לו המשוררים עשר דקות רצופות” “מן העתונות”

וְאַף־עַל־פִּי־כֵן רוֹצֶה אֲנִי לִכְתֹּב עוֹד פַּעַם עַל עֵצִים.

מַה לַּעֲשׂוֹת? הֵן בְּאֵירוֹפָּה שָׁם

עָמְדָה עַרְשִׂי אֵי־פַּעַם,

עַרְסָל בֵּין שְׁנֵי עֵצִים

נוֹטְפֵי שְׂרָף וּדְמִי,

שְׁנֵי אֳרָנִים זְקוּפִים קִפְחֵי צַמֶּרֶת –

בָּה נִדְנְדוּנִי.

אַחַר דִּמִּיתִיהָ לְדוּגִית קְטַנָּה

בַּדְּמָמָה הַחֲרֵדָה שֶׁלִּפְנֵי פְּרֹץ סוּפָה,

בְּטֶרֶם יַךְ הָרַעַם.

הַסַּעַר טִלְטְלַנִי בְּעוֹדִי יֶלֶד רַךְ,

אַחַר נִטְרַף הַכֹּל. הַכֹּל שָׁקַע. אֵינֶנּוּ.

אִם שַׁ"י עוֹלָמוֹת יִכּוֹנוּ עַל הַמַּשּׂוּאוֹת

אֻכְּלוּ עַד תֹּם –

לִי חֵפֶץ אֵין בָּהֶם.

אִם נִפְלְטָה גְרוּטַת עַרְשִׂי אֵי־שָׁמָּה

לֹא אֶפְקְדֶנָּה עוֹד.

אִם נִשְׁאֲרוּ עֵצִים – עֵדִים אִלְּמִים לַכֹּל –

לֹא אֲבָרְכֵם.

אַךְ לֹא שְׁכַחְתִּים לִשְׁכֹּחַ לֹא אוּכָלָה.

וּבְכֵן אֶכְתֹּב עוֹד פַּעַם עַל עֵצִים.

יִתָּכֵן שֶׁאֵינִי מְשׁוֹרֵר כְּמוֹכֶם וְאוּלַי לֹא מוֹדֶרְנִי,

לֹא פָּרַצְתִּי תְּחוּמִים (אֶל לֹא־אָן) וּפְנֵי הַמַּאְדִים לֹא רָאִיתִי,

אַךְ הָעֵצִים יָדַעְתִּי וְהֵם גַּם יְדָעוּנִי.

וּבְכֵן הָבָה אָשִׁיר עַל עֵצִים.