ההתנדבוּת לגדוּד העברי הארץ-ישׂראלי – יסוּדה של “אחדוּת-העבוֹדה”.

מהדברים האלה שהקראתי אפשר להבין כּי היתה זוֹ ועידה סוֹערת למדי, אשר בּה בּאוּ לידי התנגשוּת רצינית המגמוֹת של איחוּד – אוֹ של מילוּי ההסתדרוּת תוֹכן מלא –

והמגמוֹת שבּיקשוּ לשמוֹר על המצב הקיים של המפלגוֹת. בּהחלטה הראשוֹנה של הועידה יש כּבר הסבּרה של ״חוּג הענינים של ההסתדרוּת״ לא לפי התפיסה הקוֹדמת: ״א) עזרת חברים הדדית. ב) סידוּר כּל הענינים המשוּתפים לציבּוּר הפּוֹעלים, הכּלכּליים, הרוּחניים

והאזרחיים. ג) השתתפוּת בּעבוֹדה הישוּבית בּארץ״.

בּועידה הראשוֹנה דוּבּר על זה שדרוּש לפּוֹעלים בּארץ

מכשיר כּספּי שלהם. הסתפּקוּ בּויכּוּח בּעד קפּא״י ונגדוֹ, ״עצמאי״ ו״לא עצמאי״. אבל, למעשׂה, הדברים לא זזוּ. בּועידה ההיא המנוֹף הכּספּי שנוֹצר בּינתים וּכבר רכש לוֹ כּוֹח היה ״המשבּיר״. האדם אשר מסר לוֹ את אוֹנוֹ היה מאיר רוֹטבּרג. גם בּועידוֹת הגליל ויהוּדה דוּבּר על יצירת מוֹסד כּספּי עצמאי של פּוֹעלים. החלטת הועידה השביעית בּענין זה אוֹמרת:

״הועידה מקבּלת את הצעת הועדה המכוֹננת לועידה הכּללית של פּוֹעלי ארץ-ישׂראל (היתה ועדה כּזאת – משלוֹשת המרכּזים החקלאיים – שהתכּוונה לקרוֹא לועידת האיחוּד עוֹד בּימי המלחמה. וזה לא ניתן לה אז. אבל היא הספּיקה לחבּר פּרוֹגרמה של איחוּד. בּ. כּ.) בּדבר יצירת מוֹסד כּספּי מרכּזי לתנוּעת העבוֹדה בּארץ-ישׂראל בּשם

קרן העבוֹדה. על הועדה המכוֹננת לבחוֹר ועדה, אשר תתמסר ליסוּד קרן העבוֹדה״.

נשאר מאוֹתוֹ הזמן הכּרוּז של ״קרן העבוֹדה״ (״בּעבוֹדה״ עמוּד 129). והיוּ עוֹד דברי ספרוּת מענינים מסביב ל״קרן העבוֹדה״, שכּתב אוֹתם ש. לביא, אשר התענין בּשאלה זוֹ בּגליל. בּאחד המאמרים של אחד החברים בּענין ״קרן העבוֹדה״ יש הגדרה מענינת:

״הקרן הקימת נוֹצרה לשם גאוּלת האדמה לעם ישׂראל, קרן העבוֹדה – לשם גאוּלת האדם ושחרוּר העוֹבד בּאוּמתנוּ״

(ד. צירקין. קוֹבץ ״בּעבוֹדה״, עמוּד 93).

המפלגוֹת לא התיחסוּ בּאַהדה גדוֹלה לקרן העבוֹדה. לא ״פּוֹעלי-ציוֹן״, אשר חשבוּ שיש להם קפּא״י, וגם לא ״הפּוֹעל הצעיר״. וּבהחלטוֹת הועדה המכוֹננת הנזכּרת ישנה תכנית פּעוּלה שלמה של ״קרן העבוֹדה״. לא אתעכּב על זה, כּשם שלא אתעכּב על ענין הגדוּד. זה שלא נשאר לנוּ הויכּוּח הפּנימי בּתוֹך ציבּוּר הפּוֹעלים בּענין הגדוּד – אבידה

גדוֹלה היא. רק בּקוֹבץ ״בּעבוֹדה״ ניסינוּ לפרסם כּמה מכתבים של מחַייבי הגדוּד ושוֹלליו, בּיניהם מכתבים של צבי שץ, אשר יש ענין להאזין איך הם חיוּ את הדברים הללוּ. וכאשר המתנדבים הלכוּ לצבא הם סידרוּ מין כּינוּס של פּרידה מחברי ההסתדרוּת שנשארוּ בּארץ (בּתמוּז תרע״ח). ואז רעיוֹן קרן העבוֹדה היה כּל כּך יקר להם, שהם החליטוּ כּי החברים אשר בּגדוּד מוֹסיפים לשלם את מס חבר ההסתדרוּת וקוֹבעים תשלוּמים ל״קרן העבוֹדה״.

בּאוֹתה אסיפת חברים נתקבּלוּ החלטוֹת לדרוֹש מאת ההסתדרוּת לדאוֹג לעבוֹדה לפּוֹעלוֹת, לטפּל בּעניני תימנים, ועוֹד החלטה

אחת מענינת – על יֶרח הלימוּדים:

״האסיפה רוֹאה חוֹבה להמשיך את העבוֹדה התרבּוּתית גם בּגדוּד וגם בּעבוֹדה. בּאפשרוּת הראשוֹנה לסַדר בּארץ ״יֶרח

לימוּדים״.

בּגילוּי-דעת מיוּחד הבּיע כּינוּס החברים את הכּרתוֹ ״כּי העבוֹדה של הפּוֹעל בּתוֹך הארץ וההתנדבוּת למלחמה לשם שחרוּר הארץ – שני גילוּיים הם של שאיפה אחת חיה, שאיפת הגאוּלה״.

הועידה בּיהוּדה נגמרה בּהכּרה מחוּדשת של כּוֹחה הפּנימי, עד כּדי כּך שבּזמן שבּאה לארץ המשלחת הציוֹנית הראשוֹנה אחרי המלחמה, זוֹ שנקראה ״ועד הצירים״, עם וייצמן בּראשה, פּנוּ הפּוֹעלים אליה בּתזכּיר, וּבפּנִיה הזאת דיבּר המרכּז החקלאי בּלשוֹן אחרת מאשר קוֹדם. בּה ניתנה הכרקטריסטיקה הרשמית של ההסתדרוּת.

״הסתדרוּת הפּוֹעלים החקלאיים בּיהוּדה מקיפה וּמאחדת את כּל הפּוֹעלים והפּוֹעלוֹת, בּלי הבדל דעה וּמפלגה. עצם תעוּדת ההסתדרוּת היא – לאַחד את ציבּוּר הפּוֹעלים על יסוֹד של עניניו החיוּניים וּשאיפוֹתיו המשוּתפוֹת. ההסתדרוּת מנהלת את העזרה ההדדית של ציבּוּר הפּוֹעלים, את עניניו הכּלכּליים, הרוּחניים והחברתיים המשוּתפים, את המשׂא-וּמתן עם נוֹתני-העבוֹדה, וּמגַשמת את בּאוּת-הכּוֹח של ציבּוּר הפּוֹעלים כּלפּי ההסתדרוּת הציוֹנית וּמוֹסדוֹתיה וּכלפּי הישוּב

הארץ-ישׂראלי״.

וההסתדרוּת הוֹפיעה כּבר, לא בּשיתוּף עם מישהוּ אוֹ

בּחברוּת עם מישהוּ, כּי אם כּנציגוּת המוּסמכת של פּוֹעלי ארץ-ישׂראל.

אוּלם זה היה מצד הפּרוֹגרמה. עדיין לא מצד הכּוֹח. כּי מצד הכּוֹח המשיכוּ המפלגוֹת את החיים שלהן. וכל פּעוּלה אשר ראוּ בּה ענין לעצמן אוֹ אפשרוּת לעשׂוֹתה בּעצמן, אם בּכלכּלה ואם בּהתישבוּת או בּטיפּוּל בּעניני פּוֹעלים – הן המשיכוּ לעסוק בּזה לבדן.

מצד אחד היתה קיימת ועדה להכין ועידה כּללית של פּוֹעלי ארץ-ישׂראל וחבריה היוּ גם בּגדוּד. וּמצד שני, בּא לארץ זרם חדש של לגיוֹנרים יהוּדים מאמריקה וּמאנגליה. הלגיוֹנרים מאנגליה לא היוּ מתנדבים, אלא הוּטל עליהם הגיוּס בּכוֹח הממשלה האנגלית. הלגיוֹנרים מאמריקה בּאוּ אל הלגיוֹן בּהתנדבוּת וּבהתלהבוּת. היוּ בּיניהם חברים שחיכּוּ לעליה חלוּצית, בּשבילם היה הגדוּד צוּרה של פּגישה עם ארץ-ישׂראל. אוֹתה שעה התחילה רק התסיסה הגדוֹלה – תסיסת האיחוּד.

בּין האנשים שבּאוּ יחד עם הלגיוֹנרים מאמריקה היתה קבוּצה שלמה של ארץ-ישׂראליים – עוֹזבי הארץ וגוֹלי הארץ – אשר חזרוּ עתה אליה. בּיניהם היוּ גם בּן-צבי וּבן-גוּריוֹן. בּן-גוּריוֹן עד צאתוֹ מן הארץ היה חבר פּעיל מאד בּ״פוֹעלי-ציוֹן״, אם כּי בּמוּשׂגיו, בּיחס לרגש הכּלליוּת – בּיקר קשה כּמה מוּשׂגים מקוּבּלים בּמפלגתוֹ ותבע מחבריו תמיד העזה לדברים גדוֹלים. הוּא היה עברי קנאי, בּלי כּל היסוּסים, מהיוֹם הראשוֹן שבּא לארץ. מתוֹך כּך היה בּא בּביקוֹרת קשה למנהיגי ״פּוֹעלי-ציוֹן״ בּארץ-ישׂראל. בּאמריקה ראוּ אוֹתוֹ כּקנאי ארץ-ישׂראלי. כּלוֹמר, כּאדם שלא מן הישוּב. הוּא חי בּאמריקה שנים אחדוֹת, ושם הוֹציא יחד עם בּן-צבי ספר על ידיעת ארץ-ישׂראל בּאידיש, ספר גדוֹל שהיה לכבוֹד וּלגאוה למפלגת ״פּוֹעלי-ציוֹן״ בּאמריקה. אבל, כּנראה, לא ראה בּן-גוּריוֹן את עצמוֹ כּחבר המפלגה שחי את חייה הרגילים, אלא היה בּיניהם כּ״חתיכת ארץ-ישׂראל״. נזדמן לי תיאוּר אחד איך נפרדוּ בּאמריקה מבּן-גוּריוֹן ואיך הדהים אוֹתם המרחק העצוּם שבּין בּן-גוּריוֹן העברי וּתנוּעת ״פּוֹעלי-ציוֹן״ בּאמריקה.

עם בּן-גוּריוֹן עד צאתוֹ לאמריקה לא נפגשתי בּארץ מתוֹך איחוּד נפשי גדוֹל. פּעם הלכנוּ יחד בּרגל ליפוֹ – ולא הגענוּ לידי שׂיחה. פּגישתנוּ השניה היתה בּועידה השלישית בּהסתדרוּת, בּזמן שעמדתי בּמלחמה גדוֹלה עם ״פּוֹעלי-ציוֹן״ בּכל מיני שאלוֹת. והוּא בּא מקוּשטא, עוֹרך-דין, ושוֹאל אוֹתי: מה הויכּוּח החריף הזה בּינך וּבין ״פּוֹעלי-ציוֹן״? אמרתי לו: הִישאר אתה בּארץ ותראה שנוּכל לעבוֹד יחד.

כּשבּן-גוּריוֹן חזר מאמריקה, כּלגיוֹנר, חלה ושכב בּבית-החוֹלים. בּבית-החוֹלים הגיע אליו הקוֹבץ ״בּעבוֹדה״. כּשקרא אוֹתוֹ אמר: איזה יסוֹד יש לנוּ להיות רגע אחד מפוֹרדים, אם זה הקוֹבץ שמבּיע את ההשקפוֹת של פּוֹעלי ארץ-ישׂראל?! מרגע זה רתם בּן-גוּריוֹן את עצמוֹ בּענין האיחוּד.

ועדיין היה ענין זה קשה מאד. כּי מפלגת ״פּוֹעלי-ציוֹן״ בּאוֹתה שעה היתה לא רק מפלגה ארץ-ישׂראלית, אלא היוּ בּה הרבּה חברים שבּאוּ מאמריקה והיוּ בּיניהם אידישיסטים והיה יחס שלילי מאד ל״הפּוֹעל הצעיר״. צריך איפוֹא להבין את הקוֹשי העצוּם של בּן-גוּריוֹן, אדם יחיד, שבּא אל חבריו, והוא אז עדיין חבר צעיר, ויש לוֹ דעוֹת משלוֹ, ולעוּמתוֹ יש חברים מפוּרסמים יוֹתר ממנוּ. והוּא התחיל בּהיאָבקוּת שלוֹֹ בּפנים,

בּתוֹך מפלגת ״פּוֹעלי-ציוֹן״.

התחילה תסיסה גדוֹלה בּתוֹך הגדוּד. הפּגישה שלנוּ עם האמריקאים היתה מזעזעת. דבר סמלי הוּא, כּיצד עוֹמדים חיילים עם רוֹבים בּמפקד אחד והם יוֹדעים שבּעוֹד רגע יבוֹאוּ למפקד גם חיילים מאמריקה. וּלרבּים מאתנוּ היו צריכים לבוֹא ממש אנשים קרוֹבים מאד. למשל, אלי בּא חבר-נעוּרים, אשר בּגיל צעיר מאד היינוּ חברים ונפרדנוּ. הוּא בּא לארץ כּחלוּץ גמוּר. הוֹדוֹת ליעוּד המשיחי והציפּיה כּמעט שנמצאה האוירה בּשביל התגבּרוּת על כּל ההבדלים האלה. אמנם היוּ בּינינוּ ויכּוּחים עצוּמים, אבל היתה איזוֹ קרבה, שגברה על כּל זה.

לא אמסוֹר את כּל ההתפּתחוּת הזאת של תסיסת האיחוּד. אוּלם צריך היה למצוֹא צוּרה לאיחוּד. אלה שהיוּ בּלתי-מפלגתיים שללוּ את המפלגוֹת. הם לא העיזוּ לחלוֹם על בּיטוּל המפלגוֹת, אלא דיבּרוּ על זה שההסתדרוּת צריכה להיוֹת הכּל: תנוּ לנוּ לבנוֹת את הכּל. הרעיוֹן שכּדי שההסתדרוּת תחיה הכרחי לבטל את המפלגוֹת – בּזה לא חיינוּ, אם כּי בּינינוּ היוּ אנשים אשר שללוּ את המפלגוֹת הקיימוֹת בּכל נפשם.

אבל דוקא בּן-גוּריוֹן וחבריו, שבּאוּ מאמריקה, בּמידה שהכּירוּ בּצוֹרך רעיוֹן האיחוּד הבינוּ שאם תישאר מפלגת ״פּוֹעלי-ציוֹן״ – כּל איחוּד הסתדרוּתי אשר יקוּם לנוּ לא תהא בּוֹ אלא התרוֹצצוּת שסוֹפה חוּרבּן. לכן מוּטב שיבוֹא איחוּד בּין כּוּלם, שכּל

אדם יֵדע שהוּא נמצא בּמרכּז נפשי אחד. ולכן בּא הרעיוֹן של איחוּד גמוּר וּביטוּל המפלגוּת.

אוּלם הקוֹשי להגשמת איחוּד כּזה היה לא מצד הבּלתי-מפלגתיים ולא מצד הרוֹב הגדוֹל של ״פּוֹעלי-ציוֹן״, אלא מצד ״הפּוֹעל הצעיר״. ועדת ההכנה של ההסתדרוּת, של המרכּזים החקלאיים, לפני שהיא ראתה צוֹרך לקבּוֹע לעצמה עמדה, פּנתה למפלגוֹת והבּיעה את רצוֹנה לשבת אתן תחילה בּאוֹפן ידידוּתי וּלברר את האפשרוּיוֹת לאיחוּד. וּמכּיון שמבּחינת קשרים אישיים ועבוֹדה משוּתפת בּכמה וכמה שטחים היינוּ קרוֹבים יוֹתר עם ״הפּוֹעל הצעיר״ מאשר עם ״פּוֹעלי-ציוֹן״ (יבנאלי ואני השתתפנוּ בּעתוֹן ״הפּוֹעל הצעיר״), לכן פּנינוּ קוֹדם למפלגת ״הפּוֹעל הצעיר״, אבל אמרנוּ שאנחנוּ רוֹצים להיכּנס וּלהתיעץ על תכנית לאפשרוּת של איחוּד מלא של כּל פּוֹעלי ארץ-ישׂראל. בּרשימה שפּוּרסמה בּנדוֹן זה מסוּפּר:

״חברי הועדה, אשר נבחרוּ בּמוֹעצה של ההסתדרוּיוֹת החקלאיוֹת, פּנוּ לועדים המרכּזיים של שתי המפלגוֹת: ״הפּוֹעל הצעיר״ וּ״פוֹעלי-ציוֹן״, בּדבר עיבּוּד תכנית משוּתפת לאיחוּד פּוֹעלי ארץ-ישׂראל. לועדה עצמה לא היתה כּל תכנית מוּכנה. ״הפּוֹעל הצעיר״ הסתלק מהשתתפוּת בּבירוּר השאלוֹת ועיבּוּד התכנית, בּהוֹדעה שהוּא אינוֹ נכנס

בּשוּם משׂא-וּמתן היכוֹל להעמיד על הפּרק את שאלת בּיטוּל המפלגה אוֹ טשטוּשה״ (קוֹבץ ״אחדוּת-העבוֹדה״, עמוּד 90).

עמדת ״הפּוֹעל הצעיר״ היתה בּרוּרה לא בּזה שדרשה איזוּ דרישוֹת פּרוֹגרמַטיוֹת אשר אחרים לא רצוּ לקבּל. התשוּבה שלוֹ היתה שכּל סידוּר הקשוּר עם בּיטוּל המפלגה אוֹ עם טשטוּשה אינוֹ בּא בּחשבּוֹן בּשביל ״הפּוֹעל הצעיר״. אני מציין את זה, כּי שמעתי שאלוֹת: האם היה זה ניגוּד אִרגוּני אוֹ רעיוֹני? אני אוֹמר, הויכּוּח בּין ״הפּוֹעל הצעיר״ וּשאר הציבּוּר אז לא היה ויכּוּח אידיאוֹלוֹגי (אינני אוֹמר שלא היה מקוֹם לויכּוּח אידיאוֹלוֹגי), אלא ויכּוּח אִרגוּני: מה דרוּש לציבּוּר וּלמַה יכוֹלים להסכּים מאַרגני הציבּוּר הזה. ו״הפּוֹעל הצעיר״ קבע את עמדתוֹ.

אף על פּי שאני שייך לחוּג שיש לוֹ אחריוּת לענין ״אחדוּת-העבוֹדה״, אבל אין זה מן הנמנע שאילוּ אמר ״הפּוֹעל הצעיר״ שהוּא רוֹאה דרך לאיזה סידוּר – היוּ רבּים מאתנוּ, אוּלי

יחד עם ״פּוֹעלי-ציוֹן״, מחפּשׂים סינתיזה. אבל העוּבדה ש״הפּוֹעל הצעיר״ ענה תשוּבה כּזאת – קבעה את גוֹרלוֹ ואפיוֹ של האיחוּד.

״פּוֹעלי-ציוֹן״ הסכּימוּ לבירוּר השאלוֹת והסכּימוּ גם לבחוֹר ועד משוּתף שהם נכנסוּ לתוֹכוֹ בּשני חברים, וּבלתי-מפלגתיים – בּארבּעה חברים. היה בּטחוֹן שששת האנשים הללוּ, שהיוּ באוֹתוֹ ועד: י. בּן-צבי וד. בּן-גוּריוֹן – מ״פּוֹעלי-ציוֹן״; ש. יבנאלי, י. טבּנקין, ד. רמז וּב. כּצנלסוֹן – באי-כּוֹח הבּלתי-מפלגתיים – יעשׂוּ הכּל לשם האיחוּד.

בּלתי-מפלגתיים היוּ אז הרוֹב בּארץ. כּאשר אגיע לצירי הועידה אציין את יחסי המִספּרים. לא זוֹ בּלבד שהיתה זוֹ סיעה חפשית, בּלי משמעת, אלא הבּלתי מפלגתיים לא התכּנסוּ אף פּעם למוֹעצה. היוּ בּינינוּ משוּגעים כּאלה – כּמוֹני – שאמרוּ כּי בּרגע שנתכּנס יחד, ולא עם כּל הפּוֹעלים, ניהפך גם אנוּ לסיעה. וּמה עשׂינוּ? היינוּ מדבּרים בּמוֹעצוֹת ההסתדרוּת וּבועידוֹת

ההסתדרוּת וכוֹתבים בּקוֹבץ של ההסתדרוּת. לא רצינוּ לפַתח פּטריוֹטיזם של מסגרת.

מארבּעת החברים הבּלתי-מפלגתיים היוּ: טבּנקין – חבר המרכּז החקלאי בּגליל, רמז – חבר המרכּז החקלאי בּשוֹמרוֹן, ואני ויבנאלי היינוּ חברי המרכּז החקלאי בּיהוּדה. ארבּעה אלה יִצגוּ בּאוֹפן כּזה את שלוֹשת המרכּזים החקלאיים בּאוֹתוֹ זמן.

בּקשר לשאלת האיחוּד התקיימה ועידה של ״פּוֹעלי-ציוֹן״ סוֹערת מאד, שבּה היתה התנגדוּת גדוֹלה לאיחוּד, כּי היוּ בּה אידישיסטים וחברים חדשים. הקבוּצה אשר יסדה את ה״פרקציה״ פּרשה אוֹתוֹ זמן מ״פּוֹעלי-ציוֹן״, זאת אוֹמרת, הם כּל כּך התנגדוּ לאיחוּד, שהם נעשׂוּ לראשוֹני ה״פרקציה״ בּארץ.

אבל ועידת ״פּוֹעלי-ציוֹן״ זוֹ קיבּלה את ההחלטה להיכּנס לענין האיחוּד. אחרי ויכּוּחים סוֹערים וּמשׂא-וּמתן רב נתקבּלה הצעת האיחוּד פּה אחד.

ועידת ״הפּוֹעל הצעיר״ חיתה סגוּרה והחלטתה לא נתפּרסמה בּקהל.

לועידת ההסתדרוּת החקלאית בּעניני האיחוּד – נבחרוּ 58 צירים. מהם נבחרי ״פּוֹעלי-ציוֹן״ – 19, נבחרי ״הפּוֹעל הצעיר״ –11, נבחרים בּלתי-מפלגתיים (ואִתם הלכוּ גם אחדים שהיוּ קוֹדם בּ״הפּוֹעל הצעיר״, אבל היוּ בּעד איחוּד) – 28. וּבועידה הכּללית היוּ 81 ציר. מהם –47 צירים חקלאים, 15 צירים עירוֹניים, 19 צירים מן המתנדבים.

האחוּז של ״הפּוֹעל הצעיר״ בּתוֹך הפּוֹעלים היה 20. בּרץ מסר את הוֹדעתוֹ בּשם 12 צירים. כּל ועידת האיחוּד יִצגה 1.871 איש. אלה היוּ כּל הפּוֹעלים העברים בּארץ.

את עצם הבּירוּר הגדוֹל על האיחוּד לא אמסוֹר. אבל אמסוֹר איזה הלָך-רוּח היה בּועידה הזאת. התכנית, כּפי שעוּבּדה על ידי ששה חברים אלה, היוּ בּה כּבר הרבּה רעיוֹנוֹת שיש בּהם תשוּבה על שאלוֹת המתעוֹררוֹת גם עכשיו. היה בּתכנית זוֹ חידוּש רעיוֹני רב בּהרבּה שטחים. ״אחדוּת-העבוֹדה״ לא היתה ארגוּן בּדוֹמה לארגוּן של מפלגוֹת. זה לא היה גם ארגוּן טרייד-יוּניוֹניסטי, גם לא ״הסתדרוּת״ בּמוּבן המקוּבּל.

קוֹדם כּל, היה יחס ידוּע לחברוּת: חבר יכוֹל היה להיוֹת – כל אדם עוֹבד. אין חברוּתוֹ קשוּרה בּאידיאוֹלוֹגיה, אבל קשוּרה היא בּרצוֹן מסוּים. מה כּלל זה אוֹמר? – נאמר: לא פּרוֹגרמה, כּשם שכּתבוּ ס.-ד. וּמפלגוֹת אחרוֹת, שיש בּה השקפה מסוּימת על התפּתחוּת החברה ועל מלחמת מעמדוֹת וכוּ׳. אבל ניתן מוּשׂג על התפקידים שציבּוּר הפּוֹעלים מקבּל על עצמוֹ לעשׂוֹתם והוּא כּוֹלל לא רק דברים הקשוּרים בּעניני יוֹם-יוֹם, אלא גם דברים אשר להם קשר עם תנוּעת הפּוֹעלים בּארץ וּבעוֹלם ועם הציוֹנוּת בּעוֹלם.

בּתכנית זוֹ ישנה גם הגדרה של ״קוֹמנוֶלט״, בּדיוּק כּמוֹ שזה נאמר עכשיו: לדרוֹש ממעצמוֹת העוֹלם שיקימוּ מדינת יהוּדים ויאחזוּ בּאמצעים שהיהוּדים בּמשך זמן קצר יהפכוּ לרוֹב. מתוֹך שיטה מסוּימת שגם אם הם לפי שעה מיעוּט – צריכים להיוָצר התנאים שיביאוּ אוֹתם להיוֹת הרוֹב בּארץ. מכּאן – שהויכּוּח המתנהל עכשיו: ״מדינה לאַלתר״ אוֹ ״שלב למדינה״ – ויכּוּח זה נפתר שם.

האוֹפי המיוּחד של הפּרוֹגרמה של ״אחדוּת-העבוֹדה״ בּתוֹך כּל מיני פּרוֹגרמוֹת סוֹציאליסטיוֹת אחרוֹת התבּלט עד כּדי כּך שאֶדוּאַרד

בּרנשטיין – כּאשר קרא פּעם כּמה קטעים מתוֹך הפּרוֹגרמה של ״אחדוּת-העבוֹדה״ שהוּבאוּ לפניו בּתרגוּם – אמר: ״בּכל קשת הגונים של הספרוּת הסוֹציאליסטית אינני מכּיר דבר כּזה״. בּשביל ״פּוֹעלי-ציוֹן״ היה זה לגנאי: ״איזוֹ מין פּרוֹגרמה, שיש בּה בּלטריסטיקה כּזאת? ״

בּאוֹתה ועידה היה מצב די טרגי. תבינוּ ש״הפּוֹעל הצעיר״ קרא לועידה, והיא היתה סגוּרה, וּבה הגיע לכלל החלטה שלא להשתתף, אם כּי לא סיפּר לנוּ זאת. מוּבן שמצבוֹ הנפשי לא היה כּל כּך קל, בּפרט שלא כּל צירי ״הפּוֹעל הצעיר״ היוֹ נגד האיחוּד. הרוֹב החליט נגד האיחוּד. אבל בּתוֹכוֹ היה חלק אשר תבע את השתתפוּת ״הפּוֹעל הצעיר״ בּאיחוּד זה, ורק מתוֹך קוֹלגיאַליוּת וחברוּת החליט להיכּנע. והיוּ

חברים של ״הפּוֹעל הצעיר״ אשר החליטוּ שלא להיכּנע בּנקוּדת האיחוּד (רוֹטבּרג, לביא, בּן-ציוֹן ישׂראלי). ויש אוֹמרים שההחלטה על שלילת האיחוּד נגרמה על ידי טלגרמה אחת, שהגיעה מחוּץ-לארץ בּזמן ההוּא, עם ידיעה שיש 60 אלף ״צעירי-ציוֹן" בּחוּץ-לארץ, שיש מחנה גדוֹל כּזה ש״הפּוֹעל הצעיר״ מחכּה לוֹ, שהנה יעלוּ ויצטרפוּ למפלגת ״הפּוֹעל הצעיר״. וּבכן מה איפוֹא בּשבילוֹ אלה 1.800 איש שנמצאים בּארץ, הרי המחנה שלוֹ יבוֹא ויכריע את אֳפי תנוּעת הפּוֹעלים בּארץ, ולמה לוֹ היוֹם להיכּנע?

בּהיפּתח הועידה נכנסים חברי ״הפּוֹעל הצעיר״ ואינם מדבּרים. תבינוּ את הסיטוּאַציה הזאת. אז נאם נאוּם מזעזע יבנאלי:

״מהי הרשוּת המוּסרית להתבּדלוּתכם? (בּמאמר אחד שנכתב נגד האיחוּד כּתוּב היה שיש שני חלקים בּארץ-ישׂראל: יש חדוּרי צער האוּמה הבּאים מתוֹך געגוּעי מוֹלדת, ויש אנשים אחרים. זאת אוֹמרת, לא ענין של פּרוֹגרמה היה כּאן, אלא ״אנחנוּ אנשים שוֹנים״. על זה ונגד זאת טען יבנאלי. בּ. כּ.) ״חדוּרי צער האוּמה״ הננוּ כּולנוּ. ואם יש זמנים שאנוּ שוֹכחים את צער האוּמה, מתעלמים ממנוּ, – כּוּלנוּ בּשוֹכחים. האוּמנם אפשר לראוֹת

בּ״געגוּעי מוֹלדת״ יסוֹד להתבּדלוּת וּלהתקבּצוּת מיוּחדת? וּמי הוּא אשר מדדם בּשעלוֹ, לדעת בּקרב מי הם חיים יוֹתר?

אנוּ קוֹראים לכם, חברינוּ, אנשי ״הפּוֹעל הצעיר״, כּי תבררוּ לנוּ את הבּסיס המוּסרי הזה המבדיל אתכם מאתנוּ. אתם מבדילים בּין הפּוֹעל וּבין העבוֹדה. העבוֹדה היא קדוֹשה, והפּוֹעל – בּזוּי? אם קדוֹשה

העבוֹדה קדוֹש גם ה״פּוֹעל-ציוֹן״ העוֹבד אוֹתה. בּמה עוֹלה זכוּת בּני בּעלי-בּתים הבּאים להתחדש בּעבוֹדה בּארץ על אנשים פּוֹעלים מנעוּריהם? המצב המוּסרי של ציבּוּרנו אחד הוּא״.

וּבכן, הויכּוּח התקדם רע מאד, בּמוּבן זה שלא נשמעוּ מצד ״הפּוֹעל הצעיר״ דברים בּרוּרים. אנשים כּמוֹ אליעזר יפה ואליעזר שוֹחט היתה להם התמרמרוּת מוּסרית לעצם הדרישה הזאת. ואליעזר יפה אוֹמר עוֹד: ״אני בּטוּח כּי נבוֹא לידי איחוּד, אם נעמוֹד על הקרקע. אתם עוֹמדים בּהפשטה. נעמוֹד על הקרקע – נהיה מאוּחדים. אז ענה את תשוּבתוֹ שפּרינצק, והוּא הבּיע את הדברים:

״הבּסיס המוּסרי להתבּדלוּת הוּא מתוֹך הכּרה ואמוּנה

בּכוֹחוֹת עצמיים. היינוּ רוֹצים להאמין בּאיחוּד, אבל איננוּ בּטוּחים כּלל בּתוֹצאוֹת האיחוּד הזה. אכן העבוֹדה מאַחדת, אבל תנוּעת העבוֹדה, המלחמה עם שׂוֹנאיה, כּל זה מיוּחד. ואיזה בּסיס יש לכם להגיד שאתם מאוּחדים, מתי זה נפסק הויכּוּח? יש מחיצוֹת ואין בּכוֹח אמירת אמן להפּיל את המחיצוֹת. יבוֹאוּ החיים ויוֹכיחוּ כּי הגיעה השעה, ואז תבוֹא האחדוּת מאליה״.

״איננוּ זקוּקים לבקש לנוּ זכוּת. הזכוּת לכל אחד להוֹציא את כּשרוֹנוֹתיו ולעשׂוֹתם לקנין הציבּוּר. בּחוּץ-לארץ אתם מכּירים בּזכוּת הפדרציה וּפה אתם שוֹללים אוֹתה, פּה בּמקוֹם בּית-הקיבּוּל לכל הרֶזֵרב הזה, לכל זרמי תנוּעוֹתיו ועבָרוֹ, פּה היא אסוּרה. אין אנוּ אוֹמרים כּי אנוּ בּעלי המוֹנוֹפּוֹליה על העבוֹדה העברית, אבל אנוּ אוֹמרים: צריכים בּני בּעלי-בּתים לעבוֹר לעבוֹדה, והפּרוֹצס קשה עד מאד. משאלוֹתינוּ מהעתיד אוֹתן הן, אם השם מפוֹרש אוֹ לָאו, אבל האם יש לנוּ להגיד שקר לנפשנוּ שאנוּ כּבר מאוּחדים?! אנשים שמעוֹלם לא היוּ קנאים למפלגה בּאים ואוֹמרים: עוֹד לא בּא הזמן לאֶכּספּרימנט.

ישנן שתי מפלגוֹת, וּלכל אחת זכוּת הקיוּם. האם מעטוּ המקרים של עבוֹדה משוּתפת, למרוֹת המרחק? בּימי המַשבּר היה הכרח של שיתוּף, והזרמים היו עוֹבדים יחד בּסבלנוּת. וּבמעשׂה מאמינים זה לזה. לבעלי-האיחוּד זה לא מספּיק. אך כּיצד זה חלף הפּירוּד הזה, הנוֹרא לפי דבריהם, בּן רגע? האוּמנם נתחדשוּ? מה קרה? הפּרספּקטיבה הגדוֹלה? וּמי זה יתן לנוּ את הערוּבּה שהעליה הגדוֹלה הראשוֹנה לא תביא את ההתפּוֹררוּת. ולמה האיחוּד המלָאכוּתי?

איננוּ מאמינים בּכּוֹח המאַחד של הרזוֹלוּציה. לא מפּני שאיננוּ רוֹצים להאמין, וגם לא מפּני זה כּי עוֹד לא השׂכּלנוּ להאמין כּכה. אנחנוּ קבוּצת אנשים המקוּשרים על יסוֹדוֹת מסוּימים לנוּ, עבוֹדה

ושׂפה, תגידוּ כּי התוֹכן אחד הוּא, אוּלם ההבדל הוּא בּסגנוֹן.

הצעת ועדת ההכנה לא היתה מוּבנת לנוּ. אין אנוּ יכוֹלים לעשׂוֹת שקר בּנפשנוּ שיש איחוּד. בּמשך החדשים האלה נתבּרר הכּל, וּבכל זאת נקראה ועידה ודנוּ על אָפני האיחוּד, והיא החליטה ש״הפּוֹעל הצעיר״ אינוֹ נכנס לשוּם משׂא-וּמתן שיש בּוֹ מטשטוּש הצוּרה של ״הפּוֹעל הצעיר״.

כּוּלנוּ, גם אלה מתוֹכנוּ החוֹשבים שתוֹכן ״הפּוֹעל הצעיר״ הוּא סוֹציאליוּת וגם אלה שרוֹצים עוֹד לעיין בּדבר עד כּמה שהמוּשׂג הזה חפשי הוא מכּל מה ששמענוּ ולמדנוּ אוֹדוֹתיו כּל הימים, כּוּלם אמרוּ: רק לא טשטוּש צוּרת ״הפּוֹעל הצעיר״!

גם אחרי שתקוּם ״אחדוּת-העבוֹדה״ יהיה צוֹרך בּאיחוּד הכּוֹחוֹת, בּאיזה שֵם שלא יהיה. ואנחנוּ תבענו (וכאן ניתנת הפּרוֹגרמה החיוּבית של ״הפּוֹעל הצעיר״ שהוּבאה אז. בּ. כּ.): יוָסד משׂרד מאוּחד, בּמספּר שוה מכּל הצדדים, אשר יתווך בּין ההסתדרוּיוֹת, וּבמוֹמֶנטים של הסכּם יבּיע את החלטוֹת הפּוֹעלים בּשאלוֹת

תרבוּתיוֹת, כּלכּליוֹת וּמדיניוֹת. אנחנוּ מאמינים

כּי הצעתנוּ זוֹ, הפֶדֶרַציה, היא הצעת איחוּד חיוּני. אַל תדרשוּ הרמוֹניה

יתירה ואיחוּד גמוּר, כּי תתבּדוּ. נחוּצה רק רזוֹלוּציה אחת: ציבּוּר הפּוֹעלים תוֹבע מכּל חלקיו להביא לידי התאמה את פּעוּלוֹתיו. מוּבטחני, זה היה הצעד הראוּי שבּידוֹ להביא אוֹתנוּ למטרוֹתינוּ״.

״אף רגע איני מטיל ספק בּכוָנתכם הטוֹבה. אבל זה רק אֶכּספּרימנט שאין אנוּ מאמינים בּוֹ. התבּדלוּת לא תבוֹא. החיים, העבוֹדה לא יתנוּ. רוֹב הציבּוּר מתאחד בּ״אחדוּת-העבוֹדה״. אנוּ מאוּחדים בּ״הפּוֹעל הצעיר״. עוֹד ניפּגש. השׂנאה בּין המפלגוֹת לפני 15 שנה היתה גדוֹלה יוֹתר. גם זה יעבוֹר. ואז יבוֹא האיחוּד. הוּא יבוֹא אחרי החיים ולא לפניהם״ (קוֹבץ ״אחדוּת-העבוֹדה״, תרע״ט, עמוּד 94).

לועידה הזאת לא בּא א. ד. גוֹרדוֹן. חלק גדוֹל מחייו בּגליל בּילה גוֹרדוֹן בּכנרת, שנה אחת היה גם בּתל-עדשים. הוּא רצה להכּיר יוֹתר את ״השוֹמר״ ואת ״פּוֹעלי-ציוֹן״. ואחר כּך הלך לדגניה. זה היה בּתקוּפה האחרוֹנה של חייו. בּלי להאריך בּזה הרבּה אני יכוֹל לוֹמר שעמדתוֹ של גוֹרדוֹן לא היתה כּזאת כּמוֹ שהיא מתוֹארת עכשיו. הדמוּת הזאת של אידיאוֹלוֹג אוֹ מנהיג פּוֹליטי מוּסכּם – לא זוֹ היתה אישיוּתוֹ. היוּ יחסים עמוּקים בּינוֹ וּבין הרבּה חברים, והיה יחס אליו כּאֶל אדם חביב, מענין, משוּנה. חיים משוּתפים רוּחניים חיוּ אתוֹ רק מעטים. ויש להגיד, בּאמת, שרוּבּם היוּ מבּין אלה שהלכוּ לאיחוּד. בּין טבּנקין וּבין גוֹרדוֹן היתה התענינוּת עצוּמה. וגוֹרדוֹן השפּיע על

טבּנקין השפּעה גדוֹלה מאד. לא זוֹ בּלבד שהיוּ גם חברים פּעם, בּמשך שנה אחת, בּקבוּצה בּכפר-אוּריה. וכן היוּ גם חברים שוֹנים קשוּרים עמוֹ. וּבעצם, לגבּי כל שאלוֹת ההסתדרוּת בּמשך כּמה וכמה שנים לא היה גוֹרדוֹן מעוֹלם איש מפלגה, ותמך תמיד בּדרישוֹת של חיזוּק ההסתדרוּת והרחבת כּוֹחה. וּמבּחינת יחסיו האישיים – היוּ יחסיו לגמרי מחוּץ למסגרת מפלגתוֹ. זוֹ היתה אישיוּת שאינה ניתנת כּל כּך להגדרה.

והנה בּא הניגוּד בּין גוֹרדוֹן וּבין קבוּצת האנשים

השוֹנים האלה שהלכוּ לאיחוּד. וּביניהם היוּ גם אחר כּך אנשים קרוֹבים לגוֹרדוֹן (כּמוֹ מרדכי קוּשניר, אוֹ נוֹח נַפתוּלסקי, אוֹ רחל המשוֹררת, שלא היתה אז בּארץ, אבל כּשבּאה לארץ היתה איש ״אחדוּת-העבוֹדה״). כּל אלה היוּ קרוֹבים מאד לגוֹרדוֹן, יוֹתר ממישהוּ אחר. הוּא גר בּחצר כּנרת, שהיוּ שם עמוֹ בּן-ציוֹן, מאיר רוֹטבּרג ולביא אשר הלכוּ לאיחוּד. בּמשך שנוֹת חייו בּכנרת גרנוּ שם שנינוּ בּחדר קטנטן. אני יכוֹל לוֹמר שלא היה כּתב-יד אחד של גוֹרדוֹן שלא הייתי הקוֹרא הראשוֹן שלוֹ.

אני מספּר את כּל זאת כּדי להסבּיר כּמה קוים בּיאוֹגרפיים של גוֹרדוֹן, אשר אינם ידוּעים.

הניגוּדים בּין גוֹרדוֹן וּביני, אשר נתגלוּ, היו שנַים: האחד – בּענין הגדוּד (והדבר היה קצת לא מוּבן, לא מוּבן בּאוֹפן אישי. כּי הוא קרא לפנַי כּתב-יד אחד שבּוֹ הוּא הזדהה עם השקפה גדוּדתית. ואני התנגדתי לזה. כּי זיעזע אוֹתי הדבר, שאיש כּמוֹ גוֹרדוֹן תלה תקווֹת יהוּדיוֹת בּמלחמה. ואינני זוֹכר אם הוּא פּירסם את זה). כּאשר התנדבנוּ לגדוּד, היתה בּשבילנוּ הבּעיה הזאת: בּאיזה מחנה ימָצא גוֹרדוֹן – אם הוּא יהיה בּעד הגדוּד אוֹ לא, – בעיה זוֹ העסיקה אוֹתנוּ בּאוֹפן עצוּם. והנה הוּברר שגוֹרדוֹן דיבּר על ענין הגדוּד כּעל מכּה גדוֹלה מאד בּשבילוֹ. ואינני יוֹדע מה קבע אצל גוֹרדוֹן אוֹ אצל אליעזר יפה את החינוּך הפּציפיסטי האמיתי. אצל אחרים היוּ חשבּוֹנוֹת פּוֹליטיים. וכאב לנוּ מאד, שאנחנוּ, אנשים קרוֹבים כּל כּך לגוֹרדוֹן, נמצאנוּ בּתוֹך הגדוּד (אוֹ גם איש כּטבּנקין, שהיה בּעד הגדוּד, אם כּי לא היה בּגדוּד), בּאוֹתה שעה שגוֹרדוֹן עוֹמד כּמתנגד קשה לזה.

הניגוּד השני בּיני וּבין גוֹרדוֹן היה יחסוֹ לסוֹציאליזם. גוֹרדוֹן כּאשר קרא פּרוֹגרמה שבּה היתה כּתוּבה המלה סוֹציאליזם – קבע מיד את עמדתוֹ נגדה. ויש להבין את כּל עוֹמק הענין הזה. הלא גוֹרדוֹן בּעצם מהוּתוֹ הוּא אחד ההוֹגים המַהפּכניים מאד והוּא הכניס מוּשׂגים ידוּעים בּתוֹך המחשבה הסוֹציאליסטית. ויש מוּשׂגים שלוֹ שהם לָאו דוקא שלוֹ, אלא משוּתפים עם הוֹגי-דעוֹת סוֹציאליסטיים אחרים, ויש שהם שלוֹ, מיוּחדים.

אוּלם גוֹרדוֹן בּא מרוּסיה, בּמקוֹם שהסוֹציאליזם היהוּדי

היה קשוּר בּאַסימילָציה, והוּא התקוֹמם לדרכּוֹ בּכמה וכמה סוּגיוֹת (כּשם שרבּים מן הסוֹציאליסטים מתקוֹממים נגד מוּשׂגים מקוּבּלים בּסוֹציאליזם), והוּא לא יכוֹל היה להוֹדוֹת שהשקפתוֹ שייכת לאוֹתה השקפה אנוֹשית שנקראת סוֹציאַליזם.

פּעם, כּאשר כּתב מאמר אחד, אמרתי לוֹ שעל נוֹשׂא זה כּתב סוֹפר עוֹלמי, אמן גדוֹל. אמרתי: מסקנוֹתיו דוֹמוֹת לשלך. חשבתי לחוֹבתי לוֹמר לוֹ זאת. הבאתי לוֹ את החיבּוּר ההוּא והוּא שׂם אוֹתוֹ בּמגרה ולא פּתחוֹ. בּפעם אחרת, בּקשר עם איזה מאמר אידיאוֹלוֹגי שלוֹ, אמרתי לוֹ: אתה יוֹדע, אצל קרוֹפּוֹטקין יש דבר דוֹמה מאד לשלך. הבאתי לוֹ את ספרוֹ של קרוֹפּוֹטקין, והוּא שוּב שׂם אוֹתוֹ בּמגרה ולא פּתח. זה אוּלי מוּזר מאד, אבל מענין מאד. ואינני חוֹשב ששוּם דבר שאמרתי לוֹ בּנוֹגע לספרוּת לא עִניֵן אוֹתוֹ ושלא עבר על זה בּלי לוֹמר לי משהוּ. להיפך, קרא והשׂיג. אוּלם דוקא האנשים שהיוּ היוֹתר קרוֹבים לוֹ בּעוֹלם, ושהיוּ יכוֹלים לוֹמר

לוֹ שהם סוֹציאליסטים, הוּא לא יכוֹל היה לקבּל את דבריהם אלא כּהתמוֹדדוּת גמוּרה. אין ספק שזה היה בּשבילוֹ זעזוּע גדוֹל מאד.

בּמכתב אחד שלי אליו (ואוּלי היה זה מכתב אחרוֹן שהחלפנוּ בּינינוּ) כּתבתי לוֹ: האם אתה מתנגד כּל כּך למשה הס, מכּיון שאתה חוֹשב שסוֹציאליזם שוֹלל תפיסה לאוּמית וכל סוֹציאליזם הוּא ויתוּר על לאוּמיוּת? על מכתבי זה לא קיבּלתי תשוּבה. אבל הוּא כּתב אחר כּך מאמר גדוֹל. לועידת האיחוּד לא בּא, אבל הוּא שלח אליה את מאמרוֹ ״עבוֹדתנוּ מעתה״.

גוֹרדוֹן היה כּל כּך מזוּעזע מענין זה של האיחוּד, שיחסוֹ האישי לאנשים קרוֹבים לוֹ מאד מאד השתנה עד היסוֹד. הוּא לא קיבּל את זה כּדבר רגיל, כּאנשים אחרים. הוּא ראה בּזה לא ענין של חילוּקי-דעוֹת, אלא התמוֹדדוּת רבּה של אנשים. וכאשר קראוּ אחר כּך את הועידה ליצירת ההסתדרוּת, כּש״הפּוֹעל הצעיר״ הלך לועידת ההסתדרוּת, גוֹרדוֹן כּבר בּמידה כּזאת לא האמין בּנוּ, שלא בּא גם לועידה הזאת.

וכאשר יצאתי אחר כּך מטעם ההסתדרוּת לאמריקה, בּמשלחת ראשוֹנה של ההסתדרוּת (אני, בּרץ וּמַניה שוֹחט), קיבּלתי ממנוּ מכתב של שתי שוּרוֹת. אבל ראיתי בּשתי השוּרוֹת הללוּ (וזאת היתה הפּתקה האחרוֹנה שקיבּלתי מגוֹרדוֹן) התגבּרוּת נפשית עצוּמה. אני יוֹדע שבּשביל גוֹרדוֹן היה ענין זה מקוֹר של סבל מאין כּמוֹהוּ. והיה לנוּ ויכּוּח עם גוֹרדוֹן. וּבּרנר כּתב הרבּה מאד אל גוֹרדוֹן. ולא שהוּא אמר לוֹ: אתה ריאַקציוֹנר ואנטי-סוֹציאליסט. הטענה שלנוּ היתה: הויכּוּח שלך אתנוּ הוּא על טרמינוֹלוֹגיה. אין שוּם ויכּוּח רעיוֹני נפשי בּינינוּ וּבינך. ועל זה יש רשימה מפוּרסמת של בּרנר: ״על עסקי טרמינוֹלוֹגיה״.

אקרא דברים אחדים מאלה שנאמרוּ בּויכּוּח, בּועידת האיחוּד, שהם מענינים מאד מצד גילוּיים רעיוֹניים ואנוֹשיים מאוֹתוֹ הזמן. מה אמר טבּנקין בּועידת ההסתדרוּת החקלאית?

״בּאסיפה כּללית זוֹ, פּרי תנוּעה שהקיפה את כּל הפּוֹעלים, מוּרגש וּברוּר לכּל בּיטוּי הרצוֹן של כּוּלנוּ, הרגשת הנסיוֹן

של שחרוּר. רצוֹן זה הגיע אל הנקוּדה הכי-חשוּבה: לבטל את המפלגוֹת לשם פּעוּלה חפשית וּפוֹריה. כּי כּל פּעוּלתנוּ בּלי זה אינה פּוֹריה. אנחנוּ הנהגנוּ מנהג ״רע״ מאד: ועידוֹת פּוֹעלים כּלליוֹת. בּכל פּעם כּשהיינוּ נפגשים בּועידה היה מתעוֹרר הרצוֹן להתאחד, ועם גידוּל כּוֹח העוֹבדים גדלה גם האפשרוּת להתאחד. לשוֹן אחרת היתה נשמעת בּועידוֹת המפלגוֹת. שם היוּ מוֹנים את כּל החטאים של ההסתדרוּת: שהיא עוֹסקת גם בּעניני תרבּוּת, מסדרת ספריוֹת ודוֹאגת להשׂכּלה, לעברית, מתעסקת בּעניני ישוּב, בּוֹראת מוֹסדוֹת

כּספּיים לעבוֹדה זוֹ, כּמוֹ ״המשבּיר״, ״קרן עבוֹדה״, עוֹסקת גם בּפּוֹליטיקה. אפילוּ בּועידוֹת אלה של המפלגוֹת בּדבר האיחוּד שקדמוּ

לועידתנוּ זוֹ – מה שוֹנה לשוֹן המדבּרים בּהן

ואצלנוּ. אוֹתם האנשים דיבּרוּ בּועידת ״פּוֹעלי-ציוֹן״ על ההתאחדוּת בּלשוֹן של ״כּדאי", ״רוַח״ וּ״תנאים״, וּפה מדבּרים ודנים על אוֹתה השאלה מצד הצוֹרך בּהתאחדוּת ואפשרוּתה בּשביל העבוֹדה והעוֹבדים. גם בּועידת

״הפּוֹעל הצעיר״ היה כּך. כּי בּועידוֹתינוּ הכּלליוֹת מתגבּרים האינסטינקטים של מעמד הפּוֹעלים כּוּלוֹ, הצרכים החיוּניים של כּל הציבּוּר. – – מרוּת מעמד העוֹבדים על כּל חייו הציבּוּריים – זאת היתה מגמת ההסתדרוּת מיוֹם היוָלדה. את שלטוֹן העוֹבד בּגוֹרלוֹ מוּכרחים אנוּ להשׂיג

עכשיו לכל הפּחוֹת בּתנוּעה בּפנים״ (פּה לא נדרש הסכּם בּין פּוֹעלים, אלא שלטון ציבּוּר הפּוֹעלים בּגוֹרלוֹ. בּ. כּ.).

״שאלה זוֹ של שחרוּר מעוֹל המפלגוֹת נהיתה לחריפה כּעת גם מפּני התרחבוּת אוֹפק הפּעוּלה. עד עכשיו היוּ לנוּ קבוּצוֹת בּוֹדדוֹת

בּארץ. ואם המפלגתיוּת (שמעוּ! בּ. כּ.) הרעילה את חיי הקבוּצוֹת האלה (זאת אוֹמרת, הויכּוּחים בּין הקבוּצה והמפלגה; אם היוּ חברים, למשל, בּ״הפּוֹעל הצעיר״ וּ״פוֹעלי-ציוֹן״ בּקבוּצה אחת. בּ. כּ.), הפריעה לפעוּלת ההסתדרוּת בּעבוֹדה הישוּבית הזוֹ, עיכּבה בּעד התפּתחוּתן החפשית, מה יהיה בּעבוֹדה הישוּבית הרחבה העוֹמדת לפנינוּ? התחרוּת המפלגוֹת בּתפיסת הנקוּדוֹת

הישוּביוֹת, דחיית האחד את השני תהיה בּכל מפעל ישוּבי חדש. הן כּבר הרגשנוּ את זה בּאוֹפן מוּחשי בּשנים האחרוֹנוֹת בּיחס לקבוּצוֹת הקפּא״י ו״הפּוֹעל הצעיר״ בּגליל העליוּן וּבחוּלדה, כּפר-אוּריה ועוֹד (בּגליל העליוֹן תפשׂה קפּא״י את הקבוּצוֹת; בּחוּלדה וּבכפר-אוּריה נשארוּ, כּנראה, קבוּצוֹת בּאוֹתוֹ זמן של ״הפּוֹעל הצעיר״. בּ. כּ.). ואם עד עכשיו בּעבוֹדתנוּ התרבּוּתית הקטנה וּפחוּתה לא יכוֹל היה לצאת ״גן-הירק״ על ידי כּל הירקנים, כּי אם רק ״בּמסיבּת חברים לדעה״ של ״הפּוֹעל הצעיר״, וּמִלוֹן עברי שימוּשי לעניני עבוֹדה צריכים חברי ״הפּוֹעל הצעיר״ להתחיל לחבּר לחוּד, אחרי שההסתדרוּת מתעסקת בּזה כּבר שנים, מה יהיה עתה, כּשעבוֹדתנוּ התרבּוּתית תצטרך להיוֹת בּיחס לעָבר ענקית, להקיף הקנית השׂפה והדרכה בּעבוֹדה למאוֹת העוֹלים?״ – – ״נחוּצה לנוּ עתוֹנוּת אחת המדבּרת בּשם כּוּלנוּ, בּשם חיינוּ להעם

כּוּלוֹ״.

ויש פּה הגדרה:

״פּה הפּירוּד כּרגע הוּא רק פּרי המסוֹרת, פּרי הגלוּת.

מפּני זה קשה אפילוּ לתפּוֹס אוֹתוֹ, לקרוֹא לוֹ בּשם, להבליט אוֹתוֹ. מחר יבוֹאוּ העוֹלים מהגוֹלה. הם יבוֹאוּ עם תוֹרוֹת פּירוּד, תוֹרוֹת

הגלוּיוֹת: גלוּת רוּסיה וגַליציה, פּוֹלניה ואמריקה, הגלוּת של הפּוֹעל המשוּעבּד והגלוּת של בּני בּעלי-הבּתים, אנשי-האויר, חינוּך הציוֹנוּת הרשמית וחינוּך מלחמת המעמדוֹת בּידיהם. הם ימלאוּ את המפלגוֹת שלנוּ. הם לא יבינוּ איש את רעהוּ. נקוּדוֹת הפּירוּד בּמפלגוֹת שלנוּ יתחזקוּ ויתרבּוּ, נקוּדוֹת האיחוּד יוּבלעוּ ויתבּטלוּ. בּאיחוּד ההסתדרוּת תהיה

ארץ-ישׂראל המשפּיעה; בּפירוּד – המפלגוֹת שבּגוֹלה תהיינה המשפּיעוֹת. אם לא כּעת נתאחד אז מעכשיו נתרחק״.

אלה היוּ הדברים של טבּנקין בּאוֹתוֹ ויכּוּח (״אחדוּת-העבוֹדה״, קוֹבץ, תרע״ט. עמוּדים 95—96).

מה אמר אליעזר יפה אז? פּה הוּא הבּיע כּבר את השקפוּתיו יוֹתר בּרוּר:

״אני נגד ההתאחדוּת, וּבעד ההסתדרוּת החקלאית, ואני רוֹאה כּי תנוּעת האיחוּד בּאה להרוֹס את ההסתדרוּת הזוֹ. החברים יוֹדעים כּי אני הנני נגד כּל פּוֹליטיקה, לא רק הפּוֹליטיקה הבּין-לאוּמית, המפלגתית, כּי אם גם הפּוֹליטיקה שבּין איש לרעהוּ. לדידי תיבּטלנה כּל המפלגוֹת, ואפילוּ ״הפּוֹעל הצעיר״ (הוּא היה, בּעצם, המליץ בּין הישוּב והאנגלים. וּמינוּ אוֹתוֹ בּתוֹר בּא-כּוֹח היהוּדים בּיפוֹ. הוּא שׂנא את האנגלים תכלית שׂנאה), אבל לא מתוֹך כּפיית הר כּגיגית. אני נגד הַשלָטה. אין השלטה, יש הסכּמה! נסכּים כּוּלנוּ לדבר אחד – נעשׂנוּ, ואם לא – ילך כּל איש בּשם אלוֹהיו. אני מאמין בּסוֹציאליוּת של יוֹשר, המתעבת את השלטון. בּי לא ישלט שוּם איש, שוּם מפלגה, וגם איני רוֹצה להשליט דעוֹת והחלטוֹת על מישהוּ. רק דרך אחת – הסכּמה הדדית.״ (שם, עמוּד 98).

פּה הרעיוֹן של בּנין חיי חברה רק על יסוֹד של הסכּמה הדדית. אם כּי הוּא, כּמנהל המרכּז החקלאי, לא נהג כּך.

היוּ גם טענוֹת של חברי ״הפּוֹעל הצעיר״ מבּחינה אחרת. נתן (פרנקל) חפשי:

״חרפּה היא כּי מפלגת פּוֹעלים כּיוֹם הזה מכניסה בּתקנוֹת ההתאחדוּת את הכּניסה לאינטרנַציוֹנל. חברי האינטרנציוֹנל עוֹשׂים מעשׂים

אשר שוּם מוֹשל עריץ לא ירשה לעצמוֹ. כּשעמד ליבּקנכט למשפּט בּעד תעמוּלה אנטי-מיליטריסטית לא העיז וילהלם לדוּנוֹ למות, וחברי האינטרנציוֹנל הם שהרגוּ את ליבּקנכט ורוֹזה לוּכּסמבּוּרג. ועוּבדה היא כּי אלה שניגשוּ בּאמת להגשמת הסוֹציאליוּת, הבּוֹלשביקים בּרוּסיה, פּוֹגשים בּהתנגדוּת

עצוּמה מצד האינטרנציוֹנל.

שוֹאלים אוֹתנוּ: מדוּע אינכם רוֹצים להתאחד? ואני אשאל את ההיפך: אם אמת הדבר כּי ההבדל בּין המפלגוֹת כבר אינוֹ קיים, מה מוֹנע אתכם להיכּנס ל״הפּוֹעל הצעיר״? אתם רוֹצים לברוֹא בּריאה חדשה של התמזגוּת גמוּרה, דבר שלא נראָה בּכל העוֹלם״ (שם).

וּבזה דברי חבר אחד שהיה מחשוּבי ״הפּוֹעל הצעיר״, שמסר לוֹ הרבּה מחייו הוּא – מאיר רוֹטבּרג. עכשיו החבר הזה חוֹלה וקוֹלוֹ איננוּ נשמע כּבר שנים רבּוֹת. הוּא אינוֹ איש דיבּוּר, אבל איש המעשׂה:

״לא קל עתה לדבּר בּשאלה זוֹ. כּוּלנוּ ערים להתפּתחוּת ההסתדרוּת החקלאית. וּפה בּאים וּמסַפּרים דברים אשר הכחשוֹתיהם בּרוּרוֹת לכוּלנוּ. אני מוֹצא לנחוּץ לחזוֹר וּלהעיד כּי המפלגוֹת, שתיהן כּאחת, לא נתנוּ להסתדרוּת לחיוֹת. אף אחת מאסיפוֹת יהוּדה והגליל לא עברה בּשלוֹם. אנחנוּ, עוֹבדי ההסתדרוּת, סבלנוּ מזה תמיד. בּראשוֹנה היתה מפלגת ״פּוֹעלי-ציוֹן״ שעינתה אוֹתנוּ ודרשה: ״פּרוֹפֶסיוֹנַליוּת״, צמצוּם הענינים. המפלגה שתמכה אז בּנוּ, ״הפּוֹעל הצעיר״, מתנגדת לנוּ עכשיו, והיא הדוֹגלת כּל השנים האחרוֹנוֹת ב״פּרוֹפֶסיוֹנליוּת״.

חברי המפלגה אוֹמרים לנוּ: ״אנוּ רוֹצים וּנכוֹנים לעבוֹד בּעד ההסתדרוּת״. אבל הם כּבר מזמן חדלוּ להשתתף בּפוֹעל בּעבוֹדת ההסתדרוּת. ויצרוּ יחסים כּאלה שכּבר אי אפשר להם להשתתף בּהסתדרוּת כּל זמן שהיחסים האלה ימָשכוּ. יהא הדבר בּרוּר: כּיוֹם אין הסתדרוּת חקלאית קיימת. לשוּם איש אין רצוֹן לעבוֹד בּהסתדרוּת. לאנשי המפלגוֹת – מפּני היחסים המפלגתיים; לנוּ – מפּני שנלאינוּ לבזבּז את כּוֹחנוּ לכל התנגדוּת. בּרוּר כּי אם לא נוּכל להתאחד בּהיוֹתנוּ קוֹמץ קטן – אחרי כן לא כּל שכּן. גם עתה, בּראשית בּוֹא החלוּצים החדשים, משתדלים הדגניים להכניסם לדגניה, לשם ״חינוּך״, והכּנַרתיים – לכנרת. וּמה יהיה כּשיבוֹאוּ ההמוֹנים? (הבּעיוֹת של משיכת חברים על ידי חבר-הקבוּצוֹת והמוֹשבים והקיבּוּץ המאוּחד – הוּבּעוּ כּבר אז על ידוֹ. בּ. כּ.).

וּמה הטעם נגד האיחוּד? מסוֹרת! מסוֹרת של 9—10 שנים. מה הן עשׂר שנים בּחיי תנוּעה היסטוֹרית?

האוּמנם אי אפשר על זה להתגבּר? שפּרינצק אוֹמר לנוּ בּבטחוֹן גמוּר: הניחוּ, תעבוֹרנה עוֹד שנים אחדוֹת, והדבר אשר אינוֹ עוֹלה הפּעם יעלה בּידי ״הפּוֹעל הצעיר״. מדוּע איפוֹא לא יעלה הדבר בּידינוּ עתה?

בּמשך שלוֹשת החדשים האחרוֹנים, מאז החל רעיוֹן האיחוּד לפעם בּלב כּל אחד מאתנוּ, ראיתי בּרוּר כּי האיחוּד יקוּם רק בּהיבּטל המפלגוֹת. ונוֹכחתי שאין כּל טעמים נגד האיחוּד. לאיחוּד יש הרגשה בּריאה. שאלתי והקשבתי וּטעמים אמיתיים נגד לא שמעתי. ואם יש פּגמים בּהתאחדוּת זוֹ, המוּצעת, הרי זה בּאשמת אוֹתוֹ הציבּוּר, שאינוֹ רוֹצה להשתתף בּיצירת האיחוּד. גם אני נטיתי להתנגד לכניסה לבּרית העוֹלמית של ״פּוֹעלי-ציוֹן״, אבל בּרוּר הדבר שאנוּ צריכים לברוֹא קשר עם הגוֹלה. שאם לא כּך, הרי ההמוֹנים יבוֹאוּ הנה ויביאוּ אתם את אשר אתם. וּבכן, מה אנוּ חוֹששים לקשרים, המסייעים להכין אוֹתם לארץ-ישׂראל?

– ואשר לאַתמוֹספירה הנוֹראה שנוֹצרה בּגליל לרגל שאלת האיחוּד, היא איננה נוֹראה מאשר היתה קוֹדם. האסיפה המכוֹננת (הפּוֹעלים היוּ אז מפוּלגים. והמשלחת הראשוֹנה אשר יצאה להסתדרוּת הציוֹנית, בּה לא היוּ חברינוּ כּלל. בּ. כּ.)

הוֹכיחה לנוּ די את הסכּנה שבּפּירוּדים הקיימים. אילוּ היתה בּינינוּ הסכּמה הדדית היוּ הצירים שלנוּ נבחרים ונוֹסעים לאסיפת השלוֹם. על ידי היחסים והפּירוּדים הפסדנוּ את כּל אפשרוּת ההשפּעה וההגנה על דרישוֹת העוֹבדים בּשעה כּל כּך קשה ואחראית. אין לראוֹת בּהתאחדותּ שאלה של אישים. זוֹהי שאלה של חינוּך, של צוּרוֹת עבוֹדה משוּתפוֹת וּרחבוֹת. נסיר את המַסוה ונראה את מצב ההסתדרוּת החקלאית, אשר אין לה כּל תקוּמה מבּלי ההתאחדוּת״ (שם, עמוּדים 99—100).

לאחר כּל הויכּוּח הזה (שאני רק מביא קטעים אחדים ממנוּ, טיפּוּסיים מאד) הביא ״הפּוֹעל הצעיר״ את הצעתוֹ המנוּסחת. אקריא בּזה את הנקוּדוֹת העיקריוֹת שלה:

״העבוֹדה בּארץ מסתדרת למקצוֹעוֹתיה. ההסתדרוּת החקלאית הכּללית, כּמוֹ כן יתר ההסתדרוּיוֹת המקצוֹעיוֹת – הן בּלתי-מפלגתיוֹת.

תפקידיה של ההסתדרוּת החקלאית הם: 1. אינפוֹרמַציה פּנימית בּעבוֹדה. 2. סידוּר העבוֹדה היוֹם-יוֹמית. 3. מוֹסדוֹת כּלכּליים, צרכים סניטריים ועזרה הדדית. 4. סידוּר עבוֹדוֹת קבּלניוֹת כּלליוֹת. 5. משׂא-וּמתן עם נוֹתני-עבוֹדה והגנת האינטרסים המשוּתפים של ציבּוּר הפּוֹעלים.

1. השׂכּלה חקלאית מקצוֹעית.

– לפיכך, לשם התאָמת הפּעוּלה ואיחוּדה, נוֹצר מוֹסד מכַוון (רֶגוּלַטיבי; בּצוּרה של משׂרד עבוֹדה מיוּחד.

חוּג הפּעוּלה של משׂרד העבוֹדה הוּא:

1. להביא לידי התאמה את הפּעוּלוֹת הנעשׂוֹת על ידי המפלגוֹת וההסתדרוּיוֹת השוֹנוֹת בּמקצוֹע העבוֹדה, מתוֹך הסכּם ואינפוֹרמַציה הדדית (כּמוֹ בּעניני יסוּד קבוּצוֹת וּמוֹשבי עוֹבדים וכוּ׳ ).

2. המשׂרד המאוּחד מביא בּמקרים האפשריים לידי הבּעה משוּתפת את רצוֹנוֹ המשוּתף של כּל ציבּוּר הפּוֹעלים וחלקיו המאוּרגנים בּשאלוֹת ידוּעוֹת.

3. החזקה והנהלה של מוֹסדים המשוּתפים לכל פּוֹעלי הארץ בּמוֹשבה וּבעיר, כּמוֹ לשכּת עבוֹדה מרכּזית וכוּ׳.

4. משׂרד העבוֹדה המאוּחד נוֹצר על ידי בּאוּת-כּוֹח שוה מצד ״הפּוֹעל הצעיר״, ״פּוֹעלי-ציוֹן״ וההסתדרוּת החקלאית. הרחבת המוֹסד הזה נעשׂית בּהסכּם הדדי מוּחלט של שלוֹשת החלקים הללוּ״ (שם, עמוּדים 102—103).

כּל ענין של התישבוּת, של קבוּצוֹת וּמוֹשבים חסר פּה. זה נשאר, למעשׂה, ענינן של מפלגוֹת.

על זה ענה טבּנקין. אקריא רק משפּטים אחדים מדבריו:

״לא אדבּר על עצם ההצעה, כּי אם על ההבדל שבּינה וּבין הצעתנוּ. לפנינוּ תכנית לא של איחוּד, כּי אם של פּירוּד. יש כּאן ששה סעיפים על פּעוּלת ההסתדרוּת החקלאית, שהיא צריכה להיוֹת רק פּרוֹפסיוֹנלית, מה שלא היתה אף יוֹם, למרוֹת רצוֹן המעטים בּני המפלגוֹת. משוּם שענינינוּ הפּרוֹפסיוֹנליים אינם ניתנים להיגדר כּכה. הצעה זוֹ מבססת את המצב הקוֹדם אשר לוֹ התנגדנוּ מפּני הצמצוּם וההגבּלה שבּוֹ. אין כּאן שוּם תיקוּן. להיפך, יש פּה גילוּי הרצוֹן לבטל את ההסתדרוּת. מניחים למפרע שגם בּעבוֹדה הפּרוֹפֶסיוֹנלית יש ענינים מיוּחדים למפלגה וידה חלה בּהם.

ישנן איפוֹא שתי רשוּיוֹת. וּמה נעשׂה אנחנוּ – הרוֹב

הגדוֹל של הפּוֹעלים החקלאיים הבּלתי-מפלגתיים? וּבכן, אוּלי שלושׂ רשוּיוֹת. וּלמען כַּוון והַתאם את פּעוּלוֹתיהן, בּוֹראים מוֹסד מתַווך

וזהוּ כּל האיחוּד. ההשקפה אינה חדשה, אוּלם ההסתדרוּת לא הסכּימה שעניני הקבוּצוֹת והעבוֹדה הישוּבית יהיוּ לנחלת המפלגוֹת – למה נעשׂה כּדבר הזה כּעת? – – ויש בּהצעה זוֹ גם הבטחת ההגמוֹניה של המיעוּט, מפּני שאין הרוֹב מכריע בּמשׂרד זה, כּי אם רק בּהסכּמת המיעוּט״ (כּלוֹמר, כּל משטר כּזה יש בּוֹ ערוּבּה להגמוֹניה של המיעוּט. בּ. כּ.) (שם, 103—104).

וגם מלים אחדוֹת של יבנאלי:

״אין איש יוֹדע מהוּ הדבר המבדיל בּינינוּ (מענין הדבר, שאנשים מדבּרים בּשם בּדילוּת, ואין אנשים מבינים זה את זה! בּ. כּ.). וּמשוּם כּך, בּכדי לקיים את המחיצוֹת החברתיוֹת, מעבירים אוֹתנוּ לשאלוֹת וסכסוּכים מוּסריים. זה מקלקל את חיינוּ, מרַפּה את כּוֹחוֹתינוּ. הפּירוּד הזה מחליש וּמשפּיל את הפּוֹעל ואת ערך חייו. אם נקים גם להבּא את המפלגוֹת, תהיינה הן, בּכוֹח רצוֹן הקיוּם, מוּכרחוֹת לשאוֹף להתבּדלוּת

וּלהתבּלטוּת מַכּסימלית. החלקים המפרידים שוֹאפים להבליט וּלהגבּיר את יסוֹדוֹת הניגוּד. סתירה זוֹ ממררת את חיינוּ, חיי כּוּלנוּ, וּממנה צריך להיגאל. סידוּר הקבוּצוֹת, אחד הדברים הכי-רבוֹלוּציוֹניים בּחיינוּ, נעשׂה לרעה חוֹלה על ידי סידוּר המפלגוֹת. ועל אחת כּמה עבוֹדת התרבּוּת. משל קטן לדברַי. היתוֹאר הדבר שהמוּנחים החקלאים יבָּראוּ בּתוֹכנוּ על פּי חלוּקה מפלגתית, בּשעה שזהוּ צוֹרך כּל הציבּוּר (קיים זה כּבר ילקוּט המִלוֹן החקלאי הנאגר על ידי חברים בּתוֹך הועד התרבּוּתי של הסתדרוּתנוּ, וּבועידת ״הפּוֹעל הצעיר״ האחרוֹנה נבחרוּ ועד תרבּוּתי וקוֹמיסיה מיוּחדת לטרמינוֹלוֹגיה חקלאית)״.

שפּרינצק אמר:

״אין אנוּ זקוּקים לבוֹא לפני הקהל וּלדבּר דברי הגנה עצמית. אין אנוּ מרגישים עצמנוּ חוֹטאים. ואין אנוּ רוֹצים להראוֹת אשמת מי שהוּא כּדי להצדיק את עצמנוּ. אנוּ מצטערים מאד שלא היה לנוּ קוֹרספּוֹנדנט בּועידת ״פּוֹעלי-ציוֹן״ כּדי לצרף את אשר נשמע שם לאשר הדפּסנוּ בּערב הועידה בּשאלת השׂפוֹת (ערב הועידה פּירסם ״הפּוֹעל הצעיר״ דברי דפוּס, בּהם הוֹכיח עד כּמה יש אידישיזם בּין ״פּוֹעלי-ציוֹן״ והלגיוֹנרים. בּ. כּ.). את האיחוּד יביאוּ החיים. אם אמנם ילחמוּ ״פּוֹעלי-ציוֹן״ בּעד בּנין הארץ והשׂפה, ממילא יתבּטלוּ ״פּוֹעלי-ציוֹן״ ו״הפּוֹעל הצעיר״, ואני חוֹשב שעם קיבּוּץ ידוּע מהמאַחדים אנוּ מאוּחדים ממילא. אבל אין אנוּ יכוֹלים לשכּוֹח אף לרגע שעוֹד לא נוֹצר המעמד האחר, עוֹד עליו להיוָצר, והדרך קשה מאד. אני עדיין לא מאוּחד עם כּל אוֹתוֹ הזרם מתוֹך ״פּוֹעלי-ציוֹן״, שנגדוֹ עמד בּן-גוּריוֹן ולא יכוֹל היה לנצַחוֹ שם בּחוּץ-לארץ״ (שם, עמוּד 107).

על ענין זה אמרתי אני:

״אנוּ בּוֹחרים לנוּ חזית קשה מאד, חזית שבּה ניפּגש עם הרבּה עם-הארצוּת, עם הרבּה זרוּת, עם הרבּה הרגלי-חינוּך המתנגדים לנוּ, לעבוֹדתנוּ. ואנוּ רוֹאים בּזה את חוֹבתנוּ, חוֹבת כּוּלנוּ. אתם מוֹצאים

לנחוּץ לפרוֹש מאתנוּ. אני לא השתתפתי בּאסיפת ״פּוֹעלי-ציוֹן״ האחרוֹנה, אוֹתה האסיפה הפּתוּחה ששפּרינצק הצטער על כּך של״הפּוֹעל הצעיר״, הסוֹגר את דלתוֹתיו, לא היה בּה כַּתב, בּכדי להוֹקיענה. אבל לבּי היה אתם, עם אנשי ״פּוֹעלי-ציוֹן״. בּשעה זוֹ מילאוּ הם את החוֹבה ההיסטוֹרית הגדוֹלה״.

״מה עוֹשׂה אסיפתנוּ? היא עוֹמדת וּמדבּרת תחנוּנים: אַל תיפּרדוּ מאתנוּ. אין אנוּ רוֹצים לבנוֹת מפלגה – לשם זה יש לנוּ, לרוֹצים בּאיחוּד, די כּוֹח גם בּלעדיכם. אין אנוּ רוֹצים בּשוּם שלילה של זכוּת-מיעוּט. איננוּ יוֹדעים איזה מיעוּטים יהיוּ בּתוֹך התאַחדוּתנוּ,

וּמי יהיה בּתוֹך המיעוּט. אנוּ רוֹצים רק אחת, כּי בּית העבוֹדה יבּנה. אנוּ חוֹשבים את קיוּם המפלגוֹת בּקרבּנוּ לרע מוּחלט. אנוּ רוֹצים

בּסידוּר קהילת-העוֹבדים. וּבזה הוּא הקוֹשי. בּלי השתתפוּת חלק קטן קשה לבנוֹת את בּנין הכּלל. אבל קל מאד לחלק קטן להפריע את בּנין הכּלל, שהכּלל רוֹצה בּוֹ. בּארץ-ישׂראל עדים אנוּ לחזיוֹנוֹת כּאלה. מפריעים לסַדר את ועד העיר בּירוּשלים, מפריעים לסַדר את התאחדוּת המוֹשבוֹת בּגליל, כּל רצוֹן של בּנין נפגש בּאוֹפּוֹזיציה. וּבשביל כּך כּל אוֹפּוֹזיציה היא חזקה למדי. הרוֹצים אתם למלא את התפקיד הזה בּינינוּ? אנוּ התחלנוּ בּדבר קשה. קשי הדבר הוּא בּעיקר לא בּוֹ בּעצמוֹ, כּי אם בּהתנגדוּתכם וּבאויר אשר אתם מקיפים את הדבר. אנחנוּ מלאים ספקוֹת וחששוֹת. אוּלי אין אנוּ הראוּיים לאַחד? יוֹדעים אנוּ את חוּלשוֹתינוּ ורפיוֹננוּ. אפשר שמפּנינוּ

סוֹבל הדבר. כּוֹרעים אנוּ תחת המשׂא. ויוֹדעים כּי אחריוּת כּבדה קיבּלנוּ

עלינוּ. שלם ישלם המבעיר את הבּעירה. ואחרי כּל האשמוֹת אשר אנוּ שוֹמעים יוֹדעים אנוּ כּי בּזה אין אנוּ אשמים. פּירוּד וּמשׂטמה לא זרענוּ. אנוּ רק מילאנוּ את החוֹבה, לא השתמטנוּ מגוֹרלנוּ״.

בּתשוּבה על זה יצאוּ צירי ״הפּוֹעל הצעיר״ מהועידה ונכנסוּ להתיעצוּת מיוּחדת, וּבא אחר כּך בּרץ והוֹדיע כּי:

״מתוֹך הרגשת האחריוּת הגדוֹלה לרגל המצב המתהווה בּהסתדרוּת הפּוֹעלים החקלאית, שאנוּ רוֹאים חוֹבה לעצמנוּ להישאר בּה –

הננוּ מוֹצאים עוֹד צוֹרך להמשיך בּינינוּ לבין עצמנוּ את בּירוּר השאלה הזאת. אנחנוּ מציעים איפוֹא לדחוֹת לעת עתה את ההצבּעה בּשאלה זוֹ. אם דחיית ההצבּעה היא בּלתי אפשרית, אנחנוּ מתאַפּקים מלהשתתף בּה. את תוֹצאוֹת הבּירוּר שלנוּ נוֹדיע לפני סוֹף הועידה״.

אם כּי היה בּרוּר מה רוֹצה הועידה, אמר ״הפּוֹעל הצעיר״ שאיננוּ יכוֹל לתת תשוּבה, ״עוֹד נצא להתיעץ״.