הספר הזה הוא ראשון לארבעה ספרים, שבהם אני אומר לאסוף ולכַנס את נפֻצות מאמרי ורשימותַי על־דבר סופרים וספרים. קראתי לזה שׁם: “מחקרים ונסיונות”, ואין זה שֵׁם לָוי לשני סוגי מאמרים שיש כאן, סוג של מחקרים וסוג של נסיונות, אלא שֵׁם כולל הוא זה לשני הסוגים יחד. כי אמנם גם המחקרים הם רק נסיונות לבאר על־פי אפנים ידועים חזיונות ספרותיים ידועים, וגם בּנסיונותי הקטנים לא נמנעתי לחקור ולדרוש, וגם לנַקר ולחַטט, עד כמה שידי מגעת. בדרך הישרה והחלקה לרֹב, מודה אני, לא הלכתי. לא היה בי מעולם הבטחון, כי הדרך הישרה היא גם דרך הישר, דרך האמת.
המאמרים הבאים בארבעת הספרים נכתבו במשך זמן של שבע־עשרה שנה. במשך זמן כזה משתנה היחס אל דברים וחזיונות, משתנה במקצת גם המזג, וההבעה נעשית גם היא אחרת. ואמנם נסיתי לתקן הכל ברוחי עתה, ויש דברים שכתבתי אותם כמעט מחדש, אבל כי הנסיון האחרון הזה שלי הצליח בכּל – לא אוכל בכל־זאת להגיד. ביסודם נשארו הדברים כמו שהיו בּתחלה. ולא מפני שלא היה בלבי לשַנות גם את היסוד, אבל היסוד הוא תמיד טמון. הקרקע שהוא נתון בו כאן, הוּא קרקע־הנפש, מצב של רוח בשעה ידועה. מצב זה אין להציבו מחדש – אין להציבו ולשַנותו בידים.
בַּספר הזה, הראשון, כנסתי את כל מאמרַי, העוסקים בחזיון ה“השכלה”. אין פה לא תולדות ההשכלה, ואף לא תולדות ספרות ההשכלה, אלא יש כאן מן ההארה לעֵבר פני אנשים, שאור זה האיר בלבם, אם מעט או הרבה. ויש שלא היה זה אלא אור מאֻחר, שלא בזמנו, או אור של שקיעה, של בין־השמשות, ולפעמים רק אור אורהּ של ההשכלה, צחצוח מעט מזיו הודהּ. אני מרחיב פה גם את מֻשג ההשכלה וכולל בו גם השקפת־עולם הנוטה הרבה אל השִכליוּת. באֹפן כזה נכנסו הֵנה גם מאמרים מעין זה של נֵימרק, שלא היה אפילו קרוב לחוג ה“משכילים”. ואמנם זרם ה“השכלה” גם הוא עוד לא פסק וירֻשת ירֻשתה עוד לא כלתה. גם בספר השני, שבו ידֻבּר על־דבר הספרות החדשה, האחרונה, גם שם ידֻבּר עוד עליה. בכל היות המֻשג של ההשכלה מֻשג זמני, הנה יש בו גם מן היסודי, צד יסודי שבטבע האדם, ואף גם בתור דבר זמני, הנה היתה התסיסה שהכניסה ההשכלה אצלנו במוחות ובלבבות כל־כך גדולה, עד שלא פסקה עוד. היה כאן מן הנחשון שהֻטל פתאֹם לתוך ים־השקט שלנו, ים גדול שמור וכמו קרוש ימים רבים בתוך גבוליו, ועדַיִן לא שקטו המים. –
כאמור, אין פה תולדות ההשכלה – ועד כּמה שיש פה לפעמים מן התולדות האלה, הנה השתמשתי בהן רק בתור מצע לציֵר על פניהן את פרצופי האנשים־האישים, גבורי הספרות. לא אכחד, פֻּלחן־הגבורה עוד רב אצלי. אינני מבקש דוקא את הצד העכור שבבני־אדם, את החֻלשה שבהם להיות נפעלים ולא פועלים. אף כשאדם הוא נפעל, הוא בכל־זאת גם פועל, עומד במערכה וכובש לו מקום. את המקום המיֻחד הזה, שעמד עליו גבור, כובש גדול או קטן בממלכת הספרות, חפשתי לפעמים. יש שחפשתי אותו גם בהיסטוריה (אף המאמר ההיסטורי הכולל שבא בספר הראשון, על־דבר ההשכלה בגליציה, נכתב לכתחלה בתור מבוא אל המאמר שבא אחריו – על־דבר הרנ"ק – זה שנועד לכתחלה להתרחב ולהתפשט עד כדי מונוגרפיה שלֵמה, אלא שלא אסתיעא אז מילתא, והוא לא נגמר עד עתה). בכלל לא היה הלוכי תמיד, לא כאן ולא במקום אחר, באֹפן אחד. לא על־פי אֹפן אחד, יחידי, נפתחים כל השערים.
יוצא מזה כאִלו כל כוָנתי לא היתה אלא לפתּוח שער, לחדור ולבוא פנימה, לסיֵר ולראות ולציֵר. אולם לא כן הדבר. כל חדירה יש בה משום התפּרצות, וכל התפּרצות יש בה משום מלחמה. ואמנם יש פה גם משום מלחמת הטוב והרע; יש כאן גם משום הערכה. מלבד מה שהמבקר מדַבּר לפעמים מפי המחבּר ומעריך את הדברים בערכו הוא, הנה מחפּשים גם אחרי נקֻדה, כדי להאיר אותה ולגַלותה, למשוך את הלבבות אחריה או כדי להציגהּ לראוָה.
הרוצה לעמוד על הנקֻדה הפנימית של מחבּר מאמרי־בקרת אלה, ימצא אותה גם הוא – בספר השני תתגלה בוַדאי יותר – והרוצה לטעות יטעה בוַדאי, ובזה עוד לא סגרתי את השער לפני מי שיבוא לבַקר אחרי.
פ. ל.
סיון, תרפ"ה.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.