רקע
יהודה ליב גורדון
בַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר
mנחלת הכלל [?]
tשירה

(במקום הקדמה)

עוּרָה הַנֶּבֶל וְכִנּוֹר אָעִירָה שָׁחַר. (תהלים ק"ח, ג).


בִּנְעוּרַי הִסְכַּנְתִּי לָקוּם מִשְּׁנָתִי

בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר כַּעֲלוֹת הַשָּׁחַר;

אָז תָּקוּם עִמִּי בַּת-שִׁירִי תַּמָּתִי

לֹבֶשֶׁת עֲדָנִים שַׂלְמַת בַּד צְחַר,

תִּתְרַפֵּק עָלַי, נִתְרֹעֲעָה נָשִׁירָה,

נֶהְגֶּה כַּיּוֹנִים, הַכִּנּוֹר נָעִירָה.

וּבְטֶרֶם יָקוּם הַיְּקוּם שַׁחֵר לַטֶּרֶף

מְנַסֵּר גַּלְגַּל חַמָּה בָרָקִיעַ

אַרְעִישׁ מֵיתְרֵי נִבְלִי, אַרְעִישׁ לֹא אֶרֶף,

וּזְמִיר עָרִיצִים בַּמָּרוֹם אַשְׁמִיעַ;

קוֹלוֹת אֱלֹהִים יִתְמַלְּטוּ, יַעֲלוּ רוֹמָה,

וּכְרוּבִים יִנָּשְׂאוּ וַחֲלֹמוֹת אֶחֱלֹמָה.

אָז שַׁרְתִּי תַּעֲנוּגִים, אַהֲבָה וִידִידֹת,

בִּשַּׂרְתִּי יוֹם רָצוֹן, נַחַת וָחֹפֶשׁ;

שַׁרְתִּי נִחֻמִים, תּוֹחֶלֶת וַעֲתִידֹת,

וּבַת-שִׁירִי שָׁרָה בְּכָל אַוַּת נֶפֶשׁ;

וּנְטִיפוֹת הַחֲרוּזִים עַל צַוְּרוֹנֶיהָ

נָאווּ לִלְחָיֶיהָ וּפְנֵי נְעוּרֶיהָ.

עוֹד עָלָה הַשַּׁחַר, עוֹד נִבְלִי עָרַכְתִּי

לְהַרְנִין מוֹצָאֵי בֹקֶר וּלְשׁוֹרֵר –

וּלְאִישׁ אַחֵר פִּתְאֹם הִנֵּה נֶהְפַּכְתִּי,

לֹא אוּכַל עוֹד לָשִׁיר, רַק אֵבֶל לְעוֹרֵר!

חֲלֹמוֹת רָעִים בַּלַּיְלָה בִּעֲתוּנִי,

עַיִן לָעַיִן אֶת עַמִּי הֶרְאוּנִי.

הֶרְאוּנִי אֶת עַמִּי בְּעֶצֶם שִׁפְלוּתוֹ

וּפְצָעָיו הָרַבִּים עַד לִבְלִי חֵקֶר;

הֶרְאוּנִי הָרִשְׁעָה וּמְקוֹר דַּלּוּתוֹ –

מְאַשְּׁרָיו הַמַּתְעִים וּמוֹרֵי הַשֶּׁקֶר;

וַיֵּצֵא לִבִּי וַתִּשָּׁפֵךְ מְרֵרָתִי,

וַיְהִי לְאֵבֶל כִּנּוֹרִי וּלְקִינָה שִׁירָתִי.

מִנִּי אָז לֹא אָשִׁיר שִׂמְחָה וָנַחַת,

לֹא אֲקַו לָאוֹר, לֹא אוֹחִיל לַחֹפֶשׁ;

אָשִׁיר יוֹם מָר, אָשׁוּר עַבְדוּת נִצַּחַת,

אֶחֱלֹם דִּרְאוֹן עוֹלָם, עַבְטִיט וָרֶפֶשׁ,

וּנְטִיפוֹת חֲרוּזַי עַל צַוַּאר שִׁירָתִי

הֵם עַל אָבְדַן עַמִּי נִטְפֵי דִּמְעָתִי.

מִנִּי אָז בַּת-שִׁירִי שְׁחוֹרָה כָּעוֹרֵב,

אָלָה פִּיהָ מָלֵא וּלְשׁוֹנָהּ קִינוֹת,

מְנַהֶמֶת כְּבַת-קוֹל מֵחָרְבוֹת הַר חֹרֵב

עַל הָרֹעִים הָרָעִים, עַל עַם לֹא-בִינוֹת.

וּתְסַפֵּר לַאדֹנָי, לַדּוֹר. מַעֲשִׂים בְּכָל יוֹם

נוֹגְעִים עַד הַנֶּפֶשׁ. נוֹקְבִים עַד הַתְּהוֹם.

עוֹד יַעֲלֶה הַשַּׁחַר לָעִיר הָאָרֶץ

וּלְפָרֵשׂ מֻטּוֹתָיו יִפְרֹץ רַב-פָּרֶץ,

וּלְזַמֵּר מַשְׂכִּיל יִקְרָא לִי וִיעִירֵנִי. –

הַנַּח לִי! לֹא מְשׁוֹרֵר כִּי מְקוֹנֵן הִנֵּנִי;

לֹא אוֹסִיף עוֹד זַמֵּר, לֹא עוֹד אָשִׁירָה,

רַק חָמָס אֶזְעַק, רַק אֵבֶל אָרִימָה.

אִם בְּאֵלֶּה חָפַצְתָּ – הִנֵּנִי, הִנֵּנִי!

חֶפְצְךָ חֶפְצִי וּבְרָצוֹן אַשְׁלִימֶנּוּ,

עַל הָרֵי יִשְׂרָאֵל בִּכְנָפֶיךָ שָׂאֵנִי,

וּבְשׁוֹפָר גָּדוֹל, כָּל שָׂטָן לֹא יִסְתְּמֶנּוּ,

מֵחֶמְלָתִי עַל עַמִּי וּמֵרַחֲמִי אוֹתָם,

אַגִּיד לְרֹעָיו פִּשְׁעָם וּלְמוֹרָיו חַטֹּאתָם.

מִמִּקְצְעוֹת הַתּוֹרָה, מִפִּנּוֹת הָעָם,

כָּל מוּסַר הֲבָלִים אָבֹר, אָרִימָה,

כָּל רֹאשׁ פְּתָנִים אַכְזָר בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם,

וּלְנֶגֶד הַשֶּׁמֶשׁ עַל נֵס אָשִׂימָה;

יַבִּיטוּ הַנְּשׁוּכִים – אוּלַי יֵרָפֵא לָמוֹ,

אִם עוֹד יֵשׁ רִפְאוּת. אִם עוֹד חַיִּים בָּמוֹ.

יצירות על אודות יצירה זו
המלצות קוראים
תגיות