יסוּד ההסתדרוּת – הקמת מפלגת פּוֹעלי

ארץ-ישׂראל – משׂא-וּמתן עם “השוֹמר הצעיר” על איחוּד.

ליצירת ההסתדרוּת היוּ שלוֹשה שוּתפים, לפי המוּשׂגים

האִרגוּניים של הזמן ההוּא: שתי המפלגוֹת שהיוּ אז בּארץ – ״אחדוּת-העבוֹדה״ ו״הפּוֹעל הצעיר״, וגוּף שלישי – ״החלוּץ״. בּגוּף זה נכללוּ אנשי העליה השלישית שהשתתפוּ אז יחד: קיבּוּצי ״השוֹמר הצעיר״, חברי ״גדוּד העבוֹדה״ וּ״צעירי-ציוֹן״.

אם נאמר שמגמת ״הפּוֹעל הצעיר״ היתה לצמצם את סמכוּת ההסתדרוּת והמגמה של ״אחדוּת-העבוֹדה״ – להרחיב, הרי הגוּף השלישי צריך היה להכריע לאיזה צד שהוּא. בּין האנשים שיִצגוּ את החבוּרה הזאת היוּ מעוֹלי פּוֹלין, מ״צעירי-ציוֹן״ – יצחק שוַייגר, בּרזלי (שלאחר זמן קצר טבע, ועל שמוֹ הוּקמה ספריית בּרזלי ליד מוֹעצת פּוֹעלי תל-אביב), וּביניהם היוּ אנשי ״גדוּד העבוֹדה״ – אֶלקינד, קניבסקי, יהוּדה קוֹפּלֶביץ – התלמיד והשליח של טרוּמפּלדוֹר – וּמנהיגי ״השוֹמר הצעיר״, שבּיניהם היוּ אבּא חוּשי, מאיר יערי ואנשים שהלכוּ אחר כּך לבית-אלפא וּלמשמר-העמק.

אין איחוּד בּארץ שאיננוּ קשוּר עם מאמצי גבוּרה נפשית גדוֹלים מאד ועם הכרעוֹת חמוּרוֹת מאד של האנשים המשתתפים בּזה. וּכשם שבּועידת ״אחדוּת-העבוֹדה״ בּפתח-תקוָה היה מאמץ גדוֹל של אנשים שבּאוּ מארצוֹת שוֹנוֹת והיוּ צריכים להשליך את עצמם לתוֹך סכּנה גדוֹלה מאד, בּלי לדעת מה יצמח מזה, כּך בּזמן יסוּד ההסתדרוּת לא ידעוּ מה יצא מהענין הזה. בּזמן ההוּא קרא י. ח. בּרנר את קריאתוֹ: ״ינָתן דבר פּוֹעלי ארץ-ישׂראל בּידי פּוֹעלי ארץ-ישׂראל״. וּבעצם הבּירוּר בּזמן הקמת ההסתדרוּת כּתב רשימה, אשר קטע זה ממנה היה בּשעתוֹ מפוּרסם מאד:

״התפקיד העיקרי של הסוֹציאליזם היהוּדי בּזמן הזה הוּא לחזק את הכּוֹחוֹת הפּרוֹדוּקטיביים והאפשרוּיוֹת הפּרוֹדוּקטיביוֹת של הפּרוֹליטריוֹן היהוּדי. כּלוֹמר, של החלק הבּלתי-מנַצל שבּעם היהוּדי,

שהוּא הלוּז שבּשדרת האוּמה היהוּדית; להעביר את האלמנטים הבּלתי-עוֹבדים שבּוֹ, מפּני חוֹסר מקוֹם וּתנאים אוֹ מחוֹסר הֶרגל ויכוֹלת, לחיי עבוֹדה;

לסדר את ההגירה של ההמוֹן היהוּדי מן המקוֹמוֹת המקיאים אוֹתוֹ אל המקוֹמוֹת שיתחדשוּ על ידוֹ ושיחַדשוּ אוֹתוֹ.

לתכלית זוֹ עתידוֹת כּל מפלגוֹת-הפּוֹעלים היהוּדיוֹת בּכל

מקוֹם – אם רק רוּח חיים אמיתי בּהן – להתאחד. ההגירה לארץ-ישׂראל תהיה אחד מסעיפי-העבוֹדה של ההתאחדוּת הזאת.

בּארץ-ישׂראל יש עוֹד מקוֹמוֹת פּנוּיים, שהפּוֹעל היהוּדי

יוּכל להתבּצר בּהם. מפּרי עבוֹדתוֹ לא יוּכל להתקיים מיד. ולכן ידָרשוּ קפּיטלים, שיכלכּלוּהוּ כּל עת עבוֹדתוֹ

הפּיוֹנרית. ידָרשוּ גם מסדרים טכניים ורוּחניים. בּאיחוּדם של אלה האחרוֹנים יהיה צוֹרך; בּמפלגוֹת של עכשיו – לא.

פּוֹעלי ארץ-ישׂראל צריכים להסתדר בּהסתדרוּת פּוֹעלים אחת, שתעשׂה כּל הנחוּץ לחיזוּק כּוֹחוֹ של הפּוֹעל היהוּדי בּארץ. אין ההסתדרוּת הזאת צריכה להיקרא דוקא ציוֹנית-סוֹציאלית: השם הסתדרוּת פּוֹעלי-ארץ-ישׂראל דַיוֹ. רוּח הציוֹנוּת הפּרוֹליטרית, כּלוֹמר, רוּח

הסוֹציאליזם היהוּדי האמיתי, יחַיה את ההסתדרוּת הזאת מאליו. יהיה גוּף של פּוֹעלים יהוּדים בּארץ-ישׂראל; נשמת הסוֹציאליזם תוּפּח בּוֹ מאליה. אי אפשר בּלי נשמה זוֹ. ואוּלם כּדי להימָלט מפּלפּוּלים מפרידים, מתיאוֹריוֹת טרדיציוֹניוֹת מקלקלוֹת, מן המסוֹרוֹת

המפלגתיוֹת, מן הקשרים לועד מרכּזי זה אוֹ אחר; כּדי שהפּוֹעל לא יאמר: ״פּוֹעל צעיר״ אני, ״צעיר-ציוֹן״ אני, ״פּוֹעל-ציוֹן״ אני וכוּ׳ וכוּ׳; כּדי שועידת-הפּוֹעלים הכּללית תוּכל לבחוֹר מתוֹכה את היוֹתר מוּכשרים

בּלי שׂים לב לעברם המפלגתי; כּדי שמוֹסדוֹת הפּוֹעלים הנחוּצים יוָצרוּ בּלי חיכּוּכים קשים – לשם כּל זה צריכה הסתדרוּת-פּוֹעלים פּנימית ארץ-ישׂראלית זוֹ לבלי להוֹסיף על עצמה כּל שם-לוָאי. הסתדרוּת פּוֹעלי ארץ-ישׂראל – בזה נאמר הכּל. על כּרחה תהיה מה שהיא על פּי עצם מהוּתה. וגם שׂדה פּעוּלתה של ההסתדרוּת יהיה – הכּל. לעבוֹדת-השלוֹם ולעבוֹדת-המלחמה. אין הגבּלוֹת ואיסוּרים״ (״קוּנטרס״, (גליוֹן) מ״א, סיון תר״פּ; כּתבי בּרנר, כּרך ז׳, עמוּד 96).

הנסיוֹן הזה של יסוּד ההסתדרוּת היה בּוֹ משוּם גבוּרה בּשביל כּל הצדדים, בּשביל אלה שיצרוּ את תכנית ״אחדוּת-העבוֹדה״ ואהבוּ אוֹתה, והם ויתרוּ בּשביל הקמת ההסתדרוּת; בּודאי היה ויתוּר גם מצד ״הפּוֹעל הצעיר״, שצריך היה לוַתר על הרבּה סמכוּיוֹת ולמסוֹר אוֹתן להסתדרוּת. היה גם מאמץ פּנימי אצל האנשים הצעירים, שעדיין לא נשׂאו בּשוּם עוֹל ציבּוּרי בּארץ-ישׂראל והיוּ צריכים להיכּנס בּעוֹל הקמת

ההסתדרוּת.

אבל בּאוֹתוֹ לילה של ועידת-היסוּד של ההסתדרוּת היה צריך להחליט עוֹד על משהוּ. העליה השלישית היתה צריכה להגיד מה תהיה דרכּה היא: האם יהווּ גוּף פּוֹליטי חדש בּארץ כּמפלגה שלישית אוֹ יצטרפוּ לאחת המפלגוֹת הקיימוֹת? דבר זה היה גם לפני ועידת ההסתדרוּת, בּזמן הועידה וּבלילה שלאחריה. וּכשקם הדבר הגדוֹל הזה, ונוֹצרה ועידת ההסתדרוּת ו-4000 וכמה מאוֹת אנשים השתתפוּ בּהקמתה, נתאסף חלק ניכּר מהעוֹלים החדשים לועידה מיוּחדת של ״החלוּץ״ וחלק מ״צעירי-ציוֹן״, וזוֹ החליטה על הצטרפוּת בּמוּבן פּוֹליטי ורעיוֹני ל״אחדוּת-העבוֹדה״. זה היה האיחוּד הראשוֹן.

בּתוֹך ״צעירי-ציוֹן״ היוּ זרמים שוֹנים. השם ״צעירי-ציוֹן״ הקיף כּל מיני זרמים. כּשהתחיל בּחוּץ-לארץ המגע עם ארץ-ישׂראל החל בּירוּר פּנימי בּתוֹך ״צעירי-ציוֹן״. ״אחדוּת-העבוֹדה״ קראה אוֹתם לאיחוּד, מרחוֹק קראה אוֹתם. בּאוֹתוֹ זמן נתאַרגנה ועידת פּראג שכּינס ״הפּוֹעל הצעיר״ (השליחים מהארץ היוֹ א. ד. גוֹרדוֹן וא. יפה) וּמשם יצאה הקריאה לחלק מן האינטליגנציה הציוֹנית הצעירה בּעלת השקפוֹת רדיקליוּת (מ. בּוּבּר, הוּגוֹ בּרגמן ואחרים) ליצוֹר תנוּעה רחבה של ״צעירי-ציוֹן״ ו״הפּוֹעל הצעיר״. זה היה נסיוֹן גדוֹל בּשעתוֹ – לכנס את האינטליגנציה היהוּדית הציוֹנית והשׂמאלית. הרעיוֹן על קריאת

ועידה כּזאת היה עוֹד קוֹדם. אחד הנלהבים לרעיוֹן זה היה גוּסטב לַנדוֹיאֶר, שהתחיל אז להתקרב לעניני ארץ-ישׂראל. לגרמניה התחילוּ להגיע הדים על הארץ ורעיוֹן הקבוּצה הכּה גלים. בּוּבּר הוֹציא בּגרמניה את הירחוֹן ״דער יוּדע״ (אני העברתי לשם את מכתביו של א. ד. גוֹרדוֹן, שנכתבוּ על ידוֹ בּאידיש, על ידי איזה קצין יהוּדי גרמני, והם נדפּסוּ בּתרגוּם גרמני בּירחוֹן של מַרטין בּוּבּר. המקוֹר עצמוֹ הלך לאיבּוּד, אחר כּך תוּרגמוּ המכתבים לעברית מהתרגוּם הגרמני), וּכבוֹד ארץ-ישׂראל עלה אז בּמידה גדוֹלה והתחיל למשוֹך גם אנשים זרים. כּך קם הרעיוֹן על קריאת הועידה בּפּראג. כּשהועידה נתאַרגנה פּניתי למארגנים בּשם ״אחדוּת-העבוֹדה״ שגם ״אחדוּת-העבוֹדה״ תשתתף בּאוֹתה ועידה. אמרתי, אמנם זאת היא ועידה שקוֹרא אוֹתה ״הפּוֹעל הצעיר״, וקוֹרא לשם ארגוּן שאינוֹ כּוֹלל את כּוּלם, ואמנם אנחנוּ קשוּרים עם בּרית ״פּוֹעלי-ציוֹן״, אבל, לדעתי, צריכה גם ״אחדוּת-העבוֹדה״ ללכת לועידה זוֹ, אבל לא קיבּלנוּ הזמנה. לועידת פּראג בּאוּ ״צעירי-ציוֹן״ מפוּלגים בּיניהם. היוּ סבכים וּפילוּגים בּלתי-פּוֹסקים. ואלה שבּאוּ לועידה מפּוֹלין, אוֹתוֹ חלק מ״צעירי-ציוֹן״ שבּראשוֹ עמד יצחק שוַייגר, תמך בּעמדתה של ״אחדוּת-העבוֹדה״, וזה היה חלק די אַקטיבי בּועידת פּראג.

לעתים יש לנוּ מוּשׂגים והגדרוֹת מסוּלפים כּשאנוּ בּאים

לקבּוֹע שתנוּעוֹת מסוּימוֹת היוּ מתקוּפתה של העליה השניה, ואילוּ העליה השלישית היא שיצרה את הדברים החדשים בּארץ-ישׂראל. העליה השניה התבּלטה מיד לבוֹאה ארצה. אם נוֹהגים להגיד שהכּוֹח היוֹצר של העליה השלישית לא יכוֹל היה להסתגל למסגרוֹת הישנוֹת – אני מחלק את זה ואוֹמר שבּשטח אחד זה נכוֹן, בּשטח אחד – לא. בּשטח המפעל הקיבּוּצי, ההתישבוּתי, היה זה נכוֹן. גדוּד העבוֹדה בּטמפּרמנט שלוֹ, בּהעזה שלוֹ, לא יכוֹל היה לקוּם אילמלא העליה השלישית, וכן כּל המפעל של המשק הגדוֹל. אם כּי הוֹגה-הדעוֹת של המשק הגדוֹל הוּא לביא, איש העליה השניה. הוּא עשׂה נסיוֹן נוֹעז מאד. הוּא דרש מקבוּצת כּנרת להגדיל את עצמה פּי שנַים. מענין לקרוֹא את מאמרוֹ של צבי שץ על קבוּצה בּכלל ולראוֹת בּיטוּי נמרץ לרעיוֹן של קבוּצה שנאבקת להיוֹת למעשׂה למשפּחה קבוּצתית. והנה דוּגמת דגניה. בּדגניה היוּ בּסוֹף המלחמה שלוֹשים חברים, זה נחשב בּאוֹתוֹ זמן לדבר גדוֹל מאד – לקיים קבוּצה של שלוֹשים חברים! יוֹסף בּוּסל הציע לחלק את השטח שעליו ישבה דגניה לשנַים, לקבּוֹע לכל חלק קבוּצה של חמש-עשׂרה משפּחוֹת ועל ידי זה תעלה הצלחתה של הקבוּצה. כּאלה היוּ המחשבוֹת של טוֹבי האנשים בּעליה השניה. כּל איש חדש בּקבוּצה לא היה חבר בּה בּראשוֹנה. וּכדי שיתקבּל לקבוּצה צריך היה להיוֹת קשוּר אתה בּמשך שנים. בּאוֹתה שעה הציע ש. לביא לקבוּצת כּנרת, כּשבּאוּ 120 איש מפּוֹלין, להגדיל את מספר חבריה בּשביל קליטת העליה. וכנרת נעשׂתה פּתאוֹם לקבוּצה של ששים איש. זה היה דבר גדוֹל, והרבּה בּעיוֹת אִרגוּניוֹת משקיוֹת צצוּ מסביב לזה. מתוֹך קריאה בּאחד ממאמרי לביא בּענין זה בּכתביו אפשר לראוֹת שהרעיוֹן הראשוֹן שלוֹ על משק גדוֹל התחיל עם הקליטה הראשוֹנה של עוֹלים לקבוּצת כּנרת. וּבכן, בּשטח המשקי היוּ דברים שאילמלא העליה השלישית לא היינוּ מגיעים אליהם. מפעל ״אחדוּת-העבוֹדה״ לא יכוֹל היה לקוּם אילמלא העליה השלישית, שצירפה לעצמה גם את רעיוֹן המשק הגדוֹל. אילמלא הצירוּף של שניהם לא היתה ״אחדוּת-העבוֹדה" הוֹפכת למפעל התישבוּתי רציני, לא היתה לה שוּם הכשרה לכך. את גדוּד העבוֹדה העסיקה יוֹתר שאלת הקוּפּה המשוּתפת ולא שאלת ההתישבוּת. את זוֹ האחרוֹנה קיבּל גדוּד העבוֹדה מהעליה השניה (אבל הוּא נתן לזה לגמרי את צביוֹנוֹ לחיי החברה), גם את האוֹמץ, גם רעננוּת מיוּחדת, ואוּלי גם נכוֹנוּת לקרבּנוֹת כּאלה, שאנשי העליה השניה היוּ כּבר בּאוֹפן טבעי רגילים בּהם, לחיים של ויתוּר על כּל הנוֹחוּיוֹת שבּחיים. לוּ הספּיקה לי השעה הייתי מספּר בּאיזוֹ מידה אנשי העליה השניה לא היה בּהם כּל חוּש ל״קוֹמפוֹרט״, בּשטח זה היוּ גילוּיים מענינים מאד. כּשהגיע גדוּד העבוֹדה מרוּסיה הכניס מין בּוּז לכל נוֹחיוּת, מין יכוֹלת לחיוֹת בּלי כּל נוֹחיוּת שהיא, עד כּדי כּך שאנשי העליה השניה לא היוּ מסוּגלים בּעצמם לעשׂוֹת זאת. אבל בּשטח הרעיוֹני והפּוֹליטי אין לוֹמר שהעליה השלישית כּוּלה ראתה לעצמה צוֹרך לא להמשיך בּדרך תנוּעת הפּוֹעלים שקדמה לה. כּי אם להתחיל הכּל מחָדש. העוּבדה כּי העליה השלישית נתנה אדם כּמוֹ אַרלוֹזוֹרוֹב, שבּוַדאי היתה לוֹ יכוֹלת נפשית ואינטלקטוּאַלית ליצוֹר

דברים מחדש, יותר מאשר אחרים בּין אנשי העליה השלישית, אבל רצה דוקא להמשיך בּדרכּוֹ של ״הפּוֹעל הצעיר״ – עוּבדה זוֹ אוֹמרת הרבּה. אוֹ נקח את אנשי המפלגה שלנוּ מעכשיו, ונראה כּל מיני אנשים שנתבּלטוּ כּבר בּאוֹתוֹ זמן בּתנוּעה, אנשים שבּעצם היוּ בּהם כּוֹחוֹת אינטלקטוּאַליים גדוֹלים ליצוֹר

דברים חדשים, וּבכל זאת מצאוּ לעצמם את דרך ההמשך. היה חלק בּתנוּעת הפּוֹעלים, חלק מעוֹלי רוּסיה וּפּוֹלין הרוּסית, שהיתה לוֹ יוֹתר נכוֹנוּת

נפשית להמשיך והצטרפוּ והתמזגוּ עם מה שהיה קיים בּארץ; והיה חלק אחר, שהיה לוֹ פּחוֹת צוֹרך נפשי בּמיזוּג, ונצטרפה לכך גם זרוּת טריטוֹריאלית. אוֹתוֹ חלק – ״השוֹמר הצעיר״ – מוֹלדת-התרבּוּת שלוֹ היוּ גליציה, וינה. זה נגרם לא בּמעט מתוֹך הרצוֹן שלא להיבּטל, וּמכּאן בּעיקר הגוֹרם להתבּדלוּתם.

אבל עוּבדה היא שהעליה השלישית עם בּוֹאה לארץ הוּעמדה שוּב בּפני הכרעה. אילוּ היתה ״אחדוּת-העבוֹדה״ מגיעה בּשעתה לידי איחוּד של כּל הפּוֹעלים שנמצאוּ אז בּארץ – אני מַרשה לעצמי לחשוֹב שהרבּה טרגדיוֹת בּתנוּעת הפּוֹעלים היוּ נמנעוֹת. העוּבדה שהעליה השלישית לא יכלה להגיע בּתוֹך עצמה להכרעה מיוּחדת ונתפּלגה לפי ארצוֹת מסוּימוֹת ולא הצליחה להתאחד, קבעה לא בּמעט את גוֹרלה של תנוּעת הפּוֹעלים בּארץ.

התחילה בּתוֹך העליה השלישית תסיסה פּנימית, היא לא היתה מוּגדרת כּלל. אי אפשר לוֹמר שלאנשים האלה היה בּרוּר מה הם. התסיסה הזאת היתה כּבר בּתוֹך החֶבְרוֹת החדשוֹת. בּתוֹך ״השוֹמר הצעיר״ היתה תסיסה די ממוּשכת כּמה שנים, וספק אם רעיוֹן ״הקיבּוּץ הארצי״ בּא מתוֹך התסיסה הזאת. והתחילוּ הליכוֹת ועזיבוֹת מרוּבּוֹת, לא רק מהעבוֹדה, מהקיבּוּץ, אלא גם מהארץ. אינני יוֹדע אם בחוּגי ״השוֹמר הצעיר״ טרחוּ לקבּוֹע איזה חלק מכּל העליה הראשוֹנה של ״השוֹמר הצעיר״ נשאר בּארץ. מאוֹתה העליה נשאר בּארץ משהוּ בּבית-אלפא, בּמשמר-העמק וּבמרחביה. בּקבוּצוֹת אלה נשארוּ כּיוֹם רק גרעינים של ״השוֹמר הצעיר״ מאז. מכּאן אפשר להבין מה היה גוֹדל האבידוֹת העצוּמוֹת של התנוּעה הזאת בּארץ בּשנוֹתיה הראשוֹנוֹת. ולא אדבּר בּרגע זה על האבידוֹת המאוּחרוֹת יוֹתר, בּזמן שקיבּוּצים שלמים למעשׂה עזבוּ אוֹתנוּ ונעשׂוּ אחר כּך נוֹשׂאי ה״פרקציה״ בּארץ.

וכיון שבּחלקים גדוֹלים של העליה השלישית לא היתה להם כּל אוֹטוֹריטה, הרי התסיסה שהתחילה בּתוֹכם לא היתה מלוּוה כּל מעצוֹרים פּנימיים, וּמספּיק היה שבּתוֹך גדוּד העבוֹדה יתעוֹרר ויכּוּח, לא ציוֹני

ולא סוֹציאליסטי, אלא לכאוֹרה ויכּוּח משקי, איך לארגן את הקוּפּה של הגדוּד, ויכּוּח שהיה בּין הנהלת גדוּד העבוֹדה לבין לביא וטבּנקין, אנשי העליה השניה, כּדי שהוּא יֵהפך לא רק לנקוּדת-מוֹצא לפילוּג משקי, בּין עין-חרוֹד ותל-יוֹסף, שסיכּן את התנוּעה הקיבּוּצית כּוּלה וגם עיכּב את התפּתחוּתה, אלא שיֵעָשׂה לנקוּדת-מוֹצא להתפּלגוּת בּכלל תנוּעת

הפּוֹעלים. ולא זה בּלבד, אלא זה היה קשוּר עם התרחקוּת רוּחנית, התרחקוּת מ״אחדוּת-העבוֹדה״, התרחקוּת של רבּים מאד. והיוּ אנשים שלא היה להם כּל כּך קל הדבר, הם חוּנכוּ בּרוּסיה על אידיאה של מפלגה ציוֹנית-סוֹציאליסטית, בּשבילם ״אחדוּת-העבוֹדה״ היתה מגדל-אוֹר. אבל הניגוּדים גברוּ ועלוּ, וּלאט לאט נוֹצרה זרוּת אישית עמוּקה מאד. הניגוּדים התחילוּ להתפּתח ונוּצרוּ סיפּוּרי-אגדוֹת, אמוּנה בּכל שקר,

בּכל דיבּה, בּכל סברה, שׂנאה אישית ועלילוֹת. ועם כּל הדברים האלה התחיל פּרוֹצס רוּחני מסוּים – יאוּש מארץ-ישׂראל וּמהאמוּנה שהפּוֹעל יכבּוֹש את הארץ ויטבּע את חוֹתמוֹ על הארץ.

מענין להתבּוֹנן לתנוּדוֹת מסוּימוֹת בּפרשה זאת. בּשנת 1924 בּיקר בּארץ אֶרנסט טוֹלר, סוֹפר יהוּדי צעיר, מהפּכן גרמני מפוּרסם, ואתוֹ יחד גם מַכּס הוֹליטשר, שניהם נמצאוּ בּהשפּעה סוֹביטית. בּ״גדוּד העבוֹדה״ הם ראוּ את נוֹשׂא המהפּכה הסוֹציאליסטית, אבל הם אמרוּ שיש סתירה בּמפעלנוּ, בּזה שמקבּלים תקציב מההסתדרוּת הציוֹנית. וּצפוּיה סכּנה לתנוּעה מהשפּעוֹת בּורגניוֹת. כּשבּא

הוֹליטשר לארץ ראה שלא היתה כּאן מהפּכה סוֹציאליסטית, להיפך – ״הבּוּרגנוּת״ התגבּרה, הוֹפיעה עליה רביעית, בּא הוֹן פּרטי, גבר בּנינה של תל-אביב. התחילוּ לבנוֹת את עפוּלה. כּל זה סימל את נצחוֹן הבּוּרגנוּת והיה הבּיטוּי של הקפּיטליזם בּארץ-ישׂראל, וענין הקיבּוּץ והקבוּצה נגמר. מַשבּר קשה עבר אז על מאוֹת צעירים יהוּדים, מחוֹסר אפשרוּת לחכּוֹת ולראוֹת את הציוֹנוּת בּמסגרת היסטוֹרית מסוּימת. רבּים מאד לא הבינוּ את היכוֹלת הנפשית של עמידה עקשנית ואת הערך ההיסטוֹרי של תנוּעת העבוֹדה בּהגשמת הציוֹנוּת.

וּבכן, מחמת התערערוּת האוֹטוֹריטה בּתנועת הפּוֹעלים

בּארץ-ישׂראל, ריב פּנימי וּמחלוֹקת על ידי טיפּוּסים אנוֹשיים שוֹנים, ויחד עם זה מחמת חוֹסר הכּשרוֹן של הציוֹנוּת, חוֹסר התקדמוּת מהירה, הגיעוּ לאוֹתן התוֹצאוֹת שנראוּ לאחר הפּילוּג בּגדוּד העבוֹדה. חוּג קטן

וּמשפּיע התבּצר בּתוֹך הגדוּד. וּבא הפּילוּג הרעיוֹני בּתוֹך הגדוּד,

למעשׂה, הפּילוּג בּין ציוֹנוֹת ואנטי-ציוֹנוּת. בּפּילוּג הזה היה מענין כּיצד אנשים עיבּדוּ את עמדוֹתיהם. היוּ אנשים שראוּ את החַסלנוּת בּתוֹך הגדוּד, אבל מתוֹך פּטריוֹטיזם גדוּדאי וגם מתוֹך חברוּת אישית (י. קוֹפּלביץ ואֶלקינד היוּ שני אנשים ששמם סימל את הגדוּד), לא יכלוּ להכּיר שיש בּגדוּד התפּתחוּת רעיוֹנית מסוּכּנת מאד, וכך נמצאוּ רבּים מסוּג זה, ששמרוּ על השלמוּת האִרגוֹנית של הגדוּד. אמנם, היוּ אנשים שראוּ את הסכּנוֹת הללוּ, אבל לאלה לא שׂמוּ לב, אלה נקראוּ ״ימין״. עד שנתגלה הכּל, עד שהיוּ כּבר הוֹכחוֹת בּרוּרוֹת מאד שכּאן מכינים בּגידה. ואז בּא הקרע. רבּים חזרוּ לחוּץ-לארץ אוֹ שבוּ לרוּסיה וּמילאוּ תפקידים בּתנוּעה הקוֹמוּניסטית שם. היוּ גם אנשים חשוּבים מאד, בּעלי כּוֹח חלוּצי גדוֹל מאד, שנשארוּ בּארץ ושלא הצטרפו ל״שׂמאל״, אבל לא יכלוּ גם להצטרף ל״ימין״ שבּגדוּד.

הבאתי לכם תמוּנה קצרה מאד, מהוּ הפּילוּג ההרסני וּבאיזוֹ מירה הוּא שׂוֹרף נפשוֹת, ולא רק שׂוֹרף את אלה שמקוֹמם היה מחוּץ לתנוּעה. אלה שנסעוּ לרוּסיה אמרוּ: אם רוּסיה מוֹלדתנוּ הרוּחנית – עלינוּ ללכת לשם, איננוּ מאמינים יוֹתר בּארץ-ישׂראל. אינני האיש המוּסמך למסוֹר פּרטים על מה שקרה עם האנשים האלה בּחוּץ-לארץ. חקרתי רבּוֹת לגוֹרלם של כּל אלה שנסעוּ לרוּסיה. היוּ לנו הרבּה מכתבים של אנשים שרצוּ מאד לשוּב ארצה, אבל מה היה גוֹרלוֹ האישי של כּל אחד – אין אנוּ יוֹדעים בּמידה מַספּקת. אבל בּעזיבתם של אלה את הארץ היתה יוֹתר הגינוּת מאשר אילוּ נשארוּ והיוּ הוֹפכים להיוֹת פּה סוֹכנים של הקוֹמאינטרן. אבל רבּים מאלה שכּל הקרע הזה עבר עליהם נשארוּ בּארץ, אלא שלמעשׂה הם כּבר היוּ אנשים שׂרוּפים, שהדינַמיוּת, הכּוֹח היוֹצר שלהם – ניטל מהם ונשארוּ חיים כּאן בּקרן-זוית, מחוּץ לחיים החברתיים שלנוּ.

תהליכי האיחוּד לא פּסקוּ בּארץ-ישׂראל, והצוֹרך בּאיחוּד

לא פּסק. אוּלם הדבר נתקל תמיד בּקשיים גדוֹלים. לא אוּכל למסוֹר לכם כּאן סקירה מפוֹרטת, איך קמוּ איחוּדים שוֹנים, רעיוֹניים וּפוֹליטיים בּארץ.

התקוּפה הזאת שאני עוֹמד בּה מיצירת ההסתדרוּת ועד יצירת מפלגת פּוֹעלי ארץ-ישׂראל, היא תקוּפה של עשׂר שנים, בּערך. עשׂר השנים הללוּ היוּ שנים של מחשבת איחוּד, של משׂא-וּמתן על איחוּד, של הצטרפוּת גוּפים שוֹנים למחנוֹת אלה. היוּ אנשים בּ״הפּוֹעל הצעיר״ שרצוּ בּאיחוּד הזה כּבר מיד, אבל לא היה להם שוֹמע. רצוֹנוֹת אלה לא התגבּשוּ כּדי תנוּעה. מאידך גיסא – יש לוֹמר את האמת –גם בּתוֹך החלק שדָגל כּל ימיו בּאיחוּד, בּחלק של ״אחדוּת-העבוֹדה״, כּל ענין האיחוּד לא היה כּל כּך פּשוּט. לא היה אפילוּ איחוּד אחד שהתגשם בּמשך הזמן הזה, לא בּחוּץ-לארץ ולא בּארץ, שלא נתקל בּאיזוֹ מידה של התנגדוּת ואי-אֵמוּן מצד החברים. אמנם דגלוּ כּל הזמן בּאיחוּד. אבל חשדנוּת היתה תמיד מצוּיה. למשל, מה היה לאחר האיחוּד הגדוֹל, מיד אחרי יצירת ההסתדרוּת, לאחר שחלק חשוּב מ״צעירי-ציוֹן״ בּארץ נכנס ל״אחדוּת-העבוֹדה״? חלק תנוּעה גדוֹל של ״צעירי-ציוֹן״ בּפּוֹלין, היה קרוֹב מאד בּרוּחוֹ ל״אחדוּת-העבוֹדה״, ו״אחדוּת-העבוֹדה״ דרשה את האיחוּד עמוֹ, אבל בּתוֹך ״פּוֹעלי-ציוֹן״ שם היוּ חלקים חשוּבים מאד שהתנגדוּ לכך. הם אמרוּ על ״צעירי-ציוֹן״: ״בּעלי-בּתישע קינדער״. את עצמם ראוּ כּסוֹציאליסטים אמיתיים, הסוֹציאליזם של ״צעירי-ציוֹן״ לא היה כּל כּך בּטוּח בּעיניהם. בּראש ״צעירי-ציוֹן״ אלה עמד מרמינסקי. אדם חשוּב כּמוֹ קפּלנסקי התנגד מאד לאיחוּד עמהם, מפּני שראה בּהצטרפוּתם של ״צעירי-ציוֹן״ אלה סכּנה של טשטוּש האוֹפי הסוֹציאליסטי של התנוּעה.

אחר כּך התחיל משׂא-וּמתן על איחוּד עם ״הפּוֹעל הצעיר״. המפלגה רצתה בּזה, אבל הענין ארך והיוּ מוֹעצוֹת שוֹנוֹת שדנוּ בּדבר. יוֹסף אהרוֹנוֹביץ, חבר ״הפּוֹעל הצעיר״, היה תחילה אחד המתנגדים הגדוֹלים לאיחוּד. הוּא גם לא האמין בּיצירת ההסתדרוּת, ואף לא בּא לועידת חיפה. אבל זמן קצר לאחר יסוּד ההסתדרוּת קיבּל אוֹתה בּכל לבּוֹ בשלימוּת ורצה לראוֹת אוֹתה חזקה וּמרחיבה סַמכוּיוֹתיה, וּמאז שינה את דעתוֹ גם לגבּי איחוּד שתי המפלגוֹת. הוּא נוֹכח לדעת כּי ההסתדרוּת ממלאה חלק גדוֹל של התפקידים שהמפלגוֹת היוּ עוֹסקוֹת בּהם ורצה בּאיחוּד המפלגוֹת, ורצה בּאיחוּד גם עם ״השוֹמר הצעיר״. הוּא אהב אוֹתם, הוּא רצה בּכל איחוּד אפשרי. הוּא עשׂה עבוֹדה נמרצת מאד בּ״הפּוֹעל הצעיר״ לרכּוֹש את חבריו לרעיוֹן האיחוּד. ואיש כּמוֹ אליעזר יפה, שהיה בּשנים האחרוֹנוֹת רחוֹק מהרבּה ענינים שנעשׂוּ בּהסתדרוּת – אף הוּא היה בּעד האיחוּד, ונימוּקוֹ היה: מכּיון ש״הפּוֹעל הצעיר״ איננוּ זה מה שצריך היה להיוֹת הוּא אינוֹ טוֹב יוֹתר מ״אחדוּת-העבוֹדה״.

וּמה היה המצב בּ״אחדוּת-העבוֹדה״? ״אחדוּת-העבוֹדה״ הצליחה להכניס את ״צעירי-ציוֹן״ צ. ס. לתוֹך תנוּעתה בּארץ וּבחוּץ-לארץ. זה היה חלק חשוּב וניכּר בּתנוּעה. נמצאוּ בּין אלה כּל חברי צ. ס. שבּאוּ מרוּסיה. כּשהתחילוּ לדוּן בּענין האיחוּד בּמוֹעצת ״אחדוּת-העבוֹדה״ בּשנת 1928 נתקבּלה תמוּנה מוּזרה בּמקצת. התנגדוּ לאיחוּד כּמה חברים. היה בּיניהם אדם שבּא אלינוּ מתוֹך ״צעירי-ציוֹן״, קוֹלטוּן שמוֹ, שמתוֹך התנגדוּתוֹ לאיחוּד, בּכל אוֹפן מתוֹך הנמקתוֹ, הוּברר שמקוֹמוֹ לא בּ״אחדוּת-העבוֹדה״ בּכלל. אבל התנגדוּ קוֹדם כּל ותיקי ״פּוֹעלי-ציוֹן״ כּמוֹ קפּלנסקי, מפּני שהוּא ראה בּאיחוּד זה סכּנה לבּרית העוֹלמית, כּי על ידי הכנסת ״הפּוֹעל הצעיר״ אליה יטוּשטש האוֹפי הסוֹציאליסטי שלה. והתנגד לאיחוּד אדם שהיה חבר חשוּב ב״אחדוּת-העבוֹדה״ ולא נכנס למפלגת פּוֹעלי ארץ-ישׂראל – גרשוֹן אוֹסטרוֹבסקי. אבל התנגדוּ גם חברים אחרים, וּבראשם י. אידלסוֹן. אחד הנימוּקים שלוֹ היה שהרֶזֶרב של תנוּעתנוּ בּארץ זוֹ היא מפלגתנוּ בּרוּסיה. צ. ס., והאיחוּד יהיה מכּה קשה לתנוּעה בּרוּסיה. אידלסוֹן היה עדיין קשוּר מאד למפלגה הרוּסית. היוּ איפוֹא חילוּקי-דעוֹת גדוֹלים מאד, והוֹפיעוּ כּל מיני

שאלוֹת. ועוֹד אמרוּ שבּגלל האיחוּד עם ״הפּוֹעל הצעיר״ יעזבוּ מאוֹת חברים בּ״אחדוּת-העבוֹדה״ את המפלגה. גם פּרוֹגנוֹזה זאת לא נתקיימה.

גרשוֹן אוֹסטרוֹבסקי, שהיה מזכּיר ״אחדוּת-העבוֹדה״, היה איש פּעיל מאד בּקיבּוּץ, והיה מתנגד גדוֹל לאיחוּד. בּספרוּת ״הקיבּוּץ המאוּחד״ מצאתי שישׂראל גלילי אמר כּי חברים בּקיבּוּץ מתנגדים לאיחוּד מחשש שמא יחליש האיחוּד את הקיבּוּץ בּתוֹך המפלגה המאוּחדת, כּיון ש״הפּוֹעל הצעיר״ איננוּ בּעד הקיבּוּץ המאוּחד. יצחק טבּנקין לא קבע עמדה לענין האיחוּד, בּעד אוֹ נגד. בּמוֹעצת ״אחדוּת-העבוֹדה״ דיבּרוּ מתנגדי האיחוּד. בּמידה שיש לנוּ שׂרידים מהויכּוּח הזה נראה שהמחשבה לגבּי גוֹרלוֹ של הקיבּוּץ המאוּחד היתה פּסימית (אגב, לא ראיתי אף מוֹעצה אחת שלא יציינוּ שיש ירידה בּציבּוּר הפּוֹעלים ושהוּא איננוּ נאמן). משוּם כּך מהלך המחשבה היה, שהקיבּוּץ סוֹבל מיחס שלילי אליו מצד רוֹב הציבּוּר, וּמכּיון שלמפלגה יכּנס אלמנט חדש שאין בּוֹ אַהדה לקיבּוּץ המאוּחד, יש סכּנה רבּה שזה יעמיד את הקיבּוּץ בּמצב קשה.

והנה בּויכּוּח הראשוֹן בּועידת ״אחדוּת-העבוֹדה״ (תרע״ט) אמר טבּנקין דברים חשוּבים מאד:

״מנַין בּא אי-אֵמוּן זה למעמד העוֹבדים? ואם זה כּך, אם אין אמוּנה בּמעמד העוֹבד ונאמנוּתו לסוֹציאליוּת, על מה מיוּסדה האמוּנה בּמפלגה הסוֹציאלית? האם נגד הסטיכיה? הפּוֹעלים המאוּחדים בּתוֹר מעמד אינם יכוֹלים לבגוֹד בּעניניהם המשוּתפים. להיפך, מגמה שעליה לפחוֹד מפּני אחדוּת כּל המעמד, שמכריחה לפוֹרר את כּוֹחוֹת הפּוֹעלים, מזיקה לאוֹתם הענינים שבּשמם היא דוֹגלת״ (קוֹבץ ״אחדוּת-העבוֹדה״, תרע״ט, עמוּד 124). אלא שבּאוּ בּענין זה הרבּה שינוּיים בּמוּשׂגים. יתכן מאד שפּעם, כּשנלמד את התפּתחוּת הענינים בּמפלגה, נראה שכּבר בּזמן יסוּד המפלגה לא היה הכּל אצלנוּ על צד השלימוּת הנפשית הדרוּשה לאיחוּד. בּאחת האסיפוֹת אמרתי: היסוֹד של חברוּת ואֵמוּן חברי הוּא היסוֹד הקוֹבע לא פּחוֹת מאשר חזוֹן וּפּרוֹגרמה נכוֹנה. הדבר שבּאוֹתוֹ זמן שנוֹסדה מפלגת פּוֹעלי ארץ-ישׂראל לא קם בּבת אחת גם האיחוּד של המפעל ההתישבוּתי, איחוּד התנוּעה הקיבּוּצית, הוּא שקבע את גוֹרל התנוּעה לעתיד, הוּא שגרם אחר כּך לכל הסכּנוֹת והקשיים הגדוֹלים שעלוּ בּגוֹרלה של מפלגת פּוֹעלי ארץ-ישׂראל. השארנוּ רק סדק קטן, אבל הוּא שגרם להרחבת הפּרץ.

אגב, התנוּעה הקיבּוּצית היתה פּעם

מאוּחדת. והצוֹרך שהמפעל הקיבּוּצי בּארץ ימָצא בּמסגרת אחת משוּתפת – היה קיים כּבר מזמן רב. הקבוּצה בּשעת היוָסדה, נוֹצרה כּמפעל בּוֹדד, ולא היתה שוּם זיקה אִרגוּנית בּין קבוּצה אחת לשניה. היתה זיקה בּין דגניה ו״הפּוֹעל הצעיר״, בּין הקבוּצה בּתל-עדשים וּבין ״פּוֹעלי-ציוֹן״. הענין של קיבּוּצים ארציים היה קיים לפני הכּל. אבל בּין דגניה לבין כּנרת לא היתה שוּם זיקה ארגוּנית. וּבכל זאת הרעיוֹן שיש צוֹרך בּקשר בּין קבוּצה לקבוּצה, קשר של עזרה הדדית והקמת כּלים משוּתפים, נוֹלד עוֹד לפני זמן רב, עוֹד בּשנת תרפּ״ד. הקוֹבץ הראשוֹן בּעברית הדן בּאוֹפן מקיף על המפעל הקבוּצתי הוּא קוֹבץ ״הקבוּצה׳׳, שהוֹפיע בּאוֹתה שנה. הוּא מסתכּם בּהצעת התקנוֹן של הקבוּצה. יש בּקוֹבץ פּרוֹטוֹכּוֹל על פּגישוֹת בּין קבוּצוֹת בּמטרה למצוֹא מסגרת משוּתפת בּיניהן. יש בּוֹ גם מאמר גדוֹל של שאוּל מאירוֹב, שניסה לברר את הבּעיוֹת של הקבוּצה כּאוֹרגניזם מסוּים הטעוּן חוּקה מסוּימת. בּאוֹתוֹ זמן כּבר היה קיים מוֹסד שהקיף את התנוּעה הקיבּוּצית בּשם ועדת הקבוּצוֹת, אשר התקיימה עוֹד זמן ידוּע גם אחרי הפּילוּג בּגדוּד העבוֹדה. בּענין זה של גוּף בּין-קיבּוּצי נאמרוּ דברים מענינים מאד, מה צריך הוּא להיוֹת, אבל הגוּף הזה התפּלג. הויכּוּח היה בּענין סכסוּך פּנימי בּיגוּר, וחברים מסוּימים בּחבר-הקבוּצוֹת רצוּ

לנקוֹט עמדה בּשאלה פּנימית של קיבּוּץ עין-חרוֹד. העוּבדה שחבר-קבוּצוֹת זה התפּוֹצץ רק בּקשר עם ויכּוּח אחד, מבּלי שהענין יוּבא לאינסטנציה הסתדרוּתית – מוֹכיח שבּצד הפּרוֹצסים המאַחדים גברוּ פּרוֹצסים אחרים, שהם

ההיפך מהם. המפלגה מצדה, וגם ההסתדרוּת, עשׂוּ כּל הזמן מאמצים להגבּיר את מגמת האיחוּד, כּשם שההסתדרוּת שוֹאפת (וּבהנהגת ההסתדרוּת יש מגמה די חזקה) לשיתוּף כּוֹחוֹת נוֹספים בּהסתדרוּת. אמנם, יש לציין כּי בּענין הסיעוֹת החדשוֹת בּהסתדרוּת, כּגוֹן פּוֹעלים דתיים וכוּ׳, יש בּהסתדרוּת חלק ניכּר של חברים שהפּרספּקטיבה של הרחבת ההסתדרוּת אינה קרוֹבה ללבּוֹ, הוּא לא מתקוֹמם נגד זה, אבל היה רוֹצה שישאר המצב הישן.

בּמשך כּל השנים הללוּ לא פּסק המשׂא-וּמתן עם ״השוֹמר הצעיר״ על איחוּד. בּשנת 1931, בּימי הקוֹנגרס בּבַּזל, היתה ישיבה של בּאי-כּוֹח ״השוֹמר הצעיר״ עם בּאי-כּוֹח מפלגת פּוֹעלי ארץ-ישׂראל, ישיבה ידידוּתית מאד, וּבה נגמר בּחיוּב ענין האיחוּד. זה היה הקוֹנגרס שבּוֹ נבחר ארלוֹזוֹרוֹב לאֶכּסקוּטיבה, כּשנתים להיוָסדה של מפלגת פּוֹעלי ארץ-ישׂראל. בּשעתוֹ חשש ״השוֹמר הצעיר״ כּי האיחוּד של ״אחדוּת-העבוֹדה״ עם ״הפּוֹעל הצעיר״ יזיק מאד, אוּלם אחר כּך נוֹכחוּ לדעת שזה היה איחוּד טוֹב וּמוֹעיל. והנה בּקוֹנגרס זה היה מאמץ גדוֹל מאד וגמרנוּ את הענין. אבל הם אמרוּ: נחזוֹר לארץ-ישׂראל ונביא את הדבר בּפני חברינוּ ואחר כּך נשוּב לדוּן בּענין זה. בּשוּבם ארצה הביאוּ את הדבר בּפני חבריהם, ויוֹתר לא נפגשוּ אתנוּ, מפּני שבּזמן ההוּא התחילה להגיע לארץ אוֹתה העליה של חבוּרוֹת ״השוֹמר הצעיר״, חניכי אוֹרנשטיין, והרעיוֹן הזה של יערי וחַזן – להתאחד אתנוּ – נתקל בּהתנגדוּת חזקה מאד.

מצדנוּ לא פּסקוּ נסיוֹנוֹת שוֹנים לבוֹא בּדברים עם ״השוֹמר הצעיר״ על איחוּד. (בּ״קאירוֹ-סיטי״, בּאניה שהוֹבילה את צירי הקוֹנגרס לארץ עם התפּרץ המלחמה, עדיין נמשך המשׂא-וּמתן הזה, והוּא נמשך גם בּארץ, אבל הסתבּך. לי אין שוּם ספק שיש בּ״השוֹמר הצעיר״ חוּגים הרוֹצים בּכל נפשם שהאיחוּד יֵצא לפּוֹעל. אבל אין להם מזל גדוֹל בּקרב חבריהם. ואוֹתוֹ הכּוֹח והסגוּלוֹת הנפשיוֹת שהביאוּ בּשעתם את ״פּוֹעלי-ציוֹן״ לאיחוּדים שוֹנים – חסרים אצלם. בּשׂיחוֹת הללוּ הגן ״השוֹמר הצעיר״ מאד על עצמאוּתוֹ, ש״השוֹמר הצעיר״ יש לוֹ עיקרוֹן, שהוּא אינוֹ רוֹצה לוַתר על עצמאוּתוֹ. ואם זכרוֹני איננוּ מַטעה אוֹתי,

הרי בּענין זה כּל חברי מפלגת פּוֹעלי ארץ-ישׂראל עמדוּ על זה שאין עצמאוּת אלא אחת. בּיטא את הרעיוֹן הזה אהרן ציזלינג, שטען נגד ״השוֹמר הצעיר״, כּי איחוּד מחַייב ויתוּר על עצמאוּת, ואי אפשר שתהיה קבוּצה עם קוֹלקטיביוּת רעיוֹנית בּתוֹך המפלגה. דברים אלה נאמרוּ לפני זמן לא כּל כּך ארוֹך).

בּתוֹך תנוּעת הפּוֹעלים וּבתוֹך מפלגת ארץ-ישׂראל פּעלה

מגמת האיחוּד כּל הזמן. פּעם בּהצלחה וּפעם בּאי-הצלחה. אבל נדמה לי שבּתוֹך המפעל ההתישבוּתי שלנוּ פּעלוּ מגמוֹת הפוּכוֹת. אינני אוֹמר

שהקיבּוּץ אוֹ חבר-הקבוּצוֹת לא רצוּ לגדוֹל אוֹ שהם לא הצליחוּ לצרף אליהם חוּגים. הם הצליחוּ לצרף אליהם חוּגים, גם ״הקיבּוּץ המאוּחד״ גדל, גם חבר-הקבוּצוֹת גדל וצירף לעצמוֹ חוּגים התישבוּתיים, אבל היתה מגמה של התבּדלוּת, התבּדלוּת בּסגנוֹן, חוֹסר ההערכה של שוּתפוּת, שהיא שקוּלה כּנגד הניוּאַנסים השוֹנים. שוּתפוּת זאת לא התבּלטה בּתנוּעה הקיבּוּצית

ולא התבּלטה בּהנהלת הענינים בּתנוּעה הקיבּוּצית. ואני מרשה לעצמי לוֹמר, כּי ממה שעבר על תנוּעת הפּוֹעלים בּשנים האחרוֹנוֹת (ואנחנוּ עוֹמדים רק בּראשית התפּתחוּת זוֹ) – נוֹבעוֹת תוֹצאוֹת לא רק לגבּי מפלגת פּוֹעלי ארץ-ישׂראל. מכּאן אוּלי תוֹצאוֹת לגבּי דבר גדוֹל וחשוּב מאד בּפנים תנוּעת הפּוֹעלים, מפּני שאוֹתוֹ הפּוֹעל, החלוּץ החקלאי, המיַשב, שהיה

תמיד הכּוֹח הדינַמי בּיוֹתר בּתוֹך תנוּעת הפּוֹעלים, וּלמעשׂה הנהלת

תנוּעת הפּוֹעלים היתה תמיד בּידיו והוּא שקבע את דמוּת התנוּעה בּכּל, בּיצירת מוֹסדוֹת כּספּיים, בּספרוּת עבוֹדה, בּעתוֹנוּת וכוּ׳ – אוֹתוֹ

חלוּץ חקלאי התבּלט בּחוּלשת פּירוּדוֹ בּפנים. יתכן שהפּוֹעל העירוֹני לא היה מתקוֹמם נגד הוֹפעה זוֹ, שהפּוֹעל החקלאי עוֹמד בּראש הפּעוּלה ההסתדרוּתית, מפּני שהוּא קיבּל עליו את כּל ההערצה לגבּיו, אבל מאחר שהפּוֹעל המישב הזה מוֹפיע עכשיו לפניו לא כּחטיבה אחת, אלא כּחטיבוֹת מוּבדלוֹת זוֹ מזוֹ – חוֹשש אני שלתוֹפעה זוֹ תהיינה תוֹצאוֹת קשוֹת מאד בּתנוּעתנוּ, והן – חתירה נגד הפּוֹעל החקלאי בּהנהגת התנוּעה.

הדברים האלה עדיין טריים, הרבּה דברים עדיין אינם ידוּעים לרבּים ולא הגיע הזמן לגילוּים והערכתם, אבל נדמה לי שיש לוֹמר כּי הבּעיוֹת העוֹמדוֹת לפנינוּ עכשיו בּתוֹך תנוּעת הפּוֹעלים עצמה וגם בּתפקידנוּ בּעוֹלם היהוּדי, תלוּיוֹת בּמידה גדוֹלה מאד בּזה, אם תתקיים המגמה שאנחנוּ חשבנוּ אוֹתה כּי היא מגמה הסתדרוּתית שלטת בּתוֹך תנוּעת הפּוֹעלים – מגמת ההתלכּדוּת הפּנימית של תנוּעת הפּוֹעלים, שהיא הבּיטוּי לכמה תוֹפעוֹת בּחיינוּ הציבּוּריים, היא בּיטוּי לסוֹלידריוּת

מעמדית (אין סוֹלידריוּת אם אנשים רק דוֹגלים בּה ואינם מגשימים אוֹתה למעשׂה), והיא בּיטוּי לרעיוֹן של קיבּוּץ גָלוּיוֹת. כּי מה זה קיבּוּץ גָלוּיוֹת? שיהוּדים מארצוֹת שוֹנוֹת יבוֹאוּ לארץ ויהווּ עדה עברית אחת.

עכשיו אנחנוּ עוֹמדים לאחר הפסקה של חמש שנים בּעליה. איש מאתנוּ אינוֹ יוֹדע מה יהיה טיבם של הגלים הבּאים, בּאיזוֹ צוּרה תימָצא העליה הקרוֹבה ואיך היא תמצא אוֹתנוּ. זוֹהי אחת השאלוֹת הגדוֹלוֹת מאד, שכּרגע אנוּ מצוּוים הרבּה לחשוֹב עליה. ואם ראינוּ שהעליה השניה לא הצליחה לנצל את ארבּע שנוֹת המלחמה הקוֹדמת כּדי להגיע להתרכּזוּת פּנימית, כּדי להתלכּד לחטיבה אחת, גמוּרה, – אם כּי היא היתה קיימת כּחטיבה אחת בּכל מוּשׂגיה וּרעיוֹנוֹתיה, אבל לא מבּחינה ארגוּנית וּמבּחינת אֵמוּן חברי, וזה שקבע בּמידה גדוֹלה מאד את גוֹרלה של העליה השלישית ואת גוֹרלה של תנוּעת הפּוֹעלים כּוּלה, – הרי שיש לנוּ לחשוֹש מאד לבּאוֹת. כּי הרי יתכן מאד שהרבּה אסוֹנוֹת שבּאוּ על חבוּרוֹת שלמוֹת ועל התנוּעה כּוּלה היוּ תוֹצאה של העוּבדה הזאת, שלא היה איחוּד שלם בּארץ בּטרם הגיעה העליה השלישית, מפּני שאסוֹנוֹ של גדוּד העבוֹדה אינוֹ אסוֹנוֹ של גדוּד העבוֹדה בּלבד, אלא של תנוּעת הפּוֹעלים בּארץ-ישׂראל כּוּלה, וגם האסוֹן שהיה בּ״השוֹמר הצעיר״ (העזיבוֹת) – כל אסוֹן כּזה הוּא בּשבילנוּ לא רק ענינם של אלה הקשוּרים בּוֹ בּאוֹפן ישיר, אלא אסוֹנה של התנוּעה כּוּלה. השאלה הזאת, בּאיזה מגמוֹת תתקדם כּעת תנוּעת הפּוֹעלים, איזה מגמוֹת תתגבּרנה עכשיו, אם המגמה של כּלליוּת התנוּעה, של חברוּת כּללית של ה״חלוּץ״ והנוֹער, של כּלליוּת אמיתית, של יִשוּר הדוּרים, אוֹ מגמה אחרת, –דבר זה יהיה לוֹ בּלי שוּם ספק השפּעה מכרעת על גוֹרל העליה הבּאה שתבוֹא אלינוּ עם תוֹם המלחמה. וגם – על כּמה ענינים הקשוּרים בּה.