אתם הדברים הנפלאים

מאת

דניאל בן־נחום

---

שָׁלשׁ תְּמִיהוֹת בְּטֶרֶם שַׁחַר

מאת

דניאל בן־נחום

א

אֲשֶׁר עַל עֵץ פּוֹרֵחַ וְעַל שִׂיחַ

וְעַל כָּל קוֹץ מֻדָּח כָּתוּב לֵאמֹר

אֵיךְ אֶפְשָׁר מִמֶּנּוּ הַדַּעַת לְהַסִּיחַ?

אֵיךְ תּוּכַל לִשְׁכֹּחַ הַמִּזְמוֹר,

שֶׁיֶהְגֶּה הָרוּחַ לְפִיקוּס בַּשַּׁלֶּכֶת,

שֶׁיִּלְאַט קְנֵה גֹּמֶא לְאֶחָיו,

שֶֶׁיָּשֹׁקּוּ מַיִם לַעֲרוּגָה מֻרְבֶּכֶת,

שֶׁיָּרֹן בַּלַּיְלָה דְמִי כּוֹכָב

בְּהַעֲמֵק רָקִיעַ נְבָכָיו עַד תֵּמַהּ

בֶּרֶגַע¹ הֶעָלוּם שֶׁבְּטֶרֶם אוֹר –

אֵיךְ תּוּכַל לִשְׁכֹּחַ הָאוֹתוֹת הָהֵמָּה?

הֲתִזְכֹּר

ב

בָּעֲלָטָה פְּקַח עַיִן. הַסְּתוּמוֹת בְּלִי פֵּשֶׁר

יַהַפְכוּ פִּתְאֹם בְּרוּרִים עַד לְהַפְלִיא,

מִסַּרְעַפּוֹת אִילָן עַד רַחַשׁ-לַחַשׁ דֶּשֶׁא

וְצִיּוּץ נִכְלָם שֶׁלַּקִּיכְלִי –

כְּסוֹד גִּלּוּי שְׁכִינָה. מִלְמַעְלָה וּמִלְּמַטָּה

עוֹלָם הוֹלֵךְ וָאוֹר וּמְגַלֶּה הַלּוֹט.

הַאִם בְּחָפְזְךָ מַסְוֶה אֶחָד קָרַעְתָּ

מִן הַדְּבָרִים סֵרְבוּ לְהִגָּלוֹת,

וּבְנִיב-לֹא-זִיו בַּעֲיָם לִבְּךָ נִסִּיתָ

לָתֵת לַנֶּעְלָם קְלַסְתֵּר וָשֵׁם?

הַאִם לֹא יִסָּלַח לָעַד אֲשֶׁר עָוִיתָ?

הַאִם אַתָּה אָשֵׁם?

ג

בְּמַקְהֲלוֹת הָמוֹן אִם יְהֻמְּךָ גַּל שֶׁקֶר

כְּצֶפַע מִתְהַפֵּךְ בְּתַשְׁבְּצֵי רְתֵת,

רַק תֶּמֶס אַל תֵּלֵךְ! אַל תִּמָּכֵר לָעֵקֶר

וּנְצֹר לִבְּךָ מִתַּעְתּוּעֵי הָעֵת.

יֵשׁ הוֹד פִּרְחֵי נוּפָר עַל מַדְמֵנָה שָׁטוּחַ

וּבְאֵין מַכְלִים תַּחְתָּיו יִפְרוּ חַיֵּי רְקָק.

וְלַמֵּפֵר פְּאֵר הָרַהַב הַסָּרוּחַ

יְקֻרְקַר בַּבֹּץ וִיצֻחְקַק.

אַל תִּתְגּוֹדֵד בַּסָּךְ עִם מִתְלַעְלְעִים-גַּם-יַחַד,

חַכֵּה עַד תִּתְפַּקַּעְנָה כָּל בּוּעוֹת הַבְּאֹשׁ.

עוֹד יֵש דְּמָמוֹת דַּקּוֹת, יֵשׁ עוֹד סוּפוֹת תִּפְרַחַת!

אַשְׁרֵי הָאִישׁ הַמְצַפֶּה עַד בּוֹשׁ.

---

עֵץ הַפּוּאֶנְצִיאָנָה

מאת

דניאל בן־נחום

רַק כִּהְיוֹתְךָ. טִבְעֲךָ לֹא תָּמִיר

אַף כִּי תּוֹסִיף טַבָּעוֹת לְגִזְעֲךָ

הַמַּאֲמִיר חָלָק וּלְלֹא חִסְפּוּס

בַּכֹבֶד עֲנָפָיו, פִּילִיִּים גַּמְלוֹנִיִּים.

בַּדֶּיךָ פּוֹרְשִׂים צְלָלִים דַּקִּים

עַל מֶרְחֲבֵי עוֹלָם

וּמְקַשְׁקְשִׁים בָּהֶם כָּל תַּרְמִילֶיךָ

טְעוּנֵי זִכְרוֹנוֹת-תְּמוֹל שְׁחוֹרִים

כְּקֻפְסְאוֹת צְדָקָה מִלְּוָיוֹת אֶשְׁתָּקַד.

בִּשְׁכֵנֶיךָ אַל תְּקַנֵּא; בְּאֹרֶן יְרֹק עַד

נוֹטֵף שְׂרָף נִיחוֹחִי מִפְּצָלוֹת קְלִפָּה,

בְּסוֹדוֹת מְחָטָיו נִצְמָדוֹת טַנְדּוּ,

בְּשִׂיחַ הַהַרְדּוּף מַצְנִיעַ אֲצִילוּת

בְּשַׁרְבִיטָיו נִפְעֲמֵי לִבְלוּב, בְּרֵיחַ דַּק

לִפְרָחָיו הַמַּבְלִיעִים וַרְדוּת בְּלֹבֶן,

בְּשִׁפְעַת הַהִיבִּיסְקוּס הַחוֹגֵג, הִקְדִּישׁ גְּבִיעָיו

לְמַזְמוּטֵי צוּפִיּוֹת זְעַרְעָרוֹת תְּכֻלּוֹת

כְּרִמְזֵי חֲלוֹמוֹת שָׁמַיִם.

קָצָר חַג הָאָבִיב, וּבְחַרְבוֹנֵי קַיִץ

תַּעֲלֶה אַתָּה תִּפְרַחְתְּךָ הָאֲדֻמָּה

בְּעַלְוָתְךָ כֵּהָה-עַזָּה, בִּלְתִּי נִכְנַעַת,

עַל רֹאשׁ כֻּלָּם.

---

אַתֶּם הַדְבָרִים הַנִּפְלָאִים

מאת

דניאל בן־נחום

אַתֶּם הַדְּבָרִים הַנִּפְלָאִים כִּהְיוֹתְכֶם,

נִיעַ-זִיעַ הַוִּילוֹן הַפִּרְחוֹנִי בְּקִפּוּלָיו,

סְדַן הָעֵץ מְחֻסְפַּס הַקְּלִפָּה

בְּעֶדְנַת שִׂרְטוּטָיו,

בֹּהַק זַכְרוּת הַמַּעְדֵּר הַמְלֻטָּשׁ

הַהוֹפֵךְ וְהוֹפֵךְ בְּהֶחְלֵטִיּוּת פֶּלֶד

בָּרְגָבִים הַמְפֻלָּמִים,

אֹדֶם עֲלֵי הַוַּרְדִּינָה הֶעָמוּם

כְּתַחְרֵי מַלְמָלָה עַתִּיקָה,

בֹּשֶׂם הַַנַּרְקִיסִים הֶעָנֹג,

עֲלֵי הָאִזְדָּרֶכֶת הַיְרֻקִּים חִוְרִים

הַנּוֹשְׁרִים בָּרוּחַ הַחֲזָקָה,

כַּחֲלוּת הֶעָבִים הַמִּתְקַדְּרִים חֲגִיגִית,

הַמַּעֲרֶה הַמִּתְבַּהֵר בְּאֶמְצָעִיתָם

בְּאוֹר שֶׁלֹּא יְתֹאַר –

אַתֶּם הַמַּמָּשׁוּת הָעַזָּה, הָאֵיתָנָה וְהַנִּצַּחַת

שֶׁתִּחְיֶה אַחֲרֵי תֹּם כָּל שִׁגְעוֹנֹותָיו

שֶׁל דּוֹר אוֹבֵד.

---

בְּשׁוּבִי הַבַּיְתָה

מאת

דניאל בן־נחום

אֵיךְ הִשְׂתַּגְשַׂגְתֶּם סָבִיב, הַחֶלְמִית הַשְּׂעִירָה,

חַרְדַּל בָּר מַצְהִיב וּלְבַנְבַּנֵּי טוּרַיִם

לְקַבֵּל פָּנַי עַל אֵם דֶּרֶךְ,

וּמַה פְּשִׂיתֶם עַל כָּל דֶּשֶׁא, הַסִּרְפָּד הַנַּשְׁכָנִי,

טֹפַח זַאֲטוּטִי וְנִזְמִיּוֹת בְּחֶלְיָתָן,

עִם רֵיחַ מַיִם וּפִטְרִיּוֹת סְרָק וְשַׁבְּלוּלִים

וְנִיעַ אִצְטְרֻבָּלִים בַּחַמַּה,

וְהַנַּחֲלִיאֵלִים הַמְדַדִּים עֲלֵיכֶם מַעֲדַנּוֹת

הָלוֹךְ וָשׁוֹב, שְׁתִי וָעֵרֶב,

וְלָמָּה פְּצַחְתֶּם פִּתְאֹם מֵיטַב צִיּוּצֵיכֶם,

הָאַנְקוֹרִים כֻּלְּכֶם בִּסְבַךְ הַהַרְדּוּפִים,

נוֹטֵף דִּמְעוֹת אשֶׁר?

וְהִנֵּה הוֹפַעְתָּ מְהַדֵּס לִקְרָאתִי גַּם אַתָּה, הַשַּׁחְרוּר,

יְדִיד מִשֶּׁכְּבָר, אַשָּׁפִי בַּמַּנְגִּינוֹת,

עִם אוֹרַחֲךָ הַיַּרְקוֹן הַסּוּרִי בְּזִיג זָהֹב-הָדוּר.

יוֹנָתִי הַלְּבָנָה פּוֹרַחַת לְרֹאשׁ הַתֹּמֶר

וְהֶגֶה תּוֹרִים מְלַוֶּה, כַּהֲמִית אַהֲבָה מֵרָחוֹק,

שׁוּבִי הַבַּיְתָה.

---

קֵץ הַיָּמִין

מאת

דניאל בן־נחום

יֵשׁ טַַעַן רַב-מִנְּשׂוֹא לִימֵי לֹא-עָבוֹת אֵלּוּ

וְשֶׂגֶב נוֹרָא-הוֹד נוֹשֵׁק לָאַפְרוּרִית.

עֵת רְקִיעֵי-חָזוֹן בָּרֶפֶשׁ יִתְגּוֹלֵלוּ

לְכָל שְׁלוּלִית דְּלוּחָה בְּרַק זְהוֹרִית.

וְכִי יֶחְשַׁךְ לְפֶתַע אוֹר הַצָּהֳרַיִם

וְעֵין עוֹלָם פִּתְאֹם תִּכְהֶה, תָּקוּם מֵרְאוֹת,

יֵרְדוּ לָשׁוּט סָבִיב רוּחוֹת בֵּין הָעַרְבַּיִם

וְהוֹגֶה כָּל עֵץ בְּפֵשֶׁר הַפְּלָאוֹת.

נְשׁוּי קִסְמֵי הָאוֹר, בְּרַק מַדּוּחֵי אַכְזָב,

יִתְגַּל עוֹלָם כֻּלּוֹ עָמֹק כִּהְיוֹתוֹ

מִבְּלִי תַּנְחוּמֵי שֶׁמֶשׁ וּקְרִיצוֹת כּוֹכָב –

לִתְחִיָּתוֹ צוֹפֶה אוֹ לְמוֹתוֹ

---

אַרְבָּעָה שִׂיחֵי וֶרֶד

מאת

דניאל בן־נחום

אַרְבָּעָה שִׂיחֵי וֶרֶד גְּדֵלִים אֶל קִיר בֵּיתִי,

פּוֹרְחִים הֵם לְעִתִּים

מִתּוֹךְ רְקַב עָלִים בָּלִים שֶׁל אֶשְׁתָּקַד,

בֵּין חֳטָרִים שְׁחוֹרִים, כָּמְשׁוּ מִכְּבָר,

שְׁיָרֵי עָבָר,

מִבֵּין קוֹצִים הַנִּנְעָצִים בִּבְשַׂר הַיָּד

כְּתַאֲוַת הַנֶּפֶשׁ הַצּוֹמַחַת

אֶל הַחַי, בְּעֶרְגָּה לְחַיִּים

מִתְפָּרַחַת.

וְשׁוּב מַגְבִּיהִים הֵם פְּקָעִים,

פָּמוֹטוֹת שֶׁל חַג.

קָצָר חַגָּם. עִם בֹּקֶר הִתְפַּתָּחוּ

וּכְחֹם יוֹם יוֹקֵד

נִיחוֹחָם פָּג,

יִתְכַּרְכְּמוּ, יִשַּׁחוּ

וְעֶרֶב לִבְלוֹתָם עֵד.

אַךְ שִׂיחַ אֶחָד לֹא יִיעַף כָּל סְתָו

הַדְלֵק אֲבוּקוֹת אֲדֻמּוֹת שֶׁיֹאהַב

(כָּךְ – בְּדַם לִבּוֹ הֶחָם

יִתְחַדֵּשׁ אָדָם).

יַשְׂגֶּה אַחֲרָיו אָחִיו

פְּקָעִים צַחֵי הַזִּיו

(כְּשַׁפְרִיר הָרוֹם לָאִישׁ וּלְמַחֲשַׁבְתּוֹ

מֵעֵבֶר לְחַיָּיו וּלְמוֹתוֹ).

הַשְּׁלִישִׁי – יְבוּל פְּרָחָיו לֹא רַב

אַךְ בְּפַאֲתֵיהֶם נֶחְשַׂף,

כְּהַוְרִיד בּוּשָׁה לְחִי הָאֲהוּבָה,

חִיּוּךְ תִּקְוָה.

אַךְ מִכֻּלָּם קָרוֹב אֶל חַלּוֹנִי

הַשִּׂיחַ הֶעָנִי,

אֲשֶׁר הוֹסִיף לָדַעַת אוֹ הֶעֱמִיק לָחוּשׁ

עַד שֶׁפָּרַח בְּצֹהַב הַיֵּאוּשׁ.

---

כְּצִיצֵי בָּר

מאת

דניאל בן־נחום

כְּצִיצֵי בָּר מֵאֲחוֹרֵי גָדֵר

בַּגַּיא נִשְׁכָּח מֵרֶגֶל

עֲלִיתֶם, שִׁירַי הַנִּדָּחִים,

בְּלִי מֵשִׂים בַּעֲזוּבַת חַיַּי.

כָּאן הִשְׂתַּגְשַׂגְתֶּם

עם חֶלְמִית פְּרוּעָה שְׂעִירָה

וְחַרְדָּל זוֹלֵף רֵיחוֹ,

עִם הַסִּרְפָּד הַצּוֹרֵב

וְהֶחָרוּל הַנַּשְׁכָנִי,

אֲחוּזִים וּלְפוּתִים יַחַד

בְּעִנְבְּלֵי חֲבַלְבָּלִים,

עִם סַבְיוֹנִים צְהֻבֵּי קָדְקֹד וְזִכְרִיּוֹת,

פּוֹקְחוֹת עֵינֵי תְּכֵלֶת זְעִירוֹת

מִמַּטְלִית שֶׁל זוּנִים וּסְבַךְ עִנְּבֵי שׁוּעָל

לַחֲלָלוֹ שֶׁל עוֹלָם,

קַשּׁוּבִים כְּמוֹהֶם

לְקוֹל אֵל מִסְתַּתֵּר

בְּהַאֲרֵךְ הַיּוֹם הַנּוֹטֶה לַעֲרֹב

צִלְלֵי הַשֵּׁיזָפִים.

שירים מפנקס ישן

מאת

דניאל בן־נחום

---

שִׁירַי

מאת

דניאל בן־נחום

עִם צִיצֵי בָּר פּוֹרְחִים מֵאֲחוֹרֵי גָּדֵר

בַּוָּדִי הַנִּשְׁכָּח, לֹא יִפְקְדוֹ קוֹצֵר,

עֲלִיתֶם פְּשִׂיתֶם בְּפַאֲתֵי דְּרָכִים –

שִׁירַי הַנִּדָּחִים.

אַךְ בְּשִׂיחֲכֶם הַתָּם וְהֶעָנִי

יֵשׁ מִכֹּחָם, מִלִּבְלוּבָם הָעַקְשָנִי.

רִנּוּנָם שְֶבֵּין חשֶׁךְ לְאוֹר,

נִגּוּנָם לְעוֹלָם לֹא יִמּוֹר.

---

בְּטֶרֶם סַעַר

מאת

דניאל בן־נחום

עִם שַׁחַר תָּפְחוּ מִפְרָשֵׂינוּ בְּרוּחַ נוֹחָה,

סוֹרְקָה אַדְווֹת הַמַּיִם, פּוֹרַעַת שְׂעָרֵנוּ.

נִכְנַף בַּמֶּרְחָק שִׁירֵנוּ,

בָּאֹפֶק זְרִיחָה הִפְצִיעָה.

עַתָּה חַשְׁרַת אֹפֶל מְבַשְּׂרָה רָעָה.

הַחוֹף בַּאֲפֵר.

בְּיַד מִי נִמְחָה,

אָבַד וְאֵינֶנּוּ.

הָרוּחַ מוּל פָּנֵינוּ

הַחֲרוּפוֹת וְהָרְטֻבּוֹת

מִשֶּׁצֶף רֻקָּהּ.

קֻפְּלוּ קְלָעֵינוּ. אַךְ תָּרְנֵנוּ רָם,

הַהֶגֶה נָכוֹן

וּבוֹטְחוֹת יָדֵינוּ.

תּוֹפְשֵׂי מָשׁוֹט – יַחַד!

הַרְחֵב אִבְחָה, הַעֲמֵק חָתוֹר

בִּדְכִי שִׁבֹּלֶת מַקְצִיפָה –

בְּטֶרֶם סַעַר

---

כְּצִפּוֹר אֲפֹרַת הַנּוֹצָה

מאת

דניאל בן־נחום

כְּצִפּוֹר אֲפֹרַת הַנּוֹצָה, נְשׁוּיַת כָּל פְּאֵר, הַמְנַתֶּרֶת

בְּסֵתֶר אָטָד קוֹצָנִי אֶל מוּל קֶסֶם הַנּוֹף הַמְחַיֵּךְ,

עַל מִפְתַּן אָהֳלֵךְ רְאִיתִיךְ, בִּמְעִילֵךְ הַדֵּהֶה מְמַהֶרֶת

לַעֲבֹד בַּשָּׂדֶה הָרָחוֹק, וְלִי לֹא נוֹדַע עוֹד אַיֵּךְ.

אַךְ בַּלַּיְלָה, בִּצְרִיף חֲדַר-אֹכֶל נָדַם אָז שְׁאוֹן הַכַּוֶּרֶת,

עַל סַפְסָל אַתְּ יָשַׁבְתְּ לְבַדֵּךְ כְּצִפּוֹר מְכֻוֶּצֶת עַל בַּד,

לְרֹאשֵׁךְ מִטְפַּחְתֵּךְ אֲפֹרָה, אַתְּ גּוֹהֶרֶת עַל דַּף הַמַּחְבֶּרֶת

וְעַד אוֹר הַשַׁחַר הָעֵט הַיּוֹקֵד לֹא נָשַׁר מִן הַיָּד.

וְעִם דִּמְדּוּמִים לְמָחֳרָת, אַתְּ בְּשֶׁקֶט נָשָׂאת הָעֵינַיִם

וְהֵן מוּצָפוֹת אוֹר רָחוֹק וַאֲנִי מַאֲזִין לְקוֹלֵךְ –

וּלְפֶתַע יָדַעְתִּי הֵיטֵב; כָּל קֶסֶם הַנּוֹף – אִי שָׁמַיִם! –

מִשִּׁירֵךְ הוּא נִמְשָׁךְ וְהוֹלֵךְ,

וְחַי וְנוֹשֵׁם בִּגְלָלֵךְ.

שִׁירָתֵךְ כְּשִׁירַת הַזָּמִיר מִתְנַשְּׂאָה חָפְשִׁיָּה וְנִפְעֶמֶת

מֵעֵבֶר לְכָל מְחִצּוֹת שֶׁהוּקְמוּ בִּזְדוֹן לֵב הָאָדָם,

כְּשִׁיר הַזָּמִיר הָאָפֹר מוּל צְרִיחַת הַטַּוָּס הַצּוֹרֶמֶת,

כְּשִׁיר שֶׁל שָׁמַיִם וָאָרֶץ בִּהְיוֹתָם לְבַדָּם.

---

יָמֵינוּ קַלִּים

מאת

דניאל בן־נחום

יָמֵינוּ קַלִּים.

לֵיל רוֹדֵף יוֹם.

מִתְעַלְעֲלִים

דַּף אַחַר דַּף –

עַד תֹּם.

עוֹד נַעַר, כְּבָר אִישׁ,

וְהָאִיש הִנֵּה אָב.

תַּמְרוּרִים עַל הַכְּבִישׁ –

מֵרוֹצֵי כָּל חַיָּיו.

וְשׁוּב קַיִץ, כְּבָר סְתָו.

שְׂשׂוֹנוֹת, יְגוֹנִים.

נִפְרַט הַזָּהָב

לַאֲסִימוֹנִים.

רַק יֵשׁ בְּלֵיל זַעַם

יָקִיץ נֶחֱרָד:

סָמְכֵנִי הַפַּעַם,

עוֹד פַּעַם אַחַת!

התיחדות

מאת

דניאל בן־נחום

---

הִתְעוֹרְרוּת

מאת

דניאל בן־נחום

בַּעֲלִיָּה שְׁכוּחָה מֻשְׁלֶכֶת הַגִּיּטָרָה,

אֲבַק שָׁנִים עַל מֵיתָרֶיהָ נָח.

שָׁבְתָה נְגִינָתָהּ, כְּחַרְדָּלִית הֻגָּרָה

אֵי-אָז בִּרְתֵת צְלִילָהּ עַזִּיז וָרַךְ.

קַו שֶׁל שְׁקִיעָה פּוֹלֵשׁ בְּעַד קִמְרוֹן הַצֹּהַר

לָכַד בְּעַמּוּד אוֹרוֹ כָּל שְׁלַל הַגְּרוּטָאוֹת

שֶׁנֶּעֱרַם סְבִיבָהּ, עִרְבּוּבְיָה אֵין-תֹּאַר

בִּדְמִי עוֹלָם הָיָה לְמַשּׁוּאוֹת.

הֲתַהֲפֹךְ יָדְךָ בַּמֵּיתָרִים עוֹד פַּעַם?

כְּיֶלֶד שֶׁנֵּעוֹר מִתַּרְדֵּמָה כְּבֵדָה

נַעֲנִים הֵם לַמַּגָּע בִּנְהִי כָּבוּשׁ, כְּנַהַם

גְּזוּלֵי חֲלוֹם, פִּשְׁרוֹ לֹא יִוָּדַע.

מֵחֶבְיוֹנָן קָרָאתָ לִסְעָרוֹת נָדַמּוּ…

רוּחוֹת עָבָר אֵיך תַּעֲלֶה בְּאוֹב?

לֹא תַּם שִׁירְךָ כָּל עוֹד חַיֶּיךָ לֹא יִתַּמּוּ

וְלֹא יִשְׁבֹּת לִבְּך מִפְּעֹם, מִזְּעֹם, מִכְּאֹב.

---

לְאֻמָּתִי

מאת

דניאל בן־נחום

אֻמָּתִי! לְכַלּוֹתֵךְ, לְשָׂרְפֵךְ, אָמְרוּ לָאֵפֶר

תַּלְיָנֵי יוֹנֵק וָשָׂב, נֶאֶלְחֵי חֶלְאַת אָדָם.

אַלְלַי לָךְ! אֵיךְ עַתָּה יְדִידֵי כָּל עָם וָעָם

לֹא יֹאבוּ לְהַכִּירֵךְ וְאֶת שְׁמֵךְ מָחוּ מִסֵּפֶר?

כָּךְ חָיִית בְּעֶלְבּוֹנֵךְ וּבְדָמֵךְ דּוֹרוֹת, שְׁנוֹת אֶלֶף,

כְּמוֹ שֶׁאַתְּ, אַתְּ בְּמַמָּשׁ – לֹא בִּבְדָיָה וּבְאַגָּדָה,

עַל אַף תְּרוּפוֹת רוֹפְאֵי אֱלִיל וּנְבוּאוֹת רַבֵּי מַדָּע,

קַלְגַּס חֲמִיל, כְּמָרֵי סְפָרַד וּכְנוּפְיוֹת נוֹשְׂאֵי הַצֶּלֶב.

חַיָּה אַתְּ מֵרִכְסֵי הָאַנְדִּים עַד לְיַעֲרוֹת סִיבִּיר…

עַד שַׁקַּמְתְּ פֹּה בְּאַרְצֵךְ, בַּנִּיר, בַּכּוּר, בַּקְּרָב, בַּשִּׁיר…

אַתְּ עוֹד תֵּשְׁבִי לָבֶטַח בָּהּ בְּסוֹד עַמִּים מֵעֹל פְּדוּיִים!

מִזְבַּח הַמֹּלֶךְ עֵת יֻתַּץ, יִפְּלוּ אָז כָּל כַּבְלֵי אָסִיר.

אַךְ בֵּן אֵיךְ יְכַחֵשׁ בָּאֵם גַּם בִּהְיוֹתָהּ עוֹטָה בְּלוֹיִים?

הֲתִשְׁכְּחִי זֹאת בִּהְיוֹתֵךְ עוֹד לִתְהִלָּה בֵּין הַגּוֹיִים?

---

הִתְיַחֲדוּת

מאת

דניאל בן־נחום

עוּגַת אוֹרָה הָפְכָה נוּרָה עַל שֻלְחָנִי,

חֲרִישִׁי בָּהּ רַחַשׁ רַחַף זִכְרוֹנוֹת,

הַלַּיְלָה אֵינְסוֹפִי, אָפֵל וְרֵיחָנִי,

נִצָּב עָלַי לִשְׁמֹעַ – עַל בְּהוֹנוֹת.

מוּזָר הָיָה שְׁבִילִי, עָקֹב, נִפְתָּל וָתָם,

מִשְׁתַּלְשֵׁל לָבֶטַח עַל עֶבְרֵי פִּי תְּהוֹם.

הַשְּׁבִיל זֶה כְּבָר הִדְשִׁיא, הַמַּעְגָּל נֶחְתָּם.

אֲבָל כּוֹסִי עוֹד לֹא מָלְאָה עַד תֹּם.

עוֹלָם אָבַד, שָׁקַע בַּחַתְחַתִּים הָאֵלֶּה.

הַאִם אָשׁוּב אָחוֹר בַּקֵּשׁ הָאֲבֵדָה?

לִקְרַאת אֲשֶׁר לֹא כָּאן קָרְצוּ כּוֹכְבֵי הַפֶּלֶא…

בְּרָכָה הִיא אִם קְלָלָה – מִי זֹאת יֵדַע?

אֲנִי הוּא שֶׁנִּגְדַּעְתִּי אֲזַי בַּאֲבִיב יָמַי,

כְּדֶמַע דָּם נָטַף הַשְּׂרָף עַל גַּב הַסְּדָן…

כִּי נִשְׂתַּגְשֵׂג בִּי נוֹף חָדָש מִתּוֹךְ דָּמַי,

רָעַשׁ בִּי זֶה נָדוֹן כְּבָר לְאָבְדָן.

אֶל מְחוֹזֵי עָבַר כָּל מִשְׁעוֹלַי נֶחְסָמוּ

אַךְ פּוֹעֲמִים הֵדָיו בַּכֹּחַ. עַד מָתַי?

עֵינַיִם שֶׁכָּבוּ, פְּסִיעוֹת שֶׁכְּבָר נָדַמּוּ

צוֹפוֹת בִּי וְעוֹבְרוֹת בְּכָל חֲלוֹמוֹתַי.

עַל שְׂפַת הָאֲבַדּוֹן… וְזוֹ שַׁלְוָה מִנַּיִן?

וּבִבְכּוֹת לִבִּי זֶה רֶנֶן הַלִּבְלוּב?

וְלֹא אֹבֶה, חָשׂוּף לְכָל זְדוֹנוֹת שָׁמַיִם,

לְצֵל תְּמוֹלַי לָשׁוּב כְּמוֹ צִפּוֹר לַכְּלוּב.

חִנְגַּת תְּשׁוּאוֹת הֵידָד מִן הַמַּקְלֵט בּוֹקַעַת

וּמְלוֹא גַּלֵּי הָאֶתֶר יְרִיד הַהֲבָלִים.

נָתַתִּי כָּל תְּרוּעוֹת חַיִּים רַבֵּי הַשַּׁעַט

בְּגִנַּת אֱגוֹז טוֹבֶלֶת בִּטְלָלִים.

נוֹתְרָה עוּגַת אוֹרָה אַחַת – עַל שֻלְחָנִי,

חֲרִישִׁי בָּה רַחַשׁ רַחַף זִכְרוֹנוֹת.

וְלַיְלָה אֵין סוֹפִי, אָפֵל וְרֵיחָנִי,

מְעַלְעֵל סָבִיב בַּעֲלֵי הָאִילָנוֹת.

---

בַּדֶּרֶךְ לִיחִיעָם

מאת

דניאל בן־נחום

למשתתפים בעליה ליחיעם

מִבַּעַד לְְמִדְחֵי חַיֵּינוּ עֵת מַסָּע זֶה יְבוֹאֵנִי

לֹא אֶזְכֹּר הַבְּהָקִיץ חֲזִיתִיו אִם בַּחֲלוֹם.

בְּכַפּוֹת רַגְלַיִם אֵלּוּ תַּמְרוּרָיו שׁוֹמֵר עוֹדֶנִּי

וְחוֹתַם נִטְלוֹ עַל גַּב אֶשָּׂא בִּי עַד הַיּוֹם.

אִישׁ עֵצוֹ טוֹעֵן עַל שֶׁכֶם, יֵשׁ נוֹטְלִים קוֹרָה בִּשְׁנַיִם

וְהַשְּׁבִיל עוֹלֶה בַּגַּיְא הֶעָקֹב בְּנַפְתּוּלָיו.

צֵל הָשְׁלַךְ מִפְּאַת הַחֹרֶשׁ, הָאֵלוֹת שׁוֹטְחוֹת כַּפַּים

וְעוֹמְסִים זָהָב שִׁטִּים וְאֹדֶם – הַקַּטְלָב.

הַצְּעָדָה כְּבֵדָה בַּנַּחַל, מִמַּעֲמַקִָּים בּוֹקַעַת

הֲמִיתוֹ שֶׁאֵין לָהּ סוֹף כִּמְרִי לֵב הִסְכִּין לִִרְגֹּן.

אַךְ אֵי שָׁם עַל גְּוִיל רָקִיעַ מִצְטַיֶּרֶת כִּמְתַעְתַּעַת

דִּמוּת מִגְדָּל – עֲטֶרֶת יֶשַע הִיא אִם כְּלִיל יָגוֹן?

נִזְעָמִים פְּנֵי הַמִּשְׂגָּב, אַדִּיר בַּמַּיִט וּבַהֶרֶס,

בְּחַלּוֹנָיו הַמָּוֶת לָן וּבִכְתָלָיו מֻכֵּי שְׁאִיָּה

הַמְּאֵרָה. אַךְ מִמְּרוֹמָיו כִּצְרִיחַת חֶדְוָה נִסְעֶרֶת

מְנַסֶּרֶת לַמְטַפְּסִים בָּהָר אֶל מוּל עִיָּיו.

אִישׁ וָאִישׁ עֵצוֹ יִטֹּל וּבִתְנוּעָה עַזָּה מוּאֶצֶת

יֵשׁ אֲשֶׁר רַגְלָם תִּמְעַד בִּנְתִיבָם הָעֲקַלְקַל.

חֲבוּרַת מְתוֹם וּשְׁכוֹל הַמְּצוּדָה מֵעָל קוֹרֶצֶת,

כִּי תִּתְכַּס – יִשַּׁךְ צַעֲדָם עַד שֶׁשּׁוּב תִּתְגַּל.

עֵד זֶה נֵד אֵיבָה נוֹשֶׁנֶת שֶׁשָּׂרְפָה עַמָּם לָאֵפֶר,

עַד יִהְיֶה לְמַק שָׁרְשׁוֹ וְסִפְרוֹ לָעַד נֶחְתַּם:

עַם אֲשֶׁר כִּלָּה הַזְּמָן בּוֹ כָּל זַעְמוֹ יְחִי מֵעֵבֶר

לַחֲלוֹף, יֻכַּתּוּ בּוֹ חִצָּיו בַּחֲמָתָם.

לַמִּשְׂגָּב בְּרֹאשׁ הַסֶּלַע אֲרֻכָּה דַּרְכָּם נִפְתֶּלֶת…

אוֹי לְמַעְפִּיל קְצַר-רוּחַ אֲשֶׁר אָצָה לוֹ פִּתְאֹם!

בִּסְטוֹתוֹ יֹאבַד בְּלֶכֶד סְבַךְ מִדְרוֹן – לְלֹא תּוֹחֶלֶת,

דְּחִי וָמַעַד לוֹ נָכוֹנוּ אֶל אֲפֵל הַתְּהוֹם.

אִישׁ עֵצוֹ נוֹשֵׂא עַל שֶׁכֶם, אִישׁ בַּעֲקֵב רֵעוֹ פּוֹסֵעַ

וְהַשְּׁבִיל מַתְלִיל לְפֶתַע, מִזְדַּקֵּף, נִכְנָף תַּחְתָּם.

וּכְפוּל דְּמוּת – יָגוֹן וָיֶשַׁע – הַמִּגְדָּל כִּמְתַעְתֵּעַ

עוֹד בַּדֶּרֶך הָעוֹלָה לִיחִיעָם.

---

כֵּרַת הַגְּאֻלָּה

מאת

דניאל בן־נחום

מִשַּׁחַר יַלְדוּתִי לָמַדְתִּי כְּלוֹת וּכְמוֹהַּ

לְעַמּוּד הָאוֹר יַעֲלֶה מֵעֲלָטָה גְדוֹלָה,

וּכְצִיץ בְּסֵתֶר רַעַם, עַל אֵם דַּרְכֵי גוֹלָה,

חָרוֹד אֶל הָאוֹתוֹת בַּשַּׁחַק הַגָּבוֹהַּ,

מוּל אֶשֶׁד הֲמוֹן עָם לְרִמְזֵיהֶם לִפְסֹעַ,

נִדָּח בִּמְלוֹא תֵּבֵל וּבְגַעַשׁ מַעֲלָלָהּ,

לֶאֱטֹם אָזְנִי לִנְהִי הַנֶּפֶשׁ הַדַּלָּה

מִסִּיּוּטֵי לֵילָהּ וּבִעוּתֵי אֱלוֹהַּ.

עַד בָּאתִי לִגְבוּלִי. בְּצֵל הַצֶּאֱלוֹנִים

אֵיכָה פֹּה מְצָאוּנִי אוֹיְבַי? הָעֲכָנִים

נַעֲוֵי פָּנִים וָלֵב הֵגִיחוּ הָאֹהֱלָה.

בְּלַהַג זַחְתָנִים וְשַחַץ גְּאֵיוֹנִים

לְכֵרַת גְּאֻלָּה יָסֵבּוּ רִאשׁוֹנִים,

גָּרֵם הַכֹּל עַד תֹּם, נַפֵּץ כּוֹסָהּ לַסֶּלַע.

משירי העמק הזה

מאת

דניאל בן־נחום

---

לִדְגַנְיָה בת הששים

מאת

דניאל בן־נחום

כִּלְטִיפַת יַד אֵם, רוֹעֶפֶת דְּמִי וָשְֶׁקֶט,

כְּזֵכֶר חַי דָּלוּי מִבְּאֵרוֹת עָבָר,

קִדַּמְתְּ בּוֹאִי בְּפֶתַח בִּקְעָה זוֹ הַמֻּסֶּקֶת

בִּיקוֹד חַמְסִין וְלַהַט כִּמְרִירֵי מִדְבָּר.

כִּנֶּרֶת תְּכֻלַּת עִַין תַּחֲלֹם מַרְגְּלוֹתַיִךְ,

מָתְנַיִךְ כְּאַכְטִיס יַרְדֵּן יָרֹק יַחְגֹּר,

כָּל זַעַם סַעַר לֵיל תַּדְמִימִי בִּשְׂדוֹתַיִךְ

וְאֶל חוֹפֵךְ יִתְמוֹלְלוּ גַּלֵּי מָגוֹר.

כַּפּוֹת תְּמָרַיִךְ מַמְרִיאוֹת לָרוֹם בְּתֹם וָשֶׂגֶב

וְקַו שֶׁל חֵן הַבַּיִת מִתַּחְתָּן יְתַו

בְּפַשְׁטוּת מַצְנַעַת אַפְרוּרִית שֶׁל רֶגֶב

הַמְצַפֶּה לְגֶשֶׁם טֶרֶם בּוֹא הַסְּתָו.

בִּשְׂדֵרַת בְּרוֹשִׁים הַשְּׁבִיל מוֹבִיל אֵי־שָׁמָּה.

הַמּוֹלִיךְ הַיְשֵׁר הוּא אֶל יְמֵי רֵאשִׁית,

כְּשֶׁהֲוָיָה שֶׁל עַם־אָדָם בָּךְ הִתְרַקָּמָה

בִּמְעוֹף חֲלוֹם הָאוֹר, מֵאָז עוֹד לֹא נָשִׁית?

וְהוּא מֵאָז נִגְלָה לַמַּצְנִיעִים עוֹד לֶכֶת,

שֶׁלֹא יַכְחִישׁ יוֹמָם אֶת חֶזְיוֹנוֹת לֵילָם.

גַּם בִּשְׁעוֹת אֵין־חֵפֶץ בַּעֲלָטוֹת וָלֶכֶד,

בִּלְבָבָם אַל נָא יִכְבֶּה מְאוֹר עוֹלָם!

וְהוּא הָאוֹר יִגַּה בִּשְׁבִיב נִצַּת בָּעַיִן,

בִּשְׂחוֹק קִמְטֵי פָּנִים וּבְתַעֲצוּמוֹת הַיָּד.

עַל רֹאשׁ בּוֹנַיִךְ, דְּגַנְיָה הוּא חוֹפֵף עֲדַיִן,

בִּזְכוּתֵךְ, אַאֲמִין יִנְוֶה בָּנוּ לָעַד.

---

בְּהִגָּלוֹת הָאוֹר

מאת

דניאל בן־נחום

לבית זרע ביובלה

בְּטֶרֶם אֵדַע אֵיךְ, בְּאֵיזוֹ זְכוּת וְלָמָּה,

עוֹטָה חָצֵר לְפֶתַע אַדֶּרֶת הַנָּבִיא,

וּבְהִפָּרְשָׂהּ פִּתְאֹם עָקַת מַדְוֶה נֶעְלָמָה,

הָאוֹר מִכֹּל זוֹרֵם וְאוֹר לִלְבָבִי.

הוּא בְּלִפְלוּף גּוֹנֵי עֳפִי הָאִזְדָּרֶכֶת,

בְּרֶטֶט צַפְצָפָה וּבְנִיעַ הַתָּמָר.

גִּבְעוֹל כָּל עֵשֶׂב רַךְ וּבַד עֲדוּי שַׁלֶּכֶת

לִקְרַאת הִגָּלוֹתוֹ נִפְעָם אָמֵן יֹאמַר.

הַלְמַעֲנוֹ הִנְעִים שַׁחְרוּר כָּל־כָּךְ הַשִּׂיחַ

וּבֶחָלָל כְּנֵד קָפְאָה הַדְרַת הֶחָג?

הֲלֵב עוֹלָם נִפְתַּח עֵת אֶל קִרְבּוֹ הֵגִיחַ

מַבּוּל הָאוֹר, הָרֹן, בְּחֹפֶשׁ־לְלֹא־סְיָג?

כָּל צֵל צֻמַּק, נִמְחַק בְּלַהַט צָהֳרַיִם

וְכָל סָפֵק הָיָה בִּן רֶגַע לְבָרִי.

וּכְמוֹ עוֹלָם כֻּלּוֹ הוּשַׂם עַל הָאָבְנַיִם

לְמַשַּׁב מַפּוּחַ נֶאְדָּרִי.

---

עַל הַכִּנֶּרֶת

מאת

דניאל בן־נחום

לנשמת חללי עמק הירדן

כְּמִלּוּאַת הָעַיִן זִיו יַמַּת כִּנֶּרֶת

מֵהָכִיל נִפְעֶמֶת אֹשֶׁר רַב מִנְּשׂוֹא.

וְלֹא יָדַעְתִּי אֵיךְ אֶל מוּל אַדְוָה נוֹהֶרֶת

לֵב כְּגַל זוֹעֵף יִשְׁקֹט מִכַּעֲסוֹ.

וְיֵשׁ צְרִיחַת הַשַּׁחַף מִמֶּרְחָק נִנְעֶרֶת

כִּמְתַנָּה יוֹם קְרָב בְּהִתְבּוֹסֵס נִסּוֹ.

עֲדֵי שְׁלֵמוּת הָעַד חַפָּה, בִּלְתִּי מוּפֶרֶת,

תְּהִי בִּמְרִי הַכְּאֵב הָעַז לַהֲמִסּוֹ,

לְהַתִּיכוֹ כַּכֶּסֶף בְּנֹגַהּ יָם שֶׁל עֶרֶב,

נָשְׁקוּ בּוֹ הַשָּׁמַיִם לְרֹגַע אֲדָמוֹת –

וּבִפְנוֹת הַיּוֹם לִשְׁכּוֹן בְּחֵיק דְּמָמוֹת –

כְּמוֹ שָׁבָה לִנְדָנָה וְנֶאֶסְפָה הַחֶרֶב –

יַעֲלוּ מִתְּהוֹם עָגְמָה שְׁלוּחֵי יֵשׁוּת אַחֶרֶת,

יַבְלִיחוּ בַּמְּצוּלָה שְׁבִיבֵי הַנֶּחָמוֹת.

---

בִּגְאוֹן הַיַּרְדֵּן

מאת

דניאל בן־נחום

ואיך תעשה בגאון הירדן? (ירמיהו יב' ה')

נִצְטַנֵּף הַיַּרְדֵּן דַּל וָשַׁח – זְאֵב עֲרָבוֹת לְכוּד־פַּח,

וְרַק הֲמִיתוֹ הַנּוּגָה שֶׁעָלְתָה בַּלֵּילוֹת מִן הַגַּיְא

בּוֹ הֵעִידָה כִּי חַי הוּא בַּסְּבַךְ, כִּי עוֹד חַי גַּם הַשִּׁיר שֶׁנִּשְׁכַּח

וַחֲלוֹם הַגַּדְלוּת עוֹדוֹ חַי.

עַד בּוֹא שְׁעַת טֶרֶם יוֹם – וְגָאָה וְזִנֵּק לְפִתְאֹם

בְּשׁוֹא דַּהֲרוֹת אַבִּירָיו וּתְשׁוּאוֹת נַחְשׁוֹלָיו

מִשְּׁבִי צִנּוֹרוֹת הַפְּלָדָה, טִפּוּחֵי כָּל חָכְמָה וּמַדָּע,

מֵחוֹמוֹת סָבִיב שָׁתוּ עָלָיו.

גֶּשֶׁר עֵץ הַנָּטוּי בֵּין גְּדוֹתָיו כְּבָר נִתַּץ וְנִסְחַף וְנִשְׁטַף…

הוֹי חֵרוּת קַדְמוֹנִית אִי־כְּפוּתָה! כְּשִׁמְשׁוֹן הַמְנַתֵּק אֲסוּרָיו

הָעֲנָק הַטּוֹחֵן לְשׁוֹבָיו שוּב עַלִּיז וּפָזִיז וְשׁוֹבָב

וְהַפְקֵר – כְּבִימֵי נְעוּרָיו.

רֶנֶן מֶרֶד שֶדְּרוֹר לוֹ קֹרָא מִתְנַשֵּׂא וְנִכְנָף בִּסְעָרָה

וּמַרְקִיד בְּבִלְבֹּלֶת־מְעַרְבֹּלֶת גֻּלְגֹּלֶת גַּלִּים.

עַל כָּרְחוֹ אֶקַלִיפְּטוּס בַּחוֹף, כְּסוּף הַגֶּזַע וּפְרוּעַ הַנּוֹף,

מִצְטָרֵף לַמָּחוֹל הָאַלִּים.

נִמְחָקִים בֶּעֱזוּז זֶרֶם אוֹן כָּל מַעֲקָשׁ וּמִכְשׁוֹל וְשִׂרְטוֹן,

עֲנִיבוֹת נַפְתּוּלִים שֶׁכְּפָתוּהוּ, מִדְחֵי שְׁלוּלִיּוֹת שֶׁל חֻלִּין,

וּבִן לַיְלָה הָיָה כְּלֹא הָיָה כָּל מִשְׁקַע עִדָּנֵי נְשִׁיָּה,

תָּחֲמוּ לוֹ סְיָגִים וּגְבוּלִין.

מִפְלְצוֹת בְּרֵאשִׁית בְּקִצְפָּן מִי יָשִׂים הַחַחִים בְּאַפָּן?

מִי יִצְלַח וְיִרְכַּב עַל גַּבָּן? הַיַּרְדֵּן לְרַסֵּן מִי יֵדַע?

רַמָּכִים בְּסִיּוּם הַמֵּרוֹץ לְבַדָּם יַחְזְרוּ לֶעָרוּץ,

רַק עִקְּבוֹת פַּרְסוֹתָם בַּגָּדָה.

וְשׁוּב יִצְטַנֵּף דַּל וְשַׁח הַיַּרְדֵּן כִּזְאֵב לְכוּד פַּח

וְרַק הֲמִיתוֹ הַבְּלוּלָה תַּעֲלֶה בַּלֵּילוֹת מִן הַגַּיְא

לְהַזְכִּיר כִּי עוֹד חַי הוּא בַּסְּבַךְ וְעוֹד חַי בּוֹ הַשִּׁיר שֶׁנִּשְׁכַּח,

כִּי בּוֹ זֶמֶר מַרְדּוּת עוֹדוֹ חַי.

---

בַּדֶּרֶךְ לְכוֹרָזִין

מאת

דניאל בן־נחום

א

חֲשֵׁכָה חוֹלֶשֶׁת עַל הַוַּדִי,

מַכְפִּילָה בְּדִידוּת הָעֲרוּצִים.

מִצִּדֵּי הַכְּבִישׁ פּוֹלֵשׁ לָעֶרֶב

צִיּוּנֵי שָׁנִי מְנַצְנְצִים.

מֶה עָגוּם מִרְבַּץ גָּלְמֵי הָאֶבֶן,

עֲרִירִית עֶרְיַת הַמֶּרְחָבִים!

עַד הָרֵי בָּשָׁן – אֵין אוֹת, אֵין רֶטֶט.

אוֹר חִוֵּר וְקַר לַכּוֹכָבִים.

קוֹץ מֻנָּד יוּאַר בִּפְאַת הַדֶּרֶךְ,

זֵכֶר פֶּתַע צָף מִן הַנְּשִׁיָּה,

וּבְחַלְחָלָה יָשׁוּב יִתְכַּס בָּאֹפֶל.

מַה מַּר לְהִפָּרֵד מִן הַשְּׁאִיָּה!

לוּ הֵלֶךְ זָר עָבַר בְּשַׂק עַל שֶׁכֶם!

לוּ תַּן רָעֵב יִתֵּן קוֹלוֹ בִּנְהִי!

מִתְעַבָּה סָבִיב חַשְׁרַת הַבֹּהוּ

כְּבֶטֶן יָם בּוֹלַעַת הָאֳנִי.

ב

בִּשְׂדוֹת הַלֵּיל הַמְעֻלָּפוֹת

דְּמֻיּוֹת מֵאֲפֵלָה צָפוֹת,

גָּחוֹת פִּתְאֹם מֵעֲלָטָה,

וּנְשִׁיפָה וּשְׁעָטָה,

כְּגוּשׁ אֵין־תֹּאַר וְאֵין־שֵׁם,

חוֹלֵף, טוֹפֵף וּמִתְנַשֵּׁם.

זוֹ נְשִׁימַת חַיִּים חַמָּה

הַמַּחֲרִידָה עֶרְיַת שַׁמָּה,

בְּזִיעַ הֲוָיָה טְמִירָה

בֶּאֱשׁוּן הַתֹּהוּ נֵעוֹרָה.

וְנִלְכָּדִים בִּשְׁבִיל הָאוֹר

הַמְרַפְרֵף, חָמוֹק וְעָבוֹר,

גַּבְנוּן וָקֶרֶן, גַּב אֶל גַּב,

וְנִיעַ טֶלֶף, צְלִיף זָנָב,

וּכְרוֹדְפִים אוֹ נִרְדָּפִים

נִנְעַר כָּל שְׁגַר הָאֲלָפִים.

בְּאֵין רוֹעֶה וּבְאֶפֶס אִישׁ

עָבַר הָעֵדֶר אֶת הַכְּבִישׁ.

---

טִיוּל אֲבִיבִי

מאת

דניאל בן־נחום

אָנוּ חוֹצִים עַד חָזֶה בְּיָם הָעֲשָׂבִים הַשּׁוֹטִים,

מַבְקִיעִים בְּאָרְבוֹת יָדֵינוּ נַחְשׁוֹלֵי הַצְּמִיחָה הַפִּרְאִית

בְּמַעֲלֵה הָהָר.

טוֹבְעִים בְּמַטְלִית שֶׁל שִׁבֹּלֶת שׁוּעָל, בֵּין מַרְוָה חוֹלֶמֶת

וּפְרָגִים, דַּם שְׁדֵמוֹת שֶׁנִּקְרַשׁ,

דּוֹרְסִים וְעוֹבְרִים עַל זַנְבוֹת הַזּוּנִים הַשְּׂעִירִים,

בְּמִשְׁעוֹל כּוֹכְבָנִים – פָּז וָאֹדֶם,

וּבַשֶּׁקַע שַׂרְעוֹל פְּרוּעַ סוּת קִפּוֹדָן זְקוּר כִּפָּה כְּחַלְחֶלֶת

לָנוּ מִשְׁתַּחֲוִים אַפַּיִם,

לִיטוּפֵי הַתִּלְתָּן וּדְקִירוֹת דַּרְדַּרִים וּצְרִיבוֹת אֵשׁ סִרְפָּד

וְרַחַף שַׁפִּירִיּוֹת וְזִמְזוּם הַצְּרָעוֹת הָעוֹיֵן

סְבָבוּנוּ בַּדֶּרֶךְ.

אָנוּ מְטַפְּסִים עִם דִּרְדּוּר אֲבָנִים מִתַּחְתֵּנוּ הַתְּהוֹמָה,

פּוֹסְחִים עַל גָּלְמֵי הַבַּזֶּלֶת, עוֹטֵי יְרוֹקָה מְפֻלֶּמֶת,

וּבֵירוּץ מַעְיָנוֹת נִבְקָעִים, בְּפִתְחֵי מְעָרוֹת חֲתוּמִים,

לְמַרְגְּלוֹת הַשִּׁטִּים הַנִּתְלוֹת עֲדוּיוֹת נִזְמֵיהֶן

עַל צַוְּארֵי הַסֶּלַע.

מָה רַב הַמֶּרְחָב מִתְגַּלֶּה מֵעַל לִמְצָרֵי הַחַיִּים

שָׁם לְמַטָּה בָּעֵמֶק,

מֵעַל לְתֵילֵי הַחַשְׁמַל, מֵעַל לְרֹאשׁ תֵּל מְתֻלְתָּל,

מֵעַל לִגְדֵרוֹת וּשְׁדֵרוֹת, מֵעַל לְכַוְּרוֹת הָאָדָם,

עַל דִּבְשָׁן הַנּוֹהֵר וְעֻקְצָן הַדּוֹקֵר,

מַה חָפְשִׁי וְהַפְקֵר לְלֹא סְיָג וּלְלֹא חֹק,

פְּרָט לְחֻקִּים נִצְחִיִּים שֶׁל צְמִיחָה וּכְמִישָׁה עֲדֵי עַד,

שֶׁל זְרִיחָה וּשְׁקִיעָה,

מִצְּחוֹר תּוֹעֲפוֹת הַחֶרְמוֹן עַד חִתּוּל עַרְפִלִּים לַגִּלְעָד,

עַד כּוֹכַב הָרוּחוֹת בֶּעָבִים בּוֹאֲךָ בֵּית שְׁאָן,

מַה גֵּאָה וּגְדוֹלָה הַבְּדִּידוּת!

צְרִיחָה גַּלְמוּדָה שֶׁל עוֹרֵב נוֹסֶקֶת אוֹבֶדֶת בָּרוֹם,

כַּאֲשֶׁר הִתְנַשְּׂאָה וְחָלְפָה

לִפְנֵי אֲלָפִים בַּשָּׁנִים

עַל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן, אֶרֶץ קֶדֶם.

הַבֶּדְוִי פּוֹסֵעַ לְאַט

יְחִידִי בְּעִקְּבֵי הַצֹּאן,

אוּלַי יֵדָעֶנָּה כְּמוֹ

בִּבְשָׂרוֹ הַכָּחוּשׁ, בְּיָדָיו הַגְּרוּמוֹת,

בְּקוֹל זִמְרָתוֹ מִתְמַשֶּׁכֶת

עַד שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ תְּלוּיָה וְעוֹמֶדֶת לִשְׁקֹעַ בָּרֶכֶס.

שיר על עצים

מאת

דניאל בן־נחום

---

שיר על עצים - פתיחה

מאת

דניאל בן־נחום

במקום הקדמה

שיר זה מוקדש לפרדס שבו עשיתי כמה משנות חיי.

בינתיים נשתנו דרכי העבודה בפרדס, ותמורות רבות נתחוללו בחיינו. גם פרדס האשכוליות הוותיק בבית־זרע נעקר ואיננו, במלאות ימיו. " שיר זה נועד לשמש יד לו וזכר," למה שהיה.

פתיחה

“המשוררים האירופיים עדיין כותבים על עצים בעוד שאנו האמריקנים פרצנו אל חופים חדשים” (מדברי המשוררים לורנס פרלינגטי ובארברה גיסט בכינוס בינלאומי של משוררים)

“כשנכנס עזרא פאונד לאולם הריעו לו המשוררים עשר דקות רצופות” “מן העתונות”

וְאַף־עַל־פִּי־כֵן רוֹצֶה אֲנִי לִכְתֹּב עוֹד פַּעַם עַל עֵצִים.

מַה לַּעֲשׂוֹת? הֵן בְּאֵירוֹפָּה שָׁם

עָמְדָה עַרְשִׂי אֵי־פַּעַם,

עַרְסָל בֵּין שְׁנֵי עֵצִים

נוֹטְפֵי שְׂרָף וּדְמִי,

שְׁנֵי אֳרָנִים זְקוּפִים קִפְחֵי צַמֶּרֶת –

בָּה נִדְנְדוּנִי.

אַחַר דִּמִּיתִיהָ לְדוּגִית קְטַנָּה

בַּדְּמָמָה הַחֲרֵדָה שֶׁלִּפְנֵי פְּרֹץ סוּפָה,

בְּטֶרֶם יַךְ הָרַעַם.

הַסַּעַר טִלְטְלַנִי בְּעוֹדִי יֶלֶד רַךְ,

אַחַר נִטְרַף הַכֹּל. הַכֹּל שָׁקַע. אֵינֶנּוּ.

אִם שַׁ"י עוֹלָמוֹת יִכּוֹנוּ עַל הַמַּשּׂוּאוֹת

אֻכְּלוּ עַד תֹּם –

לִי חֵפֶץ אֵין בָּהֶם.

אִם נִפְלְטָה גְרוּטַת עַרְשִׂי אֵי־שָׁמָּה

לֹא אֶפְקְדֶנָּה עוֹד.

אִם נִשְׁאֲרוּ עֵצִים – עֵדִים אִלְּמִים לַכֹּל –

לֹא אֲבָרְכֵם.

אַךְ לֹא שְׁכַחְתִּים לִשְׁכֹּחַ לֹא אוּכָלָה.

וּבְכֵן אֶכְתֹּב עוֹד פַּעַם עַל עֵצִים.

יִתָּכֵן שֶׁאֵינִי מְשׁוֹרֵר כְּמוֹכֶם וְאוּלַי לֹא מוֹדֶרְנִי,

לֹא פָּרַצְתִּי תְּחוּמִים (אֶל לֹא־אָן) וּפְנֵי הַמַּאְדִים לֹא רָאִיתִי,

אַךְ הָעֵצִים יָדַעְתִּי וְהֵם גַּם יְדָעוּנִי.

וּבְכֵן הָבָה אָשִׁיר עַל עֵצִים.

---

פְּנֵיהֶם עֲלוּמוֹת

מאת

דניאל בן־נחום

הָבָה אָשִׁיר עַל עֵצִים… בְּרַחֲבֵי הַפַּרְדֵּס הַמּוֹרִיק

אֵין אַף עֵץ שֶׁיִּדְמֶה לִשְׁכֵנוֹ. כָּל אֶחָד וְעַצְמוּת יֵשׁוּתוֹ,

יְחִידָתוֹ אַל־שֵנִית, לֹא הָיְתָה כְּמוֹתָה מִבְּרֵאשִׁית,

וְלֹא תִּהְיֶה עַל פָּנֶיהָ, עַד אֲבֹד לַחַיִּים נִיר בָּאָרֶץ.

זוֹ דְּמוּתָה עֲלוּמָה חֲקוּקָה בּוֹ מַשּׂוֹר וּמַעְצָד לֹא יִמְחוּהָ,

כּוֹפָה מָרוּתָהּ בְּחָזְקָה עַל מִפְלַג צַמַּרְתּוֹ מַרְקִיעָה,

עַל אַחֲרוֹן נִים שָׁרְשׁוֹ בָּעֹמֶק. בְּרָז נְבִיטַת זֶרַע קָט,

בְּסוֹד אִחוּי כַּנָּה עִם רֶכֶב, בֶעֱזוּז מַאֲבָק נְצוּר לֵב

שֶׁל זִרְמֵי הַחִיּוּת הָעוֹלָה, כְּכֹחוֹת אֵיתָנִים בְּלַחְמוֹ,

עִם פְּגָעִים וּנְגָעִים לַבְּקָרִים, בְּלִבְלוּב וּכְמִישָׁה חֲלִיפוֹת,

בְּשִׁכְרוֹן הַפְּרִיחָה הַמָּתוֹק, כְּטֵרוּף אַהֲבָה מִתְחַדֵּשׁ

לַמּוֹעֵד הַנָּכוֹן וּבְבֹשֶׂם עֶדְנָה בְּגָבְרָה עַל בְּלִיָּה –

זוֹ רִנַּת הַחַיִּים מַפְצִיעָה מִקַּדְמֵי הַקְּדוּמִים לַבְּרִיאָה

בְּאֵין סוֹף גִּלְגּוּלֵי הֲוָיָה, לְנִגּוּן עוֹד אֶחָד נִתְגַּלְּמָה,

יְפַעֵם כָּל בַּדָּיו בְּעוֹדוֹ, בִּלְשַׁד עֲצָתוֹ יִזְדַּמֵּר –

וּבְמוֹתוֹ הֵן יֹאבַד וְאֵינֶנּוּ. גַּם אַלְפֵי צֶאֱצָאִים חֲדָשִׁים

לֹא עוֹד יְחַיּוּהוּ שֵׁנִית, כִּי לֹא יִשָּׁנֶה עוֹד לָנֶצַח.

וְאִם יַד אָדָם נְטָעָתַם בְּמִשְׁטָר וּבְסֵדֶר קָבוּעַ,

שָׁקְדָה עֲלֵיהֶם לְהַשְׁווֹת צוּרָתָם הַבְּלוּמָה וּלְרַסְּנָם,

לָתֵת בַּמְּשׂוּרָה מֵימֵיהֶם וְאָכְלָם בְּדֶשֶׁן וּבְמֶלַח,

לַחְפֹּף בַּמַּרְסֵס רָאשֵׁיהֶם וְתַמְרוּקֵיהֶם לְבַהֵל,

עוֹמְדִים הָעֵצִים בָּסָּךְ עֵץ עַל מַחֲנֵהוּ וְתָווֹ,

נוֹשְׂאִים בְּיִשּׁוּבוֹ שֶׁל עוֹלָם וּפִרְיָם יַעֲנִיקוּ בְּעִתּוֹ –

אֶפֶס שׂוֹנְאִים הֵם בַּחֲשַׁאי כָּל תַּרְבּוּת אֲנָשִׁים מְמֻשְׁטֶרֶת

וְנַפְשָׁם הַצִּמְחִית הָעוֹרָה מִתְפָּרֶצֶת מִסַּד צִוּוּיֶיהָ

בְּלִבְלוּב מְעַרְבֵּב כָּל תְּחוּמִים כְּדִמְיוֹן הַפַּיְטָן הַפָּרוּעַ

הַלּוֹעֵג לְחַכְמֵי הָאַסְכּוֹלָה. כָּל זַלְזַל בְּהַפְקֵר צְמִיחָתוֹ

מִשְׂתָּרֵג בְּעֶרְגָּה לֹא נִרְגַּעַת לִשְׂשׂוֹן הֲוָיָה שֶׁתִּשְׂגֶּה

שְׁכֵחַת סְיָגִים וּכְבָלִים. בְּנֶשֶׁם נִיחוֹחַ שֶׁל חֹפֶשׁ

פְּקָעִים מִתְפָּרְצִים מִכֹּחוֹ וּפוֹקְחִים בְּחֶמְדָּה עֵינֵיהֶם

אֶל הָאוֹר הַמַהְבִּיל, אֶל חָלָל אֵינְסוֹפִי וּנְשׁוּב רוּחַ.

כְּעֵין קַרְנְזוֹל הַבּוֹקֵעַ חַשְׁרַת הֶעָלִים הַכְּחַלְחֶלֶת,

לְפוּפַת בַּד צָעִיר וְיָרֹק, מִתְרַפֵּק. שָׂרָטוֹת

וְשׁוּמוֹת

נֶחְרְתוּ בָּה כִּכְתַב קַעֲקַע, מְתַנּוֹת מִלְחַמְתָּה

הַדּוֹמֶמֶת:

נַפְתּוּלִים עִם זְרוֹעוֹת מִתְנַגְּשׁוֹת, בִּנְהִיּוֹת וּדְחִיּוֹת שֶׁבַּסֵּתֶר,

זוֹ חוֹסֶמֶת אָרְחוֹת רְעוּתָהּ, זוֹ לוֹפֶתֶת, זִיזֶיהָ נוֹעֶצֶת.

וּבְאַפְלוּלִית הָעֳפִי שְָׁם כְּמִיהוֹת וּזְעָקוֹת אֶל הַשֶּׁמֶשׁ,

אֹזֶן אָדָם לֹא שְׁמָעָתַן. כְּבַת־קוֹל חֲרִישִׁית יְגֻנְּבוּ

רַק רַחַשׁ טָרָף שֶׁנּוֹשֵׁר וְלַאַט צְמִיחָה מִסְתַּבֶּלֶת,

זַעַף שֶׁל חֹטֶר גָּדוּם הֶעָטוּף תַּכְרִיכֵי חֲזָזִית,

דְכִי אָמִיר מִתַּמֵּר לָרוּם עִם קִנְאָה קוֹצָנִית וְצוֹרֶבֶת.

הֵם הִסְבִּירוּ פְּנֵיהֶם עֲלוּמוֹת מִבַּעַד לְצַמַּת עַלְוָתָם,

חִיּוּכָם הַטָּמִיר בַּאֲבַק חֶרֶג שֶׁמֶשׁ בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר

עַל רַחַשׁ שֶׁל חֹטֶר וּבַד וְרַחַף פְּטוֹטְרוֹת טַרְפֵּיהֶם.

עֵינֵיהֶם נִחַשְׁתִּי בְּעָרְפִּי בְּאָרְבָן מִסִּבְכֵי עֳפָאִים

אוֹבְדוֹת בַּעֲבִי גַבִּינֵיהֶן.

גֻּלּוֹת שְׁרִירֵיהֶם מִשַּׁשְּׁתִּי בִּזְרוֹעַ הָעֵץ הַמְחֻסְפֶּסֶת

עִם חוֹתַם צַלָּקוֹת שֶׁהִגְלִידוּ,

וְרִקְמַת וְרִידֵיהֶם הַצַּחָה נֶחְשְׂפָה בְּעָדְרִי מִתַּחְתָּם,

עֵת הִפְגִּיעוּ קוֹצָם וּלְשַׁדָּם, עַז, מַר וּמָתוֹק כְּאֶחָד,

שִׁקּוּי עֲלוּמִים מִתְלַעְלְעִים

בָּא בִּי וְלֹא יָפוּג מִדָּמִי…

---

הַמִּשְתֶּה הַגָּדוֹל

מאת

דניאל בן־נחום

זוֹ יַרְקוּת הֶהָדָר הַדְּשֵׁנָה חוֹגְגָה עֲלוּמֵי הַתָּמִיד.

לָהּ אֶלֶף גּוֹּנִים, בְּנֵי גוֹנִים וְכֻלָּם מִתְלַכְּדִים אַהֲדָדֵי.

הַיָּרֹק־הָכֵּהֶה הָרָוֶה, הַמַּשְׁרֶה מֵאָפְלָם שֶׁל לֵילוֹת,

אֶשְׁכּוֹלִיוֹת בּוֹ הוֹזוֹת – יְרֵחִים בְּאֶמְצַע הַחֹדֶשׁ.

יָרֹק־כָּרָתִי, רַךְ בָּהִיר, לִזְמוֹרוֹת בְּעֶצֶם לִבְלוּבָן,

עוֹטֵר הַתְּחָרִים לְפֹארוֹת, מִתְנוֹסֵס בִּנְהָרָה מוֹפַעַת

בִּמְרוֹמֵי אֲמִירִים עִם רוּחַ.

וְיָרֹק כַּחֲלֻדַּת הַנְּחֹשֶׁת, קְלָא־אִילָן וְכַרְפַּס זָרוּעַ

נְמָשִׁים, בֶּהָרוֹת שֶׁל חַמָּה, כְּחוֹתַם הַבְּלָיָה הַקְּרֵבָה.

יַרְקוּת אֲבֵלָה חֲפוּיָה בְּכִמְרִירֵי שְׁרַב צָהֳרַיִם

לְעֵצִים מְסֻבְּלֵי־עַד־דַּכָּא, עֻלְּפֵי עַד כְּרוֹעַ וּגְווֹעַ,

רוֹצֶה הִתְקַפֵּל אֶל תּוֹכָה, מְכַוֶּצֶת צְלָלֶיהָ תַּחְתֶּיהָ

נִחָרָה מֵאָבָק וּמֵחֹרֶב, כֻּלָּהּ צִפִּיָּה מְפַלֶּלֶת.

כְּסַיָּרִים קַלֵּי רֶגֶל סוֹד קוֹשְׁרִים וּמְרַגְּלִים בַּסֵּתֶר,

תָּרִים אֶת עֶרְוַת הָאָרֶץ, בּוֹלְשִׁים כָּל חָגָו וּנְקִיק בָּה,

חוֹתְרִים בְּכָל שֶׁקַע וּבֶקַע, תֻּרְפּוֹת מָעֻזֵּי חוֹמוֹתֶיהָ –

הֵם פּוֹלְשִׁים לִרְגָבִים חֲלוּלִים לְמוֹגֵג אַדְנֵיהֶם מִתַּחַת

וְגַם בַּחַפִּים, לִכְאוֹרָה, מֵחֵטְא מְזֹרָה כְּבָר הָרֶשֶׁת,

בּוֹחֲשִׁים בַּעֲרֵמוֹת הֶעָלִים, מְזַעְזְעִים וּמְסִיתִים וּמְפַתִּים,

שִׂיחַ מַמְתִּיקִים בַּלָּאט עִם זוּן וַעֲפוּרִית שֶׁבַּדֶּרֶךְ:

הִכּוֹנוּ, הִכּוֹנוּ, הִכּוֹנוּ! הִגַּעְנוּ חֲלוּצֵי הַזֶּרֶם…

הַקַּרְקַע מֻכְשָׁר לַפְּלִישָׁה, הַפַּרְדֵּס מְצַפֶּה זֶה כַּמָּה,

כִּנוֹרוֹת שֶׁנָּכוֹנוּ לַלַּחַן בַּעֲזוּבַת כָּל פִּנָּה מַרְתִּיתִים…

הַמַּיִם, הַמַּיִם, הַמַּיִם! כָּל שִׂיח כָּמֵהּ לִלְגִימָה,

עַד הִתְבַּעְבֵּעַ בַּמַּיִם, לִשְׁכַּב וְלִשְׁקֹעַ, לִשְׁכֹּחַ.

אַלְפֵי נִימֵי שָׁרָשָׁיו מַשְׁחִיז כָּל אִיָלן כְּבָר בַּחֹשְֶךְ,

מִזְדַּמֵּר כָּל אִילָן בְּבוֹאָם, מַעֲבִיר הָרִנָּה לִשְׁכֵנוֹ,

שׁוֹקְקָה, מְפַכָּה וְשׁוֹפְעָה – פֶּלֶג אֱלֹהִים מָלֵא מַיִם.

וּבְאַהֲבָה יְקַבְּלוּ גַּם הַקֶּצֶף הַחַם וְדָלוּחַ,

שִׁבְרֵי הַפַּחִים, הַלּוּחוֹת, פֵּרוֹת אֶשְׁתָּקַד רְקוּבִים,

כָּל הַנִּסְחָף עַל כָּרְחוֹ בְּדָכְיֵי הַחִיּוּת הָעוֹלָה.

וְזוֹ עֵת הִלּוּלָא וְחִנְגָּא גַם לַשֶּׁרֶץ וּלְרֶמֶשׂ הַמַּיִם,

הַקּוֹלוֹת הַקְּטַנִּים מִצְטָרְפִים לְרִנַּת הַפַּרְדֵּס בְּסָבְאוֹ,

וְעַרְצַבִּים חֲצוּפִים, עַזֵי מַרְפְּקַיִם וָלֶסֶת,

סַפְסְרֵי הַמַּיִם הַזְּרִיזִים, נֶהֱנִים בְּהֶפְקֵר הַגֵּאוּת

לְכַרְסֵם וּלְהַבְקִיעַ כָּל חַיִץ וּבְחַרְדָּלִיּוֹת לְשַׁכְשֵךְ.

וּבְשֹׁךְ הַמִשְׁתֶּה הַגָּדוֹל וְנוֹתְרוּ הָעֵצִים לְבַדָּם

נִנּוֹחִים וּפְרוּקֵי עֹל שָׁרָב, מְיַשְּׁרִים עֲלֵיהֶם הַצְּפוּפִים,

נֶהֱנִים לְמַרְאָם הַנּשְׁקָף בִּשְׁלוּלִית פּוֹחֲתָה וְהוֹלֶכֶת.

---

בַּמְעַרְבֹּלֶת הַמְטַהֶרֶת

מאת

דניאל בן־נחום

כְּבָר מַרְתִּית הַצִּנּוֹר הַשָּׁחוֹר כְּעוֹרֵק מִתְמַתֵּחַ בִּיגִיעַ

וְנִבְלָע בְּמַעֲבֵה הַפַּרְדֵּס, מִלַּחַץ אוֹנִים מְקַרְטֵעַ.

מַעֲצִים טִרְטוּרוֹ הַמַּרְסֵס: אִישׁ אִישׁ עַל עָמְדוֹ לִמְקוֹמוֹ

אִישׁ אִישׁ לְבַדּוֹ וְיַחְדָּיו בְִּמִתְקֶפֶת הַחֹרֶף הַגְּדוֹלָה

מַקִּיפִים מָעֻזִּים גַּמְלוֹנִים, טָפוֹף וְהָלוֹךְ מִסְּבִיבָם,

מְתַלִּים אֶת רֹאשָם וּנְסוֹגִים לִתְפֹּס הֶקֵּפָם בְּאַחַת.

הֵי אַתֶּם שָׁם בִּמְרוֹם הָאָמִיר, בְּשַׁרְבִיט הַמּוּנָד מַעֲדַנּוֹת

בְִשְׂפוּנֵי מַטְמוֹנֵי עֳפָאִים וּסְבַךְ זַלְזַלִּים הָאָחוּז

בְּמַפָּל שֶׁל טַרְפֵּי אְשְׁתָּקֵד,

בֵּין טְוִי שֶׁל קוּרִים מְלַפְלֵף בַּחֲשַׁאי, בְּחֶרֶג זַהֲרוּרִי

קֶרֶן בּוֹקְעָה חֶשְׁכָתָם, בְּמַעֲלֵה הָאִילָן מְתַפֶּשֶׂת –

הִכּוֹנוּ לְמַחַץ הַזַּרְנוּק! עַלְעוֹל מְעַרְבֹּלֶת סוֹחֶפֶת

כָּל סִיב כָּל מַחֲבוֹא בּוֹלֶשֶׁת,

כְּמַסְרֵק אַדִּירִים הָעוֹבֵר פַּרְעוֹת עֵץ מִשָּׁרְשׁוֹ עַד ראשׁוֹ

לִפְנֵי הִתְקַדֵּשׁ הֶחָג. בִּמְחוֹל נְטָפִים מִתְלַהְלֵהַּ

שָׂשׂ כָּל עָלֶה הֵחָבֵק, מְכַרְכֵּר וּמְפַזֵּז בְּכָל עֹז

בִּזְרוֹעוֹת בְּנוֹת מַיִם עַלִּיזוֹת, מֵחֻדּוֹ עַד כַּנְפֵי פְּטוֹטַרְתּוֹ.

נַעֲנוֹת הַשּׂוֹכוֹת הַמֻּטּוֹת לָאָרֶץ, תַּחְתִּיּוֹת וּשְׁנִיּוֹת,

בְּחִיּוּךְ מִתְחַטֵּא אֶל חֵיקָן לִקְרַאת הַסִּלּוֹן הַחוֹדֵר

מִבַּעַד לְכָל שַׂלְמוֹתֵיהֶן, לְסוֹדָן אַפְלוּלִי כְּחַלְחַל,

מְגַלֶּה שׁוּלֵי תַּחְרוֹתֵיהֶן, שְׁזוּרוֹת בְּכַרְפַּס וּבְכֶתֶם,

חֲמוּדוֹתֵיהֶן מְטַלְטֵל וּמְעַרְבֵּב עֲלֵיהֶן לְבָבָן.

הֵי אַתֶּן, כָּל יַלְדוֹת הַכְּנִמָּה, הַשְּׁחוֹרָה, הַחוּמָה, הַלְּבַנְבֶּנֶת

אֲדִישּׁה וְחִדְלַת כָּל תְּנוּעָה – אַלּוּפַת הַמֵּרוֹץ בָּאָרֶץ!

מִלְּגֵו רַכְרוּכִית וּמְאוּסָה, מִלְּבַר – שַׁחְצָנִית וּמוּגֶנֶת,

שָׁעוֹט בְּאֵין רַגְלַיִם תֵּיטִיבִי, וּבְּאֶפֶס כָּנָף – עַד לַגֹּבַה,

מְדַלְּגָה מֵחֶלְקָה אֶל חֶלְקָה, לְהַכְבִּיד עַל כֻּלָּן אֶת אַכְפֵּךְ,

הַכְּנִמָּה בִּשִׁפְעַת קַלְגַּסַּיִךְ! נִטְפַּלְתְּ לְכָל בַּד בְּאִבּוֹ,

בְּעוֹדוֹ רַךְ וּבְֶעֶצם לִבְלוּבוֹ, פְּקָעָיו אַךְ יַחֲנֹט תַּחֲנֹקִי,

חוֹמְדָה פְּרִי הַשֶּׁמֶשׁ הַטּוֹב עַל בָּשְׂמוֹ וּזְהָבוֹ וּמִתְקוֹ,

מַחֲלִיאָה עֵץ רַעֲנָן עַד דַּכָּא, עַד יָקוּץ בְּחַיָּיו מִפָּנַיִךְ.

אִם אֵיתָן מוֹשָׁבֵךְ בַּצַּמֶּרֶת גַּם מִשָּׁם נוֹרִידֵךְ, הַנֶּאֱלַחַת!

רְאִי אֵיךְ שַׁרְבִיט וְעָלֶה מְצַפִּים וְנַעֲנִים בְּשָׂשׂוֹן

לִמְעַרְבֹּלֶת חֶדְוָה מְטַהֶרֶת,

אֵיךְ פֵּרוֹת סְגַלְגַּלִּים כִּשְׁמָשׁוֹת מְנַעֲרִים טֻמְאָתֵךְ הַמְשֻׁקֶּצֶת!

וְאִתָּךְ אַקַרִית בַּת בְּרִיתֵךְ, לְשִׂיאֵי הַפַּרְדֵּס מִתְנַכְּלָה,

וּבְהִתְנַשֵּׂא אֲמִירִים אֶל מֶרְחָב וּתְכֵלֶת וָרוּחַ

תְּשַׁלַּח בָּם שַׁלֶּכֶת מַמְאִירָה,

חוֹשֶׂפֶת עֶרְיָתָם עֲגוּמָה

וּרְזוֹן אֶצְבְּעוֹתֵיהֶם זוֹקֶרֶת.

וּבִנְטוֹת כְּבָר שֶׁמֶשׁ לַעֲרֹב עוֹד מֵעַל לַפַּרְדֵּס מִתְנוֹסֶסֶת

אַבְקַת לַהֲטוּטֵי סִלּוֹנִים מִצְטַלְּבִים בִּנְגוֹהוֹת שֶׁל שְׁקִיעָה

בְּהָמִיר כָּל גּוֹנֵי הַקֶּשֶת. וּכְשֹׁךְ מְהוּמַת הַטָּהֳרָה,

מִשְׂחַק מִזְרְקוֹת אַבִּירִים, סְחַרְחֹרֶת בִּלְבֹּלֶת הַמַּיִם

וְנוֹתַר הַפַּרְדֵּס לְבַדּוֹ בֶּחָלָל הַמַּחְשִׁיךְ וְהוֹלֵךְ,

מִתְעַטֵּף בִֵשְׁתִיקָה וּפוֹרֵשׁ וְכוֹפֵל וּמַעֲמִיק אֶת צְלָלָיו,

קוֹלֵט עִם גַּלֵּי חֲמִימָה כָּל צִוְחַת עוֹף לַיְלָה בּוֹדֶדֶת,

כָּל רַחַשׁ עָלֶה, הֶגֶה תּוֹר, נִסּוּרָן הַנִּלְהָב שֶׁל צִיקָדוֹת.

לְאוֹר הַיָּרֵחַ הָעוֹלֶה יִתְגַּל מֵחָדָשׁ כִּמְמֹרָק

מַבְהִיק וּמְטֹהָר מֵרְבָב. אַךְ בְּשׁוּב חֲשֵׁכָה וְגָבְרָה

וְהִיא עֲמֻקָּה מִשֶּׁהָיְתָה – מֵאַיִן יוֹפִיעוּ לְפֶתַע

עִם נִצְנוּץ הַגֻּמְרוֹת מִנִּי אֹפֶל – חֲטָאִים שֶׁנִּמְחוּ וְאֵינָם?

לוֹהֲטִים הֵם בִּשְׁחוֹר וּבְאֹדֶם כְּנִמּוֹת נְקֻדּוֹת וּבְרֻדּוֹת…

הַיְגַחֵךְ אֲלֵיהֶן בִּשְׁנָתוֹ? לֵב פַּרְדֵּס בַּלַּיְלָה – אֵין חֵקֶר!

---

דַּיּוֹת, תַּנִּים וַאֲנָשִׁים

מאת

דניאל בן־נחום

אֶזְכְּרָה יָמִים

בְּשׁוּבִי מֵעֲבוֹדָה עִם עֶרֶב

שֶׁהֶאֱרִיךְ צִלְלֵי בְּרוֹשִׁים בַּדֶּרֶךְ,

וּמִסָּבִיב יִפְשׁוּ הַדִּמְדּוּמִים

וְעֲמֻקָּה הַדְּמָמָה עַד שְׁקֹעַ

בָּה כָּל עֵץ כָּל שִׂיחַ

לְמַעְלָה מֵרֹאשָׁם,

עַד יִבָּלַע בַּהּ רַחַשׁ קְנֵי הַסּוּף

וְצָלַל גַּם קוֹל קִעֲקוּעַ קַרְפָּדוֹת

אֵי שָׁם מִסֵּתֶר מַדְמֵנָה,

וּבַמָּרוֹם בְּשָׁמַיִם מַחֲוִירִים

תָּחוּג־תָּחוּל עֵדָה שֶׁל רְחָמִים

בְּטַלִּיתוֹת שְׁחוֹר וְלֹבֶן

מְחוֹל רְפָאִים דּוֹמֵם

מֵעַל לַוָּדִי,

וּבְחָמְקִי כָּךְ, הַמַּעְדֵּר עַל שֶׁכֶם,

בְּרִשְׁתוֹת אוֹר וָצֵל וְאֶשְׁנַבֵּי שְׁקִיעָה

וְרֵיחַ שְׂרָף וְרַקְבּוּבִית בְּסָאֳרֵי שׂוֹכוֹת

וּמַיִם הַנּוֹזְלִים־אוֹזְלִים בֵּין קַזּוּאָרִינוֹת,

דַּיּוֹת גְּדוֹלוֹת אֶרְאֶה יוֹשְׁבוֹת בְּרֹאשׁ אָמִיר

מִבְּלִי הָנֵד כָּנָף וּמִבְּלִי פְּצוֹת חַרְטוֹם,

כַּעֲרֵמוֹת שְׁחוּמוֹת שֶׁנִּשְׁכְּחוּ בָּאָחוּ,

בַּכֹּל צוֹפוֹת הֵן לַכֹּל אֲדִישׁוֹת,

וְיֵשׁ אֲשֶׁר תֵּרוֹמְנָה כִּבְדוֹת הָאֲגַפַּיִם

בְּצִוְחַת פֶּתַע חַדָּה עַל הַטֶּרֶף,

וּכְמוֹ נֶעְכַּר חֲלַל עוֹלָם כֻּלּוֹ מִצִּוְחָתָן.

אָז תֶּחֱרַדְנָה שְׁמוּטוֹת זָנָב רֵהוֹת פַּרְצוּף,

חֲרִישִׁיּוֹת כְּרוּחוֹת בֵּין עַרְבַּיִם

אִמּוֹת תַּנִּים מַהֵר לִמְאוּרָתָן

בְּסֵתֶר עֵץ עָבֹת אֶל כֹּבֶד צַחַן פֶּגֶר,

שָׁם יְכֻרְסַם שְׁלָלָן בְּצַוְתָּא בְּאֵין רוֹאֶה

בַּשֶּׁלִי.

וּבַחֲצוֹת עֵת לְבָנָה נוֹדֶדֶת

עָבוֹר וָשׁוֹט בָּרוֹם וּמְשָׂרְכָה דַּרְכָּהּ,

וּבְהִבָּלְעָה לְפֶתַע כְּעֶצֶם מְמֻיַּחַת,

טֶרֶף לַעֲנָנִים,

יִפְרֹץ צְחוֹקָן בִּילֵל הַמִּתְגַּלְגֵּל

מִנְּהִי מִסְפֵּד קַר עַד מִצְהֲלוֹת נָקָם

וּבִגְבוּרַת אֵין־שַׁחַר שֶׁל חוֹבְקֵי אַשְׁפָּה,

מְלַחֲכֵי שְׁיָרִים וּמְגָרְמֵי פְּגָרִים,

בְּתַאֲוָה לֹא־בָּאָה לְכֵרַת שְׁחָקִים

שֶׁל מַלְכַּת הַשָּׁמַיִם הַנַּעֲלָה –

לַשָּׁוְא יִשְׁתַּרְבְּבוּ זַרְבּוּבִיּוֹת גּוּרִים,

יִשְׂאוּ לַשָּׁוְא שְׁבִיבֵי עֵינַיִם רַק אֵלֶיהָ,

עַד נֵצַח לֹא יִזְכּוּ בָּהּ,

גַּם אִם יֻכֶּה עוֹלָם כֻּלוֹ בְּשִׁגָּעוֹן.

עַתָּה צֵא לַפַּרְדֵּס בִּדְמִי עַרְבַּיִם פֶּלִיא,

נֶעֶלְמוּ דַּיּוֹת וְאַל תִּשְׁאַל לְהֵיכָן.

אַךְ דַּיּוֹת אָדָם אוֹרְבוֹת, טוֹרְפוֹת בַּשֶּׁלִי,

צוֹפוֹת בָּךְ מִסֶּרֶט וּמֵעַל דּוּכָן.

בַּשָּׂדוֹת וּבַכְּרָמִים, אֲהָה, שָׁבְתוּ מִזְּמַן

יִלְלוֹת תַּנִּים,

וְהֵן עוֹלוֹת בּוֹקְעוֹת מִתּוֹךְ דַּפֵּי רוֹמַן

וּמֵחֲרוּזֵי הַפַּיְטָנִים.

---

שִׁיר הָעֵץ הַגָּדוּעַ

מאת

דניאל בן־נחום

לִי אֵין בְּרֵרָה. עָמֹק כָּאן עִקָּרִי נָטוּעַ,

אִינַק מִתְּהוֹם אָפְלִי, טָמִיר וְנֶעְלָם.

עִם שֶׁמֶשׁ עֵת בָּרוּחַ צַמַּרְתִּי תָּנוּעַ

יִפְרֹט עַל כָּל עָלַי אוֹרוֹ שֶׁל הָעוֹלָם.

וּבְהִנָּדַח בַּרְזֶל בִּי וְיִנָּחֵת כְּחֶתֶף,

הַרְחֵב וְהַעֲמֵק, הַיְשַׁר וּבַאֲלַכְסוֹן,

בַּדַּי הִתְעַרְסְלוּ עוֹד מֻקְסָמִים מִלֶּטֶף

אֲוִירִים בְּלִי חוּשׁ בְּאֶבַח הָאָסוֹן.

וְהַךְ! צְחוֹר שְׁאֵרִי אֶגְלֵי לְשַׁד דּוֹמֵעַ

וְנֶאֱנָק גִּזְעִי מֵעֹצֶם הַמַּכָּה,

עַד קְטֹן כָּל זַלְזַלַּי הִרְטִיט, קִצּוֹ יוֹדֵעַ,

כָּל כּוֹתַרְתִּי הִקִּיפָה הַזְּעָקָה.

הֲיֵשׁ לָעֵץ תִּקְוָה בְּשַׁפְרִירֵי הַתְּכֵלֶת?

מַה חֹסֶן אֲמִירוֹ וְזִנּוּקוֹ לָרוֹם,

מוּל הִבְהוּבָהּ הַקַּר שֶׁל אֲטִימוּת הַפֶּלֶד,

לְנֹכַח הַכּוֹרֵת אִישׁ הַקַּרְדֹּם?

זֶה דִּין הַחַי לָמוּת כִּי בּוֹ בַּרְזֶל יָרֹעַ,

וְלֹא צַדִּיק אֲנִי אֲשֶׁר יִפֹּל וָקָם,

וּבְהֵחָבֵט לָאָרֶץ נוֹפִי שֶׁמָּט לִכְרֹעַ

תַּעֲבֹר כָּל סַרְעַפַּי אִוְשַׁת נָקָם.

עוֹד נְצָרַי יִשְׂגּוּ בִּגְבֹר צְמִיחָה עִקֶּשֶׁת

וְצִיצֵיהֶם יָנוּעוּ בָּרוּחַ בְּשָׁאוֹן

בִּעֵת חָלוּד, פָּגוּם יוּטַל קַרְדֹּם הָעֶשֶׁת

לְנַחַל הָאַשְׁפּוֹת – לְדֵרָאוֹן.

---

הַקָּטִיף

מאת

דניאל בן־נחום

אָנָה הָלְכָה גְּדֻלָּתְךָ, הַקָּטִיף, רַב תְּשׁוּאוֹת וָמֶתַח?

הֲתִזְכּוֹר? מִקָּרוֹב, מֵרָחוֹק חָרְדוּ לְבָבוֹת לִקְרָאתֶךָ,

חָצְבוּ נוֹאֲמִים לֶהָבוֹת, חָתוּ אֵשׁ פִּיהֶם עָלֶיךָ,

לְךָ פַּיְטָנִים עֲנֻגִּים מִטּוּב חֲרוּזֵיהֶם הֶעֱנִיקוּ,

עִתּוֹנָאִים עַזֵּי־לֵב לִכְבוֹדְךָ עֵטֵיהֶם הִשְׁחִיזוּ.

חָלְפָה רוּחַ מֶרִי בָּאָרֶץ. וּכְחַרְדָּלִית מִתְנַחְשֶׁלֶת

בִּדְרָכִים כִּבְדֵי חוֹל וְעַבְטִיט נָהֲרוּ הֲמוֹנִים עִם שַׁחַר,

פּוֹסְעִים בֵּין מְשׂוּכוֹת שֶׁל צַבָּר מִתְנַשֵּׂא, תּוֹקְפָנִי־עוֹקְצָנִי,

בֵּין שִׁטִּים שֶׁעָנְדוּ פַּקְעִיּוֹת צְהֻבּוֹת וְזוֹלְפוֹת נִיחוֹחָן,

שׁוֹקְעִים בַּחֲרִיצֵי עֲגָלוֹת, בְּעִקְּבֵי חֲמוֹרִים וּגְמַלִּים.

מִבִּפְנִים לַגָּדֵר דָּמְמוּ הָעֵצִים מְסֻבְּלֵי בִּרְכָתָם,

מֵאָז נְשִירַת פַּגֵּיהֶם טִפְּחוּ הַפֵּרוֹת בַּחֲשַׁאי

וְעַתָּה טְעוּנִים לַעֲיֵפָה יַפְגִּינוּ זְהָבָם בְּפֻמְבֵּי.

מִבַּחוּץ אֶל מוּל שׁעַרַ נָעוּל קוֹלוֹת נִזְעָמִים הִצְרִידוּ,

עָרְמוּ תּוֹכָחוֹת בְּאֵין עוֹנֶה, אֶגְרוֹפִים לְעֶבְרוֹ הוּטָחוּ:

יִפָּתַח הַשַּׁעַר מִיָּד! וְשִׁירִים הִתְמַשְּׁכוּ, הִלְחִיתוּ

תְּחִלָּה בִּכְבֵדוּת עֲצוּרָה, וְאַחַר בְּרֶטֶט הִמְרִיאוּ:

צֵא צֵא לַפַּרְדֵּס! אוֹר שֶׁמֶשׁ כְּבָר זָרַח,

וְאַף־עַל־פִּי־כֵן פְּרוֹצָה! פְּרוֹצָה!

וְאִם נִפְתַּח הַשַּׁעַר כִּמְעַט – לֹא כְּפִתְחוֹ שֶׁל אוּלָם חָלִילָה! –

רָבְתָה מְהוּמָה עַלִּיזָה בִּקְבוּצַת הַקָּטִיף הַמְעֹרֶבֶת.

תּוֹהֶה הַוָּתִיק הַגָּרוּם, דְּלוּל שֵׂעָר מַכְִסִיף וּקְמוּט מֵצַח,

בְּעֵינָיו הַשְּׁקוּעוֹת כִּי תָּצִיץ תִּטְבֹּל בִּבְרֵכוֹת שֶׁל תְּכֵלֶת,

אִשְׁתּוֹ עֲבַת הַקִּבֹּרֶת כְּבָר עוֹלָה בַּסֻּלָּם בִּדְחִילוּ

עוֹטָה מִטְפַּחְתָּה הַמְצֻיֶּצֶת. הָעַסְקָן הַדַּבְּרָן הַמְמֻלָּח –

אַף רוֹמַן כּוֹתֵב הוּא בַּסֵּתֶר – מַתִּיז אֶת הָרֵישׁ בְּדַבְּרוֹ,

שָׁקוּעַ בְּשִׂיחָה קוֹלָנִית וְאֶצְבְּעוֹתָיו הַצְּהֻבּוֹת מִטַּבַּק

כְּמוֹ עֲוִית מוּזָרָה מְעַקֶּמֶת, עִם קִבּוּצְנִיק קְצַר מִכְנָסַיִם,

הַמַּרְקִיד בְּלוֹרִיתוֹ עַל עֵינָיו בְּטָפְחוֹ עַל שִׁכְמָהּ הֶחָשׂוּף

שֶׁל עִירוֹנִית “מְפֻנְדְּרֶקֶת”, קוֹבֶלֶת עַל פְּאֵר צִפָּרְנֶיהָ

נְטָלָן המַּשְגִּיחַ הַקַּפְּדָן לִתְשׁוּאוֹת הַקָּהָל מִסָּבִיב.

הַלָּה כְּבָר זָרַק בָּהּ מָרָה, מְהַסֶּה הַשִּׂיחָה בְּאֶמְצַע

וּמְשַנֵּן לְכָל הַטִּירוֹנִים תּוֹרָה שֶׁל קָטִיף כְּהִלְכָתוֹ,

קָטִיף לְלֹא עֹקֶץ וּפְגָם, הֲרָקָה בְּשׁוּבָה וָנַחַת,

לְבַל יְבֻלַּע לְתַפּוּז בַּחֲבָטָה אוֹ שָׂרֶטֶת וְכַדּוֹמֶה.

עֵת נָדַם נִשְׁמְעוּ קוֹל הַתּוֹר, הֲמִיתוֹ הַחוֹזֶרֶת־נִרְגֶּשֶׁת,

וּפְעִימַת הַבְּאֵר הָרְחוֹקָה כְּדֹפֶק כָּל הַהֲוָיָה

לֹא יִפְסֹק וְלֹא יִבְטֹל לָעַד בִּדְמִי הַפַּרְדֵּס הָאַפְלוּלִי.

בְּצֵל קַזּוֹאָרִינוֹת וּלְיַד אֲלוּנְקָה עֲמוּסַת הַסַּלִּים

מֻכְתְּפֵי חֲגוֹרָם אָז נִצְּבוּ מוּכָנִים לַמַּסָּע הַמְפָרֵךְ

אֶל הַ“בַּיְקָה” בִּקְצֵה הַמַּטָּע – שְׁנֵי סַבָּלִים מְנֻסִּים:

הָאֶחָד תֵּימָנִי מְצֻמָּק, זְרִיז רֶגֶל וּכְבַד פֵּאוֹתַיִם,

מַרְעִיף פְּסוּקֵי חֲזַ“ל עַל אֹזֶן הַ”יֶקֶה" הַמְמֻשְׁקָף,

שׁוֹמֵעַ בְּלִי הָבֵן אַף הֶגֶה וּבִרְצִינוּת פְּרוֹפֶסוֹרִית.

רְחוֹקָה לִפְנֵיהֶם הַדֶּרֶךְ, מֵרוֹץ מִכְשׁוֹלִים חֲמַקְמַק

בָּאֲלוּנְקָה הַמְלֵאָה־לָהּ חָדוֹר מִבַּעַד לְשׂוֹכוֹת,

כְּפוּפוֹת תַּחַת עֹל סֻבָּלָן, דַּלֵּג עַל דָּפְנוֹת הַ“בּוֹרוֹת”

וּבְטוּר הָעֵצִים הַצָּפוּף, שׁוֹלֵף כָּל קוֹצָיו־צִפָּרְנָיו

אֶל מוּל הַבָּאִים בִּגְבוּלוֹ לַחֲשׂוֹף צְפוּנוֹתָיו וְלִגְזֹל

יְקַר זְהָבוֹ הַכָּמוּס. הַחוּשְׁחָשׁ הַמְפַתֶּה פֹּה מַדְלִיק

פַּנָּסָיו אֲדֻמִּים־לוֹהֲטִים הַמָּרִים מִפֵּרוֹת עֵץ הַדַּעַת,

לִנְעֹץ בִּבְשָׂרָם פִּגְיוֹנָיו, שֶׁלַּהַב חֻדָּם עַז מִמָּוֶת…

עַד שֶׁהִגִּיעוּ סוֹף־סוֹף לַ“בַּיְקָה”, הוֹזָה מִתְיַחֶדֶת,

קֹדֶשׁ קָדְשֵׁי הַפַּרְדֵּס, תַּכְלִית כִּסּוּפִים וּמְחוֹז חֵפֶץ

לְכָל הַמַּבְשִׁיל בְּחֻבּוֹ, בְּשַׂגְשֵׂג זִמְרָתוֹ שֶׁגָּמֵלָה.

עוֹטָה מַחְצָלוֹת עַל פְּנֵי כָּל רִצְפָּתָהּ עַד אֶמְצַע כְּתָלֶיהָ

וּלְכָל הַנּכְנָס לִתְחוּמָהּ לָהּ הַגֵּשׁ הַמִּנְחָה כַּמְצֻוֶּה

וְלִשְׁפֹּךְ אִישׁ סַלּוֹ־מִטְעָנוֹ – חֲלֹץ נְעָלֶיךָ יֵאָמֵר.

כַּיָּם מִקָּצֶה אֶל קָצֶה עֲרֵמַת הַזָּהָב מִשְׂתָּרַעַת,

גּוֹאָה מִשְׁתַּפֶּכֶת כִּכְרִית אֶל הַכָּרִיּוֹת מַרְגְּלוֹתֶיהָ,

כְּמִתְנַפֶּצֶת בַּחֲשַׁאי אֶל הַחוֹף, אֲשֶׁר לֹא תַּעַבְרֶנּוּ.

יַעַבְרוּ עוֹד יוֹם אוֹ יוֹמַיִם וּמָלְאָה הַ“בַּיְקָה” מְהוּמָה

וְנָעָה עֲרֵמַת הַזָּהָב כַּיָּם בְּהַגִּיעַ עֵת שֵׁפֶל

הָלוֹךְ וְהִסּוֹג אַט־אַט שָׁם מִשְׁתַּפְּלוֹת עַל שְׂפָתוֹ

הַמְבָרְרוֹת הַפִּקְחוֹת, הָעוֹטְפוֹת זְרִיזוֹת הַיָּדַיִם,

פְּנֵיהֶן מְאִירוֹת, שׂוֹחֲקוֹת לְנוֹכַח זִיו שֶׁמֶשׁ מַפְצִיעַ

וּלְחֻרְפָה שֶׁל לְשׁוֹן הַנְּעָרִים, הָעוֹמְדִים כְּבָר הָכֵן עַל גַּבָּן

לִטֹּל הַתֵּבוֹת הַמְּלֵאוֹת לַגְּזֻזְטְרָה אֶל שֻׁלְחַן הַפָּנִים,

לָאוֹרֵז הַמְכַהֵן בַּקֹּדֶשׁ. נַגָּרִים אַמִּיצֵי הַזְּרוֹעוֹת

יְחַשְּׁקוּ כָּל תֵּבָה בְּבוֹאָהּ וְהַלְמוּת פַּטִּישִׁים תִתְעָרֵב

בְּרִנַּת הַפַּרְדֵּס הַבְּלוּלָה. וְנָשְׂאָה כָּל תֵּבָה בְּצֵאתָהּ

אֶת חוֹתַם הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, בֹּשֶׂם דַּק לְפֵרוֹת עֲטוּפִים

וְרֵיחַ חָרִיף, מְגָרֶה, שֶׁל חִשּׁוּקֵי אֶקַלִיפְּטוּס

(שֶׁהִשְׁרוּם לִפְנֵי כֵן בְּחָבִית אוֹ בִּשְׁלוּלִית בַּת יוֹמָהּ).

יַעֲלוּ אָז צַעֲדֵי כַּתָּפִים, הָעוֹמְסִים הַתֵבוֹת עַל גַּבָּם,

בַּקֶּרֶשׁ אֶל חֵיק מַשָּׂאִית מִתְנַשֶּׁפֶת לְאוֹר פַּנָסִּים:

אֵין לָהּ פְּנַאי, כִּי מְצַפִּים זֶה מִכְּבָר דְּכִי יַמִּים וּכְרַכֵּי מֶרְחַקִּים…

עַד בָּעֶרֶב יָשֹׁכּוּ קוֹלוֹת וְנִבְלְעוּ בְּחֶשְׁכַת הַפּרְדֵּס

כַּאֲבוֹד הַסִּירָה בְּלֵב־יָם וְלֹא יִוָּדַע אֵי נֶעְלָמָה.

אוּלָם טַעְמוֹ שֶׁל קָטִיף לֹא תֵּדַע אִם עֲלוֹת לֹא הֶעְפַּלְתָּ

בַּסֻּלָּם הַגָּבוֹהַּ אֶל עַל, אַחֲרֵי שֶׁכִּוַּנְתָּ לִתְקֹעַ

הַיָּתֵד בֵּין קְצוֹתָיו בַּתָּוֶךְ, לְבַל תִּצְנַח לָאָרֶץ מִלְמַעְלָה.

כָּל שָׁלָב בַּעֲלִיָּה כִּצְלִילָה אֶל תְּכֵלֶת רְוָיָה וּמְתוּקָה,

הָלוֹךְ וָרוֹם וְהַרְחֵק מִקְּהַל הַקּוֹטְפִים שֶׁמִּלְּמַטָּה,

עוֹד אַמָּתַיִם תּוֹשִׁיט זְרוֹעֲךָ לְכִפַּת הָרָקִיעַ

אוֹ לְעֲנֶנֶת הַשָּׁטָה וּנְמוֹגָה בְּזִיווֹ שֶׁל בֹּקֶר.

מִמְּרוֹם הַסֻּלָּם הָעוֹלָם יָפֶה פִּי שִׁבְעָה אֶצְלֵנו

בַּבִּקְעָה בֵּין גָּלִיל לְגוֹלָן: מִמִּגְדַּל הַמַּיִם הַקָּרוֹב

הַמְזַנֵּק מֵחוֹמַת הָעֵצִים וְעַד לַבְּרֵכוֹת מַכְסִיפוֹת

כְּפְנִינִים בְּמִשְׁבְּצוֹת קָמָה וְאַסְפֶּסֶת כֵּהָה־יְרֻקָּה,

וּלְהַלָּן בְּכֶתֶף הָהָר, בּוֹאֲכָה אֶל כּוֹכַב־הָרוּחוֹת,

שְתֵּי אֵלּוֹת הַנּוֹשְׁקוֹת לַשַּׁחַק, שְׁנֵי צִיצִים עַל קָדְקֹד הַסֶּלַע.

בַּמֶּרְחָק כְּמִקְסַם דִּמְיוֹן חַי שֵׂיבַת הַחֶרְמוֹן מְרַחֶפֶת

וּצְפַת מֵהָרָהּ מַשְׁקִיפָה, בְּמִפְתַּח חָזֵהוּ הָאַדִּיר,

אֶל מוּל פְּנֵי הַשֶּׁמֶשׁ הָעוֹלָה. מַה נָּאֶה הָעוֹלָם מִסָּבִיב

וְהָדוּר זֶה הָעֵץ מִתַּחְתַּי!

כִּשְׁמָשׁוֹת סְגַלְגַּלּוֹת סַבּוּנִי

וּפַזֵּז מִימִינִי מִשְּׂמֹאלִי: בָּחוּר בְּמִי אַתָּה בּוֹחֵר?

מִבַּעַד לַפָּרֹכֶת הַפְּרוּשָׂה שְׁזוּרַת עֳפָאִים מֻזְהָבִים,

מֵעַל קַן־צִפּוֹר שָׁכוּחַ, מֵעֵבֶר לַזְּרוֹעַ הַנְּטוּיָה

לַחְסֹם הַגִּישָׁה לַיְּעוּדָה, בְּמַחְבֵּא הֶעָלִים נִסְתַּתְּרָה –

עֶדְנָה קַלִּילָה כְּבָר תָּחוּשׁ יָדִי עֵת תִּקְרַב אֵלֶיהָ –

הַגְּדוֹלָה וְיָפָה מִכֻּלָּן. וּבְנִיעַ חֲרִישִׁי מִמַּעַל

חֲבוּרָה זוֹ גּוֹהֶרֶת אֵלַי, כִּי אָנִיף מַקְטֵפָה עַל כֻּלָּן,

וּסְחַרְחַר לְבָבִי מֵרֹב שֶׁפַע. וְהוֹלֵךְ תַּרְמִילִי וְכָבֵד

וְרוֹפֵף הַסֻּלָּם מִתַּחְתַּי. כְּחִיל שִׁכָּרוֹן תְּבוֹאֵנִי

תְּחוּשַׁת הֶחָלָל וְהַדְּרוֹר, עִם שֶׁמֶץ תְּנוּפַת נוֹעָזִים

מַשְׁלִיכִים אֶת נַפְשָׁם מִנֶּגֶד לְשִׂיא הָאָמִיר לְהַגִּיעַ,

אֶל תַּכְלִית אַחֲרוֹנָה, נִכְסָפָה, אַךְ נִבְצָרָה מֵהַשֵּׂג.

וְאַחַר הִתְנַפֵּל מֵחָדָשׁ עַד עֲרֹב יוֹם בְּדִמְדּוּמָיו

עַל עוֹד אִילָנוֹת מַמְרִיאִים וּלְשִׂיאֵי צַמָּרוֹת חֲדָשׁוֹת

בִּצְבָא מַסְלִימִים עַד־לֹא־אָן בְּאֵין לוֹ נוֹגֵשׂ וּמְצַוֶּה

זוּלַת יַעֲדוֹ וְרוּחוֹ…

וְאַל נָא תֹּאמְרוּ כִּי קָטֹנּוּ

לְעֻמַּת הַעֲגוּרָנִים, טִפּוּחֵי כָּל חָכְמָה וּמְזִמָּה,

הַחוֹמְסִים עַתָּה הוֹד צַמָּרוֹת בְּאֶפֶס סֻלָּם וּמַקְטֵפָה,

אַל תְּסְַּפְּרוּ אֵיךְ שָׁקְעוּ עֲגָלוֹת עִם פְּרָדִים בַּבֹּץ עַד בִּרְכַּיִם

כַּאֲשֶׁר מַסָּקִים מְנִיפִים מְכָלִים עֲמוּסִים עַל גְּדוֹתָם

אֶל פִּי הַ“טְרֵילֵי” הַגָּדוֹל, וְלֹא נוֹדַע כִּי בָּאוּ אֶל קִרְבּוֹ.

הַאִם לֹא גָּבַרְנוּ אֲנַחְנוּ בְּתַרְמִילֵינוּ הַבָּלִים

וּבְשִׁירֵינוּ הַיָּפִים עַל כָּל שְׁרִיקוֹת מְנַדֵּינוּ?

שָׁטְפוּ הַשִּׁירִים וְיַעַרְפוּ נִגּוּנִים מֵרָאשֵׁי אֲמִירִים,

וְהֶחֱרוּ הֶחֱזִיקוּ אַחֲרֵיהֶם עַד נְטוֹת שֶׁמֶשׁ מַעֲרָבָה

הַבָּנוֹת הַקּוֹטְפוֹת מִלְּמַטָּה, לְהַעֲלוֹת בְּסֻלַּם הַקּוֹלוֹת

נוֹפֵי אֲרָצוֹת, קִסְמֵיהֶן שֶׁנָּטַשְׁנוּ אַחַר גֵּוֵנוּ,

חֶמְדוֹת הַיָּמִים, הַלֵּילוֹת, שֶׁלֹּא עוֹד יָשׁוּבוּ לָנֶצַח.

מַה מַּהֵר שׁוֹקַעַת הַשֶּׁמֶשׁ, אֶשְׁכּוֹלִית לוֹהֶבֶת בְּמִשְׁטָח

סָגֹל־כְּחַלְחַל הַנִּמְתָּח קְדוֹרַנִּית עַל פְּנֵי קַו הָאֹפֶק,

בֵּין כָּרִיּוֹת עֲנָנִים וְדֹק עֶצֶב פָּרוּשׂ עַל כֻּלָּן.

תַּם וְנִשְׁלַם שִׁירֵנוּ וְיוֹמֵנוּ מַגִּיעַ אֶל קִצּוֹ.

דְּמָמָה עוֹטֶפֶת צְעָדֵינוּ בְּרִדְתֵּנוּ מִכָּל הַסֻּלָּמוֹת

וּמְהַרְהֵר אִישׁ לְנַפְשׁוֹ הִרְהוּרִים שְׁאֵין לָהֶם שַׁחַר.

כִּבְדוֹת תְּנוּבָה מִתְנַהֲלוֹת עֲגָלוֹת בְּדַרְכָּן הַבַּיְתָה.

הֲתַעֲבֹרְנָה בְּשָׁלוֹם עַל פְּנֵי מַהֲמוֹרוֹת שֶׁבַּדֶּרֶךְ?

הַיְהַדְהֵד הַשִּׁיר אַחֲרֵינוּ, עֵת תַּקִּיף עָלֵינוּ הַדְּמָמָה?